שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום וביומו, נסיימויות בסימן תמ״ח בדין חמץ של ישראל שעבר עליו בפסח, סעיפים
ה' וו',
סליחה, סעיפים ו' וז',
סעיפים ו' וז', סימן תמ״ח,
ובתמ״ט סעיף א'. בסעיף ו׳ אומר השולחן ערוך,
סימן תמ״ח,
אסור להאכיל חמצו בפסח,
אפילו בהימת אחרים או של הפקר.
כמובן,
קל וחומר שאסור להאכיל את בהמתו חמץ. מי שיש לו בעלי חיים בבית,
אוכל כשר לפסח.
אסור ליהנות מאוכן חמץ, משום דבר של חמץ.
וגם לא של חברו, וגם של הפקר.
וכן, לא יודע, חייו זה גם לא הפקר. איפה הוא? בשטח.
הוא הולך, מאכיל צבעים בשטח, במדבר יהודה, לא בשטפונות.
גם אסור.
אסור לתת בהמתו לאינו יהודי להאכילה בימי הפסח,
אם הוא יודע שמאכיל אותה פסולת שעורים או שיעור חמץ.
סליחה, שיעור חמץ.
ברגע שהוא נותן לה סתם חיטה, אין בעיה, זה לא חמץ.
מתי זה חמץ? כי זה בא במגע עם מים.
ברגע שהוא נותן לאוכל חמץ, בהמת ישראל נהנית
מחמץ בפסח. זאת אומרת, ישראל נהנה מחמץ בפסח.
זה אסור.
גוי מותר לו, אבל הבהמה של ישראל זה אסור.
טוב,
בזה סיימנו דין חמץ שעבר לה בפסח,
האכלת בהמה בפסח,
כל זה אסור.
סימן תמ״ט,
יש בו סעיף אחד, נימד אותו היום.
חנות של ישראל ומלאי של ישראל
ופועלים הנכנסים משם אינם יהודים.
חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה.
חנות של אינו יהודי ומלאי של אינו יהודי ופועלים הנכנסים משם ישראל.
חמץ שנמצא שם באחר הפסח מותר אפילו באכילה.
ככה גרסת רשי ורבינו האי אבל רבינו חנאל גורס להפך. זאת אומרת
אנחנו פוסקים באמת לפי הגרסה הזאת שרשי ורבינו האי מה הגרסה שאם אני מדבר על
חנות של ישראל וסחורה של ישראל.
אפילו שגויים נכנסים לשם, אתה לא יכול להגיד במקרה גוי שכח את זה, כי זה לא סביר.
של מי המלאי?
של מי החנות? של ישראל? זה שייך לישראל.
הפוך אותו דבר, חנות של גוי,
אנשים גויים שם, במקרה נכנסים גם יהודים שם.
נו, אז מה אני אגיד, שזה היה של ישראל?
לא, אני לא אגיד שזה היה של ישראל, זה היה של גוי.
בסדר.
הבן חלל אומר הפוך.
מה המונח פה? שאני מחפש אם יש פה איזשהו היתר.
מה ההיתר?
ההיתר הוא שאם נכנסים פועלים גויים,
גם אם זה מלאי של ישראל, יכול להיות שהגוי שכח את המוצר הזה.
וכן להפך.
טוב, בעזרת השם, אנחנו מחר נמשיך בסימן הבא.
בינתיים,
נחכה למחר.
כל טוב ושלום.
