אנחנו מתקדמים בפרק רס״ה במקור חיים
בנושא של גילוח פאות וזקן.
זאת אומרת, פעם שעברה דיברנו, הנושא של כתובת קרקע,
דיברנו על עבודה זרה,
גילוח פאות וזקן.
נאמר בתורה,
זה עמוד 255 בחדש.
נאמר בתורה,
לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקניך.
וכתב הרמב״ם,
אין מגלחים פאתי הראש,
כמו שהיו עושים עובדי כוכבים.
עכשיו לשים לב, זה דבר שאנחנו מדגישים אותו תמיד.
טעמי המצוות
זה כשמם כן הם, טעם.
מה אתה אוהב, חריף או מתוק
או חמוץ מתוק?
ים וימן וימן. יפה, אתם מבינים? זה פה שיר ביטי.
בסדר,
ברור.
אחד אוהב מתוק, אחד אוהב חריף, אחד אוהב פעם מתוק, פעם חריף,
וכתוב את שניהם בלחד, מעובב.
כל אחד וה...
עכשיו, טעם זה נושא שהוא בעצם בא על לב האדם, על נפש האדם,
מה שהוא אוהב.
לכן, טעמי המצוות לא קובעים לנו את ההלכות,
אלא הם בסך הכל מנסים להטעים לנו,
כל אחד במקומו, בשעתו, בזמנו, בנפשו,
סיבה טובה, לא סיבה טובה,
משהו טוב, נעים במצווה.
שטעם מצווה משתנה,
זה לא משנה את המצווה.
ראינו את זה כמה פעמים, ארוך השולחן מביא את זה, עוד מביאים את הדברים,
שבטח יש לנו חובה למצוא טעמים למצוות,
אבל הטעמים הם לא הסיבות,
הטעמים זה שלנו, טעמים.
כשאין לי טעם טוב לקיים את המצווה, המוטיבציה לקיים מצווה,
אז נתנו לי טעם,
ואם יום אחד מתברר שזה שונה, אז שונה.
אמרתי פעם, מישהו ש... הרב, למה עושים כך וככה?
זרקתי מה שבא לי באותו רגע.
איפה זה כתוב?
תראה, בספרי מרדכי, איפה זה כתוב? איפה יכול להיות כתוב?
טוב לך?
בסדר.
לא מתאים לך?
מחפש משהו אחר.
בסדר? זה יסוד של טעמי המצוות.
לכן,
כשכתוב פה, כמו שהיו עושים עובדי עבודה את כוכבים,
זה אני יכול להגיד.
בסדר, זה טעם שנתנו לחיוב התורה.
אבל למה הקדוש ברוך הוא, או נגיד ככה, למה אנחנו מקיימים?
ככה.
למה?
כי ככה, השם ציווה.
זה דבר שצריך לשים לב אליו טוב. כמה פעמים הדגשנו את זה? למשל,
אנחנו כל יום אומרים,
ופתאום הקטורת,
אחרי פתאום הקטורת, בסוף,
ועוד תנה בר כפרה,
אילו היה נותן בקורטוב של דבש,
אין אדם יכול לעמוד מפני רך.
זאת אומרת,
אם היו מוסיפים לכוס הממני הקטורת קצת את וש,
מה היה קורה?
On the face.
אין אדם יכול לעמוד פניך, היה נופל על הפנים.
נו,
אז יש לנו כבר סיבה למה לא שמים דבש בקטורת?
כי אנשים לא היו מחזיקים עמד.
מה אנחנו אומרים?
ולמה אין מערבין בדבש?
וכשהתורה אמרה.
הרב נעים, בן-אליער, זכר צדיק לברכה, כל יום בבוקר
בתפילה היה עושה את זה ככה.
ולמה אין מערבין בדבש?
וכשהתורה אמרה.
ככל הסדר וכל היתה כתובה.
זה היה קבוע אצלו, ככה גדלנו.
התורה אמרה. אם התורה אמרה, בסדר, גמרנו. עכשיו אתה רוצה סיבה? כן, יש סיבה.
זאת אומרת, יש טעם, אבל זה לא הסיבה.
הסיבה היא ציווי השם.
בסדר? ככה צריך לקיים את כל מצוות השם.
כשחכמים מתקנים ואומרים לך, שמע, מקרה כזה, מקרה אחר, אז טוב, טוב, הם גילו את דעתם.
זה נושא נוסף.
אבל פה יש לנו את פסוקי התורה. לכן הוא אומר ככה.
אני מתחיל מחדש.
נאמר בתורה, לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקניך. וכתב הרמב״ם,
אין מגלחין פאתי הראש
כמו שהיו עושים עובדי כוכבים.
זאת אומרת, אם בא בן אדם ומשווה את תדריו, הווי אומר, מגלח,
משאיר את הכל חלק כמו הראש,
הכל אותו דבר,
ככה עושים גויים,
ככה עושים
עובדי כוכבים.
כי אין זה גם כתב הרבי אברהם אבן עזרא, וטעם לא תקיפו פאת ראשיכם כמעשה הגויים להיות מובדלים מהם.
ואחר ששיער הראש והזקן לתפארת נברא,
אין ראוי להשחיתו.
הקדוש ברוך הוא יצר אצלנו דברים לתפארת.
מה אתה משחית?
הרי אנשים
היום עושים דברים על מנת שלא יגדלו להם שערות.
בסדר?
הקדוש ברוך הוא יצר את זה מציאות מסוימת.
אז מה?
אז לכולם יהיה אסור להוריד שערות?
התורה מדברת על גברים.
הבדל גדול בין גברים לבין נשים.
בעברית שלנו אין שוויון.
בסדר?
לא, לא רוצים נשים עם שפם.
לא עובר.
וגברים?
טוב, הרצל שפם זה הדוגמה הכי גרועה למה נתתי אותה.
כי מותר להשחית את השפם, זה לא אחד מחמש הפאות.
אבל עוד רגע נראה את הפרטים.
בכל מקרה,
אומר לנו הרבי בן עזרא,
ועוד טעמים נאמרו על דרך הפשט, ועד דרך השכל ועל דרך הקבלה.
מה זה על דרך הקבלה?
רבנו בחיי על התורה.
אך למען האמת, כי מצווה זאת מסוג המצוות שנסתרת,
העמן מבינת אנוש.
הקדוש ברוך הוא אמר לא, אז לא.
זה בדיוק מה שהקדמנו מקודם.
תעורר הצוותה, זהו. תאמין, תאמין.
דרך אגב, בתחום הכשרות שדיברנו על זה נושא של הטבע של גדי בחלב אימו ועוד כמה דברים.
בסוף מה הגיעה המסקנה הרב חיים דוד הלוי אחרי שהוא מביא
את הראשונים?
גזירה.
