טוב, אנחנו בעצם למדנו ענייני כשרות.
עכשיו יש גם כשרות גשמית,
דיברנו הרבה על אוכל, עכשיו יש גם כשרות רוחנית.
הרי אומר שאנחנו,
כעם הנצח,
מי שמחובר לקדוש ברוך הוא לא יכול חס ושלום שיהיה לו באיזשהו מקום משהו, חיבול, איזה שהם אמצאים שהם פחות מאשר הקדוש ברוך הוא.
עובדי, נגיד, גויים אחרים, יכול להיות להם
הוא אוהב לדבר עם הירח, אוהב לדבר עם השמש,
אוהב לדבר עם הכוכבים,
אוהב לדבר עם כל מיני בובות,
כן?
יש, זהו.
אם זה בא בתור שיתוף, זאת אומרת הם מאמינים באל אחד,
רק כשאומרים, תשמע, אנחנו רוצים איזושהי הנחיה, זה מוריד לנו את הגשם, זה עושה פה, זה עושה שם,
מותר לגויים. אבל כמובן שגם לגויים אסור להאמין שהגשמה הזאת, הפסל הזה,
זה הבובה הזאת, הצורה הזאת,
הדמות הזאת,
או אחד מגרמי השמיים,
זה מי שמתווה את הדרך על העולם.
זה לא.
זה לא המנהיג.
גם גויים יש להם אחד משבע צו בני נח, מצוות
האמונה באל אחד.
זה אחד משבע צו בני נח.
מי שלא מקיים שבע צו בני נח מבחינתנו הוא גוי רשע.
מי מה גוי רשע?
אמונה באל אחד, היום משהו מהשכנים שלך,
מוסלמים,
אין מחלוקת.
מוסלמים מאמינים באל אחד.
מי לא מאמין באל אחד? נוצרים.
רמב״ם מפורש.
אבל את הכול נראה בפנים.
פרויקט מבחינתנו, אחד הדברים המיוחדים,
נעשה את זה ככה, אמרנו אולי פעם,
יש מדרש, נקרא לו מדרש אבולוציוני.
פירוש
מדרש התפתחותי.
יש מדרש שאומר,
אדם הראשון
תייצר לעולם הגדול.
תסתכל ימין, תסתכל שמאל, מה הוא רואה?
מי פה מחיה את הכול?
השמש.
בלי שמש אין כלום.
צמחים, פוטוסינתזה.
בני אדם, יש להם תוצאה מזה חמצן, חלקן, זה מקצוע.
מה מחיה את הכול? השמש.
אז למי צריכים לעבוד?
השמש.
פתאום מה קרה?
שקעה חמה עליו.
ואז מה הוא רואה?
מי בא?
הירח.
הופה, חשבתי שהשמש
היא השליט היחיד.
פתאום מי בא עכשיו?
הירח.
עמד והשתחווה לירח.
בא הבוקר,
מה הוא רואה?
שוב באה השמש.
מה המסקנה?
יש שניים.
שמש ביום וירח
שולט בלילה.
זה מדרש.
בסדר?
מביא המדרש, אברהם אבינו,
חקר ושכלו מבורא העולם
קם בבוקר, מה הוא ראה?
יש שמש
אמר השמש
היא בעל הבית
פתאום באה הלילה, מה הוא רואה?
הירח
הוא אומר, סליחה, אז הירח הוא בעל הבית
קם במחרת בבוקר, רואה שהשמש
עוד פעם באה
אמר, אם ככה יש מישהו מעל שניהם
זה מדרש שנקרא מדרש התפתחותי
זאת אומרת, אדם הראשון נשאר
ב-level שלו, ברמה שלו.
אברהם אבינו חושב חשיבה שנפח,
אין מערכתי.
אם יש שניים שפעם זה נמצא ופעם זה נמצא, כנראה
שיש מישהו מעל שניהם.
יכיר אברהם את בורו.
בסדר? לך תמיד אנחנו צריכים לראות את מה שנקרא עולם האחדות, מה נמצא מעל הכל, איפה אני יכול לקחת את המכנה המשותף הגבוה ביותר.
ולכן גם בפירודים הרבה פעמים, הרב כותב,
נכנס לעולם האחדות.
ככל שהדבר הוא יותר פנימי, יותר רוחני,
הוא יותר אחדותי.
ככל שאנחנו מסתכלים יותר על הצד החיצוני,
אנחנו יותר רואים פירוד.
תסתכלו כל אחד על כל מי שיושב פה.
אין שניים אותו דבר.
איזה פירוד.
כל אחד משהו אחר.
טוב,
בסוף מה תתחיל?
נכנס פנימה.
בסוף כולם נשמות שירדו מהקדוש ברוך הוא.
וכל דבר ככה.
צריך לראות. כשאני מנתק את הצד החיצוני, או לא מנתק,
חופר פנימה לצד הפנימי, בסוף כולם באחדות.
לכן כשאתה רואה בן אדם ברחוב, מה אתה אומר לו?
היי. לא. מה אתה אומר לו?
שלום.
למה שלום?
אתה יודע מה זה שם של הקדוש ברוך הוא?
אתה ואני,
שנינו ברוריו של הבורא, אני לא רוצה להעלות אותך בהיי. מישהו התייחס אליו והעלה אותו להיי.
ואז בסוף הוא גם קנה אותו, אומר לו ביי.
בסדר? אומרים לזה ביי, לקנות טובות, בסדר?
לאו, קניתי בין ה... לא!
אנחנו בני אל חי, שנינו,
בניו של הקדוש ברוך הוא.
זאת אומרת,
עם ישראל מצווה לחיות תחת, או המציאות שלו היא כזאת, ולכן הוא מצווה גם לדעת ולהאמין בזה,
שהם תחת רק השגחת הבורא ישראל, אין להם מזל.
אומות העולם, יש להם מזל.
לכל מדינה ומדינה,
לכל ארץ וארץ
יש לה את המזל שלה, את השליט שלה, את השר שלה
יש שר של צרפת, יש שר של... כל אחד יש לו את השר שלו
אצלנו אין שר ושליט, יש רק
הקדוש ברוך הוא. לכן כשאנחנו מדברים על עבודה זרה,
חוקות הגויים, אנחנו מדברים על מי שעובד לאל אחר
או מבחינת יהודים,
שיתוף
גם הוא מאמין באל אחד, רק הוא אומר לא, יש עוד מישהו בדרך
יהודי נשפט על זה
זאת אומרת, לא בבית ספרנו.
