אנחנו בסימן תכב, נלמד היום סעיפים ג' ד' ה',
אנחנו כבר בתוככי הלכות ראש חודש.
אומר לנו השולחן ערוך לגבי הנושא של הלל.
בעניין הפסוקים שכופלים בו,
וכן בפסוקים ששליח ציבור אומר והקהל עונים אחריו,
כל מקום לפי מנהגו.
למה? כי באופן עקרוני חכמים אמרו ההלל הוא כפול.
מי שישים לב ההלל הוא כפול בהרבה מקומות.
במקום שאין כפילות בפסוק אמרו לנו לכפול.
אני חושב שהיום המנהג הרווח הוא אצל כולם בדיוק אותו דבר.
כופלים את אותם פסוקים, מה שכופלים כופלים, מה שלא לא. דבר אחד, רק יש לי הערה,
באלף, לספרדים,
עודך השם כי אני ניתני ותהיי לי לישועה.
אז בדרך כלל החזן אומר פעם, והציבור אחד אחריו.
זה לא צריך להיות ככה.
גם שם האדם צריך לכפול.
להגיד עם השליח ציבור את ה-עודך השם כי אני תני, וגם לחזור אחר כך,
עוד פעם, עודך השם כי אני תני, כי כתוב שצריך לכפול.
זה לא מקום שלא נהגו לכפוד. טוב,
סעיף ד',
לעניין הפסקה.
אפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד, הוא מושיב שלום לכל אדם, אבל בעניין אחר לא יפסיק.
בסדר? בכל מה שאנחנו מדברים,
הנה.
אז הרמ״א כבר אומר,
ודווקא בראש חודש ופסח, ומי שאין גומרים הלל,
אבל כשגומרים אותו ומברכים לפני ואחרי,
לעניין הפסקה דינו כמו קריאת שמע ואין לקמיים תפחץ סעיף א', וזה מה שרציתי להגיד מקודם,
שהשולחן ערוך לא אמר את זה,
הרמה אומרת את זה.
טוב,
אז כדאי להקפיד בעניין שברגע שמברכים את הברכה שלפני וברכה שאחרי,
אז זה כמו באמצע ברכת קריאת שמע. סעיף ה אומר השולחן ערוך, אם הפסיק ושהה,
אפילו שהה כדי לגמור כולו, אינו צריך לחזור לראש.
כמו פרקי תהילים.
בסדר?
סעיף ו',
סליחה, זהו.
ואז הם מסיימים היום.
מחר אנחנו נמשיך את הסעיפים הבאים.
כל טוב. חודש טוב.
