שבוע שעבר סיימנו את השיעור בעניין הזה של גזירות חכמים
נמנו וגמרו,
בעליית חנניה בן גרון.
קיצור 18 דברים שנמנו וגמרו
בין בית שמאי לבין בית הלל ופסקו הלכה כבית שמאי.
אחד הדברים זה איסור אכילת פת גויים.
פת גויים, הווה אומר, פת
שגוי עפה אותה.
פה חייבים לבאר
227. חייבים לבאר שמדובר פה על פת שהדבר היחיד, הבעיה היחידה שלה,
מבחינה הלכתית,
זה שגוי עפה אותה.
הווה אומר, כל המוצרים כשרים.
הקמח ללא חשש תוליים.
התנור בסדר.
הדבר היחיד הבעייתי שיש בפת הזאת זה שגוי עפה את הפת הזאת.
עצם העובדה שגוי הלך ועפה את הפת, זה מה שאוסר אותה.
למה?
הסברנו בפעם הקודמת.
רצו מאוד חכמים לקראת הגלות להרחיק את עם ישראל מן הגויים, הימניה שלא יתחתנו בהם.
אומר לנו המקור חיים, סעיף א',
אסרו חכמים לאכול פת של עממים גויים
משום חתנות,
ואפילו במקום שאין לחוש משום חתנות, אסור.
בן אדם הגיע לאיזשהו מקום, נמצא שם בדיוק שעתיים,
בא לו לאכול,
ומשם הוא טס חזרה קונקשין, כן? בא וטס חזרה למקום אחר. מה לא?
ולחתנות במקום הזה. לא שייך בכלל,
אין דבר כזה. ברגע שגזרו,
גזרו.
ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן.
אבל פת של קטנית ואורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו.
זאת אומרת לחם חשוב, ולא מלחמשת מיני דגן,
זה לחם שאנחנו אומרים שאסור לאכול אותו כשגוי עפה אותו.
אומר השולחן מקור חיים בסעיף ב'
יש מקומות שמקלים בדבר
ולוקחים פת, מי נחתום?
ושים לב, נחתום של גויים.
במקום שאין שם, נחתום ישראל.
מפני השאישה תדחק.
הרי חכמים באו וגזרו משום חתנות.
אז יש כאלה שרוצים להקל ולומר, כן, משום חתנות זה יכול להיות כשאתה בא לאכול
פת שהפרעות הגוי בבית שלו,
שם יכול להיות איזה קירוב.
אבל אם אני הולך,
קונה ממאפייה הכי גדולה בארץ,
בחוץ לארץ,
כן, שגויים,
אני קונה את הלחם, מה לי ולחתנות.
מה זה קשור עכשיו לחתנות?
יש כאלה שהקלו, אבל באיזה מקום?
במקום שאין פת ישראל אחרת.
יש כאלה שהקלו יותר,
גם כשיש פת ישראל אחרת אבל איננה יפה כמוה.
בקיצור, יש כל מיני קולות בתחום הזה של פת מנחתום,
מאופה.
מה גם שיש איזו טענה הלכתית נוספת שאומרת שאם כולם יקנו מהמאפייה של היהודים לא יספיק לכולם.
טוב,
כל הדברים האלה היום פה בארץ-ישראל בפרט לא עומדים במבחן המציאות.
רק, איך אומרים, אנג'ל, ברמן, הם רק מחכים שתקנה מהם, יספיקו, יספיקו לכולם,
גם מייצאים ללבנון, לא יודע לאן, איך אומרים,
יש מספיק מקומות שמקבלים, אין בעיה,
בדיוק, אין בעיה בכמות הייצור, הכול בסדר, ובארץ-ישראל, ויש לנו של ישראל,
והכול תקין.
אבל באופן עקרוני בסיסי, יש כאלה שהקלו.
אני כבר מקדים ואומר,
נראה את זה עוד רגע,
שגם אלה שהקלו לאכול פת נחתום,
לבוא פת של מאפייה
של גויים,
אומרים חכמים,
המפוסקים האחרונים,
בעשרת ימי תשובה גם לא לאכול בכלל פת של נוחים.
כאילו לעשות איזה משהו יותר בעשרת ימי תשובה,
לא לאכול פת של נוחים, גם במקום שאין.
כל זה, אני חוזר ומדגיש ואומר,
כל זה כשברור לנו שאין שום בעיה בלחם
חוץ מאשר זה שגוי עפה אותה.
אין בעיה של חדש, אין בעיה של שמן,
אין בעיה של מרכיבים,
אין בעיה של מחמצת,
אין בעיה של תולעים בקמח, אין שום בעיה, הכל בסדר.
כל מה שאנחנו מבקשים לבדוק
בכשרות הכל תקין,
הדבר היחיד שלא תקין הוא שהגוי עפה את זה.
