שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
ממשיכים בהלכות הפסח,
כבר נמצאים בעניינים.
סימן תמ״ה עוד לא תמה ההלכה,
אבל אנחנו בלהתם,
זאת אומרת לגמור, איך מתאמים
את החמץ.
הסימן הזה זה הלכות דיני בירור חמץ.
איך אנחנו מבערים את החמץ,
תמ״ה,
סעיפים א', ב', ג',
זה מה שנלמד היום, את כל הסימן.
אומר על שולחן ערוך כיצד ביעור חמץ, הרי דיברנו שצריכים לבטל את החמץ, צריכים גם לבאר את החמץ. מה זה ביעור?
ביעור זו לא מילה שהיא מדברת על מציאות אחת, היא מדברת על כילוי,
מדברת על מצב.
למצב הזה של ביעור מגיעים על ידי שיטות שונות.
השיטה המקובלת עלינו, שבדרך כלל זה מה שאנחנו עושים זה שריפה.
אבל יש ביעור שהוא כילוי בצורות אחרות, אומר על שולחן ערוך.
כיצד ביור חמץ שורפו או פוררו וזורו לרוח
או זורקו לים,
ואם היה חמץ קשה ואין הים לחתכו במהרה,
שאר גוש גדול יום אחד,
הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים.
אומר הרמא והמנהג לשורפו.
וטוב לשורפו ביום, דומיה דנותר שהיה נשרף ביום.
אך אם רוצה לשורפו מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררנו חולדה,
שלא יתעסק עם זה, לך תדע מי נמצא,
מי ייקח, איפה ישים,
הרשות בידו.
טוב, דרך אגב, גם כשדיברנו
על ליל הסדר שחל במוצאי שבת,
שבת בבוקר צריכים לגמור את מה שנשאר טיפה לבער,
אז גם יש כמה שיטות, אמרנו, מפורר,
זורל הרוח, שם בים הגדול, שם בים הקטן, זאת אומרת,
בשירותים,
כל מקום אחר שבו הוא מתבער, שם עליו חומר מפגל,
חומר כזה שאדם או אפילו כלב לא יכול לאכול,
הוא חסר אם הוא יאכל, אז זה לא ייגמר טוב.
בסדר? סעיף ב׳.
ואם נתנו או ליהנו יהודי קודם שעה שישית,
שעת זה איסור חמץ, אינו צריך לבאר מתנה.
וישרפו קודם שעה שישית,
הרי זה מותר ליהנות בפחמים שלו בתוך פסח, כי כבר הוא התבטל
מגדר של חמץ, הוא נהפך להיות פחם.
אבל ישרפו משעה שישית ולמעלה,
הואיל והוא אסור בהנאה,
הרי זה לא יעשו כמו תנור וחיריים ולא יבשל.
ואם בישל או עפה, אותה פת ואותו תבשיל אסורים בהנאה.
למה? כי החמץ היה אסור בהנאה, גם התוצר שלו
אסור בהנאה.
וכן הפחמים שלו אסורים בהנאה, הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה.
והנאה זה כל דבר, הדבר הכי רחוק, כי אדם יכול לקבל ממנו איזושהי טובת הנאה, איזה משהו,
תועלת כלשהי,
ואסור, כי זה אסור בהנאה.
טוב, סעיף ג' אומר על שולחן ערוך,
קודם זמן איסורו,
איסור אכילה, שזה שעה לפני זמן הביאור שזה
זמן הנאה, איסור הנאה, קודם זמן איסורו
יכול להשליכו במקום שהעורבים מצויים שם,
ואם מצאו אחר זמן איסורו שלא אכלו העורבים,
אף על פי שהמקום הפקר,
לא יניחנו שם אלא יבערנו,
ואם לא מצא חמץ כשבדק,
הוא בודק בבית, ברוך השם, הכל נקי, אין חמץ.
ישרוף הכלי שלקח לבדיקה כדי שלא ישכח חובת ביעור. במילים אחרות,
בוא, תעשה משהו כדי שתשרוף.
כמו שראינו שגם מבחינת הזמנים בליל הסדר של אחד במוצאי שבת,
אז גם ביום שישי שורפים את החמץ,
כן, המנהג, בזמן של שריפת חמץ, ביעור חמץ, כמו כל שנה. למה?
שלא ישכח לשנה הבאה. הרגלים עושים לאנשים
הרבה דברים, ולכן גם כאן הוא עושה את זה.
מה גם שאנחנו נוהגים, על פי משהו ראינו שיש עשרה פתיתים,
ויש עשרה פתיתים, אז תמיד יש מה לבאר, כי השארנו עשרה פתיתים.
כן, חתיכות לחם קטנות, ארוזות,
שלא יתפוררו בבית,
ואותם לפחות שורפים.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
