אנחנו בפרק רסא, סעיף ל״ז במהדורה הישנה, זה עמוד 217. דברים אסורים משום דם.
דיברנו כל הזמן על הכשרת בשר,
סוגי בשר, סוגי חלקים של בשר, צריכים הכשרה,
איך צריכים הכשרה.
בסדר? עכשיו אנחנו מדברים על מקומות שהם בלויים מדם וצריך לנקר אותם. מה זה לנקר?
מה עושה התרנגולת?
מנקבת. מה עושה הציפור?
מנקרת.
מה זה לנקר?
להוציא משהו מתוך משהו.
המנקר זה מקצוע.
מקצוע של מנקר זה בן אדם שמוציא איזה שהם חוטים,
גידים,
כן, מתוך הבשר שהם אסורים באכילה.
אומר לנו המקור חיים.
יש חוטים שאסורים משום דם שבהם,
ומסורים הם בידי המנקר, שהוא אחראי לנקם כדין.
וכל הקונה בשר מתלי זה מוחזק בכשרות שתעודת רבנות מקומית מאשרת זאת,
יהיה ליבו סמוך ובטוח שיעשו את הכל כמו שצריך. עכשיו, לשים לב,
יש סוגים שונים של חלקים שצריך לנקר אותם. יש חלבים,
יש גידים,
יש חיבורים בין דבר לדבר שהם אוסרים,
יש גידי דם, זאת אומרת, עורקים
שצריך להוריד אותם. כל זה עושה המנקר.
כללית אנחנו נאמר שהבשר,
והכל מדובר על בשר בקר.
הבשר
אפשר לומר, נקי.
אין איתו שום שאלה של ניכור, זה בשר קדמי.
בשר קדמי הובא אומר,
כתף,
צלעות, כל החלק הקדמי,
כן, שיש,
אין בו ניכור.
חלקים אחוריים, מהמותן,
ואחורה, חוץ מהאצבע טרף, מה שנקרא,
של
לצלעות שגומרים את החלק הקדמי, שם יש איזה ניכור קטן, מנהג,
אבל רק מהסינתא, מהמותן ואחורה, מתחיל הניכור המלא, הגדול, השלם, כולל חלקי פנים.
עכשיו, מי שקונה בשר,
בקר,
כמובן שיקנה רבנות, חלק, מייד וכולי,
איזשהו שאלה גם בחלק הקדמי.
בחלקים האחוריים, איך אמרנו, אומר הרב,
שאם יש אישור של הרבנות, כנראה שמישהו ניכר את מה שצריך.
סעיף ל״ח, הכשר העוף אסור בידי עקרת הבית.
היום זה מסור בידי עקרת הבית?
זה היה לפני 35 שנה,
40 שנה.
הספר נכתב.
אז זה היה בידי עקרת הבית.
אני זוכר שאמא הייתה מכשירה,
קונים עוף שלם בחנות,
אצל הקצב,
ואם הביתה פותחים, בודקים את הריאות, בודקים את
הקורקבע ומכשירים.
ולכן צריכה היא להקפיד כדלה, תחתוך עצמו את האגפיים קודם מליחה.
וזה מנהג שנוהגים בו הספרדים.
כמו שדיברנו, כשדיברנו על הכשרה אמרנו שאת הרגליים של הבהמה,
או רגליים של העוף, חותכים למטה את השפיצים כדי שלא יהיה כמו קדרה, כמו סיר,
שאדם מצטבר בתוכו.
לכן טלפי בהמה חותכים אותם.
אותו דבר בכנפיים של העוף.
השפיצים
של הכנפיים
מנהג אצל ספרדים, לחתוך אותם.
יש רבנויות היום שעושות את זה.
למשל, קריית שמונה, למשל עוף טוב.
הם מורידים את השפיצים.
כאן השפיצים זה ארבעה. מה?
כן, בהכשרה.
בכנף יש שלושה חלקים.
החלק, החיצוני,
ויש לו גם שפיץ קטן.
אני צריך שלא יהיה מקום סגור, שאז אם יש דם הוא נצרר בפנינו.
עכשיו, בדרך כלל מורידים את החלק האחרון. ואצל ספרדים, אם יקנו עוף
שהוא שלם כנפיים שלמות,
שלושה חלקים,
להוריד את החלק הזה.
אחרי הכשרה גם.
כן, גם אחרי.
עדיף לפני. עדיף לפני, כן, כן, כן. אז לכן שם חותכים, מורידים.
אם נצרר, נצרר משהו שם, אז יאללה, תוריד אותה.
זה מנהג.
אם אתה קיבלת באיזשהו מקום עוף עם הכנפיים שלמות,
כולל החלק השלישי, לא רוצה להגיד מהטבח,
שהוא מביא דבר כזה לאכול,
בסדר?
הוסיף משקל למנה.
אבל הכנף מורכב משלושה חלקים, חלק אחד שצמוד
לגוף,
חלק שני מקופל, ועוד חלק שלישי.
יש לו טיפה שפיץ כזה עם עוד שפיץ אחד ממנו.
בסדר?
שני השפיצים האלה, זה החלק השלישי.
קיצור, כשאני אוכל כנפיים, הם מורכבות משני חלקים בלבד.
בסדר? זהו.
זה המנהג, זה מה שהוא אומר פה.
תחתוך עצמות האגפיים קודם מליחה,
וכן עצם הלחייים.
טוב, אנחנו לא,
איך אומרים, ראש אף אחד לא מקבל, אין לנו עצם לחייים.
צריך ליטול מן העוף חוט
הצוואר או תחתיכם עם המפרקת.
כמובן שהיום כבר מגיע מפורק.
ובדיעבד, אם מוסר הראש מן העוף, די בכך. מספיק.
וכן נוהגים לחתוך בירכי העופות בפרק הרכובה התחתונה, פני שלפעמים נמצאים חוטים אדומים ברגלי העופות.
ואם לא עשה כן, מותר בדיעבד, אפילו יתבשלו ככה, אף על פי שנמצאו חוטים אדומים שאינו אלא שומן בעלמא.
הרדווז היה מחמיר על עצמו ולא היה אוכל לו חוטים שנמצאים בעוף מלא עם דם,
אחרי הבישול אל המשליכם ואוכל השאר,
אבל לא היה עושה על אחרים.
נשים לב איפה עוד אנחנו יכולים לראות דבר כזה?
בכנפיים של הודו.
כשמישהו בא לנקות קצת כנפיים של הודו ורואה חוטי דם,
ממש רואים אותם, צינורות עם דם.
להוריד אותם לפני הבישול.
אבל גם אם יתבשלו,
להוציא אותם, לא לאכול, אבל אפשר לאכול שרף.