הוא הדליק את התנור, הוא שם את הלחם בפנים.
בסדר?
יפה. בואו נראה בפנים.
יש מקומות סעיף ב'
שמקלים בדבר ולוקחים מפת נחתום מאפייה של גויים במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק.
ויש אומרים שאפילו במקום שפת ישראל מצויה מותר,
בסדר? זה מה שאמרנו.
פשט התא היתר כסברה הזאת להתיר פת נחתום גוי, אף כשיש פת ישראל,
ואף אם פת ישראל יפה וטובה יותר,
מפני שאם ירצו הכל לקנות מישראל אינם יכולים להספיק עוד צורכיהם.
שמים לב, והרי זה כמי שאין פת, ישראל מצויה.
נו, והיום אפשר להגיד את זה?
אי אפשר להגיד את זה.
לא נכון לחלוטין.
לעניות דעתי יותר נראה הטעם משום שלא פשטה התקנה מעיקרה.
וזה מה שראינו בשבוע שעבר לגבי 18 דברים שגזרו,
ומה 18 הדברים האלה שגזרו לא הכל השתמע.
סעיף ג'
אבל פת של בעלי בתים,
מישהו עפה בבית, מזמין אותך, בוא תיקח את הלחם שלי,
שכן,
חבר החוקים, מישהו שבא,
פת של בעלי בתים, אין מי שמורים בה להקל,
שעיקר הגזירה משום חתנות.
ואם יאכל פת בעלי בתים, יבוא לשרוד אצלם.
אתה אוכל אצלו לחם,
מלחם לאן זה יבוא?
אתה אוכל לחם חף?
לא אוכלים לחם בלי כלום, בוא בוא תאכל קצת נגב חומוס, טוב.
חומוס, שאלה, בשביל נוכלים או לא.
עולה על שולחן מלאכים? לא עולה, בסדר.
אחרי שאתה מנגב חומוס, חומוס בלי...
שום דבר אחר.
שימו על זה קצת פורי בשר,
מכיר את המנה הזאת,
חומור עושים פורי בשר, מכיר?
יפה. בסדר, יש, כל מיני מנות.
אז תתחיל ככה, זהו, המשכת קדימה,
הכל רץ.
טוב,
פת בעל הבית אסורה לעולם,
אפילו כנעה פלטר ממנו ואפילו שלחה לישראל.
ברור?
פלטר זה נחתום,
זה אופה.
מילים אחרות.
וכן אפילו שלח אותה ישראל לאחר אסורה בכל מקרה
היא אסורה גם אם אני קניתי בחנות אפייה של בית של מישהו
לעולם כל זה לשון מרן המחבר ומדבריו נראה בפשיטות שאין שום היתר לפת בעל הבית לעולם
בסדר ברגע שפת
היא נעשתה בבית
גם אם הוא מכר את זה איך אומרים יד שתיים יד שלוש
אתה לא אוכל
ההיתר היחיד, גם אתה קוראים אותה בחזות, כן, מכר אותה יד שתיים, יד שלוש, אמרתי.
ההיתר היחיד הוא כשזה פת פלטר, פת אופה,
מאפייה.
ממש המופה יחיד.
יש מי שאומר שבמקום שאין פלטר מצוי כלל,
אין לו רק איזה מאפיות, כולם אופים בבתים,
מותר אפילו של בעלי בתים.
וכיוון שבסעיף הקודם העתקנו לשון מרן שדעתו נוטה לאסור, אם כן, אין לסמוך על דעת, יש מי שאומר,
ואין להתיר פת בעלי בתים עליהם, כן עברו עליו שלושה ימים מעת לעת שלא אכל פת
או בשבת משום עונג שבת.
אין לו לחם, הוא נתקע בהודו בלי לחם,
בפירו בלי לחם.
מה הוא עושה?
אה,
נתקע.
הטייס פתח מצניחים וכולם ירדו למטה. בסדר, מה הוא עושה?
אז יש אפשרות, יש כולה שאפשר לעשות.
סעיף ה' אומר השולחן, אה, מקור חיים.
אלה עיקרי ההלכות שנאמרו בפת גויים
לכל אדם במקום בשבוע הקבוע בין הגויים.
כבר נוהג הוא כמנהג בני מקומו והוראת רב מקומו, אך במידה ומתעוררת שאלה אצל אדם קבוע במשת נסיעה וכדומה,
טוב שיפנה בשאלה לחכם.
לכאן מקום טענו להזהיר
שהייתה נהוג בכמה ארצות לערב בלחם שומן חזיר
בנושאים שאינם בקיאים בכך עליהם להיזהר ולא לאכולת שיברגו היטב.
הזכרנו את העניין הזה שבאירופה עד היום
50% מתצרוכת השמן זה שומן מן החי.
