בסדר,
מסודרים, יופי.
אז
רוצים ללמוד הלכות שבועות, נמצאים בערב שבועות, מחפשים הלכות שבועות
אני מסתכל כל פעם והשולחן ערוך בתוכן
הלכות פסח, הלכות יום טוב, אחר כך ברגע לקרות חול ומועד, איפה הלכות שבועות?
אין הלכות שבועות.
אין הלכות שבועות.
למה אין הלכות שבועות?
כי אין שום מצווה מיוחדת לשבועות חוץ מאשר בקורבנות.
שתי הלחם.
קורבן מוסף.
איך אמר לי מישהו?
הנה,
ביקורים,
ביקורים זה שייך לשבועות?
אפשר משבועות
להתחיל לתת ביקורים.
עד חנוכה,
תלוי מה, מגבלות.
אין משהו מיוחד לשבועות.
אפשר בסוכות להביא ביקורים?
כן,
אתה יודע.
למה אנחנו קוראים לזה חג הביקורים?
כי מאז אפשר להתחיל להביא ביקורים.
אבל השבועות כשלעצמו הם בו שום מצווה.
מה חג הקציר?
בשבועות מותר לקצור?
בשבועות אפשר לקצור?
איזו מצווה מיוחדת לחג?
שמות יש ארבעה שמות, בסדר, אבל
יש לנו שתי הלחם.
שתי הלחם זה קורבן
של חיטים
שמביאים בשבועות, בניגוד לקורבן שעורים שמביאים בפסח שנקרא עומר.
בסדר?
נקרא עומר.
קורבן התבואה, נקרא לזה ככה, בפסח הוא עומר, מאכל בהמה.
קורבן התבואה בשבועות זה חיטים, מאכל הדם.
מהלידה עד עבר מצווה.
זה הזמן שעברנו, לידה עד עבר מצווה.
דבר אחד ברור, שאין בשבועות מצווה מיוחדת.
הרב מים לשפוך מים,
שכיות מים לזרוק על החבר'ה, די, מספיק.
ברור.
יש נושא אחד, זה מה שיש פה בדף שאני ככה קצת היום כתבתי עליו,
שבסופו של דבר שבועות זה חג מתן תורה.
ומזה שניתנה לנו תורה אנחנו צריכים לזכות לקבל את התורה.
כדי לזכות לקבל את התורה צריך ללמוד תורה.
כמי שלא לומד תורה או שזה מפחיד אותו כי זה גדול,
או שזה לא, אבל מה רוצים לו? תעזוב, זה ניתן לפני 3,331 שנה.
נכון, אני מתואר לזה.
באיזה שנה ניתנה תורה?
באיזה שנה ניתנה תורה?
2448. באיזה שנה ניתנה תורה? שנת 48. זה ברור?
ניתנה תורה. מה השנה עכשיו?
מ-2448 אנחנו נמצאים בשנת
5,779. אז עוד לא טעיתי.
3,331 שנה שניתנה תורה.
למה?
48' עד 79'
לא יכול להיות 4'.
בסוף זה אחד הפרש.
היי, תן לי מורה לחשבון בכיתה א'.
בסדר, נושא ברור?
יפה. זאת אומרת, מה שהיה לפני 3,331 שנה מעניין אותי, תגיד לי, מה, אני פרימיטיבי?
אני מסתובב עם סמארטפון, אייפון, אייפוד, לא יודע מה זה.
מי שלא מבין, מי שלא יודע, מי שלא לומד,
לא יכול להגיע לקבלת תורה, הוא יכול להיות במתן תורה, נתנו לו, הוא לא קיבל.
צריך לקבל.
לקבל זה אומר,
להיות כלי קיבול שיכול להכיל משהו.
בסדר, אבל לא תמיד איך הוא כלי קיבול,
צריך לייצר כלים
כדי לקבל.
זה אחד הדברים,
בעצם זו המצווה האחרונה שציווה אותנו
הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו בספר התורה.
מהי המצווה האחרונה שהצטווינו?
תרי״ג, מצוות 613. היא גם מצוות עשה האחרונה וגם מצווה, בכלל היא מצוות אחרונה.
ועתה, תראו, תסתכלו בפנים בדף,
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת
ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם.
למען תהיה לי השירה הזאת לעת בבני ישראל.
זאת אומרת,
אנחנו מדברים על לכתוב את השירה. יש מצוות עשה מהתורה על כל איש ישראל שיכתוב לו ספר תורה.
טוב,
הלכה למעשה היום נגזרת מהמשך הפסוק.
למה האדם צריך לכתוב ספר תורה?
כדי ללמוד בו.
היום אנשים כותבים ספר תורה, הם לומדים בו?
איך אומרים? לא שימה בפיהם,
שימה בהיכליהם, בארון הקודש.
וכמה פעמים בשנה קוראים בו?
תלוי כמה ספרים ישו בבית הכנסת,
ואם יש לו יורצייד או שזה...
לעילוי נשמעת מי זה מכיר.
אז ברור, מה אני אומר?
טוב, זה שיטות שונות.
לא ניכנס לכל הפרטים, אבל שיטת הראש שאומר שהיום זה השתנה,
כי אם זו כל המטרה היא ללמוד,
אז תקנה משנה ברורה,
תקנה גמרא,
תקנה ספרים שלומדים בהם.
כל המטרה של כתיבת ספר תורה היא כדי שעם ישראל ילמד. עם ישראל זה עם לומד,
זה לא עם בטלן.
זה אחד שכל... אחד, עם אחד,
שכל הזמן שואף ורוצה להתקדם.
אז זה בעצם היסוד של שבועות. אם אני אבוא ואתן בשבועות אנשים מצווה,
אני אקח את שבועות לאיזשהו פרט קטן.
מעשה אחד, נקודה אחת.
מה המרכז שש שבועות?
מתן תורה כולה.
שימו לב לנקודה שעמדתי עליה השנה,
כל שנה יש לנו את הדברים שלנו, נכון?
עוד עליה כתוב,
כן, ועתה כתבו לכם את
השירה הזאת.
מה היה צריך להיות כתוב?
את התורה הזאת, את החוקה הזאת,
את המשפט הזה.
הרי מה זה תורה?
ועתה כתבו לכם את השירה.
מה זה שירה?
דבר שבא מבפנים ויוצא החוצה בהרמוניה.
דבר שבא ו...
זה בעצם המנגינה שתתווה לך את מנגינת החיים.
קוראים לזה שירת חייו של אדם?
יש שירת האומה ויש שירת
העולם כולו.
התורה היא שירת העולם.
מתוך קיום התורה זה שירת האומה
בתוך שירת העולם.
זאת אומרת, שירה זה משהו שבא בהרמוניה. מי יצר את העולם?
הקדוש ברוך הוא. אם אתה רוצה לחיות במציאות שלמה של הקדוש ברוך הוא, שברא את העולם,
נתן לו לא רק את נקודות התפקוד שלו, אלא עצם החיות הגדולה שלו,
ולא רק את העולם, אל כל ההוויה כולה, כל הגלקסיה, כל מה שמכירים ולא מכירים,
תסתכל בתורה הוא ברא את העולם.
