שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדיון ביומו,
מתקדמים ביחוד תערבות בפסח,
מסיימים היום את סימן תמ״ז סעיף יב,
וסימן תמ״ח סעיפים א״ב,
ממנו
נלמד שזה דין חמץ שעבר עליו בפסח. בינתיים אנחנו בחמץ בפסח. סעיף יב אומר שולחן ערוך בתמ״ז.
חמץ נוקשה,
אפילו בעיני אינו אסור בהנאה אחר הפסח.
והפידוש חמץ גמורן ואסורים בהנאה אחר הפסח.
אומר הרמאי, שנמנעים לשחוק על השולחן עם קלפים ונקיימים קרטים בפסח,
שחוששים שמא יפול מחמץ נוקשה שבהם לתוך המאכל.
קיצור אומר לנו פה השולחן ערוך,
כן, חמץ נוקשה. חמץ נוקשה, הכוונה היא חמץ
שהוא קשה ולא ראוי לאכילה.
דבר שלא ראוי לאכילה, אבל זה חמץ.
בצק שלא ראוי כבר לאכילה, היה קשה, עשו ממנו חמש אבנים.
אפילו בעיר, אינו אסור בהנאה אחר הפסח.
בפסח נוסעו, בוודאי.
אבל אחר הפסח לא אסור בהנאה,
ויש נמנעים לשחק עם הקלפים, כי קלפים יכול להיות שיש בהם חמץ.
תמ״ח,
סעיפים א׳-ב,
חמץ שעבר עליו בפסח, עומר על שולחן ערוך, סעיף א',
חמץ של עינו יהודי שעבר עליו בפסח,
מותר אפילו באכילה.
חמץ של עינו יהודי.
זאת אומרת, חמץ שגוי מיד אחרי פסח, כך ממנו מותר לאכול.
סעיף ב׳ אומר על שולחן ערוך, אם אינו יהודי מביא לישראל דורון חמץ ביום האחרון של פסח,
לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהיה נקרם מתוך מאסיו שחפץ בו.
וטוב שיאמר שאינו רוצה שיקנה רשותו.
בסדר? מה זה יום טוב אחרון?
יום טוב שני של גלויות.
לא יום טוב אחרון שלנו,
כן, שביעי של פסח. זה דין תורה כמו כל דבר.
מדובר פה על יום טוב שני של גלויות שהוא מדי רבנן,
אז
יכול שיישאר בביתו, לא יתקבל, לא יוצא לקנות אותו,
מורת רוח, יופי, טוב שהבאת לי, חס ושלום,
ואפשר להשתמש בו לאחר הפסח.
אבל אם הוא אמר לו, תודה רבה, אני מודה לך, יופי, שטוב הבאת לי את זה הביתה,
יש לו בעיה לאחר הפסח.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
