טוב, אנחנו בהלכות כשרות.
התחלנו את פרק ר' ס', סליחה, סליחה, סליחה,
פרק רמ' ט',
מאכלות אסורים.
בפעם שעברה דיברנו על כך שיש שבעה דברים שהם מתירים, מגבילים אותנו, בנושא אכילת בשר בעלי חיים,
נושא של שחיטה ונושא של כשרות,
בינתיים הגענו לסעיף ו בעמוד 194 פרק רנט במקור חיים חלק ה.
טוב, ההוצאה הישנה זה עמוד 194.
דיני טרפות.
לשים לב שיש לנו כמה נושאים,
חלק מהם כבר דיברנו גם בפעם הקודמת,
בנושא הזה של הכשרת הבשר
המותר לנו.
זאת אומרת, אותם בעלי חיים שכבר מותרים לנו,
מהם ההגבלות הנוספות שאנחנו צריכים על מנת
שנוכל לאכול אותם. אז דבר ראשון, דיברנו על נושא של שחיטה,
דיברנו על נושא של ניכור,
ואומר הוצאת חלבים וגידים האסורים,
ועכשיו מקור חיים מדבר על דיני טריפות.
מה זה טריפות?
בעל חיים שיש בו לקות,
שחכמים עמדו,
אבל עוד פעם, גם אם היום יבוא מישהו ויגיד, זה לא מדויק,
זה לא ענייננו.
טריפויות הן
נושאים מסוימים שאנחנו אומרים,
שכיוון שיש את הלקות הזאת,
פציעה או מחלה,
בעל החיים לא יחזיק 12 חודש.
זה בעצם הבסיס שכתוב,
אבל כמובן שכל ההלכות האלה, הלכות שחיטה, הלכות רפואיות, זה הלכה למשה בסיני.
אז אם נתנו להם טעם זה מצוין,
ואם הטעם השתנה זה גם מצוין, רק צריך לחפש טעם אחר.
זה שבצענו היום ברפואה הווטרינריה, שיש
דברים אחרים, זה לא פוגם בהלכה, כי הלכה היא הלכה היא מי שבסיני.
אז פה מסביר לנו הרב חיים דוד הלוי, דיני טריפות,
סעיף ו',
דיני טריפות רבו מסורים הם לשוחטי העיר ורבניה.
כמובן היום זה לא רק שוחטי העיר, כי אין בכל עיר ועיר שחיטה,
אלא יש מרכזים לשחיטה,
יש מרכזי שחיטה לעופות, יש מרכזי שחיטה
לבקר ושאר בהמות, כבשים.
במילים אחרות יש היום מרכזים שבהם משתדלים שהכל ייעשה
כראוי
וכפי ההלכה לכתחילה
ויש רבנים ממונים
זה בעצם היסוד שעליו אנחנו מושתתים היום
שמצד האמת זה הרבה יותר טוב
כי אין בן אדם אחד שאולי הוא יתעייף אולי
אתה מדבר פה על קבוצת אנשים שיש היררכיה,
יש רב משחטה,
יש רב העיר, יש רב המשחטה,
יש שוחטים,
יש מכיני עסקים,
יש בודקי עסקים,
יש משגיחים.
כל אחד ואחד יש לו את התפקיד שלו,
וזה תפקיד שהוא בתוך מערכת.
ולכן במקרה,
ובאמת אנחנו נמצאים במפעל שתפקד כמו שצריך,
אז אין שום סיבה שתהיה לנו איזושהי בעיה.
כי הכל נמצא בדרך נאותה.
והטכנולוגיה היום היא לשאלותנו.
שמון המון דברים שפעם היית צריך,
עד שתגיע בכלל לשאלה, להגיע לאיזשהו מקום, היום הכל נמצא בשטח.
בסדר? זה באופן עקרוני בסיסי, ולכן אני אומר ככה. הנה טריפות רבו מסורים למשוחת העיר ורבניה,
אבל טריפות המצויות בעוף,
תראו כמה הדברים משתנים. הספר הזה נכתב לפני כ-40 שנה.
ונגיד, גם אני זוכר בתור ילד
שהיו מביאים עופות חמים הביתה.
מה זה עוף חם?
עוף שלם,
עם כל איבריו הפנימיים.
היום אין דבר כזה בשוק.
היום בשוק העוף הכי טרי שיש זה נקרא עוף מצונן.
עוף מצונן, לבוא ואומר שחטאו אותו אתמול,
ניקו אותו, קיררו אותו, הביאו אותו היום.
אין דבר כזה בשום מקום.
עוף שנשחט היום ונמצא היום בשיווק.
גם לא בשר.
כשאמרו לנו טרי זה הכי מוקדם מאתמול.
חוקים וטרינריים.
ככה עושים.
הרבה יותר טוב.
אבל גם אין לנו עוף,
שאתה קיבלת אותו כמו פעם, היו שוחטים אותו ב-5 בבוקר,
ב-8 הוא בשוק,
לוקחים אותו הביתה,
פותחים אותו, מוציאים את האיברים הפנימיים,
בודקים
כל מה שצריך
ומכשירים אותו תוך כדי המלאכה.
אין דבר כזה,
לא קיים.
השוחד פרטי
מבחינת החוק זה...
עבירה על החוק.
לא יודע, אתה מפריד דת ממדינה.
אתה מפריד דת ממדינה?
אז אם יש חוק אז זה אסור.
בסדר?
במקרה מיוחד לא יודע מה קרה, משהו, אבל באופן עקרוני,
שחיטה צריכה לעשות.
במסגרות המתאימות,
תחת פיקוח וטרינרי.
בריאות הציבור.
שאנשים שהחליטו שהם לא עושים חיסונים לילדים.
למה?
איפה כתוב שצריך לעשות חיסונים?
המדינה אמרה.
נו,
טוב, לא הכסף של כל הסוגיות האלה, בסדר?
אבל באופן עקרוני לא תעמוד על דם רעיך?
איזו שאלה בכלל.
אתה יכול להדביק מישהו שהוא רגיש יותר.
אדם שמרגיש לא טוב
יכול לבוא למכון?
לא.
תישאר בחדר, תישאר בבית.
למה?
אתה משתעל פעם, משתעל פעמיים.
לאיזה מרחק מגיעים החיידקים כשמישהו חולה והוא משתעל?
רק?
לא 15. הוא ראה 7 מטר. טוב, 7 מטרים.
בסדר? זה כבר מספיק.
כבר מספיק,
אדביק איזה 30 איש.
נכון?
זה כרוני, בסיסי.
לא הבטחנו את זה לאף אחד, אבל זה יכול להיות.
בסדר?
זה יקרא לאותם עוד על דם רעיך.
