אנחנו נמצאים בפרק שמדבר על דברים שאסורים משום סכנה.
אנחנו יודעים תמיד שסכנת חמירה מאיסורה.
איך אמרנו בפעם הקודמת? הם אומרים לך, יש לך פה 100 בקבוקים של שתייה.
אחד מהם זה רעל.
מי לוקח?
אף אחד לא קם.
נכון, אבל אולי זה בטל בשישים.
אה, זה בטל, מה פתאום.
שום דבר לא בטל. רעל לעולם לא בטל.
ואם יש 1,000,
999 בקבוקים טובים, ואחד רעל לא נוגע.
מי כן ייגע?
ששחק רולטה רוסית.
ואנחנו לא כאלה.
ברור? יפה.
סעיף יג אומר המקור חיים,
אסור לעבור בנחל שממיו רודפים ושוטפים
אם המים מגיעים ממותניים ולמעלה משום סכנה שלא ישתפו המים.
שמים לב לעניין הזה?
הגמרא ביומא ככה מדברת.
אתה נכנס לקיאקים,
אז אם אתה בתוך קיאק, בסדר.
אבל אם יש שם זרימה, זרימה, עכשיו היא זרימה?
הייתם לאחרונה,
ישתבח שמו לאן, לאללה, שנה טובה,
שימשיך, ימשיך עוד, לא מספיק לנו, צריך עוד.
ואתה נכנס לזרם,
אם זה מעל
המותניים,
יש לך בעיה,
אתה נסחף.
בזמנו היו שנים כאלה, אני זוכר,
כשהיינו עושים טיולים בצפון,
לפני 20 שנה,
אתה יודע כמה,
יש מקומות שאתה לא מעז להיכנס.
אתה לא, פשוט לא עומד בזה.
צריך לזהר.
שאם מישהו נסחף, אז אחר כך
יצטרכו לקחת אותו שישה אנשים.
בסדר? ברור?
יפה.
כשאתה שותה מים, שפוך מהם ואחר כך תן את תלמידך.
גם לא ישתה מים מפי חברו, הגם שהוא אחיו או קרובו.
זה מה שכתבנו בחלק ב' מספרנו, פרק יד צעיף ד', שם מדובר
לגבי מישהו שתה יין
או שתה מים,
אם הוא יכול לתת לחברו לשתות מהכוס שהוא שתה בה.
ראינו כבר, המשנה בורגה מביא את זה בשם הקדמונים,
אומר שלא רק
הרוק הוא מעביר את המחלות,
אלא אפילו האוויר שבכוס.
וזה דברים שפעם לא ידעו אותם,
חכמים אומרים אותם.
בסדר, לא נותן לחברו לשתות מכוס שהוא שתה,
שם החברו ייקח ויסתכן.
לא נעים לו ממנו, ישתה.
ואתה לא יודע מי יש לו מה.
טוב, אז בבית ששותים בקידוש,
אז יודעים שלאבא לזה אין שום בעיה. ואם באמת מישהו מרגיש לא טוב,
מישהו מצונן,
עושה קידוש, מה הוא עושה?
קודם נותן לאנשים לשתות,
או שופך לעצמו לכוס אחרת,
ואז הוא שותה.
הוא צריך להעביר חיידקים למישהו אחר.
לא תעמוד
על דם רעיך.
אדם צריך לדעת שכשהוא חולה,
שלא יגיד, אני מוסר את נפשי ומגיע ללמוד בכיתה.
אתה שלוש-ארבע אפצ'ים ועוד שני חבר'ה
באו אחריך.
חבר מביא חבר.
בסדר, צריך לדעת את זה.
אנחנו צריכים להיזהר מאוד בתחום הזה של הבריאות.
אני לא יודע אם אני אגיד את זה.
באמת, בשנים האחרונות
אנשים מנשקים ספר תורה.
ראיתם?
איך מנשקים ספר תורה?
אשכנזים
לוקחים את הספר תורה,
אשכנזים שמנשקים בפה, נכון?
יפה.
מה אני עושה?
לוקח את הטלית,
שם אותה ומנשק על הטלית.
בסדר? זה ברור?
אני חושב שכולם צריכים לעשות ככה.
לא בפה.
כל אחד יש לו רואה, כל אחד יש...
אני יודע מה יש, יש כל מיני דברים.
פשוט צריכים לדאוג לכך שלא להעביר מחלות.
לכן, דרך אגב, אחד הדברים שעושים, למשל, מגבות חד-פעמיות,
הדבר הטוב ביותר.
מה יותר גרוע ממגבת חד-פעמית?
המים האלה שמחמם,
המכשיר שזה, למה?
אלה שאתה שם את הידיים בפנים,
משפריץ עליך כל האחרים.
ואחר כך, אם יש אוויר כלפי מה אתה בסדר,
זה יותר טוב כבר,
והכי גרוע זה מגבת רגילה,
בפרט במקום ציבורי.
בסדר?
ונשמרתם לנפשותיכם מאוד.
לא תעמוד על דם רעך, לא כל מה שאצלך עובר בקלות
אצל מישהו אחר זה קל.
צריכים מאוד להיזהר,
בפרט בחורף,
שיש אנשים שחולים, שפעת, כל מיני דברים,
הצטנויות, דברים כאלה,
להשאיר תמיד חלון פתוח.
