בוקר טוב רבותיי, שלום וברכה.
אנחנו בתשעת הימים תשע״ט ונעשה היום איזו הפסקה
קצרצרה מהלימוד שלנו בענייני
אליהו ואחאב. הגענו, אם אתם זוכרים,
למקום טוב להפסיק בו.
בדיוק אחרי שאליהו מחיה את בנה
של האישה האלמנה,
לפי חז״ל זה היה יונה בן אמיתי.
לכן הוא נקרא אמיתי, כי אליהו, עתה ידעתי כי היא,
איש אלוהים אתה ודבר השם אמת בפיך.
הילד שאליהו יחיה נקרא יונה בן אמיתי,
כאילו הבן הרוחני שלו,
ואנחנו בעזרת השם נמשיך לעסוק בצורה אינטנסיבית ומלאה
בענייני אליהו ואחאב, בעזרת השם בחודש אלול,
לאל גומר עלינו.
בלי נעזר.
כל ברצונו יתברך ובעזרתו.
היום נעשה, בעזרת השם נלמד שיעור לקראת תשעה באב,
והכותרת של השיעור זה ירמיהו בשער בנימין. זאת יחידה שעומדת בפני עצמה.
לא צריכה לדעת כלום, לא לפניה ולא אחריה, לכל, גם מי שלא בעניינים בכלל יכול להיות כאן בשיעור ויבין בעזרת השם.
אני עושה רגע איזה אישור קו,
אישור קו, אנחנו ננסה לענות כאן על איזושהי שאלה
דרמטית בשיעור הזה, אבל נעשה רגע איזה אישור קו.
אנחנו כרגע עושים, נעשה ככה, הנבואה,
הנבואה
היא מחפשת שעות רצון וכושר במציאות
שיעזרו לנביא
להכריע את הכיוון לטובת דברי הנבואה שהוא קיבל.
כי פעמים רבות הנבואה
שנאמרת על ידי הנביא נתפסת כלא ריאלית, כלא מציאותית, כמשהו שהוא לא קשור לשום דבר, בסדר?
ממילא כשיש איזושהי הזדמנות
שבה המציאות סוף סוף
משחקת
לכיוון הנכון, אז הנביא ישתדל באותה מציאות להכות על הברזל בעודו חם ולומר הנה אתם רואים זה הזמן בואו נשא בתשובה וכו' וכו', בסדר?
לאורך נבואות ירמיהו היו כמה זמנים כאלו כמה עיתות רצון כאלו
שבהם המציאות פעלה בכיוון שבו הנביא דיבר וירמיהו באמת במקומות האלו נותן
מאמץ נוסף. אחד המקומות האלו
זה השנה הרביעית ליהויקים,
לא נדבר עליה כרגע, זה לא הנושא שלנו,
אבל השנה הרביעית ליהויקים, מה שקרה בה,
אני אגיד במשפט אחד,
זה שבשנה הזאת פרעה נכו מפסיד בקרב קרקמיש השני.
בסדר?
בקרב קרקמיש הראשון, קרקמיש עיר חשובה על גדות נהר הפרת,
בקרב קרקמיש הראשון פרעה ניצח
את ממלכת אשור, האימפריה הגדולה ממזרח.
המזגן עובד פה, לדעתכם?
לא עובד, נכון? אז שלו, שלו, תעשה כאן...
תדליק אותו עכשיו.
תודה.
אני הייתי מבטל קודם כל,
הכפצור השמאלי, הכפצור השמאלי.
לא, הוא עולה. הוא עולה, קסטוריטה, טמפרטורה.
הוא על קירו?
כן, הוא על קירו. סליחה.
אז אני הייתי מבטל את הסיפור של הבשר בתשעת הימים.
פה כולם חוגגים.
כל אחד, כולם שותים קפה כל היום, גלידה, חלבי, פיצות.
קצת בשרי, לבאס את האנשים.
הייתי מכריח כל אחד לקחת ביס בשרי פעם בשש שעות.
כאילו, ביס אחד.
טוב, בסדר, אז אנחנו ממשיכים.
מה קרה בשנה הרביעית ללא יקים? הסברנו. פרעה,
שניצח בקרב קרקמיש הראשון,
שהיה בכלל בתקופת יאושיהו המלך ובמהלך הקרב הזה גם הוא נהרג יאושיהו כשניסה למנוע מפרעה להגיע לקרקמיש ונלחם בו במגידו
לא הרבה שנים אחר כך, ארבע שנים אחר כך
שוב פעם התחולל קרב והפעם פרעה מפסיד ועולה מעצמה חדשה ממזרח שזה דבר מאוד מאוד מפתיע כי בדרך כלל
מעצמות זה לא כל ארבע שנים מתחלפת מעצמה זה לא נבחרת כדורגל
אלא הפעם במאה שנה המעצמה מתחלפת, משהו כזה. וכאן בתוך ארבע שנים עולה מעצמה חדשה ממזרח.
ירמיהו התנבא על האפשרות הזאת כבר במשך ארבע שנים. אל תסמכו על מצרים,
אל תישענו על מצרים. הולכת לעלות מעצמה חדשה ממזרח והנה זה קורה, השנה הרביעית לאויקים, ולכן ירמיהו נותן שם מאמץ גדול מאוד.
בזמנו פעם למדנו, הוכחנו את הדבר הזה שמגילת איכה בעצם נכתבה אז,
בשנה הרביעית לאויקים.
זה היה עת רצון אחד.
עת רצון אחרת, או לא נקרא לזה עת רצון, אבל הזדמנות אחרת קורית כאשר
מתחולל האירוע הדרמטי
מאוד
של גלות יאויכין.
גלות יאויכין.
זו פעם ראשונה בעצם בהיסטוריה של עם ישראל שמגלים מלך עם כל הפמליה שלו, עשרת אלפים איש, כתוב בספר מלכים,
ו...
והמקום הזה, ההזדמנות הזאת, בעצם זה סוג של חלון הזדמנויות לירמיהו להגיד הנה אתם רואים? הנה זה קורה.
ולהכות על הברזל בעוד אורחם. ולכן אנחנו מאוד מאוד מתפלאים לקרוא את מה שכתוב בפרק ל״ז. בואו נראה.