זה בעצם היסוד. ולכן אנחנו מצווים גדול ללכת בחוקות הגויים. דברים שהם קשורים לעבודה זרה,
צריך מאוד להיזהר בהם.
והיום, כשהעולם הוא כפר גלובלי,
כל אחד מקבל הכול מכל מקום.
צריך מאוד לשים לב.
וואי, ככה טיפה כדי לחדד את העניין, לפני שרואים את הדברים.
לחדד את הדברים,
נאמר שגם היום אדם פה בישראל יכול לקבל דברים שקשורים לעבודה זרה.
למשל,
מישהו ייבא שני קונטיינרים של קישוטים
לגמד עם הזקן הלבן לאירופה.
טוב,
נגמר חנוכה באירופה,
מה יעשו עם זה עכשיו?
עד שיעשו את זה עוד שנה, תעבירו את זה לישראל.
מה עושים בישראל?
סוכות, בסדר?
מותר או אסור?
למה זה נוצר?
הגמד עם הזקן הלבן.
עזוב, לא אומרים. תראו, דבר אחד, בואו, כשהשמעון מתבלבל פה,
זה לא שאנחנו לא יודעים את השמות.
כתוב, ושם אלוהים אחרים
לא יישמע על פיך.
אנחנו מצווים שלא להזכיר אפילו שם של עבודה זרה.
למשל, ראיתי פעם באיזה בית, איזה
שרמן עם זקן קטן.
מכירים אותו?
איזה פסל.
יושב בישיבה מזרחית עם בטן קדימה וזקן שפיצי.
בסדר? הבנת אותי?
עזוב, עזוב, עזוב, עזוב, עזוב.
יש הרבה דברים כאלה.
צריך מאוד להיזהר.
אתמול
התקשרת אליי אימא,
היא קנתה שעונים לילדים.
שלושה ילדים, שלושה שעונים.
על הלוח של השעון
יש ציור נקודה שחורה נקודה לבנה עם עיגולים, זה נקרא...
בסדר, יודעים מה זה?
זה שייך לבולדה,
עבודה זרה,
זה שייך לעבודה זרה.
שהיא הייתה סתומה. הטוב והרע, הרע, הטוב, טוב והרע. שחור ולבן.
שחור ולבן, חצי חצי, מכירים את זה?
מה פתאום?
בבית שלי דבר כזה.
מה יש בבית שלי?
קודם כל מזוזות.
אחרי המזוזות,
ספרים.
ודווקא ספרי קודש, בלי שום צורות של עבודה זרה.
כי יש לי בית יהודי, בית ישראלי.
ובית ישראל הוא בית של קדושה. כמה פעמים אמרנו שאת הבית שאנחנו בונים כמו בית מקדש?
זוכר את זה?
אז אמר בשבחים, בליל שבת, מה אנחנו אומרים?
הסדר לדרומה מנרתא דסתימה,
שולחן עם נעמה וצפונה הרשין.
שם בצד דרום
את הנרות של החוכמה העליונה,
ובצד צפון את השולחן עם הלחם.
אז כמו מה זה?
בית מקדש.
בית שלום ובית של קדושה.
הארי לא מביא את הסיום של תיקוני זוהר, אבל תיקוני זוהר אומרים כך,
חדר שינה של ההורים צריך להיות בצד מערב.
חיברת הכל?
מה יש בחדר שינה?
מה יש בקודש הקודשים?
ארון, מיטה וקרובים,
שכר ונקבה.
חדר שינה קודש קודשים, לא נכנסים אליו סתם.
אני גר ב-18 מטר, איפה חדר שינה? הבנתי.
בסדר, זוגות צעירים. בעזרת השם, התפללו, הולכם בית.
תוכנית אדריכלית לבית ישראלי.
יש סיני, יש יפני, יש כל מיני.
בית ישראלי, כבר הצעתי את זה לכמה,
לא יודע למה, מישהו אמר לי, זה יכול להיות עבודת
מאסטר.
טוב, אין בעיה.
דיברתי עם ראש החוג בתל חי.
הוא אומר לי, לא, לפי מה שאתה מתחיל לתאר לי, אתה יכול לעשות את זה. עוד לא ידידי, אני לא לומד אצלך.
תן, אחד התלמידים יעשה תואר שני,
יוציא ספר.
אבל כשהייתי בקשר, כי הוא לא ידע על מה להוציא.
בסדר? אני זורק רעיונות,
תזיזו קדימה.
נושא ברור, זה הבית שלנו,
באמת שאני לא אהיה, וגם את זה בכל מקום.
אין לנו מה להחזיק דברים שקשורים לעבודה זרה.
טוב, נתחיל ללמוד. מה רוצים לשאול לפני?
זהו, נתחיל. אני אעסיק משהו. כן.
אחד מהאחים,
במקום של עבודה זרה, תמיד כזה קטן או משהו,
תראו,
ברגע שיש בבית משהו שהוא קשור, שייך לעבודה זרה, זה נזק.
אין מה לעשות.
תרצה, לא תרצה, זה נזק.
אבמה, אתה תמיד אני אחראי על כל העולם.
אני יכול לשלוט על כולם, אני יכול להגיד למישהו
תעשה אם אני יכול, אדרבה, למה לא?
אתן לכם דוגמה
על הדוגמה
מה זה אנשים
כמו שצריך.
כמה שנים כבר זה היה.
בא אליי מישהו,
בית הכנסת, אמר לי, שמע, יש פה איזה משפחה
שביום שישי יתישבו שבעה
ויום ראשון בלילה זה שבועות, הם צריכים לקום.
בואו, תפילת ערבית מוצאי שבת, בשכונה אצלנו.
בואו אליהם, נדבר איתם, נראה מה אפשר לעזור להם, נסביר להם
מה לעשות. אמרו, למה לא?
למה לא?
אפשר להגיד את זה בשמחה, אבל כן,
למה לא? מה שאפשר אנחנו עושים.
הלכתי איתו, להתפלל ערבית,
עולה במדרגות, בא להיכנס לבית,
שתיתי את עצמי אחורה, נשארתי בחדר מדרגות.
הוא נכנס כבר, חושב ש...
הרב, מה איפה הוא?
אני ערבית, אתפלל בחדר מדרגות, אחר כך אני אכנס, יש פה
מסכות מעץ
שהם מביאים מאפריקה.
אתה יודע מה זה?
אתה יודע מה זה?
