שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית.
הלכות ראש חודש זו הכותרת, אבל אנחנו בדיני ברכת הלבנה.
סימן תכו' סעיפים ג' ד',
ואחר כך סימן תכז', יש בו סעיף אחד, נלמד אותו כולו.
בסעיף ג', בסימן תכו', אומר השולחן ערוך, עד מתי מברכים עליה, על הלבנה?
עד טז מיום המולד, ולא טז בכלל.
זאת אומרת, סיום טו'.
טז לא.
זאת אומרת, אם המולד היה, למשל,
בליל שבת עד
ליל שבת
שבועיים שאחר כך.
ואין לקדש אל עד חצי כט יב תשצג בן המולד.
בסדר?
לא ניכנס לכל הסיפור, אבל לדעת
שזמן חידוש הלבנה
הוא 29 יום,
12 שעות
ו-793 שלושה חלקים מ-1060.
שישים. זאת אומרת, חכמים באו וקבעו לנו איזה מין חלוקה שהיא מתחלקת לרוב המספרים,
לכמה שיותר מספרים.
בכל מקרה,
הלבנה היא לא שלושים יום, החידוש של הלבנה הוא לא שלושים יום.
הוא עשרים ותשע וחצי,
נקרא לזה כך.
עשרים ותשע וחצי זה
התחדשות הלבנה, חצי מזה.
זאת אומרת, לא טו ועד בכלל, אלא מזמן
כי חידוש הלבנה עד
14 וחצי ימים אפשר לברך.
אומר לנו השולחן הרוסי, אין מברכים עליה עד שיעברו שבעה ימים עליה.
שבעה ימים מהמולד.
ככה אומר השולחן ערוך.
לא מברכים לפני כן.
נכון שמתחילים לראות את חידוש הלבנה כבר מהיום הראשון, מהיום השני,
אחרי שהיא התחדשה בלילה הראשון, כבר רואים.
אבל צריך שבעה ימים, והוא אומר חצי.
כי המילוי השלם שלה זה אחרי ארבע עשרה וחצי,
כן? זה לא ארבע עשרה וחצי, זה ארבע עשרה נקודה שבעים וחמש, נקרא לזה כך. זה בעצם החצי זמן של עשרים ותשע וחצי.
אומר הרמ״ב, ואין מקדשים ללבנה תחת הגג.
זאת אומרת, אנחנו גם לא רואים פה שהרמ״ח חולק על העניין הזה שעברו שבעה ימים.
אלא שנהגו אצל אשכנזים,
ככה מביא גם משנה ברורה,
את העניין הזה שאפשר שלושה ימים,
כן?
אפשר שלושה ימים אחרי
חידוש הלבנה להתחיל לברך על ברכת הלבנה.
הרמב״ל לא מביא את זה פה, לא מביא את זה.
זה נכון שאשכנזים נהגו ככה, יש גם שיטת מקובלים, הקומרנה,
חלה ברכה, הוא כותב,
שאפשר מרגע הראשון שרואים.
אבל המקובל הוא אצל הספרדים וחלק מהאשכנזים אחרי שבעה ימים,
ויש מאשכנזים שאחרי שלושה ימים כבר מברכים ברכת הלבנה. טוב,
זה סימן תכ״ז, סימן תכ״ז.
כשראש חודש, שני ימים.
כותבים בשטרות,
ביום הראשון,
ביום ראש חודש, שהוא יום שלושים לחודש שעבר.
איזה שטרות? כתובה.
כתובה.
כך כותבים בשטרות. ביום ראשון בשבוע,
שהוא ראש חודש, שהוא יום שלושים לחודש
שעבר.
אז אנחנו פעם כותבים בראשון,
כן?
ובאלף בראש חודש, שהוא למד
של חודש שעבר.
והמניין לחודש מיום השני, כותבים בו באחד לחודש.
אומר הרמב״מ, כשמאברים השנה, כותבים באדר ראשון,
האדר סתם, והאדר השני, השני.
כן, ואנחנו נהגנו שכותבים גם באדר הראשון,
האדר הראשון.
טוב, בעזרת השם.
שהקדוש ברוך הוא זכר אותך לכתוב שטרות טובים,
שטרות שכתובה,
שטרות מצוינים, יפים,
נעימים, בעזרת השם, שכל מי שצריך,
שיזכה לכתוב שטר כתובה.
כל טוב, שלום.
