אנחנו כאן לומדים תנ״ך, וגם היום אנחנו נלמד תנ״ך, כמובן. הכול בהשקפה תנ״כית.
למעשה,
להיות לומד תנ״ך זה תמיד מאוד משמעותי, אבל בוודאי זה מאוד מאוד משמעותי בימים הללו,
ימי התשועה של עם ישראל, שכל מי שקצת מכיר תנ״ך ולומד,
בהחלט מבין שאנחנו נמצאים בימים תנ״כיים לגמרי, מובהקים,
מאוד מאוד משמעותיים.
ממילא זה מקרין על כל החגיגה ועל כל התחושה.
הנושא שלנו זה מתי הוקמה מדינת ישראל.
כן, קצת נושא כאילו פרובוקטיבי, מה הכוונה?
מדינת ישראל הוקמה ב-ABR אנחנו יודעים, כן, אבל אנחנו מכירים בתנ״ך
שמאורע אף פעם לא מתחיל מתי שהוא קרה.
יש לו זרמים תת-קרקעיים שעוד
שעוד שקודמים לו וחותרים אליו ומביאים אותו.
תורת הזמן היהודית אומרת שלזמן יש תכונה, והתכונה מזמנת את האירועים לקרות בזמן שיש לו את התכונה. אז אנחנו ננסה לזהות מהי תכונת חודש אייר קודם כל,
ואחרי זה לפי התכונה הזאת לנסות לעקוב בתנ״ך ולראות היכן היא מופיעה,
היכן התכונה הזאת מופיעה ואיפה היא באה לידי ביטוי,
ואז לראות איך הדבר הזה בעצם מתגלגל
ומתפשט וצומח עד אלינו.
אז יש שיעור ליום העצמאות, יום הזיכרון גם קצת.
אנחנו גם בימי ספירת העומר, אז ממילא לא נוכל להימנע מלהגיד כמה דברים בפנימיות,
רמזים כאלה ואחרים.
הבני יששכר מביא בשם קדמונים,
אבל הוא המקור שמסדר את זה, שלכל חודש יש
הערת שם השם שמאירה בו.
צירוף אותיות שם השם י' כו'. כי לדוגמה, יצאנו עכשיו מחודש ניסן,
ובחודש ניסן, מה שהאיר זה הפסוק
ישמחו השמיים ותגל לארץ,
שזה יכ וכ בסדר ישר,
וזה מאוד מתאים לחודש ניסן, השמיים שמחים, הארץ שמחה,
הכל בסדר גמור.
עוברים לחודש אייר, מהו הפסוק בחודש אייר? פסוק מספר ירמיהו
שמונח לפניכם.
אל יתאדל החכם בחוכמתו ואל יתאדל על גיבור בגבורתו ואל יתאדל העשיר באושרו,
כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי.
זה הכוונה של חודש אייר.
אנחנו בדור שלנו יודעים לבאר היטב את הכוונה הזאת.
מתעלל ומתעלל, מי יגיד פעמיים הלל בחודש אייר, בה' ב-אייר ובכ' ב-אייר?
מי שהשכל וידוע אותי, מי שישכיל להתבונן ולדעת את מעשה השם בדורות האחרונים, הוא יזכה להגיד הלל.
מי שלא, מי שימשיך להתעקש ולהגיד לא, אני לא רוצה ואני אמשיך זה, אז אולי יגיד הלל, הפסיד,
עלול להפסיד.
אבל מי שישכל וידוע אותי, הוא יהיה מבחינת
התעלל המתעלל.
אז בואו נראה.
איפה מתחיל חודש אייר?
אפשר להגיד את התנ״ך? תמיד את התנ״ך.
תודה. כן.
האמת,
האמת
שהיה צריך קורן, אבל
האמת שיש מקור אחד שלא מופיע כאן,
ואולי היה ראוי להתחיל ממנו על חודש אייר.
הפעם הראשונה שמופיע, הפעם הראשונה שמופיע חודש אייר בתורה,
מתי זה? מי יכול לנחש?
איך?
בנוח, במבול.
בשנת 600 שנה לחיים בנוח, בחודש השני,
ב-17 יום לחודש,
ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וערובות השמיים נפתחו.
אם כך, בי״ז באייר התחיל המבול.
עכשיו, אפשר לראות את זה בתור, כמובן,
תאריך לא טוב,
זה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, אם זה יז בחשוון או יז באייר.
לפי הדעה שהמבול
התחיל בניסן,
החודש הראשון זה ניסן והחודש השני, זה האמת הפשט.
תמיד כשמדובר על חודשים זה הולך מניסן.
כן, אבל אתה רואה שרשי שם מביא מחלוקת, על אתר. רשי שם מביא מחלוקת כי
מה זה בפרשת בואה? אבל כשמשה רבנו כותב את התורה בהר סין,
אז הקדוש ברוך הוא מכתיב לו מההתחלה עד הסוף את ה... אתה מבין? לפי ה...
אז לפי אותה דעה, נדמה לי דעת רבי אליעזר שזה חודש אייר, אז אפשר לראות בזה כמובן חלילה סימן קללה, אבל אנחנו הרי יודעים שהמבול הוא לא קללה, אלא מה הוא?
הוא תיקון.
הוא תחילת תהליך התיקון. הקלקול מתואר עד המבול. העולם הוא מלאה ארץ חמאס וזה,
ועכשיו הקדוש ברוך הוא מתחיל לתקן את העולם.
התיקון הוא דרך זה של נכנס התיבה, ויש מבול. יש כמובן שלבים מורכבים בתיקון,
ויש שלבים אחר כך, אבל בעצם תחילת התיקונים. אני רוצה שהמופע הראשון
של חודש אייר בתורה מספר לנו סיפור של התחלה של משהו,
שייקח עוד זמן עד שנגמר את המבול ועד שנוח יבנה מחדש את העולם שנחרב ועד ועד, אבל איפה הייתה ההתחלה? ההתחלה הייתה באייר.
אז בעצם זה מספר את הסיפור כולו.
חודש אייר זה חודש של התחלות,
התחלות של גאולה, התחלתא דגאולה.
זה לא החודש של השלמת הגאולה,
הסיפור לא נגמר, הסיפור רק מתחיל.
איך אמר צ'רצ'יל? It's not the end.
It's even not the beginning of the end.
It might be the end of the beginning.
זה לא הסוף, זה לא... זה יכול להיות ההתחלה של... הסוף של ההתחלה.
אז חודש אייר הוא ודאי לא גמר העניין,
כן?
אלא הוא ההתחלה.
וההתחלה היא דבר חשוב מאוד.
עכשיו בוא נראה לך,
התכונה הזאת הולכת ומתפתחת לאורך התנ״ך.
זה מדהים לראות את זה.
הפעם השנייה, המופע השני,
במדבר.
ויהי בשנה השנית, בחודש השני, בעשרים בחודש, נעלה הענן מעל משכן העדות.
ויישאו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני, וישכון הענן במדבר פרן.
ויישאו בראשונה על פי אדוני ביד משה, ויישא הדגל מחנה בני יהודה בראשונה לצבאותם, ואל צבעון עכשיו בין המנהדיו, ואחרי זה כל התיאורים של כל מסע הדגלים.
