יש כוכב למטה, בסוף העמוד,
שם הגענו.
והנה טעמם הכללי של מצוות אלה באו במפורש
בגופם של מקראות.
כי נתבהר במקרא שאיסור אכילת כל הנעל, כל השרצים האלה,
הוא מפני שם שקץ,
שפירושו תועבה ומיאוס.
כאמור, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כשקצו,
או כדברי רבותינו.
אין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שאוכל שקצים ורמסים.
הרי שהשיקוץ והטיעוב הם שמות נרדפים מדבר שהנפש היפה צריכה לסלוד ממנו.
כמו כן התבהר הטעם, ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם. זוכרים את ההקדמה שאמרנו?
תטמאו ונטמאתם, לכאורה צריך להיות א'
בין המ' לבין הת', נכון? ונטמאתם,
כמו טמא.
איך אמר הרבה לו בחייה?
האלף נפלה.
טום טום.
הטום סתום. למה?
כי אלופה של עולם עזב אותו,
הוא יצר מחיצות בינו לבין הקדוש ברוך הוא כשהוא אכל
מאכלים שאינם ראויים.
מכאן שאכילת שקצים ורמסים גורמת לטומאה. לעומת זאת מבטיחה התורה שפרישות מאכילת הנעל
גורמת התקדשות.
ויהייתם קדושים כקדוש אני.
כבר הרחבנו הדיבור בהסברת המושג קדושה לעיל במבוא לפרק רשנון ט', שם דיברנו שקדוש זה מישהו שהוא מופרש,
מוגבה לטובה.
מופרש מהדברים הנמוכים ביותר לטובה.
ככל שהאדם הוא בפרישה יותר גדולה ויותר קדוש.
נדגשנו לעיל
כי אלה טעם כללי
למצוות אלה.
כי התורה לא נימקה מדוע אכילת כל הנעל הוא שיקוץ
וגורמת לטובה,
ולא הפרישות מהם גורמת להתקדשות.
וכאן טמון סודה על עמד טעמי המצוות.
והרי זה כרופא אומר לחולה,
ימנע מאכילת דברים אלה וכך אתה מבריא.
זה טעם כללי, כי לא בשום הסבר מדוע אחרי הדברים האלה מזיקה.
ואין לנו אלא לסמוך על הקדוש ברוך הוא בורא עולם ונותן התורה,
כי לא נתגלה הכל.
ולא נתן לנו מצוות אלה,
אלא לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה.
ולא נתן הקדוש ברוך הוא מצוות לעם ישראל, אלא כדי
לצרף בהם את הבריות, לעשות אותם
יותר מזוקקים,
יותר טובים.
זה בעצם התפקיד.
ואף על פי כן,
כשהמשך החולה יכול בהתאמצות שכלית להתבונן ולהבין
מדוע אסר אליו הרופא מאכל מסוים,
ככה בכלל גמרנו להבין מדוע אסרה תורה שרצים אלה.
להיותם מטונפים ומגואלים ולא תטמעו בהם כי ידוע הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל.
מה פירוש?
אתה יודע, רבי בן עזרא, מה זה, מה אומר?
שברגע שאדם אוכל משהו,
למה נהפך הדבר הזה שהוא אכל?
חלק ממנו.
דיברנו ארוכות בהקדמה.
חלק ממנו, הווה אומר,
שאם הוא אוכל שרץ, הוא נהפך להיות חלק משרץ.
כמו שאתה אוכל מאכלים יותר זכים, יותר נקיים, יותר מעודנים,
פיזית ורוחנית, נפשית,
אתה יותר מזוקק.
כי אתה אוכל דברים גסים, אתה נהפך להיות אחד כזה.
ואז אתה שואל שאלות למה אתה חושב שאני כזה?
מה זה אוכל טעים? בוודאי.
טוב.
ונטמתם בם טעמו כאדם שאין לו דעת, ולפי זה הנימוק פשוט ביותר,
אבל לא היה צריך לפרשו, כי הוא אומר הלא תדע אתה ששרצים אליהם מטונפים וגואלים הם,
ובאכילתך אותם גופך גדל מכוחם.
בשרם נהפך לבשרך.
אתה עצמך נהפך לשרץ משוקץ.
סופך להגיע לרמתם השכלית של אותם יצורים עלובים.
טמטום, כאדם חסר דעת.
והיא דרשת רובותינו, עבירה מטמטמת ליבו של אדם.
אל תקרא ונטמטם,
לשון טומאה, אלא וניטמטם.
מה זה ניטמטם?
לשון טומטום. מה זה טומטום?
אטום, סתום, חתום.
בסדר? זה מה שיש פה.
וזה עומק כוונת המקרא, אל תשקצו את נפשותיכם, פירוש
אל תעשו
את נפשותיכם שקץ, כשתאכלו השרץ השורץ על הארץ.
וכל דברי רבותינו על עמי הארץ הם שרץ ובנותיהם שקץ, וכל דבריהם ברוח הקודש של חכמים, בסדר? כך כתוב בפסחים.
ואומרו ולא תטעמו בהם, יחרבנו אולי לומר שצריכים ישראל להיזהר
לבל ייכנסו בפיהם אפילו בשוגג.
כי מה בן אדם יכול להגיד הרבה פעמים?
אני בסך הכל פתחתי את הפה והרוח עיפה לי
איזשהו זבוב פנימה.
זה לא היה בכוונה.
זוכרים את הלא בכוונה שלנו?
מה יוצא מהבלא בכוונה?
מה דיברנו פעם,
הרב צדקה?
זוכרים?
המחשק של הרב צדקה.
מישהו הלך
בשדרות המאירי.
בסדר?
לטומו, בשדרות המאירי. יצא ממכון מאיר.
והחליק
על קליפת בננה.
נפל.
אוי, לא יכול לקרוא.
אמבולנס.
הזמינו אמבולנס, לקחו אותו לבית חולים,
מחכה שמה במיון,
טוב, צריך לראות אותך אורתופד.
אחרי שלוש שעות שמגיע אורתופד, הוא היה בניתוחים,
הוא היה בדחוף,
הוא היה בפה, הוא היה בשם.
כן, מה קורה? איזה כאבים.
טוב,
חדר צילום, נכון?
עושה צילום,
חוזר מהצילום עוד פעם, הוא עושה בניתוח עד שהוא מגיע,
אנחנו מקצרים את הסיפור.
ואז, צדקה, אז בזמנו, איך היו מסתכלים על צילומים?
בסדר, היום איך הם מסתכלים?
במסך.
מוקפידים. יפה, כן.
קיצור, מסתכל הרופא, חדר גבס.
מה קרה חדר גבס?
נאמר, אתה לא רואה?
חדר גבס.
