[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232829761″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
“בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו…”
למה כתוב קודם כל שהקב”ה ברא את השמים ואת הארץ, ורק אחר כך שהארץ הייתה תוהו ובוהו?
כנראה שהקב”ה ברא גם עולמות “שמימיים” וגם את “עולם הארץ”.
יש שני פירושים למילה “שמים”: 1. שמים= אש + מים. אש ומים הם שני הפכים. כלומר, הקב”ה ברא סוגי עולמות בהם אין הפכים, בהם מה שמנוגד זה לזה לכאורה, לא מנוגד.
2. שמים = הרבה “שם”. ומה זה שם? מה שלא כאן. כלומר, הקב”ה ברא עולמות “שמים”, שהדבר היחיד שאנחנו יודעים עליהם, הוא שהם לא דומים למה שאנחנו מכירים.
העולם שלנו הוא עולם המידות. המהר”ל מסביר ש”מידה” זה מלשון “למדוד”. נראה לפי זה שעולמנו, עולם המידות, הוא עולם שבו מודדים דברים, מאזנים בין הפכים, לעומת עולמות אחרים, “שמימיים”, שבהם אין התנגדויות והפכים.
הקב”ה מתגלה אלינו בעולמנו בלבושים שונים, במידות שונות. בכל פעם הוא מתלבש באותה מידה הראויה בהתאם לזמן ולמקום. (לדוגמא, במעמד הר סיני כשליח ציבור עטוף בטלית, ואילו בקריעת ים כגיבור מלחמה.) כלומר, הקב”ה הוא מעל המידות, ובעולם הזה הוא מתלבש במידות. וכדי להידבק בו ובמידותיו, אנחנו צריכים בכל סיטואציה לזהות את המידה שבה הקב”ה “מודד” את עצמו באותו זמן, וכך לנהוג.
לכן, כשאנחנו מדברים על מידות, לא מדובר על עניין רגשי ופסיכולוגי, אלא על הופעות האינסוף דרך לבושים בעולם הזה. זה דבר מדויק. במקצועות השונים של התורה מדברים על זה במילים שונות:
בקבלה-שמות הבורא, במוסר-מידות הבורא, בהלכה-מצוות הבורא. (כמובן שבכל אחד מהם זה ברמה שונה ולא בדיוק אותו דבר, אבל הרעיון הוא שאלו גילויים שונים של הקב”ה במציאות. כל מקצוע בתורה “מתעסק” בפן אחר. ההלכה, לדוגמא, מבטאת את זה במצוות עצמן.)
וכיוון שהמידות זה דבר מדויק, צריך ללמוד עליהן קודם כל באופן שכלי לפני שנוכל לתקן אותן באופן רגשי ומעשי. לכן מי שלא לומד על המידות, לא יכול לתקן אותן. ולא מדובר כאן רק על מידות הנפש, אלא על מידות העולם-על כל הופעות המציאות השונות.
אין מידות טובות ורעות, אלא מידות קלות וקשות. מה זאת אומרת? הקב”ה מתגלה בעולם בלבושים שונים, ולפעמים אפילו בלבושים שנראים סותרים זה את זה. ועלינו לנסות להידמות לו, ולהיות בעולם במידות שונות בזמנים שונים, בכל זמן בהתאם למה שמתאים לו. ולעיתים מתאים שנתנהג במידות שנראות לכאורה רעות-כמו נקמה ואכזריות (רואים את זה בתנ”ך). ואלו לא מידות רעות, אלא מידות קשות, שקשה יותר לגלותן בעולם.
אנחנו לא יכולים להישאר רק ברמת תיקון המידות. מי שאומר שהוא לא כעסן, ובכך חושב שמילא את תפקידו בעולם, טועה. אנחנו צריכים להתרומם מעל מדרגת המידות, אפילו שאנחנו חיים בעולם המידות (ואנחנו כן צריכים לתקנן, כמובן). כלומר עלינו לא להיות בעלי מידות, אלא להיות שייכים לקב”ה, ואז להלביש אותו בלבושים בעולם שלנו