כלומר,
תחילת התנועה של עם ישראל,
אפשר לחלק את יציאת מצרים בעצם לשניים,
עד כ' באייר,
שזה איזושהי התארגנות, כלומר יוצאים ממצרים, קורעים את הים, מקבלים את התורה, בונים את המשכן,
חוטאים בעגל, מתאוששים וכולי,
מתאוששים ובכף באייר מתחיל החלק השני שהוא מה? הוא העיקר, הוא התנועה לארץ ישראל.
איך אפשר יהיה לקרוא לזה?
התחלת דגאולה, האם זה סיום הגאולה? לא,
ממש לא, כי הרי הדור שהתחיל את המסע
זה לא הדור שהגיע לארץ, כי אחרי זה היה אחת המרגלים והכל התחיל להשתבש,
אבל התחלת דגאולה עם דגלים ועם פרשייה אחת קודם,
סמוך לזה זה החצוצרות,
כן, קריאת המחנה, הצפירות,
זה באייר, בכף באייר.
התחלת דגאולה.
הלאה.
התחנה הבאה. ויהי בשמונים שנה וארבעה מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים,
בשנה הרביעית בחודש זיו,
הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל,
ויהי בין הבית לאדוני.
של ימי המלך בוחר להתחיל, וברור לכם שזו בחירה, זה לא שבדיוק אז
הסתדר לו.
הוא בוחר, יש לזה משמעות,
הוא בוחר להתחיל את בניית המקדש שלקחה 23 שנים.
כן? הוא בוחר להתחיל אותה בחודש אייר. למה? כי החודש הזה הוא החודש של ההתחלות.
פה הכול מתחיל.
לא כתוב מתי זה היה באיזה יום בחודש,
אולי זה היה ב-A.B.R אפילו.
חודש זיו,
או החודש השני, למלוך שלמה על ישראל, מתחיל, לקח 23 שנה,
זה נגמר בחודש חשוון והוא התעכב עד תשרי כדי לחנוך את המקדש.
אבל ההתחלה הייתה בחודש אייר.
ממילא,
אם ההתחלה של שלמה הייתה באייר,
זה יהיה רק טבעי שגם ההתחלה של מי?
של בונה בית שני, גם היא תהיה באייר.
ושם, בבית שני, בספר זר פרק ג',
יש כנראה איזה פסוקים שמתארים,
לדעתי, משהו מאוד מאוד דומה למה שאנחנו חווים היום.
בואו נראה.
ובשנה השנית לבואם אל בית האלוהים לירושלים בחודש השני.
למה בחודש השני?
למה לא בניסן?
בחודש הראשון, מיד אחרי פסח.
לא. יש עניין באייר להתחיל את הגאולה.
החלו, זו המילה,
ורובבל ואין שאלתי אל, וישועה בניות צדק, ושאר אחריהם הכהנים והלוויים,
וכל הבאים מהשבי ירושלים ויעמידו את הלווים מבין עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית אדוני.
טוב.
מתחילים לייסד, ויסדו הבונים את היכל אדוני ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוויים בני אסף
במצלתיים להלל את אדוני על ידי דוד מלך ישראל.
אז אנחנו רואים שהם מייסדים, אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה, מייסדים,
זה גם קשור לספירת היסוד,
ספירת היסוד זה הספירה של משיח בן יוסף,
יוסף בגימטריית ציון, זה הציונות בעצם,
מדינת ישראל היא בהי ביער זה יסוד שבה תפארת,
אז זה ממש מופיע כאן, ייסדו הבונים,
בטיחה על השם.
נכון, איך הולך השיר הזה?
השיר הרוסי הזה.
אנו נהיה בנבונים.
כך אמרנו, אחלה, אחלה.
נכון, אנו נהיה הראשון.
אנו נהיה בנבונים. מה המשפט הבא?
לא יודעים, אה?
יש שם משפט שאף אחד לא יודע להגיד אותו.
זה נראה כזה...
אני אגיד לכם את המשפט ונראה אם תדעו להגיד לי מהו.
נטר מיטר נתנך.
מישהו הבין מה אמרת?
זה עברית,
נט המיתר, נט ענך.
מה, אז מה, אבל מה?
נט פלס. ענך זה פלס,
מיתר זה,
כשאתה בונה שביל אתה שם מיתר, נט, תטע אותו, תפרוס אותו.
איזה עברית, נט.
האנונוסה לא הייתה קביעי אישי, מאחצוב
הר לאב נגיר, אב נגיר, דדיאנו הפטישים,
גם בעוד פאר יום בעיר,
כל העולם עוד ישן, כן?
שיר חובה למהנדסים. שיר חובה למהנדסים, כן.
זה שיר כזה עם מנגינה רוסית ככה,
כל העולם עוד ישן, אנחנו קמים ב-4 בבוקר.
טוב,
אז מה קורה? בואו נראה.
בחודש אייר מייסדים את היכל השם,
ויש חצוצרות ויש צפירות וכולי,
ובפסוק יא, ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב, כי לעולם חסדו על ישראל.
כלומר, מי שחושב שאנחנו הראשונים שאומרים הלל בחודש אייר, אז הוא לא למד ספר עזרה. כבר אמרו הלל על הקמת מדינה,
אפילו פחות מוצלחת משלנו, כי עדיין הם היו תחת איזה אימפריה.
אבל אמרו הלל על הקמת מדינה בחודש אייר,
והלל שלם, זה ממש,
הפסוקים המצוטטים כאן זה בעצם פסוקים מההלל,
להודות כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל.
אתה רואה רבי שלמה, פסוק יא,
בסדר?
ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל,
וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל ה' על לוסד בית ה', על ההתחלה.
האם זה הגמר? ממש לא. אנחנו אחרי זה יודעים כמה צרות היו, וכמה עיכובים היו, ולמדנו את זה. מה?
זה צריך הפסקת עבודה. זה הפסקת עבודה, ולמדנו את זה במגילת אסתר, בספר עזרא, ולקח עוד 18 שנה, ואחרי זה עוד 18 שנה. ועד שנהיה הבניין המפואר שבנה הורדוס לקח זמן.
אבל זה ההתחלה.
על התחלה אומרים הלל.
התחלת היא.
כן?
הלוסדך על ה'.
האם לדעתכם אז היו כאלה שלא היה נראה להם?
כלומר, גם הזקנים, ואומר הפסוק, ורבים מהכהנים והלווים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו,
זה הבית בעיניהם, אתה מדבר ראשון פסיק ביסדו, זה הבית בעיניהם בורחים בקול גדול,
ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. כלומר, גם המורכבות ביחס להקמת המדינה הזאת, שהיא ביחס למה שחלמנו, זה לא אולי,
גם היא מופיעה כאן בפסוקים. כלומר, חודש אייר,
פה בימי בית שני מבטא בדיוק את כל מה שקורה היום.
מצד אחד התחלה ובונים ואומרים הלל ושמחה ומצד שני יש כאלה שאומרים אבל לזה התכוונו?