הריקודים של השבטים.
עבודה זרה.
פגנים אלה.
בסדר, יש להם מסכות כאלה גדולות מעץ.
המשפחה הזאת, זו משפחה שהם באמת,
בלי עין הרע, יש להם הרבה נוסעים לכל העולם, מטיילים.
הוא אומר לי, מה? אמרתי לו, זה פה.
איך שאני רואה עכשיו את הבית, עוד לא נכנסתי,
רק פתחו את הדלת.
אני רואה מה יש בפנים.
על הכוננית מצד ימין יש את השמן עם הבטן.
הוא נכנס, הוא אומר לרב, איך אתה יודע?
לפעמים מה שהם מביאים, הם מביאו גם את זה.
הם לא יודעים, לא...
אחר כך ראיתי ספר, סידור תפילה של אימא שלהם, האבא נפטר,
שלאימא יש בו, העירקים של פעם,
יש פה בצד כתב יד של האימא, הכוונות בתפילה.
אתה מבין איזה אימא יש?
קבלה, האימא.
וזה בבית, גמרנו את התפילה,
הרב, מה היה? הם שואלים אותי, והם אנשים,
אנשי עסקים מכובדים, מוכרים.
אומרים, תשמעו, אני לא יכול להיכנס לבית הזה.
אתם אנשים טובים, אתם רוצים, אתם זה, אבל אתם נוסעים בכל העולם, מביאים כל דבר שעולה שקל
או עשרה שקלים,
ואתם בבית כזה,
איך אתם מכניסים? הרב, מה לא בסדר?
זה לא בסדר, וזה לא בסדר, וזה לא בסדר, וחצי סלון הוצאתי להם.
וסיכמנו אחרי הכל, שמחר בבוקר אני בא להקים אותם, כי זה ערב שבועות.
אומר לכם את האמת, באתי מחר בבוקר,
סלון כמו חורבן.
כל מה שאמרתי להם לא היה בבית.
ואנשים, נכון, לא הולכים לכיפה,
אבל מקשיבים,
יש להם נשמה טובה.
אם הייתי בא ואומר, תשמעו,
בית כזה, מה בכלל לדבר?
לא הייתי יכול לזכות עם מישהו להיות בעל תשובה.
זרקו הכל,
הוציאו החוצה, אמר לי השכן שהביאו אותי, הוא אומר, אתה לא יודע מה, פה אתמול בערב
הם פינו
וגם דברים במקומות אחרים שאתה לא ראית, כי הייתי רק בסלון
ניקוט הבית
זה עולם אחר
זה בית אחר
לא להחזיק עבודה זרה בבית
עכשיו עבודה זרה זה לא תלוי בי
כי לי לא עוזר, גם אם אני רוצה לבטל אותה, את דרוך עליה, לא יעזור כלום
עבודה זרה זה מישהו שייצר את זה, עשה את זה לשם עבודה זרה.
איך מבטלים עבודה זרה?
טוב אנחנו נכנסים לקרוא לפרטים
אותו אחד שעובד את אותה עבודה זה רש״ ידרוך עליה לא מי יעשה את זה
הוא לא יעשה את זה
אין לבטל
בסדר צריך לשים לב אנחנו מדברים על השגחת הבורא עלינו
השגחת הבורא עלינו זה דווקא בבית שהגדוש ברוך הוא יכול להיכנס בו
אם אתה מזיז הצידה אין לך שכינה בבית
וכן
יש דברים לא פשוטים אבל עוד לא התחלנו ללמוד אנחנו רק כבר
צריך קישוטים לסוכות שהם לא באו דרך איזשהו יבואן, דרך אירופה או משהו כזה
ולא קישוטים שיש להם על השקית את הגמד הקטן
כי ברגע שיש את הגמד הקטן זה אומר שלמה זה מיועד?
חנוכה הנוצרי
זה ברור
אתה רואה ברגע שאתה רואה סמל של חלק מהעבודה זרה, הרמב״ם אומר במפורש שזה עבודה זרה, כן
כמו מניעים שמשתממים לשתי פנים, נגיד יש את העגל של האונייה.
ברגע שיש סמל
שהוא של עבודה זרה,
וייצרו אותו,
וייצרו אותו במקום שעובדים את העבודה הזרה הזאת,
זה עבודה זרה.
לא, העגל של אונייה שבאה מהודו זה מובן זרה?
אם זה מה שהם משתמשים, אז כן.
ומשאר העולם לא יכול להשתמש בקום.
זה לא שייך להם, כן.
ועוד פעם, אמר לי למישהו, הרב, אבל אני מביא את זה סתם, לא מביא את זה בשביל זה,
נו, אני אומר לך שתביא את זה בשביל זה?
תביא בשביל זה, היית חוטף ממני.
בסדר?
אני מבין שרציתם להביא משהו, בגרוש, אתם יודעים,
באים מאיזה טיול אז רוצים להביא איתו משהו ומכניסים לארץ ישראל.
ותבואו ותטמו את ארצי ונחלתי שם תו לתועבה.
בעיה גדולה.
כולל העובדים זרים שיש להם בובות.
מכירים את זה?
תאילנדים, פיליפינים, לא יודע מה.
יש להם בובות אישיות ויש בובות כלליות.
במקומות מגורים שלהם.
בעיה גדולה זה.
זה נטו עבודה זרה.
אמיתי.
בסדר?
יאללה, בואו נראה בפנים.
בימי אנוש טעו בני אדם, אנחנו קוראים פרק ר' ס. ה',
מקור חיים, חלק חמישי, פרק ר' ס.
בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדולה. אמרו והואיל והאלוקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם וטענם בו מרום,
חלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו.
ראוי לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד,
כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו.
התחילו לבנות לכוכבים מחלות ולהקריב להם קורבנות ולשבחם ולפארם להשתחוות למולם,
וזה היה עיקר עבודת כוכבים. וכך היו אומרים עובדיה יודעים מי קרה.
לא שהם אומרים שאין שם אלוהי אלא כוכב זה.
מאחר שערכו הימים עמדו בני אדם נביא שקר ואמרו שהאל ציווה ואמר להם,
עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסחו לו כך וכך ובנו לו אחד ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים הקטנים ושאר עמי הארץ.
הוא מודיע הצורה שבדה מלבו ואומר זוהי צורת הכוכב פלוני שהודיעו בנבואתו
והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי הערים ומשתחווים אליהם ואומרים לכל העם שזו הצורה המטיבה או מרעה וראוי לעובדה וליראה ממנה.