זה שירה,
זה מנגינה.
ותשים לב לדבר, שאני אראה אותו עוד רגע,
אני אגיד,
למשל למה הדבר דומה?
כדי שנבין על מה אני מדבר.
מה מיוחד בשבועות?
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת.
זוג צעיר,
חבר'ה צעירים, זוג צעיר,
החליטו שהם רוצים טיפה להיות אינטליגנטים.
החליטו ללכת יום אחד לקונצרט.
היית פעם בקונצרט?
אף פעם לא היית בקונצרט?
לא היית בקונצרט?
אה, קרה לכם.
אמרו, טוב, בתיאטרון ירושלים, אנחנו ירושלמים,
תיאטרון ירושלים יש קונצרט.
לא יודע איך השם שלו,
מה שמותר לשמוע, יש כאלה שאסור לשמוע.
נצרות.
בסדר.
אחרו, קונצרט.
חמש עשרה כינורות, צ'לו, מה זה?
שבעים נגנים הגיעו, לא יודע מאיפה,
מנגנים. נכנסו לשם,
כמובן פלאפונים סוגרים,
לא שורקים, זה לא הופעה, זה קונצרט.
מקסימום בסוף מה עושים?
בסדר?
הם היו מבסוטים,
לא הפסיקו. יוצאים מהתיאטרון, מה זה?
איזה מוזיקה הייתה, הרמוניה, הכול מצוין.
יוצאים, לפניהם הולכים איזה זוג זקנים.
אתם יודעים, זה קונצרט,
צריך... אפשר לדחוף לזוז הצידה.
הם הלכו אחריהם.
לפני המזרחים, והם הולכים ככה לאט ומדברים.
איזה יופי של מוזיקה הייתה.
תשמעו באמת כדי לבוא עוד פעם, הופעה מושלמת,
איזה נגינה, קונצרט
אמיתי כמו שצריך.
נסתובב אליהם על זקן,
בפנים זועפות,
צעירים טיפשים,
לא מבינים כלום.
זה היה קונצרט מושלם, סתם שילמנו כסף.
מה קרה?
אני שמעתי קונצרטים בברלין
לפני מלחמת העולם.
שמעתי קונצרטים.
לא שמתם לב שהכנר השביעי בחלק מסוים של הקונצרט
עלה ברבע טון במקום בשמיני, תרס את כל המנגינה.
לא שווה שום דבר.
וכמוהלה?
ברבע במקום בשמיני, זאת אומרת, רק קצת יותר?
אתם לא שמים לב?
תגיד לי, מה קרה לך?
איזה יופי היה?
רואים שאתם לא מבינים,
רואים שלא למדתם. אם הייתם לומדים, הייתם מבינים,
לא הייתם מדברים כמו שאתם מדברים.
צעירים, לאט לאט תבינו.
תבואו הרבה פעמים, אולי יום אחד תלמדו.
כדאי ללמוד את הנושא.
הבנו את היסוד לדבר.
ככה כותב הרב חרלפ,
ואני רוצה שנראה את זה ביחד,
בסדר?
שנראה את הדברים ביחד.
כותב הרב חרלפ,
תראו בעמוד השני,
ההוויה היא שירה שלמה שכולה אומרת כבוד לשם.
כל מציאות העולם זה כבוד השם.
לא רק העולם הזה שאנחנו נמצאים בו, כל ההוויה כולה.
מה זה הוויה?
המציאות הנגלית לנו ושאינה נגלית לנו.
גלקסיה, אני יודע.
כל מה שרק ישנו,
אם אנחנו מכירים או לא מכירים.
השמיים, איך זה השירה, ההוויה היא שירה שלמה?
השמיים מספרים כבוד אל,
מי מספר?
שמעתם פעם את השמיים מספרים?
איך השמיים מספרים כבוד אל?
עצם הראייה שלך את מציאות הבורא.
השמיים מספרים כבוד אל,
ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
כל הכוכבים, סדר תהלוכם,
כל מה שיש מסביב.
הסדר המופתי שהעולם כולו נמצא בו.
מזלות, כוכבים, גלגלים,
סידור המזלות,
הכל חי בהרמוניה שלמה,
לא זז סיכה,
בנוי הכל כמו שצריך.
ברוך השם, היום כבר מכירים יותר, אבל פעם גם מכירו.
הרבה מחכמינו היו תוכנים.
מה זה תוכנים?
מדע האסטרונומיה,
צופים בכוכבים.
הרבי בן עזרא, רמב״ם, הרבה היו.
ידעו את מדע התכונה. מה זה תכונה?
קיום העולם,
מהלך הכוכבים וכל מה שקשור לזה.
עכשיו נשים לב, הרמב״ם מדייק,
שאף אחד פה לא יתבלבל לרגע,
אנחנו מדברים על אסטרונומיה ולא על אסטרולוגיה.
אסטרונומיה זה מדע הכוכבים,
הטבע.
אסטרולוגיה זה השפעת הכוכבים עלינו.
ישראל,
אין להם מזל.
מעל המזל. מי משפיע על עם ישראל?
שפע גדול?
הקדוש ברוך הוא. בסדר? אז אכן, אסטרונוביה זה מדע.
אם מישהו נמשך למדע הזה, רוצה ללמוד אותו, אדרבה, למה לא?
בשמחה.
אבל אסטרולוגיה לא בבית ספרנו.
לא ברחובותינו, לא במקומנו.
מקווה שאני לא מדבר על השטויות האלה, שכאלה שרואים בעיתון, או לא יודע איפה באינטרנט,
איזה שטויות,
כי זה בכלל לא...
זה מגויים, גם לא טוב, כי צריך לדעת בדיוק, כל אחד, המיקום, השעל, בסדר, לא משנה פרטי, אבל
לנו זה לא תופס.
אנחנו מתעסקים עם עבודת השם,
עם שום דבר אחר לא מתעסקים.
אסטרונומיה קיימת כזה העולם,
אסטרולוגיה לא בבית ספרנו.
טוב, אומר ככה,
השמיים מספרים כבוד אל,
ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
יום ליום יביע עומר ולילה ללילה חווה דעת.
ושים לב,
אין עומר ואין דברים,
בלי נשמע קולם, בכל הארץ יצא קרבם.
שמים לב,
הכוכבים, הירח,
אף אחד מהם לא מדבר.
בלי נשמע קולם, בלי שנשמע איזשהו קול שלהם
בכל הארץ,
ויצא קו... מה זה יצא קו... שמעם.
אז השמיים מספרים כבוד אל בלי דיבור.
אין דיבור שדרכו אתה יכול להגיד, הנה.
אבל המציאות
מראה על גדלות הבורא.
כל הנמצא בהוויה,
בסדר? זה הרב חרלפ, לחם אבירים,
פרק עשירי.
זה מופיע בדפוס הישן של מעייני הישועה.
נהיה הרב חרלב,
הרב יעקב משה חרלב,
תלמיד חבר
של הרב קוק.
למד גמרא אצל גדולי ירושלים, כשהגיע הרב קוק לארץ ישראל,
מצא אותו ואמר, מפה מצאתי רב,
והיה תלמיד חבר שלו.
