טוב, אנחנו בדיני מליכה
בפרק רס״א
במהדורה הישנה, 212. החדשה כנראה זה כמה עמודים אחר כך.
התחלנו
בפעם הקודמת
בדיני מליכה,
דיני הכשרה.
התחלנו בעמודים הקודמים לדבר על העניין הזה שבעצם צריכים להפליט את הדם.
הפלטת הדם היא קודם כל על ידי שטיפה,
אחר כך השריה,
אחר כך עוד פעם
מדיחים
מכל מה שנשאר,
ואז אחרי שמנבצים ככה את הבשר
שהוא לא מלא מים,
כי,
וואו, סליחה, כי אם הוא מלא מים,
אז כל המלח שנושאים עליו הוא יימאס ברגע.
אז קודם כל מנהרים שלא יישארו הרבה מים, זאת אומרת שלא יהיה מלא מים שם, לא צריך לנגב במגבת, אבל
להשאיר את זה ככה, ואחר כך שמים את המלח.
כמובן, כדי שהמלח יהיה לו כוח כדי להפליט את הדם מבפנים,
אם ימשוך את הדם, הוא צריך להיות מלח עבה.
כי מלח עבה, ברגע שהוא יגיע למקום רטוב,
יש שם הלך לוחית.
ברגע שהוא מגיע למקום רטוב, אז
הוא ימאס.
ומלח עבה, הוא יותר ימשוך אליו את הדם. אז זה מה שאומר פה מקור חיים. תראו בסעיף ט',
כן, לעיני מליחה, אמרנו עמוד 212, פרק ראשון וכאלף.
המלח שמולחים בו הבשר לא ידק הקמח,
פני שהוא נבלע בבשר ואינו מפליט יפה.
ולא במלח גס ביותר שנופל הוא מעל הבשר, אילך ואילך.
ואם אין לו מלח אחר, אלא דק הקמח מותר למלוח בו.
אבל רואים שיש היום, כן, משווק בחנויות,
מלח מטבח זה נקרא,
המלח הדק נקרא מלח שולחני,
והמלח גס נקרא מלח מטבח,
והמלכה ללא יודע מה.
בסדר? מה ההבדל בין שני סוגי המלח?
גודל הגבישים.
איך עושים את גודל הגבישים?
זה טבעי.
זאת אומרת, אחרי בייבוש של המים, ונוצרים ככה
משטחים של מלח, אז יש גס יותר,
יש דק יותר.
בסדר, זה הובעים שונים, מסננים.
אלא אם כן, יש כאלה שממש טוחנים אותם, זה סיפור אחר, אבל אלה זה גבישים טבעיים.
אומר השולחן ערוך, המקור חיים סעיף י'
יפזר המלח על פני הבשר,
שלא יישאר מקום מבלי מלח.
זאת אומרת, כל חתיכה
שאני רוצה למלוח, אני צריך שהיא תהיה מכל הצדדים.
לא משנה לי גודל החתיכה.
גם אם לקחו רבע בקר,
בסדר? כתף עם הצלעות.
רבע בקר קדמי.
פיזרו עליו מלח והכשירו אותו, אין בעיה.
אבל אם לפני ההכשרה חתכתי חיתוך,
אני חייב ששם יהיה מלח.
לא, לא, לא, לא. צריך לפזר על הכול.
לפזר על הכול, לא צריך טונות.
אני כבר אומר,
לפזר, לא לפזר כמו שעושים סלט.
בסדר? זה לא מלח לטעם,
זה מלח להכשרה.
צריך שאלה כל יהיה.
אמרתי את זה, ואני חושב שדיברנו פעם באיזשהו מקום.
המלאכה של העופות,
נקרא לזה כך, במשחטות היום.
עוף,
כמו שזאת אומרת אמא שלי, אני לפעמים ככה שמכשיר עוף,
ששוחטים.
כן, אתה לוקח, אתה מפזר,
אבל היום מבפנים, מבחוץ,
כמה שמים כבר.
אם שמת הרבה, אתה צריך רבע קילו.
זה יהיה עוף שלם.
במשחטות היום עומד בן אדם,
פותחים את, איך אומרים, מאחוריה של העוף פתוח,
ממלא אותו,
זה כבר יותר מחצי קילו.
מגלגל אותו, מפזר עליו הכול,
איזה קילו, קילו ומשהו, לכל עוף
זה מלח.
זה מה שקורה.
זה שיא לו מלח. ממלאים.
עשרת אלפים, 12,000 ביום הולכים.
זה מה שקורה. זה פי עשר יותר מאשר מהביים.
סתם ככה יש פה עניין של
זיהום בתהום,
כשבסוף זה נשפח לתוך ביוב.
צריך משקעים ועניינים.
כן, כל מפעל יש היום איכות הסביבה.
אבל זה מלא מלח.
מלא מלח.
עכשיו, מה הבעיה?
מה הבעיה?
באים
השגחות מסוימות,
בדצים.
אומרים, תשמעו, כדי שייכנס מספיק מלח בפנים, לא משנה שכבר מכניסים דוחפים בפנים,
כדי שייכנס מלח בפנים אני רוצה שתפתחו את הגב.
ראית עופות שלמים שהגב שלהם פתוח?
יש כמה בדצים שעושים את זה.
לדעתי זה יכול להיות קלקול.
למה? כי ברגע שפתחת את הגב
יכול להיות שבין העור
לבין הבשר נהיה רווח.
אם נהיה רווח בין העור לבין הבשר, מה אתה צריך עכשיו?
תדחוף מלח בין העור לבין הבשר.
ברגע שזה שלם,
מקורי
סין
מלח על הכל, סגרת.
חתכת את הגב, כאילו בשישי כזה, ומכסים פנימה חצי קילו.
מה עוד צריך?
כבר מוגזם.
מוגזם.
תשאלו אותי יותר מדי.
עכשיו, כשחתכת את הגב,
עשית פה נזק.
לא, זה יותר ממודר.
בסדר, נכון, יכול להיות שיש מי שיהיה מפספס, אבל
יכול גם בזה להיות פספוס.
ברגע שנפתח האור, בין האור לבין הבשר,
חייבים להכשיר בשני הצדדים.
כל חתיכה וחתיכה צריכה להיות מומלחת
מכל עבריה.
כמה עברים יש לכל חתיכה?
בין שניים לשש, כן, תלוי, זה מעוגר כזה, בסדר?
זו חתיכה שהיא הולכת קאצ'קה, מה שהיא נקרא, אווזית,
אז זה שניים.
בכל מקרה,
שישה צדדים
לכל מרחב, כן?