ויצר מיום ירושלים ללכת ארץ בנימין לחליק משם בתוך העם.
ויהיו בשער בנימין ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן
חנניה ויתפוס את ירמיהו הנביא לאמור אל הכסדים אתה נופל
ויאמר ירמיהו שקר אינני נופל על הכסדים ולא שמע אליו ויתפוס ירמיהו ויביאהו אל השרים
ויקצפו השרים על ירמיהו והיכו אותו ונתנו אותו בית האיסור בית יהונתן הסופר
כי אותו עשו לבית הכלא כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיהו ימים רבים
הכלי המרכזי בידיו של הנביא
הרי הנביא אין לו צבא, אין לו חיילים, אין לו כלום. הכלי המרכזי של הנביא זה היכולת שלו לדבר אל העם.
לדבר אל העם, לדבר אל השלטון, לדבר אל ההנהגה, זה הכלי שאיתו הוא עובד.
מה ראה ירמיהו להתפטר? בעצם זה סוג של התפטרות. ירמיהו עוזב את ירושלים ומנסה להתגנב, להחליק משם בתוך העם, להתגנב חזרה אל ביתו אשר בענתות בארץ בנימין. למה הוא עוזב? מה הסיבה? מה גרם לירמיהו,
בזמן הזה שתכף נדבר מהו,
מה גרם לירמיהו להגיע לנקודת ייאוש כזאת שהוא אומר, אוקיי, פה יותר נראה לי מה לחפש, אני חוזר הביתה.
מה היה שם?
הוא לא מצליח,
וזה רק מזכיר לנו עוד נביאים שניסו לברוח מנבואתם, להתפטר מנבואתם ולא הצליחו, תופסים אותו בחיזמה כנראה, בשער בנימין איפשהו,
ומכניסים אותו לכלא, ומשם בעצם זה מידרדר אחר כך שרוצים גם מנסים להרוג אותו בבור עתית וכן וכן זה הדרך.
אנחנו ננסה להבין למה ירמיהו יוצא מירושלים לעבר שער בנימין לביתו, מה גרם לו, מה היה הנקודה.
אז כדי להבין את זה בואו טיפה נעמיק
בתקופה הזאת של גלות יהויכים,
שהיא
מה שנקרא לג אחד לפני החורבן,
שמונה שנים לפני החורבן קוראת גלות יהויכים.
ירמיהו כב,
אל תבכו למת ואל תנודו לו,
בכו בחול ההולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו.
מי זה המת?
המת זה יהויקים.
זה המלך שנבוכדנצר הגיע לכאן וניסה להגלות אותו, ולפי חז״ל הוא נהרג בדרך.
אומר ירמיהו, חבל לבזבז עליו דמעות על יהויקים שהיה מלך רשע.
חבל לכם על הזמן.
על מי אתם כן צריכים לבכות?
בכו בחול ההולך.
מי זה ההולך?
ההולך זה יהויכין שהלך לגלות.
עליו ראוי לבכות. הוא היה אדם צדיק.
עליו ראוי לבכות. למה?
כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. הוא הלך, הוא לא יחזור.
כי כה אמר אדוני אל שלום בן יהושיהו מלך יהודה המולך תחת יהושיהו אביו,
אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד.
מי זה שלום בן יהושיהו?
זאת שאלה מעניינת.
הפשט הוא שהיה מלך כזה.
ליהושיהו היו חמישה בנים,
אחד מהם זה יהויקים,
אחד אליקים,
אחד יהויקים, אחד יואחז, אחד מתניה ואחד שלום.
שלום.
וכנראה אחרי שהוגלה יהויקין הייתה איזו תקופת ביניים כזאת ששם הלך שלום,
שלום בן יהושיהו.
אמר לו, ויש כאלה שלום שהכוונה לצדקיהו ושלום כי הוא היה שלם, היה צדיק.
אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, כי במקום אשר יגלו אותו שם ימות ואת הארץ הזאת לא יראה עוד.
כן? אז זה דבר...
כלומר, יש כאן נבואה שאנחנו מבינים שהיא כנראה מתעמתת עם התפיסה הרווחת.
מהי התפיסה הרווחת?
טוב, יכין גלה,
בסדר,
אפיזודה חולפת, שנה, שנתיים,
עוד שניה הוא חוזר.
בא הנביא רמיהו ואומר, חבר'ה, הוא לא חוזר, תשכחו מזה.
הוא לא חוזר.
הוא ימות שם בבבל.
חיה אני נאום אדוני,
כי אם יהיה קוניהו בין יהויקים, זה יהויכין, כן? מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנקה,
כן?
זה שבעצם זה חילוף מילים של ענתקיך.
אני מנתק את יהויכין וזורק אותו לבבל.
ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר תיאגור מפוניהם וביד מבוכדויצר מלך בבל וביד הכסתים.
ותלתי אותך ואת אימך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא יהיו ילדתם שם ושם תמותו. כמובן אני לא מזכיר את אבא שלו כי אבא שלו כבר נהרג זה יהויקים.
ועל הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם שמה לא ישובו.
כלומר הם כל הזמן מנשאים את נפשם כנראה יהויכים בעצמו אלה שגלו איתו אלה שנמצאים בארץ אוקיי עוד שנייה אנחנו חוזרים זה לא יקרה.
העצב נבזה נפוץ האיש הזה קוניהו
אם כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו וזרעו והושלכו על הארץ
אשר לא ידעו. כאילו נפל לו חלק לא מי יודע מה בהיסטוריה.
ארץ ארץ ארץ
שימי דבר אדוניי
כל אמר אדוניי כתבו את האיש הזה יהויכין ערירי גבר לא יצלח בימיו
כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כיסא דוד ומושבת ביהודה. כלומר תשכחו מזה יהויכין לא הולך לחזור אז ירמיהו כאן מתעמת עם כנראה עם תפיסה קודמת.
מה עוד אומר ירמיהו?
הוא אומר דבר מאוד מפתיע.
בהמשך אותו פרק, בפרק כ״ג,
הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי נאום ה'.
לכן כה אמר ה' אלוהי ישראל על הרועים הרועים את עמי אתם הפיצותם את צאני בתדיחום ולא פקדתם אותם מנימי פוקד עליכם את רועם עד עליכם נאום ה'.
