שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
מתקדמים בהלכות אפייה ביום טוב,
סימן תקו,
נלמד היום סעיפים ו',
ז' וח'.
אומר לנו השולחן ערוך סעיף ו' ותקו',
היה לו קמח או לישא בשותפות עימנו יהודי,
אסור לאפ אותה ביום טוב,
אלא יחלקנה ויפה את שלו. מדוע?
כי כל בישול, כל אפייה אשר מותרים ביום טוב זה דווקא ליהודי,
זה לא לגוי.
אם זה בשותפות עם גוי, זה בשביל גוי. תחלק את העיסה לפני כן,
תופה את שלך.
הגוי, יסתדר עם שלו.
סעיף זין, אם יש לאדם הרבה פת נקייה,
אינו עופה פת אחרת.
אלא אם כן, יש לו בני בית שרגילים להכין פת הדראה.
כן, זאת אומרת,
אדם שיש לו פת יפה, פת נקייה,
משובחת.
מה אתה הולך לאפות לי פת יותר פשוטה?
כבוד יום טוב.
אבל אם יש כאלה שאוכלים רק קמח, 100% רובין,
רק אוכלים לחם שעורים,
אוכלים רק לחם שיפרון,
בסדר, אז זה סיפור אחר.
אם זה מה שהם אוכלים,
אז זה צורך אוכל נפש שלהם.
אבל אם יש לו פת הדראה הרבה,
יכול לאפות פת נקייה. מדוע? כדי לשבח, כדי לבוא ולעשות לכבוד יום טוב, מותר לאפות אפילו שיש לו פת פשוטה.
רוצה פת משובחת, אפשר לאפות ביום טוב.
סעיף ח', אומר השולחן ערוך,
אסור לעשות שעור ביום טוב, אלא על ידי שינוי.
בגלל שהיה אפשר לעשותו מבעוד יום טוב.
הנה, זה בדיוק מה שאנחנו אמרנו אתמול, סגרנו את העניין.
שאור זה השמרים שבהם עושים את הלחם, את הבצק.
שאור אפשר לעשות חודשיים קודם, אפשר לעשות מאתמול, אפשר לעשות לפני שבועיים, אל תעשה לי את זה ביום טוב.
בסדר, אפשר לעשות את זה לפני כן, אל תעשה את זה ביום טוב.
ממילא, שוב, אני חוזר ואומר שהעניין שלנו שככל שאנחנו יותר מתפתחים,
המזון שלנו יותר מוכן,
בסוף שלנו הוא קיים כבר יום, יומיים, שלושה ימים, חודשיים, שנה קודם,
איזושהי סיבה לעשות כך ביום טוב עצמו.
כיוון שכבר אנחנו רגילים לעשות את הדברים לפני יום טוב. כל מה שאנחנו עושים
ביום טוב זה מכיוון שאי אפשר לעשות לפני כן, או יותר נכון, זה לא יהיה טוב כמו מה שעשינו לפני כן.
בסדר? ולכן היום הרבה יותר פשוט וקל,
עושים את הדברים בערב יום טוב.
טוב, ממש אי אפשר, אי אפשר.
בעזרת השם, מחר נמשיך.
