שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני הכנה,
כן,
הכנות שאפשר לעשות ביום טוב, לטובת יום טוב. למשל, אנחנו דיברנו
בימים האחרונים בנושא של צידה ושחיטה של בעלי חיים,
כן שלך, לא שלך, מזומנים לשחיטה, לא מזומנים.
נלמד היום את סעיפים ט״ו, ט״ז וי״ז.
בזה בעצם אנחנו מסיימים את הסימן.
אומר לנו השולחן ערוך,
ת״ז סעיף ט״ו אינו יהודי שביא דורון לישראל ביום טוב.
מה הוא הביא לו? בני יונה קטנים שבחות שיש לו בעיר.
כיוון שאין צריכים צידה מותר,
כי אצל גוי אין הזמנה אצל גוי.
אבל מה שהוא הביא? זה שלא, הוא עשה את שלו.
ט״ז השוחט בהמה ביום טוב,
טוב לו שלא יבדוק עד שיפשיט.
שאם תימצא טריפה לא יהיה רשאי להפשיטה.
ולא להפשיט,
אחר כך אפשר, זה קשה כשזה קר.
אז קודם כל תפשיטי את הבהמה ואז תבדוק את הפנים כדי לראות שאין פה טריפות של הריאות.
סעיף יז, אם נמצאת טריפה,
משחקת בהמה ונמצאת טריפה, אסור לטלטלה.
אבל מותר למוחה, לאינו יהודי, כדי שיתירו מכירה לישראל.
שלא ישקול, לא יזכיר סכום דמים, ומינו מאמינו ייקח ממנו משכון.
יאללה, קח את זה,
ידברו אחרי החג,
כמה כסף, מה היה פה, איך היה פה,
כמו שיש כמה ימים טובים, למשל ראש השנה חמישי-שישי ואחר כך שבת,
מוזכר באחרונים שהיו שוחטים כדי לתת בשר לאנשים, איך השיגו לשבת?
השחיטה מיום רביעי, יום שלישי, לא הולך, אין מקררים.
אז היו שוחטים ביום שישי לכבוד שבת.
חלק מהעירוב תבשילין,
להשחוט כתוב, כן, גם לשחוט. היום לא קיים דבר הזה, אבל
בזמנו כך היה.
אז איך מוכרים לאנשים?
יש פתרונות.
איך נותנים את הבשר
בלי שהיהודי שוקל, כי אסור לשקול, זו מדידה האסורה ביום טוב. לא, בעזרת השם.
אנחנו זוכרים שיש לנו את הכל כבר מוכן,
או בפריזר או במקרב, כבר הכל מבושל, מאורגן, מסודר.
אפשר לשמוח בחגים, ביום טוב.
לא ניתנו ימים טובים לישראל, בסדר?
ושמחת בחגיך.
כל טוב, שלום.