אמר, אבל דוקטור, אני נפלתי בטעות.
שוגג?
לא בכוונה.
למה גבס?
לא, טעות, לא טעות.
גבס צריך לשים.
זה היה לא מצדיקה תמיד, היה זכר צדיק לברכה, היה מסביר
מה זה שוגג?
עונש לא ניתן לך, להרביץ לך לא נרביץ לך,
מכורת לא תקבל,
גבש צריכים לשים,
וראו מה זה שוגג.
נעשה פה מעשה,
איך אמרת?
בסופו של דבר אכלת את זה,
אכלת אותה,
את התורלעת.
על זה נאמר. בסדר? על זה נאמר.
הנושא ברור,
זה בשוגג או לא בשוגג,
כבר עניין של הכרה או לא,
אבל זה מה שהוא אומר פה, שצריכים להיזהר שגם לא ייכנסו בפיו אפילו בשוגג,
כי במציאות זה השוגג כמזיד.
מה הכוונה?
שבייסורי מחלות אסורים תוצאת השוגג היא כמו תוצאת המזיד.
כי בסוף זה נהפך להיות
חלק ממך.
אכלת את זה.
כי התיאור יעשה מעשהו, כלומר יפעל את פעולתו השלילית בנפש האדם אפילו בהיסח הדעת.
כי האדם האוכל רע על שגם בשוגג הגיע הנזק לגופו כמו במזיד.
הנה זו הדוגמה שלנו, נפל.
בסדר, הוא בשוגג.
נועה.
שתיתי חצי כוס פרטיון בשוגג.
מה קורה?
חבל להזמין אמבולנס.
תביאי, אני הולך למרקד אישה.
בסדר?
רעל.
ברור העניין?
יפה.
כן.
מה זה משנה מי הבן אדם? כל בן אדם.
ברגע שהוא לקח משהו לא תקין, זה לא תקין.
אני לא יודע, אני קורא מה כתוב.
כן.
אתה רואה מה כתוב פה?
מי אומר את כל זה?
פסחים.
האוכל עם הקדוש,
הרב אבן עזרא.
אדם שאוכל רעל,
אתה תשתיק אותו שם, אז לא אתה.
בסדר, זה ברור.
זה ברור מה אנחנו אומרים.
הרי בסוף זה פועל.
בסוף זה משפיע.
מה שאכלת נכנס בפנים, מה שנכנס בפנים נספג.
נכון?
אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, זו הייתה טעות, זה תעשה, תרחם עליי, תוריד את ההשפעה.
כן, אבל צריך לעשות שורה.
הרי יבוא בן אדם ומה קורה, בוא נגיד. יבוא בן אדם ויגיד, הרב, אני עכשיו כבר פה לומד מכון מאיר, אני כבר בן 16. מבר המצווה עד עכשיו שלוש שנים, אתה יודע מה הספקתי לאכול.
נגיד, אני מקל, אני מקל, מקל.
לא, מה אתה רוצה עכשיו שאני אעשה?
אני מושפע, נכון?
אז מה, זהו, סגרתי קופה,
מחזיר ציוד, זה מה שאני, וזהו זה.
חס וחלילה, כל דבר יש לו תיקון, כל דבר יש לו תיקון.
אה, בסדר, אז עכשיו צריך לראות איך מנקים את הגוף,
את הנפש,
מהשפעת המאכלות האסורית.
בסדר תשובה, נכון? איך עושים תשובה?
הרמב״ם אומר איך עושים תשובה?
קודם כל קראתה חטא.
קודם כל שתכיר שהיה פה מעשה לא טוב.
ואל תתחיל להסביר לי שאם שתיתי את הכוס התה אז זה בסדר.
זה לא בסדר.
הבנת אותי?
תכיר שיש פה בעיה.
אחרי שהם מכירים שיש פה בעיה, מה אני צריך?
להתחרט.
אחרי שהתחרטתי, מה אני צריך לעשות?
קבל לעתיד.
לא עושה את זה יותר.
מקפיד בכל הדברים עשר.
הנושא ברור.
אני מקפיד בכל דבר כזה. ברוך הוא רק פתח לי את העיניים
שלא יקשר להפריע בדבר הכי קטן.
תשובת המשקל.
יושב כופף לצד אחד, כופף לצד שני, יהיה באמצע.
מי אומר את זה?
אמבר.
חודשוי.
מקל.
מקל. לא.
מקל, מקופף.
עקום
לצד אחד. אתה רוצה ליישר אותו, מה אתה עושה? אתה מיישר,
אתה כופף לצד השני לחלוטין,
ובסוף זה נהיה ישר.
אז כשאדם נמצא במקום מסוים, תלך תקופה קצרה, טיפולית,
כן? זה לא הדרכה לחיים.
הדרכה לחיים זה דרך האמצע.
טיפולית תעבור
לצד שני אחד, אחר כך תתיישב.
תיזהר בכל, כל, כל, תאכל.
עשר פעמים תבדוק.
לא עצמנות ולא אובססיה.
שים לב, אני מדגיש את זה, כי לפעמים אנשים
מגיעים למקומות שלא צריכים להגיע.
לא עצבנות או לא אובססיה.
אנחנו מדברים רק
על
כובד ראש, עבודה,
אני מתקן, מודעות,
כל מה שצריך.
בסדר? נתקדם.
כי התיאור ביעשה מעשה הוא אפילו בסח הדעת.
כי אדם האוכל רעל שגם בשוגג יגיע לזק לגופו כמו במזיד.
צריך האדם להיזהר בתוספת זהירות וזריזות
בכל דבר אשר קלט בגדר ספק שיקוץ זה,
ושומר נפשו ישמור את הדבר". עד כאן.
ממש.
כי האדם המסופק,
אם מאכל או משקיע הנמצאים בפניו, טובים הם
ראויים לאכילה או שמא עלולים הם להזיקו.
שכל אדם בן דת פורש לו מכל דבר שספק יזיקהו.
וכל שכן שצריך אדם לפרוש מכל מאכל שיש בו ספק שיקוץ זה של אכילת שקצים ורמסים ותולעים למיניהם.
הנושא ברור.
כמה פעמים אנשים אומרים, טוב, נו, אבל בסדר, שטפנו.
היום שואלים אותי
קולורבי ושומר.
מישהו שאלה אחרי סרט, לא יודע מי זה,
ניקוי מחרקים. האם נגוע בחרקים?
אז כתבתי שקולורובי הוא שלם, הכל בסדר, לא צריך לחשוש.
אבל שומר צריך לפתוח עלה-עלה,
אחד-אחד.
אתה יודע מה זה שומר?
לא, זה מין כזה פקעת.
לבנה עם עלים כמו הבמבליק, הירוקים והדקים האלה, כמו שמיר.