שישה צדדים.
ברור.
טוב,
יפזר המלח על פני הבשר שלו אשר מקום מבלי מלח וימלח כמות
כדי שלא יהיה ראוי לייחל עם אותו מלח.
בסדר? כי איך אמרנו? לא כמו לסלט, אלא כזה שאתה אי-אפשר לאכול ככה.
ומולכו משני צדדיו
ועופות צריכים למולכם גם מבפנים.
וימלח הבשר מצד אחד וכן עופות של מלאכם מבפנים ומבחוץ,
יפנה בשל הלחכה.
האם זה הפליט או לא הפליט? מה לעשות?
יא.
שיעור שהייה במלח, שעה.
כמה אמרנו צריכים להשרות במים?
חצי שעה.
במלח שעה.
וכשהשעה הדוחקת ביותר,
כגון
בערב שבת או לכבות דורכים וכו', להסתפק בשיעור 24 דקות,
יש בכלים יותר להסתפק ב-18 דקות, אין להקל בפחות משעה שלמה, אלא בשעת דחק של ממש.
ברוך השם, היום
אין לנו שעת חג כזאת.
כי אפילו לא מוכרים, אם פעם עוד היו מוכרים עופות שלמים.
זוכר את אמא, מביאים עופות שלמים מהשוק?
שוק בוכרים ומשה.
עופות ומביאים בפנים, פותחת,
מוציאה את הקרביים, בודקת ריאות,
ותקעו קבע נימושלם.
בודקים. מי היה בודק?
אמא, בבית.
אחר כך אנחנו מכשירים את העוף.
מה היה בשבילנו הדבר הטעים ביותר?
יום שישי בצהריים, הכבד צלוי על הגז,
עם לחם ועם חלה.
זה היה מעדן.
אה, איזה טעם.
אתה יודע, עברו כמה שנים.
בכל מקרה, גם דברים כאלה.
אין היום עוף חם.
כל העופות שמקבלים היום
בשיווק
זה עופות מצוננים.
פתחו להם את הפנים, הוציאו דיבורי פנים, בדקו את הכול,
ציננו, הכשירו אותם, ציננו אותם בקור, לילה, ורק למחרת משווקים אותם.
כל עוף שאתה מקבל היום, לפי התאריך של השחיטה, זה אתמול.
אין של היום.
תבוא גם בשר.
הבעלית לי, זה של היום, זה שחיטה של היום, אל תאמין לו, זה שקר ראשון.
חייבים לצנן בלילה,
שיהיו חוקי וטרינריה,
זה לא קשור להלכה.
בסדר? אז היום אין לנו הכשרה, אז כל זה לא שייך, ומי שרוצה למלוח,
צריך למלוח שעה.
השריה במאי וחצי שעה, מליכה שעה.
אין מולכים אלא בכלי מנוקב, כדי שיזוב אדם לחוץ.
ולכן בכל מקום שיכול האדם לזוב משם. זאת אומרת, אם יש לנו קערה,
כמו סאג'
משננת, כן, אבל אם זה כמו סאג' אפילו שלם,
האדם יעזוב.
בסדר, איפה רואים את זה? בסטקיות, כשהם עושים את הלבבות,
עושים את זה,
על משטח.
מכירים את זה?
נכון. המשטח הוא כאמור.
למה? שאם יש דם או משהו,
נוזל את הדדים.
כן, גם רשת דם, זה אפשר.
אם יש לו חתיכות רבות למלוח כאחת ואין לו מקום לכולם, הוא יכול למלוח חתיכה לגבי חתיכה.
זה מה שעושים במשחטות.
יש להם מסוע,
זורקים שלושה-ארבעה עומדים, זורקים עופות, מלאים מלח
למסוע והם עולים שעה,
יורדים לתוך אמבטיה, מים ושבלול,
שהם מוציאים אותם החוצה, שיתופים.
בסדר? זה אוטומציה.
ורצוי להיזהר שחתיכה שיש בה בית קיבול היא הופכה כדי שיזוב דמה, אבל בדיעבד אין לחוש.
י״ד. הראש חותכו לשניים, הם הולכו יפה.
טוב, אנחנו היום לא מכשירים ראשים של תרנגולים, בטוח לא.
זורקים לפח, אבל ראש הבהמה,
כן, זה כן.
בפרט לראש השנה קונים ראש.
חותכו לשניים הלכו יפה לצד פנים, וחוזר מולך על השיער, שאין שיער מעכב מלהפליט את הדם.
הקרום שעל המוח
יש בו חוטים, והמוח עצמו יש בו דם, ולא יוצא מידי דמו במליכת הראש.
לפי שעצם הראש מקיפו, ואין מקום לדם לזוב.
בסדר? יש לנו את המוח,
יש עליו קרום,
יש אחר כך את כל הנוזל,
מה שנקרא, בהולם זעזועים,
אחר כך יש עוד קרום
עבה יותר,
ואז את הקדרה, מה שנקרא, את הגולגולת.
בסדר? ככה זה בנוי.
גולגולת,
קרום עבה,
נוזל
בין שני הקרומים,
קרום דק,
ואחר כך המוח.
כדי להכשיר מוח חייבים לפתוח את כל הקרומים.
אי אפשר להכשיר מוח בלי לפתוח את הקרומים.
גם הקרום הדק.
לניריון. אבל
בכל מקרה אנחנו מדברים על הכשרת הראש, תחתוך אותו לשניים,
תשחרר את המוח, אתה יכול להמליך אותו.
טוב, לפיכך הבא למולכו קרום, הוציא המוח וקורא הקרום ומולכו.
אם רצה למלוך הראש והמוח בתוכו, ינקוב העצם כנגד הקרום,
וינקוב גם הקרום וימלח, ויניח הנקם למטה.
יכתחילה נוהגים להוציא המוח מתוך גולגולת לפני מליכה, ולחתוך גולגולת לשתי בערב,
שאז נחתך הקרום היטב היטב.
סעיף ט״ו דין זה נוהג גם בעוף אלא שאין העולם נוהגים לבשל ראש של עוף
הרוצה לבשלו ינקב אצל מריגות קודם מליכה ואין עוד לקמאן סעיף ל״ח״ והיום יש הרבה דברים שאנחנו כבר לא משתמשים בהם.
בסדר, איך אומרים? עלינו ברמת החיים.
היום כשרוצים לעשות מרק עוף
אמיתי מה שמים בתוך המרק?
כנפיים, גרון, בסדר?
פעם מה היו שמים?
רגליים.
אין לך היום רגליים אתה לא מקבל אותם
כי צריך שומן, צריך שיהיה מרק טוב.
