שלום,
נושא חדש.
אתמול סיימנו את הלכות הפסח,
הגענו לספירת העומר,
שבועות, שראינו שזה רק
סימן נספח לפסח, כי שבועות עצמו כולו נספח לפסח.
היום מתחילים ללכות יום טוב.
זה נגזר מפסח, כן, ללכות פסח זה דברים מיוחדים לחג הפסח עצמו, לחג המצות.
אבל ללכות יום טוב זה כללית לכל יום טוב. יש לנו ימים טובים,
הווה אומר,
יום ראשון ואחרון של פסח,
שברות,
שכבר היינו,
ראש השנה יומיים,
סוכות,
ראשון של סוכות ושמיני עצרת,
שמיני חג עצרת הזה.
אלה הם ימים טובים שניתנו להם לישראל,
ובהם הם צריכים להתנהג בדרך מסוימת. זאת אומרת, מצד אחד זה כמו שבת,
מצד שני זה לא שבת.
התורה התירה מלאכת אוכל נפש
ביום טוב.
זאת אומרת, הדברים הנצרכים
ליום טוב שאי אפשר לעשותם מלפני יום טוב,
עושים אותם ביום טוב.
כמובן, דברים שרגילים לעשות אותם יום-יום ולא להשאיר את כל העבודה ליום טוב.
אחד הדברים המיוחדים ביום טוב הוא שחציו לכם חציו לשם.
זה לא כמו שבת.
ביום טוב אנחנו מצווים בשמחה,
בסתם שמחה, כן, כתובה בחג הסוכות, אבל
בכל אחד מהימים הטובים מצווים בשמחה,
אכילה, שתייה, וגם לקדוש ברוך הוא, בית כנסת, לימוד,
חצי-חצי.
שבת,
הקדוש ברוך הוא, נכון, שלוש סעודות,
שיאמן ויום טוב רק שתיים, כרגיל,
כמו כל יום, אבל בכל זאת.
זהו, אז נתחיל את סימן תצד ה',
נלמד היום שלושה סעיפים ממנו, רובו,
ובעזרת השם נתקדם בהלכות יום טוב. יש הרבה הלכות הקשורות ליום טוב, מה מותר, מה אסור, איך מותר לעשות,
באילו תנאים,
ובעזרת השם אנחנו, גם את הלכות יום טוב, אנחנו כמו שמתחילים נסיים ונמשיך
להלכות הבאות.
סימן תצציה, סעיף א', ב' וג', נלמד היום.
אומר השולחן ערוך כל, מלאכה אסורה בשבת, אסורה ביום טוב.
הנה כבר התחלנו ממה שיום טוב זה כמו שבת.
חוץ, וכאן יש לנו את הפריבילגיה של יום טוב, את הייחוד של יום טוב שאפשר לעשות בו מלאכות שאסור לעשות בשבת,
מלאכת אוכל נפש,
אחד, וחוץ מהוצאה והבערה,
וכן מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותה מאתמול.
דוגמה קלאסית, מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מאתמול, למשל לטחון חיטה,
לקצור חיטה, מה אפשר לעשות את זה מאתמול?
פעם בשנה קוצרים חיטה.
משאירים את החיטה כל השנה בבית,
פעם בכמה זמן טוחנים, לא חייבים לטחון.
טוב,
מה שמונח פה בעצם, ככה טיפה רמז,
שככל שאנחנו מתרגלים באי עשיית עבודה יומיומית,
הווה אומר,
מקפיא, דיפ,
כל מה שקשור לזה,
אנחנו בעצם מגבילים את עצמנו יותר ביום טוב.
הולכים לקראת חוסר מלאכה לחלוטין.
שימו לב לדבר הזה, כי מה אנחנו אומרים?
אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותה מאתמול.
כן, מכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותה מאתמול.
אז מה שאפשר היה לעשות מאתמול,
אז לא עושים היום.
דוגמה קלאסטית היום,
שחיטה.
בעבר היו שוחטים ביום טוב.
היום שוחטים באותו יום? מי שוחט באותו יום?
רק מי שעובר על החוק.
כי על פי החוק,
כששוחטים צריך לצנן לילה,
אז כבר אי אפשר באותו יום לאכול.
בסדר.
מקרים מיוחדים של אנשים ששוחטים.
אבל זה לא חוקי.
בכל מקרה אומר השולחן, ההרמה, ויש מחמירים אפילו באוכל נפש עצמו,
כל שאינו מפיג טעם כלל, אם עשהו מערב יום טוב.
זאת אומרת, מה שאמר השולחן ערוך מובן עכשיו,
שמכשירי אוכל נפש אי אפשר היה לעשות אתם מאתמול, אפשר לעשות ביום טוב, אבל אוכל אפשר לעשות כל דבר.
אומר לנו הרמה, גם באוכל נפש, אם זה לא מפיג את טעמו,
צריך לעשות את זה בערב יום טוב. מיהו, אם לא עשהו מערב יום טוב,
ויש בו צורך יום טוב, מותר לעשותו על ידי שינוי.
כן, כל דבר שהוא אוכל ממש, אבל למכשירים של האוכל
זה כבר סיפוח.
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך, קצירה או טחינה או בצירה,
סחיטה,
זכות משקה,
אף על פי שם מלאכת אוכל נפש, אסרום חכמים.
למה? כי זה דברים שאפשר לעשותם מערב יום טוב. סעיף ג',
אין מוציאים מסע על הבהמה ביום טוב, כי זה נראה ממש כמו מלאכה.
אבל להוציא אוכל מתוך שהותר לבשל,
אותר גם לא יוציא ממקום למקום ביום טוב.
הוצאה הותרה ביום טוב, ומתוך שהותר לצורך, הותר שלא לצורך.
אבל להוציא על גבי בהמה,
כאדם שהולך לעבודה, הולך ליריד, לשוק,
כן, זה כבר ברור שאסור, על אף שכמובן,
למען ינוח,
אבל יש פה עוד עניין של ההוצאה,
כסדר הוצאה. טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