אבל הוא חולה בגלל שהוא חולה, תשאיר חלון פתוח. יש כאלה חושבים שאם הוא חולה הוא נועל את הבית,
חדר אטום.
תמשיך,
חיידקים מתרבים,
נפתח אוויר, תחליף אוויר.
נושא ברור?
יפה. אז על מה דיברנו עכשיו?
המשך עניינים של סכנות.
סעיף ט״ו ייזהר שלא יושב על הצטבה של אבני שיש, מפני שמצננת הגוף ומזיקה לו.
וכמובן שגם לא ישנים על אבן.
כי ברגע שאתה ישן על אבן או אתה יושב על שיש,
שזה קר, זה יכול להזיק לאדם.
סעיף ט״ז,
בדיוק עכשיו דיברו על זה מי ששאל אותי,
לא יפתח אדם פיו לשטן ולא יקלל עצמו, כי ברית כרותה לשפתיים
ולא יקלל חברו כי העלבת שוב, חס ושלום. מכירים את המשהו? אומרים לו, חבר'ה,
כל מה שאמרת יעבור עליך.
מאיפה זה מגיע? הלפתח אדם פיו לשטן. מאיפה זה בא?
רמי, אתה זוכר מאיפה זה בא? הלפתח אדם פיו לשטן. ומי אומר את זה?
לעולם הלפתח אדם פיו לשטן.
לעולם הלפתח אדם פיו לשטן. מי אומר את זה? גמרא.
רבי שמעון בר יוחאי.
איפה זה מופיע?
גמרא במסכת ברכות.
כתוב שמי שמתו מוטה לפניו הוא פטור מתפילה, מתפילין וכו' וכו'.
שואלת הגמרא, כשאנשים עומדים ויש לוויה והגיע זמן קריאת שמע, כשהוא הולך לעבור זמן תפילה, הם נשמטים ומתפללים.
מה יעשה באותו זמן העונן?
זה שמתו מוטה לפניו והוא פטור מברכות,
פטור מתפילה, מה הוא עושה באותו זמן שאחרים מתפללים?
עוד לא מתחילה הלוויה.
אמר רבי יהודה, עומד ומצדיק עליו את הדין.
מה זה מצדיק עליו את הדין? הוא אומר, הקדוש ברוך הוא,
כל מה שעשית לי לא עשית לי, אפילו אחד מאלף ממה שמגיע לי.
הבנו מה אומרים?
מצדיק את הדין.
נפטר לו, אבא שלו, נפטר מישהו,
והוא אומר, הקדוש ברוך הוא,
אתה צודק בכל, זה אפילו לא פרומיל ממה שמגיע.
זאת אומרת הגמרא, אוי ואבוי להגיד דבר כזה. למה?
איך אתה אומר דבר כזה?
הרי אמר רבי שמעון בר יוחאי, סוף ברכות,
לעולם על יפתח אדם פיו לשטן.
אם אתה אומר שזה אחד מאלף,
יגיע 999 גם.
מאיפה למדו את זה?
שאסור לאדם לפתוח פיו לשטן?
הנביא אומר,
כמעט
כסדום היינו לעמורה דמינו.
בסדר, מה הוא אומר?
אתם מכירים את אלו? הוא פה כמו סדום ועמורה.
כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו. מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? פסוק אחר כך.
שמעו כציני סדום האזינו העם עמורה.
אתה אמרת
כמעט כסדום העין לעמד עמינו, מה רשום למעלה?
קציני סדום העם עמורה.
מזה מה לומדים?
שלעולם ולפתח אדם פיו?
אל תגיד דברים לא טובים.
אתה לא יודע איפה זה נרשם.
בסדר? אז יש כאלה כל יום שישי עושים התרת נדרים, מכירים את זה?
קללות, שבועות, שמטות, עניינים,
מקובלים, בהתאם.
אבל זה דבר,
כי פעם ראשונה זה דיבורים של סבתות.
אני אירחתי בזה, כי זה לא דיבורים של סבתות.
זה דיבורים של
רב שמעון בר יוחנן.
לא אומרים דברים כאלה.
תוציא מהפה רק דברים טובים.
הרב, אבל, ואם יקרה לי ככה... לא יקרה לך, למה אתה מדבר ככה?
יקרה רק טוב.
בסדר?
ואם לא,
ואם כן,
הייתי גם מבין לחזק את הכוחות, חיובי.
טוב,
סעיף יז, לא יטוץ אדם תנור וקיריים שרופאים בו להשתמש במקום למטרה אחרת כסכנה גדולה לעושה זאת. כמובן
שמדובר שם על תנור בנוי, על קיריים בנויות וכו'.
סעיף יח,
מריבה בבית יולדת גורם סכנה לוולד,
ובבית חתן וכלה גורם רעה, חס ושלום.
בסדר, מרן אחידה וציפורן שמיר.
במקום אחר כתוב
שאם רבים בבית של יולדת,
אז יש שם,
חס ושלום, שרפה.
לא מזמן היה דבר כזה. מישהו בא,
היה להם שבת, עשו ברית, ולא יודע מה. הוא אומר לי, אני לא מבין אבל איך זה קרה.
קומה שנייה, זה בית,
מקומות,
קומה שנייה בין אל שבת,
המגבת
על הפלטה נשרפה,
הם לא ידעו מה לעשות וזה.