בסדר? לא יודע אם זה חזיר או משהו אחר, זה שומן מן החי.
אף מי שאינו נזהר מפת של גויים,
בעשרת אימת תשובה צריך להיזהר.
כך כותב השולחן ערוך, כך מביאים אחרונים.
בעשרת אימת תשובה נזהרים יותר. טוב, זה הנושא של פת גויים.
עכשיו נגיע לנושא של בישולים.
יש הבדל גדול
בין פת
לבין בישול.
גם בפסיקת הלכה, גם ברעיון. כי מה אמרנו?
שהאיסור היה שמא יבוא לידי חתנות.
גם כשאמרנו שאדם אוכל לחם, הרבה שאוכל לחם
הוא לא מתחתן עם לחם.
מה אמרנו מקודם? מה החשש?
החשש הוא שאם הוא אוכל לחם יבוא להימשך לאכול עם זה גם,
איך אומרים? על הלחם.
עם מה אוכלים את הלחם? אוכלים לחם לבד?
נעמה בנעמה?
לא.
יביא לו עוד דברים לאכול, וניקח ויגיע לקירוב.
ואם אוכלים גם שותים, ואם שותים,
אז שותים,
ובסופו של דבר יגיע לידי
קירוב לבבות, וזה לא מה שאנחנו רוצים.
כל הסייג הוא משום חתמות.
והיום
זה הרבה יותר ממשי ממה שהיה פעם.
כי לפעמים באים אנשים ואומרים, אה, זה היה פעם.
זה היום.
בסדר?
היום הדברים האלה מצויים יותר מכל זמן אחר.
אני אתן דוגמה.
בתי ספר.
יש בתי ספר שלומדים שם יהודים וגויים ביחד.
ברגע שלומדים יהודים וגויים ביחד,
מה לא הולכים אחרי הצהריים לשחק אחד אצל השני?
ואם הולכים לשחק אחרי הצהריים אחד אצל השני אז אומרים טוב בואו תאכל ארוחת ערב ואם הוא גדל מגן הילדים עד סוף כיתה ח' ועד י״ב
אם ילדה ילד לא משנה מה הגוי חברים מה אכלנו את שם ישנו אפילו בלילה
קסיבת פיג'מות
לא יודע מה, אז למה לא להתחתן?
איפה זה נמצא? על מה אני מדבר?
ארץ-ישראל.
צריך מאוד זהירות,
לשמור על קדושת עם ישראל,
לשים לב לדברים האלה.
לא דברו פה על דברים רחוקים, דברו על דברים מעשיים.
ההפך, היו יותר מעשיים מלפני 30 שנה,
לפני 40 שנה.
פי כמה יותר מעשי.
אנחנו רואים את הדברים,
מציאותיים לחלוטין.
בסדר, זה ברור.
ומה הבעיה הגדולה?
שמפחדים לדבר.
התורה,
האמת, היא לא ביישנית,
לא פחדנית
ולא לפלפית.
יש קדושת עם ישראל ובגויים לא יתחשב.
לא מתערבים באומות העולם ולומדים ממעשיהם.
טוב,
אומר הרב ככה, בישולי עכו״ם.
איסור אכילת בישולי גויים, כמובן שנעשו בכשרות מוחלטת.
עוד פעם,
כמו הלחם.
מה אמרנו? כל המוצרים, כל המרכיבים, הכל
מהדרין מן המהדרין חלק בית יוסף ללא רירים.
הכל כשר למהדרין.
בסופר הכי מוכשר קנו אותם.
רבנות הכי מקפידה.
בסדר?
ואין בהם שום חשש איסור בחמת עצמם, מבואר במשנה.
ואי גזירת השלקות.
פירש רש״י כל דבר שבשלו גוי,
אפילו בכלי טהור, אסור משום חתנות.
שאלו בגמרא מינני מילה.
אמר ביחיאב הרבא, אמר ביחנון, אמר כאוכל בכסף תשבירני ואכלתי,
ומים בכסף תיתן לי ושתיתי. אוכל כמים.
מה מים שלא נשתנו, אף אוכל שלא נשתנה.
עד כאן.
והגזרה הזו קדמונית היא,
ולא נגזרה עם הפת. זאת אומרת, זה לא אחת מ-18 הגזרות שנגזרו
בזמן שרבו בית שמאי על בית הלל. זו הגזרה שהיא קודמת.
הרי הם הביאו את הפסוק מהתורה.
ועל הפת,
סליחה, ושלקות הוא עניין תבשיל,
ובתחילה גזרו עליה מיטה וחתנות, ועל הפת לא גזרו משום שלא הושך בו כל כך חתנות.
עד שבאו שמאי והלל,
כמובן הכוונה לבית שמאי ובית הלל,
וגזרו בכלל שמונה עשרה דברים גם על הפת. זאת אומרת, הפת הייתה בעצם תוספת על האוכל,
על הבישול.
