שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
כמדיום ביומו,
מתקדמים באחרות הפסח.
היום נלמד סימן תן תף נון,
שלושה סעיפים ראשונים, א', ב', ג' וג',
ישראל וגוי שיש להם שותפות,
מה עושים?
שותפות אולי יש בה חמץ.
אומר השולחן ערוך סעיף א', ישראל שלווה כיכר מחברו קודם הפסח,
צריך לפורע אחר הפסח.
למה? יכול לבוא לישראל להגיד ליהודי אחר, תשמע,
היה באמצע פסח,
כל הלחם שלך שהייתי צריך להחזיר לך התבטל כעפר הארץ.
לא חייב לך כלום, אין דבר כזה.
היית חייב כיכר לחם לפני פסח, אתה לא יכול בפסח להחזיר לו, כמובן.
אתה חייב אחרי פסח להחזיר לו.
ויש בו משום גזל, אם אינו פה,
לא יכול להגיד לו, תשמע, עבר עליו הפסח,
חמץ, אסור בענה, אין דבר כזה.
סעיף ב',
ישראל שמקבל מעינו יהודי
בריבית כיכרות בכל שבוע,
כן, הרי בריבית
מותר לקחת מגוי.
יאמר לו קודם פסח, שייתן לו בשבוע של פסח קמח או מעות.
למה? כי אם הגוי הזה יביא לו כיכרות לחם
באמצע הפסח,
לא שווה לו כלום, אסור בהנאה, וקמח שיתניים או כך,
אף על פי שאחר הפסח נותן לו כיכרות חמץ,
חליפי הקמח והמעות הן ומותר.
זאת אומרת, אם היה צריך לתת לו בשבוע של פסח, אמר לו, אל תיתן לי לחם,
תביא לי או קמח כשר שלא לתות, או
שתביא לי כסף.
והוא בפסח עצמו לא בא אליו בכלל. אחרי פסח הוא בא נותן לו בשביל שבועיים. גם שפסח, גם שאחר כך הוא בא נותן לו לחם.
זה לא בעיה.
כי לפסח הוא לא הביא לו, וזה כאילו, איך אומרים,
החלפה של המעות. החליף את המעות בלחם.
סעיף ג' אומר לשולחן ערוך, ישראל ואינו יהודי שיש להם תנור בשותפות,
תפרות, אומר לאינו יהודי קודם פסח, תול אתה של פסח ואני אטול אחר כך.
זאת אומרת,
אפשר לעשות פה תנאי.
אני בפסח לא מתעסק, לא שלי, לא מכיר, לא יודע. כל השבוע הזה תיקח לעצמך,
שבוע אחר כך תעשה חופש,
אני אקח את שלי. השבוע אני בחופש, תיקח אתה את שלך, אין בעיה.
אפשר לעשות את זה כשיש שותפות מלאה מלכתחילה של יהודי וגוי באותה מאפייה, באותו עסק.
כל טוב שונה.
