שלום, אנחנו מתקדמים בהלכה יומית,
קרובים איתנו לתורה.
התחלנו אתמול, את סימן תצד ג', את הסעיף הראשון.
היום נשלים את הסימן, סעיפים ב', ג' וד'.
הסעיף הראשון דיבר על המנהג שלא נושאים נשים עד ל״ג לעומר,
כמה שמתו תלמידיו של רבי עקיבא.
הוא אמר לנו, השולחן ערוך בנוסף על סימן א',
בסימן
על סעיף א', בסימן תצד ג', סעיף ב',
נוהגים שלא להסתפר עד ל״ג לעומר,
שאומרים שאז פסקו מי למות.
מי פסק מי למות? תלמיד אל רבי עקיבא.
ואין להסתפר עד יום ל״ד בבוקר,
אלא אם כן חל יום ל״ג ערב שבת, שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת,
זאת אומרת בל״ג עצמו
מסתפרים מפני כבוד השבת.
ובמדידות אלו אין נוהגים כדבריו, אלא מסתפרים ביום ל״ג.
ומרביעים בו קצת שמחה ונאמרים בו תחנון ואין להסתפר עד ל״ג בעצמו ולא מבערב ולא בליל ל״ג ואומר אלא
ביום עצמו ככה אומר הרמ״ה.
בקיצור בחלוקת שולחן ערוך רמ״ה אם מסתפרים ביום ל״ד בבוקר
או בל״ג ביום כבר אפשר.
מי אוהל חל ביום ראשון זאת אומרת ל״ג מחל ביום ראשון נוהגים להסתפר ביום שישי לכבוד שבת.
והשולחן ערוך לא אמר דבר כזה שולחן ערוך אמר שאם
אם הוא חל ל״ג בערב שבת, שצריכים להסתפר בשבת,
אז אפשר להקל בל״ג עצמו, הקל יום אחד.
מי שהוא בעל ברית או מעל בנו,
אחד משלושה בעלי ברית זה סנדק מואל ואבי הבן,
מותר להסתפל בספירה לכבוד המילה,
סעיף ג',
שנוהגים להסתפר בראש חודש אייר ותעו ת'ביעדם.
לא מסתפרים מערב פסח,
נכנסים לימי ספירת העומר עד ל״ד ביום.
ראשון השולחן ערוך.
אבל, אומר הרמב״ם, מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד עוד שחודש יר.
ואותם לא יספרו מלאג ועומר ואילך, אף פי שמותר להסתפר בלאג ועומר עצמו.
ואותם מקומות שנוהגים להסתפר מלאג ועומר ואילך, לא יסתפרו רק אחרי פסח עד לאג ועומר.
ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה או מקצת מנהג זה, משום לא תתגודדו.
וכל שכן שלנהוג, היתר בשתיהם.
זאת אומרת, לוקח את החבל משני קצותיו, בסדר, הוא לא מסתפר
עד לאג ומלאג הוא מסתפר, אין דבר כזה.
יש מנהג, במילים אחרות,
כולם נוהגים לא להסתפר שלושים ושלושה ימים.
השאלה אם עושים את זה מתחילת ספירת העומר
עד לאג בעומר או שעושים את זה מלאג בעומר ועד
ערב שבות.
סעיף ד',
נהגו אנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך. מדוע?
כי זה היה זמן שהיו קוברים את תלמידי רבי עקיבא, בשעת הקבורה, משביתים ממלאכה.
לכן, אסוש לעשות מלאכה מערב פסח ועד הצוות, מנהג.
יש נשים שנהגו כך.
בכל מקרה,
ימי ספירת העומר,
באופן עקרוני, בסיסי,
הם כאלה שהם לקחו אותנו, השם ישמור, לגלות,
ולכן יש בהם מנהגים של אבלות.
אבל כמובן שבדור הזה,
הקדוש ברוך הוא החזיר אותנו חזרה לארץ,
וכנגד ימי האבלות
סידר לנו יום השמחה, וזאת השם שנזכה
לשמוח בחזרה לארץ,
בבניין הארץ, בבניין בית המקדש, במה בימינו אמן.
כל טוב, שלום.