ואף על פי שבמשנה שינו הפת לפני השלקות,
מקום ומקום שלקות גזירה קדומה יותר הייתה.
כשהתירו את הפת,
הכוונה לאותן קולות שראינו אם אין פת אחרת, שהתדחק או כל מיני קולות אחרות,
לא יתירו שלקות,
שכן פת או שלקות שני עניינים שונים הם.
רוצה לומר,
משייך גזירת חתנות בשלקות יותר מפת. מה זה שלקות?
דבר שאני מכשיר אותו לאכילה על ידי בישול,
על ידי הרתחה.
אז כבר, כבר, כבר בהקדמה הזאת מה אני לומד?
שדבר שהוא נאכל כמות שהוא חי,
גם אם בישלו אותו,
זה לא נקרא בישול נוכרים.
מדוע?
כי הוא נאכל כמו שהוא חי.
דוגמה,
דוגמה,
אני לא יודע מה כל המרכיבים. נגיד, אני אגיד מה המרכיבים ואז תראו אם זה טוב או לא טוב.
מטבוחה,
מה המרכיב המרכזי של מטבוחה?
עגבניות.
עגבניות זה נאכל כמו שהוא חי?
מה?
נאכל כמו שהוא חי.
רוב העגבניות נאכלות חי.
בסדר?
יפה.
מה עוד יש שם?
בצל.
בצל שמים בסלט? בצל?
כן.
נאכל.
מה עוד יש?
פלפל.
פלפל נאכל כמו שהוא חי?
נאכל כמו שהוא חי. יש בעיה במטבוחה?
לכאורה לא צריכה להיות בעיה.
בסדר? נאכל כמו שהוא חי.
טוב.
אבל למשל אם עושים שקשוקה,
ממה מורכבת שקשוקה?
עגבניות.
נכון?
עגבניות זה נאכל כמו שהוא חי?
כן.
אבל מה שמים על העגבניות?
ביצה.
ביצה נחשב דבר שלא נאכל כמו שהוא חי. בפרט היום שיש סלמונלה.
אסור לאכול אותו חי.
אז מה עשינו פה? בישול. אומר השולחן ערוך, מרן אמרו במפורש סעיף מיוחד.
גוי שבישל ביצים,
שלק ביצים, הוא לא פתח אותם, לא כלום.
שם ביצים במים.
בישל אותם, זה בישול נכון.
בין, ביצים קשות.
לקח סיר,
נו בוודאי, שם במים, הדליק, אם לא הדליקת אש, מה עשינו?
יהיה, בוודאי, מה זה,
היה בישול.
בסדר.
השאלה היא אם נאכר כמו שהוא חי.
כי ביצה, אתה אומר, יש כאלה שגובעים ביצה חיה.
תראה איזה גוגל מוגל.
לא, לא, לא, זה לא, זה לא אכולה, זה לא אכולה.
בסדר? טוב.
כן, נראה שגזירת קדמונים זו עברה שלבים שונים.
גם לגבי לחם לא מצאנו שאין לו שום טעם אחר פרט לגזירת חיתום.
ואילו בגזירת שלקות אף כי פרש רש״י במשנה שום אישום גזירת חיתון
הנה בגמרא פרש כדי שלא יהיה ישראל רגיל אצלו במאכל ומשתה
ויאכילנו דבר טמא
בסדר? זאת אומרת מצד אחד דיברנו על
גזירת חיתון מצד שני
תראה אורבן נותן לך לאכול יום אחד יביא לך גם אוכל או משהו אחר
יש איזה הרבה סיפורים
על יאכילנו בשר טמא אנשים שלא נזהרו בסוף
סבנו והצרסות עמדו הסתירה הזאת בדברי רש״י
יש מי שכתב להטרץ הקושי והדברים ארוכים ואלה, איך יותר במסגרת חיבור זה.
ולא הכל נאסר משום בישול גויים, אלא כמו שנבהר בעזרת השם.
סעיף זין
דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי,
וגם עולה על שולחן מלכים ללפד בו את הפת.
בסוגריים נפתן במובנו מקורנו מה שנאכל עם הלחם.
או לפרפרת, כוונה היא קינוח סעודה,
שבשלו גוי אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי גויים.
הזמנתי טבח אליי הביתה.
גוי.
הכל אצלי בבית, אמרתי, אצלי בבית.
הכל שלי.
בסדר?
אני אביא לו את הכל, הוא בא רק בעצמו לבשל ב... זה עושה לנו את האירוע.
גוי.