כשנפטר הרב קוק, רצו שיהיה רב ראשי אחריו, הוא לא רצה.
הוא הלך להתיישב
באיזה גבעה נידחת,
ההורים שלו שלחו לו מכתבים, איך אתה מסכן את הילדים שלך?
אין שם יהודים, אין חשמל, אין כלום,
ועוד ערבים מהכפר ממול,
מהגבעה ממול זורקים אבנים,
והוא הלך ליישב את הגבעה הנידחת הזאת
לפני כמה שנים?
90 שנה,
אולי יותר.
יודעים איפה הגבעה הנידחת הזאת שהולך ליישב ומהכפר ממול זרקו אבנים?
יודעים איפה זה?
שערי חסד.
שמעת על המקום הזה שערי חסד?
היום שונאים שם על בית בתוך ירושלים, בתוכך ירושלים.
יודע איפה זה שייך חסד?
יפה.
מי מהרבנים שמלמדים ברוכים גר שם?
הרב צוקרמן.
זה היה גבעה נידחת,
אין שום תנאים, שום דבר, ומהגבעה ממול,
מהכפר הערבי, זורקים אבנים.
איך קראו לכפר הערבי?
שיח' באדר.
מה יש היום על הכפר הערבי הזה?
הכנסת ובית המשפט העליון.
וגם יש שם איזה בית קברות שקברו שם, הם הולכים את השחרור.
הרב מזוויל קבור שם,
סבא של אשתי קבור שם,
אשתו של הקפחיים קבורה שם.
זה ברור?
אז זה הרב חרלפאי, תלמיד חכם עצום,
נפטר בתשי״ב,
ארבע שנים אחרי קום המדינה.
בסדר? הוא כותב ככה, כל הנמצא בהוויה ומתווה הנגינה והזמרה העליונה.
זה הניגון, זו המנגינה של הקדוש ברוך הוא.
ואם יחסר דבר אחד מן העולם,
חסר תו אחד.
והתורה שהיא קרא ושורשה של כל עלמין,
קודשבריחו,
הסתכל בה וברא עלמין.
והיא נקראת שירה, כתבו לכם את השירה הזאת.
ואם חסר אות אחת,
פסולה.
הבנו כמה דיוק צריך בתורה?
כי זה בעצם כל המנגינה של הקדוש ברוך הוא, ואם החסרת איזשהו תו קטן,
אות אחת קטנה, י' קטנה,
בספר תורה פסול.
עכשיו, מי יכול להגיד לך דבר כזה?
ורק היודע, אני מדלג על מה שכתבתי, רק אני מקריא את הפסקה.
ורק היודע מנגינת העולם ומנגינת ההוויה כולה
מרגיש את החיסרון אף אם לא חסר אלא אף אחד.
בואו, אנשים, מה יגידו? עזוב, עזוב, עזוב, עזוב, קצת יותר, קצת פחות.
אדי אדי הוא עלה רבע טון במקום שמינית,
קלקל את כל המנגינה. מי מבין את זה?
מי שיודע מה זה קונצרטים.
מי שמקצועי.
אבל אדם לא חובה להגיד לך, הרב, העיקר הכוונה.
שמע, הגעתי לבי כנסת, לא משנה, אחרי זמן קריאת שמע.
אני עושה דברים, בסדר, אין דבר כזה.
אני צריך לדייק בכל דבר.
כי יומי המצוות,
בסדר? ירדנו למטה.
הן הן האצבעות הפרוטות על התווים,
למה הן יוציאו קול במיטב הניגון והשיר.
ומכאן כל הדקדוקים והזהירות,
הזריזות והשמירה בכל המצוות בכל פרטיהן, דקדוקיהן וכוונותיהן
למען שהמנגינה של כל ההוויה תנגן בדיוקה ללא חסר יתר וחילוף
ותהיה כולה בחינת זמרת אלו ומה הלאה לו
חלק מהפסקה, חלק מהפרק
אומר שם הרב חרלפ
תשימו לב מה ההבדל בין
בחינת זמרת אלו ומה הלאה לו
תשים נקודה אחת קטנה בהן
במקום הילולים יצא חילולים.
מה קרה?
פיר נשפך.
נכון? נתחבר הרגל של ה-A עם הגג.
במקום ה-A מה נהיה?
חטא.
נכון?
יפה. במקום ההילולים יהיה,
חס ושלום, חילולים.
כמה דיוק צריך בקיום המצוות לפרטיהם.
ובפרט שאנחנו מגיעים עכשיו לשבועות.
שבועות, איך אמרנו?
מצווה פרטית אין בו, אבל הוא יסוד כל הקיום כולו.
לכן הדבר המרכזי שצריכים לחשוב בשבועות זה איך אני נכנס לשבועות
במיטב, במרב
הטוב ביותר,
בלי חיפיפים,
בלי נפילות.
רק להתקדם קדימה. שבועות קיבלנו, תהיה לנו שנה של תורה.
כי זה בעצם פתיחת שנת התורה.
יש שנת הגאולה שזה ניסן,
שנת בריאת העולם שזה תשרה.
בסדר, ארבעה רשישים. יש לנו שנת מתן תורה,
שנת התורה, שזה בשבועות.
אנחנו מתקדמים לפי המציאות של קדושת הזמנים קדימה.
ולכן, תשימו לב,
בואו נקרא את השולחן ארוך.
סימן תפצדי יעלה.
ביום חמישים לספירת העומר הוא חג השבועות.
מה? באיזה תאריך שבועות?
באיזה תאריך שבועות?
מה אומר השולחן ארוך? מתי שבועות?
היום החמישים. איזה תאריך?
תאריך,
זה לא אירוע,
זה תהליך.
מה התהליך?
תתקדם מפסח לשבועות,
יום החמישים.
לא ספרת, לא הגעת.
כן, היום יש לנו לוח,
אבל באופן עקרוני בסיסי,
באיזה תאריך יכול להיות שבועות?
או ב-a,
או ב-ו' או ב-z',
נכון?
אם חודש
ניסן וחודש אייר הם מלאים,
שלושים יום,
יהיה לנו שבועות ב-ה.
אם גם מניסן וגם מאייר חסרים,
זה יהיה בזין.
מה תקנו חכמים?
ניסן תמיד מלא, אייר תמיד חסר.
כמה ראש חודש היה לנו השבוע?
יום אחד.
אייר תמיד חסר.
ואז יוצא ששבועות הוא בו' וסיוון קבוע.
זה לא כתוב בשום מקום.
שבועות זה חג בלי תאריך.
זה חג שמגיעים אליו מתוך עבודה אישית,
מתוך ספירה.
איך אומרים אצל ההורים של אשתי? מי שלא גמר ספירת העומר בברכה
עד הסוף,
לא מקבל עוגת גבינה בשבועות.
זה נורא?
הגעת, מה אתה רוצה עכשיו עוגת גבינה?
מה פתאום?
כיוון אנשים אוכלים בשבועות,
אכלה חלם, זה כתוב.
בואו, אני אקרא רק את השולחן ערוך. אני קורא ברצף, רק שולחן ערוך.
