אנחנו בפעם הקודמת סיימנו בעניין של שיכר
ומשקים של גויים.
עכשיו לנושא חלב,
חלב נוכרי,
וזה בעמוד 231, פרק רס סג,
סעיף יח.
עכשיו תראו, הרב חייב דוד הלוי פה נותן לנו קו כללי.
לא משתמשים בחלב שחלבו נוכרי, גזירת חכמים.
אין סיבות, אין סיבות, הוא מביא כל מיני דברים,
בסוף הוא מביא לנו את ערוך השולחן,
אומנם בקיצור,
אבל תערוך השולחן שאומר, ברגע שחכמים אומרים משהו,
אל תתעסק,
כי כל דבריהם קודש.
כל דבריהם נאמרו,
אני רוצה להגיד, ברוח הקודש, ברוח הקודש.
ואף פעם בן אדם לא יודע מה הסיבה היסודית האמיתית.
זה שחכמים גזרו ונתנו לו איזושהי סיבה,
סיבה טכנית, סיבה מקומית, אפשר לתת עוד סיבות.
חכמים גזרו, זהו זה.
אחת הסיבות שמופיעות למה חכמים גזרו על חלב נוכרי,
שמא יערב איתו חלב טמאה
או חולב פרה,
לא מספיק לו החלב לשיווק,
הוא מוסיף שם חלב נעקה במזרח וחלב חזירה באשכנז.
בסדר, כל מקום, מה ש...
בכל מקרה מבחינתנו,
אם אני בודק את זה
בכלים, איך אומרים, פרגמטיים שלי היום,
חווה של פרות,
רפת של פרות.
מאיפה ילכו להביא לך חלב של נרקה,
חלב של חזירה?
אולי יש מקום אחד בארץ ישראל
שאתה יכול להגיד שחוץ מאשר
רפת של פרות יש שמה דיר חזירים.
כמה זה יכול להיות?
איפה זה יכול להתערבב?
זאת אומרת,
אם אני לוקח את הפשט שלכאורה זה מה שאמרו חכמים,
אתם יודעים מה, יותר מזה, וגם מביא פה את זה הרב חיים דוד הלוי, זו התשובה
של הרב איינשטיין,
כשלוקחים את הדברים בצד ההלכתי פרופר, בלי להבין שיש פה גם דברים פנימיים ביותר, שזה מה שמדגיש
ארוך השולחן,
ואחר כך
מביא את זה פה הרב חיים דוד הלוי.
הוא אומר, תראו, באמריקה,
והרב איינשטיין היה באמריקה,
באמריקה,
אם מישהו יערבב משהו,
עזוב, טרף,
מים,
חומר כלשהו יוסיף
לתוך החלב שהוא משווק מהחווה שלו,
וחוות באמריקה זה לא כמו פה רפת קטנה,
זה אלפי דונמים,
הוא סוגר את החווה באותו יום,
אם נאמר ככה,
מתוקנים מתוקנים, לא מתוקנים,
חוכמה בגויים טעמי.
שם מי שעובר על החוק מבחינת תקנים של מזון ודברים כאלה,
הנה יש יהודי אחד, עכשיו,
לא יודע איזה בשר הוא מכר,
לא בדיוק כמו שכתוב בחנות,
בכשרות וזה,
שמו להם, אני לא טועה, 12-14 שנה כלא
של עשרה ילדים בבית.
הילד שם, לא באמריקה, פה.
עם הכשרות של היהודים יפה? כן.
כן, חרדי.
אתה רגע, היהודי עצמו לא רואה את זה? כן, כן, כן.
בא השלטון שמה בתקנים של ייצור
שני דברים, הדבר הכי גרוע אצל האמריקאים זה מס הכנסה
שמה אתה נכנס, יושב שם, אין כופר, אין עניין
דבר שני זה תקנים של ייצור
ויש פיקוח
פה מה קורה, מישהו פותח
חנות בשבת, מישהו
שינה בכשרות, מישהו זה, מה עושים לו?
נותנים לו קנס 300 שקל,
את ה-300 שקל,
ברגע שהוא פתח הוא כבר עשה,
עשה ביותר מ-10,000, 15,000 שקל לפחות,
לא מגלגל, רווחים.
זה ברור.
לא, איך אומרים, משתלם להיות פושע.
עכשיו אומר הרב פלינשטיין,
כן, כיוון שלא משתלם להיות פושע באמריקה,
כי מי שישנם משהו הכי קטן,
מיד הקנסות ומה שהוא יקבל והכול,
יושב בכלא, סגר את הבית, מה שנקרא, לא רק את העסק,
אף אחד לא ירמה.
ואם אף אחד לא ירמה אז מותר להשתמש בחלב נוכרי.
בסדר?
זו תשובה שמביא הרב פיינשטיין.
להלכה למעשה באמריקה
ה-OU על פי הרב פיינשטיין נותנים להשתמש בחלב נוכרי.
מה אנחנו אומרים פה?
ירושלמי,
ספרדה, אין דבר כזה.
זה כמו שמביא, עוד רגע נראה את תערוך השולחן.
בסדר? חלב
צריך שיראה יהודי.
נכנס ויוצא,
מספיק שהגוי יודע שהיה יהודי בסביבה,
בזה זה מספיק.
לא צריך שהוא יעמוד עליו 24-7.
הוא נמצא במקום,
נכנס, יוצא.
ולכן אם זה מגדר נכנס, תראו, כבר אנחנו מגיעים לסיום,
מגדר נכנס, יוצא,
אז יש לי מצלמות, זה מספיק?
כן.
