שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו, סימן תמ״ז בחוד פסח, נעמד היום סעיפים ג', ד' ו-ה'.
אומר השולחן ערוך,
מסימן תמ״ז, סעיף ג',
אנחנו מדברים על תערובת של חמץ,
קרה משהו שהתערבב, נגע,
סעיף ג', חיטה
שנמצאת בערב פסח בתרנגולת מבושלת.
טוב, סתם החיטה הזאת התבקעה, היא כבר חמת,
מותר לבטלה בשישים,
זאת אומרת, חיטה מול תרנגולת בטל בשישים.
אבל אם חיממו התרנגולת בפסח, בעוד שהחיטה בתוכה,
אז חוזרת לתת טעם בתוכה בפסח, וה... ובמשהו.
זאת אומרת, הטעם של החיטה בטל בשישים,
אפשר להוציא אותה בערב פסח, אבל אם היא נשארה בפנים, וחיממו עוד פעם את האוכל הזה, את התרנגולת הזאת,
בתוך ימי הפסח, זה חמץ אוסר במשהו, עכשיו זה חוזר ואוסר.
אומר הוא אמר, ומיהו בחיממו? בכלי שני אין לחוש.
ויש מחמירים גם בכלי שני בפסח,
וטוב להחמיר אם היה צולדת בו.
ולאו הרגלו מכירה כלי שני.
כן? זאת אומרת, הנה, ההגדרה
של הרמה, כלי שני,
זה דבר שהיה צולדת בו. היד לא צולדת בו, לא נחשב כלי שני.
בכל מקרה, לענייננו,
ברגע שימצאו חיטה בתוך תרנגולת, אני לא יודע איך ימצאו את זה בתוך תבשיל,
הרי היום שוטפים את התרנגולת ומקבלים אותה נקייה מצוחצחת.
זה לא כמו פעם שהיו פותחים את התרנגולת בבית, אמא הייתה בודקת את הריאות,
מסתכלת בכור כיוון,
האם הכל בסדר, איפה היום, מי יודע. ברוך השם,
חיי שפע.
בכל מקרה,
אם זה היה צולדת אז אוסרים, בכל מקרה יהיה אז, טוב.
סעיף ד' אומר על שולחן ערוך, אם יתערב בחמץ קודם פסח
ויתבטל בשישים,
אינו חוזר ונור בפסח, לאסר במשהו, ויש חולקים.
בסדר?
הנה, מה ראינו בסעיף הקודם?
מסעיף קדום, ראינו חיטה בעין שנמצאת בתוך תרנגולת.
פה מדובר פה על תערובת,
נוזל,
כן?
משהו שהתערבב ואין לו היכר בפני עצמו.
אז זה בטל בשישים לפני פסח,
וגם חימימו בפסח זה בסדר,
ויש מי שחולק.
ואומר הרמב״ם, נוהגים כזווע ראשונה בכל תערובות שהוא לך בלך.
מי הוא בדבר יבש שהתערב, או שיש לו חוש לתערובות,
כגון
פת שנפל ליין, אף על פי שנטלו משם,
אסור בפסח.
קוראים ונותנים טעם בפסח. זאת אומרת שזה לך ולך
אין בעיה. אחר כך אם יש יבש ויש לך, אז אנחנו מתעסקים יותר עם האיסור.
טוב, סעיפי אומר על שולחן ארוך.
בשר יבש
וגבינה ודגים
שנמלכו קודם בפסח ולא נזהרו בהם.
לא נזהרו לשמור לפסח, אבל מלכו אותם במלח רגל.
מותר לאוכלם בפסח.
החמירו.
דגים מלוחים השבויים במים בפסח בכלי חמץ.
יש להחמיר ולהיזהר מהם, מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים,
כן, כבוש כמבושל,
וחמץ בפסח במשהו, אבל אם קנו סתם דגים מלוכים בתוך כלי שהוא חד פעמי,
או כלי שמיוחד רק לדגים ולא שמו בו אף פעם חמץ, אין שום שאלה,
באופן עקרוני.
זה אחד המקורות
שבזמנו כתב בהגדה של פסח, חזון עבדיה,
כתב הרב עבדיה יוסף,
שהיום סתם דגים, סרדינים, טונה, לא יודע מה.
סתם שימורים.
אם לא כתוב עליהם משהו מסוים מיוחד, זה כשר לפסח.
כי אם היה משהו, זה בטל.
זה היה נכון לזמן הכתיבה.
בזמן הכתיבה זה היה נכון,
וברור שאנחנו לא חולקים.