עדיף שלא.
יש מישהו שאומר שכן, בסדר? הוא מביא את זה בשם הרמה.
יש מישהו שאומר שאפשר.
עדיף להוציא אותם. בינינו, גם כשבאים ואוכלים עוף, ופתאום רואים את הצנרות האלה, מזיזים את זה הצידה, נכון? זה טבעי.
לא יודע, לא יודע באחרים.
אני ישר סולד מזה, בסדר?
אבל עדיף,
לפני הבישול, כבר לנקות את כל זה. רואים,
כלי דם,
לא הורידו אותם, אפילו שאין בזה איסור.
טוב,
סעיף לט,
נמצא טיפה דם בביצה, בין בחלבון, בין בחלמון.
מה זה, גיא, מה זה חלבון ומה זה חלמון?
מה אמא אומרת, איך יודעים?
חלבון זה לבן
וחלמון זה לימון,
בסדר?
אמא אמרה לך את זה פעם?
חלמון זה לימון, זה צהור,
וחלבון זה לבן,
חלבון לבון, בסדר, אם זה העיראקים בכלל.
חלבון לבון.
זהו, זהו.
אז זה סימן ככה של התבלבל.
בכל מקרה,
אם נמצא טיפה דם בביצה, בין בחלבון ובין בחלבון, הגיעו שלמים מרבים לאסור.
ואף אגב שמרן לא אסר אלא בחלמון.
למה? כי זה ריקום, תחילת ריקום של לפרוח.
אבל בחלבון פסק
שזורק את הדם ואוכל השאר.
ראוי לאסור בכל אופן. וכן נוהגים מבגדד.
וכן בביצה בתאומה שנמצאה בדם אסורה שלא אוכל כרוכים חמים.
כשנמצא אדם בביצה שבימי תרנגולת, ושאומרים לי שזורק אדם ואוכל השאר,
נכון להחמיר בקדים ביצה בת יומה. עכשיו לשים לב מה אני אומר פה.
כל מה שכתב פה,
המקור חיים, ועוד נמשיך ונראה,
זה על ביצים,
מה שנקרא היום ביצים אורגניות, חופש מלא.
לא רק ביצים,
ביצי חופש, ששים אותם בכלוב קטן,
יותר גדול מהתקן,
חופשיות לחלוטין. למה?
כי נדבר פה על ביצה שהופרטה עם זכר.
ויש לנו סיכוי שיצא מזה אפרוח.
כל טיפת דם זה תחילת
ריקום איברים של אפרוח. על אפי שאפשר להוציא מהחלבון,
אבל ביצים רגילות,
משווקות,
סטנדרטיות,
הן ביצים שאינן הופרות.
הן ביצים, בלשון חכמים,
ביצים מוזרות. מה זה מוזר?
עקב.
מוזר, זה אחד שהוא לא שייך לכלום.
אין סיכוי.
לא.
גם אם יש טיפת דם, זה לא תחילת ריקום איברים,
כי אין בכלל סיכוי לאפרוח.
תגיד תהילים, תעשה ייחודים, לא יצא מזה אפרוח.
כן.
אלא מה? שאנחנו מוצאים אותו מדין בלטש הקצו. מי רוצה לאכול חתיכת דם בתוך הביצה?
אבל הביצים הסטנדרטיות הן שווקות היום.
ביצה שקל בערך, כן? זה הסטנדרט, לא היקרות האלה של כל מיני.
אין שום בעיה איתן.
כי המקרות האלה, זה תלוי מה ואיך.
יש ביצים אורגניות, ביצי חופש, ביצי שטח,
יש לזה הגדרות,
הגדירו אותן, כי הייתה הפקרות בכל זה.
בסדר? יש כאלה שביצי חופש,
הם מסתובבים שם על זכרים נקבות,
ואחר כך יש ביצים.
בביצים כאלה,
באמת אם יש דם,
צריך לזרוק, בסדר?
היסוד הזה צריך שיהיה ברור.
ביצים רגילות שיש לנו היום,
דם לא פוסל בהם, אפילו בחלמון.
תוציא את הטיפה דם ותאכל את הביצה.
כמובן שאוכלים אחרי
בישול מלא.
למה?
סלמונלה,
חיידקים, בעיה.
בסדר?
זו הלכה.
ונשמרתם
מאוד לנפשותיכם.
טוב,
ודף על-פי שאמרנו שאסור לאכול ביצה,
לאסור הביצה שנמצא בדם, בין בחלמון בין בחלמון,
מקום ומקום שהיא תדחק ובהפסד מרובה, שתסמוך על המתירים שנמצא בחלבון, חוץ לקשר,
כן, יש איזה מין פס לבן כזה שמחבר בין החלמון לבין החלבון.
בסדר, אם זה נמצא מחוץ לזה, שם זה תחילת הריקום.
אם זה נמצא בשקוף,
אבל לא בלבן הזה שיוצא מהחלמון אל כיוון החלבון.
בסדר, אפשר פשוט להוציא, גם אם זה מופרה.
כן,
כי זה תחילת ריקום איברים,
שני צדדים.
כן, זה משרד הבריאות.
מי שעושה חביתה ביצת העין,
מה צריך לעשות?
שני צדדים.
לא כמו שהיה פעם, היינו אוכלים ביצים,
צד אחד, משהו משהו.
שתי פרוסות לחם טובלים רק בחלבון.
נכון?
אפשר או לא, אני יודע גם לעשות ככה.
תבוא אליי נעשה לך.
כן, בטח, חופשי, חופשי. טיפה.
יאללה.
ועניין הקשר, הוא ידוע שיש לחלבון קשר בראש אחד, והוא דבר שנתפס מזרע הזכם, וזה כאילו אפשר יותר בשל החלבון, והוא דבר מועד, קשר כמו חוטים,
וגם בחלמון יש גם קשב וכדמות כתר עגול במלוא רוחב
עדשה גדולה ולדעת הגאונים יצירת האפרוח מן החלמון
לכן מחמירים בחלמון יותר מהחלבון
וכן סברת מרן, אחרי סוברים
שיצירת האפרוח מן החלבון לכן מחמירים בחלבון יותר, והנה לך כסברה הזאת.
מר, הנה מה שאמרנו, בזמננו
שכל הביצים המשווקות בחנויות נוצרות שלא על ידי זכר והן ביצים מוזרות
שנזכרו בהלכה, מה זה בזמננו?
לפני שלושים שנה, ארבעים שנה, מה היום?
ארגוני הירוקים,
אנחנו צריכים, וזה רופש,
ויכול להיות שיש ביצים שהן מופרות,
אז זה בעיה.