ואני אקבץ את שארי צאני מכל הארצות
אשר הידחתי אותם שם והשיבותי אתן אל נווהיהן ופרעו ורבו.
והקימותי עליהם רועים ורעו ולא יראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאום אדוני.
הנה ימים באים נאום אדוני והקימותי לדוד צמח צדיק
ומלאך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ.
בימיו תברשה יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו אדוני צדקנו".
או במילה אחת,
צדקיהו.
זהו.
לכן הנה ימים באים נאום אדוני אלו יאמרו אותך אדוני אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים.
נשמדתי כאן פסוק, אם חיה ה' אשר היה לדמי ישראל מארץ צפון ומכל הארצות.
צריך להוסיף את הפסוק הזה על דף מקורות.
מה אומר הנביא ירמיהו? הוא אומר, תקשיבו,
הולך לעלות מלך
שהשם שלו יהיה צדקיהו. כרגע אין אף אדם בגזרה שזה השם שלו.
אין אף אדם כזה.
למלך יהושע ויש חמישה בנים, יואחז, יואקים, מתניה, שלום, אין לו בן שקוראים לו צדקיהו.
הולך לעלות מלך שהוא, יקראו לו השם צדקנו,
הוא יעשה צדקה ומשפט, בימיו תיבשע יהודה וישראל.
יהיה לו ימים של גאולה בתקופתו,
וגם יהיה קיבוץ גלויות.
בסדר?
נבואת נחמה.
כלומר, אם אני מנסה רגע לאפיין את זה,
ברגע שיהויכין גלה,
ירמיהו מתחיל לנבא נבואות נחמה.
עד אז זה רק נבואות פורענות.
ברגע שיהויכין גולה, ירמיהו מתחיל לנבא נבואות נחמה, וזה דבר מאוד מעניין, קשה מאוד ללמוד מהסדר הכרונולוגי,
ספר ירמיהו כי הוא לא מסודר בסדר כרונולוגי אבל בכל אופן
רוב נבואות הנחמה בספר ירמיהו מרוכזות בדיוק אחרי שהוא מתאר את הגלות שלו. כלומר אחרי פרק כ״ג וכ״ד מתחילות נבואות נחמה.
שם בכ״ה, כ״ו, ל״, ל״א, ל״ב, שם נמצאות נבואות הנחמה.
כאילו ירמיהו אומר, אוקיי,
הגענו לאיזושהי נקודה,
מכאן אפשר להגיד בעצם שיצאנו ידי חובת
העונש ואפשר כבר להתחיל לדבר על הדבר הבא.
בואו ננסה להבין מה קורה,
בעת ובעונה אחת.
ספר מלכים
בן שמונה עשרה שנה יאויכין במולכו
ושלושה חודשים הלך בירושלים,
בשם אימו נחושתה בת אלנתן מירושלים.
ויהיה עשרה בעיני אדוני ככל אשר עשה אביו.
עלו עבדי נבוכדיצר מלך בבל לירושלים ותבוא העיר במצור. העבד נבוכדיצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה. ויצא יאויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואימו ועבדיו ושריו ושריסיו.
וייקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למולכו של מלך בבל.
אז כאן הפרשנים שואלים, מה זאת אומרת, איזה מין מלכות קצרה זאת,
מלכות של שלושה חודשים?
מה פישרה? כן, בשבוע כי הוא נהרג.
אבל כאן,
וחזרנו אומרים שכשמלך בבל חזר אחרי שהוא כבש את ירושלים והרג את יויקים, אז אמרו לו העבדים שלו, תגיד, מי שמת במקום?
את הבן שלו, אמרו לו, מה עשית?
מבן,
מאבא גרוע לא יצא בן טוב, ברור שהוא ימרוד בך.
אה, הוא אמר אז מה אני אעשה? הוא אמר תחזור תחליף את המלך
אז הוא חוזר חזרה והוא אומר אוקיי את מי אני אשים?
יהויכין הוא בן יהויקים אני לא רוצה לקחת אף אחד מהבנים של יהויקים הם לא טובים לי אני אעלה דור אחד למעלה
ואני אקח מישהו מהבנים של יאשיהו למה זה מועמדות טובה?
דור אחורה כן דור למעלה או אחורה למה זה מועמדות טובה?
כי יאשיהו הרי במי הוא נלחם?
נלחם במצרים אומר מלך מבל מצוין האויב של האויב שלי הוא ידידי מכיוון שיאשיהו נלחם במצרים
ייקח את הבן שלו,
ימשיך את אותה מדיניות נגד מצרים ויהיה יחד איתי. ולכן הוא הולך וממליך את הבן. את מי הוא ממליך? רגע, בואו נקרא את הפסוקים עוד.
אני קורא לפסוק י״ב. ויצא יכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואימו בעבודה ושריו ושריסיו.
ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למולכו. ויוצא משם את כל אוצרות בית אדוני ואוצרות בית המלך.
ויקצץ את כל כלכלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל אדוני כאשר דיבר אדוני.
והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גיבורי החייל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת הארץ.
ויגל את יוכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת צריסה ואת אילי הארץ הוליך גולה ירושלים בבלה ואת כל אנשי החייל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף
הכל גיבורים עושה מלחמה ואביה מלך בבל גולה בבלה וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויעשב את שמו צדקיהו.
הופה.
מה קורה כאן?
קודם כל, פתאום יש כאן מלך שקוראים לו צדקיהו.
הפתעה.
מי עשה את זה?
מלך בבל עשה את זה. אבל פתאום הנבואה שהתנבא ירמיהו, לא מזמן,
שהולך להיות מלך שיקראו לו השם צדקנו,
והוא יעשה צדקה ומשפט, פתאום הדבר הזה קורה.
ירמיהו, נבוכדנצר לא עשה את זה כי הוא שמע את נבואת ירמיהו. הוא עשה את זה מהסיבות שלו.
לא יודע למה.
אולי כי הוא סגד לכוכב צדק.
בסדר?
אבל פתאום מי ששומע את הנבואה של ירמיהו, מתחילים להיסגר לו מעגלים.
