טוב, ערב טוב, מה שלומכם?
יופי.
אנחנו מספרים סיפורי מעשיות משנים קדמוניות והיום אנחנו בערב הכנה מיוחד
לכבוד שבועות ולכבוד הידיעה של רבי ישראל בעל שם טוב.
אור שבעת הימים,
רבנו ישראל בעל שם טוב,
זכותו יגן עלינו.
ויש הרבה סיפורים על הבעל שם טוב, כמובן, אנחנו בחרנו כמה מהם כדי שדרכם נוכל להיפגש עם ה...
להיפגש איתו, להיפגש עם הבעל שם טוב, קצת להבין איך שהוא,
מי הייתה הדמות המופלאה הזאת.
אז יש פה רצף סיפורים,
שנספר אותם, ננסה להבין כל אחד מה הוא אומר,
נסתדר אותם לפי איזשהו רצף.
אבל טוב, נתחיל מההתחלה.
מרן הקדוש, הכוונה רבי פנחס מקוז'ניץ לדעתי,
סיפר מעשה מהבעל שם טוב זל, כי פעם אחת היה עניין פיקוח נפש גדול.
שהיה זה בן יחיד וטוב מאוד,
והיה חולה הבן הזה.
ולכן הבעל שם טוב ציווה לעשות נר של שעווה ונסע ליער ודיבק את הנר לאילן ועוד איזה עניינים וייחד ייחודים ופעל לישועה בעזרת השם יתברך. כלומר היה פעם סיפור שהבעל שם טוב עשה מופת.
ואחר כך היה מעשה כזה אצל זקנו המגיד הקדוש מקוז'ניץ
ועשה גם כן כנזכר לאל
ואמר הייחודים והכוונות שכיוון הבעל שם טוב איני יודע.
רק אעשה על סמך הכוונה שכיוון לבעל שם טוב. כלומר, אני לא יודע לכוון את מה שאמר, אני אומר, אני עושה על דעת
מה שעשה הבעל שם טוב, ומתקבל גם כן.
ואחר כך היה מעשה כזו גם אצל הרב הקדוש רבי מישה לב מסעסוב,
ואמר, אנו אין לנו כוח אפילו לעשות כך,
כאספר המעשה והשם יתברך יעזור וכן היה בעזרת השם יתברך.
הסיפור הזה בעצם בא לומר
שיש כוח כשמספרים סיפורי צדיקים.
אנחנו לא יודעים לעשות את המעשים שהם היו,
שהם עשו,
לא את הייחודים ולא את המופתים ולא את הכוונות ולא את התפילות, אבל זה שאנחנו מספרים את הסיפור, סיפורי הצדיקים,
הדבר הזה מושך אור
את אור הצדיקים, ודרך הדבר הזה פועלים ישועות.
דרך הסיפורים שמספרים על הצדיקים,
מהדבר הזה אפשר לפעול ישועות, כן? אפשר להחזיר
את האמונה, אפשר להחזיר את האופטימיות, את השמחה, ואפשר למשוך
ישועות דרך סיפורי צדיקים. אז אנחנו ננסה למשוך ישועות
דרך סיפורי הבעל שם טוב.
אחת השאלות ששואלים,
זה מופיע תמיד, האמת מופיע עוד אצל המהרל, אבל עוד זה,
מה פתאום זכו ההורים, נגיד שצריכה לרדת כזאתי נשמה לעולם, לא נגיד, צריכה לרדת נשמה כזאתי לעולם של הבעל שלו, אבל למה ההורים שלו זכו?
מה הסיבה
שדווקא אצלהם, דרכם
תעבור נשמה כזאת?
והרבה פעמים הסיפור של החסידים מספר את המעשה שהם עשו, ובגלל הדבר הזה הם בעצם קיבלו איזשהו שכר,
אבל כמו בהרבה דברים אנחנו מבינים שיש איזשהו קשר מהותי עצמי פנימי בין המעשה שהם עשו לבין
הנשמה שהם קיבלו.
בסדר?
אז גם כאן יהיה מעניין לראות מה מספרים על ההורים של הבעל השם טוב. אביו של הבעל השם טוב, רבי אליעזר,
היה דר בכפר
והיה מכניס אורח גדול, מכניס אורחים, הכוונה הגדולה,
והושיב שומרים בקצה הכפר
וציווה לה השומר מיד שיבוא איזה אורח יבשר לו
שילך אצל רבי אליעזר הנזכר לעיל.
ושם יהיה לו טוב, שלא ידאג האורח.
אנא יפנה במקום שאין לו מכירים.
לאחר שבא האורח אליו, נתן לו מיד נדבה עגונה קודם שיאכל, כדי שיאכל בשמחה,
וידע מה פעל כאן.
כי העני עיקר מגמותיו להשיג פרוטות ויביא טרף לביתו.
עד כאן מתוארת ההנהגה שלו ברבי אליעזר, אבא של הבעל של המטוב. אני רוצה טיפה לדבר על ההנהגה הזאת במושגים של קבלה,
ברשותכם, כי פה אנחנו שיעור למקובלים.
בסדר?
זה עטוף בתוך סיפור. בתוך הספירות שאנחנו כרגע נמצאים בתוכן, יש ספירת החסד.
כן?
ספירת החסד.
עכשיו, מה המאפיין של ספירת החסד?
אם אנחנו רוצים לעדן אותה, אם אנחנו רוצים להתעצם איתה,
חסד זה נתינה בלי הגבלה.
אדם נותן בלי חשבון, הוא לא עושה חשבון, אני נותן, חופשי, כאילו, שפע כזה.
אבל חסד מתקדם,
מדרגה גבורה, מה שנקרא, למתקדמים, זה שאדם,
הוא לא מחכה שהחסד יבוא אליו,
אלא הוא הולך ומייצר לעצמו את הסיטואציות שבהן הוא יכול לתת.
בסדר?
רוב האנשים הם נותנים בלי הגבלה, אבל כשהזדמנה הסיטואציה, אם מישהו בא אל אבנים, נותן לו, מכניס את היד לכיס,
יש להם יקר ליבך, מכניס את היד לכיס, לא מסתכל כמה יוצא,
נותן.
בסדר? בלי חשבון.
זה ספירת החסד.
יש כאלה, חסד שבגבורה, או גבורה שבחסד, מי אתה, מה אתה, אולי אתה רמאי, תראה את התעודות, מה אתה צריך וזה,
תראה את האישורים, נותנים לו איזשהו סכום מסוים.
אולי אני אתן לו חמש שקל, כי בטח עוד אנשים ייתנו לו חמישה שקלים וזה.
עמידת חסד נותן.
אבל עידון החסד,
כן,
המהות של החסד, העומק של החסד הוא שהאדם לא מסתפק, הוא לא סטטי, אלא הוא הולך ומייצר.
כלומר, יש כאלה שנוסעים עם הרכב,
יוצאים מהשכונה, יוצאים מהר ברכה, יוצאים איפה שלא יהיה.
כמובן, עוברים בטרמפיאדה, אם מישהו צריך טרמפ, אז הם לוקחים אותו.
יש כאלו ש... זאת אומרת, כאילו, ברור שלא יהיה כאן מספיק, הוא ייסע דרך זה, כי משם יש יותר סיכוי לתפוס טרמפיסטים.
כן?