אז זה היה נעים, אבל הוא אמר לו, תגיד לי, רבתם על השם של התינוק?
ואיך הרב יודע?
אני לא יודע, אני לא יודע, זה כתוב.
זה ברור, זה כתוב, זה לא הדברים שכתובים.
שחררו, יאללה.
סעיף יט,
לא יאכל לחם שלא נאפק כל צורכו.
לא אוכלים לחם מדיום.
גם בשר דיברנו, אבל גם לחם בטוח לא, מסטיק.
לא טוב,
תגמור לאפות את זה בבית.
בסדר, לחם צריך להיות אפוי.
לא לייט ולא מדיום ולא חצי ולא כלום.
לחם אפוי.
כן, בצק אפוי.
לא אוכלים בצק כשהוא חצי-חצי.
יש כאלה שכן אוכלים, אבל שם זה לא בצק, זה נוזל.
השאלה אם אפשר לחמם שבת, אתה יודע. איך קוראים לזה?
כזה עוגה לא אפויה.
איך קוראים לזה, נו?
שאוכל כזה, שמים את זה בקרטון וסוף ל... סוף להשם.
סוף להשם, כן?
זהו.
זה בישול, מה זה? זה נמצא. זה נמצא. איזה מוצא.
מתאים מאוד.
עזוב, עזוב.
זה לא מבושקות סורקו.
עזוב, לא הנושא עכשיו. אני רק אמרתי את זה כדרך אגב. אתה עכשיו מעסיק אותנו.
הרי אם אתה תיקח את העוגת,
נקרא לזה, טורט הזאת,
ותשאיר את זה לאפות, תשאיר לך עוגת טורט רגילה.
בסך הכל זה לא אפוי.
נו, אז ללא אפוי, אופים אותו שליש, אופים חצי.
אז זה דבר שלא מבושקות סורקו.
עזוב עכשיו, יאללה.
טוב,
טוב להיזהר מאכילת לחם חם מאוד,
גם זה לא טוב,
ולא יאכל לב בהמה ועוף שקשה לשכחה,
ולא יאכל בשר בן צלוי בן ואושל בעוד שעולה ממנו ההבל שאל הצלייה.
נגמר ההבל העלות, חם.
נגמר ההבל, האדים, אתה יכול לאכול.
בסדר, כל זה דברים שאסורים משום סכנה.
אין פה דברים שהם אסורים מצד ההלכה,
כן, של
טרף, כשר, אסור, מותר.
ואמרנו כבר שחכמים התייחסו לסכנה יותר מאשר לאיסור.
כן.
האמת שהרב בן ישחקי כותב לא לאכול מלך.
ראינו את זה כשדיברנו על החשמה.
מה זה מלך?
מוח, לב כבד.
כי זה כל מהותו של בעל החיים.
מוח, לב וכבד.
זה מי שלא אוכל בתדירות, פעם ב, אני יודע מה.
בסדר.
זה לא אסור,
זה של מעלה.
טוב.
סעיף כ'
הרואה דבר מאכל ונתעבה לו,
ואין אוכלו, סכנה היא לו,
וסגולתו שלא יבלע רוקו באותה שעה.
פי, פי, פי, אתה רואה? זה גמרא בכתובות.
ומכאן נפוץ המנהג לתת מן המאכל שאוכלים מכל מי שמזדמן שם.
בסדר? בא מישהו, רואה אותך אוכל, יאללה, תפדל, תפדל, תיקח.
תיקח. שלא ייווצר מצב,
יצא לו הרוק.
אתה מכיר את זה?
כן, מכיר את הביטוי, בסדר?
אתה אוכל משהו, תן גם לאחרים.
יש,
זה דבר יפה,
יפה.
אני התוודעתי אליו לפני כמה שנים.
יש כלל באתיופיה,
אדם הולך בדרך, במדבר,
והוא רוצה לעשות לעצמו קפה.
הוא חייב לשים בגחלים פסמים.
למה?
שמי שנמצא באיזשהו מקום באזור כמה שיותר רחוק,
שיבוא ויסתה יחד איתו.
מי ששותה לבד,
זה כלל, ומי שלא עושה את זה,
אם באים אנשים, רואים מישהו שותה לקפה בשושו,
מה שנקרא, אכלס את הראש לצ'ימידן,
ואוכל את הכיף כיף,
מורידים לו את הראש.
למה? אתה שותה? יש עוד אנשים באזור.
ברור. אתה מכיר את המילהג הזה?
מכיר את זה?
מה? זה משהו אדיר.
זה להתרגל, לא להיות קמצן.
זה שאדם מתרגל שיש עוד אנשים באזור.
אני לא הבן אדם היחידי בעולם.
חשוב, יש כמה דברים ככה, אני לוקח, לוקח, שואב, מכל מי שמלמד אותי אני שואב, מה שצריך.
וזה דבר יפה,
זה מה שכתוב פה. בא בן אדם,
רואה שאתה אוכל,
חרב אותי, קח.
והבן אדם הזה שבא, מה הוא צריך להיזהר?
שלא יאכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה. מה אומר הרמב״ם?
זה אבק גזל.
זה הנושא שהכי קשה לחזור בו בתשובה.
למה?
הוא אומר, מה עשיתי? הוא הציע לי.
אני לא ביקשתי.