תראו מה מסתכם שבועות.
ביום חמישים לספירת עומר הוא חג השבועות, וספר תפילה כמו ביום טוב של פסח. תראו, נשמח, נשמח, נשמח, כל הזמן.
נשמח לפסח, הרי בלי לידה אין בר מצווה.
ראיתם פעם מישהו שעשו לבר מצווה בלי שהוא נולד?
לא.
מי שנולד אבל,
לכולם עשו בר מצווה?
בעזרת השם.
זה ברור.
מגיעים לבר מצווה רק אם מתכוננים מהלידה להגיע לבר מצווה.
אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה, מתן תורתנו, וגומרים ההלל,
מוציאים שני ספרים, קוראים בראשון חמישה, ובחודש שלישי לסוף הסדר, ומפתיר קוראים בשני,
וביום הביקורים, ומפתיר אומר כמד יחזקאל, ובסביב פסוק ותישאני רוח.
ביום השני, זה סעיף ב', מתאים לנו?
לא, אין לנו יום שני. למה?
עלינו לארץ.
אין יום טוב שני של גלויות.
בסדר? לא קיים. דילגנו.
ג',
עשינו לי טענות ומוצאי חג שבועות.
זהו. זה כל ההלכות
של השולחן ערוך.
מה, הרב, השארת אותנו בלי כלום,
מרן.
איפה עשבים?
איפה פרחים?
איפה תיקון ליל שבועות?
איפה מאכלי חלב?
איפה הכל?
נדה,
נייט,
בסדר?
לישט, מה, איזה עוד,
וואלו, שום דבר אין.
ברור העניין?
כלום אין בשולחן ערוך, כי אין הלכות.
כל השאר זה מנהגים.
עשינו את הנקודה הזאת,
תפוס את האיכר, לזרוק את התפיל.
מי שלא יכול, אבל מי שיכול, ייקח גם את האיכר וגם את התפיל.
כי לפעמים הופכים את המציאות.
בן אדם גמור כל שבועות, לא יכול להתפלל בלילה, מרוב הפחד מה יהיה מזה שהוא צריך שאירער כל הלילה.
ובבוקר הוא לא מתפלל,
וביום הוא נרדם, והתעורר במוצאי שבועות, ולא היה לו בכלל חג שבועות, למה?
הוא היה צריך שאירער בלילה.
מה אני אעשה איתו? שילך לישון.
טוב, מי שבאמת מסוגל וטוב לו ויכול,
תישאר. איפה זה מופיע שצריכים להישאר ערים בלילה?
תראו משתמבורה.
ומאחרים להתפלל ערבית בכניסת שבועות בצאת הכוכבים, כדי שיהיו ימי הספירה בט' יום תמימות.
מתי הם מתפללים?
מאוחר. מה זה מאוחר?
בצאת הכוכבים.
בצאת הכוכבים.
נשים לב,
זה מאוחר אצל המשתמבורה.
כי אמרנו, אם זוכרים, בפסח,
שולחן ערוך מביא שצריכים להתחיל את הקידוש בצאת הכוכבים,
כי זה חלק מליל הסדר.
אז בפסח צריכים להתחיל את הקידוש בצאת הכוכבים. ערבית מתי יתפללו?
קודם.
שבועות מתפעלים ערבית בצאת הכוכבים.
וכל שבת,
אחרי פלאג המלחם, קבלת שבת, מתפעלים ערבית.
כי אנשים לפעמים אומרים, אולי צריך להתפעל מאוחר,
לא יודע כמה זמן אחרי צאת הכוכבים.
טוב, השנה זה סיפור נוסף.
אנחנו נמצאים שבועות במוצאי שבת.
עוד רגע נראה את זה, ועוד דף ככה ריכזתי את ההלכות.
נראה את זה.
אבל באופן עקרוני,
תשים לב שמדובר פה שהתפילה היא בצאת הכוכבים.
ויש כאלה שאומרים שגם פה הקידוש יהיה בצאת הכוכבים.
בסדר.
אבל לבוא ולהגיד, אה, בגלל שבועות תמימות,
תאחר, אתפלל לערבית, שעה אחרי צאת הכוכבים, לא, בשום מקום זה לא כתוב.
כן, יש לנו בעיה מקומית,
פחות מאיר.
מה הבעיה?
לוקח זמן לחמם את האוכל.
שנה זה שבת,
עד שיגמרו לחמם את האוכל, לוקח זמן.
טוב, אז טיפה מתעקבים עם התפילה כדי שהחבר'ה ירדו ויהיה להם אוכל חם, לא אוכל קר.
בסדר?
בסדר, בעיה אובייקטיבית, מקומית.
בעקרונית לא צריך.
טוב,
ממשיך בשלום הברורה ואומר,
איתה בזוהר הקדוש.
מה כתוב בזוהר הקדוש?
עכשיו תשימו לב, זה כבר עניינים של פנימיות.
פנימיום,
שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה,
או כבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.
מי נוהג כך?
הלומדים.
תלמיד החכמים שהרגילים ללמוד,
לא כבד עליהם.
ואיתה בשולחן ערוך האריזן,
דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר.
והיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא הראה לו שום נזק.
לא רק היה ער בלילה, אלא גם
היה עסוק בתורה.
לשבת בקפה, לדבר עם החבר'ה, לך לישון יותר טוב.
אתם יודעים מה לא.
לך לישון פחות גרוע.
לך ללמוד.
יותר טוב.
ברור מה שאני אומר. לא אמרנו לא לשתות.
לא אמרנו לא לאכול. מה אמרנו?
אם אתה לא מסוגל לשבת וללמוד,
לך לישון.
אני רוצה שתהיה מסוגל לשבת וללמוד.
אבל כבר תשימו לב, על מה מדובר פה? על רוב הלומדים, לא על כל הלומדים גם.
רוב. וברוך השם,
היום, מה קרה?
ישראל קדושים.
כמעט אין אחד שהולך לישון.
כולם נשארים ערים בליל שבועות.
אבל עוד פעם, נתפוס את הפרופורציה.
אני צריך שתפילת ליל שבועות תהיה כמו שצריך.
אני צריך שהסעודה תהיה כמו שצריך.
אני צריך שתפילת שחרית תהיה כמו שצריך.
צריך להיות מוסף.
כמו שאומרים גם מקובלים,
הכל הולך אחר החיתום.
כל הסדר, מפסח ועד שבועות,
מתרכז, מתנקז במוסף של חג השבועות.
שם החיתום של כל הימים האלה.
תהיה ערני.
לא סתם אנחנו מתפללים בזריזות,
בהתלהבות ובזריזות.
כדי שלא תחטפנו שינה.
ער כל הלילה, נגיע לתפילה,
מה שנקרא, החבר'ה לא יכולים מסביב,
עם כל הרעש הגדול.
ותסייני רוח ואשמה אחריי כבר רעש גדול.
מה הרעש הגדול?
שהוא נוחר,
הבחור הזה, בסדר?
הנושא ברור, אני צריך אנשים בריאים,
בריאים בנפש, בריאים בגוף,
אנשים שמבינים מה רוצים מהם,
מטיבי לכת,
ומי שלא, עושה את תפקידם.