דומים לשמיר, זה שומר.
זה מין כזה מרוקאים, קוראים לזה בישבז'.
מכירים את הסלט שומר שחותכים,
אתה רואה את העיגול של כל העלים שחתכו?
לא, לא, לא, לא.
שטוח כזה,
שטוח.
לא, יש גדולים, יש קטנים יותר,
יש להם ענפים כאלה, שפיצים, שומר.
אף אחד לא...
אחד-אחד להפריד.
הכול.
כשרוצים לאכול שומר,
אני רואה מה אשתי עושה.
סלט שומר,
מפרידים אחד-אחד,
וכמה חרקים יש בפנים,
זבובונים.
הכול יש שם. גם גוש-קטיף.
אין גוש-קטיף, שמיר.
שומר. שמיר יש, עלים כן.
אני מדבר איתך על השומר, על הפקת,
כשעושים סלט שומר.
למה ארוכה עם שבת בלי שומר לא היה שבת? מה אתה מדבר?
זה ברור מה אני אומר?
עזבו עכשיו, עד ותגיע להלכות, חכו.
חותך אותם להם. מפרק אותם.
חותך למטה זה מתפרק, יש גבעול אחד.
מפרק אותם אחד אחד, שם אותם
בשטיפה
מסתכל בעין פנימה החוצה.
ברגע שפותחים אחד אחד אין בעיה.
הבעיה שאנשים לא פותחים אחד אחד, מוציאים את השניים החיצוניים
ובאמצע זה קטנים קטנים ולא פותחים ואז זה בעיה.
בסדר? אתה יודע מה זה?
כניתיבה תכלן מספיקותי לעיין בו.
בסדר?
עזבו, עזבו, עוד מעט נגיע לכל, אני רק נתתי דוגמה שצריך לבדוק. עכשיו, ברגע שבן אדם יודע שפעם הוא נכשל בדברים האלה,
הוא אומר, הקדוש ברוך הוא לא רוצה להיכשל יותר, אפילו לא ספק אני בודק.
לא משאיר פינה בלי לבדוק.
זו תשובה.
ואני אומר לכם באחריות,
מי שרוצה להימנע
מאכילת שקצים מרומסים,
הקדוש ברוך הוא פותח לו את העיניים.
כמה פעמים היו דברים כאלה.
היו לנו דברים כאלה, הלכתי עם חבר לפני כמה שנים
כמה שנים טובות
השוק הסיטונאי, כי היינו קונים כמויות,
ילדים וזה, בקיץ, כמויות, כמויות,
היינו קונים ארגזים,
אז בארגז נגיד קרטון יש ארבע נספקים,
אתה יודע מה זה?
הפלסטיקים
של הפירות.
כן, ארבע נספק נקרא, בסדר? ארבע כאלה.
אז קנינו שני שיזיפים לי, שני שיזיפים לא, ארגז,
בא הביתה.
אחד הילדים אמר לי, אבא, תולעים.
איפה תולעים?
חור קטן, ראש סיכה בשזיף, אתם יודעים מה?
השושנה הזאת,
לא אומרים את השם הנוצרי,
בסדר? רוזה.
רוזה זה שושנה, לא?
רוז.
בסדר? יפה.
אבל יש לזה לפני כן אנשים של נוצרים, אנחנו לא מזכירים.
בקיצור, כאלה יפים גדולים,
מה זה?
משהו משהו טעימים.
ואז אלה אצלי מעלים חור סיכה.
חתך את החור סיכה,
תולעים לבנים באורך כזה דקיקים מטיילים.
לבנים דקיקים.
מתקשר אל החבר, אני אומר, תגיד לי, אין לך שזיפים?
טעים, משהו, משהו.
אמרנו, חכה שש שעות.
למה?
אכלת בשרי? לא, לא צריך.
אבל,
כן. כן, זה הבדיחה.
בכל מקרה, אמרתי לו, מה פתאום?
אמרתי לו, ידיד, תסתכל, בדקנו שלוש-ארבע.
אמרתי לו, מה פתאום, אין כלום, עוד לא טוב. אצלי היה,
אצלך לא היה.
אתה מבין?
זה אותו עץ,
זה הגיע מאותו מקום,
אצלי היה ואצלו.
צריך לבדוק.
לא כולם היו בהם.
היו בהם, אבל לא מכולם.
צריך לבדוק.
חותכים, מפלחים, בודקים. ראית אחד כזה, תבדוק.
נעשה דברים,
מודעות.
ומי שבאמת פעם חס ושלום נכשל,
הפעם יותר אתה לא תיכשל.
הקדוש ברוך הוא פתח לי את העיניים.
שאם יש משהו לא טוב שאני אראה.
רק אצלך תמיד מוצאים תוליים. אתה יודע כמה פעמים אמרו לי את זה?
רק אתה מוצא תוליים. אתה ממציא אותם.
טוב, בסדר, אני המצאתי אותם. שתלתי אותם.
חברים,
שתלתי אותם שטולים בפנים.
משת״פים.
ברור העניין.
אתה איתי גיא?
יופי.
סיפרתי לכם בשבוע שעבר, הייתי בבית אבל,
אמר תמר.
אני בא, פותח תמר. כל תמר שפותחים, צריך לבדוק אותו.
אז תגיד, מה?
כל אחד, אתה מסתכל ככה,
איך שאני פותח, עוד לא כן, תסתכל למה.
ככה, ג'וקון כזה, יושב אחר כבוד, שלם,
הופעה מלאה,
בפנים.
לא הייתי צריך להסתכל על זה.
הוא יודע איזה שאריות הוא השאיר שם.
ביצים, אני יודע מה.
גם ביצים, אתה אוהב, יש משומר דה רבנן, אבל מה,
ביצים גם בעת.
הנושא ברור.
כל תמר שאתה פותח, תבדוק.
תראה, רואים.
כמה צימוקים שם, מי שאל אותי השבוע על גרנולה הם צימוקים קהים?
אתמול
תוכנית רדיו הרב שמואל בושטיין.
אתם יודעים מי זה?
בושטיין.
שמואל בושטיין. הרב שמואל בושטיין.
הוא היה מנהל של המלונות בירושלים, אחרי כשרות,
יבוא, יצוא, כל מיני...
דיבר בדיוק על העניין הזה. במקום שיש צימוקים כהים,
אל תיקח, סימן שההשגחה לא כל כך טובה.
צימוקים כהים, קשה לבדוק אותם, אין מי שבדק אותם בתעשייה.
ואני כבר אומר לכם, והיה לנו את זה בבית.
אחת השנים, לפני כמה שנים, אחד הילדים הכין
הראש השנה, הילדים כל הזמן צריכים משהו.
