שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו, מתקדמים בעבודת השם, הלכות יום טוב.
נלמד היום את סימן תקג, סעיפים א' וב',
ולאחר מכן נלמד בתקד סעיף ג'.
בסדר? זה מה שאנחנו עושים היום, ונתחיל.
אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר.
אפילו בשבת
או יום טוב, ואפילו בשני ימים של ראש השנה.
לא מכינים מיום ליום.
אבל ממלא ישה קדירה בשר,
אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת.
וכל שכן שיכול לשחוט, אף על פי שאינו צריכה אלא לכזית.
וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט.
ודווקא קודם אכילה, אבל אחר האכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית. זה היה בהערמה.
לפני האכילה, לפני הסעודה אפשר.
מיהו אם עברה או בשלה מותר לאכולו. זאת אומרת, אם בשלו ביום טוב,
שמותר לבשל ביום טוב לצורך אוכל יום טוב,
אבל עשו את זה לצורך מחר, בדיעבד מותר לאכול.
סעיף ב' ממלא נחתום חבית של מים, אף על פי שאינו צריך אלא לקיטון אחד.
אבל צריך לשים הכל אצל האש בפעם אחת,
אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש,
שטרחה שלא לצורכו.
טוב,
כל מה שדבר,
ואמרנו שביום טוב עיקר היסוד הוא שלא תהיה יותר טרחה.
אנחנו מקלים בברירה שמה שאסור בשבת ומלאכת בורר,
ומחמירים במוקצה, כן?
זה היה מיוחד ביום טוב.
תקד סעיף א',
דחין את התבלים כדרכם, שאם ידוח אותם מבעוד יום, יפיק טעמם.
עוד פעם,
מה עושים היום? מישהו טוחן היום תבלינים כל יום לפני הארוחה? יש בודדים ככה, את הפלפל, לא יודע מה,
טוחנים מעל, אבל בדרך כלל קונים תבלינים שבמקרה הטוב זה חודש לפני כן נטחן במפעל,
או בחנות וקונים לשבועיים-שלושה.
אבל מלח אינו נידוח ביום טוב, אלא אם כן היא טעה מכתשת או שידוח בקערה,
בשינוי, כיוצא בה כדי שישנה. שאם שחק המלח מערב יום טוב, לא יפיק טעמו.
ואין שוחקין את הפלפלין ולא את החרדל בריחיים שלהם,
משום דעה וכעובדין דחול.
אלא דח אותם במדוחה ככל התבלין.
אומר הרמה, או מיהו, נוהגים לשנות קצת בדיחת התבלין, וכן ראוי להורות.
זאת אומרת, בכל מקרה אנחנו משנים משהו.
כי אם לא נשנה,
אז ייראה כעובדין דחול.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