מדינה שזה לא מייסדים אותה על פי הלכה ועל פי תורה והמנהיגים שלהם לא שומרי שבת ולא תורה וכולי וכולי החלום היה המשיח החלום היה בקדש של ראש זה אז הם בוכים
ולא אומרים הלל ואולי אפילו אומרים את החנון חלילה כן אבל
הם הרוב. שזרם עליהם תבואו, יש להם תקדש, הם לא היו.
הם הרוב,
זה לא ברור, הפסוק הזה לא ברור לי.
כי מה כתוב בפוסק יג?
ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. כלומר, אלה ששמחים הם מגבירים את הקול שלהם על אלה הבוכים,
ואין העם מכירים קול תרועת השמחה
לקול בכי העם,
כי העם מרעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק. זה כאילו פסוק סותר את עצמו, נכון?
זה נראה שהעם מבולבלים,
רגע,
לשמוח או זה, אבל בסוף האינטואיציה ההמונית, נקרא לזה ככה, מה אומרת?
גאולה.
גאולה. בוכה, לא בוכה, הרבנים מבינים, לא מבינים, אנחנו נחתנו זה גאולה. זהו.
כן?
זה מעניין.
כן.
כן. הם בכלל, מחוץ לסיפור.
הוא איתו בתנועת העלייה,
עלייה שנייה, למדתי, להתגעלות, ומתוכם היו חלק גדול של... כן.
זה בית המיזארץ.
יש בנתיבות ישראל, של הרב צבי יהודה,
יש שם מאמרים,
זו המדינה שחזו נביאנו?
כאילו, שואלים אותה שאלה, זו המדינה, כן.
נכון, יש לה הרבה לאן להתקדם,
אבל אתה רואה שאנחנו רואים שהמורכבות,
שאנחנו חווים אותה היום,
היא לא אנחנו המצאנו אותה.
לא אנחנו המצאנו אותה, המורכבות היא הייתה.
כשזה התחלה, זה גם מלווה במורכבות.
הזקנים זה,
קודם כל הזקנים זה הזקנים בפועל, כלומר, אלה שמבטאים את המסורת הדורות ואת הציפייה.
לא, לא, לא, אלה זקנים שעלו איתו לדעתי.
מה? עלו איתו.
לא, אבל הם לא היו,
הם לא היו רלוונטיים, אחרי זה הם הרי ברחו למצרים והתפרקו.
לא נשארה כאן כאילו סמכות, הזקנים זה הזקנים שעלו איתו.
הוא הצליח לשכנע חלק מן הזקנים לבוא איתו,
והם עוד זוכרים את הבית הראשון בתפארתו.
והם מסתכלים ואומרים, זאת המדינה,
זאת המדינה,
זה, זה, עם ה...
שמגוזזים בפאות לילדים, וזה, ואין פה שבת, וזה,
וחילול שבת וכל הדברים האלה. למרות שמדינת ישראל קמה מתוך התחשבות בקדושת השבת וכן על זה הדרך.
מורכבות, התחלת די גאולה.
יפה. אז אנחנו רואים שבארבעה עצירים.
עכשיו בואו נלך רגע לאיזשהו ציר אחר.
אנחנו מבינים היטב שחודש אייר הוא חופן בתוכו את הסיפור המורכב הזה.
אני מוסיף לכם פה עוד איזה נתון שלא הבאתי כאן אבל זה בדף אחר. לפי סדר עולם רבה גם מלחמת עמלק ברפידים הייתה בחודש אייר.
המלחמה הראשונה,
התחלת המלחמות של עם ישראל,
תחילת המלחמות,
הייתה בכ״ח באייר, ככה הוא אומר.
כ״ח באייר כי הרי בחודש
השלישי באחד לחודש באו מדבר סיני, נכון?
והמרחק מרפידים לחורב הוא שלושה ימים.
אז אם הם נלחמו והם הלכו שלושה ימים עד לזה, אז החשבון עולה שהמלחמה עם עמלק הייתה בכח באייה.
אז גם המלחמה הראשונה של עם ישראל התחוללה בחודש אייה.
חודש של התחלות,
של התחלת בגאולה.
עכשיו
בואו נלך
לעוד התחלה ברשותכם, בסדר?
אתם איתי, כן?
כן. שבתי? זה מעניין אותך?
כן. זה לא מה שחשוב.
הגאון מווילנה אומר,
נביא את זה בקולטור ועוד,
שבזמן הגאולה, בהתחלת הגאולה, יחזור
עולם הרמז.
ככה הוא אומר.
מהו עולם הרמז? יש לנו פשט, רמז, דרש וסוד. פשט זה פשט,
דרש זה מדרש החזק,
סוד,
רבנו הארי ורבי שמעון בר יוחאי,
זוהר וכולי.
רמז זה מה שאנחנו מכירים היום,
גימטריות, פרפראות, ראשי תיבות, כל העולם הזה שבאמת מאוד מאוד התפתח בשנים האחרונות, דילוגי האותיות,
כל ה... נכון?
הוא אומר, הדבר הזה התפתח מאוד מאוד, תמיד היה, אבל הוא מאוד מאוד התפתח, מאוד מאוד יופיע בזמן הגאולה.
זה באמת נכון,
כמובן.
עכשיו, אבל למה זה כזה חשוב?
למה יש תלות
בין עולם הרמז
לבין הגאולה?
לדעתי הסיבה היא כזאת,
הגאון מווילנה הרי הוא הראשון,
הוא בין הראשונים,
שהפך את הראש של עם ישראל ביחס לגאולה. עד אליו
התפיסה הגאולית של עם ישראל הייתה תפיסה אוטופית,
ניסית.
איך תבוא הגאולה? מאוד פשוט.
יבוא ענן, אנחנו נעלה עליו,
ייקח אותנו לארץ ישראל,
יוריד אותנו, ואז ירד בית מתש מהשמיים,
יצמחו עצים שעליהם סוכריות,
ויהיה זהב זורם ברחובות,
ומהמעיינות יהיה זבת חלב ודבש,
והכל יהיה בסדר.
זו הייתה תפיסה עד אז,
זה החזיק את עם ישראל.
בא הגאון מווילנה ואומר, רבותיי, זה לא יהיה ככה.
הגאולה תהיה אם אנחנו נעלה לארץ ישראל, נבנה אותה,
ניטע בעצים, כבישים, נרכוש קרקעות, נקבץ גלויות וכולי,
אנחנו נעשה את חלקנו. הקדוש ברוך הוא יוסיף עלינו אלף פעמים.
לא סתם השכונה שנבנתה על ידי תלמידי הגאון מווילנה,
מיישבי היישוב בירושלים ופורצי החומות נקראה מאה שערים.
למה מאה שערים? כי יצחק זורע מה שהוא זורע, אבל הוא מוצא פי מאה ממה שמצאו אחרים.
אבל אם הוא לא היה זורע אולי הוא מוצא כלום,
הוא צריך לזרוע.
אז זו התפיסה של הגאון מווילנה.
והגאון מווילנה גם עוסק הרבה מאוד ברמזים,
בעולם הרמזים.