ובמרדה הזאת תרבו ותצליחו.
ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות.
נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום.
אינם יהודים אלא הצורה של עץ ושל אבן.
שימו לב לשלבים.
השלב הראשון היה רק שיתוף.
יש הקדוש ברוך הוא ויש לו משרתים.
השלב השני היה שנתפסו למשרתים ושכחו מי נמצא למעלה.
אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו.
ולא יודו על היחידים בעולם, כגון חנוך, מתושלח,
נוח, שם ועבר,
ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל,
עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו.
מאיפה ציטט הרב חיים דוד הלוי את זה?
הרמב״ם, תחילת הלכות עבודה זרה.
זה גלגול העולם.
מאיפה התחיל ולאן הוא מגיע.
ככה, וכמובן בקיצורים ובדילוגים,
מצטט פה הרב חיים דוד הלוי מהרמב״ם.
בתחילה אמרו, יש בורא, יש לו משרתים, נכבד את המשרתים.
במשך הזמן שכחו את הבורא ונשארו עם המשרתים,
בסדר?
הם מתפללים לפקידים, שכחו שיש מנהל מחלקה,
מה שנקרא,
והם עובדים עם הפקידים, ועד שהגיעו כמה בודדים שזכרו שיש בורא לעולם. אם היו הבודדים,
חנוך, מטושלח, נוח, שם, עבר.
אמרו, זה לא הגיעו למסקנה, הם לא שכחו.
הם היו כאלה שהעבירו להם שכל מה שעובדים פה למשרתים זה משרתים, זה לא אדוני הארץ.
אחר כך אברהם, הנה, והיה לחשוב אדם שעבודה זרה הייתה מעשה טיפשות של הדורות הראשונים.
מה חשבת, היו טמבלים?
לא.
אלא אדרבה, דורות ההם ידעו כצעד לעובדה ולנצלה לצורכיהם,
והפיקו ממנה תועלת.
כי מסופר בגמרא שמנשה מלך ישראל שעליו נאמר שהרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס
ולא השאיר עבודה זרה שלא עבדה.
בסדר? הוא הלך לנצל את כל הכוחות הטבעיים בעולם,
כי בעצם זה כוחות טבע.
לנצל את השמש עד טומאה
זה כוח.
השאלה אם אתה עובד, לא, או שאתה מנצל אותה ככוח.
לא,
יש לכל,
נקרא לזה משרתי גרמי השמיים, יש להם כל אחד
את הכוחות שלו.
אם אתה לומד אסטרונומיה,
יש דרכי התנהגות של העולם
על פי מהלך הכוכבים.
איך הרמב״ם אומר? יש הבדל גדול יסודי בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה.
מה ההבדל בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה?
אסטרונומיה זה מהלך הכוכבים,
וגדולי החכמים התעסקו עם אסטרונומיה,
ואסטרולוגיה זה,
שעל פי מהלך הכוכבים, מה ההשפעה עלינו?
ידידי, שום דבר לא משפיע עליי.
מי היחיד שמשפיע עליי?
הקדוש ברוך הוא.
הבדל יסודי, תהומי.
והם יכלו לנצל.
אומר כך,
נגלה,
כן, מנשה, לרב אשי בחלום, ושאלו רב אשי,
מה הטעם אבדתם עבודה זרה?
ישיבו מנשה, אם היית אתה שם,
היית מפשיל שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהיה קל לרוץ
מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט.
בסדר זה גמרא בסנהדרין דף קב.
זאת אומרת,
היה איזה מין משהו שאנשים כולם, גם אנשים חכמים,
הבינו שיש פה כוחות,
והכוחות האלה בואו ננצל.
אלא מה? שמתוך זה שנצלול, כבר נסחפו אחריהם.
היום אין דברים כאלה שאנשים נסחפים אחרי דברים מסוימים ולא יכולים לצאת מזה.
כבר מחזיקים אותם, כמו שאומרים, בפופיק,
לא יכול לנשום בלעדיהם.
זה החמצן שלו.
תלות.
נקרא לזה אנשים תלותיים.
אחד תלוי בקדוש ברוך הוא ואחד תלוי
באיזשהו מישהו של עבודה זרה.
ואנחנו תלויים בקדוש ברוך הוא.
בסדר?
יש עבד ה' ויש עבדי עבדים.
שני דברים נפרדים.
קשה לתאר אנשים נבונים שיגררו אחרי עבודת הבל שאין בה שום ממש.
אלא שהבורא יתברך שברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים
ונתן להם כוח הארץ וכל אשר עליהם כוכבים ומזלות לפי הנהגתם.
ועשה על המזלות מנהיגים מלכים ושרים שהם נפש להם.
והיה מנפלאותיו ששם בכוח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכוחות להאמיר אשר למטה מהם שאם יהיה מבטם בפניו כנגד הארץ טובה הוראה לארץ או לעם או לאיש שיאמרו אותם הפנים העליונים עליו להפך.
ולכן אמר בעל ספר הלבנה כי זה ספר של עבודה זרה
כשהלבנה בראש תלה ופניו מזל פלוני תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה והמלאך הממונה עליה מן השמות הנזכרים באותו ספר ותעשה הכתורת
הכתרה פלונית כך וכך ויהי המבט לרעה לנטוש ולמצות להביא ולהרוס
כאשר יהיה במזל פלוני תעשה הכתרה בעניין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע
בסדר? זה הרמב״ן מביא את הדבר הזה כשהוא אומר איך עבדו עבודה זרה
זה רמב״ן על התורה
דברים פרק יח, בסדר, משל למה הדבר דומה?
לשר שממנה פקידים במשרדו להנהיג האזרחים על פי חוקי המדינה ובהרשעתו.
פקידים נמוכים מקבלים שוחד כדי להעוות את החוק ולעבור עליו להיטיב לנתני השוחד שלא מנהדים,
בסדר? ודוק כתב, מה זה דוק?
תמצא, תחפש, תראה שאני צודק.
המלך, יש לו מטרה מסוימת,
הוא הציב חוקים כמו שצריך,
באים כל מיני פקידים קטנים ומזייפים את המערכת.
ואנשים, מה עושים?
מנצלים את זה.
למה?
לתועלתם האישית.
מקבלים תועלת או לא מקבלים תועלת?
בטח שהם מקבלים תועלת. זהו זהו או זהו, זהו דופק את המדינה?
