שלום, אנחנו שוב בהארכה היומית.
דיברנו בענייני ראש חודש, ברכת לבנה.
דיברנו גם על איך כותבים בשטר,
כשיש לנו שני ימים ראש חודש.
אנחנו היום בסימן תכח,
סעיפים א', ב', ג',
לגבי קביעת המועדים וקריאת הפרשיות.
אנחנו יודעים
שהרבה פעמים יש לנו חגים,
ופרשות השבוע, פעם יש פרשות שהן מחוברות ויש פרשות שהן נפרדות.
יש לנו את העניין הזה של ארבע פרשיות.
איך קובעים את המועדים? אומר לנו שולחן ערוך,
סימן תכ.ח. סעיף א',
אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים.
למה? כי כל דבר משליך על משהו אחר.
לא עדו ראש,
הווה אומר, לא ראש השנה, יום הראשון של ראש השנה,
לא ביום ראשון, לא ביום רביעי ולא ביום שישי.
לא גאב יום הכיפורים, ג', א' וו'. למה?
כי תמיד יום הכיפורים יהיה אחרי היום השני של
ראש השנה,
איפה אם לא עדו ראש,
אז
אחרי יום א' אז זה יום ג', ואחרי יום ד' אז זה יום שישי, ואחרי יום שישי זה יום ראשון.
כי אם ראש השנה ראשון, שני, אז יום כיפור יהיה ביום שלישי.
תמיד יום אחד אחרי
היום השני.
ולא זבד פורים,
לא שבת, לא שני ולא רביעי פורים, ולא בדו פסח,
ואם לא בדו פסח אז גם לא גאה זצרת והושענה רבה.
כן? כי תמיד שבועות זה יום השני של באטבש.
כן? היום השני של פסח.
לא גימל חנוכה,
חנוכה לא יהיה ביום שלישי,
זאת אומרת שני בערב, ולא הגו צום אסתר ראשון,
שלישי ושישי.
ולא בדו צום תמוז ואב,
כן? זה כמו לא בדו פסח אז גם לא בדו צום תמוז ואב. מדוע?
כי ביום שיש את הראשון של פסח,
אז יהיה גם תשעה באב עד באש,
אז אותו דבר שלושה שביעות קודם זה י״ז ב׳ד עמוז.
לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל״ג לעומר וסימן פלג פורים ל״ג.
וביום שיהיה חנוכה
יהיה עצרת, כשיהיו כסדרן או חסרן.
בסדר, זה סדר הקביעה, אפשר לראות את זה בכל הלוחות.
כיוון שיש לנו את הלוגיקה הזאת, אפשר כבר לכתוב לוחות, ויש במחשבים היום,
בתכונות,
יש לעוד 500 שנה, או מה היה לפני כך וכך שנים.
הכול מסודר,
הכול ברור, חכמים ידעו הכול, סידרו לנו את כל סדר קביעת המועדות,
ועם זה אנחנו מתקדמים.
סעיף ב'
אמר לנו השולחן ערוך, אלו הימים שהוקבעו בהם ראשי חודשים ולא בזולתם.
ניסן א' ג' ה' ז' אייר ב' ג' ז' סיוון א' ג' ד' ו' תמוז א' ג' ה' ו' אב ב' ד' ו' ז'
אלול א' ב' ד' ו' תשרה ב' ג' ה' ז'
ואחרי שבן ג' ד' ו' א', כסלו א' ב' ג' ד' ה' ו'
זאת אומרת שיש כסלו, זאת אומרת א' לא יהיה בשבת טבת, א' ב' ג' ד' ו'
בסדר?
זאת אומרת,
השנה למשל היה שבת וראשון, שבת היה ל',
אבל א' יכול להיות ראשון לחודש.
שבט ב' ג' ד' ה' ז' אדר ז' ז' ב' ד' ו'
ובעיבור הדר אומר הרמאה הראשון בית דלת הזין והשני בית דלת וו זין. בסדר. סעיף ג אומר השולחן ארוך סימן לקביעת המועדים
אטבש גרדק
הצוו פירוש ביום ראשון של פסח יהיה לעולם תשעה באב
לסימן על מצות מאורים יאכלו ביום שני בו שבועות ביום שלישי בו של פסח זה ראש השנה ביום רביעי בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה ביום חמישי בו צום כיפור
ביום שישי בו, פורים שעבר בשנה קודמת,
זה לגבי. ומה נשאר לנו? שבדור הזה כתב הנתיבי העם, הרב אממו בורביה,
חסר לנו רק דבר אחד, זין.
זין של פסח.
מה קורה פה?
א' של פסח, כן,
יוצא מים, זין של פסח, זין של פסח
יוצא עין עצמאות.
בסדר? זה מה שהיה חסר לנו אצל השולחן ערוך. היום, ברוך השם, אנחנו יודעים את הדבר, מתקדמים עם עבודת השם, רצון השם בעולם
השלים לנו את השבעה ימים של פסח, שעל פיהם אנחנו יודעים את ימי המועדים,
תמיד יהיה ככה. כל טוב, שלום, שמחה.