בסדר? אם זה דבר שלא נאכל כמו שהוא חי,
זאת אומרת שלא אוכלים אותו חי, אלא רק מבושן,
וזה דבר שעולה על שולחן מלאכים
וגוי בישל אותו, אפילו אצלי בבית עם הכלים שלי, הכל שלי,
זה בישול נוכרים, אסור לאכול אותו.
לחלוטין.
בסדר?
לכן אמרתי,
יש מקומות שאמרו,
חומוס, סלת חומוס לא נקרא שעולה על שולחן מלכים.
סלת חומוס היום נקרא עולה על שולחן מלכים?
עולה ועולה.
תראו באירועים הכי יפים מביאים
סלת חומוס.
פעם זה לא היה, זה היה אוכל של פועלים.
במכובד, במקומות מכובדים.
מכובד, כן.
בחתונה.
כן, יפה, יפה.
עכשיו חומוס הוא לא נאכל כמות שהוא חי.
כדי לאכול אותו צריך לבשל.
אבל אחרי שבישלנו אותו,
בסדר, זה עולה על שולחן מלכים?
לא.
או שמביאים אותו סעודת אברה, או סעודת אברה, שולם זוכר,
ארבס,
פיצוחים.
בסדר, יש דברים שאני אומר,
לא עולה על שולחן מלכים, אין בו איש עניין בישול נוחים.
ואו שזה נאכל כמו שולחן.
כדי שיהיה אסור
מדין בישול דוחים, חייב שני תנאים.
א', הוא לא נאכל כמות שהוא חי,
ב', הוא עולה על שולחן מלאכים.
טוב.
ח', יש מי שמתיר בשפחות שלנו ויש מי שאוסר אפילו בדיעבד.
כן כתב מרן המחבר, ודעתו היא לאסור, כיוון שהביא סברת האוסרים באחרונה,
כדרכו כשהוא כותב בלשון יש ויש.
יש ויש, הלכה כיש בהתראה.
השולחן ההוא, יש לו לוגיקה בכתיבה.
הסברנו את זה כמה פעמים.
כשהוא מביא איזושהי הלכה בש... סתם,
זאת אומרת, מביא הלכה.
ובסוף הוא אומר, ויש שומרים.
ההלכה היא כסתם. סתם ויש, ההלכה היא כסתם. אז למה הוא הביא את היש שומרים?
אם זה לחומרה,
אז במקום שאפשר להחמיר, תחמיר.
אם זה לקולה,
במקום שאי אפשר ללכת לפי שורת הדין, אפשר לעכל כשיטה הזאת.
לכן הוא הביא את שתי הדעות. אבל מה דעתו?
כסתם.
אבל אם הוא הביא הלכות,
הלכות, יש אומרים ויש אומרים,
פתח את תחילת הסעיף ביש אומרים,
יש ויש, הלכה
כיש בתרא, כיש האחרון. גם אם יש שלושה יש אומרים,
ארבעה יש אומרים,
היש אומרים האחרון.
זוהי דעתו של השולחן האור. לכן כאן
הביא את זה בלשון יש ויש,
ולכן ההלכה כיש האחרון. שמה?
שגם שפחות שנמצאות בבית של יהודי,
הבישול שלהם זה בישול נוכרי.
לכן ראו לאסור בישול השפחות הגויים של בית ישראל.
אבל היו שאומרים שבדיעבד יש לסמוך על דעת המתירים.
כן, לכן הוא הביא את הדעה הזאת.
ואפילו כתחילה נוהגים להקל בבית ישראל שהשפחות העבדים מבשלים שם.
כי אי אפשר שלא ייחטא אחד מבני הבית מעט,
ובחיתוי מועט יוצא מכלל בישול גויים.
שמים לב
מה בעצם אומרים פה?
שבסופו של דבר גם אם הגויה השפחה מבשלת,
בעלת הבית תבוא תשים יד,
תערבב את התבשיל,
תגביר את האש,
תעשה איזושהי פעולה תוך כדי הבישול, וזה יכול להתיר לדעות מסוימות.
אבל אם מדובר, כמו היום, שבעלת הבית היא פרימדונה,
הביאה מבשלת שתבשל לה, והיא לא נכנסת אפילו למטבח,
היא לא יודעת אפילו איפה הכלים מונחים,
כי היא יושבת
עם כל האורחות שלה,
ומי עושה את כל העבודה?
אותה הגויה.
אז ההיתר הזה לא קיים.
כי מה ההיתר? ההיתר שאי אפשר שמישהו מבני הבית
לא יעשה איזושהי פעולה בתוך כדי הבישול.
אבל לא עושים תוך כדי... אל תתערובו לי, אני עכשיו,
הבאתם אותי בתור שפחה שמבשלת, אני מבשלת.
בסדר?
זה דבר שצריך לשים לב אליו.
בנפרד בארץ ישראל, מה בכלל יש לנו להקל בזה?
בעיה, בעיה, בעיה, בעיה, בעיה, בעיה.