יפה,
כן כן, אבל הם קיבלו תועלת.
אבל זה בדיוק מי שעובד למשרתים.
לעצי עדרון נציין עוד המסופר בספר הזור הקדוש,
שרבי אבא התאמן פעם במקום שהיו בו שרידי בית קדם,
וראה בידם
שרידי בני קדם.
ראה בידם ספרי חוכמה שלהם
ומצא באחד מהם דברי חוכמה נפלאים הקרובים לחוכמת התורה.
ובין היתר מצא באותו ספר כל דרכי עבודת הכוכבים והמזלות
ודרכי העבודה הנחוצים להם וכיצד לכוון בהם כדי למושכם עליהם
ואלה שעמדות באורך.
הרי שעבודת כוכבים ומזלות חוכמה גדולה הייתה
אלא שעבדה ונטמעה.
זאת אומרת
לא צריך להחזיק את עובדי עבודה זרה כטיפשים
דברים על היסוד
היסוד שלהם היה כוחות שנמצאים בעולם,
הם לא עשו סתם שטויות.
אחר כך יש אנשים שכבר, אנחנו אומרים, כמו בכל מקום,
יש כאלה שכבר מדקלמים כמו טורקים,
מצוות אנשים מלומדה.
אבל היסוד,
יש בו,
ויש בו ביסוד הזה, אבל אנחנו לא משתמשים בו, מדוע?
אשר חלק השם לאומות העולם.
לא חלק לכם.
אין לכם חלק בעבודה זרה.
אתם רק תחת הנהגתו,
של הבורא.
אסור לנו בכלל בשום אופן, בשום צורה, בשום דרך
להשתמש במשהו של עבודה זרה.
לא קשור אלינו.
לא חיינו, לא מציאותנו, לא אנחנו.
כלכלים כשאנחנו משתמשים בזה.
טוב.
ואם בדורותינו בטלה עבודה זרה מן העולם כמעט קליל,
לא שוכשרו הדורות האחרונים לעומת הראשונים,
אלא ראו אנשי כנסת גדולה בחוכמתם, קם החורבן הגיע לאומה בבית ראשון
מכוח יצר עבודה זרה, ויזעקו בקול גדול אל השם אלוהיהם.
ומפרשת הגמרא שביקשו רכמים שיימסר בידם
ונתקבלה תפילתם ונמסר יצר עבודה זרה בידם וביטלו מן העולם.
כבר דברים ארוכים ודי במה שכתבנו. זאת אומרת, חכמים באו וביטלו יצר עבודה זרה.
גם העבודה הזרה שיש היום זה עדיין, זה כבר לא באותה אובססיה,
אותה אובססיה כמו שהיה בזמן לפני אנשי הכנסת הגדולה
שביטלו את יצר העבודה זרה.
וזה לא שזה לא קיים, היצר כמו שהיה לא קיים,
העבודה זרה קיימת.
עד היום יש אנשים עובדי עבודה זרה.
ובפרט, כמו שאמרנו, שהיום אנחנו מחוברים עם העולם הגדול,
יודעים כמה וכמה מקומות,
כמה וכמה עמים שעדיין הם עובדי עבודה זרה,
אבל אמיתיים,
טוב?
והנה מאז החלה התפכחות בעולם,
תחלה בעם ישראל להכיר ולדעת כי אין כל ממש בעבודה זרה,
ואמיתי ואמיתי לבריות, ואמראה עליהם הוא אלוקים חיים ומלך עולם,
ואותו לבדו ראוי לעבוד,
התפשטה האמונה הזו עד שנעשתה כמעט לנחלת כל עמי תבל.
ואפילו אמונת הנצרות,
שהיא למעשה עבודה זרה בגלל השילוש,
אבל הלא ביסוד הכל מאמינים אף באלוקי השמיים והארץ.
אלא שמשתפים. ופה יש מחלוקת גדולה.
זה המהירי מה שהוא אומר
שבסופו של דבר הרי למה הם עובדים היום?
לאל שהתגשם
לא שליח של האל
או מחמת אותו שיתוף עם עבודה זרה ולכן דמות שתי וערב שהיא ביטוי לאמונה זאת
יש עליה הדין עבודה זרה במידה ונאבדת
וזה מה שנותר מדין אלילים
פרט למקומות שבהם
עובדים עבודה זרה ממש בסדר?
הוא דיבר, הרב חיים דוד הלוי הרי נפטר לפני עשרים וכמה שנה
הוא מדבר פה לפני ארבעים, ארבעים וכמה שנה, מה ידענו אז?
בעיקר דיברו על העניין של נוצרים,
אירופה, אני יודע מה, מה שיש פה בארץ
הוא היה בארץ, הוא מלט בארץ
היום כשכולם כבר פתוחים לעולם הגדול פתאום אתה רואה שיש
מיליונים על מיליונים של עובדי עבודה זרה
אפריקה, הודו,
מזרח אסיה
בסדר, כל הצעד ההוא,
ברור
אז היום יותר ברור לנו שזה לא, וזה נסביר בעזרת השם להלכה.
וכן כל הכרוך בחוקי עבודה זרה,
במידה ושייך בזמננו עדיין,
והשם יזכנו ליום בו יהיה בפי הכל, השם אחד ושמו אחד.
כולם יכירו וידעו כל איש בתבל, כי לך תכרע כל ברך, תישבע כל השם.
והיה השם למלך על כל הארץ, וביומו יהיה השם אחד
ושמו אחד. מתי אנחנו אומרים את זה?
ומינימום שלוש פעמים ביום עלינו לשבח.
כל עלינו לשבח זה העניין.
נתקן עולם ומלכות שדי.
זה היסוד לכל.
זה הבסיס.
יש התפתחות, כן, מה שהיה,
איך הגיעו לידי עבודה זרה,
ומציאות שהיום יש עבודה זרה.
טוב,
בואו נתחיל את ההלכה.
אומר המקור חיים, סעיף א',
עבודה זרה,
בסוגריים,
לסוגיה וצורותיה השונים, כולה אל צורת שתי וערב,
יודעים מה זה שתי וערב?
ברור מה זה שתי וערב?
צלם,
צלם. אנחנו אומרים שתי וערב,
אורך רוחב,
שתי וערב, כמו בהריגה.
לא,
זה זה.
בלבד.
אחרים זה צורות ודברים אחרים, סמלים אחרים, זה דבר אחר.