היו חותכים את הציפורניים,
החלק התחתון,
של האצבעות,
מקלפים קצת את ה...
מרתיחים טיפה במים את הרגל כדי ש...
זה אחרי הכשרה כמובן,
כדי שאפשר יהיה לקלף את הקרום הקשה הזה, כמו קשקשים,
שמים את זה במרק.
היו הרבה דברים שהיו אוכלים, כאילו היה, היום אתה נמצא...
פאנן, בסדר?
היום אנחנו פותחים רופאות, קודם כל מורידים את כל האור.
זה, לא יודע, כמה זמן, שיחטתי עוף.
הרב, איך אנחנו רוצים להוציא את הנוצות?
אמרתי, לא מוציאים נוצות.
תעשה סברס,
שתי רגליים ובטן,
שלוף את כל האור עם ה... בכל מקרה לא מפשלים עם אור שומני,
לא בריא, עניינים,
שהיו חיים אחרים.
זה לא מה שהיה פעם, בקיצור.
טוב,
סעיף טז, הטלפיים.
מה זה הטלפיים?
והנה, הרגליים
של בהמה.
הרי איך נגמרות הרגליים של בהמה?
פרסה שסועה.
נדבר על בהמה כשרה.
יש מין פרסה,
זה שפיצים כאלה, וזה שסוע, כאילו שניים.
אבל זה עצם.
ואם אני אבוא להכשיר, מה יקרה?
אם יש דם בפנים,
זה ייסגר בעצם. אז מה צריך לעשות?
מה עושים?
עושים חותכים. היום במסור.
פעם היו מרביצים, עד שהיה נחתך.
בגרזינים.
בסוף חותכים, עושים שני חורים,
מה שנקרא, בנעליים,
בפרסה השסועה.
חותכים ואז אפשר להכשיר.
טוב,
משתמשים אנשים היום בעצם של רגליים,
בטח, לא יודע, רגל כבושה,
גאלר.
זה אשכנזים עושים, זה מרוקאים עושים.
במרק שמים עצם, בפנים יש את המוח.
בוכרים בכלל שותים את זה, אוהבים את זה, מבסוטים מזה.
אה, סבתא שלי, התחלנו עם סבתא שלי. אז אני קורא את ה... לא, עזוב, עזוב. זה, עזוב. זה, עזוב. זה, לא הבנת כלום.
לא הבנת כלום.
זה משהו אחר.
כן, כן. זה משהו אחר.
בוא, בוא נראה.
זה עוד רגע נגיע למה שאתה אומר.
הדלפיים יחתך אותם למטה, מולכם ויניח מקום החתך למטה, וימלך גם על השערות.
שאליו כן, הרי הוא כמולכו בכלי
שאומן הוא כפי שהדלפיים מעכבים אדם מלצאת.
ואם שכח ולא חתך הטלפיים לפני מלאכה.
אם עדיין לא בשלב,
נחתכם ומלאכם שנית.
אם כבר בשלם בדיעבד, מותר.
בכהורה הזו יכולים לנהוג בני קהילות הספרדים.
אחרי שפוסקים לאסור מה שבתוך הטלפיים,
נמלכו ולא חיתו, וכן נוהגים בני קהילות האשכנזים.
אווזים ותרנגולים
נוהגים להסיר מהם ראשי הציפורניים.
ויש, נוהגים לחתוך כל הערכובה התחתונה עד צומת הגידים.
בקיצור, עד הפולקה.
וזה מה שאנחנו מקבלים היום.
אנחנו לא מקבלים רגליים, רגליים הולכים לאן?
למפעל מעברות.
מה עושים שם?
מה עושים במפעל מעברות?
מטרנה, בסדר. חוץ מזה, מה עושים? אין מה להביא שם ברגליים?
אוכל של כלבים. מה זה שם?
בונזו, דוגלי, לא יודע מה.
זה אותו מפעל.
פדגים את הדמים האלה. זה אותו מפעל, יאללה.
זה מקום שבו מתרכזים כל הגידים שעל גביהם
הולך בעל החיים.
בתרנגולת זה בין הפולקה לבין הרגל שאתה לא מקבל.
סוף הפולקה.
החלק הנמוך של הפולקה.
לא יכול להיות שמחובר למשולש,
לקרעיים,
לירכיים.
כן?
זה השוק.
למה אתה בשוק?
אתה פותח עכשיו את המקום,
אתה רואה 16 גידים.
ואצל בעלי חיים?
שניים. כן, בהמות. שניים קדימה, אחד אחורה.
רוב בניין, רוב מניין.
שלושה יש, סך הכול שלושה גידים.
שאם הם חסרים, קרואים, זה טרפה.
בסדר?
עכשיו תשים לב.
אם אתה רוצה לדמות את זה לאדם אז כאילו אתה הולך על קצות האצבעות.
יש לך גידים מעל הקרסול, מאחורה, נכון?
כמו עצם כזה זה נראה.
זה יפה.
זה הגידים, זה צומת הגידים.
כאילו הולכים על קצות האצבעות.
בסדר? אם אפשר להקביל, כן?
זה המקום.
טוב.
כן. הרוצה להבהב העופות
אחרי מריתתם קודם מליכה יעבבם באש הקש וטבת
והם מוהגים לעביבם לגבי שנצים, היזהרו לבן לשום על גבי האש.
פעם, הרי היו מורטים את הנוצות.
אני עוד זוכר,
היו יושבות הזקנות בשחטה בשוק בוכרים,
אחרי ששוחטים,
היה שוחט
הרב רבין, יש לו היום
שני בנים שהם שוחטים,
הרבנים אחד בסנהדריה, אחד ברמות,
ברוך השם, היה שוחט בשוק בוכרים.
היו שוחטים, יושבות שם הזקנות, אתה משלם להם לא יודע מה,
מורטים את הנוצות.
אני חושב שמרוטים את הנוצות. דרך אגב, גם היום,
גם היום, כשאתה מקבל כנפיים,
אתה מקבל עוף שלם,
תלוי במפעלים גם, לא רואה, לפעמים יש ככה איזה מין
שערות שנשארו?
נודניק לנקות אותן?
מה היו עושים?
על האש.
ריח של שערות שרופות בבית,
אבל ככה היו מאביבים.
עכשיו, אם אתה בא ושורף את זה לפני הכשרה,
אז זה כבר חומם לפני הכשרה,
אפשר להכשיר,
זה כמו לבשל.
חייבים לעשות את זה על אש לא חמה או בזריזות.
