שלום, אנחנו נראה שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו נסיים היום את סימן תפצדי ונלמד סעיף אחד מתפצדי אלף.
זאת אומרת, סעיפים ח' וט'
מתפצדי וסעיף א' מתפצדי אלף.
זהו, בואו נראה.
אומר על שולחן ערוך, מפטירים ביום השביעי וידבר דוד,
כן, וביום השמיני עוד היום בנוב לעמוד, ואצלנו אין יום שמיני,
אז יש רק וידבר דוד, אז לאן הלכו ביום השמיני?
יום העצמאות, כמובן, גאולת ישראל.
לקחנו את זה ליום אחר.
סעיף ט' אומר על שולחן ערוך, שבת שחל בחל המועד,
ערבית שחרית ומלחמה מתפלל כדרכו של שבת, ואומר יעלה ויבוא בעבודה,
או עם מוסף אומר סדר מוסף יום חל המועד,
אלא שמזכיר שיש שבת ואומר ותיתן לנו את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה,
וכן אומר את מוספי יום המנוח
הזה ויום חג המצות הזה, וחותם מקדש השבת ויסועל והזמנים,
ומפטירים הייתה על היד השם כמובן חזון העצמות היבשות.
ואין מזכירים בברכת ההפטרה לפסח
לא באמצע ולא בחתימה.
נוהגים לומר שיר השירים בשבת של כל המועד מנהג אשכנזים אצל ספרדים מתחילים מפסח ועד שבועות להגיד שיר השירים יש כאלה כל השנה ואם חל שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותה שבת.
וכן הדין בסוכות
עם קהלת ונוהגים לומר רות בשבועות והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.
זה סימן תפצדי, תפצדי א' סעיף א',
במוצאי יום טוב בין במוצאי יום טוב של חול,
בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד,
מבדיל בתפילה כמו מוצאי שבת.
אלא שאינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים.
למה? כי ביום טוב אין לנו איסור של נר,
ובשמים אין להשיב את הנפש, כי אין לנו נשמה יתרה.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
