שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו.
מסיימים היום את סימן תס״ז,
סעיפים יד, טו, טז,
בנושא של
ערבוב של חיטה, מים,
נוזלים בתוך תבשיל, כמו שראינו בשיעורים הקודמים.
סעיף יד אומר שולחן ערוך, אם נמצאת חיטה מבוקעת בתרנגולת קודם מליכה,
אחרי השחיטה לפני המליכה, די בשטיפה.
ואם אחר המליכה, די בקליפה.
שימו לב, אנחנו מדברים על שטיפה,
מדברים על קליפה ובשיעורים קודמים דיברנו על נטילה.
שטיפה זה הדחה,
קליפה זה להוציא שכבה דקה במאוד ונטילה זה אצבע,
שני סנטימטר.
ויש מחמירים לומר שמעמיק כל סביבותיה וחותך ומשליך.
ואם נמלחו עם התרנגולות אחרות, קולף את כולם.
טוב,
היינו אומרים, מוריד את האור.
ויש מחמירים לאסור כל מה שנמלח ביחד, אבל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה
שנמצאת החיטה עליה או להתיר האחרות על ידי קליפה קצת.
ואם רוצה יוכל למכור הכל אינו יהודי,
כמו שהתבאר סימן ת׳מ׳ זה הסעיף א. אבל גם שנוהגים כן בשאר תערובות חמץ,
כן נראה לי. למה? כי החיטה הזאת לא הוסיפה ולא גרה, כמו שראינו אתמול.
תרנגולת צלויה, סעיף ט׳ ותרנגולת צלויה שנמצאת בחיטה המבוקעת בתוך הפסח,
חותך מקום פעיפו או לפי עומד הדעת.
ויש אוסרים את כולם.
כפי שמהפכים על שיפוט, מתפשט הטעם בכל התרנגולת,
קדימה אחורה.
ולכן יש מי שאוסר כל התרנגולות הצרועות עימה באותו שיפוט לנוגעות זו וזו.
כי על ידי היפוך השיפוט מתפשט מזו לזו. תראו באיזה מצבים היו אנשים מגיעים.
לא יודע איך לא שטפו את התרנגולת,
איפה הניחו אותה, שפתאום יש לה חיטה דבוקה.
קיצור,
יש פה מחלוקות,
וכמובן פסח מחמירים, טז.
חיטה עושה הורה שנמצאת בזפק העוף לאחר שיבבו אותו.
אני לא יודע איך מעביבים אותו כלות,
קלות, שלא יתחמם, כי אחרת זה כמו צליעה,
ממש עיבוב קל,
כי עדיין לא הכשירו אותו, לא פתחו אותו.
עוף שלם אחרי שחיטה,
העוף מותר.
והחיטה והסברה צריכה לשרפם, דלוך השאירים וכמעוקלים.
כן? מה שהתעכל זה כבר נחשב לזבל,
אבל בזפק זה עדיין לא מעוקל,
אז זפק זה המקום של אחרי הוושט בבליעה.
בסדר?
שם אנחנו רואים שזה לא עכשיו מעוקל, זה חיטה ממש, צריך לשרוף אותה.
כל טוב.
סיימנו סימן תס״ז, שלום.