אני יודע, אימא שלי עד היום, הם מביאים כנפיים והיא רואה את זה. אני חותך את האור, מוריד הכול,
לא, לא, לא, שרוף את זה על האש.
וגילים לשרוף.
תדליק את הגז,
עכשיו זה מוכשר, אין בעיה, אתה יכול גם
להעשות את זה, אבל כשזה לא מוכשר צריך בזריזות.
בסדר? וזה בעצם ההבהוב.
זה מה שמביא הבן איש חי,
ושם כתבי הארי,
לכן עושים כפרות.
על תרנגולים.
למה?
הוא אומר,
זה כפרה על האדם.
מה שחס ושלום, חס וחלילה, היה צריך להיות על האדם עובר על התרנגול.
כשתופסים אותו כדי לשחוט זה חנק.
שוחטים זה סייף.
זורקים לרצפה זה סקילה.
מהבהבים על גבי האש זה שריפה.
היו מהבהבים על גבי האש.
בסדר?
לכן אין קשר בין זה לבין כפרות על כסף.
זה עולם אחר,
הבנה שונה לחלוטין.
טוב,
מה זה עדיין?
צריך להתחיל איזה מי שהפסיק, מי שלא מקיים.
לא יודע, דווקא הרבה התחילו.
בטח, ככה צריך.
הרבה התחילו, מה?
זקייה, שכמו כל דבר, נוחות וסטרילים.
ועוד מעט יעשו עם הסמארטפון כפרות,
ויזרקו אותו לרצפה,
ארבע מיטות בדואים.
אין בעיה, אין בעיה.
ויעשה בדרך שזורקים אותו, יעשה קוקוריקו.
טוב.
אני רוצה להיאבב עופות,
כן?
עתה נוהגים להיאבב עופות באש הספירט, שאינה חמה ביותר ונבה שלה.
כן, זה מה שהיה שם במשחיטה.
הלב מתקבץ אדם בתוכו בשעת שחיטה.
לפיכך צריך לקורעו קודם מליכה,
להוציא דמו למולכו ואחר כך מבשלו.
מלאכו אצלו או בלא קריאה, קורעו אחר מלאכתו אצל ידו מותר.
אבל אם בשלו בלא קריאה, יפנה בשאלה לחכם,
למה מישהו פעם פתח לב?
אפילו לב של עוף.
איך זה נראה? משהו בגודל כזה, שפיצי.
ככה, כמו חרוט,
שפיץ. אתה פותח אותו
בין שני החדרים, מוציאים האצבע,
כל האצבע מלאה
ג'לי של דם.
מלא דם.
אז אפשר להכשיר אותו,
אפשר לצלות, אפשר להכשיר אותו.
יכול להגיד לו שכבד אפשר רק לצלוד, כי הוא מרובי דם.
אבל לב זה לא בלוע בו, לב זה כנוס מתוך חדריו.
כיוון שכך אפשר גם להכשיר,
אבל כדי להכשיר מה אני צריך?
לפתוח את החדרים.
לנקות אותו מדם.
בלי לנקות מדם, מה אתה מכשיר?
יישאר לך אדם יבש?
לא שווה.
בסדר?
יפה.
לפתוח.
כן, אם תשרוף וכל הלב יישרף, אז אין בעיה.
כי הכל נשרף, לא תוכל לאכול את זה.
זה נהיה גומי אם אתה לא עושה את זה כמו שצריך.
בקיצור צריך להתמקצע ונושא על מנגל.
בסדר?
הלב מתקבץ אדם בתוכו בשעת שחיטה, לפיכך צריך לקורעו קודם מליכה, להוציא דמו ולמולכו, ואחר כך מבשלו.
מלאכו אצלו ובלא קריאה קוראו אחר מליכתו, אצלו יתום מותר.
אבל אם בשלו ובלא קריאה אפנה בשלו חכם. ויש נוהגים
שלא לאכול לב,
בן של בהמה, בן של עופות, בן שמטמטם ליבו של אדם.
הולדת הארי זל, גם מוח וכבד, מטמטמים ליבו של אדם ואין לאוכלם.
ראינו את זה בהקדמה, אם זוכרים.
אמרנו שזה ההנהגה
214. ההנהגה של הבהמה.
מלך.
המלכות של הבהמה. מה זה מלך? ראשי תיבות,
מוח לב כבד.
מוח לב כבד של בהמה, מה אתה רוצה להיהפך להנהגה של בהמה?
זה לא שאסור לאכול.
איך אומרים?
לא רצוי להרבות בזה.
בסדר?
יחידה שלמה או יחידה? יחידה שלמה או יחידה? לא, אני יודע.
מרק מוח?
עוד כמה דברים.
ככה זה נראה.
בסדר.
טוב, נהגו לקרוע ריאה ולפתוח את הקניות הגדולים שלו ומנהג יפה הוא.
מישהו פעם אכל מרק ריאה?
אתה לא תימני.
תימנים, אוכלים מרק ריאה.
חותכים את זה לקוביות?
לספוג.
בסדר?
טוב, אז אנחנו לא עושים את זה.
כן.
מנהג יפהו,
כ.א. הכבד יש בו ריבוי דם.
לפיכך, הלכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה
אלא קוראו שטבע ערב ומוניחי חיתוכו למטה וצולעו ואחר כך מבשלו.
וגם אם הוא רוצה לאוכלו צלעי, צריך חיתוך בבני אדם שבסילפונות.
בדעת הרמה שאני צריך לצלי שום חיתוך כלל.
הוא כתב שכן נוהגים מחתחילה וכן מנהג אשכנזים. ויש בני עדות הספרדים
שנוהגים כמרא לחותכו, אפילו לצלי.
יש גם בני עדות המזרח שנהגו להקל כרמה.
בסדר, ככה נהגו בירושלים. עוף,
כבד עוף, לא כבד בקר. כבד בקר אין ברירה, חייבים לחתוך אותו.
ראית את הגודל של כבד בקר?
משהו כזה.
ככה.
תצנא את זה ככה.
בסדר, עושים פרוסות, לפעמים עושים פרוסות כאלה.
כבד.
עם רוטב, לא יודע מה.
עכשיו, לשים לב,
לגבי הכבד,
לפי מרן אנחנו מחמירים שאם הכבד עבר עליו שלושה ימים מהשחיטה,
אי אפשר לבשל אותו אחר הצליעה.
כמו דין של בשר שנשאר יותר משלושה ימים שאפשר להכשיר אותו רק בצליעה.
בשר טרי שנשאר
שלושה ימים בלי הכשרה,
אפשר להכשיר אותו רק בצליעה.
תוך שלושה ימים, תוך 72 שעות מהשחיטה,
אפשר להכשיר במלח.