ולכן גם כשיש בעיות של, הנה עכשיו מספרים גם על נושא של
חלב עיזים לא מפוסטר וכל מיני כאלה דברים שאנשים רוצים טבעוני,
אנשים קונים ביצים לא מושגחות,
בלי פיקוח וטרינרי,
מה יש בביצים?
יפה מאוד.
מה יש בחלב הלא מפוסטר?
גם טוב. משהו דומה? לא, משהו שונה קצת, מפרסמים עכשיו.
קיצור, זה יכול, חצבת, עכשיו.
אנחנו נמצאים בחברה,
צריכים להיות באחריות.
לכן, אם באה המדינה ואומרת,
מבחינה בריאותית אני צריך לצנן,
אז בבקשה, תצנן, ויאמרו לך
כתקנה כללית
לא שוחטים מחוץ
למקום מפוקח, אל תשחט מחוץ למקום מפוקח.
אה, יש אגרה, הבנתי, זה הראש שלך, מה אתה מחפש?
בסדר, כל זה, זה מצטרף לחיי החברה תקינים,
שמי ציווה עלינו שחיי החברה יהיו תקינים?
הקדוש ברוך הוא.
טוב, אז יש לו שליחים.
לא תמיד עם כיפה שאתה אוהב.
יש גם כיפות אחרות ויש גם בלי.
צריכים לשליחים של הקדוש ברוך הוא.
טוב, נתקדם בעניינינו.
כן, לכן הוא אומר, למה אמרתי את זה?
אם נתגלו לעקר את הבית בשעת פתיחתו של העוף,
כן, איזשהם שאלות, תשאל ותפנה בשאלה לחכם.
לכן אציין כאן בקצרה למען ידעו אדם מתי אליו לפנות בשאלה לחכם.
בסדר, וכל זה היום לא קיים.
מישהו קונה עוף שיש לו ראש,
כל רוב שאנחנו קונים, אין לו ראש ואין לו רגליים.
נכון?
חתכו אותם.
אני עוד זוכר באותו ילד שהיו מרתיחים את הרגליים
כדי אחר כך לשים אותם במרק.
רגליים של תרנגולת.
אין לו כאלה, מה עם דברים כאלה?
טוב.
עוף שהוושת שלו ניקב
ועוף שצווארו מלוכלך על בידם טעום שאליו, וכן נמצא קוץ תחוף בוושת.
ניקב הקנאו נזדק כשאוהבים שאלה בחכם. אני קורא את זה כי,
איך אומרים? אנחנו צריכים לקרוא,
שנדע שיש דבר כזה.
אבל מבחינתנו היום, כשאנחנו קונים עוף, גם עוף שלם, לא רק מפורק.
עוף שלם בסופר,
בהשגחה כמובן,
כל הבעיות האלו הם באמצעות.
דבר אחד שאולי יש מקום לשאול,
אם יש מכה בעוף שלם באזור של הכנף פנימה,
כאילו הכנף נכנסה פנימה,
צלעות שבורות,
מה היה, יודע, מה יכול להיות, או בצומת הגידים, בפולקה,
איזשהו
צבע כחול של מכה שהייתה כבר
לפני השחיטה.
כמה פעמים אחרי השחיטה, בהצלפות, יש מכות, אז זה אדום ביום.
לא קרה כלום.
אבל כשהוא כחול, זה כבר אומר שזה הפצע שהיה קודם, נכון? כי מה קורה לפצע, המכה,
נהפך אחר כך להיות כחול.
אז הייתי אומר, לא נראה לי שמצוי דבר כזה היום,
כי כבר המשגיחים הורידו את זה במשחטה,
אבל אם התפקשש משהו
ויש לנו דבר כזה, אז באמת זה כדאי לבוא לשאול,
כדי לבדוק את צומת הגידים.
כן.
פולקה של עוף שבור,
אני הייתי אומר, זה מהעבודה במשחטה.
כי זה דבר שמשגיח היה צריך להוריד אותו
ולבדוק עם צומת הגידים שאני...
לא נראה לי סביר.
כי אם זה היה לפני השחיטה,
והרי זה עובר את העיניים של המשגיח,
אחרי השחיטה זה תלוי הרי על שני האלכוהולים. בגלל זה יכול להיות שזה נשבר גם.
בסדר? אז הוא כבר היה מוריד את זה, שם את זה בפח.
שולח את זה לבונזו.
אתה יודע מה זה בונזו?
מוריד את העוף, כן.
מוריד את העוף, העוף תלוי, סתי רגליים.
לא, מוריד את העוף.
ובא היום זה שבא לך?
יש לך את זה באוכל של הכלבים, של החתולים.
בשר בחלב אסור.
זה כבר דיברנו.
בשר בחלב אסור.
תערף מחפט.
מה הפסוק אומר?
בשר בשדה
טרפה
הכלב תשלכון אותו.
בסדר?
אין בעיה. טוב.
ראה את האופן אין את צריכה בדיקה. אחרי זמונים שמצויים שרחות בריאה.
זה לא נושא שרחות, יש היום כל מיני מחלות
שרואים אותן.
בסדר? ואז באמת הריאות נראות אחרת. בדרך כלל הריאות של
עופות הן בצבע בורדו.
אם פתאום רואים עליהן.
כל מיני פצעים בלבן, או שהנה את הצבע שלו נהיה
צבע צהוב ירוק כזה, כל מיני דברים כאלה, זה כבר בעייתי.
בכל מקרה, אתה מקבל אותם היום,
את העופות?
בלי הריאות. בלי הריאות. כבר בדקו אותם.
יש לבדוק את הריאה אם אין בשיחות, כי יש שיחות חמורות,
המורות על נקב בריאה, ויש להראות לחכם, זה בבעלי חיים,
לא בעופות.
הוא פשוט שאם נקבע ריאה טרפה, נמצא בה בה הבועות, יש לה שאלת חכם.
רוצו שכל שינוי שמרגישים בריאה יישארו בשאלת חכם.
אין לנו את זה. אף שאין צורך בבדיקה, כמובן בספר קודם, ואם הבחינו בצבע ריאה ששונה מצבע רגיל שלה,
ישאלו שאלת חכם. מה הבעיה היום? שאפילו לא יודעים מה הצבע הרגיל.
כל נקב בלב צריך שאלת חכם, וכל שינוי בלב רואה איזה שהוא שאלת חכם. קודם כל הם מצאו את הלב בתוך כיס
מלא מים,
נכים בועה מלאה לך וכדומה. מי שמקבל את העוף היום עם לבבות,
עם לבבות?
כשהוא רוצה לקנות, קונה לבבות לבד.
בסדר?
בשקית לבד.
חסרון בכבד,
וכן אם נמצא כבד יבש או שנימו,
קביע לידם או שנפוח שלו כרגיל.
