טוב, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
יש לנו היום ממש ככה סיום והתחלה.
אנחנו מסיימים את חלק ד' של המשנה ברורה, ברוך השם,
אחרי כל הלכות עירובין, שזה הלכות לא פשוטות,
ונתחיל סעיף אחד
בהלכות פסח,
ואולי מחר נחזור אליו, אפילו שזה לא לפי התוכנית,
אבל בכל זאת בואו נעשה סיום
של חלק ד' של המשנה ברורה.
אחות ראש חודש, סימן תכח,
נלמד את סעיפים ז' וח',
ואחר כך נפתח את חלק ה'
ונתחיל בו, כי תמיד הרי כשמסיימים יהודים תמיד מתחילים. אף פעם
אין סיום. מי שגמר נמצא במקום אחד.
אף פעם לא גמרנו, תמיד אנחנו
מתחילים מחדש.
שוב נתחיל מחדש.
סימן תכח, סעיף ז'. שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקים בהם.
אנחנו מדברים על העניין הזה,
מה קוראים בתורה, כן, ראשי חודשים, חגים,
סימני המועדות,
אז שמונה הפסוקים האחרונים שבתורה לא מפסיקים בהם.
אלה יחיד קוראים כולם. מדוע שמונה הפסוקים האחרונים זה פטירתו של משה רבנו, באמצע לא מפסיקים, יחידה אחת מקשה אחת, אחד קורא אותם,
לא מחלקים.
סעיף ח', אומר השולחן ערוך,
משבעה עשר בתמוז ואילך מפטירין תלת דפורענותא
ושבע דנחמתא.
תרתי דה טיובתא,
זאת אומרת שלושה של פורענות,
זה שלושת השבתות של ימי בין המצרים,
שבע של נחמה,
שזה משבת נחמו,
הראשונה של הנחמה עד סוף חודש אלול,
ושניים של טיובתא, שניים של חזרה בתשובה.
תלת דה פורענותא,
שלושת הפורענויות הן דברי ירמיהו,
שימו דבר ה' חזון ישעיהו.
שים לב לשלושת הרמות, דברי דבר,
שמיעה וחזון.
דיבור, שמיעה וחזון, רמות שונות של ההכרה שיש לנו צבא. אחר כך,
שבע של נחמה,
נחמו עמי, ותו אומר ציון.
שימו לב, הקדוש ברוך הוא אומר נחמו עמי, ציון עונה לו.
אני אהיה סוהרה אנוכי, רוני הכרה, קום יאורי, סוס עסיס.
ובצום גדליה המפטירים במלכה דירשו ובשבת
שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירים לעולם
שוב הישראל עד השם אלוהיך כי חשלת בעבונך.
עכשיו בצום גדליה צריכים לשים לב,
נכון, השולחן ערוך כותב שמפטירים דירשו,
אבל אשכנזים בדרך כלל מפטירים.
וכשראש השנה בבית גימל, בג המלך,
כן, שיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות וקוראים בו האזינו, מפטירים בו וידבר דוד.
ושאמרו שכשראש השנה בבית וגימל,
שווילך בין ראש השנה לימים הכיפורים,
מפטירים בו דרשו.
או שבת שבין יום הכיפורים לסוכות, שקוראים האזינו, מפטירים שוב הישראל עד השם אלוהיך.
אבל שוב הישראל, תמיד אנחנו מפטירים בין
ראש השנה לכיפור, ולא בין כיפור לבין סוכות.
אומר הרמ״ה והמנה כסברה הראשונה שבצום גדליה מפטירים דרשו,
אבל עוד פעם אמרנו שספרדים לא נהגו כך.
ובשאר שבתות השנה מפטירים מעין הפרשה, מסכם הרמ״ה.
כשקוראים שתי פרשיות מפטירים באחרונה.
מלבד בהחרמות הקדושים, שמפטירים הלא כבני קושיים, שהיא הפטרת החרמות.
נוהגים להפטיר בחתונה סוססיס,
ואנחנו לא נהגנו כך,
אבל יש חלק מהאשכנזים,
חלק מהטריפוליטאים, שנוהגים כך.
ואין דוחים מפניה שום הפטרה נזכרת כאן,
ולא של ארבע פרשיות, ולא של ראש חודש, ומחר, אוכלנוכה או שירה,
תמיד אלה קובעות יותר מאשר סוססיס.
אבל שההפטרות דוחים מפניה.
כבר התבהר לאל בסימן תכ״ח שלא מדלגים מנביא לנביא.
ולמה הוא אומר את זה? כי אמרנו שיש מקומות,
כמו למשל אצל ספרדים,
שברגע שיש ראש חודש בשבת ולמחרת
גם ראש חודש, אז מפטירים את השמיים כיסי,
ויאמר לי יונתן מחר חודש, פסוק ראשון ואחרון.
עכשיו, הרבה אומר לא מדלגים
מנביא לנביא.
בכל מקרה, אלה הם הסדרים של
קביעת המועדות ואלה הם הסדרים של קריאת הפרשיות וההפטרות,
וכמובן נוהגים על פי
המנהגים שבכל קהילה וקהילה, ואפשר לראות
בתנכים ואפשר לראות בספרי המנהגים גם מה נוהגת כל קהילה, כי יש בזה שינויי מנהגים נוספים.
מעבר למה שראינו פה, יש בבלים, יש תימנים,
יש פרנק וורדמיין, יש עוד כמה נוסחאות שבהן מפטירים במקרים מיוחדים.
בזה סיימנו את הלכות ראש חודש
שהם החלק האחרון הקצרצר של חלק ד' של המשנה הברורה ובזה בעזרת השם אנחנו עכשיו מתחילים את
חלק ה' של המשנה הברורה סימן תכט סעיף א'
וסימן תכט סעיף א'
אומר לנו
השולחן ערוך
שואלים בהלכות פסח קודם לפסח 30 יום
דבר ראשון מנחה אותנו לשולחן ערוך
צריכים להתחיל ללמוד,
או הרב צריך להתחיל לענות
על לאכול פסח קודם לפסח שלושים יום.
אומר הרמ״ה, הוא מנהג לקנות חיטים לחלקם לעניים לצורך פסח,
וכל מי שדר בהיר ולבית חודש צריך לתת לזה, או אם הוא קנה דירה,
מתיישב קבע, צריך לתת
עבור קמחא דפסחא, מה שנקרא קמח
לחלק לעניים לצורך פסח,
וכמובן שבמעשיות של היום
אף אחד לא קונה קמח כי אין מה לעשות עם זה,
אלא קונים מוצרים או אפילו נותנים היום כרטיסים מגנטיים
לחנויות מזון על מנת
שלכל אחד שקשה לו יהיה אפשר לקנות מצרכים
בפסח שזה בעצם אחד הבסיסים הראשוניים של החירות,
חג החירות.
צריך שאנשים יהיה להם במה להתפרנס לקנות לצורך החג.
בעזרת השם, מחר
אנחנו נמשיך, התחלנו, ללכות פסח, ברוך השם, כל טוב ושלום.