לכן,
כבד שהוא תוך 72 שעות מהשחיטה,
אפשר
לצלות אותו ואחר כך לבשל.
אבל אם עברו 72 שעות,
רק לצלות בלי לבשל.
אשכנזים מקלים גם בזה.
ספרדים מחמירים.
לכן אפשר לראות,
ראיתם למשל בדץ בית יוסף.
הם כותבים שעת השחיטה כך וכך, אפשר
לבשל אחר צליעה, עד יום זה וזה, שעה כך וכך.
עוד דבר ראיתי, בעוף הגליל.
גם בעוף הגליל.
מביאים בדיוק את שעת השחיטה.
והם כותבים למינהל,
לנוהגים,
שלושה ימים מהשחיטה אפשר לבשל אחר כך.
בסדר?
זה שניים שראיתי שעושים את זה.
כי בהשגחות של האשכנזים זה לא נפקא מינו, אז הם לא כותבים.
אבל טוב, עוף הגליל, כנראה הם דואגים גם לספרדית.
כן.
כבד,
כדי להכשיר אותו לאכילה, חייבים לצלוט אותו, כי יש בו ריבוי דם, אי אפשר להכשיר אותו במליכה.
לא עוזר לו מליכה.
יפה. תוך שלושה ימים מהשחיטה.
זה לא שהרקוח...
תראה, בדרך כלל מוכרים בסופרים או כבד קפוא,
ואז,
לא ניכנס לעניין הזה,
אבל בואו נאמר, עברו שלושה ימים,
בסדר?
או כבד טרי,
בתוך מגשים סגורים.
כבד טרי,
אמרתי,
ראיתי עוף הגליל, ראיתי בדת בית-יוסף,
שהם כותבים מתי הייתה בדיוק שעת השחיטה.
ואז, אם קנית את זה למחרת,
ובתוך יומיים
אתה צולע את זה,
בסדר?
אז אתה יכול גם לבשל אותו אחר כך.
אבל הם עברו כבר שלושה ימים,
רק לצלות.
ולמי?
ספרדים.
אשכנזים? מקילים.
אחרי הצליעה.
כן.
השאלה אם אחר כך מותר לי גם לבשל או שאני אסכם את זה בצליעה ובזה אני סוגר עניין.
צלוי.
מה עושים? איזה כבד אתה אוכל?
יפה. הכבד הזה, אחרי הצליעה, מה עשו לו?
אם צלו אותו ואחר כך
ערבבו אותו עם תבלינים,
עם שמן, עם בצל, לא יודע מה, אין בעיה.
אם לקחו את כל זה ובישלו יחד,
עשו את זה עם שמן עמוק במחבת או משהו כזה, זה כבר שאלה.
אז צריך לשאול.
מה זה קשור?
לא קשור, לא קשור. האם לא קשור גם אם הוא לא עושה את זה בגלל הבן סמן? לא, לא, אף פעם אתה לא קונה כבד מוכשר.
תמיד הכבד,
כתוב עליו, דרוש צלייה.
יש היום כמה מפעלים קטנים שעושים קופסה קטנה,
כזה שחצי קילו צלוי,
אבל זה עולה 60 שקל, זה יקר. אשכנזים, אין בעיה,
אין בעיה, ספרדים,
אתה יודע.
אתה ראית במטבח פה למטה אוכלים ספרדים?
יש?
אם יש, אז
טוב כן
איפה היינו
ויש גם בני הדות המזרח שנהגו להקל כרמה אבל אם רוצים לבשלו אחר כך
פשוט שצריך קריאה וחיתוך כבר נהגו עתה הכל שלא למלוח כבד כלל
אלא בעודה תחובה בשיפוד או מונחת על האש ליץ לא תא
ויש מנהג שאומר שצולים כבד
מפזרים עליו מלח לא מלח להכשרה מלח לצליעה קצת ככה
כמו לאכילה, נקרא לזה ככה. קצת מלח, אבל אכן אחר כך, מייד אחרי הצליעה, מה עושים?
שוטפים את הכבל.
איך שהוא עדיין על הרשת,
תפוס,
שוטפים, כדי להוציא את המלח ששאב את הדם.
טוב.
כבל של תרנגולים ושרעופות הוא חלוק לשניים וצריך חיתוך כל חלק, שתי וערב, וכמו שאמרנו, יש כאלה
בירושלים נהגו שלא צריך.
טוב.
סעיף כג,
הטחול, הכליות,
וביצי זכר מותר למולחם כשאר בשר,
ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם.
וכך פשוט
המנהג אצל הספרדים.
והרמב״ם כתב שנהגו שלא לבשל כליות וביצי זכר
פני שיש בהם ריבוי דם, וכך נוהגים קהילות אשכנזים.
בסדר? אז כליות לא מבשלים אלא רק צולים.
אחרי שישי הבשר במלכו כשיעור,
ינפץ מעליו המלח או ישטפנו במים, ואחר כך יתנינו בכלי להדיחו.
והדיחנו פעמיים, וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה.
משום שצריך להדיח הבשר שלוש פעמים, וכך נגיד לכתחילה.
הדחה זה שטיפה, לא, שטיפה במים,
ושרייה זה להשאיר אותו בתוך כלי.
מתי יצא המלח יותר,
כשאתה משרה את זה או כשאתה שוטף תחת הברז?
בואו נעשה, נשאל שאלה אחרת.
כשקונים חסה,
גוש קטיף מלאה חול.
מתי החול יצא? כשאני שוטף תחת הברז או כשאני משרה אותו בקערה?
רק בקערה.
לך לכל מלון, יגידו לך את זה.
כי אם אתה בא ושוטף תחת הברז,
כן, תמיד, אחר כך יתלוננו,
מה זה, יש חול ים ב...
הייתי מדמה את זה במשהו אחר בכלל,
בעזרת השם שתתחתן.
האם כשהולכים לטבול,
מתקלחים או יושבים באמבטיה?
זה הבדל שמיים וארץ.
נשים.
זהו. צריך אמבטיה.
זה משהו אחר בכלל.
בקיצור, כששמים בתוך קערה את העלים של החסה,
תמיד למטה אין לך פאזה של חול ולא תרגיש טיפה חול בעלים.
בדוק.
במלונות הם תמיד... זה גם לעזור את אוליים? לא.
לעזור את אוליים? אני דיברתי על חסלה.
דיברתי על חול.
חול. מה זה קשור אחד לשני?
הם, יש להם זימים שתופסים אותם.
זה משהו אחר בכלל.
לא יעזור לך.