העיקר זה תפילה, זה סעודה.
אחר כך כל השאר.
טוב, והיום גם בנות נשארות לשיעורים, אני יודע מה,
אין להם שום קשר לעניין הזה.
היו רוצים ללמוד, שיימדו, אני אגיד להם שלא ללמוד.
להגיד להם מישהו אל תפתח ספר. חס ושלום, עם ישראל היה מלומד, אמרנו מקודם.
אז יש גם בנות של החודש שם. בסדר,
אין בעיה.
אבל שים לב, הנושא של היסוד, של התיקון והכל, זה עניין של הלמידה,
הלומדים.
טוב,
ולמה?
כתב ומגן על פי פשוטו,
לא על פני פנימיות, על פי פשוטו,
שישראל היו ישנים כל הלילה והוצאה הקדוש ברוך הוא להעיר אותם, לקבל תורה.
לכן אנחנו צריכים לתקן את זה.
כמה שנים אנחנו מתקנים?
כמה שנים?
שלושת אלפים?
שלושים,
כי בראשון לא קמו,
בסדר?
אני לא סתם שאלתי,
ידעתי מה אני שואל, זה בסדר אותי.
שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ואחד ניתנה תורה, באותה שנה לא קמו.
ממתי התחילו לתקן?
שנה אחר כך. אז אנחנו השנה, זה יהיה
שלושת אלפים שלוש מאות שלושים שנה שמתקנים.
וואי וואי, איזה תיקון, זה שיפוץ
כללי עולמי.
טוב,
בסדר, וצריכים להיזהר אותם הנאום כל הלילה,
למכנת ידיים, לא לברך המחלוקת הגדולה
מה עושים, מה לא עושים ועכשיו אני עובר לרמה.
תראו, בסוף סעיף ג',
כשהשולחן ערוך כבר גמר את זה שאסור לטענות מוצא אחד,
אומר לנו הרמה ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיוון עד חטבור,
דהיינו עד אחר איסור חג. ומה אנחנו עושים?
לא אמרו את תחנון מראש חודש סיוון ועד יב.
למה יב?
מילא, אני מבין את הרמה שאומרת עד אחרי איסור חג,
כי זכורי גדולים, חגיגי, מה אחר כך?
תשלומי הקורבנות של שבועות.
כל החגים יש חול המועד.
עולת ראייה וכל מה שצריך.
שבועות אין חול המועד. אז מתי היו מקריבים את הקורבנות שהאדם התחייב ולא הספיק?
שישה ימים אחר כך.
מו' בסיוון עד יב' זה שבעה ימים, כולל יב'.
לא אומרים תחנון. ככה נוהגים בארץ ישראל.
בסדר? כי אנחנו הולכים לפי
קורבנות, שבעזרת השם נזכה.
בעניין בית המקדש נקריב קורבנות.
גם כן.
לא, עד י״ב.
בארץ ישראל, ראית, עניתי, בארץ ישראל עד י״ב.
ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות מבתי הכנסת והבתים.
זכר לשמחת מתן תורה.
למה? מה כתוב?
ואיש אל יעלה בהר וגם את צאן והבקר
אל ירעו אל מול ההר ההוא.
מה פירוש צאן ובקר לא ירעו?
סימן שמה היה על ההר?
עשבים, כי אם לא היה עשבים,
מה אירעו ההפציה בבקר?
בסדר?
היה כולו פורח,
ירוק.
לכן,
שוטחים עשבים. כמובן שאומר הגרל, לא לשים בבית הכנסת
עצים וענפים, למה?
שלא יהיה כאומות העולם.
אתה יודע על מה אני מדבר, נכון?
לא.
אתה יודע על מה אני מדבר, נכון?
לא בשנייה.
בסדר, לא, לצערנו הבירור עבר לארץ ישראל גם.
כל מיני עצים ששמים אצל ה...
בסדר, יאללה.
ונוהגים בכמה מקומות, תשים לב איך הרמב״ם מביא את זה,
ונוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות.
בכמה מקומות.
מה נוהגים?
לאכול מאכלי חלב.
ונראה לי הטעם שהוא כמו שני תבשילים שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה.
ככה אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.
שמנו לב הכתוב ברמה.
מה קורה היום אצל אנשים?
ארוחה חלבית, ארוחה חלבית בחג, בקר לכם.
אין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא
ביין.
ואת הציפור, מה כתוב בברית בין המתרים?
הציפור לא בשר.
לא בתר כתוב, כן.
אנחנו אשכנזים לרגע.
זאת אומרת, עופות זה לא נחשב, צריך בשר.
בשר בקר.
כבש, מה אוכלים אצלך?
כבש.
או עגל.
תרנגולות לא, נו, בסדר, זה מה שצריך, חג.
יותר משבת.
שבת, עונג שבת. אבל פה,
אי שמחה אליו עשה אשת חג וימין, ואומר הרמה,
אוכלים משהו חלבי, ואחר כך אוכלים בשרי.
נושא ברור.
זה בעצם מה שמביא הרמה.
וצריכים להביא מהם שתי לחם על השולחן שבמקום המזבח.
יש בזה זיכרון לשתי הלחם שהיו מקרבים ביום הביקורים.
זה בעצם הרמה.
אז הרמב״ם אומר שיש כאלה בכמה מקומות שנוהגים להביא מאכלי חלב,
ובכמה מקומות האלה שנוהגים להביא מאכלי חלב, הם מביאים חלב ואחר כך בשר.
טוב, אתם רואים איך מנהגים משתנים?
אבל זה מנהג, שאוכל להזכיר את זה.
הרב, מה עם המים?
אפילו ברמה זה לא מופיע.
אפילו לא במשנה ברורה.
בסדר?
זה לא מנהג, זה סתם השתוללות של ילדים.
שים לב,
להכניס כל דבר לפרופורציה.
השתוללות של ילדים.
אני, כשאנחנו כשהיינו ילדים, לא היה דבר כזה.
אחר כך אמרו לי שזה התחיל בעיירות פיתוח, אני יודע מה.
בירושלים לא ראינו ולא שמענו זורקים כאלה. כשאני הייתי גדול, פתאום שמעתי שאנשים שופכים מים.
נש, ולא ידענו שהיינו קטנים, מה היינו עושים? היינו זורקים חביות מים.
אבל בסדר, כל אחד לפום דרגה דילה.
אבל בכל זאת, בסדר, יש כל מיני... אז נוהגים לשטוח עשבים, ונוהגים לאכול מאכל חלב,
ונוהגים להיות בלילה טהור, מנהג המקובלים,
וכבר משהו פה יותר גבוה.
בסדר, אבל לשים לב לעיקר.
העיקר זה התפילה,
העיקר זה הסעודה,
וסעודה זה שמחה, כי זה חלק מהרגלים.
וברגלים צריכים לשמוח, ואין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא בייר.
דרך אגב, הוא מביא פה משנה ברורה,
למה אוכלים מאכלי חלב?
תראו,
בשורה הראשונה,
בעמוד הזה, האחרון שראינו.
כמו שכתב הרב סעדיה גאון.
רואים?