וברשותך אני רוצה להביא שני רמזים,
אחד מהגאון מווילנה ואחד מרבנו הארי, רבנו הארי אומר אותו, ובדור שלנו פענחו את הרמז הזה.
הגאון מווילנה עוסק בגמרא במסכת סנהדרין דף ל.ח.
שעות עבי היום.
כן? הוא עוסק כאן בבריאת אדם הראשון.
שעה ראשונה הוצבר עפרו,
שנייה נעשה גולם,
שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה,
חמישית עמד על רגליו, שישית קרא שמות.
אומר הגאון מוילנא, מעניין אותי לדעת
מתי השעה החמישית.
כי אדם הראשון זה שם קוד, למי?
לכנסת ישראל.
לבריאתה של כנסת ישראל.
ומכיוון שכל יום בגלות,
בכל יום בבריאת העולם מקביל לאלף שנים של היסטוריה.
יש שישה
ימים כנגד ששת אלף יפסות היסטוריה והשבת היא כנגד האלף השביעי.
אנחנו יודעים שהשבת לא מתחילה רק בשבת, היא מתחילה כבר בחצות יום.
אז אומר הגאון לה, אם אני הולך עם הגמרא הזאת עד הסוף,
אז אני מבין שבשעה החמישית אמור לקרות משהו.
המושג שנקרא אדם, אתם ישראל, אדם אתם, אתם קוראים אדם ולאומות העולם קוראים אדם,
אמור לעמוד על רגליו.
להגיד הנני.
עד אז יהיו כל מיני תהליכים,
אבל...
והפעימות הן יהיו פעימות של 42 שנים.
בואו נחשב את זה.
אמרנו שבעצם כל יום מקביל ל-1,000 שנים, נכון? כי 1,000 שנים בעיניך,
כי יום אתמול כי יעבור. אז כל יום זה 1,000 שנים.
כמה זה שעה, אם כך?
כמה שנים זה שעה?
1,000 לחלק ל-24. כמה זה יוצא?
מה?
אני צריך לדעת בדיוק
41.6 זה שעה אחת.
מה?
6-6, יפה.
אז בואו נחשב.
חמישה ימים זה חמשת אלפים שנה, נכון?
הלילה בין חמישי לשישי, 12 שעות זה עוד חמש מאות שנה, זה כבר חמשת אלפים וחמש מאות שנה.
עכשיו צריך שעה חמישית, אז ארבעים ואחת נקודה שש שש כפול חמש, כמה זה יוצא?
מאתיים ושמונה נקודה שלוש.
נוסיף את זה לחמשת אלפים וחמש מאות, זה חמשת אלפים שבע מאות ושמונה נקודה שלוש.
או באותיות, ה' אלפים תש״ח בשליש הראשון של השנה,
והשנה למלכים ולמדינות מתחילה מניסן,
אומרת המשנה בראש השנה.
כלומר, בשליש הראשון של שנת תש״ח המתחילה מניסן יעמוד אדם,
עם ישראל, על רגליו ויאמר הנני.
זה רמז מהגאון לווילנה.
זה התחלה,
זה רק עומד על רגליו, יש לו עוד להמשיך הלאה,
לקרוא שמות, יש לו עוד התקדמות.
אבל ההתחלה של העמידה על הרגליים תהיה בתש״ח.
למה זה חשוב?
כי בגלל שהגאולה,
הגאון לווילנה צופה אותה בצורה ארצית,
היא לא תהיה גאולה נשיאית,
אז יוכלו כאלה להגיד, טוב, זה מה, זה הקדוש ברוך הוא עשה? זה, זה בן גוריון עשה, זה הוא עשה.
אז עולם הרמז אומר לך, תקשיב, תקשיב, אל תתבלבל, אל תטעה, זה עטוף בבגדי חולין, זה קודש קודשים.
הקדוש ברוך הוא מנהג את עולמו בכל מיני דרכים,
הוא בחר לנהג את עולמו דרך הדרך הזאת, אל תתערב לו. אתה תגיד לקדוש ברוך הוא הולך לגאול את עם ישראל, הוא בחר בדרך הזאת, זה הדרך שהוא בחר.
כביכול, הוא בחר בציונות המעשית הקדוש ברוך הוא, אפילו לא בציונות המדינית,
בציונות המעשית.
אז זה רמז מגון לדין לה,
שנאמר 200 שנה קודם לכן.
אלפים תש״ח.
גם במגילת רות מופיע הרמז הזה,
שוב פעם, הכל התחלות
על הפסוק, ועתה כי אמנם,
כי גואל אנוכי, וגם יש גואל קרוב ממני.
ליני הלילה, הליני הנון היא גדולה,
ליני הלילה, שם נון גדולה,
והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי חיה אדוני שיכבי עד הבוקר.
עכשיו על הפסוק הזה אומר רבנו הארי,
בשם רבי חיים ויטל, אומר בפסוק הזה סוד הגאולה. הוא לא מסביר למה. הוא אומר אבל בפסוק הזה סוד הגאולה.
הוא כותב.
לא צריך, זה ברור שהפסוק הזה סוד הגאולה, כלומר רבנו הארי אומר את זה קודש קודשים, אבל אפילו זה זועק מהפשט.
כי כל כך הרבה פעמים מוזכרת כאן המילה גאולה, גואל, גואל, גואל, אז ברור שיש כאן גאולה. וגם הפסוק עצמו,
יש פה נון גדולה, ליני הלילה, כלומר זו נפילה לתוך תהומות של לילה. מהו הלילה?
הגלות,
כמובן חיים הקדוש שאתה גם מביא את הפסוק הזה כמה פעמים בפירוש שלו,
ליני הלילה
עד הבוקר.
מהו הבוקר? בוקר זה גאולה.
והיה בבוקר, אם יגאלך טוב,
יגאל.
אם יגאלוך ממעשיך הטובים,
מצוות, עם ישראל יקיים זה, יגאל בזכות המעשים שלו, מעולה תהיה גאולה. ומה יקרה אם לא יהיו מעשים טובים?
מה יקרה אם לא יהיה מספיק?
ואם לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי חי אדוני שכבי עד הבוקר.
הרקנתי אומר את זה במפורש,
תלמיד הארי.
ליני הבוקר, הלילה הבאה בבוקר, אם יגאלך טוב יגאל וכולי,
רוצה לומר, ליני הלילה בזמן הגלות שנמשל ללילה,
כדעת אמרת אשת חושך ואי לילה בו תרמוס כל חייתו יער.
ארמז לכוחות האומות. והיה בבוקר,
בזמן הגאולה, אם יגאלך טוב, כלומר
אם תהיה ראולה להיגאל מחמת מעשים טובים שיעשו ישראל, מעולה ייגאל.
ואם לאו וגאלתיך אנכי,
אחי אדוני,
כדעת אמרת, למעני למעני אעשה וכתיב לא למענכם. אז הפסוק הזה בפשט מספר את סיפור הגאולה, אבל מתי תהיה?
אנחנו בדור שלנו יודעים.