אם אני יושב מול המסך ורואה כל זמן נתון
חלב מאיפה הוא בא, לאן הוא עולה,
עד שמעלים אותו למשאית,
לטנקר,
אז אין בעיה,
עושים ככה היום,
הרבה דברים.
דיברנו גם על כשרות,
מקום שיש אפייה.
גם לפי מרן,
הסברנו את זה בשבוע שעבר,
שמספיק להדליק את התנור,
יושב פה עם המחשב המשגיח,
המפעל נמצא, לא יודע, באירופה, באיזשהו מקום,
הוא מקליד את הססמה,
מפעיל את התנור,
חשמלי.
מי הדליק את האש?
פה משגיח, הוא רואה את כל האולם ייצור,
כל מה שנכנס, כל חומרי גלם, הכל הוא רואה.
כמו ניתן בעיה.
אתם יודעים מה? גם בישול לפי מרן.
איך נכנסים התבניות לתוך התנור?
מסוע.
תכניס את המסוע, אתה.
תפעיל אותו. הכל ממוכשק.
בסדר, אתם מבינים את העולם שאנחנו
מתקדמים בו?
ברוך השם.
ברוך השם.
בכל מקרה,
ספרדים החמירו בדרך כלל.
אה, שעתה צורך, עניינים, הבנו.
אמא שלי, אשתי חילה, אורחים טובים, ספרת שבחלב
הם היו יורדים למטה
מהבית לרחוב.
היה עובר הערבי עם הכבשים,
כבשות.
הם היו מביאים כלי מהבית,
והוא היה חולב לתוך הכלי
ומסתכלים עליו.
בסדר? ולפי הכמות משלמים.
אבל חליבה של ישראל, לא יקחו ממנו חלבה
ואפילו גבינות.
יש משפחה חלבית שנקראת משפחת שומר.
יש שומר אשכנזים ושומר חלבים.
משפחת שומר החלבים.
פה בירושלים גם יש.
למה קוראים להם שומר?
כי הם היו השומרים על עשיית הגבינות בכפרים.
אנשים היו מזמינים גבינות, גבינות קשות, הרי הם לא היו מקררים.
שומרים אותם במחסן.
בחורף קר.
אז הוא היה הולך, לפי הזמנות של הקהילה,
פעמיים בשנה,
שלוש פעמים בשנה,
מזמין את הגבינות ובודק, רואים
אצל הגבינות איך הם עושים את הגבינות, מהחליבה,
השגחה משעת החליבה,
והוא מביא מה שצריך.
שבועיים, שלושה,
חודש, לא יודע כמה זמן לוקח,
זהו. איך קראו לו?
עד היום משפחת שומר.
כי הוא היה שומר.
שומר, ואם הוא היה היום, איך היו קוראים לו?
משגיח.
בסדר?
זה היה... היו מקפידים.
לא דיברנו, אולי בסוף נדבר על נושא של משהו חדש שיש היום, שלא היה פעם.
אבקת חלב,
אם צריך השגחה על אבקת חלב, אבקת חלב ישראל, אבקת חלב נוכרי וכו'.
זה היה כבר סיפור נוסף. אנחנו מדברים ברגע זה רק על חלב.
חלב נטו, ניגר,
נוזלי.
על זה אנחנו מדברים.
חכמים, חכמים. עכשיו, כל מה שדיברנו עד עכשיו זה חלב נטו.
לכן הדגשתי שלא התבלבלו.
כל מה שדיברנו עד עכשיו זה חלב.
חלב שחלבו גוי
ואין ישראל רועהו,
אסור.
פוסק מרן, מי שבישל
בסיר חלב
שחלב אותו גוי, אוסר את הכלים.
בסדר? זהו.
אני רוצה להגיד.
זהו, זה מה שאמרנו, רואים, לא רואים.
אני מצטער, אמרתי שהרב פיינשטיין אמר אפילו שלא רואים, לא צריך.
הוא מפחד, ברגע שיגיע לו פיקוח וישימו לב שהוא ערבב משהו אחר,
אפילו מים, שאין איתם בעיה.
ערבב את המשהו,
הוא איבד את כל מקורות הפרנסה שלו. לא משתלם לו הפחד הזה.
זה מה שנקרא מירתעת.
ורוצה הר פיינשטיין לומר שזה מה שהתכוונו חכמים כשאמרו מירתעת. כשיש יהודי נכנס ויוצא, הוא מפחד.
והוא יודע שאם יום אחד יתפסו אותו,
איבד את כל פרנסתו.
אז עזוב עכשיו, אנחנו מדברים איתך על חלב נוחי.
ספרדים החמירו.
בואו נראה בפנים מה כתוב.
עוד לא קראנו בפנים, כן, נו?
מי שרוצה היום לעשות מהדרין,
לא, שיהודי עומד על גביו.
אני לא חייב שפיזית
מי שיחבר את הבקבוקים לפרה,
זה יהיה יהודי.
צריך שיהודי יהיה שם.
זהו.
היום גם משתמשים במצלמות.
גם במצלמות משתמשים היום,
לא רק באדם עצמו.
כי אם הוא יודע, גוי, שכל שנייה הוא מצולם,
גמרנו.
זה לא הפעולה האסורה.
לא הפעולה נאסרה.
נאסרת השתייה
כשהוא עשה את זה לבד.
בואו נראה בפנים.
סעיף יח,
עמוד 231, אמרנו פרק רס סג.
חלב שחלבו גוי
ואין ישראל רועהו אסור.
שמה ערב בו חלב טמא.
זה לשון מרן.
פרטי ההלכה הזאת רבים הם.
ועתה אין זה מצוי ביותר. תשימו לב, הרב חיים דוד הלוי כתב את הספר לפני
שלושים וחמש שנה,
אולי ארבעים שנה.