ואז בעצם, רבותיי, מהי הטענה של ירמיהו?
אומר ירמיהו, הקדוש ברוך הוא אמר לנו שתהיה לנו גלות ויהיה לנו חורבן.
זה כבר, זה בלתי ניתן לעצירה, הגלות והחורבן.
אבל מי אומר מהו היקף הגלות והחורבן?
זה תלוי בנו.
אולי גלות, אפשר להגיד שזה המלך,
ועוד עשרת אלפים איש, מעגל, מקבלי ההחלטות.
עשרת אלפים איש. אם תיקחו מראש הממשלה ותרדו עשרת אלפים איש למטה,
אני לא יודע לאיזה דרג תגידו, לאיזה דרג תקידו אותי.
סיבות העליון. אבל מעגל מקבלי החלטות במדינת ישראל אומרים שהוא מונה חמש מאות איש.
ראש ממשלה, מנכ״לי משרדים, שרים, רמטכ״ל, אלופי צהר, ראשי הערים.
אתה מגיע, לא יודע, בין חמש מאות לאלף איש, משהו כזה. זה כל הסיפור, כן?
זה הקצונה הבכירה, מה שקוראים, סכ״ב,
סגל ספג,
סגל פיקוד בכיר,
ספבה, צבא, זה גם ככה, זה עד מיתת אלוף ומעלה, כמה יש כאלה? לא יודע, לא נוגע לפה סולות צבאיים, אבל אין הרבה.
אז אתה מגלה עשרת אלפים איש, המלך, ואתה יורד מהמלך עשרת אלפים איש למטה,
אתה בעצם גילכת את כל שכבת ההנהגה.
מי אמר שזה לא מספיק לגלות?
אולי זה הגלות?
מה לגבי החורבן?
מי אמר שחורבן צריך להיות שכל הבית יחרב?
מה, אי אפשר לקרוא לחורבן
זה שלוקחים את כל אוצרות?
בית המקדש, והוצאות המלך, ולוקחים, איך כתוב כאן, רבותיי,
ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה.
מה זה ויקצץ? זאת אומרת, זה כלי זהב שהיו מחוברים לקיר.
דלתות הזהב, כל מיני פיתוחים, טאח, עוקרים את הקיר. שופכים יחד עם זה כמה פיסות טיח, כמה פיסות עץ.
בית המקדש נראה שבור, עבר,
נמוכדנצר, כל איזה קישוט יפה שהוא ראה, איזה פיתוחי חותם ששלמה המלך עשה, פטורת, הציצים, הוא לקח, הוריד.
לקח כלי, לקח זה לקח, אתה נכנס לבית המקדש, אתה רואה בלאגן, אתה רואה קירות שבורים, אתה רואה דלתות שנעקרו במקומם.
זה לא מספיק בשביל חורבן?
לא מספיק.
חלילה, חלילה, חלילה, לא תקום פעמים צרה אם יקרה דבר כזה בבית כנסת. לא, לא, לא יישרפו בבית כנסת.
אבל ייכנס איזה מישהו, ייכנסו פורעים וישברו את הדלת, יישברו את הארון קודש, יקרעו את הפ...
לא נזדעזע? לא נגיד, וואו, איך נהייתה כזאת לנו?
אומר הנביא ירמיהו, זהו!
עצרו! נעצור כאן! יצאנו ידי חובת חורבן!
יצאנו ידי חובת גלות!
אפשר להתחיל לנבות נבואות נחמה, אבל יש לדבר הזה תנאי אחד. מהו התנאי?
תשובה, אבל מה התשובה במובן העמוק? מה היא?
קבלת
עול מלכות מלך בבל.
אני רוצה להסביר למה זה תשובה.
מה פשר המילים קבלת עול מלכות מלך בבל? הכוונה היא שהמלך, צדקיהו,
ולכן הוא מוגדר כמלך עושה צדקה ומשפט,
ואיתו כל השרים מקבלים על עצמם את הגזרה שעם ישראל יורד מבמת ההיסטוריה ל-70 שנה.
לא בריתות, לא בילטרלי, לא פיתוח אזורי, לא כלום.
פנימה, צדקה ומשפט.
זהו, אתם כרגע,
קבלת עול מלכות מלך בבל אומרת שאנחנו
כרגע מפטרים את כל סגל החוץ את כל סגל הביטחון סוגרים את המשרדים האלה אין משרד הביטחון אין משרד החוץ אין המשרד לפיתוח אזורי אין המשרד לשלום בין זה אין יש רק חינוך פנים
כלכלה אולי וזהו מתעסקים פנימה
ירמיהו אומר אותו בעצמו
כן 70 שנה ירמיהו אומר את זה בשני מקומות בספר ירמיהו כתוב 70 שנה
70 שנה אנחנו לא על המשחק
בשלב הזה בדיוק כן בדיוק בשלב הזה
הוא אומר את זה לכן אמרתי אני ריקצתי את זה כאן
כדי לא לתסס אתכם על התנ״ך וירמיהו, שיהיה מסודר.
אתם מוכנים?
מוכנים לרדת מבמת ההיסטוריה הזו ל-70 שנה?
אנחנו עוברים, מה בדיוק ההתלבטות? אנחנו הרי ירדנו מבמת ההיסטוריה לאלפיים שנה, עם ישראל. אבל בתקופתם,
אחרי תשע מאות חמישים שנים של ממלכת ישראל, יהודה,
שבחלק מהתקופות הייתה ממלכה עצומה לוותר על האפשרות הזאת ולהפך בעצם להיות עירייה גדולה, עיריית תל אביב כזאת, כן, עיריית ירושלים,
אבל אני מקווה שאין לעיריית תל אביב שר חוץ ושר ביטחון, אפשר לדעת היום.
זה המבחן.
אם את הדבר הזה תעשו,
אומר הנביא ירמיהו, גמרנו את הסיפור, זהו.
יש גלות,
יש חורבן,
זה זה.
ומכאן רק נתחיל לצמוח, יהיה מלך, עושה צדקה ומשפט, ואני חוזר כאן לפסוק הזה, אני אקרא אותו במלואו, בכל אופן, בירמיהו פרק כג, כי נקטע הפסוק באמצע.