אז הכינו להם בכאלה מנג'טים,
פצפוצי אורז עם צימוקים ושוקולד, מכירים את זה?
ממתקים בחג,
בראש השינה.
אז אחד הילדים יקח את הצימוקים כאילו.
אשתי אומרת לו, תשטוף אותם במים,
תשרה אותם במים פושרים.
איך שהוא שם אותם במים פושרים,
שתי דקות אחר כך למעלה צפים תולעים לבנים באורך כזה.
תבדוק ככה.
שים אותם
במים פושרים,
תבדוק מה קורה.
פושרים, שלא ימותו, שלא יצלעו בפנים.
פושרים, 40 מעלות, 40-5. בסדר?
שים אותם במים פושרים, אתה תראה,
מתחילים לעצור. לכן אנחנו מאז משתמשים רק
צימוקים בהירים, כי הם שקופים.
צריך דייקות אחד אחד. תקדים, תקדים, אתה רואה שהם.
אתה נותן בעייתים.
נפתוח תימוק.
אתה, אתה שאלת אותי, נכון? זה אתה.
הוא שאל אותי.
אתמול בלילה אני חוזר הביתה,
23 בלילה, לא יודע מתי זה היה,
אני שומע תוכנית עם הרב שמואל
בורנשטיין,
רבנות ירושלים.
מישהו שאל אותו על גרנולה.
בדיוק זו התשובה שהוא ענה.
על גרנולה הוא שאל אותו.
צימוקים כהים. אמר לו השגחה לא רוצה.
בעירים אין בעיה.
לא צריך.
בואו נתקדם. בואו נתקדם.
והנה הנציב.
תוציא את הכהים זה בעייתי.
בקיצור אתה רואה זה חלק מהזהירות
שניחס לשאלון פעם.
מי שפעם
קרה לו איזה בעיה.
והוא שאומר לי מי שנכווה ממגץ כל פעם שהוא בא ליד מגץ הוא מעיף את היד.
נכון?
יפה. אותו דבר.
מי שנכווה ברותחים
נזהר בפושרים.
נכון?
זה בדיוק אותו דבר.
זה מה שאנחנו מדברים.
הנה הנציב.
כן בפירוש העמק דבר על החומש כותב עמד על הקושי בולט במקראות אלה כי בפסוק מ״ג הזהיר אל תשקצו את נפשותיכם.
ואת המאזרה הזאת ביום מחצית הפסוק במ״ד כי עיני ה' לא ככבי ויתקדישתם
וייתם קדושים.
ובמחציתו השנייה באה עזרה אחרת, ולא תטמאו את נפשותיכם.
היא עזרה לתולעים הנוצרים מן היפוש, כפי שהתבאר להם.
וטעמה נתבהר בפסוק שאחריו, כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים.
הירוע הוא לכתוב כל עזרה וטעמה בפסוק אחד.
אלא שבא ללמד ששייכת עזרה זו השנייה לטעם העזרה הקודמת.
שמי שמטמא נפשו במחלות האסורות מכוח התורה,
יבוא אחר כך לשקץ טבעו כל כך עד שיאכל גם דברים מתועבים לכל נפש נקייה בדעת אדם.
או כמו כל חומר בצורה שכל
שצורתו גבוהה ממה שלמטה ממנו, הרי חומרו חלש ממנו.
כך הוא בענייני הנפש.
שים לב לעמק דבר הזה.
ככל שאדם הוא בעל רמה רוחנית יותר גבוהה, ככל שדבר הוא יותר רוחני,
הגוף שלו יותר חלש.
על אף שאנחנו רוצים אנשים חזקים.
אבל רואים את זה, צריך להגיד.
רואים את זה.
כן ובענייני הנפש.
נפש ודעת האדם גבוהה מנפש הבהמה.
כאשר משחית נפשו מדעת האדם,
הרי נעשה גרוע מבהמה, הוא מזיק בה ביותר.
כמו כן, נפש הישראלי גבוהה על פי דעת תורה שעליו.
כשמשחית דעת תורה ממנו,
נעשה גרוע מנפש האדם שאין עליו דעת תורה,
מגוי.
ולא יפלא ממנו לאכול גם דברים המתועבים וכל אשר יצור אמץ.
מה זה ודפחח?
ודברי פי חכם חוכמה.
זאת אומרת, הוא ציטט את דברי הנציב.
מי זה היה הנציב?
הרב נפתלי צבי יהודה ברלין מ...
וולושי.
הבן של הרב חיים וולושי.
בסדר?
אז, דברי פי חכם חוכמה.
והדברים בנושא זה ארוכים עוד ביותר. ונסיים מבוא זה בדברי רבותינו
שעמדו בשאלה. מפנימה הזכיר התורה בפרשה זו עניין יציאת מצרים.
ואומרה כי אני השם המעלה אתכם מארץ מצרים.
כתתני דבר רבי ישמעאל אמר הקדוש ברוך הוא אלמלא העליתי את ישראל ממצרים
אלא בשביל דבר זה שאינם מטעמים בשרצים ורמסיים די.
ולא מפני ששכרם גדול ממצוות ריבית וציצית ומשקלות,
אלא משום שמאוסים ממלא אוכלם.
כך אומרת הגמרא במציאה.
ולכן נאמר כאן לשון עילוי המעלה אתכם מארץ מצרים
שמעלה הגדולה ישראל שהם מעולים ונעים ואינם נמאסים כשקצים הללו.
ואף על פי שהגמרא אומרת שאין שכרם גדול מריבית וציצית,
הנה מצאנו במדרש שלעתיד לבוא, אמר הקדוש ברוך הוא,
כל מי שלא אכל בשרך הזהיר ושקצים ורמסים יבוא וייטול שכרו.
הרי ששכר העתיד לבוא קשור הוא בפרישות משקצים ורמסים.
וייתכן הטעם מפני שהזהירות מהם היא קשה ביותר.
צריך אדם לזריזות מרובה כדי שלא ייכשל באכילתם.
השם יתברך יעזרנו לכך החוויה שולחננו קדוש בטהור.
אז זה מה שאמרנו שאומר האור החיים הקדוש
שבזמננו נזדהמו הארצות
ואין לך מקום שאין בו חרקים ותולעים.
נזדהמו הארצות.
זאת אומרת, יש הבדל גדול בין מה שהיה פעם
לתקופה של האורחם הקדוש. לפני כמה שנים האורחם הקדוש?
250 שנה.
אין פעם לא אמרו, יש פלגים,
יש שני דברים. האורחם הקדוש דיבר על לפני 250 שנה כבר.
אבל אתה שואל אותי מה היה לפני שהיה חסלת.
כן. מוש קטיף. יפה.