היום
זה מצוי ועוד איך מצוי.
גם עוד רגע נראה, גם גבינות לא מצוי.
היום כל העולם זה כפר גלובלי.
שבוע אמריקה,
שבוע צרפת, שבוע הולנד.
מביאים לך מוצרים, גבינות, הכל יש.
פעם, כמה מוצרים היו לתנובה בארץ?
שבעה, שמונה מוצרים?
היום יש 500-600 מוצרים לפחות.
וייבוא.
יש הרבה שהם ייבוא.
גם החברות הגדולות מייבאות.
בסדר?
ומייצאות.
גם זה יש וגם זה יש. ייבוא ייצוא.
טוב.
פריטי ההלכה הזו רבים, ועדיין זה המצוי ביותר, שכל החלב משווק באמצעות חברות גדולות.
ואומנם כשיש פיקוח, הממשלה, על החלב,
שלא יערבו חלב טמא והם צפויים לעונש על הזיוף.
יש מקום לומר דאבי כי שפחות החולבות דמירטטות, מפחדות,
או כי יושב בישראל בצד העדר כשהוא עומד ורואה אור".
מי אומר את הדבר הזה כשהם מפחדים?
שימו לב למטה.
הערה 40. חזון איש,
חזון איש סובר כך, אשכנזים הקלו יותר.
מפחדים.
היום הוא יגיד שפה בארץ ישראל מישהו מפחד?
לא.
אבל יש חברות גדולות, משם שווק, יש הרבנות,
הרבנות בודקת.
באמריקה מפחדים? הרב פשטור אומר כן, לכן מותר.
סיפר לנו הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה,
שמנסה לאמריקה,
רב ראשי,
אז רצו לתת לו לשתות
קפה בבוקר. איך הרב אליהו שותה קפה בבוקר?
כמו הספרדים הירושלמים.
קפה טורקי בחלב.
שאלה שותית פעם ככה?
כשילדים היינו שותים.
לא היה נס קפה בבית.
נס קפה זה חידוש של אשכנזים.
זה לא היה אצלנו בבית, בסדר? קפה טורקי, שמים עליו חלב.
הרב אליהו ככה שותה כל הזמן.
הבוקר היינו יושבים ללמוד אצלו,
הרבנית מביאה
כוס קפה עם חלב, אתה רואה להם אתה יתקור לה קפה.
בסדר, אז הביאו לו קפה, שמו החלב.
מה זה?
אמר הרב אליהו, אמרתי להם
לא תטמאו אותי בגיעוליכם.
זה היה לשון של הרב מרדכי אליהו.
לא תטמאו אותי וגיעו לכם.
אני לא שותה חלב נוכרי.
אז הוא סיפר גם שהביאו להם באיזה ארוחה,
ומישהו ככה, בעל הבית, אמר לו הרב, תראה איזה זיתים באמריקה,
הזיתים כאלה גדולים,
יפים,
איזה זיתים באמריקה.
הוא אמר לו הרב, תביא לי את הקופסה
מיידין יזרעאל.
בסדר?
הכל כבר מביאים מפה לשם, לוקחים משם, מביאים לפה,
אבל אתם רואים כמה הקפידו בעניין.
בואו נראה עד הסוף, אז נבין קצת יותר.
וכבר נהגו עתה היתר בכל תפוצות ישראל, כן,
תפוצות ישראל האשכנזים, לסמוך על חברות השיווק שמציינות בקופסאות החלב
שהוא חלב פרות,
ואין שום חשש, רמאות וזיוף, כיוון שעונש המזייפים
על ידי הממשלה הוא חמור ביותר.
איפה זה?
בחוץ לארץ, באמריקה,
י׳ט.
גבינות גויים אסורות וכן המנהג ואסור לפרוץ גדר
וגם הלכה הזאת רבו מאוד פרטי דיניה ואופן ההיתר כשישראל רואה חליבה ועשיית הגבינות
ועתה גם זה אינו מצוי
שכמעט כל תוצרת הגבינות נעשה בבתי חרושת גדולים מחלבות ולפעמים בשפתנו ואין שום אפשרות לאדם לעמוד ולראות לכן כל גבינות הגויים אסורות בפשיטות
אבל מה שנעשה בבתי חרושת
זה מי יכול להסתכל
אה אבל שולחים היום משגיחים
זה סיפור אחר.
היום שני דברים. א', הכל נעשה מתועש
וממילא אתה לא יכול לראות.
מצד שני הכל נעשה מתועש אבל יש נוהל של תעשייה.
ואם מישהו רוצה כשרות הוא לוקח רבנות
שתיתן לו כשרות.
אז מצד אחד
אתה לא יכול לראות אישית אבל אין לי בעיה לא צריך לראות.
יש רבנות שמשגיחה.
בסדר? זה ברור.
ואז הכול נעשה, ואם זה מפעל גדול,
לא פתאום, איך אומרים, כשזה משהו קטן, מישהו חסר לו קצת שמן,
חסר לו גבינה במפעל,
הולך לוקח מהמכולת, לוקח מהחנות הכי קרובה, אתה יודע מה הכניסו?
חייב השגחה צמודה, אבל זה מפעל גדול,
יש לו סטוקים,
ואם עכשיו נגמר לו, אז מה, הוא ילך למכולת ויקנה? מה זה עוזר לו?
לא שייך.
לכן מפעלים גדולים זה הרבה יותר טוב
מאשר עשייה ביתית,
מקום קטן.
בסדר?
יוגורט שיעולה בן של גויים,
שנייה,
נלחם כל גבינות הגויים עשורות בפשיטות, ואם יש הדחק או פיקוח נפש,
יש לפנות בשאלה לרב מוסמך.
