שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיון ביומו, ענייני יום טוב.
נתחיל היום את סימן תצ״ח נושא שחיטה ביום טוב.
סעיפים א', ב' וג'.
כבר אני הזכרתי, כשהתחלנו את הלכות יום טוב, כשאמרנו שכל מה שעושים,
שולחן ערוך אמר, כל מה שעושים ביום טוב זה דברים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב.
בסדר? מה שאי אפשר לעשותו בערב יום טוב,
לא עושים אותו ביום טוב.
הנה, זה סימן תצדיה,
כל שלא היה אפשר לעשותם מאתמול.
זהו.
השאלה פה על מה מדובר. היום, שחיטה, כמו שאמרנו,
אין דבר כזה שזה לא מאתמול.
חייבים שיהיה מאתמול, זה חוקים.
אז לא שייך היום.
לא שייך הדבר הזה.
העופות שאנחנו קונים, אתרי,
מיום קודם,
כפור, יכול להיות עד שנה במקרר,
בשר בקר, 15 חודש במקרר.
זה מה שנקרא חיי מדף,
חיי פריזר.
אבל נכון, זה ההלכות,
באופן עקרוני זה מה שכתוב לנו שהיו עושים כשלא היה אפשר לשחוט לפני כן.
שלושה ימים איך יחזיקו את הבשר בחגים ארוכים.
אז לכן יש פה את כל העניינים מה מותר ומה אסור בשחיטה ביום טוב. סימן תצ״צ סעיף א',
אומר השולחן ערוך, אין מראים סכין לחכם ביום טוב לראותו, אם הוא ראוי לשחוט בו.
כשבדרך כלל מראים לחכם.
הרב בעיר,
כן, צריך להיות בקיא בזה.
עוד כמה דברים שהרבנים צריכים להיות בקיאים,
בין היתר בשחיטה, אז השוחט בעיר נותן לרב לראות את הסכין אם היא טובה.
שמא תהיה פגומה
ויאמר לו אסור לשחוט בה מפני פגימתיו, אלך בחדדינו במשחזת.
והחכם שראה סכין לעצמו יכול להשאיר לו לאחרים.
אם בן אדם לעצמו, גמרנו.
אי אפשר, אז מה הוא הולך לשחיז? אסור לשחיז.
שחזה אסורה, שחיטה אנחנו מתירים.
לזה אמרנו, רק אם אפשר.
אבל השחזה ברור שאסורה.
אומר הרמב״ם, ועכשיו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו,
כל לא רוצה לשחוט ביום טוב, לבדוק סכינו מערב יום טוב, ולא ביום טוב, שמא השחיזנו.
מיהו אם לא בדקו מערב יום טוב והושת הדחק, יכול לבודקו ביום טוב,
ואם יש לו סכין יש לו, ואם אין לו, הוא לא שוחט.
סעיף ב' יכול להוליך סכין והבהמה אצל הטבח לשחוט
ואפילו גדי קטן שצריך להוליכו על כתפו ואף על פי שהיה אפשר להוליכה מאתמול.
ועדין שהטבח יכול להוליך על סכין אצל הבהמה,
כן, אין עניין של טלטול, אבל מתוך שהותר
או צורך אוכל נפש, הותר לחלוטין.
אין עניין של טלטול או הוצאה מרשות לרשות הכוונה, לודים מוקצה.
הוצאה מרשות לרשות ביום טוב.
סעיף ג',
בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום,
ובאות ולנות בתוך התחום, הרי אלו מוכנות.
ולוקחים מהן ושוחטים אותן ביום טוב. אבל הרועות ולנות חוץ לתחום,
רק בסוף העונה מביאים אותן הביתה.
אם באו ביום טוב ואין שוחטים אותן ביום טוב, בגלל שהם מוקצים. למה? שאין דעת.
אנשי העיר עליהם, הם היו בשטח, מלך להביא אותם.
ואנא מילא בבירות ישראל, אבל שלאינו יהודי, אלא את בירות מישהו מוקצה. למה? כי אצל גוי אין דבר כזה. דאנא אינו יהודי צריך הכן.
אין הכנה לגוי, אין הזמנה לגוי. ראינו את זה כבר בסימן הקודם.
אלא אם כן באו בשביל ישראל.
הגויים הביאו שישראל שאז אסור.
לפיכך אינו יהודי שיביא בהמה במקולין,
פירוש מקום ששם שוחטות הבהמות. אם ידוע שלהנות חוץ לתחום, אסור.
למה הביא את זה שהיהודים ישחטו?
ואין ספק, מותרות. אפילו באו לצורך ישראל, שהמוקצה הולכים בספקו להקל.
דרבנן.
ואם מביאום לצורך אינו יהודי, או אפילו סתם בעיר שרובה אינם יהודי, מותר שכל המביא, לצורך הרוב הוא מביא. וזה דבר שכולל גם ביחוד שבת, כן? רובם כאלה, זהו זה. יושבים רוב גויים, הדליקו בשבוי הגויים.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו
נמשיך בסעיפים הבאים.
כל טוב שלום.