אבל פה אנחנו מדברים על הנצרות,
כי בעצם זה מה שהיה רווח.
במקומות שהיו יהודים זה מה שהיה רווח.
אסלאם, אמרנו זה בעבודה זרה, ונצרות, אז מה היה? או נצרות, או מה?
איפה היו יהודים?
כן. הודים היו בהודו, אני יודע מה.
בסדר, שם יש עבודה זרה ממש, דברים אחרים, אבל זה מקום פחות נפוץ.
לא היו הרבה יהודים שם.
עיקר היהדות, או בארצות האסלאם או בארצות הנצרות.
טוב.
עבודה זרה לסוגיה וצורותיה השונים, כולל צורשתי וערב. אסורה בהנאה
היא ותשמישה ונויה ותקרובתה, בין של גוי בין של ישראל.
נשים לב לדבר הזה.
זה לשון מרן.
נצטט פה הרב חיים דוד הלוי.
שום הונאה.
סיפר לנו בזמנו הרב משה בן-טוב, זכר צדיק לברכה.
הייתה איזה חנות
בבאר שבע, הייתה לו חנות תכשיטים בבאר שבע.
זהב, כמעט כל אזור הדרום עבר דרכו.
הייתה חנות שפשטה רגל.
הוא אמר, אני אעשה להם טובה, וזה, נקנה מהם את הכול.
קנה את הכול.
מה הוא מגלה?
הם היו מוכרים הרבה לנוצרים שתי וערב.
ויש שם מלא.
אוי ואבוי, הוא רואה כאילו, לא יודע כמה,
כאילו ומשהו זהב.
כל הכניעה
הולכת לעזה,
אין לך מה להרוויח, אבל אין דבר כזה.
שתיב הערב,
הטיח את הכול,
פורר אותו לפורים,
ועבר בכל פחי האשפה בבאר שבע לפזר.
שאף אחד לא ייקח את זה.
לא במקום אחד, לא בזה.
לא הטיח ואמר, טוב, זה כבר משהו אחר למכור לגוי. אין.
שום הנאה.
הוא אומר, אתם חושבים?
בתוך חודש הקדוש ברוך הוא יחזיר לי,
כל האפסייד יחזיר לי.
הנאה אסור,
אפילו לתת את זה לגוי אסור.
חמון הוא חמץ שעבר עליו בפסח, אסור, בהנאה. מה זה בהנאה?
אפילו לתת לגוי אסור, לכלב אסור.
לא נהנים מזה.
עבודה זרה, אפילו בהנאה אסורה.
להבדיל מייסורים אחרים.
טרף.
מסר בסדת טרפה.
כן, לגוי.
מה הבעיה?
בסדר?
פה זה אסור אפילו בהנאה.
מה זה שיעור רק לנישואים אמר?
כן.
לכל מי שרוצה לעבוד עבודת השם.
אה, שום דבר.
לחתוך את זה.
לחתוך.
שב, שב, יאללה.
אומר,
אל תכניס.
איפה היינו?
כן.
איזה הוא נוי ואיזה תקרובת. נוי כגון שמדליק נרות ושטח לפניה בגדים וכלים נעים לנוי.
ותקרובת כל שכן יוצא בו כרגע לגבי מזבח כגון בשר, שמנים, סלטות, מים ומלח.
כל הדברים האלה אתה לא יכול לקחת כי היא
שייך לעבודה זרה.
נרות ושעבש שלילים אסור לנר מצווה של שבת וחנוכה ובית כנסת.
בסדר? מישהו שאל אותי פעם,
הביאו איזה כזה מין מקל
עם ריח מהודו.
מכירים את זה? הקטורת הזאת?
יפה.
לפחות לפי מה שאני בדקתי,
שמים את זה בבתים לריח,
זה לא לעבודה זרה,
שמים את זה סתם בבתים לריח, זה לא בשביל לעבודה זרה.
אז אפשר להשתמש בזה.
אבל דברים אחרים שהם סמאלים, צורות,
שקשורים לעבודה זרה,
אסור ליהנות מזה אפילו.
לא לתת אפילו לגוי.
אסור בהנאה.
ספרי עבודה זרה אסור למוחרם,
וזה כולל ספר ברית חדשה,
ואסור למכור להם נייר להדפסתם.
שמים לב לעניין?
אין שום דבר. לא, אפילו מפעל לא ימכור להם נייר כדי להדפיס.
ככה יוסי.
כתוב, הרמב״ם מביא ספר תורה שכתבו מין.
מה הכוונה?
בא נוצרי,
כתב ספר תורה על קלף,
על קלף.
אתה מסתכל עליו ואומר, ואו, איזה יופי.
פעם, אני עוד זוכר את זה כמו היום,
תשל, ח, ל, ט,
היו בחדשות בטלוויזיה, מבט,
היו מראים שקופיות,
עם טמפרטורות.
היה של קיץ או של חורף.
בירושלים,
בירושלים,
מה היה השקף של הטמפרטורה בחורף?
רואים מישהי על שולחן גרפיקה,
כותבת מזוזה.
מישהו אמר לי שגם ב...
איך זה נקרא שם?
דלית אל כרמל.
כן, הם כותבו, מה זה גרפיקה?
כותבו את מזוזות.
זו הכנסה טובה.
ספר תורה שכתב אומין
ישרף עם האזכרות שבו.
שם השם, כתוב.
השאלה שלך כבר נפתרה, נכון?
ברור, רמב״ם.
זה רמב״ם מפורש.
הוא כותב שעשו לי חוק בכלל הספק.
הוא אגיד, חוץ מספרי תורה, עשו לך לי חוק כלום הזה. לא, נכון, לא כתוב פה. אתה, זה לא. אני יודע, אבל אני יודע. פה לא כתוב. מדובר פה על ספרי עבודה זרה.
לא, לא, לא, לא, לא. אתה מבלבל. אתה מבלבל. אתה לא איתנו.
לא התחלת את השיעור ואתה לא איתנו, זה לא במקום.
בסדר? זה דברים ברורים.
כן? אסור למכור עליהם וסתם. סעיף ד'.
אסור להלוות כסף לבניין בעת עבודה זרה.
וכל שכן למכור להם תשמישים כגון מחטות,
ואין לכרוך ספרי עבודה זרה.
ואם חושש משום איבה כל מה שיכול להישמט,
יישמט.
בסדר?
זה מרן,
שולחן ערוך, ככה פוסק הלכה.
בית תפלה של עבודה זרה אסור בהנאה.
