שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו, מתקדמים בהלכות הפסח, ברוך השם. אנחנו בסימן ת״א, נלמד את סעיפים ב' וג' היום, ובסימן ת״א, אלף, את הסעיף הראשון.
אומר לנו שולחן ערוך בדין
תענית בכורות,
אם חל ערב פסח בשבת, זאת אומרת ליל הסדר ומוצאי שבת, ויש שברושים מטענים בבכורות ביום חמישי,
ושומרים שאינם מטענים כלל, יום שישי לא מטענים,
לא קובעים תענית ביום שישי. התענית היחידה שיש ביום שישי זה עשרה בטבת.
נכון להיום, שנה הבאה מן הסתם כבר לא יהיה.
אבל
זה מה שהיה עד השנה.
ויש מי שאומר, לכן מקדימים ליום חמישי. מצד שני רואים מה זה יום חמישי זה לא ערב פסח, זה לא יום שבו בלילה
היה נס ההצלה של הבכורות.
לכן יש כאלה שאומרים שבכלל לא מטענים,
ולכן יש אומרים ויש אומרים,
הלכה כיש אומרים בהתראה.
אז לא מטענים בכלל.
אז אומר הרמה, אבל יש לנהוג כסברה הראשונה.
כן, הוא מחמיר שיטענו ביום חמישי.
ונוהגים, כשהאב בכור,
האם יטענה תחת בנה הבכור שעדיין קטן.
ואם אין אב בכור, הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל.
זה ראיתי המקום היחיד שהאבא מתענה בשביל הבן שלו
עד שהוא יגדל, והבן מתענה רק אצל חלק מאנשי צפון אפריקה,
שרגילים להתענות.
היום כולם הרי הם פודים את הכל בסיום מסכת,
ובעזרת השם, כשהם מבינים את הסיום מסכת ומשתתפים בסיום מסכת,
או בעצמם מסיימים מסכת,
טוב,
לפעמים קורה שאבלו בן אדם לא מגיע, הוא הגיע ככה ברגע האחרון, והוא שמע את המילה האחרונה של הקדיש, אה, השתתפתי בסיום מסכת,
אני עושה סעודה.
אבל כמובן,
כשהעניין הזה של מישהו מתענה במקום הבן הבכור,
אז ראיתי את זה רק אצל חלק מאנשי צפון אפריקה. סעיף ג' אומר השולחן ערוך, האיסטניסט מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון.
איפה ראינו דוגמה לדבר הזה? בחוד שבת,
שיש איסטניסטים שביום שישי מטענים, עכשיו לא מדין תענית,
אלא מדין זה שאם הוא יאכל ביום שישי, הוא לא יאכל לאכול לתיאבון.
טוב, לא יודע כמה אנשים כאלה עדיין יש,
ברוך השם, בלי עין הרע, לפי מה שאנחנו רואים,
גם אם יאכלו, יהיה להם תיאבון אחר כך לאכול מצה.
אבל בסדר, מי שהסתניס, אם הוא יאכל משהו בערב פסח,
הוא לא יאכל אחר כך בליל הסדר,
שיתעני.
ואותו דבר ראינו גם בהלכות שבת.
סימן תעא, סעיף א',
אסור לאכול פת בשעה עשירית ומעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון.
מה זה פת? איזה פת?
כנראה שיש איזושהי פת המותרת בפסח,
לא יוצאים בה ידי חובה
בליל הסדר,
ובכל זאת,
משעה עשירית ואילה לא אוכלים אותה. מדוע?
זה לא כמו בשבת, שממנחה קטנה גדולה
לא אוכלים.
מדוע? כי יאכל את הסעודה לתארון. בליל הסדר, עד שאוכלים, עברנו את כל האגדה.
אז לכן משעה עשירית.
הוא אומר לנו על שולחן ערוך, אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה
כדי שיאכל מצה לתארון. אבל אוכל מעט פירות או ירקות, אבל לא עם הלקריסומל.
ואם הוא הסתניס, שאפילו אוכל מעט מזיקו באכילתו, הכל אסור.
הקודם.
ויין מעט לא ישתה,
משום דבר מסעד צעיד, קצת יין הוא שועד.
אבל אם הוא רצה לשתות יין הרבה,
שותה, מפני שכשהוא שותה הרבה, גורר תאוות המאכל.
טוב,
אז הוא שותה הרבה בערב פסח ואחר כך ארבע כוסות, ואז הוא אוכל בלי עין רע, איזה אכילה,
ברוך השם.
אנחנו מדברים על כך,
בוא נאמר, בסטנדרט שלנו היום,
אתה צריך לדאוג לכך שלא אוכלים שום דבר משביע אחר הצהריים של ערב פסח,
כדי שבסופו של דבר גם ישתה את ארבע הכוסות כמו שצריך, וגם יאכל,
אתה מצא שהיא חובה דאורייתא,
כוסות זה בידי רבנן, יאכל הכול לתאמון,
ויזכה אותנו הקדוש ברוך הוא גם לאכול בשר קורבן הפסח,
בשמחה ובברכה על הסבע.
זאת אומרת, כשאנחנו כבר שבעים, אכילה מלכותית נשיאותית.
בעזרת השם, כל טוב, שלום.