הוא מייצר לעצמו, שהוא שולח הודעה, אני יוצא, מי מגיע?
וואטסאפ, חבר'ה, עוד עשר דקות אני יוצא, מי צריך טרמפ?
הוא יוצר את הדבר הזה.
ממי כל האנשים האלה לומדים?
מאברהם אבינו,
שהוא עמוד החסד.
אברהם אבינו אחרי ברית מילה,
שהוא כואב לו,
והוא סובל,
והוא זקן,
בן מאה,
אז הוא עומד על הפתח של האוהל, דרוך לראות אם יש אורחים.
יש לו את כל התירוצים הכי טובים בעולם להגיד, שלושה ימים, אני בגימלי, מה שנקרא.
זה הכי, לא תירוץ, זה הכי מתקבל,
מתקבל בעולם. אף אחד לא מצפה ממך שתעשה דברים כאלה, אבל הוא, אברהם, לא יכול בלי חסד. לא יכול. מה זה, מה זאת אומרת? מה יקרה? מה, לא יהיו אורחים?
לא יהיה? זה מה בנו לעולם.
אז הוא נמצא, והקב'ה מתערב, מוציא חמה מן הרתיקה, שלא יצאו אותו. הוא לא יכול.
ואז כשהוא, זה, הוא פורץ ומזמין אותם, ורץ, וטורח, ומכין להם, ועומד עליהם, שיאכלו, וכל הדברים האלה. הוא מייצר חסדים.
בדרכו של אברהם אבינו הולך
אבא של הבעל שם טוב. תראו כמה חסדים יש כאן.
קודם כל,
אחד הדברים הכי לא נעימים לאדם עני, או בכלל לאדם, זה המבוכה שאתה לא יודע, אתה מגיע למקום חדש שאתה לא יודע,
כן, כל אחד פה מהבנים,
ויחשבו שאתה נכנס לאיזה בית כנסת כזה, שהוא במקומות מסודרים.
אתה רוצה רגע לשבת, אתה לא יודע,
רגע, פה זה לאורחים, ופתאום סביחה זה המקום של האורחים זה שם.
כבר קילצו אותך, כבר, נכון?
או מגיעים לחתונה, היום ברוך השם בחתונות יש לכל אחד את ה...
צאת על יד, איפה הוא יושב. פעם לא היה ככה, פעם היית מגיע, טוב, צריך לתפוס מקום.
אז אדם מגיע, יושב לו, תפוס, תפוס פה, לא יודעים.
אז אבא שלו בעל שבתו רוצה לחסוך את המבוכה הזאת,
מעמיד שומר, איך שהוא מגיע, אני, תקשיב, תלך לשם, תטפלו בך.
כבר הוריד לו איזה... הוא יוזם, הוא דינמי.
אחר כך, כשהאורח מגיע אליו, הרי האורח, מה הדאגה העיקרית שלו? לא אוכל, כסף. קודם כל הוא נותן לו כסף שיאכל בלחת.
הוא חושב,
הוא חושב על ה... נכנס לראש של האורח,
מה ירגיע אותו?
אני יכול קודם כל לתת לו לאכול ואז לתת לו כסף,
אבל אז כל האוכל, מה הוא יהיה עסוק?
טוב,
הרווחתי פה אוכל, אבל בטח לא ייתנו לי צדקה, כי הוא יקזז לי.
קודם כל, קח כסף, תירגע, נהגעת, עכשיו גם אתה יכול ליהנות מהאוכל.
חושב בראש טוב.
זהו.
אז זה ממש...
עכשיו, למה זה חשוב להגיד?
כי מקובל לומר, יש כאן דפים, כבוד התלמידים החדשים.
מקובל לומר בחסידות שיש, כמו שיש לנו שלוש אבות, אברהם, יצחק ויעקב,
והם כנגד חסד,
סגורה, תפארת, או כנגד על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. אברהם אבינו זה גמילות חסדים.
יצחק זה עבודה, אצל יצחק ממש כתוב את המילה עבודה רבה,
ויעקב אבינו זה תורה.
הוא ישב ולמד תורה 14 שנים בבית שם ועזר, אז ככה גם מקובל להגיד על אבות החסידות.
שבשלושת התורות הראשונים זה על התורה,
על העבודה ועל גמילות חסדים, אבל זה בסדר הפוך.
הבעל שם טוב זה גמילות חסדים.
כלומר, מה הוא עושה? הוא עובר, אתה יכול לעשות שאתה נראה את זה.
הוא עובר, הוא מנחם, הוא מעודד, הוא מרפא, הוא מחזק את היהודים הפשוטים. הוא ממש נולד ממקום למקום.
זה הבעל שם טוב. הרב המגיד, נראה גם את הסיפור עליו, זה עבודה.
הרב המגיד היה חולה ברגליים, הוא לא זז מהמקום באו אליו, הוא היה
הנהיג את עמוד העבודה. ואדמור הזקן,
זה התורה, אדמור הזקן, הוא כתב את השולחן ערוך וכתב את התניא וכו', אבל הבעל שם טוב זה גמילות חסדים.
אנחנו כרגע מבינים מאיפה זה הגיע. כלומר,
הנשמה של הבעל שם טוב באה לעולם מאטמוספירה של גמר, של חסד, אבל ספירת החסד,
חסד שבחסד, התעצמות. כלומר, ליצור מציאויות של חסד, אתה לא מסתפק,
לא מגיב אל היוזם, מתוך האטמוספירה הזאת מגיחה הנשמה, שהיא בעצם נשמה גומלת חסדים.
זה העניין שלה.
אבל לא בגלל זה הם זכו לנשמת הבעל שם טוב, ההורים.
למה הם זכו?
הסיפור ממשיך.
ופעם אחת שיבחו בשמיים מאוד ההנהגות הטובות שלו,
והסכימו בשמיים לנסותו באיזה דבר.
ואמרו, מי ילך לנסותו?
אמר הסמ״מ,
אני אלך,
אני אלך.
מה זה סמ״מ?
קיצור של סמסונג.
אייפון,
תהיות ניו.
כן, הסטרה אחת כביכול, כן? אמר, אני אלך.
ואמר אליהו, הנביא זה הלא טוב שתלך אתה, אני אלך.
למה?
הסתם מחמאים הוא, אין לו גבולות, הוא יכול, אומר אליהו הנביא,
מגיע לו שאני אנשא אותו.
אז יש כאן ניסיון.
עכשיו הניסיון הוא ניסיון של אליהו הנביא.
אז בואו ננסה להבין מה קורה כאן.
והלך אליהו זל אליו בשבת אחר חצות
כדמות עני במקלו ובתרמילו,
ואמר שבתא טבק הנהוג.
וכמובן שלהיות עם מקל בתרמיל בשבת, מה זה?
חילול שבת,
טלטול,
מוקצה.
ומהראוי היה לגרשו לחוץ כמחדל שבת.
אבל רבי אליעזר ענה לה סבלן ולא רצה לביישו.
ונתן לו מיד לאכול סעודה שלישית בכבוד, וכמו כן סעודת מלווה מלכה,
וגם ביום הראשון בשחר נתן לו גם כנדבה,
ולא הזכיר לו כלל מחילול שבת שלא לביישו.
