שלום, אנחנו יושבים במהלכה יומית, כמדיום ביומו, הלכות פסח,
מתקדמים בהלכות פסח,
התחלנו לתחול פסח,
ברוך השם,
עוד מעט יהיה יום פסח,
פורים גם.
עובר לנו השולחן ערוך בסימן תל״ח סעיף ב'
שנלמד אותו, וגם תל״ט סעיפים א'-ב'.
אומר השולחנו בתל״ח,
ואתמול התחלנו אותו וראינו שזה יהיה,
אם מישהו בדק ופתאום נכנס
עכבר או תינוק,
התייחסות שונה עם כיכר בידו, אם צריך לבדוק כולו. עובר השולחן ערוך,
סעיף ב'. כזית חמץ למעלה על הקורה,
שמה למעלה למעלה בקורה של הבניין,
מחייבים אותו להביא סולם להורידו,
מפני שפעמים יפול מהקורה.
אבל אם היה חמץ בבור,
לא מחייבים אותו לעלותו,
אלא מבטלו בליבו בדיוק.
לא צריך לרדת לבור עמוק. למה? מהבור העמוק הוא לא יעלה למעלה.
מהקורה הוא יכול ליפול למטה.
דרך אגב, זה אחד הדברים שפעם אמרו,
מה יש אנשים שצובעים את הבית בערב פסח?
יש מנהג של אתיופים, צובעים את הבית בערב פסח.
אז מאיפה זה בא? זה משתברו מפורש. המשתברו אומר,
כיוון שמנפים קמח בבית,
וקמח כשמנפים אותו מניסיון בבית,
אז הוא נתפס בכל מקום, כולל בפלורוסנט, כולל בלד,
כל מקום שנמצא למעלה, אולי ייפלו פורים בתוך הפסח.
לכן יש כזה מנהג שצובעים מטבח במקומות שיכול להיות שיש שם הקמח
לפני פסח, כמובן את הכיסוי של הלד או של הפלורסנט לנקות,
כי יכול להיות שפורים יפלו לנו באמצע,
זה בדיוק המקור.
סעיף תל״ט, סימן תל״ט, סעיף א׳ב,
אומר לנו השולחן ערוך מה קורה בספק,
סעיף א',
תשעה ציבורים של מצב אחד של חמץ,
בסדר, כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי,
תשעה,
תשע אריזות או ערמות
של מצב אחד של חמץ, בא עכבר בן נתן, ולא ידענו אם נתן חמץ או נתן מצה,
ונכנס לבית בדוק, צריך לחזור לוודקו. למה?
שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. יש לנו פה עשר ערמות,
עשרה כיכרות, אחד מהם חמץ,
כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. אם לקח אותם מתוך מקום קבוע,
50 אחוז, 50 אחוז, ו-50 אחוז, אז אין פה ביטול,
צריך לבדוק מחדש.
אומר לנו הרמב״ם, מאיר,
אם הכיכר קטן שיכול לעכבר לאכול,
תן לי להכיף של אכלו ולא צריך לבדוק. גם העכבר שלוקח אוכל, סמוך עליו
שהוא גומר את האוכל, אם הלא רצה אחריו, שיגמור את האוכל.
ואם פירש הכיכר מאותו מקום קביעתו,
ונתלו העכבר משם,
הייתי צריך לחזור ולבדוק.
דקול דפרי ישמרו בפרש.
אלה שני כללים הקבועים בענייני יישום והיתר.
אם אני לוקח ממקום
קבוע מסודר,
כל הקבוע כמחצה למחצה דמי.
ממש לקחתי 50%. אבל אם נפל משהו לפני העשרה ציבורים האלה,
אני אומר, מאיפה זה נפל?
זה פריש, הוא פרש
מתוך העשרה האלה, כל זה פריש,
כן, והוא בפרש. ואם הרוב כשר, הרוב מצא, אז אני אומר שהוא יצא מהרוב.
סעיף ב',
שני ציבורים, אחד שחמץ ואחד שמצא.
שני בתים, אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ובאו שני עכברים.
זה נטל חמץ וזה נטל מצה, ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל החמץ,
ולכן שני בתים בדוקים, בציבור אחד של חמץ,
ובא עכבר ונטל,
ולא ידוע לאיזה בית נטל, נכנס,
או שידע שנכנס לאחד מהם ונכנס אחר ובדק ולא מצא כלום,
או שבדק קצת מהבית ומצא כיכר, לא צריך לחזור ולבדוק.
אומר לנו הרמה, ככה הם דברי הרמב״ם,
אמרנו סקנר הפוסקים, ולא כן.
זאת אומרת, הרמה יותר מחמיר.
שיכול להיות פה מקל, שמרגיש שיש לי ספק
אם יצא מאיזשהו מקום, ואחר כך גם ספק, אני אומר שאני מקל.
בעזרת השם, שהקשבור יזכה אותנו, שלא יהיו עכברים בבתינו.
זה טומן, זה לא בריא.
עכבר בבית צריך להיזהר, מה עם הפרשת תרומות ומה עשו אותו? הוא לוקח לבד מה שלא צריך.
טוב,
בעזרת השם שנזכה לגאולה שלמה.
כל טוב שלו.