שבעשרת הדיברות
כלויה כל התורה, וירדו מנהר לביתה, ולא מצאו מה לאכול תכף, כי אם מאכלי חלב,
כי לבשר צריך הכנה רבה,
לשחוט בסכין בדוק, כאשר ציווה השם לנקה חוטי החלב והאדם, להדיח ולמלוח,
לבשל בכלים חדשים, כי הכלים שלהם הם קודם, שבישלו בהם באותו מעת לעת נאסרו להם.
כן, בחרו עליהם לפי שעה,
מאכלי חלב, היינו עושים זכר לזה.
שמים לב?
עכשיו תגידו לי אתם,
מאכלי חלב שהיום מביאים בבית,
הם צריכים יותר הכנה או פחות הכנה מהבשר?
אה?
וואי וואי וואי.
בשר, אתה לוקח בשר, זורק לסיר עם טפחי האדמה, הוא עוד לא יודע מה עושה חמין,
רבע שעה הכול מוכן. תתחיל להכין לי אינג'ירה,
בסדר?
איך קוראים לזה בלשון אחרת?
אני לא אומר, איך קוראים לזה?
קיסנים, קיסנים.
בלי אינצ'ס, יפה מאוד.
בלי אינצ'ס.
בסדר?
אינג'ירה בשפה אחרת.
לחוך בשפה אחרת. הכול אותו דבר.
להתחיל להכין, לעבוד, לסדר, לארגן.
מאכל לחלב, הביאים לך כל מיני פשטידות ובורקסים, ואני יודע מה.
מכינים פי עשר יותר.
או, אתה כבר נהיית לי מודרני,
קונה הכול מוכן, קונה הכול מוכן, איזו שאלה בכלל,
בסדר?
הנושא ברור, בעצם מה שעושים, אז למה התכוונו?
אין להם כלים, אין להם כלום, במה הם יעשו?
חלב,
אולי גבינה, אני יודע מה, זהו,
מה? כמו שעושים במרוקאים.
הוא בא בבוקר אחרי התפילה, תביא את השמנת,
אוכל את השמנת, עכשיו את הארוחה.
זה רמה, זה רמה מפורשת.
אבל כל כך פעמים שמרוקאים המנהגים שלהם דוברים לאשכנזים.
זה בדיוק מה שכתוב פה.
הנושא ברור.
זה בעצם מה שיש פה מבחינת המנהגים. עכשיו אני רוצה קצת,
כיוון ששבועות השנה הוא במוצאי שבת,
כתבתי ככה
קצת מההלכות.
תראו בעמוד השלישי.
בסדר, יש לכם?
יופי.
השנה אחלה לחג השבועות במוצאי שבת,
וכיוון שערב החג הוא יום שבת, הם יתכונן לחג כבר מערב שבת.
אפשר להתכונן בשבת לחג.
אסור להכין מקודש,
אבל הוא לקודש נמוך יותר.
קודש לכל ברור שלא.
יפה.
לפני שבת יש לזכור להכין נר שידלוק כל השבת, כדי שאפשר יהיה להעביר ממנו לצורך החג.
פעוט השימושים בפסקה שנקראת שימוש באש ויום טוב.
בסדר? זה עוד מעט מדי.
יש פה המשך.
בכל מקרה נצטרך נר שיהיה דלוק עד מוצאי שבת.
עצה ידידותית,
לא לקחת את הנרות נשמה של 24 שעות, אלא של 36, 48. למה?
כי זה מין חוקי מרפי. ברגע שאני בא,
רוצה להדליק אף הוא כדי,
או קסם,
לקחת אש מהנר נשמה, דקה קודם הוא נכבה.
אני לא מדבר על מי שמדליק עם הגופרית,
שאז הוא מכבה את הנר,
כי הגופרית לוקחת את החמצן ומכבה את הנר.
לכן הולכים להדליק מאחורה,
לא מהגופרית.
לא בגלל שזה אסור, אלא בגלל שאתה גורם לנר לכבות.
זה ככה
טיפה טיפים.
יפה.
הכנת תבשילים לחג, כדאי להכין את תבשילי ליל החג מערב שבת, כדי שלא יתעכבו בליל החג עד להכנתם.
כי אם נתחיל להכין תבשילים במוצאי שבת
לליל החג,
מתי נגיע ללימוד?
12 וחצי?
בסדר.
הכנת נרות לחג,
אסור להדביק את הנרות בפומטים במוצאי שבת שעולה לחג,
על ידי חימום וטפטוף. לפיכך, יש להכין מערב שבת פומטים נוספים לצורך הדלקת נרות.
כמובן, המלצתנו הקבועה להדליק נרות בשמן זית.
ואז יש לי כבר את הפתיל צף מוכן, להכניס את הפתיל בתוך השעם כבר מלפני שבת,
ואז אני רק מוציא את הישן, שם שמן, מדליק מחדש.
בסדר, זה נר שמן, כמובן מאולץ בשבת להדליק, גם בחג, נדליק נר שמן.
אבל מי שמדליק בנר רגיל,
תכין לך מערכת חדשה.
לא רוצים בסכין את השערה שנשארת ולא שום דבר. שים נייר כסף, תרים,
תשים אחר.
סעודה שלישית.
פה יש לנו איזשהו דבר שצריך לשים לב אליו.
אנחנו נמצאים במתח.
מה המתח?
צד אחד אנחנו שבת,
מצד שני אנחנו ערב חג.
מותר בערב חג סמוך לכניסת החג לאכול?
אסור. למה?
כדי שייכנס לחג
כשהוא תאהב לאכול.
סתם ארוחה גדולה כבר מהבוקר אסור.
ארוחה רגילה, הצהריים כבר יש שאלה, ראינו בהלכות שבת גם.
גם בהלכות יום טוב זה מופיע.
טוב, אז בליל הסדר הקלו יותר. למה?
כי עד שבאים לאכול בליל הסדר,
עברנו את כל המגיד,
יוקח איזה שעה וחצי, שעתיים, נכון?
לפחות.
אבל בחג רגיל, בערב שבת,
לא יושבים לסעודה אחרי זמן מנחה.
מחלוקת, מנחה גדולה או מנחה קטנה?
אבל אחרי זמן מנחה קטנה ברור שלא יושבים לסעודה.
ולכן, כן, כשאנחנו נמצאים בשבת,
חייבים לאכול סעודה שלישית,
מצד שני נמצאים בערב חג,
אפשר לאכול סעודה שלישית בשעה רגילה.
אז מה אנחנו עושים?
מתפללים מנחה מוקדם,
אוכלים סעודה שלישית
ואחר כך
נגיע לליל החג,
כבר אנחנו יכולים לאכול.
בסדר? תראו מה כתבו.
מכיוון ששבת היא ערב חג, היא ערב חג, או בערב חג לא יושבים לסעודה משעה עשירית מהיום,
מה זה שעה עשירית?
ארבע ושבע דקות השנה.
על כן בשבת זו גם המתפלל מנחה קטנה מדי שבת יקדים
תפילתו ויאכל סעודה שלישית מיד לאחר מנחה ולא יאוחר משעה
4.47. נכון שמי שיתחיל את הסעודה יכול להמשיך, אנחנו מעדיפים
שאת הלחם יגמור עד 4.47 על מנת להיכנס לחג כשהוא תעב.