בסדר? צריך שאול שאלת חכם. לא נמצאה המראה במקומה,
נמצאו שתי מראות, שאלת חכם. טחול העוף עגול כענבה,
ואינו דומה לשל בהמה, לפיכך אין הנקב פוסל בו.
הרוצה יחביר לעצמו. במקרה של נקב או ליקוי אחר, יפנה בשאלה לחכם.
וזה לפעמים קורה, קורה, קורה, ככה במה שנקרא בטעות,
שנשאר איזה תחול דבוק.
עיגול כזה קטן,
כמו גולה,
עגול, חלק,
זה תחול.
זה בורדו,
בורדו.
בסדר, זה בבעלי חיים אחרים, זה נראה אחרת.
זה חלק מהבצלעות.
אתה מקבל את הכבד כשאתה מקבל כבד היום בסופר בחנות
בלי מראה, לא טוב.
אני כאילו מטעים את זה.
אני לא, בואו נגיד לכם,
ברגע שכבד,
תלשו את המרה מהכבד
והמראה נפתחה,
כל מיצי מראה, שזה מר קלענה,
נשפכו לכבד,
וברגע שזה נשפך לכבד, הכבד לא טעים.
סתם ככה, עזוב הלכה.
הלכה אין בעיה.
הלכה אין בעיה. גם אם הכבד בפינה אתה רואה אותו כזה צהוב,
קרה, לא קרה כלום.
מותר.
אבל זה לא טעים.
בסדר? זה גם בעיה.
מה זה בעיה אחרת?
זה היסודות של הכשרות שלנו, שאדם אוכל דברים שנעימים לו לאכול.
דברים שאדם לא אוהב לאכול אותם אסור לו לאכול.
בסדר?
כן.
אין טרפות בכליות של עוף.
אם הייתה כליה פצועה והם היה עצם הסוגר עליה המעוקל בפילוש אצל הכליות שהיה שם נקל קטן.
יש להחמיר שלום הפסד גורבן, להחליט מקרקע כזה של שאלת חכם, אין לנו כבר, הם לא מקבלים.
עוף, אין לו כיס שתן.
ואם ביטנה צבא, או כשראו אחר שיש שחיטה זבה מן המים זכים,
יש צורך בבדיקה למה זה קורה, כי אין לה כיס שתן.
לכן יש לפעול בשאלה לחכם, אבל
אף שאחר
בדיקה אפשר שחשב מכוח הדין, יש חשש סכנה בהחלטה, וראוי לפרוש ממנה מפני סכנה. טוב, אלה דברים שאנחנו ככה,
מה שנקרא,
יש פה בדיוק, יש פה דף בנפרד,
תביאו לי אותו אצלי, הוא איננו.
פשוט דילגנו בחוברת,
ראיתם שיש לכם דף?
יופי, בדיוק.
עמוד 196. נקב בבני מעיים, וכן בבני מעיים שיצאו ויחזירם,
או שנמצאו מאופחים,
מחט בבני מעיים, אין לנו את כל הדבר הזה, לא רואים את זה אפילו, הכל נמצא
בתוך
פחי האשפה של המשחטות.
קורקבן
שנמצא בו נקב בין מחמת חול לבין שימצא מחט, תשאלו שאלת חכם,
ואם היום מקבלים כבר קורקבנים,
מי שהיום מקבל קורקבן,
הקורקבן
הוא כבר פתוח.
מקבלים באותו חצאים.
כי בזמנו כשהיינו שוחטים ופותחים
הקורקוון הוא סגור, עושים חריץ,
פותחים אותו, ואז כל הכיס של הקורקוון מקולף בפנים.
כי אם לא פתחת אותו כמו שצריך,
כל מה שאכל העוף ביומיים האחרונים,
טחון, נמצא בפנים, מתפזר ומטנף את הכול.
בסדר? עכשיו הקורקוון, אסור שיהיה נקוב.
זה חלק ממדינות רפויות.
וכמובן זה נמצא בעופות.
כל שבר ברגלי העוף או בגפיו תעול שאלת חכם וכן גף שמוטה.
בסדר?
לא, אנחנו מדברים על רגליים.
רגל העוף
מורכב משלושה חלקים.
בסוף החלק האמצעי כלפי מטה בצד האחורי מתחברים, מתקשרים, 16 גידים.
המקום הזה נקרא צומת הגידים.
במקרה ויש שם הכר או הנפח או שנצהר שם אדם, יש לשאול שאלת חכם.
בסדר? זה נושא של עופות. היום מה שעושים,
שתי שיטות במשחטות.
יש משחטות שפשוט,
הרי זה עובר עליין העופות,
המזגיח מסתכל,
המשגיח ממשש,
ממשיך לנסוע. יש משחטות שפותחים,
סכין יפני,
פותחים את הרגל ומסתכלים שהגידים דפוסים,
הם לא חתוכים.
לא מסתכלים על המספר אבל רואים שזה לא נמוך, נברח.
למה היום יש חשש שזה נמוך?
הרי תרנגול הוא קופץ על כל מקום,
כי תרנגולות לשחיטה היום
הן בגיל
שישה שבועות.
מרגע שיצא אפרוח כזה כמו המחזיק מפתחות,
מרגע שהוא בקע,
עד שמשווקים אותם שישה שבועות.
זאת אומרת, מנפחים אותם טוב-טוב.
שישה שבועות.
ואחר כך
משווקים אותם.
עכשיו, בשישה השבועות האלה הם לא זזים.
נמצאים בכלוב קטן.
שניים בכלוב.
החשש הוא שצומת הגידים לא התפתח ביחס לגודל של הגוף,
ועל הצומת הגידים,
מה שנקרא בלשון הזה, נשפך.
אבל אם הוא אורח הוא לא מחזיק
ובקושי הולך התרנגול, הולך התרנגול, כי זה זכרים.
בסדר?
אז זה החששות. לכן בודקים היום צומת הגידים,
כל עוף ועוף בודקים את הרגליים.
מי בהסתכלות על מישוש למי בחיתוך.
תלוי בסוגי ההכשרים.
הכל טוב.
בסדר? גם זה וגם זה. בתנאי שבודקים.
טוב.
זהו.
זה לגבי העניין הזה של התרפויות.
נושא נוסף
שמעלה לנו פה
הרב חיים דוד הלוי, והוא יכול להיות שייך יותר לאנשים שמגדלים בעלי חיים.
כבשים יש אצלכם?
אין כבשים?
איפה? כבשים.
כן. יש מקומות שיש כבשים אדירים.
אומרת התורה שור ועשה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
ואיסור זה נוהג בנקבות.
אסור לשחוט האם ואחר כך הבן או הבת או להפך
באותו יום.
ואם עבר ושחטם יש מי שאוסר לאכול לאחרון ששחט באותו יום וממתין עד הלילה.
נכנס כמה לגדולי האחרונים.