אפילו פינו משם עבודה זרה אלא אם כן הוסיעו משם עבודה זרה דרך ביטול
היינו שלא להכניס שם עוד
מקבע שבית עבודה זרה אסור בהנאה אם כן אסור להיכנס לתוכו אפילו לשבת בצילו אסור
ברור?
אפילו הוציאו את העבודה זרה משם
קבע שזה בית של עבודה זרה אסור להיכנס אסור ליהנות
לשבת בצל אסור
סיפרתי פעם
כשהיינו בלבנון בשלום הגליל הראשון
היו צריכים בעלי לעשות פטרולים.
ואתה, פטרולים, שם אתה מתייבש בשמש.
שאלנו שאלה, האם מותר לנו לעמוד בצל
של כנסיות?
לא, אסור.
בסוף התירו לנו לעמוד בצל של הגדר החיצונית שעל המדרכה.
שהיה חצר.
שזה לא הבית של העבודה, זה היה החצר החיצונה.
זה ברור.
כל שכן, שלא נכנסים לשם.
לא יודע מאיפה אנשים הביאו את הכולות האלה,
שיש אפשרות להיכנס,
למה לדבר איתך להשתחוות, הפתח נמוך, תשתחווה, זה תירוצים כבר.
גם אם אתה נכנס לזכות, מה פתאום להיכנס למקום כזה?
לא נכנסים למקום של עבודה זרה. כי מסגרתם בהנאה. סיפור אחר.
דיברנו על זה. בסדר?
אומר ככה,
בית תפילה תפלא של עבודה זרה אסור בהנאה,
אפילו פינו משם עבודה זרה,
אפילו לשבת בצלו אסור, אבל באמת הכניסה לבית עבודה זרה אסורה לא משום הונאה בלבד,
אלא כמו שכתב הרמב״ם, מה כתב הרמב״ם? מצטטים רמב״ם
אסור להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה וכל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה
ולפיכך יוודא לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בית,
בית תפלא שהוא בית עבודה זרה ולא ספק אותה עיר אסור לעבור בה בכוונה כל שכן לדור בה
אבל אנחנו תחת ידיהם בעוונותינו ושוכנעים בארצם הנוסים נתקע בנו מה שנאמר ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן
ועם העיר דינה כך, קל וחומר בית העבודה זרה עצמו,
שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן להיכנס בו.
בסדר? זה הרמב״ם.
אין ברירה!
אין ברירה! אז כולם אנוסים.
אנוסים.
רק האוויר של גויין. נו, מה אתה עושה עכשיו?
מה אתה עושה עכשיו?
גם דיון דוד, אין לך. ומפני שדבר זה נעשה כיתר,
ובייחוד, שימו לב מה כותב הרב חיים דוד הלוי,
כאשר קבוצות מטיילים המגיעות לכנסיות עתיקות נכנסים אליהם,
וביניהם גם שומרי תורה ומצוות,
מלחמת חוסר ידיעה. נרחיב להסביר האיסור יותר.
אין דבר כזה טיעונים לכנסיות, למנזרים או לכל מקום של עבודה זרה,
בין באירופה בין במזרח
או באפריקה.
לא נכנסים למקומות כאלה.
כומר חד
החייב ליהודי כסף. מידע כומר שלא ילך אחריו לבית התפלות.
כשהוא הולך לטבוח רובו הלך הנוכל לבית התפלות ולא רצה יהודי ללכת רב שם
יש אחד הלך בבית עבודה זרה והתחרט
שהיה לחכם להורות לו דרך תשובה
אמר לו באותו יום בשנה תתענה בכל שנה ושנה וככה עשה
יהודי אחד הלך בחצר בית עבודה זרה
כששמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחרי גביך היא טענה כל ימיו
אמרו לי חכם למה לא תלך לקראת המלך
אמר מביאים פסל שלהם וקטור את עבודה זרה תועבה נכח לו הלך שם
איפה זה מופיע כל זה?
ספר חסידים,
סימן תל״ה.
בסדר? לא הולכים למקום של עבודה זרה.
ומרן אחידה כתב על זה, וזה לשונו.
ומור זקני,
הרב בחסד לאברהם,
רבי אברהם אזולאי, זה הסבא-רבא של אחידה,
בעין הקורא נהר ש״ז כתב,
הנכנס לבית תפלותם וכיוצא בהם הוא מכנפי,
ובכנפי הסתרא אחרא,
ומטמים אותו מעט-מעט,
ולא ידע כי בנפשו הוא, האין שם.
שמים לו מה קורה פה.
מה הוא אומר לנו?
החסד לאברהם?
אדם שנכנס לבית עבודה זרה,
או אפילו לא יודע מה קורה איתו,
הוא לאט לאט נטמע בעבודה זרה.
ברגע שבן אדם גילה שהוא עשה משהו כזה לא טוב,
אדידי, תעמוד עכשיו,
תשובה.
איך עושים תשובה? זה כבר נראה פרטני לכל אחד.
אתה עובד על הדעת,
סליחה,
ואז זה הוסיף מראה נחידה,
ואם באה נפש אתה ושמת את הדברים האלה על לבבך,
עורה והקיצה מתרדמת היצר הרע, פורש רשת לרגליך בבלי דעת, ומזה תקיץ ותקיש לכמה עניינים שנעשו כהיתר ודי בזה.
אתה עובד על הדעת חומר האסור הגדול בכניסה לבית תפלותיהם,
מלבד במקרה שיש בו משום פיקוח נפש,
שאף כי מגדולי הפוסקים שסוברים לאסור,
הנה המתיר יש לו על מה שיסמוך.
בסדר? תרכי תשובה.
להיכנס לבית עבודה זרה כדי להציל נפשו.
כדי להציל נפש להיכנס לשעה,
אה, אולי יש מי שמקל,
כולה.
זה כולה.
זה לא מלכתחילה.
הוא פשוט שאין איסור זה חל כלל ועיקר על מסגדי ישמעאלים,
שאין הם עובדי עבודה זרה כלל,
ואין מה שכתבנו לעיל פרק רס ג' סעיף כט'.
שם מדובר לגבי בישולי נוכרים, עובדי עבודה זרה וכולי,
נהי נסך סתם בינם, אם אין זוכרים, דיברנו על זה.
זה ההבדל בין מוסלמים לבין נוצרים.
