שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית. כמדי יום ביומו התחלנו סימן תלמ״ג.
נלמד היום סעיפים ז', ח' וט'.
ממשיכים במקומות שבהם מחויבים או פטורים
מבדיקת חמץ.
דיברנו על מקומות שבעלי חיים אוכלים וכו'. עכשיו מתעסקים כבר עם אנשים אחרים,
לא עם ישראל, שאינם בני ברית.
אומר השולחן הערוך תל״ג סעיף ז',
חור שבין יהודי לחברו.
בגדר יש איזה מין מעבר כזה.
כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת.
זאת אומרת, אם יש לנו גדר ובתוכה יש איזה חור עגול,
כל אחד מהדיירים,
אחד מימין, אחד משמאל,
יש גדר בין שניהם,
בודקים עד אחד שידו מגעת.
עד אחת תראו להגיע שלושה טפחים, הגעת, הכול בסדר.
יותר מזה אתה לא מצווה לבדוק. והשאר
מבטל בליבו ודיום.
זה בין שני יהודים, כתוב בין יהודי לחברו.
אבל שבין יהודי לעינו יהודי,
אני לא צריך בדיקה כלל.
למה לא לבדוק? אבל יש את החלק שלך, קרוב אליך.
הוא אומר, שמא יאמר הגוי, כשפים עושה לי,
ונמצא בא לי ידי סכנה. התחיל פה מריבה,
הוא שם לי נרות בתוך החורים.
מי יודע, אולי עושה לי פולסא דנורא, אולי מביא עלי שדים ורוחות.
אל תתעסק.
סעיף ח', כותל שהשתמש בו חמץ בחורים,
ונפל ונעשה גן.
הקירות פעם לא היו חלקים.
היו מניחים שם, אפשר להניח כוס, אפשר להניח חתיכת לחם,
עוגייה אפשר להניח, גם בתוך הבתים זה היה ככה. עכשיו, ברוך השם, אנחנו
לא מניחים עוגיות בקירות,
אין לנו איפה.
בסדר? אבל אז היה.
אבל הקיר הזה נפל ונהפך להיות גל.
אפילו אינו גבוה שלושה טפחים כדי חפיסת הכלב,
כי זה עניין של ביעור,
לבער אותו,
או לא לאפשר למישהו להגיע אליו. אז בין היתר כתוב קבורה,
וקבורה של החמץ צריכה להיות יותר משלושה טפחים, הווה אומר, בעומק של יותר מ-24 סנטימטר,
כי עד שם כלב יכול להגיע.
אז אם הגל הזה היה אפילו פחות משלושה טפחים,
לא היה צריך לבדוק תחתיו. למה?
כיוון שיש בו סכנת עקרב
שמצוי בגלים,
גלי אבנים שהם
נפילה של גדרות, עקרבים מצויים שם.
חיישין על שם, מאחר שישלים בדיקתו שאני לא עוסק במצווה,
כי אני לא עוסק במצווה,
שלוחי מצווה אינם ניזוקים,
יחפש שכר, מאחד שני עבד לו,
או משהו בדומה, ויבוא לידי סכנה.
כי אחרי, ברגע שהוא גמר את המצווה והתחיל לחפש דברים לעצמו, אחרי שהוא ראה שזה טוב לחפש, מוצאים מציאות.
בסדר, אז נגיד לו, ידידי, אתה כבר לא עושה מצווה, לך תדע אם איזה עקרב לא ישייך אותך, אבל
לא יקיש אותך.
אבל כשהוא בודק, לא חוששים מזה. כשלוחי מצווה אינם ניזוקים.
ואנא מלביסתם, אבל בידוע שיש תחתיו חמץ, סליחה, כן.
אנא מלביסתם, שלא צריך לחפש.
אבל אם ידוע שיש תחתיו חמץ,
אם אין עליו גובה שלושה טפחים, צריך להוציאו משם במארה וחצינה. זאת אומרת, במעדר, בתורייה,
בעניין שאין בו סכנה.
ואם יש גובה שלושה טפחים, שזה נקרא כמו קבורה,
מבטלו בליבו ודיור.
ברגע שיש גובה של שלושה טפחים בגל הזה,
הכל בסדר. טוב, סעיף ט' אומר על שולחן ערוך.
מרתף שמסדרים בו שורות של חביות זו אצל זו, עד שנתמלא כולו,
וחוזרים ומסדרים שורות אחרות על התחתונות,
עד הקורה.
אין, צריך לבדוק, אל השורה העליונה והאחרת למטה ממנה.
דהיינו שורה על פני רוחב המרתף,
ולא על פני כל שטח המרתף,
אלא העליונה הרואה את הקורה ואת הפתח,
והאחרת למטה ממנה.
זאת אומרת, ברגע ששמנו שורות-שורות, סידרו, כל המרתף, כל המחסן, שורות של,
שטחו שם חביות של יין.
אחר כך מילאו את הכול עוד ועוד ועוד, צריך לבדוק. למעלה
השורה העליונה, כי יכול להיות שעליה הניחו ולכל האורך הקדמי, כי רק בקדמי יכול להיות שהניחו כל השאר.
לא חוששים שיניחו שם חמץ ועל איזה מרתף אנחנו מדברים, אם זוכרים. אתמול דיברנו
על מרתף שבדרך כלל לא יורדים אליו באמצע האוכל כדי להוריד יין.
כן, אבל מרתף שיורדים באמצע האוכל, אבל פה מדובר בעניין הזה, זה היה בסעיף ג'.
בסדר?
אז אנחנו, מרתף שיורדים באמצע האוכל להוציא חוויות יין, להוציא יין,
שם אנחנו ברואים שצריך בדיקה.
בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא,
יזכה אותנו מחר להמשיך בדיני בדיקת חרץ. הכל טוב, שלום.