וכאשר ראה אליהו זל את מנהגו הטוב בזה,
גילה את עצמו אליו ואמר לו הודה לך שאני אליהו הנביא,
ובאתי לנסותך, ובזכר זה תזכה לבן שיאיר עיני בני ישראל ודכה לבעל שם טוב".
זה הסיפור.
בואו נעמיק בו.
למה דווקא דרך הסיפור הזה?
אז איזה ניסיון יש לנו כאן בעצם?
ניסיון של מה?
ניסיון של שיפוטיות.
מגיע אדם, עני,
חלל שבת,
והוא,
הפתתה, וכן, אומר שבת שלום וכל זה.
מה עושה רבי אליעזר?
על מה הוא בוחר להסתכל?
כן, אתם יודעים שהבעל שם טוב, הוא הבעל, המימרה,
לא, מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך. יש כאן יהודי שיש לו מרכיב של חושך באישיות.
עכשיו החושך הוא מה?
הוא החילול שבת שלו.
יש לו גם מרכיב של צורך, של אור.
מה הוא עני? זקוק ל...
בוחר רבי אליעזר להסתכל רק על המרכיב.
אני כאילו, זה לא הסיפור שלי כרגע, לא האחריות שלי כרגע
לטפל לו בחילול שבת.
כרגע האחריות שלי לטפל לו בזה שהוא עני ואין לו מה לאכול.
זהו.
זה הסיפור.
ולא לבייש אותו.
אני לא רוצה להגיד לכם כמה הורים היו חוסכים לעצמם כל כך הרבה צרות, הם היו מתנהגים כל כך הרבה עם הילדים שלהם.
כן?
היו מגדירים לעצמם שהם אחראים על העולם הזה של הילדים שלהם ופחות על העולם הבא. לא, לא, לא, לא לגמרי, אבל פחות.
אז היו מרגיעים את הילדים, היו מרגיעים.
אז הוא,
הוא לא הסתכל.
עכשיו, זה ניסיון עמוק.
לפנינו מגיעים אנשים,
יש את מה שאנחנו רואים עליהם בצורה חיצונית, איך הם נראים,
איזה תרמיל יש להם על הגב, איזה מקל יש להם על הגב.
ויש מה כואב להם,
בסדר?
מה כואב להם? הרי משהו כואב להם, משהו מפריע להם.
למה אנחנו בוחרים להתחבר?
אל הדבר החיצוני,
מיד אנחנו שופטים אותם,
הוא נראה ככה, אז הוא כזה ככה, אז הוא ככה. או נסים טיפה להעמיק, להגיד, שניה, אני עכשיו לא אחראי לך לנכד הזה, אני אחראי רגע לדאוג לו לכאב שלו, וטיפה לתת לו איזה מענה, לנחם אותו, לדבר על ליבו, לעודד אותו.
מכיוון שאבא של הבעל שם טוב,
זו הייתה ההנהגה שלו,
הוא זכה לנשמה כזאת,
שלא הייתה רואה חסרונות באף יהודי.
אתם יודעים, הרי מבין הבעל שם טוב,
יש לו כל מיני תלמידים, כל אחד, כל תלמיד לקח משהו.
נשמה גדולה, התפוצצה, כל תלמיד. רבי לביצקי מירדיצ'ק לקח את חוסר היכולת לראות משהו לא טוב.
כן, הוא, זהו, הכל הוא לקח מהבעל שם טוב, רבי לביצקי הוא תלמיד של הרב המגיד,
תלמיד של הבעל שם טוב.
הוא הביא את זה כאילו לשיא,
שהוא כל דבר הוא רואה, הופך את זה.
השבוע קראתי באיזה מקום,
הזכרתי כאן באחד השיעורים,
תורה של רבי ליצחק עם ורדיצ'ב.
יש פסוקים בספר ישעיהו,
בפתיחה.
אוי, אוי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים,
עזבו את קדוש אדוהי,
נזורו אחור.
נכון זה הפסוק?
אומר, אל תתאמן, אתה יודע,
אומר לוי ליצחק ככה, אוי גוי חוטא,
גוייל שכל הזמן מחטא את עצמו, מנקה את עצמו, לא רוצה לעבוד.
עם כבד עוון, עם שהעוונות כבדים עליו, אז הוא...
זרע מרעים, זרע של הרעים, אברהם, יצחק ויעקב.
בנים משחיתים, הם משחיתים את היצר רע שלהם, הורגים אותו.
עזבו את קדוש ה', אם הם חלילה עוזבים את הקדוש ברוך הוא, מיד נזורו אחור, מיד חוזרים בתשובה.
ככה הוא קורא את הפסוק.
ועוד סיפורים כאלה, סנגורם של ישראל.
הוא לקח את הבעל שם טוב.
מנין הבעל? מההורים, מרבי אליעזר.
כן, הבעל שם טוב היה חותם ישראל ורבי אליעזר בעל שם טוב.
חוסר הרצון שלך להיפגש עם הדברים השליליים של הבן אדם והיכולת להיפגש עם הכאב שלו ועם הצער.
אתם יודעים, תוך כדי שאני אספר סיפורים, אז אני נזכר גם בסיפורים בעל פה.
אחד הסיפורים שלא הבאתי כאן, אבל אולי נספר אותו,
אבל נראה לי שכן סיפרנו אותו לא מזמן,
על יהודי אחד שנמצא לבעל שם טוב,
וזה ממש סיפור משלים לזה,
והוא התעכב בדרך, בקיצור הוא הגיע ככה על הקשקש, מה שנקרא,
כמעט בשבת. הוא נורא נורא הצטער, ספק חילול שבת,
אז הוא בא לבעל שם טוב, הוא בא לבעל שם טוב, הכל בסדר,
בוא, תיקח, תחזור הביתה, תתרום נרות לבית הכנסת.
זהו.
זה הכל, לא צריך גלגול השלגים, לא צריך, לא, זה הכל,
תתרום, תיקח, זהו, תקנה לבית הכנסת נרות.
הוא עשה את זה.
תרם בית הכנסת נרות, בשבת הראשונה, איך שנכנסת השבת, נכנסת רוח מהחלום, חבלת הנרות.
טוב, יכול להיות רוח וזה, שבת שנייה, עוד פעם, הוא קונה נרות זה. הנרות שלהם היו עושים מחלב, כזה משומן, חלב.
נכנס כלב, אכלת נרות.
אז הוא הבין שיש כאן משהו, הלך לבעל שם טוב.
אז הבעל שם טוב צופה באורח קודשו ואומר, תקשיב,
הרב שלכם שם בבית הכנסת, הוא מקפיד עליי,
שזה התיקון שהבאתי לך.
הוא חושב שצריך יותר להחמיר.
ולכן, הנרות שלך מתחבאים כל הזמן.
תגיד לרב שיבוא אליי,
ובינתיים תביא את הנרות לבית הכנסת, תגיד לו שאני קורא לו.
טוב, אז הוא חזר לעיר,
יש לו אמור, הבעל שם טוב קורא לך, אז הרב יצא לדרכו.
הרב יצא לדרכו בחמישי אחרי צהריים, התחילו ללא צרות,
העגלה נשברה, הסוסים מתו, החליפו סוס, הפרושה,
והסוף הוא הגיע, לאן הוא הגיע, לבעל שם טוב?
עוד פעם על הקשקש, לפני שבת.
כולו ככה.