ויום זה היום הולך אחר הלילה.
ואם שחט הראשון בתחילת ליל ד לא שחט השני אלא תחילת ליל ה.
ואם שחט הראשון בסוף יום ד קודם בין השמשות ושחט השני בתחילת ליל ה.
קיצרנו מאוד בהלכה זאת שאין היא מצויה בזמננו.
וטעמה של מצווה זו פשוט ומבואר, כדי שלא ננהג באכזריות.
ומידת הרחמים היא מידה טובה וראויה לכל בני ישראל הכשרים".
אל תהכלה תמים, גם את האימא, גם את הבן, באותו יום.
יפה, יפה, יפה. הרי הוא כתב פה שהוא קיצר.
אין יחס לבעלי חיים, אבל
אם מישהו יודע בבירור,
אם הוא יודע,
לא סביר,
אם הוא יודע בבירור,
אולי היום כן, כשעושים את זה,
אם הוא יודע בבירור מי האבא,
גם אותו עשוי.
אלא שדיברה התורה בהווה.
בדרך כלל אתה תדע מי האימא של אותו ולאן.
מי האבא?
איפה אני יודע?
יש להם כתובה?
אין כתובה, נכון?
קידשו אותם בעדים דתיים, שומרי מצוות?
כשרים? לא.
מאיפה אני יודע?
אבל אם במקרה מישהו יודע,
יש לו בעדר זכר אחד.
אם הכבשה הזאת התעברה, זה רק מהזכר הזה.
ועכשיו הוא בא לשחוט את הזכר ואת ה...
וולד של הכבשה הזאת. בסדר? זה מקרים מיוחדים.
אבל בדרך כלל זה לא הסטנדרט, לא הנורמלי.
טוב.
שבעת ימים תחת אימו כל וולד של בהמה כתבו גדולי אחרונים להחמיר ולא לשוחתו מיד אחרי הלידה וימתין שבעה ימים מעת לעת.
בסדר? מצווה זו מפורשת במקרא.
שורו כסף מועד כי ייוולד
והיה שבעת ימים תחת אימו וטעמה בארד מולל פרק רשמ״ח עמוד 110.
זאת אומרת זה אומר שמסך הכל אנחנו רוצים שיהיה רחמים.
בסדר? שיהיה מוכשר.
בכור בהמה טהורה קדוש ומיד בצאתו מרחם אימו.
לכן כל אדם שיש לו עדרים חייב הוא לפנות לרב עירו כדי להסדיר את מכירת כל המבקירות לגוי ולפוטרם בחרם חיוב בכור.
שגה הגוייזית ולא
טיפל במכירת המבקירות ונולד לו בכורות בעדרו.
לפנה מיד לחכם שירו כיצד אליו לנהוג בהם קדושת בכורה או במילים שלנו אין מה לעשות איתם.
היה לי מקרה כזה.
הבן שלי קנה עז.
עז מבקירה
שצריכה להמליט.
ואני אומר לו
יאי בני, בסדר?
לך תעשה מכירת
מבקירות ברבנות הראשית.
הם עושים פעם בחודש.
לפני שהיא תמליץ לך.
כי אם היא תמליץ את העובר וזה זכר,
הוא לא עשה אוטרסם לה עיזה,
הוא לא ידע.
מה?
הוא אומר שהוא קדוש,
זה בכור.
בסוף, בסוף, ככה לחצתי אותו איזה יום שלישי אחד,
אחרי זה יכול להיות שיהיה משהו שנמצא אצלו העיזה.
עשה את המכירה.
נותן טופס הרשעה, קניין,
רבנות ראשית, מתקשרים אליו ביום חמישי,
אתמול יום רביעי,
עשו מכירה.
במקרה נפלת יום קודם.
בשבת העיזה שלו המליטה.
איך השם מפספס?
מה עושים עם בחור?
אין, אין, זה בפטר חמור.
אין מה לעשות איתו,
אי אפשר.
בחור, בהמה טהורה.
פעם באיזה יישוב היה אחד כזה שהסתובב ברחובות,
כבש כזה.
הוא נראה כמו בן אדם אבל שאתה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו.
הוא היה כבר בן שנה וחצי,
מסתובב ברחובות,
אף אחד לא גוזר לו את הצמר.
כלום.
כלום. חכה, שיראה עד שיסתאב, ואז עושים וכולי.
בעיה.
אין מה לעשות איתו.
גמר.
תשאיר אותו ככה, הפסדת.
אז בסדר, שיביאו לכהן וכו'. בכור בהמה הטהורה הקדוש ומייד בצאתו,
ולכן צריך לעשות את זה.
בכור בהמה הטמאה אינו נוהג אלא בחמור בלבד.
או מי שנולד לו בכור פטר חמור, תפנה לחכם שיורד דין פדיונו,
כדעת מה לעשות, וזה באמת עשינו פעם.
אם אתם זוכרים, זוכרים, למד פה, רבי, אתה זוכר את יערי?
יערי.
אבא של אשתו,
במושב שלווה,
גידל אתון כדי שייוולד לא בכור, ויכול לעשות
פדיון פטר חמור.
אלא מה קרה אחרי שהוא גידל את האתון שנה ומשהו?
נולדה נקבה.
טוב, זרק. עוד אחד.
רק בפעם השלישית.
בפעם השלישית נולד זכר,
ואז פדיון.
מתי עושים פדיון פטר חמור?
כמה שיותר מהר.
בסדר.
על זה השתתפנו, ברוך השם, זכינו להשתתף
פידיון פטר חמור, כן, מצווה, לא, מה פתאום, מה פתאום,
פטר,
לא, הוא קנה אתון שלישית,
אתון שלישית,
זה כלום,
זה כלום, טוב,
יכול להיות שילוח הקן, תראו שילוח הקן גם יכול להיות
בזמננו שילוח הקן,
בסדר,
אבל זה פחות מצוי גם,
הבעיה הגדולה שלנו, בעיה,
זה לא בעיה,
אני פה מעיר, כדי שמי שרוצה לזכות במצווה ידע את זה מראש.
כתוב כי יקרה כן ציפור לפניך בדרך,
יפה, בדרך, זאת אומרת,
לא בבית שלך.
ואז אם מישהו יש לו בחלון, כן, של יונים,
הוא יכול לקיים מצוות שילוח על כן,
מה כדאי שהוא יעשה ברגע שהוא רואה שהתחילו לאסוף שם הקש לקן,
לפני שהטילו ביצים?
הפקיר את המקום.
יגיד לשני אנשים, אני את החלון הזה מפקיר, כל מי שרוצה להשתמש בו, דווקא?
אבל עוד אין ביצים,
כי ברגע שכבר יש ביצים גם המפסדה שלך.
ואז אם אתה תבוא ותרצה לגלגל שם סיגריה,
עליי אין חלון, הוא לא יכול להגיד חלון.