בסדר.
תראו, הוא כותב למטה, 42. הרבנות הראשית התירה גבינות גויים לחולים וילדים קטנים מתקופת המחסור הגדול בארצנו. מתי זה היה?
אחרי מלחמת השחרור.
מה זה לתקפץ?
זה ברכה של ירושלמים.
לא תקום פעמיים צרה.
בסדר, בעברית שלנו מה שהיה שיותר לא יהיה צרות.
יהיה לנו שובע ושפע
וברכה ולא שתדחק ולא כלום.
משוק פיקוח נפש.
אמרו ילדים צריכים, חייבים.
היום מה היו אומרים לך הטבעונים וכו'?
יותר טוב בלי מוצרי חלב.
למה?
לך בחורף, הזלת, אני יודע מה.
קשה לי עיכול חלב פרה, יש כל מיני דברים.
טוב, אבל פעם אמרו שבלי נוצרי חלב
תינוק לא מתפתח.
זה שינויים.
טוב,
סעיף כ', יוגורט שאולה בן של גויים, אסור.
סעיף כ',
והנה באיסור גבינות גויים נאמרו כמה טעמים, ולא הזכרנו אף לא אחד מהם,
חוץ ממה שאמרנו, שמא יערבב בו משהו, נכון?
כי בסופו של דבר גזירת רחמים היא בין לערער אחריה.
ופה הוא מציין את הערוך השולחן,
את ערוך השולחן הרב אפשטיין שהיה בגרמניה
הוא מביא את זה כסיפור
הוא אומר ככה
ליתר שאת
ערוך השולחן
זה ביאור על השולחן ערוך
לפני 150 שנה בערך
לפי כל סימני השולחן ערוך, ארבע חלקי השולחן ערוך
כל סימן וסימן הוא מלמד אותו מא' עד ת'.
יפה מאוד ללמוד ערוך השולחן
מאוד עוזר.
כי הוא מתחיל,
אני, אנחנו קראנו לו בזמנו, כשלמדנו אותו, שלום כיתה א',
מהפסוק,
מה המקור בפסוקים,
מה המקור במשניות, מה המקור בדברי הגמרא,
אם יש מדרשים,
הוא מביא מחלוקות הראשונים,
ואחר כך הלכה למעשה
מציין גם את האחרונים.
זה ממש ספר יפהפה, קל לקרוא אותו גם.
כן, צריך לשבת וללמוד, אבל
הוא מביא את הכול מא' עד ת',
מרגע ראשון, מפסוק בתורה ועד הלכה למעשה.
בסדר, בכל מקרה תראו מה הוא מביא.
וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש.
מה שהתוודע לפניי
בלב נשבר בהיותי יושב על כיסא הוראה בעיר פלונית.
ככה הוא מספר.
שאחד מהבעלי בתים החשובים שם
היה נוהג יותר בדבר בהיותו חוץ לביתו.
במה?
חלב נוכרי.
והוא והוא ועוד אורחים היו קונים חלב שמן שקוראים סמנט
אצל חנווני גוי, שמול האכסניה שלהם,
מול בית הערכה שהם היו נושאים לירידים ודברים כאלה.
פעם אחת חקרו, והיה לוקח החנווני הזה חלב כל כך שמן.
אז אתה יודע,
מישהו פעם ראה שמרתיחים חלב, נהיה למעלה קרום?
זה הסמנט נקרא.
אבל כמה קרום נהיה לנו היום?
שכבה דקה, למה?
שלושה אחוז, אחוז אחד, אני יודע מה.
קח חלב ישר מהפרה, תעשה את זה,
שכבה נהיה לך,
שכבה אמיתית.
חלב טרי נטו יצא מהפרה.
תרתיח אותו, תראה.
שאלו אותו, מאיפה אתה מביא חלב כל כך שמן?
אמר להם,
אני קונה באטליז
של הבשר הרבה מוח,
מעך עצם של בהמות,
וממכר אותם עם הרבה חלב,
ומבשלם ביחד, חלב מפוסטר,
וזה שמנוני טובה.
ככה אנשים אוהבים את החלף.
אז נפלו כולם על פניהם, על חטאם הגדול שאכלו טרפות
ובשר וחלף.
הכל ביחד.
וכמה גדולים דברי חכמים,
ובאמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעם הנגלה,
יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם.
והשומע יישא ברכה מאת ה' וישולם גמולו בזה ובבא.
רואים ערוך השולחן,
סימן קטו ביורה דעה, עוד טוו.
זה המקור.
בסדר? לשים לב לדבר הזה.
אני ראיתי סיפור דומה
גם באחד מהסיפורים,
שהוא פשוט היה מערבב להם חלב של בעלי חיים,
איך זה נקרא שמה?
כבש קצר רגליים, איך קוראים לזה?
אתה יודע מה זה?
חזיר.
בקיצור,
עגל קצר רגליים,
יש לזה ביטוי.
בקיצור, שמתברר שהוא היה מערבב שם גם חלב כזה,
כי זה עושה יותר שומן.
אז
אי אפשר לדעת, אף פעם. חכמים באו ואמרו,
עזוב,
יש דברים בגו.
את הדברים שבחוץ מלבר אתה רואה,
דברים שבגו אתה לא תמיד רואה.
הרבה דברים כאלה ראינו, זה היה נושא אחר בכלל.
חזרת השץ.
למה תקנו חזרת השץ?
למי שלא יודע,
מי שלא יודע מה.
אז פעם חשבו למי שלא יודע לקרוא.
בואו נשאל בסוד, מי שלא יודע לקרוא מה כן הוא יודע,
ללמוד בעל-פה.