אין צריך לבדוק אם יש בהם דם, שזוכרים מרוב הביצים שיש בהם דם. בכל מקום נהגו, להחמיר,
כשעושים מאכל עם ביצים, לבדוק אם יש בהם דם,
ואם יש בהם דם, וכן נוהגים.
לשים לב, מתי אנחנו בודקים ביצה אם יש בה דם או לא?
כשפותחים אותה לעשות ממנה חביתה.
אבל אם אנחנו עושים ביצים שלמות,
ביצה קשה,
ביצה מחמין,
לא משנה מה, אנחנו לא בודקים.
אנחנו ישר מבשלים את הביצה בלי לבדוק ואוכלים אותה.
בסדר, אוכלים בלי לבדוק.
מתי?
כשזה מתבשל.
אבל כשאני פותח ביצה, בין לעשות עוגה,
בין לעשות חביתה,
בין להקציף, לא יודע מה,
למרוח על הלחם באפייה, בסדר?
או על העוגה, לא משנה מה,
ואנחנו בודקים אותה. לכן במגדניות,
בודקים,
חייבים לבדוק,
אבל אם אתה מבשל שלם, לא צריך לבדוק.
אז לכן הוא אומר פה, רגע, לפני שנייה דיברנו.
נסתכל בימיהם, אנחנו בימיהם א',
כן?
מותר לאכול ביצים צלויות,
אף על פי שאין באפשרות לבודקן.
לכן צריך לבדוק את הביצים, ויש בהם דם, שסומכים רוב הביצים, שאין בהם דם.
וקודם כל הם נהגו להחמיר כשעושים מאכל עם ביצים, לבדוק מי יש בהם דם וכן נוהגים.
אך המחמירים שלא לאכול ביצים מבושלות מחשש דם אם לא בדקו קודם, אין להם על מה שיסמכו.
והיא חומרה שאין בה טעם.
אני לא אוכל ביצים שלמות.
ביצה קשה אני לא אוכל. אין בדבר הזה.
אוכלים, זהו זה.
מ״ב
בשלו ביצים רבות יחד ובתבשיל.
ונמצא דם באחת מהן, יפנו בשאלה לככה.
לכן, דרך אגב, יש מי שאומר שמבשלים לפחות
שלוש ביצים ביחד. למה?
כי אם נמצא אפרוח באחת מהן,
בטל בירור.
אני יודע למה,
בדיוק כמו ששאלת לפני רגע, עכשיו אתה שואל למה.
אמרנו, אם זה ביצים ופרוט, ביצי חופש,
ביצי חופש מהשטח.
אמרתי, יש בפנים אפרוח.
לא יודע, מה זה אפרוח?
מה זה אפרוח?
די.
טוב,
אם יניחו אפר בגדרה ששתקו בה ביצים, נמצא שם ביצה שיש בה אפרח או ביצה שיש בה דמב״ח ללמוד.
אתה רואה?
יש הבדלה בין זה לזה.
מותרות הביצים הכשרות, משום שהאפר נותן טעם לפגם בבשר.
לכן המנהג במערב, כשיש חופה או מילה, ששולקים ביצים רבות.
וגם לפי מנהג זה צריך להניח אפר תוך המים שירתחו על האש קודם שיניחו הביצים. גם צריך להניח אפר הרבה שאת האמון נקרע במים. איזה גמגם במנהג זה מעיקרו?
על כן, אף על גב שאין לבחות ביד הנוהגים בביצים יותר זה על ידי אפר,
שומר נפשו יחוש בזה ותבוא על הברכה.
טוב, בכל מקרה אמרנו שעושים לפחות שלוש.
כן, זה מנהג.
דם אדם,
אם פירש ממנו אסום משום מראית העין.
לפיכך נגש פרי בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הפרי,
צריך לגוררו.
אבל דם שבין שיניו מוצצו.
אם נתנף דף באצבעו מותר למוצצה בפיו שרי ניכר שבא מאצבעו.
כי זה לא איסור באכילת דם
שלו אלא שהגידו שהוא שותה דם
נצרר דם בבשר בחמת מכה אסור לבשלו
עד שיחתוך המקום אם לכן הוא יפה
באיזה בשר?
בשר בקר, כן, בשר עוף
נצרר שם דם
לפעמים רואים שיש איזה מכה
אתה מנקה את זה, באמת זה דם, צריך לגרור את זה יפה
לפני ההכשרה או אפילו אחרי ההכשרה
אחרי ההכשרה אתה מנקה את כל המקום הזה
פתאום אתה רואה בפולקי אחרי שהורדת לו את העור
אתה רואה שיש שם ריכוז של דם
כן, כן, לא משנה, גורם, כי כבר הכשרנו,
כבר הכשרנו.
בסדר?
טוב,
בזה סיימנו פרק יס' א', כל נושא של הוצאת הדם מתוך בשר, עוף,
כן, מה שאנחנו אוכלים,
על ידי הכשרה במליכה או על ידי הכשרה בצלייה,
כן, או כל שאר החלקים האסורים,
כולל כל מיני סוגי דמים שנמצאים במקומות
שאנחנו צריכים להתרחק מהם.
זה פרק ר' סב. פרק ר' סב הוא לא מדבר איתנו על דברים האסורים,
הוא מדבר איתנו על דברים המותרים,
אבל הבעיה היא החיבור בין שניהם.
בסדר? אני אתן גם דוגמה.
אתם יודעים, הרב ישראל מאיר לאו,
שהחלו אורחים טובים וארוכים,
אחד האנשים המיוחדים
בארץ ישראל.
תלמיד חכם גדול, רב ראשי.
פרט לכל זה הוא גם אשף הדיבור.
הוא נואם בחסד עליון.
הוא יודע איך להסתדר עם כל אחד.
לפעמים אתה,
לפעמים אני מקשיב כדי לשמוע איך הוא מדבר.
גם על הדברים כמובן. לשמוע איך
מעבירים את זה.
חשוב.
פעם אחת,
מאוד מאוד כאב לי אז.
פעם אחת,
כנראה שזה הכל מתוכנן.
עבדו עליו ברדיו ברשת ב'.
איך עבדו עליו?
פתחו רשת מקדונלד.
שמעתם על זה?
רשת
שבזמנו כולה הייתה טרף,
היום יש
איזה סניף, לא יודע מה, שניים, לא יודע מה, שהם כשרים,
אבל טרף.
ומה פתאום, לא להיכנס לשם, הרבנות יצאה, אסור להיכנס, ושום דבר ושום כלום.
העלו את ה... בשעה 12 בצהריים,
רשת ב',
העלו את הרב לאו לדבר.