אז לא, אני לא מבין אותי.
מגלגל סיגריה עליי אין חלון.
בסדר?
זה ברור?
כן.
ראיתי פשוט שאמורים צריכים להשתדל לקיים את המצווה של לפחות פעם אחת בחיים, אני לא יודע מי כותב ומה כותב, ואני ממליץ הרבה מצוות לקיים אותן.
לפחות פעם בחיים, הן לא כל שבוע.
בסדר?
הבנת אותי?
מה מיוחד במה שאמרת?
בוודאי, שאדם ישתדל לקיים את מצוות השם.
אני רק מבקש ממך דבר אחד לא לקיים.
לא את אישית, כולם.
אפילו לא פעם בחיים.
מצווה לאדם לגרש,
אישה רעה.
אני לא מכיר אישה רעה.
כל הנשים טובות, בסדר?
לא לקיים את המצווה הזאת.
זה גמרא פורשת שמה שאתה אומר לא נכון.
אין אדם טורח בסעודה כדי להפסידה.
הביטוי ברור?
לא, איך השקיע כסף בשביל להגיד אחר כך הפסדתי.
נכון?
היום יש כל מיני חבר'ה צעירים שמשקיעים כסף כדי להפסיד.
בלי יועץ כלכלי, בלי יועץ, בסדר.
צריך לדעת מה ואיך.
טוב,
הנה יסודם העיוני של טעמי מצוות נתלה במצווה זאת.
מקורם של דברים כבר העתקנו וביארנו לעיל פרק רשמי.
קיצור כל האמור שם קשור בדברי המשנה.
אומר אל כאן ציפור הגיעו רחמיך ומשתקין אותה.
כן, עוד ביארנו שם דברי החוקים וגברם את המסרוזו. יש מי שאומר מפני שמטיל קנאה ומעשה בראשית.
יש מי שאומר מפני שעושים עדותיו שלא תפגוך הוא רחמים ואינם אל הגזרות.
נמצא כי שתי סבאות אלה נחלקו אם יש טעם למצוות או לא.
מאז רחמי התלמוד נמשכה מחלוקת מסביב לנקודה זו,
ובכל הדירות כפי שביארנו הכל לעיל וראינו את הדבר הזה
שהוא דיבר בעניין שכשהרמב״ם אומר צריך לחפש את טעמי המצוות,
הזכרנו את זה בתחילת הלימוד שלנו,
האדם מחפש את טעמי המצוות זה בעצם טעמים למצוות זה לא סיבות למצוות.
מה הסיבה היחידה שאני מקיים מצווה?
כי זה שבוחות סיבה.
לפעמים יש לי טעם,
מצוין, טעם טוב, חריף, מתוק, חמוץ,
מה שאתה אוהב, מה נוח, בסדר,
ברור, ואם אני מחר אוהב מתוק,
נראה לי טעם אחר.
מה עם הטעם הקודם?
היה טוב לאתמול, בסדר?
אתה צריך להתרגש מטעמים,
צריך לעשות אותם בצורה יפה,
שאנחנו נרגיש, אבל לא להתרגש.
כתב הרמב״ן, טעם מצוות שיהו לו חכן וכן מצוות אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
לבלי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם,
או שלא יתיר הכתוב לעקור אמין
אף על פי שהתירה שחיטה,
ולאורג האם והבנים ביום אחד,
או לוקחם בהיות להם דרור לעוף כאילו יחריט אמין ההוא.
ואין דברי הרמב״ם באמורי הנבוכים שכתב התעם בשתי מצוות אלו כדי שלא לצער האם
כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה.
ואין הבדל בין אדם לבהמה באהבת פרי בטן.
ואין איך בהעתקת דבריו על מה שהוגשבנו מדברי רבותיו.
בסוף הגיע למסקנה שאלה רחמי אשר מגיעים בבעלי הנפש כבהמות, שאם כן היה אסור שחיטה.
אבל תם המניעה ללמדנו מידת הרחמנות ושאל אוני תחזר.
ללמדנו המידות הטובות
שהקדוש ברוך הוא רוצה
שנתנהג על פיהם.
אבל באמת
מידת הרחמים על הבהמה נזכר בכמה מדרשי רבותינו.
בהקשר למצוות אותו ואת בנו לא תשחטו.
אלא שאין כאן מקום להעריך ביותר בנושא גדול ועמוק זה,
ולכן להסתפק בהערה כוללת.
כי באמת כל קשר בין מידת הרחמים לבין מצוות שלוח הקן טעון ביאור.
כי אם אמנם המניע למצווה זו הוא מידת הרחמים,
מדוע זה בעוף טהור דווקא ולא בטמא?
או מדוע דווקא שלוח חיים ולקיחת הבנים ולא להפך?
ולמה בדרך דווקא ולא בבית?
או מדוע אינה נוהגת בפרוחים טרפות? למה דווקא כשכנפיה נוגעות בלבד?
מרחפת פטור? שימו לב לכל הפרטים שהוא מכניס פה.
ומדוע אם הייתה יושבת האם לצידי האפרוחים או ביניהם פטור משלו חכים
ומדוע בחולין ולא במוקדשים
דרך אגב לשים לב שאי אפשר לעשות את זה ביום אלא דווקא
בלילה למה
יפה
זכרים בטלנים
ביום הוא יושב דוגר
בסדר
בלילה הוא הולך לישון הציפור הנקבה מביאה הולכת בכל היום אוספת אוכל
מביאה לקן את האוכל
הוא אוכל, הולך לישון, והיא דוגרת על הביצים.
זאת אומרת, גם ביום, גם בלילה.
בסדר? אז מתי נמצאת הנקבה על האפרוחים? על הביצים? על הגוזלים? מתי?
בלילה. בלילה. לא.
טוב.
ומכאן,
סליחה, ובעיקר מדוע לא צוות התורה לנכון נפשיה על אפרוחיה, אבל זה רחמים באמת גמורים.
ומכאן שנעלות הן מצוות התורה מהשגת בינת אנוש.
ואף מה שנדמה לנו כברור בטעם מצווה מסוימת,
הן לא עומד במבחן המציאות אחרי הימין וברוך.
ומצווה הזו גילו לנו חכמיהם את טעמם.
והנה הוא ההפך הגמור במידת הרחמים, וזה לשונם.
עוף זה, כשפורח בגוזליו ומשתלח מעל בניו, מצפצפת והולכת מבלי לדעת לאן,
נודדת לאבד עצמה.
זה למה קורה לציפור הזאת שלקחו לה את הביצים או את האפרוחים?
רוצה להתאבד.
עולה למעלה, עפה, לא יודעת לאן.
לקחו לה את הילדים.
נודד לאבד את זה.