אומר הנביא ירמיהו,
זה לפניכם, זה לפניכם,
אני רק משלים את הפסוק.
לכן הנה ימים באים לאום אדוני ולא יאמרו עוד חי אדוני אשר אלעד אדם ישראל מארץ מצרים, כי אם חי אדוני אשר אליו אשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר דחתים שם וישבו על אדמתם. ומתי זה יקרה?
מתי זה יקרה?
קראנו.
בימיו, של מי?
של צדקיהו, תבשע יהודה וישראל.
כלומר המלך הזה צדקיהו עוד יזכה לראות את התהליך קורה.
הוא מתחיל למלוך עכשיו, הוא צעיר לימים, אולי הוא בן שמונה עשרה, אולי בן עשירה, הגיל שלו לא מצוין, נדמה לי שהוא לא כותב את הגיל שלו
ובהחלט יכול להיות שהוא כבר יצליח לראות את התהליך הזה קורה, כי שבעים שנה זה לא דום אחד, זה מתחיל טיפה לפני וכן על זה הדרך.
האם העת רצון ברורה לכם?
מה קורה בגלות יויכין, למה זה עת רצון אדירה?
אפשר היה לסגור את הסיפור שם,
זהו, היינו, יוצאים ידי חובה.
בואו נראה מהי תגובת צדקיהו
בספר ירמיהו, פרק כז.
אתם איתי?
ידידי, אתה איתי?
אם אתה איתי, אני רגוע.
בראשית ממלכת יהויקים בן יהושיהו, מלך יהודה,
היה הדבר הזה אל ירמיה מאת אדוני לאמור. אתם כרגע אמורים לקפוץ עליי כאילו שוכן נחש,
ולהגיד לי, מה?
מה זה יהויקים? מה זה הדיבור הזה פה?
בדיוק, אנחנו בצדקיהו.
רבותיי, הפרק הזה נאמר בראשית ממלכת צדקיהו,
ולא יהויקים.
כה אמר ה' אלי עשה לך מוסרות מותו טונטתם על צוואריך ושילחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צור ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים מירושלים ואל צדקיהו מלך יהודה.
פסוק ג',
מפורש.
אז למה כתוב יאויקים בהתחלה?
שתי תשובות בדבר. תשובה אחת אומרים כאן הפרשנים זה נבואה שנאמרה לירמיהו בתקופת יאויקים אבל רק עכשיו הוא אומר אותה.
הנבואה נאמרה לו עוד לפני כן.
תשובה שנייה, טיפה יותר מהפכנית,
אבל ראינו אותה, אם אתם זוכרים,
בשיעור שלנו על י״ז בתמוז.
הרי בתנ״ך לא כתוב שהחומה נבקעה בי״ז בתמוז, אלא
בתשעה בתמוז הובקעה העיר.
אז איך מסתדרים?
אז הירושלמי עונה, תירוץ אחד, בית ראשון, בית שני.
טוב,
תירוץ שני אומר הירושלמי, קלקול חשבונות יש כאן. באמת, החומה נבקעה בי״ז בתמוז.
אבל התנ״ך, במרכאות, טעה
וכתב ט.
למה? כדי להעביר לנו את הרושם מה קורה כשמתחיל חורבן. אז הכרוניקה נפגעת, אין מי שיסמן, אין מי שיכתוב.
כשיש לך מדינה ויש לך את הגנזך ואת הזה, אז
אפשר לתאר, גוש, חלקה, תאריכים.
כשאין מדינה אז אתה לא יודע בדיוק מתי היה,
כמה היה,
מי היה.
אנחנו יודעים בדיוק, נכון, כמה נהרגו, וחלילי מערכות ישראל כל שנה אומרים את המספר המדויק,
אבל כמה נהרגו בשואה?
אנחנו יודעים להגיד שישה מיליון,
זה לא פחות משישה מיליון, זו הכוונה.
וכמה, יש כאלה רובים שבעה, לא יודע.
אנחנו תמיד על מה אנחנו מתווכחים, על איזה מספרים. כאילו, אתה מאה אלף יותר, מאתיים אלף פחות.
יש אימות של מחצית מארבע וחצי. ארבע וחצי, ויש כאלה שלא תיעדו, כל שעת הרובים ברוסיה לא תועדה בכלל. ולא יודעים, יש ספר שנקרא המיליון השביעי,
שאומר היו שבעה מיליון.
אתה לא יודע לתאר, וכמה נהרגו אצל פטלורה, וכמה נהרגו בקישינון, וכמה נהרגו בתח ותת, תח ותת 100, 200, 300 אלף היסטוריונים דנים ביניהם, וכמה, לא יודעים, אין תיאור, ומתי בדיוק זה היה, ומי זה, לא יודעים.
כי אין מדינה, אז אין מי שיתאר.
נכון?
אז הדרך כאילו להעביר לנו את הבלבול שקורה,
זה כאילו להתבלבל קצת בשמות.
אז זה לא, אז כתוב יו יקים, באמת זה תדקיעו.
מה קורה אבל?
בואו נדבר רגע על הפרק עצמו.
פסוק ב' כה אמר אדוני אלי
עשה לך מוסרות ומותות ונתתם על צוואריך ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צור ואל מלך צידון ביד מלכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה. למה הם באים?
כל החבר'ה האלה.
מה יש להם לחפש בירושלים?
איזה ועידה זאת?
זאת ועידה ביליטרלית
שמנסה לבדוק היתכנות
למרוד במלך בבל. צדקיהו
שולח אליו ככה כל השרי מזכירי הביטחון פנים, תבואו אליי,
בואו נבדוק את ההתכנות. יאויקים ערד לבד.
צדקיהו אומר, אני לא אמורד לבד, אני אעשה כאן איזה קואליציה אזורית.
אחרי הכל, מצרים הרבה יותר קרובה מבבל.
יותר הגיוני להישען על מצרים, נכון?
נעשה קואליציה, נישען על מצרים, בבבל רחוקה,
חלק מהסיכויים שבכלל בבל לא תגיע.
למה שהוא יטריח את עצמו את כל הדרך? בגלל שהוא יגיע, אנחנו לא לבד, אנחנו ביחד,
במצרים מאחורינו התייעצות.