מפני שהמילים שכבי עד הבוקר,
יש הבוקר, זה בוקר ידוע, בה' הידיעה.
שכבי עד בוקר זה 708 בגימטריה.
שכבי עד בוקר, תעשו חשבון 708. הבוקר זה ה' אלפים 708. אז כתוב בפסוק,
עד מתי זה יהיה? עד מתי נשכב? מתי יעמוד על רגליו? זה הרי ממשיך את הגמרא מסכת הנדרין. בה' אלפים תש״׳ יעמוד על רגליו כי עד אז הוא שכב.
ועוד רמזים רבים מופיעים גם בספר דניאל וגם וגם וגם.
חוזר עולם הרמז כדי להגיד לנו שכשעומד בן גוריון ומכריז על המדינה,
כמובן,
זכויותיו רבות מאוד, רוח האומה נוססה בו להוביל את המהלך הזה,
להכריע על ההכרזה, למרות הלחצים
של האמריקאים ושל עוד וכל הפחדים והחששות וכולי,
אבל הוא קצה של איזה תהליך שעוד קודם לו, הוא קצה של חודש אייר שלם שדוחף כל הזמן את הגאולה. הזמן הזה הוא זמן של גאולה. עכשיו, את הזמן הזה, מה שמופלא
והקמת מדינתנו, בניגוד לתארכים הקודמים שאפשר להגיד שכאילו
שלמה המלך כיוון את זה בחודש אייר, כי הוא הכיר את תכונת הזמן, פה לא אנחנו קבענו מתי תקום המדינה, זה הבריטים החליטו שהם עוזבים ב-15 במאי, ולא אנחנו, נכון?
לא הבריטים ולא אנחנו, אלא הקדוש ברוך הוא מסובב את זה ל-A באייר, כי זה התאריך.
כן, ברור שאנחנו בגאולת לא זכו,
בעיטה.
זה השואה.
אם היינו זוכרים, זה גאולת אחישנה כשיש לפתרון שואה.
מספרים על הגאון מווילנה,
תלמידו הרב חיים מגבולוז'ין מספר שהגאון היה הולך בחדרו
והיה אומר, ריבונו של עולם, אני עומד על כך
שלפסוק יש פשט,
ושתקיים בנו את הדרך השלישית.
מה הכוונה?
הרי הגמרא אומרת, או,
או, אם זכו, אחישנה.
לא זכו, בעיטה.
והגראג כבר מבין שאנחנו בקטע של לא זכו.
רק שנבין, מה זה זכו או לא זכו?
מה הכוונה זכו או לא זכו? אם הם יתפללו הרבה ויגידו,
אם זכו ויבינו שצריך לעלות לארץ ישראל, אז הכל יהיה הרבה יותר מהיר.
כלומר, אם ינצלו את ההזדמנויות שהקדוש ברוך הוא ייתן להם לאורך הדרך לעלות לארץ ישראל, בזמנים שעוד היה אפשר, והיה אפשר,
אז באמת הגאולה תהיה הרבה יותר מהר, ואני יכול לתאר לך כרגע את סיפור הגאולה בצורה אחרת לגמרי, בסדר?
בשנת 1917 נגמרת מלחמת העולם הראשונה.
הבריטים מקבלים את ה... ה-18. הבריטים מקבלים את המנדט על הארץ תוך שנה וחצי, שנתיים,
במידת סן רמו.
מביאים פה נציב יהודי,
נציב עליון יהודי.
כן, אבל היהודים לא היו אוכלוסייה מובחנת במלחמת העולם הראשונה.
הם סבלו כחלק גדול מהסבל העולמי הכללי.
אז אני אנסה לצייר, אינכי נעמי, גם יכול להיות. אני אנסה לצייר את זה בציור הקרוב אלינו.
כן, אבל, נכון, יפה.
גם זה היה, אבל בואו נלך על ההזדמנות הקרובה.
מתמנה כאן נציב בריטי,
אליעזר שמואל, הרוורט סמואל,
פותח את השערים ותאר לעצמך שבזמן פתיחת השערים היהודים מסתערים, עולים לכאן
שלושה מיליון יהודים, שני מיליון, לא יודע, עולים, עולים, עולים, עולים, עולים, עולים, עולים. הם יכולים להגיע לכאן עם הכסף, עם הרכוש, עם הכול.
כנראה בריטניה לא הייתה יכולה לחזור בה, כמו שהיא עשתה אחר כך, כנראה האיום הערבי היה פחות.
כנראה הייתה קמה מדינה כאן
עשר שנים לפני שהיא קמה.
אולי כבר ב-38 הייתה קמה מדינה.
מה זה אומר על השו...
מלא מלא דברים.
זה לא קרה. הגרר רואה שזה לא קורה.
שהיהודים לא יעזבו את הגלות בהמוניהם מרצונם.
עד היום, אנחנו 71 שנים אחרי קום המדינה,
עדיין, לבושתנו,
רוב הריכוז היהודי הגדול בעולם הוא עדיין בארצות הברית ולא בישראל.
אחוז
עוברים אותנו בקצת, אבל עדיין זה שם. כמובן, ההתבוללות וכו' זה השתנה,
עדיין זה שם.
יותר ממיליון ישראלים שכבר היו כאן, הם
נמצאים שם.
כלומר, אתה מבין שזה,
ממילא המחירים, ממילא השואה וכו'.
אבל הגרע, התחלתי לספר לך,
היה הולך בחדרו ואומר לקדוש ברוך הוא, אנחנו עומדים על האפשרות השלישית,
שזה לא יהיה או-או, או בעיטה או אחי שנה, אלא זה יהיה בעיטה,
ובתוך, אני, מה שכתוב, הפסוק אומר, אני ה' בעיטה אחי שנה.
בתוך המהלך של בעיטה יהיו דילוגים. יהיה איזה, הקדוש ברוך הוא ייתן לנו מדי פעם ככה איזה זה, וידליג אותנו, אופ, טופ, טופ.
ואפשר להגיד שהדבר הזה מתקיים. מלחמת ששת הימים זה סוג של דילוג בתוך המהלך הטבעי.
העלייה של יהודי רוסיה זה סוג של דילוג אדיר בתוך המהלך הטבעי.
התפרקות צבאות ערב זה עוד סוג של דילוג. כלומר אנחנו הולכים, הולכים, הולכים, הולכים, מדי פעם בא הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אני רואה שזה, יאללה, ניתן לכם עוד איזה דילוג,
מקפיץ אותנו פתאום בבת אחת כמה מדרגות.
יש הפתעות, יש הפתעות בחיים.
הרצל,
שהוא היה יהודי, כמובן בעל תודעה היסטורית מופלאה מאוד.
מה?
היום ההוללת שלו זה ביודיער, לא ידעתי.
כף תמוז יום הפטירה, לא ידעתי שזה יהודייה.
אז אחרי, הוא בעצם עושה את הקונגרס הציוני בבאזל.
במושגים של היום זה לא היה האירוע הגדול, כן,
במושגים של היום. במושגים של אז ודאי היה האירוע הגדול. אז הוא אומר,
בבאזל הקמתי את מדינת היהודים.