והקדוש ברוך הוא שרחמיו על כל מעשיו,
הממונה על אותו עוף מתעורר, והקדוש ברוך הוא מתעורר על בנם.
ואז יוצא את כל מלפניו ואומר,
כציפור נודדת מן קינה,
כן איש נודד במקומו.
בעברית שלנו,
על מה זה מעורר רחמים?
על עם ישראל.
ההתאכזרות הזאת
לציפור יוצרת רחמים.
אם הקדוש ברוך הוא אתה שם לב לציפור שבוכה,
לא תשים לב לאמהות שבוכות ועם ישראל שהוא לא חוזר לארצו.
כשאנשים נמצאים בגלות,
אז זה הפוך
ממה שאנחנו רגילים. טוב, זה חכמי האמת,
כותב פה. בסדר? זה זוהר חדש.
ואז חס עליהם ומוכל לך את העם, ולכן אמר הקדוש ברוך הוא, שלח לציפור
והתעורר רחמים על כל העולם.
מי גורם לחוץ על העולם?
אותו ששילח אותה הציפור לצערה בשני אופנים, ולכך שכרו גדול.
למען ניטב לך, וארכת ימים.
עוד אמרו חכמי האמת, כשישראל מקיימים מצווה זאת,
הולכת האם ומגורש את עובדיה הצווחים.
והמלאך הממונה על העופות מלמד זכות, והקב' הוא מכנס כל חילותיו,
ואומר אין בכם מי שאלמד זכות על בני בכורי ישראל,
ועל השכינה שבגלות ירושלים החרבה,
על ציפורותיהם מלמדים זכות.
על עם ישראל שבגלות בני בכורי ישראל,
ועליי שאני נמצא,
לא בביתי, לא ביישובי,
אתם לא מלמדים זכות?
והצווח ואומר למה אני אעשה,
ומתעוררים הרחמים על עם ישראל כולו.
מכאן על זה מתברר שאין במצוות שילוח הקן מידת רחמים,
אלא היפוכה הגמור, מידת אכזריות.
ובזה יובנה מבואר בהלכה
ששילוח הקן הוא חיוב,
ואינו רשאי ללך לדרכו או ליהנח חיים והבנים בקינא.
אתה מחויב לעשות את זה, כי מה אתה צריך לעשות כל ימיך?
לדאוג לקירוב הגאולה.
וכל זה כדי לצייר האם שתלך בצערה ותצווח עד כדי הרצון לאבד עצמם, ורק אז מתעורר את מידת הרחמים, כמובן בדברי חכמי האמת.
טוב,
הסברים.
כמו שהוא אמר זה הסברים.
אומר בהלכה, סעיף כו,
שלוח הקן איננו הגעלה בעוף טהור.
ויוני שובח ועלייה וציפורים שכינו בתפיחים ובבורות ואווזים ותרנגולים שכינו בפרדס בכלל חיור.
אבל לא קן המזומן אצלו,
כגון יונים שדרך לגדלם בבית ואווזים ותרנגולים שכינו בבית, פטור.
מצוותה שהשלח האמת שתצא מתחת ידו ואחר כך ייקח הבנים.
אם הוא רוצה לקחת הים ולשלח הבנים,
אינו רשאי.
לפי דברי הזוהר שהעתקנו במבוא, תובענה הלכה זו היטב. למה? כי אם הוא שולח את הבנים,
הם יגיעו ליום השלם.
עוד כמה פרטי דינים נאמרו בהלכה זו,
קיצרנו ביום לפי שאינם מצויים.
גם ביצים.
כן. לוקחים.
גם על הפח, תאכל.
אם זה פחם.
אחר כך אתה יכול להחזיר.
קודם כל תיקח.
זהו, תחזיר אותם.
קח את הביצים ותאכל אותם.
ואז תביא לי.
וביצים הופכות גם יש בעיה של פרוחים, אם אין דם או פרוחים. תפתח, תראה שאין דם.
אם יש שם דם, זה סיפור אחר, אבל אם אין דם,
עוד לא מרוקמים בפנים אפרוחים.
לא התחילו אפרוחים, זה טרי.
מה הבעיה? הרי פעם כולו הופכות.
רק היום עושים ביצים מוזרות.
בסדר?
אפרוחים בשטח.
אנשים האלה בבית אפרוחים.
היינו באור עקיבא.
אתה לא היית.
מי היה?
בקיץ היינו שם באיזה מבחון מאיר
היו באור עקיבא בשבת
בבית שאני הייתי בחצר
שמונים תשעים טרנגולים,
טרנגולות, בחר ברחוב שם מטיילים
סטייל כפר לפני
לא יודע כמה שנים, אתה יודע זה השכונות הוותיקות החדשות שם מגדלים, עניינים, טוב יפה
זה הנושא של יסוד הכשרות
ואוסיף לזה רב חיים ג'בידי לוי עוד את
מעבר לזה, שילוח הקן והבכור וכו'.
פרק רס הוא אחד הפרקים,
מצד אחד אנחנו מלמדים אותו, מצד אחד, האמת, אני אגיד,
צריך ללמוד, צריכים ללמוד אותו.
היום היה לי דבר כזה,
נכנסתי לאיזה מקום,
בית אבלים,
שכולם יהיו בריאים ושלמים,
והרב יטעם משהו,
בוודאי,
בבית אבל מוסיפים ברכות,
מה לעשות שזה אשכנזים שלו?
אבל בסדר, כן.
שימת לב שאמר לי הרב שטרן,
שאיחדו אורחים טובים,
ארבעה של ירושלים,
שגם אשכנזים היו מברכים שהכל נהיה בדברו.
מה אם היו שותים אצל בית אבייל? דברים אחרים לא.
למה שהכל נהיה בדברו?
כי זה בחינה של צידוק הדין.
זה דומה לדיין האמת.
שהכל נהיה בדברו.
נכון?
המשמעות של זה,
שזה בדבר השם.
מקבל עליו את הדין.
טוב, שהכל הזוי בברות פרי העץ.
אני לוקח תמר שהיה שם,
פותח, אז מישהו שואל אותי שם, מה, כל תמר שאתה לוקח אתה פותח?
זו שאלה,
מי לא פותח תמר?
תוך כדי זה שאני מדבר,
אני אומר לו, עכשיו תסתכל למה.
איך אומרים?
קן לציפור,
ובקן לה חרק שחור יפה, באורך כזה,
ככה, ככה. רואים אותו, אי אפשר לטעות אפילו.
ידיים, רגליים, שיניים לא ראיתי.
בסדר?
קח, תסתכל למה אני בודק כל אחד ואחד.
יואו,
זה ברור.
יש דברים שצריך לבדוק.
לא כל התמרים.
התמרים האלה, צריך לבדוק. מה הם הדברים האלה? חכה, חכה, עוד לא התחלנו ללמוד.