אז הבעל שאתה אומר לו, אני חושב שעכשיו, אחרי שאתה מרגיש
כמה צר זה ליהודי להגיע לידי ספק חילול שבת,
אולי תבין אותי יותר,
כן?
מה התיקון שנתתי לו.
כלומר, הבעל שם, אתה קודם כל הרגיש
קל מאוד לשפוט. מה זאת אומרת, זה יהודי, אתה לא מכיר את ההלכה,
לא יוצאים לפני כך וכך, לתת לו את זה בראש.
דבר ראשון, הוא פגש אותו במקום של הכאב שלו.
הוא ראה כמה הוא מצטער.
ומה היה התיקון שהוא נתן לו?
לא תיקון בחושך, אלא תיקון.
אומרים שהבעל שם, בכל מקום שהיה מגיע, הוא מבקש שידליקו את האור.
בכל מקום שהיה מגיע, אין פה מספיק אור, תדליקו את האור.
וגם כשהיה נולד ילד, הוא היה שמנו את הידיים, ידיו הקדושות על החזה, והוא היה מברך אותו, הכביני ורמיד,
שיהיה יהודי חם.
אח היה מברך.
אז הוא בחר, כאילו,
לדעתי, בסיפור הזה שאני כרגע מספר לכם בעל פה, מה שהבעל שם טוב עשה זה אפילו רצה להגדיל לו את הצער.
כלומר, יהודי יצטער על חילול שבת, אז הוא אומר לו, טוב, תתרום אור. אז עכשיו שיהיה אור השבת, מה יקרה לו בפנים?
עוד יותר יהיה לו לב נשבר.
בסדר? לא צריך את התגרופים ועונשים.
תגדיל את האור אצל הבן אדם,
ממילא הנקודה השחורה היא תהיה יותר בולטת אפילו, אבל תגדיל את האור.
אז מאיפה הוא למד את זה? מאבא שלו. כלומר,
מכיוון שאבא של הבעל שם טוב, הוא קודם כל בספירת החסד לגמרי.
חסד שבחסד, לא רק סתם חסד, הוא מייצר סיטואציה, הוא הולך ונודד וכולי, והוא מאוד מאוד לא שיפוטי, אלא הוא מסתכל על הכאבים ועל הקשיים ולא שופט.
ירדה אצלם נשמה שהיא תלך ותעשה, תשפיע חסדים
בכל רחבי אוקראינה, פה דליה זה נקרא,
ולא תסתכל על אף אחד בעין שיפוטית.
היא תמיד תסתכל על נקודת האמת, על הכאב.
יש כל כך הרבה סיפורים על הדבר הזה, נכון? החל מהילד הזה עם החליל,
שכלם צחקו, שששש!
אתם יודעים מה אומרים?
הרי יש נגיד תפילת 18,
שנראה?
זה סוג של עניירה בשם הבעל שם טוב. תפילת 18 כולם עומדים בתפילה, ואחד הגיע עם הילד שלו, זה ילד לשנתיים.
באמצע התפילה הילד מתחיל לבכות.
אז כולם מסתכלים עליו ככה.
הוא בינתיים דוחף מוצץ דוחף זה לא עוזר, הוא ממשיך לבכות.
ומישהו מראה לו... נו...
זאא ככה.
ואז הוא מוציא את הילד.
אז על זה אומרים,
עד שיהודי בוחר בתפילה,
מוציאים אותו החוצה.
סוף סוף מישהו בוחר פה.
אז זה הסיפור הראשון.
בשכר זה, זה ממין העניין, הנשמה שנולדה.
הבעל שם טוב
היה פועל בעצם בשני צירים.
ציר אחד זה הציר שכרגע תיארנו,
המעבר,
מקהילה לקהילה, ממקום למקום,
העידוד של האנשים,
נפיחת הרוח בהם, הפחת הרוח בהם.
הבעל שם טוב היה נוהג לומר, ואתה קדוש, יושב תהילות ישראל.
הקב' הוא קדוש, למעלה.
מתי הוא יושב?
כשהוא שומע תהילות ישראל, כשהוא שומע יהודים, משבחים אותו, שואלים אותו, מה שלומכם, הוא אומר, ברוך השם.
אז הקב' יש לו נחת, והוא נוחת.
אבל היה גם ציר שהבעל שם טובו היה תלמיד חכם עצום.
הוא למד תורה בסתר הרבה מאוד שנים, עד שזכה לגילוי
של החייאה השילוני שלימד את התורה,
כאילוי אליהו.
רק בשביל הסדר,
אתם מכירות ומכירים שהיו לפני הבעל שם טוב היו עוד.
שלושה תלמידים, שלושה מורים היו לבעל שם טוב.
כן,
אם מקבילים את זה עוד פעם לספירות,
אז זה שלושה ראשים שבכתר,
והכתר הוא נעלם, אבל הבעל שם טוב הוא כבר בחוכמה והחוכמה כבר מתגלית.
אבל החוכמה מאין תימצא?
מיהם? רבי אליהו בעל שם,
ורבי אדם בעל שם, ורבי יואל בעל שם.
למה נקראו בעל שם?
כי הם היו עושים מופתים.
אבל רבי ישראל הוא בעל שם טוב,
כי הוא כבר מתגלה.
זה טוב שם, שם אין טוב, וכן,
שם טוב זה דבר שנכון, דבר שהולך לפני אדם, הוא כבר מתגלה,
לימון אבי ההוראה לא להתגלות, אז יש לו כבר שם טוב שהולך לפניו.
אבל היו גם לפניו בעלי שם.
אז היה לו גם, לבעל שם טוב, עוד ציר שבו התלכדו סביבו תלמידים מובחרים, והוא לימד אותם
תורה, פנימיות וכולי. כלומר, היה גם סולם מוצא,
בארצה וראשו מגיע השמיים רק שהסתיר את עצמו בחלק מהמקרים. ואחד הסיפורים
מתאר איך הגיע תלמידו הגדול, המאגיד ממזריץ',
איך הוא הגיע לבעל שם טוב.
בסדר?
וזה הסיפור השלישי שנלמד היום.
נשמטה לי כאן איזה שורה, אני רואה.
הרב המאגיד, צריך לראות כאן, הרב המאגיד היה בקיא בכל השס ובכל הפוסקים,
והיה לו עשר עילות בחוכמות הקבלה.
והיה מטמיע על דבר השמועה מגודל מעלת הבעל שם טוב.
ופעם אחת,
מתיישב בדעתו לנסוע לבעל שם טוב כדי לנסותו.
עכשיו, הסיפור כאן, יש גרסאות אחרות, שזה לא סתם שהוא החליט לנסוע לבעל שם טוב, אלא הבעל שם טוב
אמר לאחד מהתלמידים שלו,
יש בערבות אוקראינה דוב,
לך תצודו לי אותו.
דוב חשוב, זה דוב בר, נזרי.
אז שלחו תלמידי לרב המאגיד, התחילו להגיד לו, תקשיב, אתה חייב לבקר את הבעל שם טוב, אתה חייב להגיע, והתחילו לחמם אותו. הוא אמר, טוב, בואו נבדוק מה זה.
ומחמת שעריו, מורנו דובר היה מתמיד גדול בלימוד.
תכף, כשהיה בדרך,
יום ושתיים, ולא היה אפשר לו להתמיד בלימודו כמו בביתו, התחיל להתחרט על שנשא.
