שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדיון ביומו,
הלכות יום טוב,
סימן תקטו,
תקטו,
515. מה זה 515?
שירה,
תפילה והתחנה, תקטו תפילות,
התפלל משה רבנו כדי להיכנס לארץ ישראל.
טוב, אז אנחנו עכשיו בסימן תקטו,
נלמד סעיפים א', ב',
ג'.
סעיף א', אומר השולחן ערוך,
נוכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב.
גוי.
שימו לב, אני מדגיש, כי אני יודע למה אני מדגיש.
גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב.
לפעמים היום, נכון, בימים טובים שהיו,
בעזרת השם, ביום טוב הבא,
כבר לא יהיו כאלה מקרים,
אבל היו פעם, פעם היו מקרים כאלה
שיהודי מגיע לא בדרך המותרת ביום טוב ומביא איתו דורון,
מביא איתו מתנה. שאלו אותנו את השאלות האלה. זה היה.
ברוך השם, עד יום טוב הבא.
כולם שומרים את היום טוב כהלכתו,
ולא יהיו לנו שאלות כאלה. אבל מה שיש כאן, אני מדגיש, גוי,
לא יהודי, יהודי זה סיפור אחר בכלל,
גוי שהביא את דורון לישראל ביום טוב,
אם יש מימינו במחובר או שמחוסר צדעה,
אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכולו בו ביום.
ואפילו לטלטלם אסור, ולערב מותר בכדי שיעשו, כמו כל דבר שעשה גוי לטובת ישראל בשבת,
צריך לחכות בכדי שיעשו. ובשני ימים טובים של גלויות,
אם הובא ביום הראשון מותר מיד בלמתי יום טוב שני בכדי שיעשו.
למה? כי אם זה יכול זה יום טוב, ואם זה יום טוב זה השני יכול.
אומר הרמה ויש מחמירים לאוסרו על מוצא יום טוב שני,
ונוהגים להחמיר אם אינו צורך יום טוב.
לצורך אורחים וממחאי גבנה, אז נוהגים להקל לאחרים שלא הובא בשבילם.
וכן אם הובא ביום טוב שני, צריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו.
אבל בשני עמים של ראש השנה או ביום טוב הסמוך לשבת בין מלפניו
בין מלאחריו אם מובא בראשון צריך להמתין למוצא יום טוב ושבת בכדי שיעשו
ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך אינו יהודי למקום שליקת
ויגמור המלאכה ויחזור לכאן
ומסתפק לו מהיכן אביען שיעורן כדי שיבוא מחוץ לתחום. שימו לב לסעיף המורכב הזה.
שולחן ערוך בעצם אומר לנו דבר שיש במינון מחובר הווה אומר פירות
או שהוא מחוסר צידה.
אבל אם למשל הביא לנו הגוי הזה שוקולדים,
לא מחוסר צידה ואין במינו מחובר שוקולדים.
השוקולדים האלה, או יש להם תאריך ייצור על המוצר.
אז מה שאמר לנו פה על שולחן ערוך,
דווקא כשהוא עושה פעולה שאסורה מדאורייתא,
מחובר או מחוסר צידה,
כן, פעולה מדאורייתא, אז אסור אפילו שמי שלא הורווה בשבילו לאוכלו בו ביום.
בסדר? זה מה שאומרים פה. אבל אם לא נעשתה פעולה דאורייתא,
לכאורה זה יהיה מותר.
עוד פעם, רק אם זה גוי.
יהודי, בשום אופן יהיה אסור לנו אם זה הובא בדרך לא נכונה.
אסורה.
בסדר? זה דבר שצריך לשים לב אליו.
כל מה שדיברנו פה זה דווקא אם זה גוי,
ודווקא אם זה דבר שהוא נעשה בו איסור תורה.
ברגע שנעשה בו איסור תורה,
אז אני אומר שאסור בכדי לסוף אותו יום, יום טוב שני, יום טוב ראשון,
כמו כל הפרטים שראינו בסעיף,
עד בכדי שיעשו. הווי אומר, ללכת לאותו מקום,
לתלוש מה שמחובר, לקטוף,
לצוד, וכל זמן ההליכה, ההגעה,
עד שהוא יגיע אלינו.
זה בעצם הסעיף הראשון. סעיף ב' אומר על שולחן ערוך,
אפילו תלשן האינו יהודי או צדן לעצמו,
או נופל מן העיניים מעצמו, ניצוד מעצמו, אסור לאוכלו בו ביום ולטלטלו, אף למי שלא הובאו בשבילו.
אבל הערב מותרים מיד במוצאי יום טוב,
למי שהובאו בשבילו ולא צריך בכדי שיעשו. מדוע? כי לא נעשה פה איסור תורה.
נעשה פה רק איסור דה רבנן של דין מוקצה,
של דבר שנפל מעצמו או שלא הובא בשבילו.
סעיף ג', אפילו אם הוא ספק אם ננקטו וניצודו היום, אסורים.
גם בספק.
ספק דאורייתא.
ספק דאורייתא חל על זה הדה רבנן של בכדי שיעשו.
אבל אם ניכר בהם שלא ננקטו ושלא ניצודו היום,
מותר למי שלא הובאו בשבילו,
ואם לא הובאו מחוץ לתחום,
מותר על מי שהובאו בשבילו.
זאת אומרת, אם הגוי הזה הביא את הדברים מתוך התחום,
אפשר
אם באו לנו שוקולדים שהובאו מתוך התחום,
גוי הביא אותם,
מותר, אפילו שהוא נסע באוטו.
אומר הרמאי, אינו יהודי מסיח לפי תומו שלא נלקט היום או ניצוד היום? נאמן.
טוב, אם אני יכול להגיד שהוא מסיח לפי תומו,
אבל אם זה איזה גוי חכם כזה שגולש בערוצי מידע,
אז הוא יכול לראות מה יהודי מותר לו, מה לא, ולפי זה עוד תשובה.
שים לב, היום יש חוכמה, יש אתרים.
בעזרת השם אנחנו מחר נמשיך.
כל טוב, שלום.