היה להם כן לחץ לקראת העלה.
זה נושא אחר בכלל.
אולי חרקים חיצוניים,
כאלה שגדלו, שהם לא.
טוב, בואו נ...
תשארו אותו במים, מחליף.
כי גובו בן ישראל של העולם לא?
בשר שנמלח והתבשל ללא הדחה האחרונה, וכן בשר שהתבשל בלא מליחה, כלל
יפנה בשאלה לחכם.
האם יש פה ביטול בשישים?
אין פה ביטול בשישים? כמה בשר היה?
היה בתוך נוזלים? לא היה בתוך הרבה נוזלים?
כמה דם בלוע בתוך הבשר?
בקיצור, זו שאלה גדולה.
טוב, הנה, עכשיו הנושא שלנו שהתחלנו לדבר קודם לגבי הכבד.
בשר ששעה שלושה ימים
מעת לעת בלא מליחה,
נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד על ידי מליחה,
ואין לאכלו מבושל אלא צלעי.
בסדר?
דיברנו על זה גם, דרך אגב,
בשר טרי שעכשיו נשחט ועוד לא מלכו אותו.
אגב, גם היום רוב הבשר שמגיע לאטליזים הוא כבר מוכשר.
אפשר לומר
רובו ככולו הוא מוכשר.
בסדר, בשר חלק בטוח.
מה עושה מישהו שיש לו לחץ דם ואסור לו מלח?
הוא צריך להשיג.
עוף או בשר לא צלוי,
אלא הוא מוכשר,
בלי מלח,
ולצטוט אותו.
ברגע שצולעים הכול בסדר.
אם כבד הדם יוצא ממנו בצלייה כי במליחה לא מספיק,
אז כמובן שכל דבר אחר בצלייה זה יוצא.
היה לנו פעם מקרה של תרנגולת.
חשבתי על תרנגולת, ברכה איזה תרנגול.
היו צריכים לשחוט אותה?
לא היה זמן לכלום.
תוך
חצי שעה
היא כבר הייתה בצלחת.
שוחט, פותח, מפרק, המנגל כבר מוכן,
שם על המנגל,
ובצלחת.
חצי שעה.
זו הישרדות, זה מי שנמצא לא יודע איפה.
יש הרבה הרבה ספרים שנכתבו ליהודים שהיו מסתובבים בעיירות,
מוכרים, כל מיני כאלה.
איך יהודי ילמד לשחוט עוף.
הוא בא למקום, שוחט את העוף,
חצי שעה, 40 דקות, מסדר לו ארוחה והולך הביתה.
נמשיך בדרך.
צבי.
מדליק יחלים.
לא הכשרה ולא, מפרק.
היום שאנחנו מבשלים, עד ש... הרבה זמן אנחנו מבזבזים.
תארו לכם שבכל בית היה מנגל דלוק כל הזמן.
צ'יק צ'אק אתה עושה את הבשר, והולך וממשיך.
קו לחתוך ולשים בשיר ולבשר
הרבה זמן, נכון?
גישול של בשר הוא הרבה זמן.
טוב, קיצור, כל דבר בחיים זה משהו.
גמרנו, כלום, כלום. שטוף,
תוציא דם שבהן,
בטח, אם יש דם על זה מרוח, בטח שאתה צריך לדקות. גם כבד אתה שוטף אותו. שוטף אותו, אגב. שוטף אותו, שם על האש, שוטף אותו, שם על האש, סע קדימה.
האש מוציאה יותר טוב.
הרי מה אמרנו, כבד שאי אפשר להוציא אותו עם מלח
כי יש הרבה דם,
מה עושים איתו?
צולעים.
נו, אז כל דבר אחר ברור שאפשר על ידי צליעה.
צליעה זה חומרה.
בסדר?
פתרונם.
טוב.
ואחר שצלעו,
כן, הבשר שהיה שלושה ימים,
אחר שצלעו לא יבשלנו ואם בשלום מותר.
ואלא שעוד בשר שלושה ימים בלא מליחה שיש לחו שמא יבשלנו.
ואם שרה אותו במים בתוך שלושה ימים, יכול להשלותו להשלותו עוד שלושה ימים אחרים,
פחות חצי שעה.
אבל בשר ששהה במקרר חשמלי,
הכוונה היא, הוא תיקן את זה במהדורה חדשה, ואני שלחתי לו מכתב בזמנו. הוא אמר, התכוונתי למקרר, כי זו המילה היחידה שהייתה.
הוא התכוון למקפיא.
בזמנו, בתחילת, אחרי קום המדינה,
לא היה בשר, אז היו מביאים
בשר קפוא, לא מוכשר,
כי אי-אפשר היה להכשיר בחוץ-מהארץ.
היום כבר את זה כמעט ירד מהמדפים,
אבל אז התירו, אז יש תשובה גדולה ביביע עומר,
התירו להביא בשר כפול לא מוכשר, כי ההקפאה
כאילו מחזיקה אותו תוך שלושה ימים.
ואז כשבאים לפה לארץ, מפשירים אותו ומכשירים אותו.
בקולה שבקולה,
שכמה שאפשר לוותר על זה יותר טוב.
בסדר?
היום יש עדיין עוד קצת בשר לא מוכשר,
אז הוא רק כשר.
גם אם שחטו אותו חלק,
והביאו אותו כפור לא מוכשר, כותבים עליו כשר.
כן. זה בדיעבד.
מותר למולכו לו בשלום, מותר אף לכתחילה לעשות כן.
בדיעבד.
בדיעבד. למה?
למה בדיעבד מותר?
אשכנזים מתירים,
בסדר?
כבד למשל, אמרנו.
אחרי צליעה מתירים לבשל, גם שעברו שלושה ימים.
גם בשר.
ספרדים לא.
לכן בדיעבד.
אתה לא אומר לו לזרוק.
אתה רואה אחת עשה,
המונדב של ישראל,
לכן החסר עולה הרבה, כי התורה חסרה.
כן.
אבל בשר ששעה מקרר, הכוונה היא במקפיא.
מותר למולכו לבשלו, מותר אף להתחיל לעשות כן. עכשיו, לאיננו רואות שהבשר נמצא במקפיא,
אין דומור מתייבש בתוכו כלל, והוא טרי ורענן כשאת כניסתו למקרר, למקפיא,
וזה פשוט וברור.
בשר ששעה שלושה ימים מעת לעת בלא מליחה ולא הונח במקרר חשמלי,
בפריזר,
כבר בישלו על ידי מליחה כבשר רגיל,
יפנו בשאלה לחכיו".