כולם מכירים את המשפט הזה, אבל המשפט המלא הוא,
אילו הייתי אומר דברים אלו בקול רם, היו צוחקים עליי.
בעוד חמש שנים, אולי,
ובוודאי שבעוד חמישים שנה
יכירו בכך כולם.
כן?
באתי בלי הטלפון שלי.
טוב, אתם מכירים, יש דברים של ז'בוטינסקי שהוא אומר בתשעה באב, מכירים את הדברים שלו?
תשעה באב ת'צ״ח,
ז'בוטינסקי עומד ומדבר אל יהודי פולין ואומר, אני מתחנן לפניכם בשנייה האחרונה.
עוד רגע תהיה לכם
סכנת השמדה. הוא מדבר על המילה השמדה, אני רואה את זה בעיניים.
זה גם השנה שנכתב בשיר
של גבירציג, מרדכי גבירציג,
אחים אצילו שרפה.
השיר הזה לא נכתב בכלל על השואה, הוא נכתב על פרעות שעשו פולנים ביהודים.
כן, מה?
איך קראו לו?
השם של... אה, בעיירה של... כן.
ולא חמיניצקי, מה חמיניצקי? זה שלוש מאות שנה חמיניצקי.
היה שם הפולנים, החוק הפולני של הפולנים, השיר האחים אצילו שרפה נכתב על פרעות פולנים ביהודים, גם ב-38' וגם
בקלצי אחרי השואה.
הרגו הפולנים ביהודים ועוד בהרבה מקומות.
וז'בוטינסקי אומר,
מי שיזכה לעבור את הקטסטרופה, אגב, המילה הרוסית לשואה זה קטסטרופה,
הוא יראה את תקום המדינה, הוא אומר, אני רואה את זה באופן ודאי, זה ברור, אני לא אראה את זה, אבל הבן שלי ודאי יראה את זה.
אז אנשים כאלה, כמו ז'בוטינסקי, כמו הרצל, עם תודעה היסטורית,
אנחנו מבינים שמדינת ישראל לא קמה ב-A באייר, היא קמה,
גם לא הרצל הקים אותה, כלומר, הרצל התחיל את החזון, הוא רואה 50 שנה קדימה,
אבל אנחנו רואים שחודש אייר חותר עוד מהתנ״ך, עוד מנוח, הוא חותר להתחלת התיקון.
עכשיו מי שעד שלא מראים לו דבר גמור הוא לא רגוע, אז באמת יהיה לו בעיה עם חודש אייר. מי שעד שהוא לא רואה את הכל פיקס,
אז באמת זה בעיה.
אבל מי שיש לו קצת עיניים לראות, אם הרצל היה,
כמה גלגולים הייתה צריכה לעבור התנועה הציונית עד שבאמת יצאה ממנה משהו, הרצל התחיל בסך הכל קונגרס, הרצל בסך הכל פעל
עשר שנים, זה כל הסיפור.
ואני זוכר שהאידיארטי היממה אותי.
כן, שהוא בסך הכל פעל עשר שנים.
מ-34,
מי שהיה בן 34 עד שהוא נפטר בגיל 44.
מין לפיד שנדלק,
אגב, את רוב הכינוסים והדברים הוא מימן מכספו.
הייתה משפחה עשירה, והיה משפחה של אשתו.
הוא מת מרושש לגמרי,
ממש בלי כסף,
כי את רוב הקונגרסים וזה הוא מימן ואת המסעות שלו בכל העולם הוא מימן מכספו.
בסך הכל פעל עשר שנים, זה הכול.
זה לא עכשיו,
הוא גם נפטר בגיל צעיר מאוד, בגיל 44, היה חול ללב.
עכשיו עשו מוזיאון הרצל, עשו כאן איזה מוזיאון יפה.
אז מי שרוצה שיראו לו דברים גמורים,
בסדר, אז זה לא גמור.
זה התחלה.
זה התחלת היסוד. מי שיש לו איזושהי ראייה מרחבית קצת, תלת-ממדית, מסוימת,
יכול לראות איך דברים מתפתחים,
הוא באי באייר יתעלל המתעלל, הוא השכל בידוות, הוא יגיד הלל.
מי שיודע לפתוח את השדה הרוחני שלו ולהבין שבן גוריון, עוד פעם,
עם הזכויות העצומות שלו,
הוא ממשיך של איזה משהו שהתחיל לפניו.
התחיל אותו כמובן הרצל לפניו, אבל לא התחיל אותו רק הרצל,
אלא התחילו אותו אנשים אחרים. בואו נראה רגע את הדברים של הרב קוק.
הרב קוק אומר, זה לא אורות התחייה, זה טעות, זה ישראל לתחייתו,
לא ישראל לתחייתו, זה אורות ישראל.
אין המדינה,
אנחנו עכשיו נמצאים בספירת העומר, אז ברשותכם, ממש כמה,
נשתמש בכמה ביטויים של קבלה, הרב קוק היה מקובל,
גדול מאוד.
הוא פיתח
שפה
שבה במקום להשתמש במונחים הקבליים,
הוא הפך אותם למונחים פיוטיים, שיריים, שמאפשרים יותר הבנה, אבל זה יושב על מונחים קבליים.
מאוד מאוד דומה למה שעשתה החסילות לקבלה, לקחה את המושגים הקבליים והפכה אותם למונחים בנפש,
יותר קל להבין אותם.
הפסקה הזאת, לדוגמה,
אין למדינה העושר העליון של האדם.
זה ניתן להיאמר במדינה רגילה,
שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה.
כלומר, עירייה,
עירייה, מישהו, אני גר בפתח תקווה, מישהו מייחס קדושה לעיריית פתח תקווה?
אנחנו אומרים תפילה לשלום העירייה בשבת בבוקר מול ארון הקודש? לא.
עיריית פתח תקווה או כל עירייה אחרת היא גורם חשוב מאוד,
אנחנו רוצים שהיא תצליח,
כי היא משרתת את התושבים, אבל אתה לא מייחס לה איזה קדושה.
מעבר לכבוד הבסיסי שצריך לרכוש לכל עובד ציבור.
אבל אצל אומות העולם זה גם ביחס למדינה. המדינה היא חברת אחריות גדולה, חברת ביטוח, אינשורנס,
שנשארו המוני הידיעות שנטר את החיים של האנושיות מרחפים ממעלה
ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון,
שהוא באמת העושר היותר גדול של היחיד.
מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם העושר.
סולם העושר זה היום סולם של ה-OECD.
משהו כזה בסולם האושר,
כי התברר שמה שמוביל הכי הרבה לאושר זה שני דברים,
משמעות ושייכות.
שני הדברים האלה יש לנו כאן.
אדם שנמצא בישראל, הוא מרגיש שהוא חלק מאיזה מסע של משמעות.
אנחנו פה באיזשהו סיפור,
והשייכות, הערבות, החום, העזרה ההדדית, המשפחתיות.
ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא השם בעולם.
תסתכלו,
יש כל מיני חומרים, יש ספר שכתב,
אז ברח לי השם שלו זה נקרא שלושה ימים באייר.
הוא מתאר את גימ...