כי אנחנו התחתנו, עוד לא היה חסלת.
וביקשתי מאשתי רשימה מה להביא מהשוק.
אתה יודע איך הולכים לרשימה?
יפה. עד היום אני הולכים לרשימה.
בסדר, רשימה מה להביא מהשוק. בין היתר היה כתוב חסה.
מצוין.
זוג צעיר אחרי החתונה, חסה.
מגיע לנו, לא? סלט חסה.
שבוע אחר כך אמרתי אשתי,
לא כתוב חסה.
לא כתוב להביא עוד פעם חסה.
זה היה סלט חסה.
היא אומרת לי,
זה הרבה זמן,
זה קשה לבדוק.
אין לי זמן, זה ברור?
פעם היה זמן.
לאנשים הייתה להם סבלנות.
היום אנשים מיוצרים סבלנות
אחרי 25 מיליקרם.
אתה מכיר את זה?
אתה מכיר 25 מיליקרם?
רטנה?
בסדר?
עדיין, אגב.
יפה.
למי יש זמן היום?
אני זוכר בבית,
כשאני הייתי, השיבו אותי לבדוק את ה... עלי חסה,
אני בחתונה.
ליל הסדר.
יושב במרפסת,
בעור,
קערה
עם מים וחסות,
עלה עלה,
בודק ככה בעור מול השמש,
שעתיים.
יושב על הכיסא, לא כאן.
ברור?
אתה מסוגל לזה היום?
אם אתה מסוגל, לא, נו, אין לי בעיה.
אם אתה מסוגל, אין לי בעיה.
אבל לפני כן תבוא אליי שאני אסביר לך מה לבדוק.
כי הרבה פעמים אנשים אומרים, אין בעיה,
הכול בסדר.
דוגמה אני אתן, בבית.
גידלנו בזיליקו.
בקיץ.
מה זה אלים?
ככה כל אחד, אתה משקיע אותו טוב.
אלים יפהפיים, שלמים, בריאים,
בלי אפילו שרשראות של אכילה של חרקים. מכירים את זה?
שקוף הזה, הכל נקי.
אשתי אומרת לי, אפשר להשתמש?
השתמשים בבית.
אני לא שקטה, תבדוק אתה.
פעם ראשונה שאנחנו לא רגילים בזה.
חדש אצלנו.
אני מסתכל,
הוא אומר, נגוע.
איך נגוע?
תראה איזה נקי.
אמרתי להם, אין בעיה, תסתכלי.
בחקא להם מלמטה.
למעלה אף פעם לא בודקים, כי איזה חרק יעמוד מלמעלה
שכל מי שבו יאכל אותו.
הוא מתחבא מלמטה.
אנחנו קודם כל צריכים לבדוק מלמטה.
בחקא להם בגיבוי, ככה בחיבור
בין לבין.
בקיצור,
זהו.
תסתכלי.
כלום.
לקחתי קסם שיניים.
עשיתי ככה.
עכשיו אני מגדיל לכם, נגיד אם זה הקסם בפרופורציה,
למה הוא עושה ככה?
הוא מחפש נקודת אחיזה.
הרמתי אותו מהאמצע, מהבטן.
כזה ככה. יבן גדצ'יק.
אתה רואה מה מחפשים?
תסתכל. אה, הנה עוד אחד.
אבל לפני רגע לא היה כלום.
רק אצלך יש, כמו שהוא אמר.
כשיודעים מה לחפש,
אז מוצאים.
אבל אם בן אדם לא יודע מה הוא מחפש,
הכל נקי,
הכל טוב.
שיהיה למה עם סגון? מה זה אומרים?
לא יודע.
אני חסיד
של העיניים.
טוב מראה עיניים,
מסבון פעמיים.
זה נמצא עכשיו.
זה הרגע הומצא.
זה למה בנאט?
זה חסלת היום.
אני מדבר, אתה בדיוק יותר חסלת, אתה אוכל לפני שהיה חסלת.
עשוי שם חסלת. בסדר, עזוב. זה לרווחה דה מילתא.
זה כדי חורם.
בוודאי, אין שום שאלה.
שום שאלה.
אני לא מכיר את הבן אדם שיבוא היום ויבדוק עלים.
למי סבלנות?
אין סבלנות לאנשים.
איך אמרנו פעם?
אנשים היו מבשלים על פתיליה.
כמה זמן מבשלים אורז על פתיליה?
שלוש שעות.
היום במיקרוגל, אם שתיים וחצי דקות האורז לא נהיה טוב, מה מתקשרת האישה לבעלה?
תבוא למיקרוגל חדש.
שתיים וחצי דקות ולא נהיה האורז?
אין סבלנות, אין זמן.
אתה מבין מה?
ברור, זה שינוי מנטלי.
אם יבוא בן אדם
ויסכים, וירצה,
אין דבר שאי אפשר לבדוק.
דרך אגב, יש פתרונות נוספים.
סיפרנו את זה פעם בשם הרב אליהו.
מעבדים על גבי האש.
קח עלה פטרוזיליה,
קח עלה כוסברה,
עלה.
תעביר מעל הגז,
ימין, שמאל, שני צדדים. מה קורה עם אש המחרק?
כמו המחשיר המנורה של הזבובים.
הרי מה יקרה אם אני מעביר על גבי גז?
נשרף.
לא, זה כלום, זה נהפך לגוש אפר.
שטוף במים, תאכל.
לדעתי זה יותר טוב מסבון.
אחד, שניים, לא משנה, תלוי מה גודל הגז. אם תשים אחד על יד שחוט ישרד.
בסדר?
גם פתרון.
להבהב על גבי האש.
מה הביקור הזה?
לא, זה יישאר שלם.
תנור.
לא, אני צריך אש ממש.
בתנור זה יהיה שלם, כלוי.
פיצוחים.
אני צריך אש.
מנגל.
גז.
זה ההיתר של המפעלים.
אתה קנית פעם חומוס בחנות, מוכן?
בקופסה?
מי בדק שם את ה-4 טון ביום במפעל?
אתה רואה גם בשביל שם את מה של אורז,
אורז, חומוס, איך עושים?
טוחניים.
תתחיל לך תשובה.
כותב, שאם לא ראיתי בפועל תולעים, בסדר?
תתחיל, תתחיל.
כן, כי בריאה אסורה, אבל עסק פותח.
אבל לטחון לטחון בגודל של פחות מתולעת.
פסטו, בסדר?
זה קטן קטן, נכון? זה כמו משחה.
כמו משחה זה נהיה. הפסטו, נכון?
יפה. אין בעיה.
קרבזיליקום תעשה פסטו, אין בעיה.
אם אתה לא רואה בעיים ככה, אם אתה רואה את המאלחים.
להכניס את התולעים.