בסדר, צריך לראות
עוד פעם הביטולים שיש פה
לגבי הדבר הזה. עכשיו, לשים לב
לקולה שיש פה.
אטליס שמחזיק בשר טרי,
שחטו אותו ביום ראשון.
מתי עוברים שלושה ימים?
עד שני בבוקר, עד שלישי בבוקר, עד רביעי בבוקר, נכון?
עכשיו, רביעי בבוקר, אם הוא לא מכר את זה,
לא?
לא יעזור.
מה הוא יכול לעשות כדי שמי שיקנה את זה ביום רביעי בצהריים יוכל להכשיר?
משרה במים,
בדיוק.
משרה במים
כדי שלא יהיה יבש.
ורואים שגם כשזה במקרר ולא בהקפאה זה עושה איזה קרום כזה יבש.
בשר שנמצא, רבעים, כן.
בסדר?
אז הרבה פעמים מקלפים כדי שיחשבו שזה מאותו יום.
זה הופך להיות כהה יותר.
בכל מקרה ברגע שמשרים במים אפשר עוד שלושה ימים.
פחות חצי שעה שתישרו.
ועוד שלושה ימים עוד פעם.
בסדר?
אפשר כמה פעמים.
כלומר, שלושה ימים הם יגויים. כן, ואחר כך יכול עוד שלושה ימים. פחות חצי שעה.
בסדר? זה הלכה.
טוב.
דיני צליעה.
סעיף כח.
לכתחילה ראוי להדיח הבשר היפה קודם צליעה.
כט.
הצלי אין צריך מליכה שלפי שהאש אוהבת הדם שבו.
יש אומרים שצריך גם כן קצת מליכה תחילה.
וכן המנהג בכל ישראל.
להדיח הבשר תחילה, לפזר עליו קצת מלח בעודו תכוף בשיפוד ולצלותו מיד לפני שיספיק המלח להתמלא דם.
בסדר?
שהוא ישאב את הדם ולא יישאר בו ויבליע אותו חזרה.
עכשיו לשים לב, אם רוצים לצלות על ידי,
אם רוצים להכשיר על ידי צלייה,
כבד או כל דבר אחר,
נשים אותו בשיפוד.
השיפוד חייב להיות שיפוד ממתכת.
מתכת.
שיפוד עץ אסור.
למה?
כי השיפוד לא רק שהוא סופג, אלא הוא גם לא מתחמם.
שיפוד מתכת
הוא גם מתחמם בפנים.
אז גם בפנים הוא שורף.
אבל שיפוד עץ הוא נשאר לך.
ואז החלק הזה ששם מבלי אדם.
לכן כשרוצים להכשיר על ידי צליעה, כבד או כל
בשר אחר,
ותחוו אותו בשיפוד,
צריך שהשיפוד יהיה רק במתכת.
איך אנחנו מכשירים כבד על ידי צלייה עם שיפוד?
לא.
רשת.
לוקחים רשת כפולה, סוגרים, שמים בפנים, אפשר להפוך לצד שני,
הכל בסדר.
יש רשת שהיא נפתחת,
שני צדדים.
כן, כן. שתי רשתות שחיברו אותן עם טבעות.
מצד שני יש גם טבעת סגר.
אתה שם ביניהן,
אפילו אם אתה רוצה לקנות מרובעים,
מרובעים קטנים, שהכבד הזה מחליק, הוא חלה כזה.
אתה עושה פסים-פסים, אני יכול להחליק.
ריבועים קטנים.
יש כזה רשת לצביעה.
טוב, איך?
כן, אנחנו עושים ככה.
טוב,
למה הם?
אלה שאינם נוהגים להדיח ולמלוח הבשר לצביעי, לא יפה הם עושים,
אבל הנפש היפה ויראת השם ימשוך ידו מלאוכלו אפילו אם כבר נצלה.
ומשרוצה לסמוך על המקלים לאוכלו בדיעבד, אין מוכן בידו שיש לו על מה לסמוך.
ואם לא הודח הבשר הדרכה ראשונה ונמלח אפילו לא שעה במלכו
שיעור מליכה אפילו בדיעבד, אסור אם לא בהפסד מרובה.
ואפילו שעה שיעור מליכה והוא הפסד מרובה,
מי שירצה לסמוך על המקלים אין מוחים בידו,
ובין כך ובין כך הכלים מותרים.
מתי שהוא לא הודח לפני
המלכה?
216, סעיף ל״א.
נהגו להחמיר
כשצולעים בשר ולא מליכה, שלא להפוך השיבוט תמיד
בסדר? כדי שיעזוב אדם.
או בדיעבד אין לחוש.
עכשיו מה קורה?
אם אני לוקח למשל כבד, ניקח דוגמא.
כבד, שמתי אותו, קצת התחיל להיות, אני הופך.
קצת התחיל להיות, אני הופך. מה יקרה?
אדם יישאר בפנים.
אני צריך לקחת את הכבד,
לראות שהוא גמר להעשות כמו שצריך.
ודבר שני, צריך לומר אותו.
המינימום של הכשר של כבד, אמרו צבע בורדו כזה חלק.
ברגע שהוא נהפך לצבע בהיר,
הפך את צבעו,
גם המרקם שלו השתנה.
זה מספיק.
אני ראיתי אנשים שורפים את הקווים.
אתה אוכל
את הגחלים של המנגן.
אין שום סיבה לזה,
אין שום צורך.
ברגע שאתה רוצה אתה רואה שהפך את הצבע, נהיה
צבע אחר בכלל, צהוב כזה, נקרא לזה.
שינה מהבורדו החלק שלו,
הפך את הצבע,
תהפוך לצד שני וזה בסדר.
שרפות וחרוכים וזה, לא צריך.
ולפעמים משגיחים בבתי מלון, הרי זה תפקיד המשגיח לצעוד הכבד, אף אחד לא,
רק המשגיח.
שורפים, יאללה.
שיהיה בטוח.
אני אוהב שאנשים אוכלים דברים איכותיים.
אבל גם? לא.
תלוי במרחק של הרשת מהגחלים, תלוי בחומר גחלים, תלוי בהרבה דברים.
שינה את צבעו, כן.
מי? מבורדו חלק למט, כבר מתחיל להיות כזה,
אולי לקראת צהוב, לא יודע, לא רואים את זה, אתה יודע.
שיני צבעו, זה אומר, זה שייך, איך הוא כותב.
בסדר.
משגיח צריך לעשות את זה. רק המשגיח. אין, אין השגחה.
אין הכשר בלי זה.
משגיח הוא זה ש...
אז הם עושים לידך.
חייב להיות להם משגיחים.