אסור להיכנס למקום כזה, הוא טרף,
אין לו שום הכשר,
הוא לא בסדר,
שלא יעשו דברים כאלה בארץ ישראל.
הוא מדבר יפה, יפה, יפה, יפה, יפה.
גמר לדבר, סגרו לו את הטלפון.
זהו.
הרב לאור, הרב הראשי לישראל,
גמר את דבריו.
את מי מעלים עכשיו לשידור?
את הבעלים של מקדונלדס בישראל.
מה הוא אומר?
הרבנים האלה מעופפים,
חיים בשן הפיל, בבית המדרש, הם לא יודעים בשטח.
אני מזמין את הרב לאו למיקדונלד
שיראה
כל המוצרים שלנו בהכשר מהודר שלו.
מה זה הכשר מהודר של הרב לאו?
הרבנות ראשית לישראל.
הכול בהכשר מהודר שלו, אני לא מבין מה הוא רוצה. כל מי שרוצה יבוא ויראה
שכל המוצרים שלנו, שתנובה,
הכול
מהדרין מן המהדרין.
הרבנים לא יודעים מה הם מדברים.
זהו, הרב לאו יכול לענות עכשיו.
לא.
מה אסור? נתנו לו לדבר, ועכשיו
תוקפים אותו.
הוא יכל לענות.
עכשיו, מה הסיבה שהרב לאו אמר ששם זה טרף?
כי שמים את הגבינה על הבשר.
זה ברור.
זאת אומרת, החיבור בין
גבינה לבין בשר,
בין חלב לבין בשר, הוא אסור מהתורה.
ואת זה מישהו שכח להגיד.
כל מיני כתבים לא יגידו את זה.
מן הסתם קיבלו משהו.
זה יכול להיות אחרת.
לכאורה קיבלו.
בכל מקרה ככה הסתיים הסיפור שם.
אבל כמובן שאנחנו לא נכנסים, למה?
ערעור.
מי אמר שאסור לאכול בשר עם חלב?
מי אמר?
חכמים?
אמרו שאסור לאכול בשר עם חלב?
אומר לנו, הנה הרב חיים דוד הלוי,
תחילת פרק רסם-ב,
דיני בשר וחלב.
לא תבשל גדי בחלב עמו.
מקרא זה נכתב בתורה שלוש פעמים.
וביערור, רבותינו, אחד לאיסור אכילה,
אחד זה איסור הנאה ואחד זה איסור בישול
ולכן בשר וחלב אסור לבשלו
אף שאין בדעתו לאכול ממנו
למשל אם הוא רוצה לתת את זה
לכלב
ואסור לאוכלו
ואסור בהנאה
אם בטעות התערבב בשר וחלב
וזה אסור מדין בשר וחלב
אפשר לתת לכלב של אבו מאזן?
לא בסדר כי יש פה איזושהי הנאה
נותנת לכלב שלו ארוחת צהריים
מה פתאום אסור
מה עושים עם בשר וחלב שהתערבבו?
מה?
השמדה.
שרוף, שימה איזה חומר מפגל,
שלא ייהנו מזה, אסור בהנאה.
בסדר?
פח אחר כך.
טוב.
ואם נזמן לידו בשר שתבשר בחלב, קוברים אותו.
אבשל כזית משניהם כאחד,
בשר וחלב לוקה.
וכן האוכל כזית משניהם לוקה אף על פי שלא בשב.
אסור באכילה,
אסור בבישול.
מה עם הנאה?
זה לכאורה דבר שאין בו מעשה.
הוא לא בישל והוא לא אכל.
ממילא זה בא.
אז לא לוקים על זה. זה אסור, בטח שזה אסור מהתורה.
אסור בהנאה.
יש לו בשר וחלב.
הוא בטעות קנה בסופר מוצר לקט, איך זה נקרא?
כאלה קופסאות של אוכל של...
לקט.
לקט? יפה. של חתולים.
בטעות הוא קנה. מה זה מורכב?
בשר וחלב. מותר?
אסור. מה הוא עושה עם זה עכשיו?
זה שלו. הוא יכול להחזיר את זה לסופר?
אסור בהנאה.
זה ברור.
הסתבכתה, כמו שאומרים.
היא ברשויות.
כן?
מישהו במקרה הגיע אליו,
בשר שבושה...
בנפרד, אחד ליד השני? לא, אין שם מה, אכפת לי. באותו כלי של הכלב, פעם הוא שם חלב, פעם בשר, מה אכפת לי?
הבו-זמני זה מה שאוכל.
השאלה היא שאסור בארבע שעות, זה כבוש,
שזה כבר דה רבנן.
אמרתי, זה דה רבנן.
עוד רגע נראה מה... עוד לא ראינו את הפרטים.
ודאי.
כאמור,
כאמור, למדו רבותינו שלושת האיסורים הנ״ל משלושת המקראות.
אבל הרמב״ם העתיק ממטרש רבותינו טעם מדוע לא בעיר הכתוב בפירוש איסור אכילה.
הרי מה כתוב? לא תרשק די בחלבים על שלוש פעמים.
לא שתק הכתוב מלאסור האכילה,
אלא מפני שאסר הבישול. כלומר,
אפילו הבישול אסור.
ואין צריך לומר האכילה, כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שעשר בת הבת.
כתוב שאדם אסור לו לבוא על
בת בתו.
לא כתוב שאסור לבוא על בתו.
אז מה?
יפה.
לא שתק מהבת, כמו שאמר בת הבת. אם בת הבת אסורה, קל וחומר,
שהבת אותו דבר כאן. אם לבשל אסור, קל וחומר, נכון.
בטעמה של מצווה זו נראו כמה טעמים הדרך הפשט.
ומאהבת הקיצור לא נעתיק אף אחד מהם.
כי אחרי המחילה הרבה,
אין בהם כדי לסבר את האוזן, והתעלומה בעינה עומדת.
ואחרי ההתבוננות נראה שמצווה זו היא בכלל גזירות התורה וחסרת טעם.
וכן מורים דברי רבותינו שדרשו, לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מגלה
להם לישראל מפני מה צוותה התורה,
בשר בחלב ופרה אדומה ושעיר המשתלח.
נו, אז אם לעתיד לבוא יגלה, מה עכשיו?
עכשיו זה סוד.
אז כל הטעמים שנותנים,
טעמים. מה אמרנו פעם? מה זה טעמים?
טעם.
כל אחד והטעם שלו. אחד אוהב
מלוך אחד אוהב מתוק, אחד אוהב חמוץ מתוק.
נאצ'ו.
כל אחד עם מה שהוא אוהב.
ויש אחד שאוהב לפעמים כך ולפעמים כך.