לא, נתתי רק פתיחה, אתם חשבתי שאולים אותך למעשה.
נתנו רק ככה גירוי.
אני רואה שהתגרת.
בסדר?
טוב, אז יש לנו את הפרק הזה, פרק רס,
שהוא מדבר על העניין הזה של מה באמת התורה מצווה אותנו בנושא הזה של
מאכלות אסורים שהם בעצם בעלי חיים מסוימים
שהם אסורים באכילה.
ולא הבעלי חיים הגדולים, כי אמרנו מפריסי פרסה,
כל זה ראינו בפרק הקודם.
מדברים איתנו על בעלי חיים קטנטנים.
בואו נראה את ההקדמה.
של הרב חיים דוד הלוי. כמובן הוא מתחיל מהפסוקים
והוא מביא רעיון כרגיל, ואחר כך
נראה את ההלכות עצמן.
אנחנו רואים במידת ההספק שלה, לפי הזמן.
פרק רס,
כתוב ככה
וכל אשר ארץ אשורץ על הארץ
שקט צור לא יאכל.
פסוק הבא
כל הולך על גחון
וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגליים
וכל אשר ארץ אשורץ על הארץ לא תאכלום כי שקט צן.
פסוק 4. אל תשקצו את נפשותיכם בכל אשר את השורץ
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. זוכרים את ההקדמה?
היינו בויקרא.
מה אמרנו? מה זה? ולא תטמאו בהם ונטמתם בה?
נהייתם אטומים, טומטום, מטומטם.
אבל למה כתוב פה בלי א'? אתם שמים לב.
ונטמתם, היה צריך להיות כתוב ו, נ, ט, מ, א,
ת, מ.
לא תטמאו ונטמתם. למה כתוב בלי א'?
ברגע שהאדם אוכל דברים שהם אסורים
הוא יוצר חיץ בינו לבין הקדושה ראינו את זה ברבנו בחיי
ואלופו של עולם עוזב אותו
ממלא הוא נהיה אטום
ונטמתם נהייתם אטומים
לא ראויים לקבל דברים שבקדושה כי האלף אלופו של עולם
שם אחד
בסדר ברח ממנו
אותו דבר אמר רבנו בחיי
שכשיש לנו את ו״ החיבור ו״ שמחבר את שמיים וארץ״
אם אדם הוא קדוש
או הוא בקדושה,
יש לו את ו בחיבור.
אם הוא עשה דברים שהייתה אהבה וטומאה,
מה ברח ממנו?
היסוד, אהביו.
מה נשאר?
קדש, קדשה.
בסדר? זה רבנו בחיי על הפסוק הזה.
עברית.
עוד אחת שמחברת, או חס ושלום יש ניתוק.
דברים יסודיים.
טוב.
פסוק הבא,
פסוק רביעי,
כי אני ה' והתקדישתם וייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם
בכל אשר יצרו מסר לארץ.
פסוק חמישי
כי אני ה' המעלה אתכם ארץ מצרים ואתלכם לאלוקים
וייתם קדושים כי קדוש אני.
חמישה פסוקים שמדברים על העניין הזה של קדושה
והם קשורים כולם
לנושא של אכילה.
אמרו?
מתי?
להבנת המקראות להלכה
כי בינתיים רק קראנו פסוקים
נבהרם על פי מדרשי רבותינו מהפסוק הראשון שהעתקנו
לכל אשר את השורץ על הארץ שקץ ולא יאכל למדו איסור אכילת שרצים שעל הארץ
למין הגדולים ועד הקטנים ביותר כתולעים
כולם בכלל האיסור והכל מפואר ומפורש בגוף המקרא.
הפסוק השני
כל הולך על גחון לכל אשר את השורץ על הארץ לא תאכלו מדרש לעניין איסור אכילת תולעים הנבראים בפירות וירקות משקאות וכדומה.
את הפסוק השלישי
אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השורץ, דרשו רבותינו וישאו שרץ המים.
ונראה לי בפשיטות, כי למדו זה משום שלא נאמר בו,
כמו בכל יתר המקראות, על הארץ.
והם תולעים ועלוקות וכדומה נוצרים במים ונקראים שרץ המים.
כל מה שנוצר חי
במים אסור,
חוץ ממי שיש לו סנפיר וקסקסת.
בסדר? אז יש כל מיני מקומות אצל גויים
שאוכלים כל מיני דברים מהים,
והדבר היחיד
שהוא חי שמותר לאכול מהים,
דג שיש לו סנפיר וקסקפת.
כל השאר אסור.
נדבר על החי, כן.
אם זה צומח אז זה צומח,
ואם זה חי זה חי.
אז אם זה חי זה אסור,
ואם זה צומח זה מותר.
בסדר? תלוי, תלוי. יש בהם בפנים.
אני הגדרתי בכוונה כך
בכוונה הגדרתי את ההגדרה הזאת, יש בזה דברים שונים
אם זה צומח זה מותר, אם זה חלילה אסור
זה בדיוק ההבדל
בוא נאמר ככה אם אתה נמצא במקום
שיש לו תעודת הכשר אז כנראה זה בסדר ובמקום אחר אתה לא נמצא בכלל
נכון?
זהו אתה שקט טוב
איפה היינו? כן. עוד למדו רבותינו איסור נוסף ממקרא זה,
אף שאינו שייך לתחומי איסור והיתר, מפני שיש בו
שיקוץ ומיאוס, כגון איסור לאדם להשתות נקביו,
או השותה בכלי שמקיזים בו דם.
גם מסופר על רב כהנא שיושב בפני רב ועבר בפני אחגב במין טהור,
וכשאול לסלקום לפניו שלא יחשוב או חושב שבדעתו לאוכלו.
ועבר על האמור, אל תשקצו נפשותיכם.
גם אם אחגב מותר, אני לא אכל אותו, זה גועל נפש.
במילים אחרות, כשיש למישהו גאון נפש אסור לתת לו לאכול.
מכירים אמהות שרצות אחרי ילדים, נו תאכל כבר, איך אימא לא רוצה.
מכיר את זה?
יפה. מותר לאמא
לרוץ אחרי הילד, תאכל את זה בכוח, לא, לא סמל את זה, לא,
רגיל אותי, הג'ליה הוא, אסור.
למה?
פגיעה בנפש.
אדם צריך לאכול,
מה שטוב לו לאכול.
אה, אוכל כל היום רק סוכריות?
זה כבר נושא אחר.
אבל צריך לאכול דברים
שהוא לא נגעל מהם.
ברגע שהוא נגעל מאיזשהו אוכל,
אסור לתת לו לאכול.
עכשיו, לא רק שזה לא אפשרי, אסור.
עובר על בל תשקצו את נפשותיכם.
אפילו שזה כשר ומהדרין.
כן.
