שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
כבר רואים את הסיום של הלכות הפסח.
אנחנו בסימן תצ״א בסעיף השני שלו. שני סעיפים מונה הסימן.
אנחנו בסעיף השני, ונלמד את תצ״ב, שזה כבר אחרי פסח. זהו זה, בזה סגרנו.
מתחילים עכשיו את הנושאים שאחרי פסח.
תצ״ב, שהוא סעיף אחד, וגם תצ״ג, את הסעיף הראשון, זה כבר התחלנו ל...
ימי ספירת העומר.
תפציה א', סעיף ב', תאמר השולחן ערוך, יום טוב שחל להיות ומוצא שבת.
אומר בעתה בחרתנו, ותודי, עיינו.
אתה יודע,
יפה.
בתוך תפילת עמידה, ותודי עיינו. זה תחליף
ל'אתה חוננתנו'.
טוב.
סיימן תפציה ב', תאמר השולחן ערוך.
יש נוהגים לטענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר סוכות.
וממתינים עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרה ואז מטענים. למה? כי בזמנים האלה לא אמרו תחנון. גם בניסן וגם בתשרה, עד ראש חודש
אייר
עד ראש חודש חשוון לא אמרו תחנון. אז גם לא עושים בהם
תענית ולא סליחות.
אומר הרמב״ם מיד שני וחמישי ושני שאפשר לטענות.
ובאשכלה בצרפת נהגו לטענות ועושים אותו כמו תענית.
הציבור לקרות ויכל.
בסדר, אבל ספרדים, היום לא נהגים בדבר הזה.
אצל אשכנזים, נוסח אשכנז, אז יש את הסליחות וטענית ב' ה' ב'.
יש יותר שאומרים סליחות מאשר מטענים, אבל גם זה מצטמצם יותר לאשכנז, אולי חלק מהמקובלים.
תו צדיג, הגענו לבית ספירת העומר. כמובן שאת ספירת העומר התחלנו כבר מהיום השני, ממוצאי הלילה הראשון של פסח,
טז בניסן,
אז סופרים את היום אחד לעומר.
אבל פה דובר על המנהגים של ימי ספירת העומר.
בסימן תצ״ג, סעיף א', אומרת שולחן ערוך, נוהגים שלא לישא אישה בין פסח לעצרת עד ל״ג לעומר.
פני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא.
אבל להרס ולקדש שפיר דמי.
טוב, אצלנו היום אין דבר כזה לקדש וגם לא,
אה, בסך הכל עושים שידוכים.
ונישואים גם, מי שקפץ וקנס אין עונשים אותו.
אבל ידידי,
קפצת ועשית משהו שחכמים לא רוצים, לא בריא.
בואו נעשה את הדברים בבריאות.
אומר הרמה, מי הוא מלג העומר ואילך, הכל שערי.
בסדר, וכמובן אצל אשכנזים מליל לר בעומר, ואצל ספרדים מוצאיהם מלמד ד' בבוקר, יותר נכון.
טוב,
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך במנהגי ספירת העומר.
כל טוב, שלום.