מי שלא אכל עד שעה זו יאכל כזה את לחם בלבד,
לא יאכל קבצה. ואמרנו,
עובר השולחן ערוך בסעודה שלישית, סימן רשת עדיפה א',
מי שקשה לו לאכול,
אכל בצהריים, בבוקר, סעודת שחרית מלא חורף.
הוא אמר ב-11 וחצי לאכול סעודה שלוש וחצי עוד פעם, כי ארבע ארבעים כבר שקיעה בחורף.
טוב, חכם עיניו בראשו שלא יהיה מלא קריסור
וסעודת שחרית כדי שיאכל סעודה שלישית.
אבל מי שלא יכול בכל זאת, מה אומר השולחן ערוך? מה הוא מקל?
לאכול רק קבצה לחם.
הבנו את הקולה?
קבצה.
אז מי שלא אכל עד
תשע וחצי,
עד זמן מלאכה קטנה,
לא אוכל קבצה, כי לא אוכלים סעודה,
אוכלים רק פחות מבצע.
כזי.
טוב, זה מברך ברכת המזון דה רבנן.
אבל הוא לא יצא בדרך ובסעודה השלישית.
לכתחילה,
כי המרן כותב
שלא יכול לפחות קבצה.
לכן, גם במכון מהיר,
תפילת מלאכה 200 בשבת,
לא ראיתם את הלוח?
נראה לי ברבע ל-16.
זה ברור מה קורה פה.
ואז מה יעשו אחרי סעודה שלישית?
בסדר, תשבו ללמוד, יש שיעורים.
עד צאת החג, צאת שבת, ובצאת שבת
הגענו לחג.
עברו כמה שעות.
אחרי ארבע שעות,
בסדר?
אז אני מניח שהחבר'ה כבר רעבים עוד פעם.
ברור הנושא.
זה מיוחד לשבת הזאת.
אותו דבר זה גם בליל הסדר שלך במוצאי שבת.
אבל אני חושב שזה פחות בעיה כאשר בכלל אנחנו אוכלים סעודה שלישית,
דיון שלם.
יש אלקות יוסף שככה
אומר איך לאכול, אבל גם,
כמו שכתוב,
עד שעה עשירית, לא יותר.
טוב,
אז סעודה שלישית אמרנו,
לאכול, ומי שרוצה את הפירוט של הנושא הזה,
סימן תקכט, כפה חיים שם
על הרמה שמביא את העניין, מביא שמה חבל חכמים,
שמביאים את כל העניין הזה.
האמת היא שהייתי אנשים שלא שמים לב לנקודה הזאת. יש כמה דברים, והאחרונה גם ראינו,
לא שמים לב.
לכן גם הקדמנו ואמרנו
שכל דבר בתורה צריך להיות מדויק.
זה מנגינה של העולם.
שירת העולם, האומה,
זה התורה.
צריך לדייק בדברים.
בין היתר גם הדבר הזה.
צעודה שלישית,
אוכלים עד 4.47. זה לכתחילה.
ודיעבד ראינו מה.
הכנות לילה לחג. סידור השולחן,
הוצאת מפור, הכנת מאכלים והוצאתם מהמקפיא ומהמקרר וחימומם ייעשו רק לאחר זמן צאת שבת.
בסדר?
לפי ירושלים 826. לאחר עבידת המילים, ברוך המבדיל מקודש
לקודש בלבז. זאת אומרת, האישה שנמצאת בבית,
ברוך המבדיל מקודש לקודש, יכולה להתחיל לחמם את האוכל.
עצה ידידותית.
עושים את זה אצלנו בבית כבר שנים וזה עובד.
כל המאכלים כבר נמצאים במקרר,
בתבניות חד פעמיות.
דגים, אורז, בשר, כל מה שיש.
תבניות חד פעמיות. תבניות חד פעמיות על הפלטה,
זה יום טוב, אפשר חופשי על הפלטה,
גם כשזה רטוב, כי זה יום טוב, מותר בישול.
25 דקות גג,
האוכל רותח.
ישרתה את זה יותר מדי זמן,
תיזהר מהדגים,
שלא יסרף לך למטה.
אם אתה חושב שזה דגים בתנור.
בסדר? זה ברור?
לא צריך יותר.
תבניות חד פעמיות הן דקות,
מתחמם מהר.
זה אצלנו בבית כבר, אני חושב, לא יודע כמה, 20 שנה
שלא מדליקים אש ביום טוב חוץ מאשר עד לקטנרות החג.
לא צריך.
הכל מסודר ומאורגד, יישוב פענן, למה?
עיקר העניין ביום טוב זה שמחה.
אתה מתעסק במטבח כל היום.
לא יודע, פעם נשים היו שמחות מזה.
היום נראה לי שיותר שמחים לשבת עם עבודה.
נכון? מה נראה לך?
או ב-4 בבוקר לקום להתחיל להכין אוכל,
ב-7 ב-8 בלילה, וואלה איזה יום כיף היה היום, נתתי להם כל היום לאכול.
הסבתא הייתה ככה,
אה, או שהיא גם סבתא שלך כבר צעירה.
הבנת אותי?
איזה,
סבתות.
תן לנו רק להכין להם אוכל,
מאלה שחוזרים מבתקן עד אלה שחוזרים מהמניין של ששתיבלך
ועד הערב, כל היום במטבח.
איזה כיף היה, משהו, משהו.
טוב,
תביא אותה לפה, זאת שאומרת את זה היום, עובד בסדר.
זה בדיוק חכמים אומרים, לא צריך לטרוח יותר מדי. הרבה יש בנושא של חג שהטרחה קובעת.
למשל מלאכת בורר, אסור לברור.
אבל אם יש לי צלחת מלאה שקדים ויש כמה קליפות,
מה הייתי צריך לעשות בשבת?
להוציא את השקדים ולהשאיר את הקליפות.
מה עושים בחג יום טוב?
מוציאים את הקליפות כי זה טרחה מרובה.
אפילו שמלאכת בורר אסורה.
טוב,
יש מי שאומר,
שיאמר במקרה כזה, את כל נוסחות ברכה ולא שיעור מלכות, בניגוד לשאר השבתות,
שכל הדעות הוא רק את השיא, אך לא נהגו בכך.
בסדר, אומרים,
ברוך המבדיל מקודש לקודש, וזהו.
אישה מתפלאת בבית הכנסת ואמרה, ותודיענו
מתפילת המידה, אינה צריכה לומר ברוך המבדיל. מה זה ותודיענו?
ותודיענו בתפילת המידה
של ליל החג, שזה מוצאי שבת, זה תחליף לית חוננתן.
שמה שבע הבדלות.
מה בינו טוב לשבת?