במה הם עושים מעורב?
מטחול ומכליות.
נגיד מקום שם. מבשל כבד, משגיח.
משגיח, צולק כבד. מסעדה לצורך העניין? טחול וכליות, זה מה שהם עושים במעורב.
כבד, משגיח.
כן. זאת אומרת, על פי... בוא נגלה איך הסוד.
נגלה איך הסוד.
דיברנו עליו כבר מזמן.
אף אחד לא שומע.
הרבה מהמסעדות הן לא מסעדות ענקיות.
מסעדות בינוניות וקטנות יותר.
הם לא משגיחים, הם לא מחזיקים טבח כל הזמן.
הם מחזיקים טבח
שעתיים ביום,
שלוש שעות ביום.
בא, לוקח 400 שקל לשעה,
וזז קדימה למסעדה הבאה.
כשהם מביאים לך את זה, זה כבר צלוי, זה כבר מבושל, זה כבר הכול.
אתה רואה, הם מקפיצים לך,
נכון? יורוק?
הם כבר בישלו את זה קודם.
הוא רק מקפיץ שתראה שזה, בסדר? יש הרבה דברים כאלה.
לכן גם הכבד,
כבר עשו אותו פעם.
עכשיו רק
ארגנו לך אותו יפה.
ואם זו מסעדה, נגיד מסעדת בשרים גדולה,
שבערב באים מלא אנשים,
משגיח נמצא, איזו שאלה.
משגיח שם,
במקום.
אין דבר כזה שהוא לא נמצא.
כל זמן בישול משגיח צריך להיות, גם באולמות של חתונות.
משגיח חייב להישאר עד סיום האוכל החמה.
לא קשור לכלום.
חייב להישאר במקום עד סיום הגשה, מנה חמה.
זאת אומרת,
מה המנה החמה האחרונה שמגישים? מנה עיקרית, נכון?
אחר כך זה כל מיני קינוכים.
עד אז,
משגיח צריך להיות במקום.
בוודאי.
ואם זה לא קורה,
הבנת,
יש בעיה.
בסדר?
הבעיה הגדולה היא, אם כבר נכנסנו לזה בקטרינגים,
שמבשלים במטבח מזגזי,
הולכים לכל מיני מקומות.
מי שעושה אירוע כזה צריך השגחה מהמטבח ועד
למקום שאתה נמצא.
כי הם לא מבשלים שום כלום, בסך הכל מביאים בקונטיינרים,
תנורי חימוק,
עגלות חימום.
הם לא מבשלים כלום, זה בא במשאית ככה.
מחברים לחשמל,
הכל חם.
ובא הארוז עם ניילון,
האוכל.
איך?
כן, אם מגיע הארוז ושום דבר. בסדר, אבל אני יודע מה קורה באמצע.
תעודת משלוח כשרות, הכול, כן.
בקיצור יש הרבה מה להשגיח
ויש אין מה להשגיח.
טוב,
כן.
אין חילוק בכל זה, סף ל״ב.
בין אם רוצה לאכולו כך צלי, או רוצה לבשלו אחר כך. רק שיצלנו תחילה כדי שיהיה ראוי לאכילה,
דהיינו כחצי צלייתו.
כך פסק הרמה.
כך הוא מנהג האשכנזים. כנראה שהוא גם קצת הספרדים נהגו כן.
דעת מרן המחבר הוא שאין להתיר בישול בשר אחר צלייתו, להם כן יצלוהו כל צורכו
עד שיזוב כל דמו.
כך צריכים לנהוג קהילות הספרדים.
וראוי שכל ירא השם ינהג כך.
בסדר?
לא צולעים מדיום, לא צולעים לייט, כן? צולעים צלייה.
כשאתה אוכל בשר,
עוד פעם.
מתי?
כשאני גם מכשיר אותו בצלייה.
אבל אם הוא כבר הוכשר על ידי מליחה, אז לא אכפת לי.
סתם ככה, בשביל להיות בן אדם, תאכל אותו צלוי איש עליהם.
כי מי אוכל בשר חי?
גם הם לא.
אני סיפרתי פעם, רציתי לתת בשר חי לכלב,
הבעלים שלו לא הסכים.
אם אני אוכל בשר חי הוא יהיה אכזרי.
ויש אנשים שאוכלים,
אוכלים,
דם. יפה. לא, לא, אפילו מוכשר, חי.
טוב,
נחלקו האחרונים.
אם מותר לתת בצל בין חתיכות הבשר הניצלות בשיפוט,
כשרוצים להכשיר אותם על-ידי זה.
המחביר תבוא עליו ברכה והבקל יש לו למה שישמוך.
למה? כי יכול להיות שהבצל מבליע טעמים, או שהוא בולע דם גם.
אז לכן, אם רוצים להכשיר על-ידי צלייה, רק הבשר נטו,
בלי שום דבר אחר, או בלי מי שמקל בזה.
ל.ד.
יש אומרים שכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו, משום דם הדבוק בו.
כך נוהגים לכתחילה.
כך פסק הרמה.
ואולי שזה מנהג קהילות אשכנזים, אבל קהילות הספרדים נוהגים לאכול צלי שהוא הודח תחילה הדחה ראשונה
ונמלח קצת בעודו על האש כדינו בלא הדחה כלל.
אבל אם רוצים לבשלו אחר צלייתו צריך להדיחו תחילה משום מרית עין
שייראה כי אין דם בבישול וכך צריך לנהוג לכתחילה.
וכבר אני אמרתי שאנחנו נהגנו שאחרי ששמים קצת
מלח לצלייה על גבי כבד אז מייד כשמורידים אותו שוטפים אותו
ושגם המלח לא יישאר.
אולי יש בו דם.
טוב.
דין צליעת כבד יתבר לאל בסעיף כא, כן אמרנו מה שצריך.
ל״ו
עופות וגדיים שממלאים אותם בשר.
צריך למלוח את העופות או הגדיים בנפרד
וכן את בשר המילוי.
ואחר כך יעשה כאשר יחפוץ ובדיעבד שלא עשה כן,
יפנה בשאלה לחכם.
כי יכול להיות שהבשר הוא יותר מבעבע, יותר שומני,
ואז הוא מבליע בתוך העוף את הדם שלו.
לכן צריך למלוח
את העוף לבד ואת
הבשר לבד.
בסדר? לא ביחד.
טוב, בסדר.
את הסיום של הפרק, סעיף ל״ז,
אנחנו בעזרת השם נמשיך שבוע הבא.
השבוע הבא אנחנו בסעיף ל״ז, פרק 10,
עמוד 217. כל טוב לעיתון.