יש אחד שאוהב לשים לימון עם הסוכר בתוך התה.
חמוץ מתוק,
בסדר?
כל אחד והטעם שלו.
אז מה זה טעם?
זה לא סיבה למהות המצווה או האיסור.
זה הסברה.
הרב למגשם מסביר
זה מופיע בחוברת,
חזון הצמחונות והשלום.
בחוברת הזאת שמו גם כל מיני טעמים, לכלאיים, לבשר וחלב.
הוא אומר,
לבשל בשר וחלב זה הדבר הכי גרוע שיש בעולם.
יותר גרוע מלשחוט.
למה?
כי בעצם אתה לוקח את המזון
של הילד של הפרה,
ובמה שהוא צריך להמשיך את הקיום, אתה מבשל אותו בו.
אכזריות.
בסדר?
לוקח איתו בשר יום, והשאלה טובה מה שהוא צריך לחיות בו.
הסברה, יש פה הסברה, זה טוב לכל מיני צמחונים וכל מיני... להסביר.
אבל שורה התחתונה, מה אומר פה הרב חמד עמיד אלימין לוי?
למה?
אסור, כי ככה תורה צוותה, זה חלק מהדברים של הגזירות.
העובדה שזה כתוב, ומכאן שהיא מסוד וסודות התורה.
מכל מאמץ מצידנו להבינו, אך למותר.
וכדברי הרב אבן עזרא,
אין לנו צורך לבקש מטע עם איסורו כי נעלה מעיני הנבונים.
כוונתו כנראה לחכמי ישראל, זה הנבונים.
ורבותינו חכמי המת ביערו על דרך הנסתר, ואין איתנו יודע עד מה.
זאת אומרת, יש לנו בתיקוני זוהר
איזשהו ביאור,
למה לא תבשל גדי בחלב ימו? זה דומה למה שהרב אומר, או הרב אמר דומה לזה.
טוב,
זה האיסור של הערבוב בין בשר לחיים. עכשיו לשים לב,
לא תבשל גדי בחלב ימו, על מה אנחנו מדברים?
דווקא גדי?
מה עם העגל?
מים פרה,
מים כבשה, מים איזה, יפה.
כל בהמה.
לא תבשיק דיבר חלב ללמוד, דיברה התורה בהווה,
כל בשר בהמה אסור מחלב של בהמה טהורה.
אבל מה עם עוף?
זה לא אסור.
לא כתוב בתורה שאסור.
חכמים גזרו על עוף כמו בשר.
התייחסות שלנו לא עוף כמו בשר.
רק שכמה שזה דה רבנן, אז אם מתערבב עוף וחלב,
אז זה מותר בהנאה.
אם מתערבב עוף וחלב, אפשר לתת לכלב.
בסדר?
אסור לבשל,
אסור לאכול,
בהנאה זה מותר.
בסדר?
אומר לנו הלכה כך.
כתוב בתורה
לא תבשל גדי בחלב ימור שלוש פעמים,
אחד לאיסור בישול,
אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה.
והוציא אכילה בלשון בישול, אומר שאין איסור מן התורה אלא דרך בישול,
אבל מידי רבנן אסור בכל עניין,
כולל כבישה, כולל מליחה ביחד, אסור.
לכן, אם קרה שתבשיל נאסר משום תערובת בשר וחלב,
אסור לתנו אפילו לכלב רחוב,
לכל שכן לגוי,
לכל שכן לשפחתו.
מותר לתת לתאילנדי, לפיליפיני,
בשר וחלב,
אסור,
אבל הוא אוהב את זה, בסדר, כתב שאוהב, אסור.
אסור לתת לו את זה.
בעיקר מצוותו בקבורה, ויש נוהגים לזרוקו בבית השימוש.
מי קבורתו? או לנהר,
או לכל מקום שאין שום בריאה יכולה ליהנות ממנו.
טוב, אבל בנהר כן יכולים ליהנות ממנו. מי יכול ליהנות ממנו? להגיע.
מאיפה אנחנו יודעים את זה?
מה היה לפני שנים, גיא?
אסרו בארץ, אבל אחרי ארבע שנים, בטעות,
אחרי שארבע שנים אסרו באמריקה, פה באו לאסור,
אכילת נסיכת הנילוס.
למה אסרו לאכול דג נסיכת הנילוס?
איפה גדלת נסיכת הנילוס?
בנילוס.
נילוס הלבן, הכחול.
בסדר, קניה.
בקיצור, מה התברר?
כשהייתה מלחמה באפריקה,
ברואנדה,
כמה אנשים נהרגו אז?
חצי מיליון,
וזרקו אותם לנהר.
מה יעשו בהם?
זרקו אותם לנילוס. מי אכל אותם?
נסיכה, בשביל זה כזו שמנה,
אכלה רואנדים רזים.
בסדר?
אז עד שנזכרו לומר שיש פה בעיה בריאותית,
כבר כולם התירו לאכול. אז פה בארץ זה שלושה חודשים היה עסוק,
אבל באמריקה ארבע שנים.
לא נתנו לאכול נסיכת הנימס, עד שהתעוררו פה.
כן.
מחלות?
כן, כן, מה אכפת לי? משרד הבריאות.
בסדר?
יופי. טוב.
גדי לאו דווקא,
עבורו הדין שור שבע עז,
ולא שנה בחלב אם ולא בשנה בחלב אם אחרת,
אלא שדיבר הכתוב באופן.
כל בהמה טהורה, בחלב בהמה טהורה.
ג. ביצים הנמצאות בעוף.
אם הן גמורות, שיש להן חלבון וחלמון,
אף על פי שמעורה בגידים, זאת אומרת, בנימי דם,
הרי זו גמורה ומותר לו אוכלה בחלב.
אבל אם אין לה אלה חלמון, אסור לבשלה בחלב.
אבל אם אוכלה בפני עצמה, מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב.
ומצד המנהג כתבו גדולי האחרונים שלא לאכול שום ביצים הנמצאות בעופות בחלב,
אפילו קליפה חיצונה קשה.
איך אומרים, לחצתי על התרנגולת וזה יצא.
וכן ביצה שאין לה אלה חלמון,
שהתיר מרן לאכול אחרי הגבינה, יש נוהגים גם בזה, שלא לאכול אחרי הגבינה.
כן,
בואו נאמר ככה, מה פתאום בצד זה פרווה?
היוצא מן הכשר, כשר, יוצא מן הטמא טמא,
היוצא מן התרנגולת, צריך להיות בשרי,
למה זה פרווה?
כי ברגע זה זה כבר משהו אחר, נפרד.