הוא הציע, ואתה לא רואה שזה האוכל שלו.
הבן אדם, זה האוכל שלו היום.
לקחת ממנו,
סע קדימה.
אז הוא מצידו צריך להציע, ואתה מצידך,
אם אתה רואה שזה האוכל שלו, אין לו הרבה,
בסדר, בסדר, הכל טוב, אני מסתדר.
כי יש דברים, אומר הרמב״ם, שאדם לא מבין שהוא עשה חטא, אז הוא לא יכול לחזור בתשובה.
כי מתי אדם חוזר בתשובה?
כשהוא יודע שהוא עשה משהו לא טוב, אבל פה מה עשיתי?
אפילו ביקשתי, הציעו לי.
אחד מכמה דברים שהרמב״ם כותב,
שהתשובה שלהם קשה. לא שקשה לחזור בתשובה, זה שקשה בכלל להבין שצריך לחזור בתשובה.
טוב,
כן, סעיף כא. היודע בשורה טובה לחברו לא יבשרנו בפעם אחת.
למה?
שלא יעשה לו איזה, איך אומרים?
מרוב שמחה בן אדם יחטוף התקף לב.
אבל... נזמין לו.
קודם כל דיברנו על דברים טובים. למה אתה צריך?
היום אתה יודע שיש שיטות שונות היום.
היום יש כאלה שאומרים,
כן שתגיד לו בפעם אחת תגיד לו ויש כל מיני שיטות בסדר אבל בכל מקרה מבחינתנו
לא מבשרים בפעם אחת מאיפה לומדים את זה תראו את המקור
האלשיך הקדוש
על הפסוק ויגידו לו לאמור
עוד יוסף
חי ורומה והוא שליט לאט לאט
בסדר לאט לאט
טוב והמדגג בטעמי המקרא יבין שהדברים רמוזים בטעמים ודו כתן
טוב, סעיף כב,
קבלה שלא יאמר הנושא על המלווים אותו שיחזרו ממנו.
יאללה תלכו כבר תחזרו.
לא.
בסדר?
אבל הנפטר בחברו לא יאמר לו לך בשלום אלא
לך לשלום.
מה המקור לזה?
זה הגמרא.
מי?
אבשלום.
לך בשלום one way ticket בשלום.
לשלום גם תחזור.
טוב, וייזהר שלא ייפרד מחברו מתוך בכי,
כי הוא סכנה גדולה.
רוצה להיפרד מחברו, איך הוא נפרד?
בחיוך.
מי שיודע שהוא רוצה להיפרד מחברו, נוסע, לא יודע לאן,
לא יודע עוד כמה זמן הוא יראה אותו, והוא בוכה,
שילך מקום אחר, שלא ייפרד ממנו.
שלח לו אס.אם.אס.
זה בדיוק, שזה כמו לוויה.
ולוויה בטח שהוא בוכה.
אדם נפרד מחברו.
אם קשה עליו הפרידה ביותר, יבכה לפני שעת הפרידה.
טוב,
ומי ששולט על הדברים האלה, בסדר.
אבל המקום היחיד שבוכים כשנפרדים ממישהו, איפה זה?
בא לבעיה, בדיוק זו הסיבה.
למה לא תבכה?
תמיד תשמח, הוא איתך כל הזמן, פיזית.
כג.
תראו כמה דברים יש פה גם בנושא הבית.
לא יאיים על תינוק שיכרו לאחר זמן.
ילד קטן,
אין לו,
נקרא לזה כך, עומד דעת.
אצלו הכול
שחור לבן.
ראינו עוד כמה ילדים קטנים כאלה, בני 50, בני 40,
ראינו.
הכול שחור לבן.
אמרו לו מילה, כולם מתו.
אמרו לו זה, כל ה... ידידי, בין מת לבין חי יש
מספר אנשים עם וריאציות.
בסדר? מישהו פעם בא,
הרופא אמר לו, הוא חולה, וזה,
אני מת, אני מת, אני מת. הוא אמר לו, מה אתה מת?
עד שמתים,
מוציאים את הנשמה.
זה לא הולך ככה.
אתה הבנת את זה גל?
אתה חושב שככה בקלות מתים?
בסדר, צריך בשביל זה,
ציטן שם.
טוב,
בכל מקרה לא מאיימים על טינוק, למה? ברגע שאתה אומר, תשמע מה אני אעשה לך,
תשמע איזה מכה אני אתן לך, הוא מבחינתו מת.
הוא כבר הולך באימה, בפחד,
מפחד להסתכל על עצמו.
שחור לבן.
ואנחנו יודעים שבעולם אין שחור לבן, יש
גוונים שונים.
בין שחור לבין לבן,
יש לך מיליארדי צבעים.
וילד קטן הוא שחור לבן,
אצלו הכל טוטאלי,
הוא לא מדמה ומסדר את הדברים ומארגן אותם,
אין את זה.
אלא אם רואהו שעשה מעשה רע,
יכה הוא מיד, הוא ישתוק.
אם אתה רוצה תינוק כוסה משהו לא טוב,
מתי מותר לתת מכה?
לא מרביצים סתם.
איך אברה אומר תמיד,
כשאתה רוצה לתת מכה תספור לפני כן עד עשר.
למה?
כי אז אתה בודק
האם זה פריקה של כעסים ולחצים
או שזה בא להרתיע.