אז בתוך תורה, ובדרך התחיל להתבאס.
והנה אחר כך, כשבא אל הבעל שם טוב,
סבר שהשפע ממנו תורה.
והבעל שם טוב סיפר לו מעשה אחד, איך שנסע דרך כמה ימים, ולא היה לו עוד לחם, וניתן להערל שלו בעל העגלה, ונזדמן לו גוייני אחד עם שק לחם, וקנה ממנו הלחם כדי לפרנס את הערל בעל העגלה.
עוד ממעשיות כאלה, שזו הייתה תורה גדולה אצל הבעל שם טוב,
שכל דבר שקורה לאדם זה בהשגחה פרטית.
כל דבר שקורה לאדם, כאילו הוא רואה את האלוקות בכל צעד.
עכשיו, טוב, תכף תראו איך הדבר הזה קשור להמשך.
אחר כך, ביום השני בא עוד פעם אצל הבעל שם טוב וסיפר לו איך בדרך, לא היה לו עוד שחט תיתן הסוסים, ונזדמן לו שבדיוק הוא כבר פגע שחל.
והנה כל המעשיות שסיפר הבעל שם טוב זל, היה בהם חוכמה נפלאה ורבה למבין.
היה בהם גם רמזים.
והנה הרב מורנו דוב בר, שלא הבין זה,
על כן בא לבית האכסניה ואמר למשרת שלו,
הייתי חפש לנסוע היום תכף למקומנו.
לאו, אני הבנתי את הקטע פה, רק מספרים סיפורים על גויים וכאלה, גמרתי פה לחפש.
ואזי ניסע לדרכנו.
והנה בחצות לילה, כשהכין הרב המגיד את עצמו לנסוע,
אז שלח הבעל שם טוב את המשרת שלו לקרוא אותו.
והלך אצל הבעל שם טוב, ושאל אותו הבעל שם טוב,
יכול אתה ללמוד?
אתה יודע ללמוד?
השיב לו כן.
ואמר לו הבעל שם טוב, וכן שמעתי שאתה יכול ללמוד.
ושאלת הבעל שם טוב, יש לך ידיעות בחוכמת הקבלה?
אמר לו כן.
אמר הבעל שם טוב למשרת שלו, קח לי ספר עץ חיים.
והראה הבעל שם טוב להרב מורנו דוב בר מאמר אחד בספר יצחיים, אמר לו הרב מורנו דוב הנה קח להן ולהתיישב בו
ואחר כך אמר לבעל שם טוב את הפשט במאמר הזה
אמר לו הבשט אינך יודע כלום
חזר
אמר לו הבשט הפשט נחול כמו שאמרתי
ואם יודע מעלתו פשט אחר יאמר וישמע אמת ממי שאמרו
ואמר לו הבעל שם טוב עמוד על רגליך
ועמד
והנה במאמר זה היה כמה שמות מלאכים ומיד כשאמר הבעל שם טוב
זה המאמר נתמלה כל הבית כולו תורה ואש
והיה מלהט את סביבותם
וראו בחוש את המלאכים הנזכרים
ואמר לו הרב המגיד אמת שהפשט כמו שאמרת אבל הלימוד שלך היה בלי נשמה
ותכף ומיד ציווה הרב מורנו דב בר את המשרת שלו
לנסוע לביתו והוא נשאר שם אצל הבעל שם טוב ולמל אצלו חוכמות גדולות ועמקות
כל זה שמע מפה קדוש הרב מורנו דב בר זה הסיפור
סיפור ששכח יותר על המעגל הפנימי
של לומדי הלמדנים שהקיפו את הבעל שם טוב.
למה הוא סיפר לו בהתחלה את הסיפורים האלה על הגוי והסוס והשחת? למה הוא לא עשה לו על התחלת הטריק הזה?
קרא לו, באת לבחון אותי, תפאדל, בוא נראה, בוא נדבר נספר את חיים ולהראות לו את ה...
אז זה ברור שהסיפורים שהוא מספר לו היו סוג של איזה הכנה, ריכוך היד, מה שנקרא.
מה?
מה אתה מחפש
בלימוד תורה?
אתם יודעים שבתקופת הבעל שם טוב,
התפתחה בעם ישראל
תפיסה כזאת של אנשים שהם למדו תורה, והתורה הביאה אותם, לצערנו הרב, למה?
לכלל גאווה,
לכלל התנשאות על אחרים.
הם למדו תורה, אבל לא פגשו את הקדוש ברוך הוא שנמצא מאחורי התורה.
התורה נהייתה אצלם איזה משהו,
כאילו ישות עצמאית.
עשו במבנים שכליים מפולפלים כדי להראות את גבורתם ואת עומק שכלם, ככל שהדרשה יותר מפולפלת, ככל שזה יותר דק, החילוק,
ככל שזה יותר באיזה עיון כזה שקשה זה, ככה יותר יוצא שמם בעולם. מי שכאן קורא ספרים, בדרך כלל זה כבר נהיה,
העולם הולך ונעלם, אנשים כבר לא קוראים ספרים,
קוראים אס.אם.אסים, קוראים וואטסאפים, מי שקורא קומיקס זה דוקטור,
כאילו הוא מאור גדול בממשלת התורה.
אבל יש ספר שהוא ספר נפלא מאוד
של הרב חיים סבטו, כל הספרים שלו נפלאים,
אבל יש לו ספר אחד שהוא ממש מסילת ישרים בסיפורים, וזה כפר פי שח.
יפה. לא אשאל כאן מי קרא את הספר,
אבל מי שקרא אשרא מאשר חלקו יקרא עוד פעם, ומי שלא,
יזדרז לקרותו.
ושם יש אחת הדמויות, זה משה דוד, רבי משה דוד, שהוא למדן,
ויש לו חילוקים וסוגיות,
וכשעזרא סימן אותו ואומר תהילים, זה מפריע לו.
אז הוא צועק עליו, עזרא, תהיה בשקט כבר, אתה מפריע לי, החילוקים הדקים שלי.
והוא כותב חידושים, ויש איזה חידוש שיש לו עליו פרחה,
אבל חידוש יפה, אז חבל להוציא אותו מהספר,
כי לא כולם מכירים את הפרחה, ואפשר ככה.
הוא מתאר שם איך יכול להיראות לימוד התורה כשהוא נעשה,
בחברה שמחשיבה לימוד,
הוא נעשה מטרה בפני עצמו שאדם יהיה למדן,
יכבר חיבור,
ושמו יצא
בכל הזה, ואולי יוזגה גם באיזה פרס, ואולי...
ואיפה הקדוש ברוך הוא בתוך הסיפור הזה?
אז הבעל שם טוב מחפש את הקדוש ברוך הוא בכל מקום.
הוא מחפש אותו
בדרך,
הוא מחפש אותו כשנגמר לו הלחם,
לתת לגוי. הוא אומר, זה גוי, זה הראל. אלכסיה קראו לו. אפילו הגוי הזה,
הלחם יזדמן לי בשבילו מתה שנדברך.
יש לזה הרבה תורות של הבעל השם. הבעל השם אומר אדם אדם הולך, נוסע,
חוצה את האוקיינוס,
הוא חושב שהוא נוסע לעסקים.