חייב לומר שההתייעצות הזאת הייתה בדרגת סגול.
כלומר,
סודי ביותר.
שמלך מביא לא ישמע.
מה גדולה הייתה הפתעתם כשבאמצע ההתוועדות דפיקות בדלת, ומי עומד בפתח?
ירמיהו הנביא. ועם מה הוא עומד? עם איזה מצגת על הצוואר, איזה עול כזה.
אומרים לך, אתה יודע שאנחנו פה.
מי גילה לך?
אומר להם הנביא ירמיהו,
אני יודע דברים.
הקדוש ברוך הוא מגלה לי.
כמו שהוא גילה לי איפה אתם נמצאים, ועובדה שהגעתי, הוא גילה לי עוד כמה דברים.
מה?
וציוויתה אותם אל אדוניהם לאמור.
כה אמר אדוני צבאות אלוהי ישראל, כה תאמרו אל אדוניכם, אנוכי עשיתי את הארץ, את האדם ואת הבהמה,
אשר על פני הארץ וכוחי הגדול ובזורי הנטויה ונתתי על אשר ישר בעיניי. אני מכיר את כל הארץ, תכף אני גם ידעתי איפה הפגישה שלכם.
מה נראה לכם? איך ירמיהו הגיע לכאן?
ועתה אנוכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי וגם את חיית השדה נתתי לו לעובדו. חיית השדה נתתי לו לעובדו. אין הכוונה שהאריות היו משתחווים לנבוכדנצר.
אלא הכוונה שנמסר בידו הכוח
המדעי והכלכלי. הפיתוחים המדעיים של אותה תקופה
קרו בבבל.
ועבדו אותו כל הגויים ואת בנו ואת בן בנו, עד בו את ארצו גם הוא.
ועבדו בו גויים רבים ומלכים גדולים. והיה הגוי בממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר מלך בבל.
ואת אשר לא ייתן את צווארו באוהל מלך בבל בחרב וברעה ובדרבר אפקוד על הגוי ההון עם ה' אטומי אותם בידו".
מי שיילחם בנבוכדנצר יאכל אותה.
מי שיקבל את העול.
ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קוסמכם ואל חלומותיכם ואל עונניכם ואל כשפיכם
אשר הם אומרים עליכם לאמור לא תאבדו את מלך בבל. לא, אל תשמעו. כלומר, מתחילה פה איזו קואליציה נבואית
ומתחילה גם איזו קואליציה צבאית שאומרת יאללה בוא נמרוד במלך בבל. אל תשמעו.
כי שקר הם ניבאים לכם למען ארחיק אתכם מעל אדמתכם וידחתי אתכם באבתם.
והגוי אשר יביא את צווארו בעול מלך בבל ועבדו
וינכתיב על אדמתו נאום אדוני ועבדה וישבת.
ואל צדקיה מלך יהודה דיברתי ככל הדברים האלה לאמר אבי רצה ברכים בעוד מלך בבל ועבדו אותו בעמו וחיו למה תמות אותה בעמך בחרב אל תשמעו בקיצור
פסוק אה הנה פסוק ח' ברח לי לפה אני רואה בסדר
כן
זה מה שבעצם אומר
אומר ירמיהו
לוועידה הבילטרלית הזאת כלומר אנחנו נמצאים כאן באיזה קו פרשת דרכים
של צדקיהו בעצמו
הוא יכול לקבל את ההצעה של ירמיהו שהולך עליה בכל
הכוח ולהבין אוקיי הגלות נגמרה החורבן נגמר עברנו את זה זהו
אלה שבגלות צריכים לקבל את הגזר דין שנגזר עליהם וזה קשור לנבואת הנביא יחזקאל ולמכתבים שירמיהו שולח אליהם בלו בתים ושבו וניטעו גנות ויאכלו את פריין והתפללו בשלום העיר אשר אתם יושבים בה כי בשלומה יהיה לכם שלום אל תנסו לחזור לכאן
אלה שכאן בארץ ישראל צריכים לקבל על עצמם את עול מלך בבל ואם זה יהיה כך
ותתחילו לעסוק בענייני פנים ולא בענייני חוץ שנקראים צדקה ומשפט, אפשר כבר להתחיל לנבא נבואות נחמה.
ואתה, צדקיהו, תראה את זה בעיניים שלך.
אבל ירמיהו רואה שצדקיהו הולך לכיוון אחר, ובמקום להתכנס פנימה הוא מכנס פה כינוסים,
עושה כאן ועידות.
אז ירמיהו אין לו ברירה, והוא מגיע לוועידה הזאת ומפוצץ אותה,
ושם את העול על צווארו, ואומר להם, אתם הולכים בדרך לא נכונה.
מה הייתה ההכרעה בסוף?
דילגתי פה על הפרק הבא, שבו חנינה בן עזור, נביא השקר מגבעון,
לוקח את עמותה מעל צוואר ירמיהו ושובר אותה ואומר, ככה אסיע למלך בבל, בעוד שנתיים הוא חוזר, יכין חוזר, כאילו ממש עימות גדול בין חנינה בן עזור לבין ירמיהו.
שאלת פה את שאלת השאלות.
כרגע אני אומר לך את דעתי, מה שראיתי,
חנינה בן עזור היה נביא אמת.
ולכן הנביא ירמיהו בעצמו לא יודע איך לאכול את הנבואה שלו.
הוא אומר לו, אמן כי אני אומר השם.
אבל ככה מבהרים,
הנביא,
אתה יודע, יש על זה דיון על המשיח.
האם המשיח יודע שהוא משיח,
אבל אין לו רשות להתגלות,
או שהוא בכלל לא יודע שהוא המשיח.
יש כאלה שאומרים שהוא יודע שהוא המשיח, הוא מחכה לאיתות להתגלות.
אז נביא מקבל נבואה,
אבל הוא גם צריך לקבל אישור להגיד אותה.
