שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום וביומו.
נסיים היום את סימן תצ״ח, סעיפים יט וכ',
ונתחיל את סימן תצ״ח, סעיפים יט וכ',
ונתחיל את סימן תצ״ח, סעיף א',
נסיים את נושא שחיטה ביום טוב, אומר השולחן ערוך בתצ״ח, סעיף יט,
שחד בהמה וחיה ונתערב דמם ויש לו עפם מוכן או עפר קירה,
אם יכול לכסתו בדקירה אחת,
שאינו צריך להרבות בשביל דם הבהמה, יכסנו.
ואם לאו, לא יכסנו.
בסדר, התערבב.
עכשיו, דם חיה,
עוף,
צריך לכסות.
דם בהמה לא,
עכשיו איפה אתה מכסה?
אז אם יש לו כבר עפר מוכן, עופר קירה מוכן,
שיכול בפעם אחת לכסות, אין בעיה.
אבל אם לא,
הוא לא יכול להרבות בדיקור כדי לכסות גם את דם הבהמה.
סיף כ', שחד ציפור מערב יום טוב,
ולא כסעד עמו, לא איך עשינו ביום טוב.
לא עושים ביום טוב מה שהיינו צריכים לעשות בערב יום טוב. תצדיטת,
סעיף א',
אין מרגילים ביום טוב.
כיצד הוא מרגיל?
זה המוציא כל הבשר מרגל אחד,
כדי שיוציא כל האור שלם ולא יקרע.
בפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד.
ביום טוב הוא שחט, עכשיו הוא רוצה להפשיט את האור. מה עושים בדרך כלל? פותחים סברס,
רגליים, ידיים, פרוסים.
אבל הוא רוצה אור שלם, לעשות ממנו נוד.
יש פטנט, שיטה איך מקלפים את הכל דרך רגל. זה הרבה עבודה, הרבה הרבה עבודה.
להוציא את כל האור שלם.
יום טוב, אנחנו מדברים גם על עניין של הטרחה.
ביום טוב לא טורחים.
אמרנו כבר, כמו שיש גם את הנושא של בורר, אין טרחה.
מחמירים בדין מוקצה, שלא יזאזילו ביום טוב, אבל
בבורר אנחנו מקלים, כי מוצאים את מה שקל, לא מה שטורחים,
להבדיל משבת.
בעזרת השם.
מחר אנחנו נמשיך, אבל כמובן אנחנו רואים שלא מטריחים, לא מרגילים, זאת אומרת, לא גורמים לטרחה יתרה.
מרגילים, כוונה, הם מוציאים מהרגל, אבל כיוון שזה טורח בהפשט, אנחנו לא עושים את זה ביום טוב. כל טוב שענן.