והוא לא יודע שכשהוא חצה את האוקיינוס, הוא הגיע לאיזה בית כנסת, היה שם מזה עני, פשט את היד ונותן לו חמש דולר. הוא לא יודע שכל הדרך הוא חוצה בשביל העני הזה.
הקדוש ברוך הוא גורר אותו.
וזה דבר שצריך לשאול, לפעמים קורה שאתה מגיע לאיזה מקום בטעות.
אין טעות, אם הגעתי, אם אני עכשיו תלמיד לא בעל שם טוב,
יש לי כאן משהו שאני צריך למצוא, למה באתי לפה?
מה הסיפור?
קרה לי כמה פעמים, כאילו טעיתי בדרך, הגעתי לאיזה מקום שאני צריך להגיע,
טוב, אם הגעתי לפה, יש פה איזה לימוד, יש פה איזה ניצוץ וחכה לי.
כמה פעמים היה לי עם הדבר הזה מופתי ממש.
היה לנו גבאי של הבית הכנסת שלנו שנפטר
נפטר
לפני הרבה שנים.
בתור ילד מאוד חיבב את הילדים, וגם אותי.
וכשהלכתי ללמוד בישיבה, הוא היה קורא לי הרב.
כאילו, זה עומד.
עכשיו, אני לא זוכר למה, אבל לא הייתי,
בלוויה שלו לא הייתי.
הייתי במילואים, הוא נקבר,
נפטר בסוכות, לא זוכר, לא הייתי בלוויה שלי.
ורשמתי לי בראש,
באתי לנחם בשבעה, ואמרתי, אז קרה, בעזרת השם אני אגיע.
זהו.
אז הוא נפטר כאילו בסוכות, תשרי, זה היה.
היינו באיזה מקום, אני לא אאריך לסיפור הזה. בקיצור, היינו צריכים לחזור מאותה שבת הביתה ונתקענו באוטו.
היינו רגע, זה היה בדרום, רחוק, אז מגרר. בקיצור, להסתחב עם הילדים, משמה, מאחור, איפה שהיינו, עד לפתח תקווה, באוטובוסים. בקיצור, נשארנו שם עוד לילה, ואני כל הזמן אמרתי, אשתי, אני לא מבין מה הקדוש ברוך רוצה, מה הסיפור. כי הקלקול שהאוטו התקלקל לא היה אמור לעלות לנו כסף.
כי האוטו היה במוסך אותו שבוע, והם לא עשו שם את העבודה כמו שצריך.
אז היה ברור שזו האחריות שלהם.
כשיש לך איזה נזק כספי, אתה אומר, אוקיי, כנראה
צדקה או משהו נבדוק, אבל פה זה לא אמור, סתם
לבזבז את הזמן.
אז מה רוצים איתנו?
טוב,
נסענו באוטובוס, הגענו לתחנה מרכזית תל אביב כזה מותשים, אז אמרתי לאשתי, תקשיב, במקום לנסוע באוטובוס אפשר לשני אוטובוסים, תחנה מרכזית, בוא ניקח מפה אוטובוס אחד, מגיע להורים שלי, ושם טיפה לנוח, להתאושש, וההוב שלי יקפיץ אותי לבית, בינתיים נראה מה קורה עם האוטו.
אז זהו, הגעתי להורים שלי, זה היה שיא נלחה,
אז ירדתי להתפעד כנסת ליד.
אז אני רואה מודעה,
האזכרה של הגבאי הנאמן, תתקיים היום.
היום.
תסתכל, אני רואה את זה, עכשיו.
אני אומר, איך יכול להיות, אבל עכשיו אנחנו בחודש אב, הוא נפטר בכלל בתשרי, מה הקשר?
אז נזכרתי, זו הייתה שנה מעוברת.
אצל הספרדים,
11 חודש זה אזכרה יותר חשובה מהשנה הראשונה.
אז 11 חודש, שנה מעוברת, זה יוצא בחודש אב. עכשיו בחיים לא הייתי זוכר את זה, בחיים לא הייתי זוכר את התאריך הזה בשנה מעוברת, שזה היה 11 חודש.
בום, נפלתי ככה. ישב, טסתי הביתה, אמרתי לאבא שלי, אבא, אז ככה שאני מדבר מדי, הוא אומר לי, מה אתה רוצה לדבר? הוא נפטר. אמרתי לו, כן, זה שנה מעוברת. בקיצור, רצתי.
איזה התרגשות, וואי, מי הגיע?
בקיצור, הייתי הדובר המרכזי באזכרה.
קיבלתי את השיעור, הדובר המרכזי, סיפרתי סיפורים וזה, עסקנו בכבודו.
נורא, נורא סמכו שבאתי,
אבל אתה פתאום מבין שלא סתם לקחו אותך, יש לכם סיבוב.
אז הבעל שם טוב רואה את זה בכל דבר.
הוא רואה את זה בסוס,
הוא רואה את זה בלחם,
הוא רואה את זה בשחת,
הוא רואה את זה גם בתורה.
בסדר?
שם זה הבעיה הכי מרכזית, שאנשים לומדים תורה ולא מחפשים את הקדוש ברוך הוא מאחורי התורה, שנמצא בתוך התורה, כן?
אז הוא אומר לרב עמליגי, תשמע, אתה לומד,
אבל אין נשמה.
מה זה הנשמה בלימוד?
הנשמה בלימוד זה לפגוש
רצון השם יתברך.
אתה עומד מול הקדוש ברוך הוא,
התורה היא delay.
כן, זה מזכיר את המשל אחר מהבעל שם טוב, שפעם,
משל שקשור לסיפור הזה,
שפעם היה נפח אחד שהיה לו שוליה,
פעם אחת השוליה רצה לפתוח נפחיה עצמאית.
הוא אמר לו, תפאדל, אתה יכול.
אז הוא הלך וקנה את כל הציוד וכולי, ונעשה ולא מצליח.
זה הלך וקרה לרבה שלו.
אז הרבה באים ומסתכל, רואה סדן,
רואה פטיש,
רואה איזמל, רואה כל מה שצריך.
הוא אומר לו, נכון, אבל הכל מצוין, רק הדבר אחד חסר לך פה, אין לך אש.
אין אש.
אם אין אש, שום דבר לא זג.
אז האש זה הרצון לפגוש את הקדוש ברוך הוא, את הרצון האלוקי דרך התורה.
אנחנו לא לומדים תורה בשביל איזה סכנות אינטלקטואלית,
בשביל איזה מהלך.
אנחנו לומדים תורה כי אנחנו רוצים לפגוש את רצון השם יתברך, ולכן נגיד אם מישהו יקשה איזה קושייה טובה,
שאלה טובה,
אז אתה יודע מה?
אתה צודק.
אנחנו הרי מחפשים את רצון השם יתברך.
אדם גם לא יבוא להגיד, טעיתי, כי אנחנו מחפשים את רצון השם יתברך.
אז הוא אומר לו, למדת, אמרת בסדר, אבל בלי הנשמה. וכשעומדים לימוד עם נשמה, הנשמות של התנאים,
של המלאכים, מגיעים להיות כאן איתנו.
לפעמים הם באים אליך בחלום.
שבוע חלמתי חלום ממש מתוק.
זה היה חלום,
אני לא יודע מה החלום הזה אומר, עוד לא ניתחתי אותו, אבל...
