שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו, סימן תס, דין מצת מצווה, בסדר.
סעיפים ד' ה' ו' נלמד היום.
אומר השולחן ערוך, תס סעיף ד',
אין עושים שריקין המצוירים,
דהיינו לצייר בפת כמין חייו העוף.
אבל כל מה שעושים אותו במסרק כדי שלא יטפח,
וכן מה שמנקבים המצות, מותר.
לא רק שמותר צריך, כי אחרת זה יטפח.
לעשות ציורים לא.
ומכל מקום טוב למהר לעשותם שלא לעשות בהם.
לוקחים את הרולר,
הגלגלת, חורצים, הלוך חזור עמוק עד למטה כדי שלא יתפח ומכניסים לתנור.
יש לעשות המצות רקיקין,
אומר הרמב״ם, ולא פת עבה כשאר לחם,
כי אין הרקיקין ממהרים להחמיץ.
וזה הקדמה למה שאומר פה עכשיו השולחן ערוך.
אין עושים בפסח פת עבה. מה זה פת עבה?
טפח.
למה?
כי עד טפח זה כשר לפסח, זה לא מחמץ.
מאיפה אנחנו לומדים את זה?
לחם הפנים.
לחם הפנים היה מצות,
אבל עובי, טפח.
למה החשש שלנו? ברגע שעושים עבה,
העניין הוא שמבחוץ זה מתחיל להעפות,
באמצע זה פחות נאפה, זה מחמיץ.
לכן הרבה פעמים קורה, מי שרואה עוגות או אפייה,
באמצע למעלה יש פיצוץ.
מדוע? כי בפנים זה התחיל להתנפח, התחיל להחמיץ,
התחיל לטפוח יותר, בחוץ זה כבר נאפה, ואז המעטפת החיצונית מקבלת בקע ובעצם טפיחה.
אבל במצות אנחנו לא רוצים. נכון לשולחן ערוך אומר, לא עושים מצה עבה טפח.
מה אמר לנו הרמה לפני כן?
לעשות רקיקים, לא עבה כשאר לחם.
מזה נולד
שאצל האשכנזים עושים את המצות רק קשות,
לא עושים אותן רכות,
כי לעשות אותן רקיקין,
רקיקים זה כמו,
איך אומרים?
ביסקוויטין,
רקיק,
דבר שנכסס.
בסדר? זה בעצם ההבדל.
אז הרמה אומר רק רקיקים,
כי אם לא טפח אז המינימום,
והשולחן הרוח אומר לא טפח,
אפשר דק,
אבל לא יותר מזה, כדי שלא יטפח.
ולכן יש אצל הספרדים שאוכלים מצות רכות,
שנקרא אפשר כורך,
אפשר לגלגל אותם עם
חרוסט,
ואצל אשכנזים משתמשים רק ברקקים.
זה בסיס
המנהגים השונים.
ספריו, אין להקיל במה שהחמירו הקדמונים,
שלא לעשות פנדיש או פלדוניש.
כן?
לעשות מצות ממולאות בבשר, בגבינה,
כל מיני כאלה.
זאת אומרת, בשעת האפייה להכניס בפנים.
כי ברגע שיש בפנים נוזלים, יש בפנים חומר נוסף,
אז זה יכול לתת לזה להכניס.
נכון שיש כאלה שעושים מצות מגולגלות מלאות בשר.
כן?
מרטיבים את המצות ומגלגלים. זה לא העניין,
כי המצות כבר אפויות.
מדובר פה על לעשות כמו בורקסים כאלה
עם קמח
של מצות
ולאפות את זה מהר.
זה לא ילך.
אז לא לשנות את המנהג הזה, גם אם מישהו חושב שתוך 18 דקות הוא יגמור את הכול.
בסדר, בעזרת השם מחר נראה את הסעיף האחרון של הסימן ונתקדם.
כל טוב שלום.