שומע חמש-שש פעמים, זהו, נגמר.
יודע לבד.
מה למי שלא יודע, מה הסבר לנו פעם? מי שלא יודע, להקשיב.
וכולם לא יודעים.
זה שהיום אנשים יודעים לקרוא,
זה לא אומר שאתה תוותר על חזרת השץ.
כל מיני דברים כאלה יש.
חיים נתנו טעם חיצוני וטעם פנימי.
את החיצוני בדרך כלל אנחנו יודעים, את הפנימי לא תמיד יודעים.
כמוסו אמיים.
טוב,
סעיף כב,
לכן היום אנחנו משתדלים,
כן, מה זה משתדלים?
אנחנו לא משתמשים בחלב נוח.
אני מדבר על חלב, ניגר. עוד פעם, אני חוזר.
כל מה שמדברים פה,
חלב ניגר.
סעיף כב, החמאה של עקום,
אין מוחים באנשי מקום שנוהגים בו היתר.
למה? כי יש מי שאומר שחלב של טמאה לא מתגבש
להיות חמאה.
ולכן חמאה אפשר.
ואם רוב בני המקום נוהגים איסור, אין לשנות.
ועתה הכל נוהגים בו היתר, ואין מי שמוחק כי רבותינו לא גזרו על החמאה.
חלב טמא אינו עומד,
ולכן פשט המנהג לאט תהיה זאת".
בסדר, אבל בכל זאת היום, עם כל האפשרויות שיש לנו,
אין שאלה,
אנחנו קונים הכול בהכשר, בהכשר מהודר.
לא רק
שיש השגחה שיהודי חולף, גם לא חליבה של שבת,
אלא אם כן זה בהיתרים של שבת,
איך שמותר בשבת, משתמשים רק בחלב,
כשר
או מי שרוצה מעדרין.
זה הטוב ביותר.
כל מה שעשינו פה זה בלי לדבר על אבקת חלב נוכרי.
שהיהודי חולה פיזית?
אף אחד לא מקפיד על זה כי אין צורך.
יש פועלים.
תראה, פעם היה.
פעם היה. בקיבוצים, כן.
מי היו עובדי הרפתות בקיבוצים?
קיבוצניקים.
מי היום עובדי הרפתות בקיבוצים?
תהילנדים.
אריתריאים.
אריתריאיין.
אה, ניגריה.
כן.
בסדר, זה ברור.
אבל אז זה צריך להקפיד, שזה יהיה
תחת השגחה כל הזמן. והרבנות,
אותו דבר חליפה שיש שבת.
יש דרך לחלוף בשבת.
חווים את צער בעלי חיים. מצד שני,
אי אפשר להפעיל את המכונות.
מי שרוצה שיקחו את החלב שלו לחלב מהדרין,
מתקין
אמצעים לחליפה על פי ההלכה.
ובודקים את זה.
טוב, פה בארץ חלב מהדרין,
שחלבו אותו בשבת על פי הדרך המותרת בשבת.
שיש השגחה גם על חליבת שבת.
מה שיש מהדרין זה מהדרין, מה שיש כשר זה כשר.
תראה,
הרב משה עדיה,
שייחל לאורך ימים טובים,
הרב של אילת, הוא היה נותן את ההשגחה
על יטבתה.
הוא עשה פטנט אחר.
הוא אמר,
כל החלב הניגר כשר,
אין מהדרין.
למה? כי אני לא יכול להשגיח,
חלבו בשבת, לא חלבו בשבת וכו'.
מוצרים מוצקים,
והרי צריך לשווק כל יום.
מוצרים מוצקים,
יש לו מוצרים מהדרין,
אבל הם כל הזמן מהדרין,
ויש לו מוצרים כשר, כל הזמן הם כשר.
אתה מבין?
אומרת, המוצרים האלה מהדרין הרי לא מייצרים כל יום,
סוג מסוים של מעדנים,
מעדנים, מייצרים פעם בשבועיים,
פעם בשבוע, לא יודע מה.
הרי זה פג תוקף חודש וחצי.
זה לא חלב.
בקבע שככה אני יכול להקפיד שאת החלב שמגיע באמצע השבוע, יום שני שלישי,
זה החלב שיעשו את אותם מוצרים האלה, אני יכול לעשות מהדרין.
אבל חלב ניגר, אני צריך אותו כל יום מחדש.
אצלו תמיד זה כשר.
זאת אומרת, הכשר שלו יכול להיות שיש בפנים מהדרין.
אבל הוא עשה הכול כשר,
מצא פתרון.
אבל אי אפשר תמיד לעשות כך.
תנובה, הם רוצים חלב, אנשים רוצים חלב מהדרין,
נו מה,
אתה חייב לבוא ולהפריד, אז יש השגחה.
או שהמשק אומר אני מקפיד על
נעלי שבת של הרבנות,
או שמהמשק הזה לוקחים רק לכשר ולא למהדרין.
זה הבעיות שיש היום בחלב בארץ, חלב ניגר,
רק בעיות של שבת.
אלא אם כן יש תוספות,
תוספי חלב.
חלב במועשר, בוויטמינים,
בויטמין Z, בויטמין D, בויטמין A, לא יודע מה,
כל מיני כאלה דברים.
זה באמת צריך גם בדיקה מה מקור הוויטמין.
אבל חלב נטו,
בעיה היחידה זה שבת,
בסדר? אבל בחוץ לארץ זה חליבת ישראל.
אגב, בואו נאמר ככה,
אם יש
תאילנדים שעובדים כל השבוע בחליבה,
אז צריך לשגיחה כל השבוע שזה יהיה חלב ישראל ולא חלב נוכל.