חלמתי שאני יושב בשיעור של הרב יצחק יוסף,
אבל בבית הכנסת של הרב אליהו, והרב עובדיה יושב לידי.
ואני מדבר איתו.
הרב עובדיה, וכל מיני פסקים,
והכל בבית כנסת של הרב אליהו.
כאילו,
לא רשמתי, חבל, לא זוכרתי מה דיברנו.
רק זכרתי שיצאתי, ואז השמונה נותן לי להיכנס,
ורבתי איתו, מה אתה לא נותן לי להיכנס, הרב עובדיה מחכה לי, וזה,
לא, זה קשור.
אז, אבל איך הגעתי לחלום הזה?
מה?
היה חלום כיף.
מה?
אה, לפגוש את הנשמות של ה... זה אחרת,
שאתה לומד באלכות יוסף או יביע עומר בן כשאתה יושב ליד הרב עובדיה.
היה כיף, היה תענוג,
הוא דיבר ככה וזה, הוא היה...
אני נזכר, כאילו,
הרב יצחק יוסף מעביר את השיעור,
והרב עובדיה אומר לי, זה כתבתי על ידי אביע עומר, זה הוא אומר משם, זה כאילו,
הוא מבסוט על ה...
כל דבר, זה מפה, זה משם.
טוב, אולי גם הלילה הוא יבוא.
אז אתה לא יודע.
הוא אומר, איפה האש?
אין לך נשמה.
כשלומדים תורה עם נשמה, כשאומרים לפני כן
את התפילה, מזמינים את הנשמות של החכמים להיות איתנו, של הצדיקים,
של רבי שמעון, של רבי עקיבא, של רבי מאיר, של הרב קוק, מלמדים, כאילו,
לומדים את תורתכם, זה לימוד עם נשמה, לימוד עם המפגש עם השם ידברכם עם רצונו, זה נראה אחרת לגמרי.
אותו לימוד, הוא לא טעה.
יכול היה להגיד לרב אמרה, תשמע, טעית,
לא למדת נכון. הוא אמר, צדקת לגמרי.
אוכל בלי תבלינים.
בסדר גמור, הוא מזין,
הוא מזין,
אבל זה לא זה, זה בלי נשמה,
כן?
יש במקום אחר שהבעל שם טוב אומר,
משל על מתן תורה, אם כבר הזכרנו את זה,
הוא אומר משל על מתן תורה זה שמגיעים אנשים,
אתם שומעים את ההוא שמנגן,
מגיעים אנשים לאיזו תזמורת,
יש איזה ניגון,
והם מתחילים לרקוד,
תוך כדי התנועה הם רוקדים, ועוד אנשים מזטרפים, ורוקדים, וזה, והתלהבות של ריקוד.
פתאום מגיע אדם חירש,
והוא לא מבין מה האנשים המשוגעים האלה עושים, הם עושים ככה, הם עושים ככה, מה קרה להם האמת?
אתה לא שומע את המנגינה, אז אתה לא מבין את התנועה.
אם אין מנגינה בלימוד, אז גם אין תנועה.
אם זה הכל שכל קר, אינטלקטואלי כזה, שכאילו יודע לנתח, אבל אין כאן את ה...
אין איזה שאגה, אין איזה התלהבות, אין איזה שמחה,
אין איזה... אנחנו מנשקים את הספר בסוף גמר הלימוד.
מה אתה מנשק את הספר?
מה הספר עשה לך?
אנחנו קשורים, אנחנו מחוברים, נפגשתי כאן כרגע עם האנשים הכי גדולים, הנשמות שלהם.
אין לך אש, אין לך נשמה,
אומר הבעל שם טוב.
אז הבעל שם טוב בא לתת לכולנו,
להאיר בתוכנו את האור של המפגש עם דבר השם,
דרך החסידות כמובן.
הדמור הזקן אומר שעד אליו היה הופיע הנוסח שכל אדם יש לו חלק אלוק ממעל.
זה הופיע גם לפניו, הוא הוסיף את המילה ממש.
אומרים שבספר התניא יש ממש פעמים ממש, יש את המילה ממש.
ממש זה גם ראשי תל אביבות מנחם עדל שנרסור.
ממש, הכוונה,
אם אדם יתחבר אל החלק הפנימי שלו, הוא יפגוש את הקדוש ברוך הוא.
אומרים כאילו, זה אלוקים קטן.
כמו במשל אחר, זה כמו שאתה חוצב אבן מסלע,
אבן מהר.
זה אותו הר, רק חלק קטן מההר.
נמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו. עם החלק הזה צריך ללמוד את התורה.
עם ברכות התורה, עם שמחה, עם דבקות, אז יש נשמה ללימוד, אז יש גם פרייה וריבייה, יש גם שמחה,
יש גם התלהטות,
יש גם את הסיפור הזה. זה כאילו סיפור שפונה יותר למעגל הפנימי של המדנים שהקיפו את הבעל שם טוב.
והסיפור האחרון שנלמד היום,
סיפור מתוק מאוד.
נראה לי שרציתי להוסיף פה עוד סיפור ושכחתי להכניס אותו טוב בכל מקרה.
פעם אחת ציווה הבעל שם טוב זל להרב רבי זאב קיציס.
רבי אל קיציס, קיציס היה תלמיד שלו, הוא קבור לידו.
מי שכאן היה בימי ז'יבוז,
אז שם בציון כתוב קבור בעל שם טוב, ולידו קבור
רב זאב קיציס.
הבן שלו, רב ברוך הוא מז'יבוז, קבור שם ועוד.
ציווה עליו לרב רב זאב קיציס שילמוד הכוונות מסידור התקיעות, שיהיה הוא המסדר תקיעות בראש השנה.
וילמוד את הכוונות ויכתבם על נייר להביט בתוכם בעת הסידור ויסימם בחיקו.
והבש ציטט שישמיתם, שישמיתם.
כן? כלומר,
הבעל שם טוב ציווה עליו להיות הבעל תוקע, והוא הלך, הבעל תוקע של הבעל שם טוב, והתחיל ללמוד
כוונות, יש כוונות בתקיעה. לא כל אחד זה יש, מה זה שברים,
מה זה תרועה,
מה זה זה, כנגד העולמות, כנגד הפה, כנגד השאר,
מכוון פה, מכוון זה, זה משפיע על זה, כל הכוונות. הבעל שם טוב לא ישר בעיניו,
ולכן
צידד שהשמטם. כלומר,
קצת לפני התקיעות, מה הוא עשה?
בלשון העם פילח לו את זה.
ובבואו לסדר את התקיעות, והתחיל לחפשם אנה ואנה, ואינם.
ולא ידע מה לכוון, ויראה לו מועד, והתמרמר מאוד.
עשה פדיחות.
הבעל תוקח לבעל שם טוב, ואיבד את ה...
איבד את ה... זה?
את הכוונות.
לא נעים.
זה קרה לי פעם באיזה חופה.
מישהו גנב לי את הכתובה.
אני בא, אני הולך עם החתן והכלה.
כאילו קמנו. פתאום אני, שנייה נזכרתי ששכנתי את הכתובה על השולחן. אני רץ לשולחן, אין כתובה.
אין כתובה, מה זה, מאיפה הכתובה, אני מתחיל פה...