איך?
שרף. כן, כן, שרף, כן. הוא מתאר את כל הדיונים שהיו בגימל, דלת והאי באייר.
אז בין השאר מופיעה שם התלבטות לגבי איך יקראו למדינה,
מה יהיה השם שלה.
היו כל מיני שמות. לדוגמה, השם המקובל עד להאי באייר היה מדינה עברית.
מדינה עברית, עלייה חופשית. זה היה היישוב העברי.
באמת רצו לקרוא לה מדינה עברית, אבל אז אמרו לו, המדינה העברית,
אני נכנס כאן לבעיית הזהות, אז מי נקרא עברית? לא רצו להיכנס לסיפור הזה. ואז אמרו מדינת ציון.
אבל ציון זה שם של ירושלים וזו אפשרות שנייה רק מירושלים.
ואז אמרו מדינת ארץ ישראל, לא, אבל זה לא על כל ארץ ישראל.
ואני נכנס כאן לסוגיית הגבולות.
היו כל מיני אפשרויות, הלו ירדו, בסוף החליטו מדינת ישראל.
אבל זה היה נתון בהתלבטות. הרב קוק מתנבא.
הוא לא, הוא אומר, זה המדינה, זה השם שלה, מדינת ישראל.
ואז הוא אומר, יסוד כיסא השם בעולם,
שכל חפצה הוא שיהיה השם אחד ושמו אחד. עכשיו, יסוד כיסא השם בעולם זה מושג בקבלה.
ספירת היסוד,
העניין שלה הוא שהיא לוקחת הרבה מאוד רעיונות
ומתרגמת אותם למשהו מעשי.
זה, כמו שאמרנו, יוסף הצדיק,
שמידתו יסוד, יש לו כישרון מעשי.
זה משיח בן יוסף.
הרבה אנשים, הרבה רעיונות, גאולה, עזוב גאולה, חביבי, מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
יהודים צריכים להגיע לארץ ישראל, מה צריך? מטוסים, עלייה בית,
שליחים, זה יסוד.
זה יסוד.
זה ספירת היסוד.
היסוד בונה כיסא.
כיסא זה משהו שפונה אל הארץ ארבע רגליים.
הוא יושב,
כן, כיסא. אבל מי יושב על הכיסא?
יו״כו״כ, השם.
יסוד כיסא השם בעולם.
עכשיו, הוויה יו״כו״כ זה אחד משמות השם שהוא כנגד התפארת.
הוא כנגד התפארת, כן?
אז להגיד יסוד כיסא השם בעולם זה בעצם להגיד
יסוד שבתפארת.
ה' באייר זה יסוד שבתפארת.
כשהם אומרים
בטקס הדלקת המסורות הוא לתפארת מדינת ישראל,
בעצם הם אומרים הוא לתפארת היסוד.
כי מדינת ישראל היא יסוד, כל העניין שלה זה יסוד, היא בונה כיסא, היא בונה פלטפורמה ארץ מדינה כבישים בתים צבא פלטפורמה בונים את זה
על הפלטפורמה הזאת יש רוח
ועליה יהיה נשמה, ועליה יהיה משיח בן דוד.
עליה יהיה
השם בעולם. בלי כיסא אין למה לשבת. עכשיו תעשו, תשמעו חשבון יפה.
לא זוכר מי אומר את זה כבר.
כתוב כי יד על כס ים, מלחמה להשם בעמלק מדור דור.
יש לקדוש ברוך הוא מלחמה בעמלק,
שעמלק הוא לוקח את שם השם ואת הכיסא וחותך מהם אותיות.
מכס הוא לקח את מה?
את האלף,
ומאיה הוא לקח את הווה.
כלומר אין לו בעיה שיהיה כס, הכס הקדוש כאילו,
ושיהיה יוד קיי, שהרעיון היהודי ירחף בעולם,
אבל שלא יהיה כיסא בארץ.
איזה אותיות חסרות?
א',
ו' ו'
ה',
נכון?
על זה נאמר,
כי בחר אדוני בציון איבה למושב לו.
א', ו', ו', איבה למושב לו. מה עם מחיית עמלק?
שמחזירים את הא', והא', והא', ומה עושים?
מושב לקדוש ברוך הוא, כיסא.
זה מדינת ישראל, ככה מגדיר הרב קוק. יסוד כיסא השם בעולם.
עכשיו, אם אתה, יש לך כיסא ואף אחד לא יושב עליו,
אז גם חבל.
יש שייתק אותי בטיפול, גשטלט,
אתה מדבר על הכיסא הריק,
אבל במציאות זה לא עובד ככה,
זה הכיסא, צריך שמישהו יישב עליו.
אז המדינה לא יכולה לבנות רק כיסא,
המטרה של הכיסא שיהיה עליו איזשהו תוכן,
אבל תוכן בלי כיסא אין לו איפה לנחות.
אז אתם רואים שהפסקה הזאת בעצם הרב קוק אומר, אני יודע שמדינת ישראל קשורה לשתי הספירות, ליסוד ולתפארת.
יסוד זה פנייה על המציאות וההשפעה,
תפארת זה איזושהי הרמוניה,
איזושהי הרמוניה בין קודש לחול, התאמה בין מסורת לחידוש,
בין עבר לעתיד, זה מה שבעצם המדינה צריכה לעשות.
זה נקרא יסוד שבתפארת,
זה A באייר.
אחי ורעי,
אנחנו שואלים את עצמנו מאיפה התחילה המדינה,
מתי הוקמה המדינה.
יש לזה כל מיני תשובות.
ראינו שחודש אייר הוא,
השורשים שלו בתור התחלתא דה גאולה לא התחילו מהגאולה שלנו, הם קדמונים.
זה לא בא חלילה לצמצם את
A.B.R. שלנו, זה רק בא להגיד שהוא יושב על ציר אלוקים מבריאת העולם עד אלינו.
אבל לפעמים אפשר גם ללמוד דברים ממה שנקרא מסיח לפי תומו.
אנחנו נציין בעזרת השם השנה יום הזיכרון לחיילי מערכות ישראל,
ויפרסמו את המספר המעודכן,
אנחנו בדרך כלל מפרסמים את זה היום,
שלא ייפול אף חייל יותר, אף הרוג.
קודם כל, עצם העובדה שאנחנו סופרים,
זה כבר גאולה.
כי מישהו ספר בגלות?
מישהו יודע להגיד כמה נהרגו בשואה?
שישה מיליון זה לא מספר,
זה אמירה של לא פחות משישה מיליון. אולי זה שש מאה, שש מאותיים, שש וחצי, שבע, יש קרובים שבע.
מישהו יודע כמה פטלורה הרג?
מישהו יודע כמה נהרגו ביתר ובתח ובתת? מאה, מאתיים.
כן, מי שעושה סיור בפולין,
או באוקראינה, מגיע לבאבי יער, מגיע לפונאר.
פה שוכבים
בין 80 ל-100 אלף יהודים. מה זה בין 80 לזה? 20 אלף יהודים, אתה לא יודע.
לא יודעים.
לא יודעים כמה בדיוק. לא. בין לבין.