זהו.
הקדוש ברוך הוא ציווה.
כי כל דבר כזה, בסוף אתה אומר, רגע, אבל עכשיו הם עושים ככה או לא עושים ככה?
הגויים עושים ככה או לא עושים ככה, בסדר? הנושא של להידמות, הנושא של... בעוד הרבה דברים יש לנו את זה.
קודם כול יש לנו ציווי התורה, אנחנו קיימים את ציווי התורה.
אתה רוצה טעמים? בואו נכתוב טעמים. כל אחד מפה יכול לכתוב טעמים.
יש לך טעם למה לא לגלח את פאות הראש?
עולה לך איזה רעיון?
לגיטימי.
אבל למה אתה לא מגלח את הראש?
כי הקדוש ברוך הוא ציווה.
פאות הראש, סליחה.
וכתב הטור,
הקפת הראש והשחתת הזקן,
שימו לב, יש פה שני איסורים נפרדים,
הקפת הראש, הווי אומר,
הוא משאיר שערות ומגלח עגול מסביב, מיישר את הצדעיים,
זה הקפת הראש,
כאילו שם צלחת נחמן,
כן?
כיפה נחמן וכל מה שמסביב הוא מוריד,
והשחתת הזקן,
אלה הם הפאות שיש לנו עבור השחתתם,
בסדר?
זה שני דברים נפרדים.
גם באלו כתב הרמב״ם
שהסרמה כתוב פני שעושים כן עובדי כוכבים.
וזה לא מפורש, ואיננו צריכים לבקש טעם למצוות,
כי מצוות מלך הם עלינו אף אם לא נדע טעם על.
וכתב עליו מרן הבית יוסף, עד כאן לשון הטור,
כתב עליו מרן הבית יוסף,
דבריו מבוארים שדעתו לחלוק על הרמב״ם. למה לא לבקש טעם מדעתו לשום מצווה?
שנראה מזה שאילו לא היו יהודים טעם המצווה,
לא היינו מצווים לעשותן.
ואין עוד דבר כן, כי מצוות המלך הם עלינו.
ואני אומר דחסלי להרמב״ם אחי,
ומי יחוש לכבוד תורה והמצוות יותר ממנו?
ודבריו בסוף הלכות מעילה יוכיחו.
כיוצא בהם כתב בסוף הלכות מורה,
שמה? שכל מה שאנחנו מביאים זה טעמים לנו.
אבל קיום המצוות הוא לא בגלל הטעם שאני מבין.
קיום המצוות הוא בגלל ציווי הבורא. תשימו לב, הוא כותב פה לעיין,
בהרחבה בהערה 45 הערה 46 אתם רואים את ההערות הן יותר ארוכות מהדיבור
רוצים לראות את זה?
בואו נראה
הערה 45 זו לשון הרמב״ם שם איפה?
בהלכות מעילה
ראוי לאדם להתבונן משפטי התורה והקדושה ולדע סוף עניינם כפי כוחו
זה דבר ברור
אדם מצווה להתבונן למצואו טעמים להבין להכיר
להפנים, להכניס טוב בלב, מה שנקרא מוטיבציה.
ודבר שלא ימצא לו טעם
ולא ידע לו עילה,
אל יקל בעיניו.
אני לא מבין למה, לא מבין למה לא עושה, אין דבר כזה.
איך פעם אמרנו?
יש,
לא יודע, פעם הורידו לי את זה מאיזה
אתר באינטרנט.
מי שהיא, אני חושב, עשתה מחקר בקנדה
בנושא דיקור סיני,
יש שם טבלאות שלמות,
איפה כל מקום של לחיצה בהנחת התפילין,
כולל תפילין של ראש, אחורה, קדימה,
שיטות ספרדים-אשכנזים,
זה נקודות לחיצה ודיקור סיני.
זאת אומרת שהתפילין שלנו הם מרפים את האדם.
וואי, עכשיו אני מניח תפילין,
לא בארון, ביד.
כי אתה יודע, כל עם ישראל מניחים תפילין,
חלק
בארון וחלק ביד.
בסדר.
תגידו לי עכשיו, זו הסיבה עכשיו שאני אנח תפילין?
מישהו נראה לו שבגלל שמצאו, ויש שם נקודות לחיצה, G'ים, L'ים, לא יודע, כל מיני כאלה,
כתוב כל דבר, ממש טבלאות שלמות
לדיקור סיני, שזה בדיוק הלחיצות.
פה, אם אתה לוחץ, מותח, וקדימה,
בקיצור, כל מקום
זה איזושהי נקודה של דיקור.
ראית את זה פעם?
יש לי את זה בבית.
ומישהו הביא לי את זה, אמר לי, תשמע הרב תראה איזה יופי, אמרתי לו, אני לא יודע, לי זה היה יפה גם קודם,
לך זה יפה, אין בעיה, אבל למה אתה עכשיו מניח תפילין?
בגלל הדיקור סיני?
טמבל, תעשה את זה בגלל רצון השם, הוא יהיה לך יותר,
בסדר?
אתה עושה רצון השם, זאת אומרת, כל המצוות שאנחנו מקיימים,
גם אם יש להם הסבר,
זה לא הסיבה שאני מקיים, כי זה רצון השם.
ואם יש להם טעם, בגלל הטעם אני מקיים? לא,
טעם זה בשביל לתת לי טעם טוב בפה.
כל אחד לפי טעמו
ועניינו ואין שני אנשים שיש להם אותו טעם אחר קצת יותר מלח אחר קצת יותר פלפל
שני שם חוואייץ'
חוואייץ' זה מרק או חוואייץ' בסדר
כל אחד עם החוואייץ' שלו גם בזה יש שינויים
אבל הסיבה המרכזית מהי למה אני מקיים מצוות
ככה רצתה השגחה אליונה זה מה שאומר פה הרמב״ם תראו
ולא ידע לו הילה אל ייקל בעיניו ולא יהרוס אל השם לעלות פן יפרוץ בו
ולא תהיה מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול.
בואו וראה כמה החמיר התורה במעילה.
ומה עם עצים ואבנים ועפר ואפר כיוון שנקרא השם אדון העולם עליהם בדברים זה הקדש.
מישהו אמר רק
מה השתנה פה בכבש הזה?
מה השתנה פה בעץ הזה?
באבנים האלה.
התקדשו כל הנוהג בהם מנהג חול מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה.
קל וחומר למצווה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא,
שלא הבאת אדם מפני שלא ידעת האמן.
ולא יכפה דברים אשר לא כן על ה' ולא יחשב בהם עכשוותו כדברי החול.
הרב דיבר על זה שם בעין הים, במסכת שבת,
שלפעמים כשמצטרפים דברים טבעיים עם דברים אלוקיים,
האדם נוטה להגיד כי הוא קיים את זה בגלל הטבע.