כן, גם זה יש היום בארץ.
כל זה דיברנו על חלב ניגר. מה קורה עם אבקת חלב?
לשים לב להיתר שמביא הרב
צבי פסח פרנק, זכר צדיק לברכה, שהיה רבה של ירושלים.
הוא אומר, אבקת חלב נוכרי מותרה לכתחילה.
למה?
כי זה דומה לחמאה.
חלב נוכרי לא מתגבש.
כדי לעשות אבקת חלב נוכרי, מה עושים?
מגבשים, מייבשים ומטוחנים.
חוץ מזה,
חכמים גזרו על אבקת חלב?
על מה גזרו החכמים?
אמרו לה,
זה לא היה בגזירה.
אם זה לא היה בגזירה זה כבר משהו אחר.
ומה גם שהיתר החמאה,
לכן הוא מתיר אבקת חלב נורי לכתחילה.
וגם פה יש כאלה שמתירים,
ויש כאלה שאומרים שלכתחילה לא, בדיעבד כן,
יש כאלה שאומרים אל תשתמש בזה בכלל,
כי הכל בא מהגזירה של חלב ואתה לא יודע בדיוק למה.
כל הדעות קיימות,
בסדר?
ולכן כותבים הרבה פעמים על שוקולדים ודברים כאלה,
והשגחה היא
שעת החליבה.
זה בעצם היסוד,
וזו בעצם המחלוקת שיש היום
לגבי אבקת חלב נוחו.
ספרדים ביותר החמרו, ואשכרזים פחות, וכבר אמרתי, הרב פרנק,
שהיה אחד מגאוני העולם בדור הקודם,
נפטר בתשכ״ב, כ׳ף, משהו באזור הזה,
אז הוא כתב שמותר לכתחילה.
טוב,
עד כאן בנושא האוכל עצמו.
טוב, עכשיו זה לגבי הכשר כלים.
בסעיף כג אומר המקור חיים,
כלי שנאסר מבליאת איסור
או כלי שנקנה מגוי, והכוונה כלי משומש
שנקנה מגוי,
שבוודאי בלוע הוא מאיסור,
ניתן להכשירו.
איך מכשירים?
כבולעו, כך פולטו.
זה הכלל,
היינו באותה דרך שבלע האיסור כך הוא פולט את האיסור.
אם בלע האיסור על ידי אש
כגון שיפודים וכדומה גם הכשרו על ידי האש.
ואם בלע האיסור על ידי מים
היינו בישול גם הכשרם במים היינו עגלה,
כמו שבלע ככה הוא פולט.
כל דיני איכשר כלים כבר ביארנו בהלכות פסח
ככל דיני איכשר כלים הבלויים מחמץ כך הוא דין איכשר כלים הבלויים מאיסור.
רק שבפסח אנחנו מחבבים יותר.
איך אראוי ככה? כל דבר
שבלע
עם נוזל,
אין שום שאלה,
אפשר להגעיל אותו על ידי הרתחת מים.
זאת אומרת, או שאני מכניס אותו לכלי יותר גדול
של מים מבעבעים
או שאני מרתיח בו מים והוא גולש.
בסדר, כל סיר. אדם בטעות
בשל פירה עם גבינה בסיר. מה התברר לו? פירה עם חמאה.
בסיר. מה יתברר לו אחר כך?
שזה סיר של העוף, של הבשר.
וואו, מה יש לנו עכשיו בסיר הזה?
בשר וחלב. בעברית קלה הסיר טרף.
אם הסיר טרף,
חייבים להכשיר אותו.
מה סדר ההכשרה?
מחכים 24 שעות
שישטעם נפגע,
מנקים את הסיר טוב טוב טוב טוב טוב,
כי אחד הדברים היסודיים שאנחנו מדברים עליהם, שאין
היגיינה רוחנית בלי היגיינה גופנית.
קודם כל, לפני שאני מכשיר משהו,
אני חייב ניקיון.
כשאני רוצה ליטול ידיים, מה אני צריך קודם?
לשטוף ידיים עם סבון.
אחר כך נטילת ידיים.
בסדר? כשאני רוצה לטבול, מה אני עושה קודם?
מתרחץ, מוריד כל חציצה.
נטילת ידיים, קודם כל תנקה.
בסדר?
זה היסוד. אותו דבר בכלים.
קודם כל, הכלי חייב להיות נקי ומצוחצח.
מסדר המפקד.
אין דבר כזה?
שמנקים, שרוצים להכשיר כלי והוא לא נקי.
לפתוח את הידיות,
יש סירים שבידיות שלהם בפנים בבקרית יש
כזית
של אוכל או שומן.
בסדר? צריך לפתוח,
לנקות טוב-טוב, פיקס, מבריק.
ברגע שהוא מבריק אפשר להכשיר אותו.
ההכשרה לא מנקה, ההכשרה היא מכשירה.
זה לגבי כלי משומש, כלי שנטרף.
כלי מתכת אין שום שאלה,
כלי זכוכית גם אפשר,
כלי פלסטיק היום,
שזה פלסטיק טוב,
גם אפשר להכשיר.
אנחנו נתקלים בכלי חרס.
כלי חרס, בהלכות פסח כתוב,
שכיוון שאדם מפחד
לחמם אותם כמו שצריך,
כי ברגע שאתה מחמם כלי חרס
חזק מה קורה לו?
הוא מתבקע, מתפוצץ.
כיוון שאדם חס עליהם, לכן
אנחנו לא נותנים להכשיר, אי-אפשר להחזיר כלי חרס.
מה דינו של כלי חרס?
גבירתו זו תקנתו, אין דבר כזה להכשיר.