ואנחנו יודעים עד רמת הבודד,
כל אחד,
מה הוא, מה הוא עשה, משתדלים, איפה הוא היה, מה הוא עשה. כל שנה גם מגלים.
הנה, רק השנה. רק השנה הובאו לקבר ישראל זכריה באומל והטייסה, איך קראו לו?
יקיר נווה.
נתנו אותו בכנרת.
ניצלו את ירידת הכנרת בקיץ.
ומצאו את זה שהוביל את המבצע, ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, הוא
תת-הגופה הטן-ישראלי.
זכינו,
למדנו ביחד במחזור.
אז זה עצם העובדה שאנחנו סופרים, זה עצמו הגאולה, צריך לדעת.
אבל יותר מזה,
כשאתה סופר אתה אמור להתחיל מהאנשים, איפשהו. צריך לקבוע מאיפה מתחילים, נכון?
אם אתה רוצה לספורט, אז צריך לראות ממספר אחד.
מי האחרון? אנחנו יודעים
מי האחרון.
מה שהיה עד השנה, אבל מי הראשון?
וההחלטה כאן היא החלטה מאוד משמעותית, כי אתה בעצם מגדיר מאיפה מתחילים את הסיפור.
אז מי הראשון?
זה ודאי לא צהר, לפני כן היה הגנה, אצל,
נתחיל מנילי אולי, השומר,
בר גיורא, אלכסנדר זייד, לאיפה ללכת?
אז הלכתי לאתר יזכור ובדקתי.
ההרוג הראשון באתר יזכור,
לא,
צורף, מי אמר צורף?
אתה.
צורף זה הסבא של יואל משה סלומון,
הוא מופיע באתר של נפגעי פעולות האיבה של ביטוח לאומי.
אני הלכתי לאתר של לזכור של משרד הביטחון.
באמת, שלמה צורף,
שלמה?
מה?
אז יש אתר, יפה, אז זה עוד צורף באתר הגבורה,
יש אתר של ביטוח לאומי,
אני הלכתי לאתר רשמי של לזכור, משרד הביטחון,
אהרון הרשלנד.
בן חנה ויוסף שמואל נולד בשנת תראשיות בהונגריה,
אביו תלמיד חכם ורב נודע,
יש ברבנות,
בתי הונגרין, התגוררה מחוץ לחומות העיר העתיקה בשכונת משכנות שאננים.
למד תורה בשנת תרשלמית ג' הייתה שנת ברוכת גשמים, היהודים היה להם הרבה כסף, מים,
הערבים שפרעו את הפרנסה נשמטת התחילו לשלוט על בתי היהודים,
וביום ב' בראש חודש תב' תרשלמית ג', 1873,
לפני פתח תקווה עוד,
פרצו כמה ערבים בבית המשפחה,
אהרון הפסיק ללמוד, הבריח אותם, רדף אחריהם וניסה לטופסם.
הערבים שפחדו שם יזוהו על ידו, ירו בו.
נפגע ב-12 כדורים, עבר לבית חולים, וביום ו' טבת, ינואר 73,
מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין של הר הזיתים בירושלים,
אלמנה, בת, אורים ואחים.
זה כן. עכשיו אני אומר, היום כנראה אהרון הרשלר לא היה עומד בצפירה.
יכול להיות. כן, הוא כנראה...
זה ההרוג הראשון.
זה ההרוג הראשון.
כלומר, בעצם מה מספר לנו האתר יזכור?
אבל גם צורף זה אותו עניין.
גם הרשנר וגם צורף הם כולם פורצי החומות. מי הם פורצי החומות?
תלמידי הגאון מווילנה.
הם פורצי החומות. הוא הרי שלח אותם ליישב את ארץ ישראל ולצאת מן החומות,
ובעצם מדינת ישראל מספרת על עצמה שתחילת המפעל הציוני והמקומות שמהם אנחנו מתחילים לספור זה עוד צורף, או הרשנר,
ששניהם תלמידים של ריבלין והרבילל משקלוב שהם תלמידי הגאון מווילנה.
אז משם זה התחיל.
כלומר, מי שהתחיל את התנועה של הקמת מדינת ישראל, אני לא מדבר עכשיו לפי השיעור התורני שאני מעביר לכם, אלא לפי האתרים של מדינת ישראל בעצמה. ההכרעה ההיסטורית כביכול,
שהיא אף פעם לא אובייקטיבית ההכרעה ההיסטורית, אבל בוודאי אם הייתה כאן איזו הטייה,
הייתה אמורה הטייה לכיוון ההפוך, אולי לכיוון הזה,
זה תורת הגאולה של רבנו הגרע.
ותראו מה כתוב על פורצי החומות וחלק מהאתרים, שבעה, זו שכונת נחלת שבעה.
שבעה היו האנשים שקמו ויצרו את תחומת העיר העתיקה ותקעו לתד במדבר השומם, והתנגדו להם,
והאנשים שלהם רצו להתגרש מהם וכולי.
הם פרצו את תחומות העיר העתיקה והניחו את היסוד להקמת העיר החדשה.
אחרי זה זה לא הספיק להם, אז הם הלכו לזה,
להקים את פתח תקווה וכל זה.
רבי יוסף ריבלין, עצר להילל ריבלין, הנשיא שלנו כאן הוא דור שביעי לחבר'ה האלה,
מתלמידי הגראר, מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים,
למד בישיבות עץ חיים וכו',
במסגרת פעילותו עזר למאות עניים וכתב עליו יחיאל מיכאל פינס בעיתון החבצלת. הוא האיש
אשר החל בבניין הפרברים מחוץ לחומת ירושלים, הניח את אבן הפינה לאגודת נחלת שיבה,
ייסד את מאה שערים,
וייבן את משכנות ישראל,
ביעץ עם זיכרון השר מונטיפיורי בשכונות
מזכירת משה אוהל משה ימין משה
על ידו התכוננו כנסת ישראל עזרת ישראל זיכרון נתודיה שערי צדק כל הפרברים האלה מצבות קיימות תמא לדור דור
אשר אין בכל כוח עין צרה ולב רע לבטלן כי אבן מקיר תזעק וחפיץ מעץ יעננה ידיים אמונות בנו אותנו כי הגראג המאוד הקפיד על אנשי המנה
ולא נמצא בנו מחוש גזל אפילו שווה פרוטה".
אז משם זה מתחיל.
יער מנוח
דרך המדבר, דרך בית ראשון,
דרך בית שני,
דרך הגאון מווילנה, דרך תלמידי אגראנט,
דרך אהרון הרשטלר ושלמה צורף,
דרך כל ה... זה עד לאי באייר שלנו, תש״ח, כל הדבר הזה חותר להקמת המדינה. ואנחנו מבינים שהקמת המדינה יושבת על איזה ציר מאוד מאוד ארוך,
כמובן תחנה מאוד משמעותית, וזה נותן
פרספקטיבה ועומק אחר ליום העצמאות,
שנזכה לחגוג את החג הזה בגודל הראוי, אמן ואמן.
מועדים לשמחה, לגאולה שלמה. ברוכים כולם.