אבל אם זה לא נפרד, זה עדיין נמצא בפנים, אפילו גמור, שלם.
מחר זה יצא, לא.
על אף שיש איזה היתר,
יש מי שמתיר.
אותו דבר חלב.
הרי יוצא מטהור טהור, נכון? אבל יוצא מבהמה בשרי.
איך חלב יוצא?
אבל משהו אחר, נפרד פה.
הבעיה הגדולה שלנו, ופה אני אגיד את זה בקיצור,
כי נראה לי שאין קליינטים
לדבר הזה.
דיני כחל,
מה זה כחל?
הטינים של פרה.
הבעיה ברורה,
איך אפשר לאכול הטינים של פרה?
יש כאלה שאוכלים, תימנים, יש...
היה לנו איזה מישהו בישיבה שהיה הולך
למאה שערים
כדי לקנות ככה.
אמרנו, למה אתה הולך למאה שערים בדדץ?
הוא אומר, שמה זה עולה גרושים,
אף אחד לא רוצה לקנות את זה, מי אוכל דבר כזה?
אבל במחנה יהודה זה עולה יקר,
אז הוא הולך לקנות במאה שערים.
טוב,
בכל מקרה,
מה הבעיה שלנו בעטינים?
יש שם חלב,
בקנוקנות,
צינורות שיש בהם,
בעלו אשם,
חלב.
איך אני יכול עכשיו לאכול את זה?
במה זה עטוף?
מה זה עטינים?
בשר.
בפנים יש חלב.
אם אני מבשל ככה, יפה. אם אני מכשיר,
כל החלב יצא?
הרי ההכשרה, מה עושה? מוציאה דם.
תציג גם את כל החלב, ההכשרה?
לא.
יש הלכות מיוחדות איך אוכלים כחל,
איך אוכלים עטינים.
בסדר?
בקיצור, נגיד
צריך לפתוח את זה, לקרוע,
להטיח את זה בקיר,
כמו שטיח,
כן, לדפוק טוב בקיר חזק חזק,
עד שיצא כל החלב, ורק אחר כך
להכשיר את זה, בסדר?
זה ככה, יש פה מישהו שפעם אכל דבר כזה?
אכלת, ארגן?
אכלת?
אכלת פעם מטעינים?
אה, יותר טוב.
לא יודע,
אני לא אכלתי.
לא מכירי, לא שמעתי, לא ראיתי ולא יודע.
זאת אומרת, ראיתי, אבל לא הכניסו אצלנו בבית דבר כזה.
טוב,
זהו.
זה לגבי איסור בשר וחלב ודיני ככה. עכשיו,
פרקטיקה.
אמרנו שאסור לבשל,
אמרנו שאסור לאכול,
אמרנו שאסור
ליהנות
בשר וחלב.
האם יש אפשרות
לשים על השולחן קערה חלבית, קערה בשרית.
האם יש אפשרות שאנשים
שאוכלים בשרי וחלבי ישבו על אותו שולחן?
מה?
אה, זאת אומרת לא.
אם רוצים, צריך לעשות תנאים מסוימים.
זאת אומרת.
הבנת אותי?
ברור.
יפה. אומר לנו, המקור החיים ככה. אסור להעלות, סעיף ז',
אסור להעלות בשר על שולחן שאוכל עליו חלב,
שלא יבוא לאוכלם יחד.
שני בני אדם המכירים זה את זה שיושבים לשולחן אחד,
אחד אוכל גבינה והשני בשר, קורא בבית גיא,
אתה בא לאכול ארוחת ערב,
חלבית, אחיך אומר,
בא לי עכשיו איזה
סטייק אוף,
סטייק בשר.
יכול להיות?
קורה, לא?
מותר לשבת על אותו שולחן?
אולי ייקח ממכרכתך, אולי תיקח ממכרכתך.
אסור. אם לא מכירים... אסור.
אבל יש צד של היתר,
אם עשינו היכר.
עשינו היכר, שהוא יבוא ויגיד
אני אוכל את שלי, אתה אוכל את שלך.
שלא יבואו לערבב ביחד.
לא, שהוא יסמן, הכוונה יגיד, יסמן, אתה צודק.
ביטוי אתה צודק.
שהוא יסמן לנו שיש פה הפרדה.
ואז אם יש קערה של סלט
ויש
כף לקערה, אין בעיה.
אבל אם יושבים, אחד אוכל בשכיר אחד חלבי וכל אחד אוכל שאתה מזליק לו לתוך הסלט,
אסור.
זה, דרך אגב, אחד הדברים. למה אצל מרוקאים בליל שבת אחרי הדגים מורידים את הסלטים?
למה?
כי כל אחד שם את המזלג שלו עם הדג
בתוך הסלט.
אם שם את המזלג עם הדג בתוך הסלט, אפשר לאכול את זה עם בשר אחר כך.
אבל אם לכל סלט יש את הכף שלו, את המזלג שלו,
אין בעיה.
כל אחד יודע שהוא לוקח בכף,
הוא לוקח במזלג הציבורי,
הוא לא לוקח בשלו.
בסדר? זה חשוב.
להנהיג את זה כך, יותר טוב.
זה פותר הרבה בעיות.
טוב,
אסור להעלות בשר על שולחן שאוכל בו,
עליו גבינה שלא יבואו לאכולם יחד.
שני בני אדם המכירים זה את זה,
מכירים זה את זה,
שיושבים לשולחן אחד ואחד אוכל גבינה והשני בשר,
יעשו היכר, כמו שכל אחד יאכל על מפה אחרת,
או שיתנו ביניהם דבר היכר המזכירם להיזהר,
שלא יאכל זה משל חברו.
ורצוי שיהיה איזה כלי שאין דרכו להיות על השולחן,
כמו סמארטפון,
כמו זה, נכון?
מישהו שם בשעת האוכל על השולחן שאוכלים בו סמארטפון?
זה כתוב פה.
תעזוב את הבדיחות שלי, תשאיר.
את הבדיחות שלי, תשאיר לי.
הרי זה היה פה עכשיו מוסר,
שאנשים גם לאכול לא יודעים.
אתה מבין?
שני החבר'ה נפגשו אחרי 25 שנה.
ישבו במסעדה, באים לאכול,
התיישבו, אהלן, מה העניינים, החוקים חיבוקים,
שעה וחצי נפרדו.
זה ברור?
אני גם לפעמים עושה ככה, שזה יזוז יותר מהר,
שזה לא יחליק לי.
קיצור, דברים שלא רגילים לשים אותם לשולחן,
לשים זה עקר,
אם רוצים לאכול בסרי חלבי.