אז ירמיהו יודע שחנינא בן עזור קיבל נבואת נחמה. כאילו חנינא בן עזור הוא החנון,
וירמיהו אמר חוקר הטובה חוקר הרע ירמיהו נותן להם בראש
הוא התוכחה ואם הם יחזרו בתשובה יבוא חנניה וייתן להם נבואת נחמה אז חנניה נבואת הנחמה כבר מחכה אצלו
כן
אבל הוא אומר אותה ללא רשות ולכן ירמיהו לא יודע
עד שמתגלה אליו הקדוש ברוך הוא אומר לו חנניה בן עזור הפעם משקר
והאות שהוא משקר שהוא ימות השנה
מה קורה מתי הוא מת באיזה חודש
הוא מת אז בא החזל אומרים שהוא מת לפני
והם הסתירו את הגופה שלו
כדי שזה לא יהיה באותה שנה.
אתה אמרת, ירמיהו, שהוא ימות השנה, הנה הוא ימות שנה אחר כך.
בסדר?
זה מערבב את המצב.
ובסופו של דבר אנחנו מבינים שהבחירה של צדקיהו, מה היא הייתה?
איך?
חנינה בן עזור, למרוד, להישען על מצרים.
פרק ל״ז.
כן, כן, בטח.
כן, כן, יש.
נכון, יש משמעות כזאת.
בואו נראה מה כתוב כאן.
אנחנו מגיעים פה לליבת האירוע.
כי אנחנו מזכירים לכם מה השאלה.
למה ירמיהו עוזב את ירושלים? מה פתאום הוא מזניח את המשמרת?
וימלוך מלך צדקיהו בן יהושיהו תחת קונייהו בן יהויקים אשר המליך נבוכדנצר נבוכדנצר מלך בבל בארץ יהודה.
ולא שמע הוא ועבדה ועם הארץ אל דברי אדוני אשר דיבר ביד ירמיהו הנביא.
עכשיו אנחנו גם מבינים מה הוא לא שמע, מה?
לשמור שבת? ללא לעבוד עבודה זרה? מה הוא לא שמע?
הוא לא שמע להוראה לרדת ממבט ההיסטוריה ולהתרקד רק בצד הפנימי.
עכשיו, כאן חסר איזה משהו.
יש כאן איזה חיסרון, תכף תראו.
וישלח המלך צדקיהו את יהואכל בן שלמיהו ואת ספרניה בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמור יתפלל נא בעדנו אל אדוני אלוהינו.
למה הם צריכים להתפלל?
מה קרה?
מה?
לא.
לא.
ממש לא. תכף תראו.
כאילו הכתוב מדלג על כל ה... כמו מובן מאליו.
מלך בבל שמע על האירוע הזה.
הגיע אליו המודיעין.
ומתברר שלמרות כל ההערכות המלומדות והאסטרטגיות שהוא לא יבוא, ולמה שיבוא, וגם אם הוא יבוא אנחנו נתמודד, הוא מגיע.
וכשהוא מגיע, אז הוא מגיע, זה אימפריה, זה לא משהו זה, והוא לא, לא מתכוון ל... אתם מורדים בי, אחרי שראיתם מה עשיתי לעיועיקים,
ואחרי שראיתם מה עשיתי לעיועיכין, פעם שלישית! קריה מרדת אחרי זה נגיד ספר אחד, אז הוא מגיע.
עם כל העוצמה הוא מגיע, ואז תדקייהו, הוא מהר רץ לירמיהו, תתפלל עלינו כי אנחנו עשינו טעות, אנחנו מבינים.
וירמיהו בא ויוצא בתוך העם ולא נתנו אותו בטח כלום.
כלומר זה השלב שירמיהו עדיין חופשי בתנועה.
ועכשיו אני רוצה, רבותיי, שתיכנסו רגע איתי לירושלים.
בואו נהיה רגע אנשים בירושלים.
בירושלים יש לנו בית
על החומה.
ופותחים את החלון בבוקר.
מה רואים?
מה זה צבא? אתה לא רואה את הסוף של הצבא.
זה לא פה הפלנגות המקומיות.
זה הגיע לפה אימפריה. נחתה פה אימפריה. ראיתם פעם,
כשהגיע כאן דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית,
איך הוא הגיע?
זה פה נחתו ארבע מטוסי גלקסי.
עם המכוניות, עם הלימוזינות, עם משוריינים.
הוא הגיע.
עם המסוקים. כן, מטוס אוכל מסוק.
הוא הגיע. מה זה? אנחנו פה סדרי גודל פה. הטרמפים שאנחנו תופסים פה.
אצלנו, אתם נוסעים באיזה מטוס, זה ארצות הברית.
אתה רואה צבא, אתה לא רואה את ההתחלה, אתה לא רואה את הסוף.
אימפריה הגיעה לכאן.
אתה פותח מהחלון, אתה מבין, אין פה מה להילחם,
אין פה מה, אתה מבין, אתה מבין את הסדרי גודל.
אולי עוד אפשר להציל, אולי עוד אפשר.
ואז קורה הדבר הבא.
פסוק ה', רבותיי, וחיל פרעה יצא ממצרים,
וישמעו הקסדים הצרים על ירושלים את שמעם,
ויעלו מעל ירושלים.
כן.
אני חוזר ליהודי הזה שגר בתוך ירושלים.
הוא קם למחרת בבוקר, פותח את החלון,
ומה הוא רואה?
נעלמו.
נעלמו.
עינה.
אומר רבי דני,
משהו פה בזיכרון מתחיל לצוף למעלה.
האירוע הזה מוכר לי מאיפשהו, אומר לעצמו הירושלמי הממוצע.
כבר היה לעולמים לפני לא הרבה שנים.
מאה שנה פחות או יותר, פחות ממאה שנה.
חמישים וחמש של מנשה,
שלוש עשרה של עמון, ויאויקים וכל זה, זה קרוב ל...
מה?
כן, קרוב ל-100 שנה.
אז רגע, רגע, בואו נעשה את המשוואה,
את המטריצה.
בבל שווה אשור,
נכון?
אשור צרה על ירושלים, בבל צרה על ירושלים.
חזקיהו שווה צדקיהו.
מלך צדיק, מלך צדיק.
הקדוש ברוך הוא,
אחד אלוהינו שבשמיים, אז ועכשיו משגיח עלינו.
איפה ירמיה במטריצה?
למי הוא מקביל?
שבנה.
שבנה שקרא בתקופת חזקיהו,
ניכנע למלך אשור,
זה ירמיהו.