אין לנו שום שאלה בעניין.
אלא שמתברר שהיום בכל מוצר ומוצר מוסיפים כל מיני חומרי גלם.
אין לנו שום מוצר, אפילו עלי תה.
הכל עם חומרים מעכבי חמצון ומשמרים וכל מיני חומרים שגורמים לכך שיהיו חיים מדף ארוכים.
ופה צריך לבדוק, כי אם זה היה סתם נטו דגים, הנה זה כתוב מפורש, אין שום שאלה.
היום הכל מהונדס, הכל מתועש,
כל חיי מדף,
מוסיפים חומרים, לא תמיד אנחנו יודעים עליהם.
בעזרת השם, לשים לב לדברים האלה. לא קונים סתם דברים בלי שיש להם כשרות מיוחדת לפסח. אומר הרמה,
ויש חולקים ומחמירים.
במדינות אלו מנהג להחמיר לכתחילה, גם מה שהתבטא לפני.
שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש.
אבל אם הדיחו את הבשר שלוש פעמים קודם פסח, נוהגים לאכולו.
ובקרקשות אין מועיל הדחה.
כן, לפיכך אין להשרות הטבחות היבשות,
או בדיעבד אין להחמיר באלו, אבל בשומן מבוטח בכלי חמץ אסור מדינה הם לא יהיו נזדרים בשל תעשייתו מחמץ.
רותח.
ושלא הטיחו אותו בכלי חמץ, שהם
בני יומן.
וכן כל דבר שמבשלים בכלי חמץ, כגון יין מבושל או מרקחת וכדומה,
אסור בפסח.
אבל ביום טוב האחרון יש להקל.
למה? זה יום טוב שני של גלויות.
והוא עדין אם להתערב משהו מדברים אלה בתוך המאכל,
שאין להחמיר לאסור תערובות.
כן נראה לי.
יש מחבירים להסתפק בחומץ יין שמסתפקים ממנו כל השנה,
נכרשין השמן נתנו בו מן השאר,
מן הסעודה.
לקחו לאוכל והחזירו חזרה לתוך הכלי.
לפעמים יש בו פרו הלך, במקומות אלו שאין חומץ יין מצוי, לא ראיתי מחמרים בזה.
עוד יש מחרימים מלכתחילה, שורים עלות מן יין וחומץ יין תוך שלושים לפסח בכלי חמץ.
והם מילאו תוך שלושים יום, נוהגים שלא ישתתו בפסח,
והמקל לא הפסיד.
כל שכן, במקום שאין יין וחומץ מצוי, כן נראה לי.
חבית יין שדבקו נסריו בבצק, אם הוא תוך שני חודשים,
חודשיים קודם פסח, עדיין רחו ונותן טעם בפסח ואסור לשתותו.
אם נתנוהו קודם לכן, כבר התייבש ולא נותן טעם בפסח ומותר.
מי הוא, אם יש כזה, התבצק במקום אחד, חייב לבער רוף, על פי שאסור לחזק.
כדי לסמל תמ״ב, שראינו שזה נהפך להיות חלק מהכלי,
סעיף ז'. בכל מקרה, מה שיוצא פה מתוך הרמה, שיבא לנו כמה דוגמאות,
שבאמת נראה שהן לא מצויות היום.
הרי היום עושים הכל בכלים חד פעמיים,
ומה שקונים בחנות זה בא מתעשייה.
אבל בכל זאת, אם מישהו עשה משהו בכלי חמץ,
האם זה אוסר לפסח?
זה כמו שאמרנו מקודם, בשם החזון דוואג'יה, האם זה נעשה הרבה לפני פסח?
אין שאלה.
אומר לנו הרבה, אם זה תוך 30 יום,
כן,
מתוך
לפני פסח, אז זה בעיה.
נדבר כלי חמץ, לא כלי שידבקו אותו בחמץ.
בסדר שזה חודשיים,
אלא כלי שהיה בו חמץ.
ואנחנו נוהגים שיש כאלה מיוחדים לפסח,
ולא עושים שום דבר לפסח בלי שהכשרנו את הכל מראש.
וכמובן במקומות שמישהו נתקל או נמצא באיזשהו מקום שהוא לא יכול, אין לו עם מי לדבר מה שנקרא,
אז אפשר לסמוך על שורת הדין.
אם היה כלי, נגיד, מזכוכית ושמו בו מוצרים, אני לא אגיד
שיש פה בעיה ואפשר להשתמש בהם בתוך הפסח. כל טוב שלום.
