שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, סימן תס״ז,
חיתים שקרתה להם תקלה.
נלמד היום סעיפים ח',
ט' וי'.
בקרוך.
טוב.
אומר השולחן ערוך, תס״ז, סעיף ח'.
דבש
של אינו יהודי, אין מחזיקים בו איסור ואוכלים אותו בפסח.
למה שיהיה אסור בפסח דבש?
אין בו שום תערובת של כלום.
עכשיו תשימו לב, זה נכון לעוד כמה דברים
שאומרים בהם
שמה יש בזה?
פעם,
כמו סתם קמח, פעם,
דבש סתם, פעם,
סתם תה, פעם,
סתם אורז, פעם,
כל זה פעם.
היום כל דבר יש בו תוספות.
מעקבי חימצום,
תוספות, כל מיני דברים,
הנדסת מזון על מנת
לשמור על איכות וחיי מדף של המוצר.
אז כל דבר צריך היום בדיקה.
הברקה של הסוכר,
הברקה של האורז, מי שאוכל קטניות.
בקיצור, כל דבר יש בו משהו,
יש בו משהו.
אומר הרמב״ם, מיהו,
כן, אמרנו על סתם דבש, יש מחמירים,
והמנהג במדינות אלו שלא לאכול דבש, רק אותם שמביאים בחוויות ישירות מן הכוורת,
כן, שעושים ממנו משקה שקוראים מד,
זה מי דבש.
ותאנים יבשים וענבים יבשים שקוראים רוזיני, גדולים וקטנים, תלוי במנהג המקומות.
יש מחמירים שלא לאכולם ויש מקלים.
ולכן נהגים במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שומפרות יבשים, אם לא שידוע שהם התייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ.
שמים לב?
כבר אז התחילה התעשייה. איך מייבשים את התאנים? סתם בשמש?
אולי שמים על זה קמח,
חומרים מעכבי חמצון,
חומרים משמרים. מה שמים שם?
היום צימוקים,
אולי שמים שמן, איזה שמן שמים?
תראו שהצימוקים מבריקים שימו אותם בכוס מים, תראו.
צף שמן,
צחצוחי שמן למעלה, למה?
כדי שלא יידבקו ויהיו מקשה אחת כשמביאים אותם מקליפורניה.
טוב,
וצוקר אסור הוא לאוכלו, אפילו להשעותו אסור.
למה? כי בזמנו היו לוקחים את הסוכר, כשהיו תאכלו אותו הם מערבבים אותו גם עם קמח.
טוב, סוכר אחר משלנו.
ייצור אחר.
כל דבר צריך בדיקה.
היום יש כאלה שמבריקים עם אנזים של חלב את הסוכר,
אז בכלל חלבי כל השנה.
צריך הכל בדיקה.
היום כל דבר צריך הכשר ברור,
נתון ידוע של מישהו מוסמך שנותן הכשר בכל העולם.
טוב, וביום טוב האחרון אוכלים פירות יבישים. מה זה יום טוב האחרון?
יום טוב שני של גלויות, היום השמיני.
וצוקר, קנדול, שאין בו חשש חימוץ,
זאת אומרת, גוש של סוכר, לא התחום.
והמילה הגיוניות האלו שלא לאכול קרקום,
שקוראים לזה אפרין או נגלח.
נגלח זה ציפורן.
למה? כי חשוב שבציפורן גם יש איזה חמץ או קטנית.
ציפורן זה עץ, אנחנו מברכים עליו,
בורא עצה בשמים. טוב, מי שלא יודע, מברך מיניה, לא ידעו באירופה.
מיהו אינם מוסרים את הערובתם וכן נראה לי.
טוב, זו פה התייחסות כללית לכל מיני מוצרים שלא היה ברור מה איתם, מה מוסיפים להם.
אמרנו את זה בסיכום,
כל מוצר צריך הכשר,
כל השנה.
ברור שלפסח
צריך לאכשר אפילו המוצר
הטבעי ביותר, לכאורה הטבעי ביותר.
בכל יש תוספות.
סעיף ט', תבשיל שהתבשל ונמצא בו שעורים או חיטים.
אם נתבקרו ממש,
הרי כל התבשיל אסור.
למה?
אפילו באלף לא בטל, פסח.
ואם לא נתבקרו ממש, התבשיל מותר.
אומר הרמה ואין אמינה כן, אלא אוסרים הכל במשהו, אפילו לא יתבקרו.
מחבירים פסח,
משהו, חמץ במשהו.
מוסיף השולחן ערוך ואומר, ואותם חיטים עושה, הורים שורפים אותם,
אותם שנדבקו.
אם המשטים מתירים את התבשיל,
אבל ברגע שהתבשיל לא ידבקו, אבל אם ידבקו,
ברור לנו שהכול אסור,
לכל הדעות. גם אם לא ידבקו, אומר, מה, אתה יאסור הכול, תזרוק.
אין מה לעשות בפסח, שרוף.
סעיף י' אומר,
השולחן ערוך, תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חיטה מבוקעת,
מותר למוכרה לעינו יהודי,
שאינן מכירות יותר ביוקר בשביל חיטה שנמצאת בתוכה, אז לא נהנינו מהחיטה.
טוב, אבל היום לא קונים תרנגולת חיה בפסח,
יש בה חיטה מבוקעת מגוי.
במדינות אלו נוהגים לשרוף הכול,
והיא נמצאת ביום שמיני של פסח,
מותר להשעותה עד אחר הפסח.
טוב, אין לנו יום טוב שני של גלויות,
אבל יום השמיני תמיד היו מקלים.
כל טוב, שלום.
