שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כי מדי יום ביומו מתקדמים בענייני יום טוב.
סימן תקי, סעיפים ב', ג', ד',
זה מה שנראה היום.
לגבי ברירה ביום טוב,
אומר השולחן ערוך, הבורר כתניות ביום טוב, בורר כדרכו, בחיקו ותמחוי.
הוא רוצה לאכולו בו ביום, אבל לא בטבלה,
ולא בנפה, ולא בקברה.
כשזה נפה וקברה זה דאורייתא.
למה דברים אמורים?
כשהאוכל מרובה על הפסולת.
אבל אם הייתה פסולת מרובה על האוכל,
בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ואם היה תור אורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מתוך ברירת האוכל מן הפסולת,
תור אורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מתוך ברירת האוכל מן הפסולת, אף על פי שהאוכל מרובה,
בורר את האוכל ומניח את הפסולת. במילים אחרות.
יש לנו כלל אחד יסודי, כבר דיברנו עליו בין עניינים, טוב שהוא שונה לחלוטין משבת.
בשבת אנחנו אומרים בורר אוכל
מתוך הפסולת,
ביד
לשימוש מיד.
ביום טוב, אנחנו אומרים, בורר את מה שיש פחות טרחה.
ביום טוב, כמה שפחות טרחה, אנחנו יותר מצדדים.
זה בעצם מה שיש כאן.
אני בורר ביד לצורך אכילה של היום,
אבל את מה שיש לי פחות טרחה.
אומר הרמה, ולוזים ובוטנים שהשתברו ועדיין בקליפיהם, לא מקרה קליפה פסולת, כמעט באורכי או באחי ועדיין מעורבים,
אז אפשר להוציא את מה שרוצים,
כשבשבת לא אומרים את זה.
שבת אני אציג קליפות, זה בעיה.
אבל ביום טוב אפשר.
סעיף ג', אומר השולחן ערוך, אין מסננים החרדל
במסננת שלו, ואין ממתקין אותו בגחלת של עץ,
אבל בשל מתכות מותר.
למה?
כי גחלת של עץ, אני יכול לכבות את הגחלת של עץ.
מעבירים את זה על גבי
גרגרי חרדת.
אבל גם הגיחלת שמתכת, אני לא מחבק כלום. סעיף ד',
אין תולימה משמרת ביום טוב לסנן בה שמרים,
אבל אם הייתה תלויה ועומדת,
מותר לתת בה שמרים לסננן.
הוא מערים ותולה אותה, ליתן בה רימונים,
אחר כך נותן בה שמרים. זאת אומרת, אם יש לו רשת תלויה,
יכול להכניס בה מה שהוא רוצה.
אבל לא לשים את זה ביום טוב עצמו.
שאר דיני סינון ביום טוב כמו בשבת, כי דעיתה בסימן שיוט, כן, הלכת בורר.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