וזה האסון הכי גדול שיש.
אני לא קיים את זה בגלל הטבע.
אתם יודעים, נטיית ידיים,
אצל היהודים בחוץ לארץ, הרבה פעמים שהיו מחלות בין הגויים, אצל היהודים לא. למה?
כי היהודים שומרים על היגיינה, הם נטלים ידיים.
מה הפכנו את נטילת הידיים?
לטבע, להיגיינה.
לא, מה פתאום?
קודם כל אתה תתנקש, תופיע ידיים בסבון,
אחר כך תיטול ידיים.
זה פאזה שונה.
מקום אחר בכלל.
לא להפוך את חוקי השם לטבע.
תשמעו, ברית מילה זה מונע כל מיני מחלות.
ואם אני שומר על היגיינה בלי מחלות,
בגלל זה אתה קיים ברית מילה.
למה שהם עושים ברית מילה?
כי ככה, השם ציווה.
זו תשובה פשוטה, ברורה,
בלי הרבה פלפולים והתחמקויות והתמקחויות.
שום דבר.
טוב, זה הרמב״ם.
ולא אכפת דברים אשר לא רק כן, ולא אכפת דברים אשר לא רק כן, ולא אכפת דברים אשר לא רק כן. הרי נאמר בתורה, ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטיי ועשיתם אותם.
אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים.
מה ההבדל בין חוק למשפט?
חוק זה בלי טעם. משפט זה עם היגיון, עם טעם.
והעשייה ידועה עבור שיעשה החוקים.
והשמירה שיזהר בהם ולא ידמה שהם פחותים מן המשפטים.
והמשפטים הם המצוות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה,
כגון איסור גזל, שפיכות דמים, כיבוד אב ואם.
והחוקים הם המצוות שאין טעמן ידוע.
אמרו חכמים חוקים חקקתי לך ואין לך רשות לערער בהם
ויצרעו של אדם נוקפו בהם ואומות העולם משיבים עליהם כגון איסור בשר חזיר,
בשר בחלב, עגלה ערופה, פרה אדומה ושר המשתלח
וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן הגויים שהיו משיבים על החוקים
וכל הזמן שהיו רודפים אותו בתשובות
השקר שעורכים לפני קוצר דעת האדם.
היום הוסיף דבקות בתורה שנאמר תפלו עלי שקר זדים
אני בכל לב אצור פיקודיך בתהילים כמו שכתוב
ונאמר עכשיו בעניין כל מצוותיך בעניין כל מצוותיך אמונה שקר רדפוני עוזרני
וכל הקורבנות כולם בכלל החוקים הם
אמרו חכמים שבשביל עבודת הקורבנות העולם עומד
שבעשיית החוקים והמשפטים זוכים הישרים לחיי העולם הבא
והקדימה תורה ציווי על החוקים שנאמר ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם ויחי להם
עד כאן לשונו הטהור של הרמב״ם.
זאת אומרת, גם הרמב״ם בעצמו בהלכות מעילה
מביא את העניין הזה שחיפוש טעמי המצוות הוא חובה.
אדם אסור לו להישאר בלי טעמים במצוות.
חפש כמה שיותר, תחקור, תבדוק.
אבל מאיזה נקודה אנחנו מתחילים?
שאני מקיים את המצווה כי הקדוש ברוך הוא ציווה.
אתם יודעים מה?
עוד דבר שאנחנו רואים כל בוקר.
קבל השם,
אחר כך מה אומרים?
אין כלואינו, אין כאדוננו, אין כמלכנו, אין כמרשיענו.
ממה אנחנו מתחילים?
אין כלוא כנו.
אין כמו הקדוש ברוך הוא.
מה ממשיכים אחר כך?
מי כלא כנו, מי כדוננו.
זה נראה הגיוני?
הרגע אמרת אין, עכשיו אתה אומר לי מי?
אלא זה בדיוק הבסיס, אותו דבר.
קודם כל, אין כלא כנו. כשלי ברור שאין כלא כנו, תשאל איזה שאלות שאתה רוצה.
נקודת הפתיחה היסודית היא
האמונה בבורא יתברך.
יסוד כל דבר האמונה. אנוכי ה' אלוקיך אשר יצאתי חם מארץ יצרים.
אחר כך בא שמירת שבת, אחר כך בא עוד כל מיני דברים.
אבל קודם כל אנוכי ה' אלוקיך. ברגע שאתה יודע שאין כלוקנו,
מי כלוקנו?
עכשיו אתה יכול לשאול שאלות.
באיזה מסגרת?
של אקסיומה ראשונית, אין כלוקנו.
טוב, גם את זה צריך לחזק.
גם את זה צריך ברור.
אבל זה נקודת הפתיחה.
אם אין מישהו שמקבל שיש בורא בעולם,
הדיון שלנו עקר.
זאת אומרת, צריכים להגיע למציאות
שיש מישהו שאומר, זה שעומד מולך, לכאורה,
אתה מדבר איתו,
כן?
שיש מציאות הבורא.
אם אין את זה,
לא התחלנו. צריך להגיע לזה קודם כל.
אחרי שיש את זה, הכול כבר קל.
היה יעקב למישור ואחרסים לבקעה.
כל השאלות נפתרות.
בסדר? לשים לב לדבר. זה בעצם יסוד, בסיס כל האמונה שלנו.
וזה גם בנושא טעמי המצוות.
טוב, ואותו דבר בסוף הלכות מקוואות.
תראו, גם בהערה 46, תסתכלו למטה.
זה לשונו שם.
ומכל אלו הדברים,
וכל אלו הדברים כדי לחוף את יצרו ולתקן דעותיו. ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק
מגדול העצה לתקן הדעות ולאשר כל המעשים.
וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קושט לדברי אמת,
להשיב אמרים אמת לשולחך.
בסדר?
איפה זה מופיע?
הלכות תמורה.
בסדר?
כל זה בא מהרמב״ם.
הרמב״ם, שהוא גדול מחפשי טעמי המצוות,
הוא אומר לך, מאיזה נקודת פתיחה יצאתי?
קודם כל, אם כן תורה, עכשיו בוא נחפש טעמים.
טוב.
ומשם נתבונן שדעתו זל לומר שאף על פי שכל חוקי התורה גזירת מלכם,
מכל מקום, כל מה שיוכל לבקש לו טעם, נאמר בו טעם.
אחרי רבי שמעון, דריש טעמא דקרא.
או מה שלא נמצא לו טעם,
נייחס הדבר לקוצר השגתנו.
ואנו חייבים לקיימם כמו המצוות שנודע טעמם.
כי גזירת מלך הם עלינו.
או מכל מקום במצוות אלו נראה לי שלא נתן בהם הרבב״ם טעם מדעתו,
אלא מדעת הכתוב.