למזלי הטוב, היה שם, יש היום נגע חדש,
שיש מנחים לחופות, שהם חושבים שזו החתונה שלהם.
הם מעריכים, הם עושים גימטריות,
הם עושים פלפולים, הם חושבים שהם זה. הם לא מבינים, צריך להגיד, משפט וחצי, בסידור חופה וקידושין, מכובד, זה, תודה רבה.
אז בדרך כלל אני כועס עליהם, או זה, הפעם בירכתי אותו, שהוא העריך,
נתן לי זמן לחפש את הכתובה.
התברר שאחד החברים הגדיל ראש ולקח אותה לאוטו, פשוט, ראה, זה, זה, טוב, ניקח את זה לאוטו, נביא לו אחר כך.
אז הצלחנו להביא אותה, ופתאום אתה, זה היה לי לב נשבר, אמרתי, מה אני עושה עכשיו בלי כתובה?
אז כמו אצלו, התחיל לחפצם אנא ואנא ואינם, ולא ידע מה לכוון, וירא לו מאוד, והתמרמר מאוד,
ויאבכבכי תמרורים מעומקא דליבה בלב נשבר.
וסידר התקיעות פשוט,
בלי שום כוונות.
ואחרי זה אמר לו הבעל שם טוב,
הרבה ומפתחות שונות בכל פתח ופתח אך הכולל מכל המפתחות הוא הגרזן
אשר בעיטו באפשרי לפתוח כל המנעולים והפתחים כולם.
כן הכוונות
הן המפתחות לכל שער כוונה אחרת מה שעשית הכנת מפתח לכל זה אבל הכולל הגרזן הוא לב נשבר
כאשר ישבר אדם ליבו לפני השם יתברך באמת יכול
לפנוס בכל השערים בהיכלות של המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. סיפור מתוק, אני מת על הסיפור הזה.
לב נשבר, כן רחמנה,
לי בבית.
הכוונות, אתה כאילו עומד מכאן, מכאן ומכאן. בוא, קח את הגרזן,
תבוא, תגיד משהו אותנטי, תגיד משהו אמיתי, תגיד משהו מעומק הלב, זה פותח את הכול.
תמיד תהיה עם השם אלוהיך.
וזה, הסיפור הזה מתכתב עם כל הסיפורים על הנער הזה שאמר קוקוריקו,
הוא הנער שטקה בכה בחליל,
או שהוא בכה, או שכל הסיפורים של התמימים האלו שהתפללו בצורה הכי הכי פשוטה, הכי...
מספרים שפעם היה הבצורת.
לבא שם אותו מתפלל, כלום נעשה. פתאום התחיל לחייך צחוק, אמרו לו, מה קרה?
לא, נגמרה הבצורת.
לכו תקראו לי לכפרי ההוא וההוא, כי תביאו אותו לכאן. הביאו אותו. אמרו לו, תגיד, אתה התפללת על הבצורת? הוא אומר, כן. מה התפללת?
הוא אומר, התפללתי,
אמרתי קריאת שמע, ושם כתוב ועצר את השמיים ולא יהיה מטר. ועצר,
שכאילו הוא סחט את השמיים השם ולא יהיה מטר למעלה, הכל ירד למטה.
אמר בה השם טובו.
פעם אחת היה מחלה של נשים, לא היה לנו מטר בלדתם.
ואחד מהמרצים בירך בזה,
ב-18, בלבל לו.
כלומר,
ברך עלינו השם את השם, וברך נשותנו כנשים הטובות לברכה.
בכוונה, ויצא לו.
כלומר, יש משהו באותנטיות,
בכנות, אפילו שהיא מתבלבלת,
זו שאלה מ-1952,
שהיא פותחת בוקעת טריקים, שהיא גרזן, שחוצב את הכול.
את זה מחפש הבעל שם טוב, את זה בכלל מחפשים בחסידות.
פחות את הכוונות, שזה כאילו איזה מין מבנה כזה מסובך, קבלי, אני אומר, אני כאן, אני אשפיע לכאן,
זה משבר, זה פשטות, זה צניעות,
זה גרזן שמשבר את הכול.
רבי ישראל בעל שם טוב,
שאורו העיר לנו מסוף העולם ועד סופו ומכוח האור שלו, אנחנו הולכים עד היום.
זה היה ככה חלק מקצת מהסיפורים כדי טיפה להיכנס
לדמות, איך נשמתו באה, אפשר לספר כמובן אין סוף סיפורים, יש הרבה מאוד סיפורים על בעל שם טוב,
הכל בעל פה, סיפורים שסיפרו תלמידיו,
אבל ממש נגענו כאן ביסודות של השיטה שלו.
אהבת ישראל בלי תנאי,
בלי חשבונות.
אומרים שצדיק גמור, אוהב רשע גמור.
צדיק שאינו גמור, הוא אוהב רשע שאינו גמור.
אהבת ישראל בלי תנאי, בלי חשבונות.
זה גם הייתה הצוואה של אבא שלו, ישראל, תאהב כל יהודי ואל תפחד רק מהשם יתברך. אהבת ישראל בלי תנאי.
וזה גם אבן הבוחן של האדם בהתקדמותו ביראת שמים, כמה אהבת ישראל יש לו.
חיפוש השם יתברך בכל דבר ודבר, בכל פעולה הכי פרטית, בכל עלה שנופל, כמאמר אברהם פריד,
נכון?
תרגיש קטן עלה קטן וכל זה,
השגחת השם יתברך.
ודאי לחפש את הקדוש ברוך הוא בתוך התורה.
וחיפוש הכוונה המשמעותית על פני המעשה החלול וחסר התוכן.
מסתכלים שפעם הבעל שם טוב הגיע לאיזה בית כנסת, הוא אמר, וואי,
מלא כאן מתפילות.
הם הופסו אותי עם הגבאים, איזה יופי, הם אומרים, לא, לא, לא הבנתם.
פה אף תפילה לא עלתה, הכל נשאר פה.
הכל כאן, שום תפילה בלי כוונה. הכוונות של התפילה, תראה גדפין, הוא מפואר בזוהר,
כתוב ששתי הכנפיים של התפילה שעולות, של המצווה, זה אהבה ויראה.
אבל אם אין אהבה ויראה, אלא יש עלונים,
אז זה לא עולה לשום מקום, אז כל הבתי כנסת תפוף מרוב תפילות.
תאווררו קצת, שחררו קצת כוונות.
מחפש את הכוונה,
מחפש את הלב,
מחפש את האש,
את הנשמה.
ונסיים בזה שרבי ישראל בעל שם טוב אמר, זה גם כן סיפור שהזכרתי כאן, אני מאוד אוהב את הסיפור הזה.
אמר רבי ישראל בעל שם טוב על עם ישראל, אומר עם ישראל, כנסת ישראל מעולפת.
מעולפת! עייפה, לא מאמינה בעצמה.
כשאדם מעולף, דבר ראשון שרוצים להעיר אותו,
לוחשים לו את השם.
אז כנסת ישראל איזה שם נלחש לה?
ישראל.
אומר הבעל שם טוב, אני הלחישה.
ישראל בעל שם טוב.
הקב' הוא לחש אותי לאוזן של עם ישראל כדי לעורר אותם, להעיר אותם מתרדמתם.
זה חוסו יוגן עליני ועל כל ישראל, אמן ואמן.