אין מיום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד. לא כל צוחרי אוכל נפש מותרים,
אלא אלו שרגילים לעשותם יום-יום. על כן עשו חכמים מלאכות כגון קצירה, פצירה, טחינה,
כי לא עושים את זה כל יום, שלא יבוא לטרות במלאכות שונות בחג,
ויימנע משמחת החג. על כן בימינו לא עושים ביום טוב דברים שהיו רגילים לעשותם ברגל, כגון אפיית עוגות,
תשעת תבלינים,
שחיטה,
נצטווינו בשמחה בחג, לכן ראוי להכין כל מה שאפשר לפני החג.
ועכשיו הגענו לשימוש באש ביום טוב. למה אני צריך
להכין נר?
יצירת אש חדשה אסורה ביום טוב,
אך מותר להעביר אש שהודלקה מערב החג.
השנה שהחג צמוד לשבת, צריכים לפני כניסת שבת נר שממנו יהיה אפשר להעביר מורצה שבת שהוא חג,
אש לצורך הלדקת נרות החג.
חימום או בישול האוכל.
אפשר להשתמש לצורך כך בנר נשמה או שמן שידלוק במשך החג.
כדאי לאכיל נר נוסף או נר שבע או 48 שעות.
אסור להשתמש במצת אלקטרוני ידני או קבוע בקריים,
לכן יש לשים לב לנתק מהחשמל או לכסות את המצת שבקריים. ואלו שיש להם,
כשמפעילים את הקריים ישר יש מצת,
זו הפעלה חשמלית.
צריך לנתק מערב
שבת את החשמל מהקריים.
ואם זה תנור משולב,
גמרנו,
אי אפשר להשתמש בכלל, כי אם ניתקתי את זה בשביל
להפעיל גז, אז אין לי חשמל בתנות.
בסדר? לשים לב לדברים האלה.
יש פה מורכבויות של מכשירים היום.
כיבוי אש ביום טוב, אסור לכבות אש ביום טוב,
ואסור לכבות את להבת הגז.
אם יש לו שעון גז, אין מה טוב, אם לא, מעמד קומקום.
פה צריך להגיד שבקיריים החדשות, ראו, כתבתי את זה,
שהן בטיחותיות, לא נכבות בגלישה.
אין מה לכבות.
הדלקת, זהו זה.
עכשיו גם להנמיך את האש אסור בגלל שרוצים להנמיך את האש שלא יתבזבז או שלא ידלוק סתם גברה.
הדרך היחידה שמותר להנמיך אש
זה אם התבשיל הולך להיסרף.
אם התבשיל הולך להיסרף אתה יכול להנמיך את האש,
אחר כך אתה יכול להוריד אותו.
אבל אם הורדנו את הסיר מהאש אפשר להנמיך את הגז.
לכן
בקיריים שיש היום,
נגיד, ב-15-20 שנה האחרונות,
המבנה כזה, שגם אם זה גולש זה לא נכבה,
הדרך היחידה היא שעון גז.
שעון גז, אתה מתכנת אותו, זה מכני,
לשעתיים, אחרי שעתיים זה מכבה.
אתה רוצה עוד פעם, תודליק עוד פעם, אין בעיה, מכני,
טיימר, בסדר?
זה מה שיש.
הדלקת האש לחימום התבשילים
והנרות
תיעשה ביום טוב, רק בהעברה מאש שהייתה דלוקה מיום שישי, ולא מהצתת גפרום.
כמו כן, הדלקת נרות יום טוב לאחר זמן צאת שבת.
יש הממתינות לבעליהם ואז מדליקות. למה? שיהיה מי שאני אאמן על הברכה שלהם, אין בעיה.
בסדר.
ברור. דבר נוסף שדילגתי הוא שאסור לנתק את הפלטה.
כי פלטה, אמרנו, זה דבר שמחובר לקיר,
כמו חלום, כמו דלת.
אסור לנתק אותו.
אם אני רוצה,
הפלטה בשבת עומדת על הקיריים,
עכשיו אני רוצה להשתמש בקיריים.
יום טוב.
צריך להזיז אותם, לנתק אי אפשר.
גם אם זה מחובר לשבת וזה לא עובד עכשיו.
כי הניתוק עצמו הוא בעייתי, בסדר?
זה הסיבה שבשבת מותר להזיז את הפלטה, כי זה חלק מהקיר.
אם זה חלק מהקיר זה בנייה.
אז אי אפשר לנתק.
טוב,
הדלקת נרות החג, אשה תדליק נרות ותברך,
להדליק נר של יום טוב וברכת שהחיינו.
נהגו אנשים רבות ביום טוב לברך, ולאחר מכן להדליק.
גם מי שמנהגה, בשבת להדליק וחג וכן לברך. למה?
כי אין בעיה עם ההדלקה אחרי שקיבלנו את החג. כי העברה מאש לאש.
טוב, תפילת ערבית של ליל החג ומוצאי שבת,
מוסיפים בתפילת העמידה ותודיענו.
לאחר תפילת ערבית השנה נוצר לנו חלל של זמן עד לאריכת השולחן ולכן לכל צורכי החג.
הקבר רצוי להתפלל מאוחר ולשאת בעול עם חברו, או לשאת בעול, כן?
או שהתפללו טיפה יותר מאוחר מבצעת שבת,
הוא רואה שהם פשוט באים הביתה ומתחילים לעבוד, כדי שיהיה מוכן
יותר מהר.
קידוש בליל החג כולל בתוכו מרכיבים נוספים מקידוש ליל חג רגיל.
יין, קידוש, נר הבדלה וזמן,
כדין כל יום טוב וחל במוצאי שבת.
ברכת הגפן
וברכת היום, מקדש ישראל והזמנים,
בורא ואורי האש על נר הדלוק מערב שבת או שהודלק ממנו בתוספת גפרור לבעירה כדי שיהיה אבוקה,
המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך,
וחותם המבדיל בין קודש לקודש. לשים לב לדבר הזה.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, המבדיל בין
קודש לחול, בין אור לחושך, זה סוגי הבדלות.
בסוף חותמים, ברוך אתה ה' המבדיל בין
קודש לקודש.
ובסוף שהחיינו.
סעודת החג השנה תהיה מאוחרת מהרגיל,
כמה שיש צורך לחמץ את התבשילים רק לאחר צאת שבת.
סעודה זו מיוחדת היא כיוון שהיא גם סעודה רביעית,
סעודת דוד המלך.
בסדר, שזה גם יום ההילולה שלו.
נפטר בשבועות.
בשבת, אבל אנחנו מוצאי שבת.
חברים אנו מתן תורה עם שבת ועם תפילתנו למשיח בן דוד,
שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן.
בעזרת השם,
כל השאר יש לכם,
אפשר לקחת גם נושאי המנהגים,
דיברנו כבר.
בכל מקרה זה העניין החשוב שיש לנו את בין שבת לבין יום טוב. זו ההדגשה שלי השנה.
הכנת הנר מיום שישי,
סעודה שלישית מוקדמת,
כל שאר הדברים במוצאי שבת
מכינים הכול.
בעזרת השם שנזכה לקבלת תורה, למתן תורה, נזכה בעזרת השם
לגדול בתורה, לגדל את עצמנו ואת עם ישראל, נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו עולם.
כל טוב.
מה צריך להגיד? שבת שלום או רק שמח?
שבת שלום? אחד שלום.