שמצאים מוקפות מלפניהם ומאחריהם ממצוות הנאסרות בשביל חוקי עובדי כוכבים.
שהרי כתוב לפניהם לא תאכלו על אדם לא תנחשו ולא טעון ענו.
אחר כך כתוב לא תקיפו פיית ראשכם ולא תשכירי את פיית זקנך.
ואחרי כן כתוב וסרט לנפש לא תיתנו בבשרכם וכתובת קעקע
כן לא תיתן.
והרי זה כמפרש הקפת הראש והשחטת הזקן נאסרו פני שהיו עושים עובדי כוכבים כן.
עד כאן לשון מרן הבית יוסף כשהוא בא ל...
מה שנקרא לגונן לכאורה, כן?
על הרמב״ם מהטור.
ורבנו הרמה בדרכי משה שם אליץ בעד הטור.
שמעולם לא עלה על דעתו לחשבות מכשירים כמו הרמב״ם, בסדר?
הטור לא חשד
ברמב״ם
אבל כוונתו הייתה שלא נדרוש טעם המקרא משום משום שככה היו עושים עובדי כוכבים
עובדי עבודה זרה
ולא יעשו אלא כדי שהיו עושים הם בלבד
אבל בכל עניין נסור הואיל ואין הטעם מפרש במקרא
בסדר עד כאן
איך אמרנו תמיד לתת לנו טעם
הסברה הבנה באיסור במצווה בקיום בשלילה כל דבר
וזה בעצם מה שעושה פה הרב חיים דוד הלל. ועכשיו נפרש
פרטי איסור הקפת הראש והשחתת הזקן.
סעיף כ'
פאות הראש הם שתיים.
סוף הראש ומקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל.
בין שגילח הפאות בלבד,
בין שגילח כל הראש עם הפאות, חייב.
שיעור הפאה מכנגד שיער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם.
וכל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד.
שימו לב למה שכתוב פה.
במילים אחרות,
נשים לב איך אני אמראה.
פאות הראש, זה סוף הפדחת, מפה,
מעל האוזן,
עד מקום של הלחי.
רואים את הלחי? יש עצם עד מתחת.
יש כאלה שרצו להגיד עד סוף תנוח האוזן.
כן, הייתה תקופה שהיו ככה
מתגלחים עד לשם,
שנות הלמידים.
נכון?
איך היה?
כל מיני כאלה,
לא ננקוט בלשון שמותיהם של כל מיני זמרים בעולם,
אבל בסדר? מי שיודע יודע,
עד פה.
אבל,
כן, כן, כן, החמירו, החמירו, הזמרים קדושים,
נשמה, שירים, בסדר? מתחת,
יש עצם, מתחת לעצם, עד שם לא נוגעים, בסדר? זהו,
זה האזור, ככה, אסור.
אסור להשחית פאות הזקן. אלה השתיים, מה שנקרא, פאות הראש.
אחר כך יש לנו שתיים שהן פאות לחיים,
הלסת התחתונה.
זה פאות לחיים.
ואחר כך יש לנו את פאת הזקן החמישית.
ברור?
חמש פאות.
או מותר לגלח ותערפור רב.
בסדר?
אבל זו שאלה ששואלים,
ואותו דבר מתחת לכפל,
פה, מותר?
מאחרי האוזן
מותר לגלח בתער.
ברגע שמותחים את האוזן יש לנו אור, נכון?
טיפה כזה נמתח, מאחריו.
אפשר.
אחורה אפשר.
קדימה, לא.
והשחטת הזקן זה סכין.
או גילוח כי אין תער.
ממש, שלא רואים.
לכן צריך להשאיר.
כדבר כזה שהוא מגלח את כל הראש ואת פאות הזקן.
את פאות הראש.
פאות הזקן נראה שיש בזה דיון.
אגב, אני אומר, הרב קוק מאוד מחמיר.
יש באזהרות שלו,
הוא כותב איזה אזהרות היה מזהיר בשבת הגדול.
הרי רב שדורש דרשה חייב לתת אזהרות הלכתיות.
דרשות זה לא מהלכים ופלפולי גמרא ולא שירים באמונה.
כן, צריך הכל בתוך אמונה, אבל אפשר להתפלפל, אבל הלכה.
כן, כשאתה ברורה כותב את זה מפורש,
וככה הרב קוק היה עושה.
בין היתר העשרות שלו יש שמי שרוצה להתגלח שלא יעשה כעיני נשים חלק
אלא ישאיר קצת
מה שקוראים איזה יום זקן שסניקי
מי הראשון שאמר את זה לפני שנולד שס?
הרב קוק.
בסדר ברוך השם הולכים בדרכו של הרב קוק
לאט לאט יתגלה העניין
אבל זה בעצם הסיפור הרב כותב את זה גם מי שמגלח בסם אומר לא לעשות איזה חלק חלק יודעים מה זה סם?
נציין כמה מי שמתגלח למי שהיא, בסדר?
היה איזה מין,
כאילו היו מכונות גילוח והיה חומר כימי ששמים, אבל אם משאירים את זה קצת יותר,
כל עור אדום נשרף.
טוב, בואו נראה.
כא',
גם אני כ' חייב אם סייע בדבר.
זאת אומרת, לא רק מי שמגלח מישהו אחר,
אלא גם זה שגילחו אותו.
מתי הוא חייב? במלקות?
חמש פאות, חמש מלכות.
כמה זה חמש מלכות?
עד הקצה, נכון? לא. כמה זה חמש מלכות?
כן, עד הקצה, נכון?
אני צודק.
לוקחים אותו עד הקצה.
39 כפול חמש, כמה זה?
נו דבר.
עד הקצה, נכון?
195. נכון? קצה.
יפה.
טוב.
גם הניקח, זאת אומרת, זה שבאו וגילחו אותו,
הוא גם חייב. למה אם סייע בדבר? שיטה עצמו.
אליו לעקיפו. אבל איסור יש,
אף על פי שלא סייע.
לפיכך הר אסור להיות ניקף אפילו על ידי גוי,
כי אסור לבצע את הפעולה,
ואסור גם שיבצעו לך.
וגם אם בן אדם ישב ככה, פסל, לא זז,
ההוא תופס את המזיז,
הוא לא עושה כלום.
נקרא קרקע עולם.
איסור הוא עבר, מלכות לא נותנים לו, כי זה היה פה להב
שאין בו מעשה.
אבל אם הוא הזיז את הראש טיפה הימינה, טיפה שמאלה,
אז בטח שהוא חייב מלכות.
גם המקיף וגם הניקף.
המקיף את הקטן חייב.
אישה אינה במצוות תקפה.
אישה לא מצווה על איסור השחתת הזקן.