ובשעת הדחק,
אפשר לסמוך על דעת המתירים וכן נוהגים כל ישראל שבחוץ לארץ והמחמיר אתה לא עבר עליו רחב ולכן טוב וראוי
שיעסוק ישראל בגוף הבישול מעט בין בתחילה בין בסוף
כגון שייהפך ישראל בבשר ויגיס בגדרה וכדומה
וזה ותראו לכל הדעות
בסדר?
אז ברגע שיש
גויה בבית
איך שאלו?
מישהו שהוא סיעודי
יכול להיות שיש היתר לסיעודי הזה למה?
כי דברים
שם דה רבנן, חולה שאין בו סכנה
מקלים לו,
וסיעודי זה חולה שאין בו סכנה,
בסדר?
יש עוד איזה קולות שאפשר לעשות,
אבל
מקלים לו,
אם בא מישהו מבני המשפחה לשם הביתה,
הוא יכול לאכול
או לא יכול לאכול.
ואם זה כלי שבישלו בו בשולי נוכרים,
הכלי נאסר,
כי הוא בלוע באיסור של בשולי נוכרים.
אז רק אותו קשיש בבית שלו הסיעודי יכול לטעום מהאוכל הזה. אף אחד מבני המשפחה לא יכול לבוא ולאכול שם
אם אני רוצה להקל,
אם יש מקום להקל.
בסדר?
יפה. סעיף ט'.
מה רב לא עושים את זה?
להקל? לא להקל?
לא להקל. להכשיר.
להגעיל. להכשיר. להצטרף. ודאי. ודאי.
כן. למה אתה חושב שהגולה הלכה וזהו? לא משנה.
זה בלוע מאיסור.
האיסור הוא בין אם הגולה נמצא ובין אם הוא הלך.
בישול והלך לדרכו.
ספטט
דג שמלאכו גוי ופירות שישנם עד שיכשרם לאכילה,
הרי אלו מיתרין. שלעניין גזירה של בישול גויים, אין המלוך כרותח
ואין המרושן כמבושל.
ולכן אפשר לקחת מגויים דג מרושן,
אפשר לקחת מגויים דג מלוח.
בסדר? 230. לגבי בישול.
כן, כן.
על אף שלגבי בישול בשר וחלב אנחנו רואים שכבוש כמבושל.
מלוח כרותח.
לכן כותב פה, מביא את זה בשם השולחן ארוך,
שלגבי בישול נוחים, אני לא אומר כבוש כמבושל, מלוח כרותח.
סעיף י', ביצה.
אף שראויה לגומרה חייה אם בשלה גוי אסורה,
וכן תמרים אמרים קצת שאינם נכים על ידי הדחק אם בשלה גוי אסורים.
בסדר, זה מרן מפורש.
סעיף יד',
כן, מביא את זה השולחן ארוך.
אפונים כלואים
של גויים וכן קטניות כלויות, מותר.
למה?
כזה שלא עולה על שולחן מלאכים.
ואלו הדברים שנזכרו בדברי הפוסקים שיש בהם בשולי גויים.
כמהין, פטריות, שום, אורז, אפונה, אפול, מבושל.
כן, להפוקים זה כלוי.
בורגול, שנגמר בשולו השני בידי גויים,
כי הבישול הראשון התבטל.
איך עושים בורגול?
לוקחים חיטה,
מרתיכים אותה.
אחרי שמרתיכים אותה,
מייבשים.
אחרי שמייבשים, גורסים.
בורגול עבה, בורגול דק,
שלושה מינים יש.
עכשיו תגיד זה בישול נוכרים,
הרי זה התבשל, זה רתח,
אי אפשר לאכול את זה.
בתל הבישול הראשון, מתי זה ראוי לאכילה?
אחרי שמכשירים אותו לאכילה בבישול שני,
בשרייה וכל מיני פעולות אחרות.
לכן, אם בישל בורגול
בישול שני,
אחרי עשיית הבורגול,
כמו שעושים ממנו קובה או לא יודע מה, בישל טיגן גוי,
אז זה נקרא איסור.
בורגול שרק בשביל לא עושים בידי גויים, אגוזים גדולים, לימונים, תפוזים שעושים מהם מרקחת,
אלפת, סופגניות
וסוגיהם השונים.
ואלו שאין בהם משום בישול גויים, דייסה, שוקולד, זנגוויל מרוכך בדבש,
בורגול,
כן, זה התחלה,
מותר לקנותו כדי לבשל בבית.
תורמוס שלוק,
כן, אין בהם בישול נוכרי, והמחמיר כדעת הארי תבוא עליו ברכה.
שמה החמיר הארי?
כל דבר שבישל גוי,
הכשיר אותו לאכילה,
אל תאכל.
טוב, זה כבר עניינים פנימיים.