בדיוק.
זה נקרא מבטל איסור בידיים.
מבטל איסור בידיים אסור.
טוב, קצת הלכה?
יפה.
עמוד 203, א', אתם רואים, זה דפוס אחר.
את זה תאכלו מכל אשר במים,
כל אשר לו סנפיר וקסקסת.
במים, בימים ובנחלים, אותם תאכלו.
אותם שבימים ובנחלים הקפידה התורה לאסור כל שאין להם סנפיר וקסקסת.
אבל כל מים מכונסים שאינם נובעים,
כגון מים שבכלים,
בורות,
שיחין ומערות, בורכות וכדומה,
מותרים אף על פי שאין להם סנפיר וקסקסת.
כללו של דבר.
כל מים נובעים אסורים, כל היצורים נמצאים בהם,
אם אין להם סנפיר וקסקסת.
ולכן,
מי מעיין שאנו מסתפקים מהם, כל תולעת שתימצא בהם אסורה.
ואם אומנם יש חשש תולעים, חובה
לסננה מים.
בסדר?
והשנה מה יש לנו? חוץ מאשר תולעים, יש לנו גם חיידקים.
זה שייך לביוב,
כי לא הייתה זרימה בנחלים,
ויש שם את הבקר של רמות הגולן,
אז מה היה
קיצור, כבר שנים אנחנו אומרים, בלי קשר לזה,
שתיית מים בנחלים היא בעייתית.
צריך זהירות.
אבל פה מדובר מצד התולעים.
אנחנו מדברים גם מצד החיידקים היום. לא שהתורה אסרה חיידקים,
כי כל מקום שאתה נושם אתה נושם חיידקים.
אבל מצד ונשמרתם לנפשותיכם.
אדם צריך להיזהר.
חס ושלום, שלא יהיה חילה.
טוב, סעיף ב'
שרצים הגדלים במים שבכלים
ושבבורות שיכין ומערות שאינם נובעים, מותרים אף על פי שאין להם סנפיר וקסקסת.
לפיכך שוכב ושותה מהם ואינו חושש לשרצים שבהם נזדמנו לתוך פיו.
אבל אסור לשאוב בכלי ולשתות מהם, כי אז זה כבר מים שזזו ממקומם.
ואם פירשו ממקום רביעייתם כגון לאחרי הבור או על שפת הכלי מבחוץ,
אף על פי שחזרו לתוך המים הם אסורים.
ולכן אנחנו אוצרים היום כל דבר.
אבל אם יש לנו איזה כלי סגור שבתוכו פתאום נוצר איזה שהם חיים,
מצד הדין מותר.
אנשים השתמשו בזה, למה מדין?
בואי תשקצו את נפשותיכם, איך מעלה, אכול חרקים כאלה, מצד הדין מותר.
בסדר? אתן לכם דוגמה שהייתה לנו, סיפרתי אותה פעם.
כשאני התעסקתי בענייני כשרות,
קניתי דגי סול.
מכירים דג סול?
איך נראה דג סול?
רחב.
שיש לו פס באמצע, איפה שניקו אותו, אתה מפעיל איזה, בלי עצם,
פס כזה.
ויש לו צד אחד אור דק,
מטגנים אותו טיפה.
מטגן אותו יותר מזה,
חבל עליו.
טיפה מטגנים אותו,
כניסת שבת,
כי הרי גם לשים אותו במקרר ולהוציא אותו לחמם, זה גם יוצא חבל על הזמן.
כניסת שבת, אשתי מטגנת,
עושה בה בתבליט, שישאר
חם על גבי שיאות.
שישאר חם.
מגישים את הדג בצלחת, אני לוקח את המזלג חותך,
טבעי איפה זה נחתך,
בפס הזה, נכון?
פתאום אני רואה,
אתם יודעים מה זה?
תולעים לבני מתחילים לטפס לי כאילו אני איזה הודי שמחלט.
תולעים לבני מתחיל לטער, ככה באורח כזה.
הופה, גברת, עצור דג,
הולך למטבח, פותח את השני אותו דבר.
סגרנו הכול,
מוצאי שבת, כיוון שעשיתי בכשרות מייד, הרבנות הראשית,
שקית,
שמשם זה, עצרו את כל השיווק
של אותו יבואן.
בסדר?
מה מתברר בסוף, בסוף, בסוף? ואז שאלו את הרב ליאור,
מתברר שלכאורה זה היה מותר.
למה?
היו כנראה ביצים
שהוטלו לתוך הדג,
בפס הזה.
וברגע שעשו טיגון קליל מהחום,
המהיר
של הטיגון הם נבקעו
וממילא מעולם הם לא שרצו על גבי קרקע
הם היו בפנים הם היו לוקחים את הגדג המטוגן ככה ואוכלים אין איסור
אבל כיוון שהם עכשיו
מתחילים אתה חותך מתחילים לטייל לך
גמרנו יצאו החוצה אסורים
זה מה שכתוב אם לא יצאו לחוצה זה יפתר לנו לעשות את זה גמרנו יצאו החוצה
בסדר ברגע שהם בפנים אז אין לי שום בעיה
כן, הם לא שרצו על הארץ.
הם שם נוצרו ושם היו איזה שהם.
סתם ככה סיום הסיפור,
שהבית שלנו אחר כך אולי
חמש-שש שנים לא נכנסו,
אשתי הייתה בטראומה.
בטומים אבל... טראומה.
בטראומה.
בסדר.
לא נכנס, הוא אומר לה, נו נביא, זהו.
היבוא הזה נגמר, זו סחורה אחרת.
אל תביאי לי, הנה הוא רוצה... בסדר? זה פוסט-טראומה.
כן.
חילוקי דינים רבים נאמרו בדין זה של מים מכונסים ועתה שאני משתמשי בימי מעיין דרך ברזים
אין שום צורך בפירוט הלכות האלה.
טוב,
בכל מקרה אין תולעים במים ואם יש אז לא אוכלים אותם.
איסור תולעים אינו במים דווקא אלא בכל משקה שמצויים בו תולעים.
סעיף ו... סליחה, חומץ.
על איזה חומץ מדובר?
מה זה חומץ בגלל חכמים?
חומץ בן יין.
ובחומץ, כיוון שזה יין מקולקל,
הרבה פעמים יש תולעים לבנים קטנים.
ראינו את זה בעיניים.
ככה קטנטנים כאלה לבנים, הם מטיילים שם.
חומץ שהתליע מסננים אותו תחילה בבגד עבה,
ולא מסנן את הרגילה, ואחר כך הם משלים אותו,
ואחר כך הם משלמים אותו, ואחר כך הם משלמים אותו פעם אחרת,
כדי שבסופו של דבר
לא יפרשו.
