שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, קביעות עתים לתורה,
מחזיקים בדרך הזאת שאנחנו ערכים בה,
ארת השם, דרך העולה בית אל,
לסיום כל שולחן ערוך אור החיים. אנחנו כבר, מה שנקרא,
בשליש האחרון,
סימן תמ״ד,
סעיפים ג״ד וה׳,
מדברים על ערב פסח שיכול להיות בשבת,
ואומר לי לסדר מוצאי שבת.
סעיף ג׳ אומר השולחן ערוך, אין מבשלים לשבת זה די שא וכיוצא בזה,
ואלה עושים בו פתה צנומה בקערה.
כן, מה, מה? כי אתה לא יכול לנקות את זה טוב. מה תשאיר עכשיו? כלים, אסור לנקות אותם, כי זה לא לצורך השבת.
תשאיר אותם לאחר שבעה ימים של פסח, בארון מלוכלכים, נדבק בזה חמץ.
איך אמרנו? בזמננו,
שיש לנו גם חד פעמי, תבשל הכל בכשר לפסח.
תעביר הכל לחד פעמי,
נאכל את זה עם הפיתה,
וסגור עניין.
או בדרך אחרת,
שב לסעודה,
תאכל את שיעור הלחם שאתה צריך,
נקה את כולך, נקה הכול, ותביא את הכלים כשרים לפסח.
יש כמה אפשרויות. ברוך השם, היום, עם מציאות החד-פעמי,
הרבה יותר קל לנו
ליל הסדר שחל במוצאי שבת.
אומר הרמה, ואם עבר ובישל והמאכל דבוק בגדרה ואי אפשר לקנחו,
יש להדיחו מעט, להעביר החמץ.
טיפה לשטוף, אבל לא לנקות מבש, כי זה להכין.
משבת
ליום חול של עוד שמונה ימים.
טוב, סעיף ד' אומר על שולחן ערוך,
אחר
שאכל בשבת זה סעודת שחרית,
ינער המפה שאכלו בה, ויקנח הקערות באצבעו,
אסור לשטוף,
ויתמנה מן העין עם שאר כלי החמץ,
ואם נשאר פת,
יכול לתנו לעיני יהודי על מנת שלא יצא בו לרשות הרבים דרך הערמה,
ודבר מועט.
זהו, זה מה אמרנו.
הכל כשר לפסח כבר, שום בעיה. סעיף ה',
אם נשאר חמץ אחר שאכלו מבטלו,
כופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב ומבארו.
ואמרנו שאפשר גם לבאר
בשבת עצמו. איך מבארים? מפוררים, שמים בשירותים, שמים על זה אקונומיקה.
זה נקרא ביור.
אפשר לכפות עליו ולשרוף את זה אחר כך
במוצאי יום טוב. זאת אומרת, אנחנו נמצאים משבת עד יום ראשון בערב,
לעשות שריפה.
בעזרת השם,
הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
לכל, להגיע לפסח וכשרות וקדושה וטהרה ושמחה. כל טוב ושלום.