איך אמרתי פעם היה לנו מורה בבית-ספר,
אחר כך יכולנו לנהל בית-ספר,
להתקדם בשיטה הזאת.
בא לאחד החברים, עד היום אני רואה אותו עושה את זה עכשיו.
כיתה ה'-ו',
נעמד ליד ילד,
סתירה לא מחנכת,
סתירה מרתיעה.
פאק! הדביק אותו לארומי.
היום היו מעיפים אותו.
כלא,
ברור, בזכות זה אחר כך נהיה מנהל בית ספר גם,
זה ברור. עכשיו אנחנו לא... הוא סודק.
סטירה לא מחנכת?
כן.
סטירה מרתיעה?
פאק.
טוב.
בכל מקרה, לא, לא.
לא בבית ספרנו. לא בבית ספרנו.
אבל למשל, אם ילד בא להכניס
איזה ברזל לשקע,
מה אתה אומר, חשמלאי?
תעיף אותו, תן לו מכה, תעיף אותו.
ילד רוצה לקפוץ לכביש,
תתפוס אותו,
תמשוך אותו.
למה אתה מתנהג אליי בגסות?
וכן, זה לא מוסרי.
אה, עכשיו מוסרי.
אז היית לקחה אותך.
כשיש פיקוח נפש, בקיצור.
כשיש בעיה של סכנת נפשות,
יש לנו היתר.
יש לנו היתר לתת מכה.
ילד רוצה לנגוע במגץ, רוצה לנגוע בזה.
זה לא פריקת מתחים.
זה לא מישהו, לא שמעו בקולו,
אמרו לי, לא שמעו בקולו,
הוא מעמיד חיילים כמו צ'יפסים.
בשלוש שניות,
ילד בן שנתיים וחצי משכיב אותו לרצפה.
מכירים את האנשים האלה?
מכיר?
מכיר את זה?
הבנו את זה?
אין דבר כזה, זה לא פריקת מתחים.
מה השאלה שלך?
ילד שלא רוצה לישון, מה עושים?
קוראים לו קריאת שמוע על המיטה,
בודקים שם מזוסה כמו שצריך בחדר,
קריאת שמוע מתחילתה עד סוף העם, נטו ישן,
אין משחקים.
זה לא אני אומר,
הרבה מנובבת שם באמת, עובד, כן.
קוראים כאן, תשמע, מההתחלה, ארייני.
בשם ייחוד, ארייני.
לא אריינה, ארייני.
בסדר, זה מעורר, זה לא מרדיף.
בסדר?
ברור.
טוב,
לא איים על תינוק שיכהו לאחר זמן, אלא אם רואהו שעושה מעשה רע, יכהו מיד או ישתוק, הוא מעשה בתינוק
שברח מבית הספר
ויפחידו אביו כשיכהו והלך התינוק והעמיד את עצמו.
אתה יודע, מסכת צמחות.
פרק שני, למשחקות הקטנות.
ילד הוא קיצוני, הוא לא במה הוא.
אבא אמר, וואי וואי, מה הוא יעשה לי?
עדיף לא לחזור הביתה.
זה לא פשוט.
לא מאיימים.
על מבוגרים אתה יכול להגיד, שמע, אני אהיה מסוגל,
אני אהיה בסדר, הבנתי.
אבל ילד,
אתה לא מאיים עליו. אתה רוצה לתת מכת המכה
בגבולות המותר.
אתה רוצה לתת לו עונש שתן לו עונש.
אל תגיד משהו שאתה לא עושה.
לפחות שזה אם אמרת לו שאתה עשה, אתה חייב לעשות.
למה?
אתה מלמד אותו לשקר.
תעשה כך וכך, אני אקנה לך מתנה
ולא קנה לו. אם אבא לא קונה, גם אני יכול להגיד ולא לקיים.
נושא ברור, אבל זה כבר תחום אחר. תחום החינוך,
פה דיברנו על נושא של סכנה.
בתחום החינוך זה נושא של סכנה.
כדי שלא ייבהל, יפחד וכו'.
סעיף כד
לא ימכור אדם קרקע ראשונה שקנה כי אין זה סימן טוב.
או קנית קרקע ראשונה, תשאיר אותה. יפה, עכשיו לגבי בית, מה הוא יעשה? הוא לא יכול להתקיים, הוא יכול לעשות וקנות שני בתים,
ואת השני כל הזמן להחליף, את הראשון להשאיר.
כי בית זה נחשב בדברי חכמים, דברים שנחרבים הרבה פעמים.
היסוד הוא הקרקע.
קרקע לא מוכרים.
טוב,
סימן כה, סעיף כה.
כהן ששונא הציבור, וואו, וואו, הגענו פה למצב גרוע ביותר.
כהן
צריך לאהוב את כולם
אשר קידשנו בקדושתו של אהרן
וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה.
איך כהן יכול לא לאהוב מישהו?
אמין.
נכון?
זה נכון.
לכן מה אנחנו אומרים? כהן לעולם
שלא יהיה גבאי.
בטוח נתקל במישהו.
לא יכול להיות גבאי שהוא...
כהן יהיה מלך? לא יכול להיות מלך.