25, תראו למטה את ההערה,
שיש לחשוש שמסנן את הרגילה שיפרוש לרגל ושוב יחזור למשקה.
היינו מחזיק ברכה למרן אחידה.
אות חטא, וכך מנהג ירושלים.
הילד בספר מנהגי ירושלים, אות למדי. זה לא ברור.
הוא חושש שאם הוא יהיה במסננת אז הוא יכול טיפה לזוז הצידה, להיתפס במסננת
ולחזור חזרה.
ברגע שהוא יצא החוצה אז זה כבר הכול אסור.
אבל ברגע שזה בפנים, בתוכו ומתוכו,
אז אין שום בעיה. כי בבעד איפשהו נתפס ונתפס.
במסננת הוא יכול להיתפס בפינה של הברזל,
ישנה מסננת ולרדת אחר כך פנימה חזרה.
כן, כן, מה היה פעם?
אני מדבר פה על... לא היה פלסטיק.
בסדר.
תולעים הגדלים בפירות או בירקות מחוברים לקרקע אסורים מן התורה משום שרץ השורץ על הארץ, ופירות וירקות שחזקתן שאינם מדליים מעולם ומחובר
אלא בתלוש
אסורים רק אם פרשו מן הפרי.
זאת אומרת, אם זה נוצר מתוכו בפנים
אחרי הקטיף
וזה בפנים, אין איסור.
וזה בדיוק מה שדיברנו על הדגים.
וחילוקי דינים רבים נאמרו בהלכה זאת, ובזמננו רוב בני אדם אינם אוכלים פירות וירקות ומטלאיים כלל,
כי ברגע שבן אדם רואה משהו, טיפה מקולקל, טיפה רקוב, טיפה זה, ידידי, עזוב אותי, לא פה, זרוק הכול.
טוב, אתה יכול לחתור חצי ולאכול,
לא אוכל כלל. בסדר, זה...
טוב.
חייבים ניפוי.
אנחנו היום חייבים ניפוי בכול.
בוודאי.
אני לא יודע אם יצאו החוצה לשקית, תהילו.
מה שנוסע, אבל מה שנאבקנו אלינו.
אבל מה שבטוח דבר כזה, דורש ניפול.
סעיף ז',
הפולים והעדשים,
ורקם להתליע ומחובר, ואפילו נמצא בהם נקודה שחורה,
צריך לחטט אחריה או לאסירה שהיא אסורה כתולעת ממש.
בסדר? וזה בעצם הבסיס.
תראו, כותב פה בן איש חי,
פרשת נשוא סעיף ז',
ודין הפולים נבוהר בפריחדה שגם דין העדשים, לכינו ספנו בסוגריים,
שאינו מלשון הבן איש חי, ודין נקודה שחורה כתבה הרמה בשם הרשב״א בסביבה,
בסביביו, וכך נוהגים כרמה.
בסדר? לשים לב.
דיברנו על זה, ולאחרונה מישהו אמר לי,
אמרו לי, לא צריך.
אנחנו לא מקבלים את זה.
אורז,
כשבודקים אותו,
מצד אחד אנחנו מחפשים תולעים,
ורואים זבובונים,
תולעים לבנים, כל מיני סוגים יש באורז. צריך רק לברור.
אלא שבאורז לפעמים, במרכז האורז, רואים נקודה שחורה.
אני לא מדבר על השפיץ,
שלפעמים זה החיבור,
טיפחון כזה.
אמצע.
הרבה פעמים הנקודה השחורה הזאת זה הטלה של ביצה.
גרד את זה אתה תראה.
זה מה שהוא כותב פה.
באמצע האורז.
ביצה של חרק שתולעת.
לכן כשאנחנו רואים באמצע האורז
נקודה שחורה, להוציא.
ואחרי שהוא רואה באבנן. אז זה מה?
אז זה דה רבנן.
אז אם זה דה רבנן אז זה בסדר.
לא, לא אמרנו דבר כזה.
למה אף פעם לא אמרנו דבר כזה?
אמרנו, כשזה נמצא בפנים וזה לא יצא החוצה,
ככה זה בחוץ,
בסדר?
כי מישהו אמר לי שאמרו לו באיזשהו מקום השגחה,
תוציא, רק אם אתה רואה חרקים תוציא אותם.
שאר האורז תשאיר.
אמר לו, אבל נקודה שחורה הרב שלי אמר.
אבל לא, נקודה שחורה לא צריך. מה אנחנו רואים פה?
שצריך להוציא.
בסדר?
והאנשים צריך להשאותם יב חודש, הן תולעת חיה יותר מבית חודש. מי״ב חודש.
בסדר? יש פה טעות.
ח.
אורז וחומוס
אין דרכם להתליע אלא בתלוש וכתב הרב פרי האדמה
היה חכם בשי פה לפני 250 שנה הרב מיוחס
כן, פרי האדמה זה הרב מיוחס
שבודקים האורז והחומוס על גבי דף והרי זה כבודק אחד אחד
ואחר כך חוחצים אותם וכל הצפים למעלה מוטלעים מהם או מסירים אותם
ויש מי שכתב שמנהג ירושלים שלא מבשלים חומוס
כי אם אחרי ששורים אותם במים לילה שלם
אחר כך הם מקלפים אותם או פותחים אותם, בודקים כל אחד בנפרד, וכל שמצה מוטלר או שיש ניכור של תולעת, משליכים.
טוב, אז היום באמת אוכלים גם שלמים,
אבל
משהים את החומוס, זה גם יותר בריא.
כשמשרים אותו במים,
דבר ראשון, מה שצף, ברגע ראשון מוציאים ובודקים,
כי אם זה צף, למה זה צף?
כי יש חור בפנים,
יש בועת אוויר.
בשיעות הלבנה זה יכול להיות שזה הקליפה,
ואז יש בועת אוויר. פה צריך לבדוק.
תוציא את הקניפה, תפתח, תראה.
ואחר כך, אחרי שאישרנו את זה במשך לילה שלם,
מה קורה לחומוס?
אם אני שם קערה עם חצי חומוס בערב, מה קורה בבוקר?
זה עולה על גדותיו.
הוא מתנפח.
ברגע שהוא מתנפח ואתה מסתכל,
אתה קל לך לראות את החורים.
בשביל הפעם הזאת שתראה כדאי לבדוק, זה מה שדיברנו.
בסדר?
קודם כל, בכל דבר תלוי בסחורה שקנית,
ותלוי באחסון.
הרבה פעמים הדברים קוראים אחסון לקוי.
שקית
שנשארה בבית
שלושה חודשים בארון, במטבח,
באזור הקיריים.
אין סיכוי שזה לא נגוע.
חום,
אין סיכוי שזה לא נגוע.
