שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי הם ידענו ביומו.
נסיים היום את סימן ת״ק,
סעיף ו',
ונתחיל את ת״ק א', סעיפים א' ו-ב'.
ות״ק, סעיף ו', אומר השולחן ערוך, נוהגים לנקר בשר ביום טוב.
מה זה לנקר?
להוציא את הגידים והחלבים האסורים מתוך הבשר, על בעיית שאפשר לאכול אותו. הכוונה היא בשר
בהמה שקרבה לגבי המזבח, יש לה איסור חלבים, איסור כרת,
גיל אנשה וכו'.
וכו'.
סעיף ו' אומר השולחן ערוך נוהגים לנכר בשר ביום טוב אפילו אם נשחט בערב יום טוב.
וטוב לשנות קצת אם יוכל לשנות ואיזה דבר.
סעיף תקא סעיף א', סימן תקא סעיף א'.
אין מבקעים עצים מן הקורות שעומדות לבניין
ולא מקורה שנשברה ביום טוב.
אפילו אם הייתה רעועה מערב יום טוב או קרובה לאי אפשר לה.
אבל אם נשברה מערב יום טוב אם אי אפשר להסיקה בלא ביקועה
מבקעים ממנה חתיכות גדולות, כי רגילים בדרך לחתיכות קטנות, פה עושים שינוי.
ולא אבקע לא בקרדום ולא במגן ולא במגירה, אלא בקופיץ.
פירוש סכין של קצבים זה שינוי
שיש בו שני ראשים דומה קצת לקרדום.
או בצד הקצר שלו, אבל לא בצד הרחב.
ויש מי שאוסר אפילו בקופיץ, לפי שאיננו בקיאים מרו, ולא התירו אלא בסכין.
זאת אומרת,
ליצור מציאות שאפשר לעשות את העצים על מנת לבשל,
אפשרי בדרך של שינוי אם לא היה לו שום דבר אחר. זאת אומרת, סתם ככה לא.
טוב, סעיף ב' אומר השולחן ערוך. עצים גדולים קצת אורים להעסקה ולא ביקועה, לא ייבקע כלל.
אפילו שברם ביד יש מי שאוסר.
למה? כי זה נראה כמו עובדין דה חול. אמרנו רק אם אי אפשר בשום אופן,
בשום דרך, עושים את זה בשינוי גדול. גם שינוי
בכלי שבו חותכי וגם בגדלים.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