אישה שיש לה זקן יכולה לעשות לייזר, אין בעיה.
טוב,
ויש אומרים אף על פי שמותרתי להקיף פאת ראשה אסור להקיף פאת ראש האיש אפילו הוא קטן.
זאת אומרת אם מותר לה לעצמה אבל לגברים אסור לה.
אינו חייב אלא בתער.
ויש עשרים במספריים כעין טער ויש לחוש לדבריהם.
אתה יודע, זה שולחן ערוך.
מספריים כעין טער.
על מה דיברנו?
על פאות הראש.
כן, פאות הזקן הם חמש.
ורבו בהם הדעות.
לפיכך ירא השם יצא את כולם ולא יעביר טער על כל זקנו כלל.
אתה מבין? זה מה שהוא אומר. איפה בדיוק המקום? איפה לא?
שפם למשל.
שפם ברור לכולם שזה לא פאות הזקן.
לא פירות הראש ולא פירות הזקן.
ספר, אפשר להיות ביתר, אין שאלה.
כן, שם כל החומרות יש.
אם אני לא טועה,
אם אני לא טועה,
מי זה היה?
או איך אתה מספר אולי?
או איך אתה מספר?
כותב שמי שמתגלח,
לפחות שישאיר שפם,
שלא יהיה כמעשה נשים.
בסדר? אז אולי זה מה שאתה מתכוון שראית.
אבל עקרונית, את השפם אפשר לסכין.
את הפירות זה כן לא. עכשיו, עד איפה זה השפם?
עד פה, עד פה, עד פה?
איפה?
ירלי צ'פלין כזה, איפה ה...
בסדר?
ברור.
אז הוא אומר, עדיף שלא.
בכל זאת גילוח.
זאת אומרת, הגמרא מביאה מספריים קהנתה, אבל היא אומרת, צפוף, צפוף, צפוף.
עכשיו, תשים לב, בואו, אתם רוצים חומרות היום?
אתה אומר, כן, חכם, מגלה...
לגדל זקן, כך אמרו לו, יש פה חבר'ה שאתה מחייב אותה.
בסדר, הרי פעם, נגיד מספריים כן טעם.
כמה אפשר להצמיד מספריים?
כמו מכונת גילוח היום?
מה אתה מדבר? לפטין קאט, מה?
בסדר?
כל מה שדיברו, מספריים כן טעם. אז מה זה מכונת גילוח היום?
היו בואי שכאלה יגידו, מכונת גילוח בכלל אסור.
לא משנה איזה סוג.
ויש כאלה.
הרי יצחק יוסף מאוד מחמיר.
אני לא מכיר רוב, מיעוט, לא שאלו אותי, לא כתבו אותי.
אתה מונה את תלמידי חריבת מי שכתב ספר, ואם לא כתבתי ספר אני פחות ממישהו שכתב, לא, סליחה שאני ככה
אז אין אצלנו רוב, בסדר זהו, זאת אומרת
אז יש מישהו שאומר שבכלל לא לעשות, זה מה שהרב קוק אומר, לא לעשות צמוד,
זקן שסניק, אתה לא רואה אותם ככה קצר קצר,
לא לחלל את הקודש אבל אלי ישי,
בסדר זה זה כן שסניק,
הוא לא נכון, הוא לא שם
בסדר, לא משנה, יש הרבה כאלה, אתה רואה אותם עם
רק הצדיקים הגדולים מגדלים קצת יותר.
טוב,
בכל מקרה לא חייב לשנות בזקן לביתר, אבל במספריים מותר אפילו כעין תער.
בסדר? סעיף י' ושולחן ערוך, סימן קפא אלף.
מותר לגלח זקן נו בשם המשאיר כל השיער, איך קראנו לזה?
יפה.
וטוב לגלח הזקן בשם מאשר במספריים כעין תער.
ולפי זה רצו לכל מי שיכול להימנע מגילוח מכונות חשמליות שהן קנטר,
מה שאין כן בסם שהוא מותר גם הוא.
שמנו לב?
אז גם הרב חיים דיוידל אבי אומר,
מי שמסוגל להקפיד בזה,
שלא יתגלח בכלל במכונות חשמליות.
אבל אנחנו יודעים שאנשים מתגלחים במכונה חשמלית.
אגב, מכונות חשמליות צריכים לשים לב לסוגים שונים.
יש סוגים שלחלוטין ברור לנו שאי אפשר להשתמש בהם.
מסוגים כאלה שאתה רואה שהרשתית היא רשתית דקה ורכה
כזאת מעורכת
אתה רואה אני לא אמרתי
זה עמד לי על הלשון אבל לא רציתי לנקוט בשמות
בסדר הסוג הזה
הרשתית כזאת
שזה רך
זה ממש נכנס
וגם במכונות שיש שם ראשים עגולים
יש כאלה שהם בסדר נאמר במינימום ויש כאלה שגם זה לא טוב
הרב אליהו היה אומר איך בודקים מכונת גילוח.
יש כל מיני דעות.
קודם כל תיקח,
תעמיד אותה על העור.
אם אתה מרגיש שנהיה לך כמו אחרי מלט,
עשיתם פעם מלט?
נהיה כזה שפיצים, קוצים,
גמרנו. זו מכונה לא טובה.
ברור.
כי היא מגרדת את העור.
זה סכין כי אין טעם ממש.
זה יורד פנימה על העור.
אבל אם אתה רואה שזה לא עשה כלום,
תיקח עט ותצייר
ותאמין לא להזיז
להאמין
אם ירד הצבע
אז זה גם בעייתי
אני צריך שלא אגע בשום אופן
בדיקה ביתית מה שנקרא
אבל ככה אומר הרב אליהו זכר צדיק לברכה
ראינו גם זאת אומרת אני ראיתי איך הוא
בדרך את הדרך איך לעשות את זה
ולא לגרד ולא להזיז להניח
הוא עושה איזה ישירות אבל הוא עשה לי את זה. עשה לי ישירות. עשה לי ישירות ואחר כך עם עט.
רק עושה איזה ישירות אבל זהו. בסדר. ואם הוא ראה שכלום, כלום, אבל אם יש לו ספק,
אז בסדר.
כמו שאתה מתגלח.
כמו הגילוח.
בסדר? אתה יודע, הרבה פעמים יש אנשים ששמים גילוח ועושים ככה.
מכירים את זה?
כנראה גם מכונה פחות טובה להעביר.
טוב,
בכל מקרה,
דבר אחד ברור,
זה הרב צעודה תמיד היה אומר,
זכר צגי וחי,
הוא דרך אגב הרב צעודה לא נגע בזקנו מרגע שהוא התחיל.
אתה יכול להגיד מהלידה, בסדר מהלידה.
לא נולד עם זקן, אבל בסדר, לא נגע.
