שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדיום ביומו,
סימן תקי״ח, הלכות יום טוב,
נלמד היום סעיפים ו', ז' וח'.
עוברנו מהשולחן ערוך,
בהמה שמתה ביום טוב, וממילא אין מה לעשות איתה,
אם הייתה מסוכנת מערב יום טוב,
זאת אומרת הוא ידע כבר מראש שיכול להיות שהיא התעמרות,
אז דעתו הייתה עליה,
הרי זה מחתך לכלבים.
ואם לא הייתה מסוכנת,
אף על פי שהייתה חולה,
הרי זה מוקצה ולא הזיזנה ממקומה.
מדוע? אין לה שימוש.
מתה. אם הייתה שוחטת אותה,
המסוכנת ששחטת אותה, זה כבר ילכות שחיטה.
אז היה אפשר לאכול
במקרה והיה אפשר לאכול.
אבל ברגע שהיא מתה, המטה היא מוקצה, אין לה שום שימוש.
חשבת על זה מראש שהיא עומדת למות,
ויכול להיות שתמות בחג,
ויש לך כלבים, תחתוך, תן לה כלבים.
טוב,
סעיף ז',
מתחילים בערמות התבן אם היא טיבנה סריא, זאת אומרת תבן סרוח הוא עדיין עם לחות
ואיט בקוצים שעומד להסקה, זאת אומרת זה שהוא טיפה יש בו לחות
והוא עומד להסקה אפשר להתחיל להשתמש בו ביום טוב. סעיף ח',
נוטלים עצים הסמוכים לדופני הסוכה ומסיקים בהם.
ואוהדים אם זה רק חבילות על הסכך שאינן בטלות לגבי הסכך.
אם דעתו להעסיקן, מותר לטלן משם.
זאת אומרת,
אנחנו מדברים על העניין הזה של דיני מוקצה.
כל מה שיש פה זה דיני מוקצה.
כמו מוקצה בשבת,
אם בן אדם היה בדעתו להשתמש במוצר, בחפץ,
בבהמה, ביום טוב, אפשר להשתמש.
ואם לא, אם זה היה דבר שהוא בטל, אגב, הסכך,
ויש דין מוקצה למצוותו,
סכך זה מוקצה למצוותו, אסור להשתמש בו בחג.
אם זה בטל לגביו, אז בטל, אבל אם זה דבר שעומד בפני עצמו,
אז יש אפשרות להשתמש כשהוא רוצה לקחת להעסקה, אם זה דבר שמיועד לכך.
במילים אחרות, דבר שמיועד לשימוש והוא לא
מוקצה בחמת מצוותו, מצוות סוכה, למשל, דוגמה שיש כאן,
אז אפשר להשתמש ביום טוב. כל טוב שלום.