טוב,
היזהרו לבל ישתו מכלי אחד שמדבק מן המאכל בכלי, וכל שקל שלא יאכלו מאותו כיכר,
וכן ייחדו לכל אחד כלי מלח לעצמו,
כי בשעה שטובלים מאכלם במלח עלולים להישאר שם פרורים דקים.
על איזה מלחייה מדובר?
מלחייה פתוחה,
בזמנה
ולכן הוא אומר בסעיף ח' ראוי שכל אדם ייחד לו שתי ממלכות אחת למאכלי חלב ואחת למאכלי בשר ואם אינו נוהג כך ייזהר לבל יפול מאומה במלך בשעה שתוביל בו מאכלו.
על איזה ממלכות מדובר?
שטובלים בהן.
אבל אם זה מלכייה עם חורים,
אם זה זוג מבוגרים,
מבוגרים אפשר לשים אחת,
אם זה ילדים לא.
אתה ראית פעם איך ילד עם בוזק מלח על הגבינה?
הוא מכניס בפנים?
אימא, לא יוצא פה כלום. למה?
כי הוא דחף את זה פנימה, לתוך המרק,
פנימה.
אתה תראה את זה עוד.
בסדר?
בטוח שיש שם החלבי.
אני חושב שיש ילדים קטנים,
כללית אנחנו ממליצים גם מלחיות סגורות,
שיהיו אחת מסרית ואחת חלבית.
אבל זה לא עיקר הדין.
עיקר הדין,
כשיש מלחייה פתוחה,
תעשה אחת חלבית, אחת נוספת.
לא, בסדר?
הנושא הזה ברור?
אז זה אמרנו לגבי
השולחן אחד. דרך אגב, ההלכות האלה
זה בדיוק אותן הלכות
שקשורות בין איש לאישה בשעה שהיא אסורה.
בדיוק אותן הלכות.
לעשות איזשהו היכר.
טוב,
זה לגבי שולחן שאוכלים עליו.
הדבר הנוסף,
עמוד 222,
שלא לאכול גבינה אחר בשר.
בסדר? לשים לב, יש גמרא.
הגמרא מספרת
על
מי זה היה?
הגמרא בחולין מספרת על, אתה זוכר איזה דף?
הנה,
דף קה,
אמרמר עוקבא,
בסדר?
אמרמר עוקבא,
אנא להמילתא
חלה בר חמרה
לגבי אבא.
היה לי בעניין הזה חומץ בין יין. מה זה חומץ בין יין?
מקולקל.
מה זה חומץ?
יין מקולקל.
אני חומץ בעיניין, כשאמרו שיש ילד שהוא מקולקל מההורים שלו, זאת אומרת ההורים שלו בסדר, הוא מקולקל,
אז חומץ בעיניין.
זאת אומרת, אני חלה בר חמרה לגבי אבא, דאילו אבא,
אבא של מרוקבה,
כי אהב אכיל ביסרא עידנה,
לא אהב אכיל גבינה עד למחר עד אשתא.
אבא שלי אומר מרוקבה,
מה שעה עכשיו?
שש ורבע.
אוכל עכשיו בשרי,
מתי יאכל פעם הבאה חלבי?
מחר ב-186.24 שעות.
אנא,
באה סעודתא הוא דלא אכיל נא,
לסעודתא אחרית אכיל נא.
אני,
בסעודה הזאת אני לא אוכל,
בסעודה הבאה אני אוכל.
ופה, איך אומרים,
שאלת מיליון היורו,
השקל,
יותר טוב, כמה זמן זה?
כמה זמן יש בין סעודה לסעודה?
ברור כבר.
אין לנו מקור אחר בגברה.
זה המקור היחידי שמדבר על זמן ההפסקה בין בשר לבין חלב.
אז כמה זמן זה?
בין סעודה לסעודה.
טוב,
אז נלך לסטנדרט של חכמים על פי דברי התורה.
על פי דברי התורה,
כמה סעודות היו אוכלים ביום?
שתיים.
שבת שלוש, נכון?
מטה אוכלים שתי הסעודות?
פת אחת, פת שחרית. מתי אוכלים פת שחרית?
עד
עד שש. תלמיד חכם עד שש שעות, נכון?
יפה.
פת שחרית אוכלים בין שעה רביעית לשעה שישית.
פת ערבית מתי אוכלים?
יפה.
כמה זמן יש בין שעה שישית לצאת הכוכבים?
כמה שעות?
שש. קצת יותר משש.
בסדר?
שש שעות.
מפה בא העניין שצריכים להפסיק בין בשר לבין חלב שש שעות.
אלא שבא מישהו אחר ואומר, סליחה,
מה אומר מר רוקבא?
אני בסעודה הזאת לא אוכל, סעודה אחרת כן.
ברגע שברכתי ברכת המזון מסעודה בשרית,
מה שנקרא, ניקיתי את השולחן, ברכתי ברכת מזון,
שתי נס קפה עם חלף.
זו סעודה אחרת.
זו לא אותה סעודה.
גמרתי את הסעודה.
זהו.
בסדר?
שתי קיצוניות. אחד, שש שעות,
אולי שש שעות פלוס,
והשנייה,
מיד אחר כך.
דעה נוספת אומרת, לא, לחכות שעה.
לחכות שעה.
מחכים שעה זה בסדר.
ברור?
יפה.
יש דעה נוספת.
עכשיו, מה עושים הולנדים?
שעה.
מה עושים רוב עם ישראל?
שש שעות.
יש דעה נוספת שלפני שנים אמרתי שאין לה מקור,
כי לא ידעתי, עכשיו אני יודע.
בסדר? דעה נוספת של יקים,
יוצאי גרמניה,
שלוש שעות.
מאיפה בא שלוש שעות? לא מופיע,
לא בשולחן ערוך, לא ברמה
ולא בנושא כלי,
אף אחד.
בסוף הלכות
איסור והיתר של המהריור, רבנו ירוחם.
סוף הלכות איסור והיתר של רבנו ירוחם,
שזה פוסק אשכנזי,
כתוב, מנהגנו שלוש שעות.
שאר גם פוסקים אשכנזים, הם לא יודעים.
בסדר?
זה המקום.
אומר הרמה,
השולחן ערוך אומר שש שעות.
הרמה מביא את הדעה שמיד אחרי סעודה ושעה.
כל מי שיש בו ריח של תורה מחכה שש שעות.
והרמב״ם כותב כשש שעות. למה כ?
איך הסברנו?
זה קצת יותר.
כי שעה עד שעה שישית הוא אוכל, ואחר כך חרץ את הכוכבים.
זה שש פלוס.
ברור.
הוא רק כותב כשש שעות.