או כהן או מלך
כי ברגע שהוא מפכ״ל יכול להיות כהן
אל אביו
צריך להיות טוב עם כולם
זה כהן, אוהב ומישר שלום, עודף שלום, אהרון הכהן
כהן ששונא הציבור, שהציבור שונאים אותו, לא יעלה לדוכן
והיא סכנה לכהן
מה המקור לזה?
זה למה המקור?
הזוהר הקדוש
כהלכתית
הרמב״ם כותב
וכי בן אדם שעובר עבירה, תגידו, לעבור עוד עבירה?
על מה כותב את זה הרמב״ם?
כהן שעובר עבירות.
לא עבד עבודה זרה, הרג את הנפש,
דברים שפוסלים אותו מעבודה וכהונה.
עובר עבירות,
אפילו מוחזק שעובר עבירות,
בכלל אי-שאר בים.
עולה לדוכן או לא עולה לדוכן?
מה אומר הרמב״ם?
עכשיו, אם אני לא יודע, זה הלכה טז,
לפחות נשיאת כפיים.
אומר הרמב״ם,
וכי מפני שאדם עובר עבירה, אתה אומר לו לעבוד עוד עבירה?
הרי יש לו מצווה לברך
ברכת כהנים.
בגלל שהוא עובר עבירה אתה אומר לו לא לעבוד ברכת כהנים? אין דבר כזה, שיעלה.
אבל אם הוא פגם בכהונתו,
התחתן עם גרושה, אני יודע מה,
עשה כל מיני דברים שאסור לכהן לעשות ככהן,
אבל הוא פגם בכהונתו, זה סיפור אחר.
בסדר?
עובד עבודה זרה,
הרג את הנפש,
התחתן עם גרושה,
אלה הם הדברים שאתה אומר, כהן לא יכול לעלות לדוכן.
אבל חילל שבת, אכל טרפות, לא יודע מה.
אדרבה,
לפחות תברך ברכת כהנים.
רמב״ם.
אני אומר את זה כי זה נותן לנו ממד לאיך להסתכל על אנשים
שעברו עבירה.
מה, בגלל שעשה עבירה אחת שיעשה עוד אחת.
מי שאכל שום יאכל עוד שום.
שונה גמרא.
מי שאכל שום, מה יאכל?
מי שאוכל שום, מה יאכל?
פטרוזיליה, כוס ברא. למה?
לפחות ירד לו הריח.
טוב,
כוו
אם מספר לחברו
איך קילל את הנוכרי לא יאמר באותה לשון עצמה שקילל כגון אמרתי לו ארור אתה אלא אמרתי לו שהוא ארור כן בגוף שלישי
ספר חסידים טוב
סעיף כז כשאדם הודיע צערו לחברו יאמר לא עליכם וזה בא באמת
מאיוב
לא עליכם כל עוברי דרך
בסדר? לא עליכם, באלף, לא לא עליכם.
לא עליכם.
איך היו הרבה פעמים אומרים? אתה רואה את הירושלמים הוותיקים,
הספרדים,
אומרים לא עליכם, ואמרו לו מה היה?
איזה משהו לא טוב.
עכשיו, זה לא לא עליכם, אלא לא עליכם.
אני לא מדבר איתך.
סעיף כח לא ישחק בדבר המזיק,
סכין, אקדח וכדומה.
עין ערך,
דובדבן.
בסדר? לא משחקים, לא בסכינים, לא באקדחים, לא בכלום.
מה השאלה?
אה, לא על מישהו, אלא לא אליו.
זה לא מדבר אליך, אני לא מדבר אליך.
לא הבאתי לך את הדברים הלא-טובים האלה.
בסדר? לא משחקים בדבר המזיק.
אדם לא,
הגיע איזה חבר, בא עם איזה נשק טוב, משהו,
בוא נראה איך פורקים, איך יורים, אין דבר כזה.
איפה זה כתוב?
בסדר?
ספר הזכירה.
והיום איפה זה כתוב?
הוראות בטיחות.
נכון?
פורקים נשק, איך?
יש נוהל.
משחקים בנשק, מוציאים נשק. אה, זה היה בדמי.
ראינו כבר, עשו דמי, ובסוף מה היה?
לא דמי, היה חי.
צריך זהירות.
בקיצור, הוא לא משחקים בדברים שהם יכולים להביא ידי סכנה.
מי שלוקח סכין ביד ושחק איתה,
מה אתה עושה? תחתוך גיד.
מדבר על סכינים, כן.
יש כאלה שמחזיקים ביד ברזלים,
ואומרים שזה סכין.
זה לא יכול להיות איך.
אבל לא משחקים בדברים מסוכנים.
אני יודע, הגמרא מביאה עוד בקידושין גם,
לא עוברים תחת,
ראינו את זה, אני חושב, לא עוברים תחת סולם,
לא עוברים ליד קיר אהוע,
לא עוברים על גשר שעומד להתפרק,
כל הדברים האלה. אדם צריך להיזהר מסכנה.
לא להכניס את עצמו למקומות
מסוכנים שאין בהם צורך.
הם, או הולך להציל מישהו, אם אני יודע מה, בסדר.
אדם הולך להציל.
להציל. אבל סתם ככה, למה אתה משחק עם זה?
כן.
כט,
שכר בית מישראל וקבע מזוזות,
לא יתלם כשיצא.
זה דבר שחשוב לדעת אותו. גמרא בא ומציעה,
שמדברת בצורה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה.