טוב, על פי חכמי האמת אנחנו יודעים שהפאות של הראש הם
כמו הראש, זה מוח, זה דינים.
והפאות של הזקן הם חסדים.
בסדר? זה הדיבור, זה אכילה,
חסד. אז לכן, מי שמוריד את הפאות של הזקן,
אז מה נשאר לו?
רק דינים.
הרב מיטוב תמיד היה מקפיד עם אנשים, רואה חבר'ה באים עם פאות, תמיד היה עושה להם ככה.
למה?
שלא יהיו דינים על החסדים.
דרך אגב ראיתי באדרא, אם אני לא טועה, אדרא רבה.
באדרא רבה מופיע ששמע השם קול תפילתי,
מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתו,
שלא יהיו שערות מכסות את האוזניים.
בסדר?
אז יש כאלה שבתפילה מוצאים את הפירות אחרי האוזניים, או מביאים אותם קדימה ככה,
שלא יכסה.
זה בזוהר מופיע.
אבל בכל מקרה יש פה דברים גם יותר פנימיים, אנחנו מדברים על ההלכה.
ההלכה היא שלא מגלחים כעין תער,
ויכול להיות גילו, אך כבר רווח
הרבה יותר. רואים שגם הרב חמד דוד הלוי אומר,
מי שיכול להימנע, אתם רואים,
הוא לא עשה, מי שיכול להימנע,
אז עדיף שלא יגלך מכונה חשמלית.
כל זה מן הדין, אמנם, הנה, מה שהתחלנו לדבר, על דרך האמת, סתרי תורה,
איסור גמור לעשות הזקן בשום אופן.
כבר הביאו האחרונים דברי רבנו ארי זל,
זכר צדיק לברכה.
מי הביא? מרן החידה,
כן, הביא את הדברים, וכבר קודם שאלו, ענינו,
שבירושלים,
בארץ ישראל, המנהג היה שפוסקים כמו מרן,
ומכניסים את הגבלה של החידה.
אז זה בדיוק הדרך,
אתה רואה בדיוק מה שדיברנו מקודם,
כן,
מרן עם החידה וזה מה שהוא מביא פה.
העושה זקנו בתער,
הכוונה היא מגלח זקנו, כן,
או פאות הראש, גדול עוונו מנשוא,
שעובר בכל יום שעושהו על כמה לווים,
ומלבד שום שום חמור מאוד על פי הדין, עוד יחרד שהוא מוכרן מפני גאוני עולם,
מרן וכל גאוני זמנו,
ומפיהם לפידים יהלכו, ככתוב בספר יין המשומר,
כל כתבי הקודש עיין שם באורך, בסדר?
יש ספר שנקרא עין המשומר, שם גם יש את הנושא של...
נו...
סתם עיינם, כל ענייני עבודה זרה גם.
סתם עיינם, שנוחרים, כל החומרות נמצאות שם.
בכל מקרה, לשים לב לעניין הזה,
שהטוב ביותר זה להשאיר משהו,
ואם מתגלחים במכונה, צריך שהמכונה תהיה כשה-רעה.
הווה אומר, כזאת שהסכינים לא יכולים לנגוע,
בעור,
אלא הם מופרדים נטו
על ידי הרשת שהיא לא דקה מדי ולא רכה מדי
ולא נותנת לסכין באיזושהי דרך
להיצמד
אל האור, כמובן בדרך בטיחותית, כי אם זה לא בדרך בטיחותית זה חותך את האור.
טוב, זה לגבי גילוח.
נושא נוסף.
כן, כן, בטח.
אז זהו, זהו.
המכונה התספורת,
אם אדם לוקח אותה בזווית ומצמיד אותה,
זה ממש כמו שקים.
אבל אם הוא לקח אותה קדימה,
לא,
זה נשאר.
בסדר? זה הבדל גדול.
טוב, זה אחרי
ספירת העומר, לא יודע מה, אנשים שלא מתגלחים,
פתאום התספורת. שים לב
לקחת זווית.
מה שכן, זה לפחות, לפחות, אמרנו כמה פעמים, לפחות להשאיר
אורך של פירות.
ומקצרים אותם,
ששערה תכפוף על עצמה.
שאני יכול לקחת ולקפל שערה על עצמה.
לדעתי זה לפחות, לפחות שניים, שניים וחצי מילימטר,
לא פחות.
לא להוריד שערות בפאות,
פחות מזה.
פאות, הראש.
אז כאן אמרנו שמי שמקל
בחולת גילוח
כשרע יש לו על מה לסמוך.
אבל לכתחילה תמיד עדיף לנו שישאר משהו.
פנים של יהודי, נו, זה מה שאומר, נותן לנו הקדוש ברוך הוא שפע, ברכה,
זה מה שצריך.
טוב, כל אחד לפי עניינו, אתם יודעים, יש כאלה ש...
זה בעיה בבית,
האישה,
איי, איי, לא מספיק נתנו לו אישה, אומר האישה אשר נתת עימדי.
בסדר,
בקיצור, הוא צריך כל דבר לשקול בשיקול דעת,
ולעשות הכול בחוכמה, בתבונה,
לא להתחיל להעיף את השכונה,
בגלל שלמדנו עכשיו פה את
הדברים היותר מחמירים, יש גם יותר קולט.
בסדר, מבחינתנו מה הטוב ביותר?
לא לגוע בזקן
מרגע שמתחיל זקן.
זה אקסלנט.
טוב,
נתקדם בתחום נוסף
בנושא הזה של דברים שבקדושה.
לא יק לי גבר על אישה ולא ילבש גבר
שמלת אישה.
יש שני דברים בתחום הזה.
אישה לא לובשת דברים של גבר, גבר לא לובש דברים של אישה.
אחד הדברים החיצוניים ביותר זה כדי שלא יתבלבלו.
אמרנו, היה איזה מקרה פעם,
מישהי
בפורים,
הסתפרה קצוץ ולבשה מכנסיים.
נכנסה ככה לאיזה מקום,
והיה מישהו בא ואמר, יאללה, להתחיל לרקוד, כולם לרקוד.
יש לך פה בת.
לא שמתי לב.
אנשים חצי שיכורים, נכון?
למה הוא צריך לשים לב?
שר קצור זה לא ילבש.
שלא יבוא להתערב בין הנשים בין הגברים ויגיע פה לידי דברי איסור.
דבר שני זה הדימוי של האדם של עצמו, כשלעצמו.
לא רק שלא מתערב בין
בגדים של נשים זה נשים, בגדים של גברים זה גברים.
זה דבר שצריך לשים לב אליו.
יש פה הבדלה בין המינים.
לא מצד שהוא ילך לבלבל או להתבלבל,
אלא מצד עצמו,
מה שנקרא זהות אישית מגדרית.