אז זה מה שהוא אומר.
תשים לב, הוא נימק את כל מה שהוא אומר.
למדו רבותינו שזה לא שייך לתחומי איסור והיתר,
אבל אדם אסור לו לעשות דקווה מדין בל תשקצו.
אסור לאדם לשקץ את גופו ואת נפשו.
אחד הדברים שמשקצים זה שאדם מתאפק.
תרוקן. בוא נאמר ככה, הרב כותב את זה הרי באורות התשובה,
שיש תשובה גופנית ויש תשובה רוחנית.
יש תשובה גופנית טבעית.
סור מרע ועשה טוב. מה זה סור מרע?
תרוקן מעצמך את הדברים הלא טובים.
או כמו שהרב כותב, לך לשירותים.
זה תחילת התשובה.
בסדר? אחר כך יש את הצד הרוחני, סור מרע, ועשה טוב
דברים רוחניים.
אבל באופן עקרוני אנחנו מדברים דווקא על
דברים גשמיים גם.
אסור לאדם לעשות נקבה.
אז זה מה שאומר, זה באמת לא קשור לנושא של אכילה,
אבל זה קשור לנושא הזה שאדם משקץ את נפשו, כי ברגע שאדם מתאפק,
הוא לא יכול לעשות עוד הרבה דברים.
אתה חווית את החוויה של להתאפק?
זה נזקים.
אלה נזקים.
גם גדולים וגם קטנים.
אדם שצריך לבקר עבר ילך מיד לשירותים.
חוץ מזה שהרב כותב מבחינה רוחנית גם
שפשוט אתה צריך לנקות את הפסולת מעצמך. אתה אדם קדוש טהור,
מה אתה משאיר אצלך זבל?
לא משאירים זבל.
בסדר?
יפה.
נו פירש רש״י שכל דבר ניאוס יש בו משום בל תשקצו.
ונראה לי שלמדו דרשה זו מפסוק זה שנאמר בו
מילת נפשותיכם.
וכל דבר מאוס ומשוקץ אף שאינו אסור יש בו משום פגיעה בטהרת הנפש.
בסדר, זה מה שאמר.
הפסוק הרביעי,
כי עיני ה' ולא תטמאו את נפשתכם בכל אשר אצל רומס על הארץ,
נראה לכאורה שלא בא להוסיף מיומא,
אך ממנו למדו רבותינו לאסור שרצים שאינם פרים ורעבים.
כן, בזמנו אמרו שיש כאלה שאינם פרים ורעבים.
יש איזה מין
עכבר כזה שלא פרה ורעביה, ויש
כינים שלא פרים ורעבים. היום יודעים שזה פרה ורעביה, אבל בכל מקרה זה אסור.
והם תולים הנוצרים מן הייפוש ולכן נאמר במקרא הזה בכל השרץ הרומס
על הארץ ולא השורץ
כמו בשאר מקראות כי שורץ נאמר על הנוצר מזכר ונקבה
כאמור ואתם פרו ורבו ושרצו בארץ ורבו בה
ואילו רומס נאמר על המתהווה מן הייפוש.
בסדר זה בעצם בירור הפסוקים.
בעצם מה שאומר לנו פה עכשיו הרב חמיד דוד הלוי
נתן לנו את הפסוקים שמתעסקים בנושא הזה של
איסור אכילה
שכל מיני חיים הנוצרים בתנאים מסוימים, שונים ומשונים.
כל זה אסור.
נאמר את זה בארבעה פסוקים.
באר לנו את הפסוקים.
ועכשיו הוא יתחיל לדבר איתנו על ההבנה הפנימית יותר.
אחרי הביאור של הפסוק עצמו.
גם וגם. אני מבין את השאלה.
מצד אחד, אין אפור, אין אפור.
אין אפור. הכול, הכול.
שים לב, שים לב, שים לב. קודם כל,
בעלי חיים שהם אסורים.
מעבר לכל זה,
יש את האדם.
והאדם נמדד על פי נפשו.
ואם יש משהו שהוא מותר באכילה מבחינה הלכתית,
למשל, אתן לכם דוגמה.
רגל כרושה.
ראית פעם דבר כזה?
כזה ג'לי שמתנדנד.
אתה אוהב את זה?
איך, אני ראיתי כמה אנשים.
איך אסתכל על זה בכלל?
אני לא יודע, אני איתך, אני איתך, אין בעיה, אני לא אוהב דליקטטסי,
אין בעיה.
אבל יש כאלה שישר רואים את זה,
מעקמים פרצוף, ידידי, אסור לך לאכול את זה.
אז זה מה שאמרתי, אתה שים לב, הדגשתי.
יש דברים שמסורים מצד עצמם, מצד מה שהתורה עשה.
הקדוש ברוך הוא עשה.
יש דברים, אפילו שהם מותרים מצד התורה,
האדם אוסר על עצמו.
איך?
הנפש.
אני לא מסוגל.
אתה לא ראית אנשים כאלה אף פעם?
יפה!
הבן אדם הזה שאומר על משהו שהוא מותר באכילה איך גו הנפש לא אומרים אוכל על איך וכו',
בסדר?
אדם כזה אסור לו לאכול.
אבל יש בעיה הלכתית?
בטח לא יש בעיה הלכתית.
לאף אחד אחר לא.
אדם שהחליט שיש אוכל מסוים
שהוא מטייב,
אז אל תשקצו את נפשותיכם.
אתה פוגע בנפש, אם הוא יאכל את זה,
בעיה.
אתה יודע מה?
אשתו יותר חשובה.
אשתו יותר חשובה.
אצל חמתך.
אני מבקש שלעולם לא תאכל בחמתך.
חמותי וחמתי.
זה גם צרוד. עוד לא הספקת להתחתן.
עוד לא הספקת להתחתן כבר, אתה מדבר.
ארבע חודש. כמה?
ארבע חודש. כאילו בצבא, בגולני.
ארבע חודש.
אתה בתחילה,
יש לך עוד איזה 90 וכמה שנה
להיות בטירונות,
בסדר?
תתכונן, תתכונן.
אני חושב שזו טירונות כלל צהלית,
טירונות פרטנית, יחידה מובחרת, בסדר?
יופי. אז הכסף קטן, קדימה.
טוב,
בכל מקרה מה שאנחנו רואים פה זה בעצם את היסוד הזה של הפסוקים.
בעזרת השם פעם הבאה
הנושא של הטעמים, עוד פעם.
טעמי מצוות, מה אמרנו? מה הם באים?
לתת לנו טעם נעים,
מוטיבציה.
אבל למה אנחנו קיימים?
כי הקדוש ברוך הוא צינם.
בעזרת השם, שבוע הבא נמשיך, אנחנו בעמוד 200, למטה
טעמם הכללי של המצוות.
כל טוב.