אותו דבר אנחנו נאמר היום
בכלים שמפחדים לחמם אותם חזק.
יש לנו דוגמא,
טפלון.
מחבט שמצופה טפלון מבפנים.
אם אני מחמם אותו חזק, מה יקרה לטפלון?
מאבד
את התכונות שלו.
מאבד את התכונות שלו, זהו, גמרנו.
לכן,
טפלון
אנחנו לא מכשירים.
חבס לא מכשירים.
עוד דבר שלא מכשירים,
אמייל.
גם אמייל מפחדים ממנו. מה זה אמייל?
זה החומר שמצופים,
המגשים מפח
שבאים עם תנור אפייה אורגינלי.
שחור הם נקודות לבנות, לבן נקודות שחורות, אפור, מכירים את זה?
המגשים האלה זה אמייל.
יש גם סירי אמייל.
כמו הסירות של אמייל. לא.
הנקודות שאתה מדבר היום חדשים או ישנים אתה מדבר?
חדשים חדשים, הם קוראים לזה סירי שיש.
זה חדש חדש, משהו של כמה שנים אחרונות,
ארבע-חמש שנים אחרונות.
נקודות.
יפה.
אני אומר את האמת, לא יודע איך להתייחס לזה.
יכול להיות שבכלל יש דין של חרס.
למה?
כי זה מתכת
שמצופת בחומר שהוא כמו שיש קיסר.
הוא חומר מרוסק,
דבקים,
בקיצור, החומר הוא מיוצר.
ואם
זה כך, אז יש לו דין של חרס.
למה האסיר הזה טוב?
כלום לא נשבר.
גם חמין שהתיישב, אתה עושה ככה זה יוצא.
בסדר?
מצד אחד,
זה לא נושא פה, אבל מצד אחד צריך להטביל,
כי זה עיקרו מתחת,
מצד שני הוא מצופה בחומר שיכול להיות שהוא חרס.
אז בקיצור, וזה יקר הסירים האלה, לדעתי
כדאי שזה לא יתבלבל,
נקרא לזה כך,
עדיף שלא יתבלבל,
כן.
שמה קרה להם?
ומה, ומה?
שישתמשו בהם בטרף?
אני מדבר על טרף.
אתה? כן.
לא, מההתחלה עוד לא דיברנו.
זה הסעיף הבא.
אנחנו מדברים על כלי שהוא טרף.
אתה יודע מה? בוא, אני אגיד לך את זה, עוד אחד.
כלי נירוסטה,
סירי נירוסטה
שמיוצרים באירופה,
חשש גדול שהם טרפים,
חדשים,
בניילון,
בארגז.
למה?
כי הנירוסטה מצד אחד פנימי מברישים אותו,
מצד שני החיצונים מבריקים אותו.
ההברקה של הניירוסטה היא על ידי שמן,
ובאירופה 50% אמרנו כבר כמה פעמים,
אם תצרוך את השמן היא
שומן מן החי.
אז אם הבריקו את זה בשומן מנהרה, היא הייתה בבעיה.
לכן, כשקונים סיר תוצרת אירופה,
נירוסטה,
לפני שאנחנו הולכים להטביל אותו, וזה הנושא הבא,
אנחנו מגעילים אותו,
בסדר?
יש מקומות גם בירושלים, ערב שבת מברכים,
יום חמישי הגעת כלים חדשים,
או יש סיר אחר להגעת כלים משומשים.
בסדר, ואם לא, מה עושים? ממלאים מים עד למעלה,
מרתיחים,
כדי שזה יגלוש, שמים קצת סבון או סוכר,
ואז זה גולש וזה כשר.
איך?
וגולש מבחוץ גם.
אמרתי, גולש.
מבעבע וגולש.
בסדר, זה ככה אפשר להכשל.
הטוב ביותר זה כמובן
להגעיל בתוך סיר,
אבל גם ככה אפשר להכשל.
אז כל מה שדיברנו עכשיו זה בכלים טרפים.
כלי טרף שקניתי מגוי או נטרף לנו בטעות בבית
כבולאו כך פולטו.
כמו שהשתמשנו בו אנחנו צריכים להכשיר אותו.
זה היסוד.
דבר נוסף, וזה מה שאתה הזכרת,
כלי שקניתי מגוי
הוא עלה בדרגה.
מכלי ששייך לגוי לכלי ששייך ליהודי.
העלייה בדרגה הזאת מזקיקה הטבלה.
כל כלי
שנלקח מגוי,
זאת אומרת נקנה מגוי,
הוא חייב הטבלה.
איזה כלים?
כלי זכוכית וכלי מתכת.
וזה לומדים מכלי מדיין.
במדיין שלקחו, אז
מה שיעבור באש עבור באש, מה שבמים במים.
את הכל במים.
אז כלי מתכת וכלי זכוכית
חייבים בטבילה.
מתכת, ברור לכל הדעות שזה דאורייתא.
זכוכית, יש מחלוקת אם זה דאורייתא או דרבנן, בכל מקרה חייבים.
שאר הכלים,
לא חייבים בהטבלה,
שאר הכלים לא חייבים בהטבלה.
מתכת וזכוכית, כן.
מה, במה דברים אמורים היום?
קודם כול פלסטיק,
חרס.
אומר השולחן ערוך מלכות פסח,
חרס מצופה בזכוכית,
גלזורה,
דינו כחרס לכל דבר.
מה זה חרס מצופה בזכוכית?
פורצלן.
צריך לאכול את הפורצלן שיש בבית.
כן.
לא חייב בטבילה.
אומר השח שיש מי שאומר,
חלק מארצותינו אשכנזית שטובלים, אבל מי שרוצה לטבול, יטבול בלי ברכה.