ויש אנשים מבולבלים,
מה לעשות?
בסדר? זה אומר ככה.
כמה דברים למדו רבותינו במקרא הזה. טניה,
לא יהיה כלי גבר על אישה, מה תלמוד לומר?
אם שלא ילבש איש שמלת אישה ואישה שמלת איש,
אבל כבר נאמר טרויבה,
ואין כן טרויבה,
אלא שלא ילבש איש שמלת אישה וישב בין אנשים,
ואישה שמלת איש היא תישב בין האנשים.
זה סיבה ראשונה כמו שאמרנו
מבלבל את האחרים
רבי אליעזר בני יעקבון ממונה שלא תצא אישה בכלי זין למלחמה
תמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אישה אבל לא ילבש גבר שמלת אישה
שלא יתקן איש בתיקוני אישה
מה למשל מקודם למדנו
לגלח כמו אישה
אמר רבי יוחנן המעביר שיער בית השחי ובית הערווה
לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אישה מכירים את השאלות היום?
מה השאלות?
אני מקבל אותה, הרב, מותר לעשות להעזר, בסדר?
בואו ניגש ישר לעניין, מה שנקרא,
כי אף אחד לא יתבלבל.
הנה, זה כתוב מפורש.
עצם הוא דווקא שעושה את זה, אבל עושה הרבה את השייחים האלה, מי רואה?
קורא לו, נוח לו, לא נעים לו, לא יודע בדיוק מה,
ממה הוא מתפנק, אבל בסדר, הוא רוצה.
אין, זה לא העניין של התערבב בין.
אל תעשה מעשים של נשים.
וכל דרשות רבותינו הנ״ל,
נכון?
כן.
קוד ראש אדומונן הנ״ל הם עומק פשוטו של מקרא. וכן פירש הרב אבן עזרא
במקרא לא ית לי גבר ושמחה בעבור צאת למלחמה.
כי האישה לא נברא כי אם להקים זרע ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבוא בה בדרך לידי זנות.
וכן הוא ילבש גבר ועתם זכר שלא נתמלא זקנו,
כן, התערב עם נשים.
לא התמלא זקנו.
הוא לבש בגדי נשים,
התערב עם נשים, והנה אף הוא ואין, ואינו יודע.
וזה רואה כי מנהג ישראל היה,
וכן ברוב המלכויות להיות להם מלבוש האנשים, אינו כמלבוש נשים,
רק הפרש היה ביניהם, עד כאן לשונו של הרב אברהם אבן עזרא.
וטעם רעיוני זה חזר ומתבהר בדברים מפרשי התורה,
ומפאר את טעמי המצוות בצורות שונות.
אלא שהרמב״ם מבאר טעם זה, והוסיף
עוד טעם, שככה היה דרכם של עובדי עבודה זרה,
והמטרה הרחקה מדרכם ומעשיהם.
ולכן זה נמצא בפרק הזה, כי זה פרק שמדבר על,
נכון? עבודה זרה וחוקותיהם.
וייתכן ששני הטעמים עולים בקנה אחד, כי ידוע שעבודה זרה הייתה כרוכה תמיד גם בתועבות הנעל, והדברים ארוכים.
במילים אחרות אנחנו מדברים פה על קלקול,
כן, המשכיות העולם.
המשכיות העולם תמיד נמדדת בחיים בריאים שלמים של
או כל מין בפני עצמו, או שני בני זוג שחיים בבית.
שככה ממשיכים בעת
קיום העולם.
ובעובדי עבודה זרה יהיו קלקולים אחרים.
טוב, הלכה.
סעיף כט, המעביר שיער בית השחי ובית הערבה במקום שאין מנהג להעבירו אל אנשים בלבד,
מקים אותו מכת מרדות.
ל׳ לא תעדה אישה עדי האיש,
כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו ממלבישי האיש לפי למאג המקום ההוא,
או שתגלח ראשה כאיש.
ולא יעדי איש עדי אישה כגון שילבש בגדי צבעונים וחולי זהב במקום שאין לובשים אותם מקלים אלא נשים.
אין איסור לבישת בגדים של איש לאישה ולהפך אלא דווקא בדברים העשויים לינוי וקישוט.
אבל בגדים שאינם עשויים לינוי וקישוט אין בלבישתם איסור.
ואף בבגדים העשויים לינוי וקישוט אין איסור אלא באישה לובשת בגדי איש להידמות לאיש.
ואיש הלובש בגדי אישה כדי למות לאישה.
אבל אם לובשים כדי להגן מפני החמה בגמות החמה או מפני הגשמים בגמות הגשמים, אין שם איסור.
אז במילים אחרות, אם באה אישה ללבוש דובון של גבר
או פליז,
זה לא משהו של נוי,
זה להגן מפני הקור.
ולובשים את זה היום, גם גברים וגם נשים זה אותו דבר, יש רוחסן,
אי אפשר להגיד,
וואו,
כפתורים בצד ימין או בצד שמאל, גברים, נשים.
אז אין בעיה.
טוב.
בגד שדרך ללבשו על נשים ונשים, הנה,
מותרים כולם ללבשו,
ואין להחמיר בזה אפילו חסידים ואנשי מעשה,
או פשוט שהלכה זו נאמרה, הלבוש שבאותה מדינה אין שום הבדל בין אנשים לנשים,
ואף שאיש יחדו לעצמו מותר לאישה ללבשו,
פני שאין בגופו שום שינוי".
אבל אם יש בגדי נשים שהם תפורים,
כן,
מעילים, או לא יודע מה, חולצות,
שתפורים בתפרים של נשים,
מה פתאום גבר לא יכול ללבש דבר כזה?
בסדר?
טוב
ל״ג בתוך שתי הלכות הנ״ל
התבהר יתרם שמכנסיים שנהגו אנשים ללבוש בזמננו והכוונה להגן מצנעה בימות הגשמים
ובייחוד שצורתם שונה לגבי לגמרי משל גברים
וכל שכן שאין בכוונתם כלל להידמות לגברים וניכרות הן ביתר תלבושתם
זאת ועוד הרי לובשותן מנעיל חורף וצאתם לרחוב
ודאי הוא שאין זו דרך צניעות כלל ועיקר
וטוב יותר שאנשים תלבשנה שמאלות עד הברכם כדין תורת הקודש
אלא שאין מכוח הלכה לאסור המכנסיים לגמרי,
מכל שכן אם תעמוד הברירה בין חציות קצרות לבין מכנסיים. זו תשובה לביא העומר, נכון? איפה הוא מביא את זה? הנה,
הרב עובדיה יוסף, אני ידעתי ישר שיש שם מה הוא מוביל.
שבוודאי המכנסיים מבחינה יתרה במיעוטו,
ודעת לנבון נקל יתרחל כלל ועיקר מכל דבר רע.
