שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
הלכות ראש חודש. נלמד היום את סימן תכד שיש בו סעיף אחד, ובתכה שני סעיפים.
הוא אומר לנו מהשולחן ערוך, בסימן תכד מזכירין יעלה ויבוא בברכת המזון.
ואם לא אמר, אין מחזירים אותו.
ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב האמיתי, הוא אומר, ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון.
טוב,
ובקפח כבר מוזכר למה, כי השאלה הגדולה שלנו תמיד היא, מה זה שלא
זה ששכח ירוויח ברכה, טוב. סימן ת״כ סעיף. א', אומר השולחן ערוך, ראש חודש, שיכל להיות בשבת,
ערבית, שחרית, מנחה, מתפלל, שבע, ואומר יעלה ויבוא בעבודה.
ואינו מזכיר ששבת מי יעלה ויבוא.
ומוציאים שני ספרים, קוראים בראשון שבעה בסדר היום,
ובשני קורא מפטיר, לא רק ראשי חודשים, גם וביום השבת ובראשי חודשיכם,
עד סוף הפרשה.
ומפטירים, השמיים כיסי.
חוץ מראש חודש אלול, שחל להיות בשבת, שמפטירים עניי הסוהרה, כי שבעת הנחמתה, לא מבטל כלום. אומר הרמב״ם, ויש עמום השמיים כיסי, וכן נהוגים מדינות אלו.
אני חושב שגם אצל האשכנזים עכשיו קוראים עניי הסוהר.
אבל ראש חודש אב שחל להיות בשבת, מפטירים שימעו.
ושמעום השמיים כיסי, וכן ניכר במקום שאין מנהג, ממירה, ראש חודש בארבע פרשיות,
מפטירים בשל פרשה,
ועיין לכמא סימן תרפש בהי, הכוונה היא שהפרשה של ארבע פרשיות,
כן, זה מה שקורה.
סעיף ב' אומר השולחן ערוך, ראש חודש שיכל להיות באחד בשבת,
מפטירים בשבת שלפניו, ויאמר לו יהונתן מחר חודש,
ולא דוחים ענייה סוערה ולא שמעו מישהו מחר חודש.
וראש חודש שני ימים, שבת ויום ראשון, מפטירים השמיים כיסי,
ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמרו לו יהונתן מחר חודש לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש אצל אשכנזים לא נוהגים כך ויש רואים שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים רק הפטרת ראש חודש וכן נוהגים
אבל אם ההפטרה באותו נביא עושים כן וכן אם היה חתונה בראש חודש או בשער שבתות שלא דוחים את ההפטרה וזה כן
היום לא רגילים לקרוא הפטרה של חתונה
היו קוראים הפטרה של אסס אסיס בהשם, תגיד נפשי, כי הלבישני בגדי ישע,
כן, יש שם כחתן יכהן פאר, לא רגילים בזה.
בעזרת השם,
אנחנו נעשה את ההלכה, רואים פה את ההבדל בין שולחן ערוך לבין רמה, כל אחד כפי מנהג אבותיו.
כל טוב שלום.