אולי גם מבפנים יש ביצים שהתפתחו.
הכל יכול להיות.
טוב.
התאנים והקישואים, הכוונה הם מלחפפנים,
דרכם להתליע במחובר,
וכן פולא מצרי, לוביה,
וכן כרוב, וכן חסה, כל אלה דרכם להתליע במחובר.
ואין לאוכלם וללא בדיקה, וכן הכרפס והקארטי אין לאוכלם וללא בדיקה.
דרך אגב,
קארטי חסלת אין. אתם יודעים מה זה קארטי?
לוף,
פרסה,
כמו בצל גדול.
אין חסלת.
למה?
כי הגידול שלו ארוך ארוך,
והם לא מצליחים להחזיק את זה בלי חרקים.
לא. עכשיו אני אגיד לכם מה.
קרה לנו פעם,
שהבאתי בשביל לשים במרק,
ובדרך כלל במרק אנשים חותכים את זה עיגולים.
נכון?
אשתי החליטה שהיא חותכת לאורך.
אחרי שנקטה את הירוק, נשאר הלבן,
חתכה לאורך. פתאום נפתח לה בין שני גלדים,
תולעת באורך כזה, לבן.
כי זה בפנים.
מה שבפנים זה לבן.
ברור.
עכשיו, יש סיכוי שאם היא היתה חותכת את זה לעיגולים דקים, אז היא היתה חותכת גם את התולעת.
אבל אם אתה חותמת לעיגולים רחבים כאלה, כמו שעושים הרבה במרק,
תולעת שלמה בפנים.
חצי תולעת. מה יותר גרוע מלמצוא חצי תולעת?
מה יותר גרוע מלמצוא חצי תולעת?
למצוא תולעת שלמה.
אני יודע, זה גויים אומרים הפוך, אנחנו יהודים.
למה? כי חצי תולעת זה לא בירייה,
זה טעם לפגם וזה בטל בשישים.
אבל תולעת שלמה, אפילו באלף לא בטל, בסדר?
יותר גרוע למצוא תולעת ולמצוא חצי תולעת.
חצי לפחות, אתה יודע, שלא אכלת שלם.
ברור, קדימה.
וכן הכרפס והכרתי, אין לאכולים ללא בדיקה.
החסה והכרפס בדיקתם קשה ביותר, כבר ביארנו דרך בדיקתם בחלק ד'.
העלים של צנון, למי שרגיל בהם, טוב, לא רגילים היום,
צריכים בדיקה היטב, ויש ירקות שנמצאים בהם תולעים דקים רבים וקשה לבודקם, והם הסלק,
או מה שקוראים נענה,
אלמנטה,
שאומר נפשו ירחק מהם ולא יבואו על שולחנו.
סלק אלים, בוודאי.
דרך אגב, סלק או כל דבר כזה
יכול להיות בו גם תולעים,
הסלק עצמו.
כשאני רוצה לבדוק סלק, איך אני בודק?
מלמעלה.
כי אם חרקים רוצים להיכנס, מה יותר קל להם?
מלמעלה, מהכיוון של העלים.
הם לא יעברו את האדמה וייכנסו למטה. מה זה פה, מחתרת?
עזה?
נכנסים במנהמות?
לא, עדיף להיכנס
מלמעלה הרבה יותר קל. אחרי כשאתה בודק סלק כדי לקנות אותו,
תסתכל מלמעלה אם הכל נתיב.
בסדר?
טוב.
רגע, אני אבדוק את השם, אם הם מורים.
תראו.
איזה סלק אדום? כן, כן. יפה. אפשר לבשל אותו שלם.
כי גם אם יש לך ריקים בפנים לא קרה כלום.
אבל ברגע שאתה רוצה לאכול אותו, תחתוך אותו על שניים,
תחתוך אותו על ארבע.
תראה שהם בפנים תולעים,
כי יש בזה תולעים כאלה.
תראה שאין מנהרות.
בסדר?
יפה.
טוב.
או בביתנו לא ייכנס הסלק למאכל.
כן, הכוונה היא סילקה, זה הסלק האלים.
ורק בראש השנה, הפזי.
הביאו אותו לראותו בלבד בשביל הבקשה.
בסדר?
ועלי גפנים.
כבר עשרים רבני ארם צובה לגמרי ולא מועילה להם בדיקה.
יא בראא.
זה
תקנה שתיקנו בחלב.
אלא אם כן הוא יבש שנים עשר חודש.
אבל לא מגיע.
לא אמרנו.
חלבים מחמירים.
אבל אם זה מיובש,
אולי יבהבו אותו על גבי האש.
כן.
לא, עכשיו הכול לא עוזר לי, זה שלמים.
או במקום שהסכימו לאסור עלי הגפן, אין לפרוץ גדר.
אך בשאר המקומות יבדוק כל עלי לחוד ויקנחו במפה וניחים במים רותחים.
אחר כך חול לבשלם.
בסדר?
אבל חלבים,
הקפידו עליהם, כן, זה יהווה 12 חודש.
ויש מי שכתב שאין להתירם אלא בשני אופנים אלו.
להרתיכם מראשית השנה,
חג חן יחם במים ומלח עד עבור שישה חודשים,
או שיניח עלים במים ומלח י״ב חודש.
בסדר? זה נתיבי עם,
מנהגי ירושלים.
טוב.
לא, כי אז הם יוצאים, הם נפרדים.
מישהו עשה את זה, לא?
הרי יש לך רבנות שהכשירה את זה.
לא יודע, אולי עשו...
אולי את העלים כן בדקו.
או ניקו אותם עם מברשות בצורה כזאת שלא יישאר עליהם שום דבר.
אתה היית במפעל?
אתה היית במפעל?
אז למה אתה אומר?
אבל יכול להיות שיש מכונה שמדקה את זה.
ואולי אישרו את זה, אני לא יודע.
יש רב שחתם על זה שזה כשר?
יפה, תשאל אותו.
אתה יכול להגיד לי שיש רב שחתם על זה שזה כשר והוא לא עשה את זה?
לא יכול להיות.
לא יכול להיות.
אלא מה? שחלבים יחמירו. בסדר, שימשיכו להחמיר.
אבל אחרים, מקום שלא תיקנו.
בסדר, צריך לנקות כמו שצריך. ראית שאפילו הרב חיים דודל אבי כותב את זה במפורש.
כן, כן.
טוב, יכול להיות שיש היום כל מיני אוטומציה.
טוב,
בעזרת השם, שבוע הבא נמשיך את סעיף י', בסדר?
אז אנחנו בעמוד 205, סעיף י',
זה שבוע הבא, בעיניו.
כל טוב להתראות.
ולאכול הכל, רבותינו, לא להיכנס לאבססיה.
