שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיון ביומו. התחלנו אתמול את סימן תל״ג,
דיני בדיקת חמץ. הגענו להיכן בודקים, איפה מצווים לבדוק את החמץ.
נלמד היום סעיפים ד', ה' וו'.
בסעיף ד' אומר שולחן ערוך, ממשיך בעניין מקומות בהם בודקים חמץ.
חורי הבית בזיסים הבולטים מהקטלים, שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה, צריכים בדיקה.
אבל הגבוהים, שאין יד אדם מגעת שם, שעה מעלה למעלה,
והנמוכים הם פחות משלושה טפחים, אינם צריכים בדיקה.
בסדר? תמיד אני אוהב לתת את הדוגמה שלנו.
נסענו פעם לפסח,
באנו להוריד
את התיקים מעל הארון בחדר שינה, ועל התיק, על הארון בחדר שינה,
ישן לו מיסקוויט שלם. למה? זו הייתה אותה שנה שאחד הילדים היה לו תחביב,
כולו לו על אמת,
וכל מה שהיה לו ביד היה זורק למעלה.
טוב, אז צריך לדעת, אם יש דבר אחד כזה בבית,
צריך לבדוק בכל מקום.
ארונות ספרים, למעלה, גובה שני מטר
מהרצפה. מי מגיע לשם?
אה, יש ילדים קטנים? הכל יכול להיות.
טוב.
סעיף ה', גג היציע והמגדל, שגגיהם משופעים,
זה גג רעפים,
ומפני כך אין גגיהם ראויים לשום תשמש, ואם שמו משהו, הרבה פעמים הוא יתגלגל עם גגי ציפורים או אורבים יאכלו אותו.
אין להם צריכים בדיקה, אפילו הם בתוך הבית.
כל דבר שהוא משופע,
לא ראוי.
סעיף ו, רפת של בקר, אני לא צריך בדיקה.
שאם היה שם חמץ,
הם עוד כבר היו אכלים אותו.
לכן לול של תרנגולים, אני לא צריך בדיקה.
כי אם היה שם חמץ, התרנגולים יאכלו.
וכן אמצעה של חצר, אני לא צריך בדיקה.
שאם היה שם חמץ, האורבים, שהעופות המצויים, שהם יאכלו.
ואני מי למספק חמץ, אבל ודאי חמץ לא. זאת אומרת, אם יש ודאי חמץ, ברור לך שיש שם ודאי חמץ.
זאת אומרת, כשהכניסו שמה, ועכשיו בגלל שזה אמצע החצר,
אז תבדוק,
כי בוודאי חמץ לא תערובת חמץ, בוודאי חמץ לא סומכים על זה שבאמצע החצר
האורבים לקחו הכול. אומר הרמב״ם,
אבל לקמ״ן סימן תמ״ם סף ג׳ מבואר
שמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים,
כל שכן שלא צריך לבאר משם אפילו חמץ ודאי,
עד לאחר זמן איסורו. מדוע? כי מן הסתם בעלי חיים,
עופות, לוקחים כל מה שיש אפשרות להרים.
כל מה שיש אפשרות לנקר, אכיל כמובן,
הם מנקרים.
טוב, בעזרת השם מחר נמשיך.
כל טוב.