לשים לב, בזמנו,
על זה נדיטלים כל מיני אנשים.
הרב עובדיה יוסף שאל אותו איזה מחנך ומנהל בית ספר, לא יודע מה,
שהבנות בשנות הכ'ים, תחילת הלמידים,
בנות היו באות
עם חצאיות קצרות.
מה זה חצאיות קצרות?
חצאית שלא מכסה את הברך בכל צורה שהיא, בין בעמידה בין ישיבה, בין בעלייה לאוטובוס.
טוב שיש רכבת.
בסדר? זאת אומרת,
המינימום של ההלכה, המינימום של המינימום,
זה חצאית שמכסה את הברך.
כל מי שהולכת עם חצאית של רוב חסרת המערך לא הולכת לפי ההלכה
זה בניגוד לכל הלכה, פה אני לא אומר רוב, כל ההלכה.
בסדר? אין רוב ומיעוט,
הכל.
עכשיו מה קורה? שהיו באות בנות עם חצאיות קצרות לחלוטין.
והמנהל הזה אמר לרב עובדיה אין לי אפשרות לאכוף עליהן.
אז מה?
פחות גרוע.
חצאית.
חצי חצאית
או מכנסיים.
אמר לרב עובדיה יוסף מכנסיים רחבות שבנים לא לובשים.
אותה לואי השש עשרה, השער וואלו, אלה
רכבים.
זה מה שכתב הרב עבג'יה. פתאום באו כל מיני אחריו, מה אמרו?
הרב עבג'יה התיר שעבודות איחור נכנסה.
הרב עבג'יה התיר, תחקרו את התשובה,
את התשובה במילואה תקראו.
מה הוא אומר שם?
במקום, מה שמביא פה הרב חיים דיבדל, במקום שאי אפשר לכפות את דעתנו.
ולא יכולים, ואנשים לא רוצים לשמוע הלכה.
הם אנשים לא דתיים.
בסדר?
לא דתיים במובן זה ששומעים למה שהרבנים אומרים.
אז כאלה אנשים, לא רוצים לשמוע עבדה בהפקרה, אני אחלה.
ברור, זאת אומרת לא רוצים. אז מה אני אגיד להם?
מה פחות גרוע? מה ברירת מחדל?
מכנסיים שבנים לא לבשים
או חצאית קצרה?
מה התשובה?
מכנסיים שבנים לא לבשים. אה, הרב אתה מרשה? לא, לא איכשה, אני התרתי, לא.
מה אתה רוצה שאני אעשה?
אני נמצא במקום שאין עם מי לדבר.
תחנת זברה,
אינה עונה.
מי אמר את זה?
ג'ורג' אורוי.
בסדר?
יש ספר.
טוב.
ברור העניין?
יפה. אז זה בדיוק מה שהוא כותב פה.
ודעת לנבון נקל להתרחק, כלל ועיקר מכל דבר רע.
ומה הוא הדבר הטוב?
חצאית מתחת הברך.
לפחות, הרב ציודה גם החמיר בזה.
הרב ציודה אמר, מכל טייבס, אני מוכל על הטובות שהתיר
החפץ חיים, את היתר הקניה,
שאפשר ללכת עם חצאית מתחת הברך. צריכים ללכת עם חצאית עד הקרסול.
בנות, תלמידות שישבו אצל הרציונות האלימות, היו הולכות עם חצאית ארוכה.
בסדר?
זה...
טוב.
ל׳ד,
אסור לאיש ללקט אפילו שערה אחת לבנה מתוך שחורות,
מתוך משום לא ילבש.
לכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות להשחירן אפילו שערה אחת.
לכן אסור לאיש להסתכל במראה.
בסדר? פה הרב בן ציון אבא שאול ככה מביא תשובה בעניין הזה.
וגם זה לא אסור למקום שאין מסתכלים במראה,
אנשים בלבד.
אבל במקום שגם אנשים מסתכלים, אין איסור,
ורק חברים נמנעים מזה.
אבל לשים לב לדבר בעניין הזה של,
אין מצווה או חובה שהרב יבוא פרוע ראש לבית הכנסת.
הוא לא עושה את זה בשביל להתייפייפם, אלא בשביל שיהיה לפחות מסודר. במקום שרגילים ככה, אין בעיה, אפשר.
הוא לא בא כדי לראות אם הסערה בדיוק יושבת בפינה או שיש לו סערה לבנה או משהו כזה.
אז זה נאמר בגמרא, יצא קירח מכאן ומכאן.
מאיפה זה בא? אתה זוכר?
מעשה באחד
שהיו לו שתי נשים. אסור,
היום אסור, כן? פעם יש שתי נשים.
אחת זקירה ואחת זקנה.
זקירה רעתה שלבעל שלה, סליחה, הזקנה רעתה שלבעל שלה יש שערות שחורות.
אמר מה?
אני כבר עם שערות לבנות כולי והבעל שלי
עם שיער שחור, הלכה וליקתה לו את השערות השחורות מתוך
הלבנות.
באה הצעירה ואמרה, הבעל שלי נראה כזה זקן, שיערות לבנות?
ליקתה לו את השיערות הלבנות
מתוך השחורות.
אומרת הגמרא, יצא קירח
מכאן ומכאן.
מה זה קירח? מהצעירה? מה זה? בסוף יוצא קירח.
טוב, אל תעשה דברים כאלה.
נשארך חד, זה מספיק.
בסדר?
טוב,
טוב, התשובות הנוספות פה, מה שיש, לגבי לא ילבש, לגבי כלי נשק, אז הביאו פה משו״ת עשה לחרב. אתם רואים, זה המהדורה הזאת, תוסיפו את השו״תים
שהיו הולכים לידי לוי. פה, בעמוד הזה שלנו, 259. מקומות שיש בהם איומי פורעים, מרצחים וכולי,
אז יש אפשרות לאמן נשים לקחת אקדחים.
כשנמצאים בספר, נמצאים במקום שיש בעיה ביטחונית בדרכים,
אז אם יש צורך הכרחי,
אז אפשר.
כי לא באים לעשות מלחמה, אלא באים להגן על עצמנו.
ואדם צריך להגן על עצמו, גם אישה צריכה להגן על עצמה.
טוב, זהו. שאלות בתחום הזה?
יפה.
כל טוב. סיימנו, נכון?
בזה סיימנו את הפרק הזה,
ואת כל הנושא של...
קדמנו ממאכלות אסורות עד לדברים האסורים כולם,
שיש בהם סכנה, והפרק ר' סמיחי, הלכות עבודה זרה.
חוקות הגויים.
בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לחיות בקדושה וטהרה,
נזכה לגאולה שלמה.
כל טוב ושלום.