אלה הם הדעות. בקיצור, מי שרוצה להיות יהודי נאמן,
מחכה בין בשר לבין חלב שש שעות.
לא שינה, כותב השולחן ערוך,
בשר בקר, בהמה, לא שינה בשר עוף.
על אף שעוף הוא דה רבנן ובהמה זהה דאורייתא,
הסברנו מקודם,
אנחנו מדברים על אחידות במרחק,
בהבדלה בין בשר לבין חלב.
בואו נראה את זה בפנים.
אכל אפילו בשר, סעיף ט', עמוד 222,
במקור חיים, אולי סמך ב'.
אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גוונה אחריו עד שישה שש שעות,
נחל חובה לנהוג,
ובייחוד בני העדות הספרדים, ואסרו לפרוץ גדר,
ואלה הנוהגים להסתפק בפחות מזה, אין להם על מה שיסמכו.
וגם הרמב״ם סיים וכתב שיכול להמתין שש שעות,
וכל מי שיש בו אורח תורה ראוי שינהקם,
אפילו אם שעה כשיעור שש שעות,
אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו,
ולא יש לתינוק צריך להמתין שש שעות,
אפילו שהוא לא בלע,
לעס.
היום יש כבר בלנדר מקל, אני יודע,
מרסקים את הבשר לילדים עם קציצות, אבל פעם לא היה, אז אימא הייתה לועסת ונותנת לתינוק.
בסדר,
חיים אחרים.
נהגו להחמיר שהאוכל תבשיל של בשר,
כלומר שלא אכל בשר, שלא יאכל גבינה אחריו, כמו אחר בשר עצמו, ואלה לשנות ולפוץ גדר.
והמנהג להחמיר אפילו במארג צלול של עוף להמתין שש שעות.
אבל אם אין בשר בתבשיל שנתבשל בגדרה של בשר,
נקייה כמובן, סתם גדרות אינן בני עומם,
מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר, לשום דעה, לשום צורה.
ברור מה אנחנו אומרים?
הבסיס הוא שהשולחן ארוך כותב שתבשיל של בשר לא מחכים אחריו שש שעות.
אבל המנהג שכן מחכים וכל הפורץ גדר יש חן ונחש.
מה זה תבשיל של בשר?
תפוח אדומה מהחמים.
תפוח אדומה אחת, לא אכלתי את הבשר.
אבל זה תבשיל שהיה עם בשר.
אנחנו מחכים שש שעות, בסדר?
אבל אם בישלו פר בסיר בשרי,
שאנחנו אומרים לא לבשל כך,
אם בישלו הוא לא יכול את זה,
אם חלב לא אוכלים את זה עם חלב,
אבל אחר כך חלב, ברור שמותר,
יש שאלה.
אחר גבינה מותר לאכול אחר בשר מיד, ובלבד שיחרץ ידיו יקנח פיו וידיחנו,
וקינוח הוא שילעס פת
ויקנח בו פיו יפה, ואחר כך ידע יכפיף במים או ביין,
ויש מחמירים אפילו בבשר אחר גבינה,
כדין גבינה אחר בשר,
והמנהג שאחרי גבינה קשה בת שישה חודשים,
אין לאכול בשר אלא אחרי שש שעות, כמו גבינה אחר בשר.
כמו?
כן, שאסור לאכול גבינה אחר בשר.
ואילו גבינה רכה אין ממתינים כלל, אלא אוכלים אחרי הבשר על ידי רחיצה, קינוח והדחה.
במילים אחרות, גבינה קשה. ומה ההגדרה של גבינה קשה?
ששהתה שישה חודשים.
נחכות שש שעות אחריה עד שאוכלים בשר.
איך?
גבינה ששהתה שישה חודשים. אתה רואה את ההגדרה שנתתי?
כתוב תאריך ייצור, תאריך תוקף.
תאר לייצור, שהתה שישה חודשים,
מהייצור ועד האכילה,
שהתה שישה חודשים,
בסדר?
זהו.
עכשיו יש מי שרוצה להגיד שהרב אליהו מביא את זה,
שבדיוק, שגבינה תלוי בחודשים, גבינה כמו גבינה צהובה, גבינה מלוכה, דברים כאלה,
כל חודש שעה,
שעתה חודש שעה,
שעתה חודשיים שעה.
שאלת חמישה חודשים?
חמש שעות, שאלת שישה חודשים?
שש שעות, שאלת שמונה חודשים?
שש שעות, אין יותר.
בסדר?
גבינה קשה זה הולך חודש, זאת אומרת שעה לפי חודש.
לא נוהגים ככה, רוב הציבור לא נוהג ככה.
אבל יהוא ככה פוסק.
בסדר?
וזה כנראה בן איש חי.
טוב,
מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבאר מעל השולחן,
שיערי פת שאכלו עם הגבינה,
ואסור לאכול גבינה על מפה שיאכלו בה בשר,
וכן להפך אסור.
וכל שקט אסור לחתוך גבינה אפילו צונלת בסכין שרגילים לחתוך בה בשר,
ולא עוד אלא אפילו הפץ שאוכלים עם גבינה אסור לחתוך בשקין שחותכים בה בשר".
לכן יש לנו סכין ללחם,
סכין לירקות, סכין לבשר, סכין לגבינה.
כל אחד זה משהו אחר.
צורה אחרת של סכין,
שינון אחר, כל דבר בעניינו, להיות מקצועי.
וכן להפך, גם כן אסור.
כבר נהגו כל ישראל להיות שני סכינים ולרשום אחד מהם שאלו הכר, ונהגו לרשום סימן של חלב.
למה?
חח.
מה זה חח?
חלב חור.
חור בה חלבי.
נכון קרה זה?
שמים את החלבי, או עושים חור או צובעים.
והמדקדקים יש להם שלושה סכינים.
אחד לבשר, אחד לגבינה ואחד ללחם, ומונה גדחונו.
ועתה הכל נורגים בלאו הכי כן. מה זה בלאו הכי?
למה בלאו הכי כן?
כי בכל מקרה
יש סכין מיוחד ללחם, זה סכין אחר.
בכל מקרה, סכין לבשר, זה אחר, זה חלק.
לחם משונן וירקות,
שינון אחר.
גבינה, חלק.
כל אחד בעניינו, אז למה יש לערבב?
מקצועיות במטבח.
כשאנחנו מקצועיים,
אין לנו צרות.
לעשות כל דבר לפי עניין.
טוב,
זה לגבי האיסור של האכילה והשהייה בכל מה שקשור לעניין.
שאר הדברים אנחנו בעזרת השם נראה בשבוע הבא. שבוע הבא יש לנו ללמוד את סעיף
יד עמוד 223. כל טוב.