מעשה באחד
שיצא מהבית ולקח מזוזות,
אבל אפילו לא אומר מה קרה
למשפחה הזאת.
הגמרא אומרת במפורש.
אדם שנכנס לבית ושם מזוזות, הוא לא לוקח אותם כשהוא הולך.
יש שאלה אם הוא יכול לקבל את תמורתם או לא, סיפור אחר.
עקרונית לא לוקחים מזוזות.
לכן,
עצה טובה,
זוג צעיר נכנס לגור בדירה,
כמה זמן מחזיקים בדירה שכורה?
הרבה פעמים זה מחסן גם, כן?
18 מטר.
כמה זמן יחזיקו שם?
שנה, שנתיים?
נכנס לדירה,
3-4 מזוזות. כמה עולה היום מזוזה טובה?
בחנות?
150 מזוזה טובה
אצל סופר סתם שאנחנו מכירים.
250 מזוזות, 250 מזוזות.
נו,
חוץ מההובלה גם כל פעם מזוזות.
הרב אליהו היה אומר,
כשאתה מגיע לבית, קנה את כל המזוזות שהיו שם,
שים אותן בשקית, בחזקת כשרות.
שים את המזוזות שלך, מהודרות.
קנית אותן,
מהודר, מהודר.
שאלת את הרב מה לקנות.
כי אתה מדיין אנשים מבינים מה, בסדר?
מהודרות.
יום לפני שאתה רוצה לצאת, שים חזרה את המזוזות שהיו.
קח את שלך ותלך.
לא השארת בלי מזוזות וכולם בחזקת כשרות.
אבל אם מישהו נכנס לדירה וישר בדק את המזוזות והתברר שמתוך שבע מזוזות שלוש פסולות,
מה צריך עכשיו לעשות?
שלוש מזוזות.
כשהוא עוזב,
משאיר אותם.
הבנו את העצה של הרב אליהו, איך לצאת לבחר?
לא, אין.
או פסול, פסול אתה יכול לשים.
אתה עוזב את הביתה, עשו חלקה רצוי מזוזה.
כל מקום שצריך מזוזה, אתה יכול להשאיר את הבית בלי מזוזה.
לכן, הטוב ביותר, נכנסת לבית, יש מזוזות,
שים את הכול בשקט,
כשאתה יוצא, זאת אומרת, תשים מזוזות שלך,
כשאתה יוצא יום קודם,
תשים את המזוזות מחדש כמו שהיו.
תחזיר את המצב לקדמותו,
כמו שהתחייבת בחוזה.
נכון, אנחנו מתחייבים בחוזה?
יפה.
הנושא הזה ברור, לא משאירים בית בלי מזוזה.
מסוכן.
טוב.
סעיף ל' לא ישן במנהלים משום שתואם טעם מיתה אלא אם כן אתה
כיתת כוננות
בסדר?
אין לך ברירה
אתה בהקפצה עכשיו.
מה?
לא לשם, לא, אני קורא פה לשנת קבע
זה בערך נת קבע.
לא רואה מישהו טיפה מנמנם ולא אמרנו.
סעיף ל' אלף אל יטפור בבגדיו כשהוא לובשם.
היי נפל לי כפתור
מתחיל לטפור כשהוא לובש.
גם אנחנו פעם חשבנו שזה של הסבתות, אבל אתה רואה?
ספר חורפת אליהו, שער ג' זה לא רק אם היא אומרת, אל תתפור ככה
זה מופיע, זה דברים ש...
טוב, מי?
מה? בסדר, זה קודם, זה קודם.
סעיף ל״ב,
על כל פנים, אחרי כל מה שאמרנו
ואדם לא יעשה כך וכן יעשה כך וזה לא עושה כך וזה לא עושה אחרת
ישים אדם תמיד מבטחו בקדוש ברוך הוא
שהוא מגן וצנעה לכל החוסים בו באמת, וזה הסעיף הכי חשוב.
בסופו של דבר אתה מבין שמי שמגן עליך זה רק הקדוש-ברוך-הוא בהשגחה פרטית.
בלי השגחה פרטית אין כלום.
צריך להתרגל לזה שאדם יודע שהקדוש-ברוך-הוא איתו.
אמרנו כבר,
אדמה אומרת, אל אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה ברוח שטות.
הרב מבאר בעין היה,
מה זה נכנסה ברוח שטות?
השטות הכי גדולה שיש לאדם בעולם,
שלרגע אחד הוא שכח
שהקדוש ברוך הוא עכשיו פה אצלך.
כי אם הוא היה יודע שהקדוש ברוך הוא עומד לידו היה חוטא,
הוא היה חוטא.
הקדוש ברוך הוא עומד פה לידך,
לוקח אותך יד ביד.
כמה שזה קרקע ביד אז הוא איתך.
השם צילך
על יד עמניך. מה זה צילך?
שתי אפשרויות.
כמו צל,
תמיד צמוד אליך, וצילך זה מצילך.
הוא מציל אותך,
הוא כל הזמן איתך.
ולכן הרב כותב, בעיה היה שאדם שנעשה לו נס
צריך לברך שעשה לי נס
במקום הזה. למה במקום הזה?
ברור, אתה ה' הוא קיום בכולם שעשה לי נס.
הוא אומר, המקום הזה גילה שיש לי השגחה פרטית.
