שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית כמדי יום ביומו,
מתקדמים בליל הסדר. תאופקומן כבר דיברנו עליו, גם שאסור לאכול אחריו דיברנו.
אנחנו היום נלמד
שלושה סימנים.
תאו עין טט,
קורס שלישית ברכת המזון וסעיף אחד, תאו פא,
קורס רביעית,
שזה גם סעיף אחד,
ותאו פא, מתוך שני הסעיפים שלנו נלמד את הסעיף הראשון בלבד.
כי אם התחלנו, זאת אומרת, סיימנו בפעם הקודמת,
שלא אוכלים כלום אחרי אפיקומן,
אז אנחנו נראה בתפא״א היום, בסיום, כן, בסעיף הראשון, שגם לא שותים כלום
אחרי כוס רביעית
של ליל הסדר, חוץ ממים. טוב, בואו, יאללה, נתקדם.
אומר השולחן ערוך בתפא״ט סעיף א', סעיף אחד,
אחר כך מוזגים לו כוס שלישי, מברך עליו ברכת המזון, אבל שים לב שכל הזמן השולחן ערוך מדגיש מוזגין לו.
אמרנו דרך כבוד, דרך מלכות,
אנחנו מלכים, יוצאים ממצרים עכשיו, כולנו אנשי עצמאות,
ולכן מוזגים לו כוס שלישית, לא הוא מוזג לעצמו.
הוא מברך עליו ברכת המזון ובורא אפריה גפן,
ושותהו בהסיבה,
ולא אברך אחריו,
ולא אשתה יין בינו לבין כוס רביעי.
אומר הרמא,
מיהו מכוס שלישי יכול לשתות כמה פעמים,
והכל נחשב שתייה אחת עפגב דהפסיק בינתיים.
זאת אומרת,
בכוס השלישית הוא יכול להגיד, טוב, אני שותה ככה ארוכות,
שותה בין כוס לכוס, על אף שהשולחן ערוך אומר
שלא לשתות בין שלישית לבין רביעית,
אומר הרמה, אם זו שתייה ארוכה, זאת אומרת, כוס גדולה, לקח long,
כן, לא יודע איך לקרוא לזה,
אז יש אפשרות, כי כל הסיבה שאמרנו לא לשתות זה כדי שלא ישתכר.
פה אנחנו כבר לקראת הסוף.
טוב, מוסיף השולחן, אנחנו אומרים, מצווה לחזור אחר זימון.
זה אנחנו תמיד אומרים,
תמיד, שבת,
חג,
מצווה לחזור אחר זימון, אם אתה מביא אנשים ויש לך את מי לזמן,
יש ברכה יותר גדולה בבית. מוסיף הרמה ואומר, והגדול שבהם אומר הודו ואנא ואחרים אמרו אחריו,
והגדול יכול ליתן לקטן רשות ויכול לצרף את זימון, עניין ההלל,
אף אגב שלא אכל עמהם.
ונהגו שבא לבית ומברך ברכת המזון בליל פסח,
שנאמר טוב עין הוא יבורך והוא מקרא טוב עין שנאמר
כל דכפין יטה ויחול על אף שבדרך כלל אנחנו אומרים שהאורח מזמן כדי שיברך את בעל הבית
אבל בליל הסדר כן האורח בעל הבית הוא אומר כל דכפין יטה ויחול אז יש לו עין טובה
וטוב עין הוא יבורך טוב עין הוא יברך אז לכן בליל הסדר לא עושים כמו שתמיד אלא
בעל הבית מזמן סימן ת״פ אומר השולחן ערוך
קורס רביעי מתחיל לא לנו,
זאת אומרת החלק השני של ההלל,
שני פרקים ראשונים שהם על העבר,
אמרנו אותם לפני גאל ישראל, לפני סעודה,
לפני,
בסיום אמירת ההגדה,
המגיד,
ועכשיו אנחנו מתקדמים לשלושה חלקים הבאים שהם בעצם העתיד.
וגומר עליו את ההלל, ואינו אומר יעללוך, אלא אומר אחר גמרא הלל, הלל גדול, שהוא מודול השם עד
על נערות ביניהם של כ״ו, כאילו עולם חסדו. 26 פעם כאילו לא חסדו.
ואחר כך אומר נשמת קול חי, והשתבח עד מעולם ועד עולם את האל,
בלי החתימה.
ואז יאמר אל הילוך עד מלך מעולה בתשבחות.
ושותהו בהסיבה בלא ברכה תחילה.
זה השולחן ערוך שאומר שהכוס רביעית לא מברכים. בירכנו רק על ראשונה ושלישית.
כמובן, מוסיף פה הרמה ואומר,
הוא כבר התבהר לאל סימן ת״ד שנוהגים לברך על כל כוס וכוס.
הוא מבורך אחריו על הגפן.
ואם שותה הוא בלא הסיבה,
צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה,
כי צריך לשתות בהסיבה. ואמרנו, כל דבר
שצריך הסיבה ואדם לא הסב, חייב לחזור.
ואין לאל תרפאין, בצע יזן. הוא מבורך לפני הבורא הפרי הגפן, לפי שהסיח דעתו, מלשתות עוד.
מתי? כשהוא שתה בלא הסיבה.
אבל ברגע שהוא שותה את הרביעי בהסיבה כמו שצריך,
אז כמובן שהוא לא מבורך עליו לפי שיטות השולחן ערוך.
כך נוהגים הספרדים. ויש אומרים שיש לומר שפוך חמתך קודם לא לנו ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שימורים.
כולם נוהגים ככה, לבשי רמה מביא את זה.
שפוך חמתך, פותחים את הדלת,
ולזכות אמונה זו יבוא משיח ולשפוך חמתו על הגויים.
וכן נוהגים.
ויכול לגמור על אלף שלא במקום סעודה. גם אם הוא שינה מקום,
על אף שאנחנו אומרים שלא לשנות מקום, כמו
קורבן פסח, בכל זאת אפשר.
טוב,
סימן תפ״א אומר לשולחן ערוך, סעיף א',
אחר ארבע כוסות אינו רשא לשתות יין אלא מים.
הוא אומר הרמב״ם, וכל המשקיעים דינם כיין.
או מי שהוא הסתני הסתעב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי.
ויאמר עליו הלל הגדול, זאת אומרת, יכול לשתות עוד כוס. אבל בכל מקרה, מה שאנחנו אומרים זה שאחרי כוס רביעית, אחרי ששתינו יין, תשאר עם הטעם של היין. נשארנו באוכל טעם אפיקומן, ובשתייה טעם יין.
הנה כל יסודות ליל הסדר, בעזרת השם, שנזכה השנה קורבן פסח וטעם של יין, בעזרת השם. כל טוב ושלום.