זה המשוואה.
היה את רב שקה, היה אשורי שדיבר עברית על החומה, היה קצת תעמולה, היה גוי,
אבל היה גם בתוך ירושלים.
ורב שקה, הרוב היו איתו.
בבת אחת ההיסטוריה מתהפכת על ירמיהו.
בשנייה אחת.
וכל מי שנמצא בירושלים הוא
הקדוש ברוך הוא איתנו בשנייה אחת הוא הציל אותנו זה ממש טוב הם מתו והם הלכו לא נדקדק בקטנות אגב
בספר ישעיהו צריך ללמוד פעם את הסוגיה הזאת יש משמעות של זה היה פעמיים מלך אשור פעם אחת הלך
ואז חזר ואז הוא מת יש שם שני תיאורים שונים תסתכלו לא כתוב בהתחלה יש שם תיאור אחד שהוא רק יעלה מעל ירושלים הנה יש שם שמועה רחוקה מארצו ויעלה על ירושלים ואחרי זה כנראה הוא חזר ואז הוא מת
כל פנים, הלך, מת, לא נתווכח על העניין הזה,
אבל המיידיות, הפתאומיות של האירוע הזה היא דרמטית מבחינת אמזנס, שפתאום, טאק, נעלמים.
אז היהודי הממוצע
שנמצא בירושלים,
מבחינתו המשוואה ההיסטורית היא ברורה.
צדקיהו זה חזקיהו,
סנחריב זה בבל,
הקדוש ברוך הוא שומר עלינו, וירמיהו זה שבנה.
נגמר הסיפור.
ובזה הרגע ירמיהו איבד את היכולת שלו להגיד משהו.
כי בכל מקום הוא נתפס כמה?
כמשת״פ.
ולכן הוא מחליט
לעזוב
ללכת לביתו ולחכות לעת הכושר הבא כי כרגע אין לו מה לעשות.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, בואו נסיים את זה,
בפסוק ו', וידבר אדוני לירמיהו הנביא לאמור, כה אמר אדוני אלוהי ישראל, כה תאמרו אל מלך יהודה, שולח אתכם אליי,
לדורשני,
הנה חיל פרעה, יוצא לכם לעזרה,
שב לארצו מצרים, ושבו הכסדים,
ונלחמו על העיר הזאת, אל תדאגו, הם יחזרו,
אל תדמיינו שהם לא יעלמים.
כה אמר אדוני, אל תשאירו נפשותיכם לאמור, הלוך ילכו מעלינו הכסדים, כי לא ילכו.
אז הם כאילו, זו האמונה שלהם.
כי אם יקיתם את כל חיל כסדים הנלחמים איתכם, אם ינשארו באנשים מדוכרים איש בעולו, יקומו ושרפו את העיר הזאת באש.
והיה בעלות חיל הכסדים מעל ירושלים מפני חיל פרעה. עכשיו תחזרו חזרה למקור הראשון. עשיתי, ניתקתי את זה בצורה מניפולטיבית, כן?
אבל ויצא ירמיהו מירושלים ללכת
לארץ בנימין, להחליק משם בתוך העם. בסדר, ברגע שפרעה הולך,
אז ירמיהו מבין שאין לו מה לחפש.
ואז הוא בשער בנימין, תופסים אותו ממש אם עם אותו.
אה, עכשיו הכל מובן לנו. אתה היית משתף של מלך בבל, שתול בתוכנו.
חשבת שאני אקנע לו.
עכשיו שזה לא קורה, מה אתה עושה?
אתה דורח מהר, כאילו, לזה... אבל תפסנו אותך.
תפסנו אותך, ועכשיו אנחנו נכניס לך את חצר המטרה, ובעצם משם ירמיהו נמצא בכלא עד החורבן בעצמו.
כל זה... מה?
מה?
בגלל שמצרים תקפו אותם.
מצרים תקפו אותם מאחור.
הם צרים על ירושלים, ומצרים יוצאת איזה מתקפה.
כאילו התוכנית עבדה.
ואז זה נראה, וואו, תוך שנייה הבבלים הולכים. אנחנו,
אומר הקדוש ברוך הוא, הם יחזרו.
בבל יסגור את הפינה עם מצרים, ינצח שם, ויחזרו.
כל זה הבאנו כדי לומר ששמונה שנים לפני החורבן,
שמונה שנים לפני החורבן, הייתה אפשרות לעצור שם.
אם הייתי כותב ספר על החורבן, אולי הייתי קורא לו, איך הקדוש ברוך הוא ניסה לא להחריב את ירושלים, אנחנו הכרחנו אותו.
כי כמעט בכל תחנה אפשרית הקדוש ברוך הוא אומר אולי נעצור פה,
אולי נגמור עם זה, אולי זה מספיק.
אבל התחנה אולי הכי משמעותית היא התחנה הזאת, כי בתחנה הזאת אתה כבר יכול להגיד שהייתה גלות והיה חורבן.
אבל
יש כל מיני וריאציות לגלות,
גלות קטנה,
גלות גדולה, גלות שהיא זריעה,
יש כל מיני וריאציות לחורבן,
יש חורבן קטן,
קטן, חורבן גדול, אומר ירמיהו בואו נעצור כאן, הייתה כאן תחנה משמעותית וצדקיהו כנראה בעקבות הפקידות שהסטה אותו בצורה מאוד חזקה הולך בכל הכוח על האפשרות השנייה,
נשען על מלך פרעה, נוצרת כאן סיטואציה היסטורית שבעצם לא נותנת לירמיהו אפשרות לפעול יותר כי הוא מסומן כרגע כשבנה ולכן הוא רוצה לפרוש מהעיר, הוא לא מצליח,
נתפס ומושם בחצר המטרה וגם משם הוא מנסה לפעול,
אבל משם בעצם כבר החורבן הוא עניין של זמן.
ניסינו להבין את הנקודה הזאת של ירמיהו בשער בנימין ואת התחנה הלפני האחרונה, לפני החורבן, איך אפשר היה לעצור שם?
בימינו גאולה שלמה ללא הפסק היא רצון.
ברוכים תהיו.
שיהיה חופשה נעימה, נשוב וניפגש בטוב בחודש אלול בעזרת השם.