פשוט שאין איסור זה חל בגלל איש מעניין, זה מעניין. כן, האיסור של להיכנס וליהנות מהחצר
או מהקיר זה לא חל על מסגדים.
בסדר.
אפשר. אפשר כן. כן, כן. אין בעיה בזה, בסדר?
סעיף ו',
כלים שציירו בהם צורות של עבודה זרה,
נאמרו בהם פרטי דינים רבים, אך בזמננו שאין עובדים לשום צורה מותרים בהנאה,
והיום שהם כן עובדים לצורה, ידוע לנו,
כל המזרח
עובדים לצורה,
אין שאלה בכלל.
אז בוודאי שזה יהיה אסור.
ועד לצורת שתי וערב שידועים שנעשים לעבודה זרה.
אבל לצורת שתי וערב שנעשים לעינוי, וידוע שנעשים לעינוי כגון אלה שתולים בצבא וכדומה,
מותרים בהנאה למי שמוצא.
בסדר? אומר פה בפסקי ה-22,
טוב, מחרו כלל, טוב,
לא משנה. בכל מקרה,
מה שאנחנו אומרים זה שאם יש לנו ארבעה צדדים, כמו בסמל של שוויץ, אין בעיה,
אבל ברגע שאנחנו מדברים על מציאות של שתי וערב שנעשה לשם עבודה זרה, כמובן אסור אפילו בהנאה.
טוב, סעיף ז',
אסור לצייר, עזבנו עכשיו את העבודה הזרה, התחלנו לגבי דברים שיש בהם מדור.
אסור לצייר צורות שבמדור,
שבמדור שכינה, כגון ארבעה פנים,
מה זה אומר?
שור, אדם, אריה ונשר ביחד
וכן צורות, שרפים ואופנים ומלאכי השרת
וכן צורת אדם לבדו
כשזה שלם, לא פרצופים, שים לב, יש ארבעה פנים ויש צורת אדם בשלמות.
כל אלו אסורים, אסור לעשותם אפילו אם הם לנוי.
ואם גוי עשם לו, אסור להשעותם.
גוי עשה את זה, אסור היה להשעות את זה בבית.
באמת דברים אמורים? בבולט.
אבל בשוקר, כגון שהורגים בבגד, שמציירים בכותל בצבעים,
מותר לעשותם.
לעשות צורות.
מצורת חמה או לבנה וכוכבים בין בולטת בין שוקעת
זה אסור.
ואם להתלמד, להבין ולהורות, כולם מתעוררים אפילו בבולטות.
אבל אם זה סתם ציור, בלי עור ובלי כלום, לא בולט, לא שוקע,
אפשר להקל יותר.
מה אמרתי? ציור פשוט של בן אדם? לכן אמרתי, אם זה בולט או שוקע.
אם זה תבליט
או שזה תבנית.
תבנית או תבליט,
שניהם אסורים. סתם ציור,
אז עדיף, אדם לא עם כל הפרטים,
לא אצבעות, אבל פנים של אדם סתם ציור, אין שאלה.
דרך אגב, היו רבנים שהחמירו.
היו הרבה רבנים שהחמירו שלא יצלמו אותם גם.
בסדר, חומרות, אבל זה חומרה.
זה צדיקים.
אני אומר, יש רבנים שהתעקשו שלא יצלמו אותם.
ויצאי הם לא עשו.
אמרתי, זה לא, אין פה איסור, זה מידת חסידות לצדיקים.
בסדר?
דרך אגב הרב קוק
פעם מישהו רצה לצלם אותו
הוא אמר לו אתה מרוויח מזה כסף?
הוא אמר לו בטח אני אמכור את זה, הוא אמר להם ככה אז אני מרשה לך. וואלה. הוא אמר פרנסה ליהודי
הוא לא רצה
אבל אם זה פרנסה בשבילך צלם
בסדר?
טוב.
ומכאן עזהרה למנוע הקמת פסילי אדם בכל תוקף שאסורים הם מעיקר הדין
יש מקומות ששמים פסלים של אנשים
אין פסל אדם
לא עושים
לא בבית ספרנו.
הנוהגים לקנות בובות לילדיהם הקטנים לשם שחוק ושעשוע, יש להם על מה שיסמוך, ובכל זאת, טוב להחמיר שלא לקנות בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל כלכלי גופו.
רק חצי גוף העליון בלבד, או כאותם הנראות פרופיל בלבד.
הוא מותר גם לסחור בהם, אבל אין להקל בעשייתם. והשואל, על כן?
על כך מורים לו לכתחילה לאסור, כיוון שהוא איסור תורה.
שימו לב, מאיפה המקור?
24 למטה,
שו״ת יביע עומר חלק ג' חלק יורדיה סימן ח' למרן הראשון לציון
שיערך מאוד בביאור ובאלימון הלכה זאת
וזה המסקנה שלו שם ככה הוא אומר
בסדר שו״ת יביע עומר הרב עובדיה יוסף זה ירצי לברכה
ולכן יש לי עוד סיבות נוספות
אבל הברביות
למשל
גם בצד של הצניעות אני הייתי אומר לא להכניס אותן הביתה
בסדר?
הראשון לציון הרב עובדיה יוסף
אז למה אומרים שהרב עמר היה אחריו והרב יצחק יוסף אחריו
והרב בקשידורון אחריו?
בסדר? יפה.
טוב,
סעיף י'
ובזה אני אסיים היום יש מי שאומר שלא אסור בצורת אדם ודרקון אלא דווקא בצורה שלמה בכל איבריה
אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאה ולא בעושה וכן נוהגים
בסדר זה מראה
ויש אומרים שלעולם אסור, והמחמיר תבוא עליו ברכה.
אנחנו מעדיפים בלי הצורות האלה.
בסדר, ובפרט שהיום אנחנו יודעים שיש כאלה עבודות זרה,
עבודה זרה של דרקון, צורה כזאת של...
בסדר?
זה...
למה דרקון זה כאילו... כי זה היה עבודה זרה.
סגדו לו.
כאילו זה אלא מים, אלא אני יודע מה, משהו בסדר.
טוב, בכל מקרה סעיף יא אנחנו נראה פעם הבאה.
בעזרת השם,
חברים,
בעזרת השם נמשיך בדרך השם.
אחר כך נראה גם דברים אחרים, תראו, יש לנו גם לראות, אני חושב,
כתובות קעקע, כל מה שקשור לדברים האלה שהם אסורים,
כי התורה אוסרת לנו
בדברים האלה. אז בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו בסעיף יא.