הקב' ברוך הוא כל הזמן איתי.
ברגע שנתקלתי,
הוא הרים אותי.
מי גילה לי שהקב' ברוך הוא איתי כל הזמן?
המקום הזה.
ולכן הברכה היא שעשה לי נס
במקום הזה.
המקום הזה גילה שיש לי נס קבוע.
מהו הנס הקבוע?
השם צילך על יד עינייך.
בוודאי.
אדם שנעשה לו נס במקום,
חוזר למקום,
זהו, זהו, שאלה מה זה נס. בסדר.
נושא נוסף.
נושא נוסף, מה זה נס?
בסדר?
אתם יודעים, ארשילה, פעם באה לבית-הכנסת.
אתה יודע מי זה ארשילה?
כן.
כן,
של אוסטרופולי.
הרב צבי הירש
הוא היה תלמיד חכם,
אבל הוא היה בודחן של,
של מי?
של רב האור ממז'יבוז'.
כן, כי רב האור ממז'יבוז' כל הזמן היה במרה שחורה, כל הזמן היה בהקפדה,
ועוד אנשים באים ובקשימו לו ברכות, וכל הזמן
היה צריך מישהו שירומם את הרוח של הרבה.
יש רבה שתמיד שמח, אז רבה
רב האור ממז'יבוז'
היה כל הזמן בצער,
אז אמרו, לקחו מישהו מהחברים,
מהחבורה, זה לא היה איזה אנשים חושבים שירשלה זה
ירשלה זה היה בטחן של, בסדר?
אז ראה אחד הסיפורים,
שירשלה יום אחד בא לבית-הכנסת במרכזת הגומל.
אמר לו ירשלה, מה ברכזת הגומל? אתה לא יצאת מימי ז'יבוז'.
מה ברכזת הגומל?
אמרו, אל תשאלו מה היה היום.
חזרתי הביתה,
ראיתי אשתי בקומה השנייה,
טלתה את המכנסיים שלי,
והם נפלו למטה על הרצפה. תארו לכם שהייתי בפנים,
אז הוא בירך הגומז.
למדת את הבדיחות של הרשלה,
זה הסגנון.
יש עוד הרבה דברים כאלה.
זה ברור.
עכשיו, מה אני אומר?
מישהו בא אלי פעם,
אומר לי, הרב, היה פיגוע בשוק מחנה יהודה,
שלוש דקות הייתי שם,
שלוש דקות קודם הייתי שם.
כשהיה פיגוע היה בזה עורך עמה, התפעמי לך,
עורך הגומז שעשה לי נס, מה?
בסדר?
זה ברור.
אדם פיזית צריך
שיעשה לו נס אמיתי,
שאתה רואה שזה משהו שהוא לא בגדר הטבע,
דבר שהוא לא בגדר הטבע.
דוגמה להיום, שלא נדע מצרות,
כן? לא עליכם,
כמו שאמרנו מקודם.
בן אדם,
אני יודע מה,
אני ארחיק אותי פה מה שאני רוצה להגיד.
בן אדם נסע, החליק
עם האוטו, האוטו התהפך, התגלגל
40 מטר מהכביש שלוש פעמים לבדי.
יצא החוצה,
אולי, בקושי אולי, מקרה אחת
יבשה, נקי וצוחצח.
זה טבעי?
זה נורמלי? מה?
האם הוא משוריין?
אם רנארט בנה לו איזה המר, בסדר?
אבל אם הוא נוסע בסובארו,
זה ברור.
זה דבר לא נורמלי, לא גילוני.
כל מי שיבוא יגיד, הבן אדם פה, שישה אנשים לקחו אותו.
השתמשנו בביטוי הזה כבר לא?
למה שישה?
בית קברות, אלונקה של אמת.
שישה אנשים.
בסדר, זה ברור.
אין לו סיכוי פה לצאת נורמלי.
הבן אדם יצא,
סדר את החליפה והמשיך ללכת הביתה.
והטלפון הזמין גרר,
שלפחות
ייקחו את גרוט העם מהרחוב.
זה ברור.
אז לא היו כל דבר,
דברים שבאמת אתה רואה שהיה פה...
ברור שעשה לי נס במקום הזה.
וכמה פעמים הוא מברך?
אם הוא מגיע למקום פעם ב-30 יום, הוא מברך פעם ב-30 יום.
האם הוא עובר שמה כל שבועיים?
לא.
יכול להגיד בלי שם ומרכות.
ברור שעשה נס מהמקום הזה.
כן.
זה חידוש, כמו מי שרואה את הים,
דברים כאלה שהם צריכים התחדשות.
ואם היו לו כמה ניסים,
אז הוא מגיע למקום אחד, מברך בשביל כל המקומות.
אם תוך 30 יום הוא יגיע למקומות אחרים, הוא לא מברך.
נס.
נס על הנס.
לא, זה בדיוק אמרתי, נס.
זה מזל. אני חשבתי בדיוק על מה שאתה רוצה להגיד.
בסדר? לזכות במפעל הפיס
בלוטו,
זה לא נס,
זה השגחה כלשהי, בסדר?
כנראה כשברוך הוא רוצה לגלגל משהו,
זה לא נס.
איך קוראים לזה אחר? זה פוקס.
טוב, אז בזה סיימנו את הפרק שמדבר על העניין של דברים שאסורים משום סכנה.