טוב, אז חלק מהאשכנזים מטבילים.
כוסות שמצופים בזכוכית,
חרס, צלחות.
חרס שמצופים בזכוכית, מטבילים אותו ב...
בלי ברכה.
אבל זה לא מחויב.
הספרדים לא נהגו בזה.
חלק מהאשכנזים נהגו.
פלסטיק,
דבר אחר בכלל,
לא מקבל טומאה, לא כלום, ואין,
לא דובר עליו,
לא צריך להטביל.
עץ גם לא.
לא,
לא, לא נכון.
עץ לא צריכים להטביל,
בפירוש לא.
זכוכית מתכת.
טוב, בואו נראה מה כתוב פה.
סעיף כד.
הקונה מגוי כלי סעודה של מתכות או זכוכית
או כלים המצופים בעבר, מה זה עבר?
עופרת.
פעם היו עושים בייד, לא יודע אם אתם יודעים מה זה, היו מצפים בפנים, צבע כסף כזה. היה בא איזה ערבי ומצפה את הנחושת.
היום יודעים שזה מסוכן, נכון?
לא בריא.
אבל היו מצפים,
במתכת מבפנים.
אף על פי שהם חדשים,
צריך להיות טבילה ממקווה או מעיין של ארבעים שיאה.
וטבילה הזו גזירת התורה היא,
לא ידענו לה שום טעם.
תסתכלו בארבעים ושבע למטה.
אמנם מדברי הרמב״ם בפרק י״ז מלוחות מאכלות אסורים,
הלכה ה' נראה לכאורה שהן מדברי סופרים, אך אולי גם לדעתו מן התורה וקרא לה דברי סופרים
כמנהגו לכל דבר שאינו מפורש במקרא בפירוש.
אך הרשב״א כתב בדעת הרמב״ם שהיא דה רבנן, אבל דעת רוב הגדולים שהיא מדאורייתא
ומקורה בכלי מדיין.
אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת, את הברזל,
את הבדיל ואת העופרת,
כל דבר אשר יבואו באש תעבירו באש ותאר,
אך במה נידה התחטא".
זאת אומרת, צריכים להכשיר,
ומה צריך גם?
במה נידה התחטא. מה זה במה נידה התחטא?
להדביל.
ודרשו רבוננו רבותינו מים שנידה הטובלת בהם,
וזהו נוסף על הכשרתם מאיסור הבלוע בהם אם היו ישנים ומשומשים
או חדשים שמצופים בשומן.
בסדר?
טבילה זה דבר שני אחרי הכשרה.
לא, דברים שהם בלעו באש, אז צריך להעביר באש.
למשל שיפודים,
מגשים של תנור,
שזה בא ביבש.
בסדר?
לא, אבל אם זה נירוסטה, אז יש בעיה.
אבל אם זה...
לפני שהשתמשת, אין בעיה, כי הם לא עשו את זה באש.
אה,
מורחים שמן, אבל לא באש.
הוא בלע את זה בחימום,
אבל לא באש,
כי זה הברקה,
נוזל.
עכשיו כשאתה הולך להשתמש בזה אתה הולך להשתמש בייבש, אבל עוד לא השתמשו, זה חדש, נכון?
לא השתמשו עדיין.
ואפשר גם בהגאלה.
אבל כל מה שדיברנו בנירוסטה,
בדרך כלל כשמביאים לך תנורים זה לא נירוסטה,
זה מים.
אז אין בעיה.
כל מה שדיברנו זה כלי נירוסטה שמבריקים אותה.
גם אלומיניום.
היום כמעט אין אלומיניום, אבל גם אלומיניום.
החברת פאלאלום בארץ, משהו בראשון וזה,
בהשגחת הבדץ.
אין בעיה בייצור מבחינת שומן.
בסדר?
יפה. סעיף כה
צריך שיהיה כלי רפוי בידו בשעת הטבילה,
שאם עד כה היא חציצה,
ואם לכלך ידו במים תחילה אין לחוש.
יברך על טבילת כלי,
ואם הוא ישניים או יותר, מברך על טבילת כלים.
סעיף כז צריך להטביל ידו את הכלי,
לא רק להטביל את הכלי עצמו, גם את הידיות.
צריך להעביר חלודה קודם טבילה.
חברנו קודם כל ניקיון.
ואם היה לכלוך, קודם כל אתה לכלוך.
אין דבר כזה להטבין משהו
אם הוא לא נקי.
אין דבר כזה להכשיר משהו אם הוא לא נקי.
קודם כל ניקיון פיזי, ולאחר מכן ניקיון ארוחני,
טרה.
סעיף כח,
כל הכלים שמשתמשים בהם לסעודה בכלל החיוב.
סירים, צלחות, כוסות, קרפאות, מזלגות, סכיני שולחן, סכיני מטבח, שיפודים, משכלאות,
פומפיות וכדומה, הכול טעון טבילה בברכה.
נוסיף לזה גם פותחן,
פותחן קופסאות,
פותחן בבקבוקים. נוגע בטח שנוגע, איך לא נוגע?
נוגע הכול, משמש לאוכל.
כל דבר שמשמש לאוכל, תטביל אותו.
אתה מטביל אותו. הוא משמש לסעודה.
זה דבר שמשמש לסעודה.
נמצא על השולחן שלך, תטביל אותו.
זה כל דבר.
נושא ברור?
יפה.
זהו.
זה מה שנסיים היום.
שבוע הבא נגיע לנושא של יא נסך, כי אנחנו דיברנו
בפעם הקודמת על סתם ינן.
עכשיו מדובר על יא נסך, אז בעזרת השם...