סעיף יד,
למותר לציין
שכל זה הוא דווקא,
וכבר ציינו את זה בשיעור הזה שלוש פעמים,
שאין כל חשש איסור מצד עצמם.
כגון שוקולד שכתבנו בסעיף הקודם להתיר משום בישולי גויים,
יש לברר גם אין חשש תערובת איסור וכדומה.
וישמע חכם ויוסף לקח. למה הוא מביא את זה?
כי במציאות שלנו היום
אין דבר שאין בו תוספת כלשהי.
כל דבר.
כל דבר יש בו תוספת.
מרכיבים נוספים.
צוותת ואב, הקפה שנוי במחלוקת.
וכבר פשט המנהג בכל ישראל להתיר ללא שום פקפוק
וירא השם המחמיר לעצמו,
לעצמו על עצמו,
תבוא עליו ברכה.
אבל
קפה טורקי בכוסות שהן רק של קפה,
שעשו אותו בפינג'ן של קפה,
כמו שרגילים לעשות,
נקל.
אבל מי שירא שמים ורוצה להחמיר,
על עצמו בלבד, שיכול להחמיר.
אבל אפשר.
בסדר?
יפה.
עד כאן דיברנו על לחם ודיברנו על בישול.
עכשיו לשים לב לדבר אחד שקשור.
איך אני מבטל את הבישול נוכרי?
איך אני גורם לכך
שלא יחשב בשביל נוכרים?
שתי דעות יסודיות יש בהלכה.
דעה אחת של השולחן ערוך.
אולי נקדים ואומר. באפייה יש דעה אחת.
ברגע שמישהו
שגר את התנור, זאת אומרת, הגביר את האש,
הוסיף איזושהי אש,
אני לא מדבר על זה שהדליק את התנור,
אפייה מותרת.
זה לא נקרא פת נוכרי.
ברגע שהודי הדליק את התנור,
בוא נאמר,
רוצים לאפות לחם באיזשהו מקום, ברור לנו שכל המרכיבים כשרים.
אני נמצא פה עם מחשב
והמפעל נמצא בצרפת.
איך אני יכול להתיר?
יש לי מצלמות, אני רואה בדיוק מה עושים שם.
איך אני עושה את זה, אפיית ישראל עכשיו?
אני פה במחשב מפעיל את התנור.
תנורים חשמליים ממוחשבים.
היום זה עובד כך.
יש לי קישור
אל הקוד של התנור אפייה.
אני מפעיל אותו.
הפעלתי אותו פה, אני רואה בדיוק את סדר האפייה.
יש לך פת ישראל.
בישול,
לפי הרמה זה בדיוק אותו דבר.
מספיק שאתה מפעיל את התנור.
רוצים לעשות טונה,
בישול ישראל.
אתה נמצא פה, רואה שהדגים שמכניסים אותם זה דגים כשרים,
יש לך סרט על הסרט נע,
אתה יכול לראות מצלמה על הסרט נע,
ואז אתה רוצה לבשל את הטונה.
איך אתה מבשל?
מדליק את הקונבסטבר,
את הסיר, חשמלי הכול,
מדליק מפה,
כשרות,
בסדר? אפשר לעשות כשרות בשלט רחוק,
בתנאי שכל השאר אפשר יש, אני יודע בדיוק מה הכניסו,
איך הכניסו, מה הכניסו,
בסדר? זה ברור?
זה לפי הרמה.
שולחן ערוך לא מסכים.
לפי מרן הוא אומר, אפייה מספיק הדלקת התנור,
שגירת התנור,
אבל בבישול צריך שיהודי גם יעשה משהו בבישול.
ההיא אומר, יניח את הסיר על גבי האש.
הוא לא רק צריך להדליק את התנור אלא גם
להכניס את ה... עכשיו,
אם אני מדבר על מפעל ממוחשב,
שיש לו מסוע שמכניס את המגשים לתוך התנור ויוצא מצד שני מבושל,
תנחס גם על הכפתור של המסוע,
תפעיל,
תקליק מה שנקרא
במחשב גם את הכפתור של המסוע.
אבל אם זה לשים סירים על גבי האש,
או שסירים חשמליים גדולים צריך לשים לתוכם את התבשיל,
אתה לא נמצא שם, אין שום יהודי שם,
לפי מרן זה בישול נוכרי.
זה ההבדל
ששואלים תמיד, האם בישול ישראל לפי מרן.
מה ההבדל בין מרן לבין הרמה?
שלפי הרמה מספיק הדלקת תנור,
גם בבישול, לא רק באפייה,
ולפי מרן צריך גם הנחת הסיר על גבי האש, או לפחות ערבוב עשיית פעולה בתוך כדי התבשיל.
הבישול.
לא מספיק הדלקת התנור, בסדר?
כששואלים הרבה פעמים במקומות,
והכשרות פה זה בישול לפי מרן,
זו הכוונה.
האם את ה...
תבשיל גם שם,
הניח יהודי בתנור על האש וכו'.
טוב,
שכר הוא שאר משקים של גויים.
ציו ט״ז אומר,
מקור חיים. יש שם דברים אחרים,
עשו אותם חכמים, ואף על פי שאין לאיסורם עיקר מן התורה,
גזרו עליהם כדי להתרחק מן העקום עד שלא יתערבו בהם ישראל ויבואו לידי חתנות.
ואלו הם.
אסרו לשתות עמהם ואפילו במקום שאין לחוש ליהם נסך.
הווה אומר,
יש לנו דין תורה שאומר יין שהוא מתנסך על גבי
מזבח של עבודה זרה,
יין נסך, אסור מהתורה.
באו חכמים וגזרו על סתם יינם של גויים, אפילו לא ידוע שהוא יהיה נסך,
סתם יין של גויים,
שהוא גם אסור מדין חתנות,
קירוב לבבות.
ואסרו לאכול פיתם
או בשוליהם, ואפילו במקום שאין לחושלי גאו להם. כיצד?
לא ישתה אדם במסיבה של גויים, ואפילו שהוא יין מבושל שלא נאסר.
מסיבה של גויים.
או שהיה שותה מקהליו לבדו.
ואם היו רוב המסיבה ישראל, מותר.
ואין שותים מן השיכר שלהם שעושים מן התמרים והתאנים וכיוצא בהם,
ואינו אסור אלא במקום מכירתו.
אבל אם הביא השיכר לביתו של הישראל ושותהו שם,
מותר שעיקר גזרה שמא יסעד אצלו. עכשיו, לשים לב לדבר הזה.
סתם יין במסיבה של גויים, אסור לשתות אפילו מבושל.
אבל יין מבושל שהגיע לבית של גוי והביא אליי, אין בעיה ביין מבושל.
גוי אצלי בבית שהביא אליי הביתה.
יין מבושל שיש לו כשרות כמובן.
אבל בשיכר,
שהוא במסיבת גויים, בביתו של גויים זה אסור.
אבל אם הוא הביא את השיכר מהתמרים או התאנים, כן, ערק מתאנים,
לא צריכה להיות בעיה.
למה?
כי זה לא ענבים.
במסיבה אצלם לא לשתות, שיבואו להתקרב אליהם.
אבל אם אתה מדבר על
בבית שלך, אז אפשר. לכן, מה אנחנו מתירים לשתות אצל גויים?
זאת אומרת, ששייך לגויים אצלנו בבית,
או במסיבה של רובם ישראל.
למשל, בירה,
שלא הוסיפו לה אלכוהול.
למשל,
ערק,
שהוא עשוי מתאנים, מתמרים.
למשל,
ויסקי,
שלא הוסיפו לו אלכוהול, שזה אלכוהול ענבים.
אומר השירה ממקור חיים,
סעיף יז, ויש מתירים בשיכר של דבש ותבואה.
הנה,
איך הם נוהגים להקל במדינות אלו?
מה זה שיכר של תבואה?
בירה וויסקי.
וזה כולל היתר בירה הנעשית בתבואה לשתותה במסיבות ובמסבעות של גויים.
אבל לדעת מרן שידעת הרמב״ם שהעתקנו בסעיף הקודם איזה היתר כלל.
וכן לדעת כל הפוסקים לפי זה המקל בשיכר של תבואה עובר על דברי חכמים
והאוי לגאו בו שכל מין שיכר אסור אבל משקים ששאר פירות מותרים.
או פשוט
שנספרדים או הולכים אחרי פסקי מרן אסור שיכר ותבואה היינו בירה במסיבות
במזבאות ובבתי קפה וכדומה של גויים.
שים לב על מה הוא מדבר.
לא אצלך בבית,
אצל גויים.
בכל אשר הוא יאמר לכם יוסף, תעשו.
והמחמיר גם במקום שנהגו יותר, תבוא עליו ברכה.
כל זה נאמר לגבי מסיבות של גויים.
אבל אם בן אדם מביא אליו הביתה, הוא קונה בחנות ויסקי,
קונה בחנות בירה,
קונה בחנות,
לא יודע מה,
וודקה מקרטושקה, מתפוחי אדמה, אין בעיה.
או משעורה אין בעיה יכול בבית לשתות כל מה שדיברנו שאסור דיברנו על האיסור של
מסיבה של עובדי כוכבים טוב
אנחנו נסיים בזה היום בעזרת השם בשבוע הבא אנחנו נלמד את סעיף יח' לגבי חלב
נוכרי חלב וגבינה של נוכריות בסדר סיימנו היום
למה אמרנו?
