אנחנו יוצאים השנה בשנה מעוברת
צריכים להבין מה הכוונה שנה מעוברת מה זה עושה לנו מבחינת פסח
מי כתב את השיר אביו הגיע פסח בא?
מי כתב את זה?
מה?
אביו הגיע פסח בא?
לא יודעים?
לא יודעים?
מה זה לא היית בגן?
מילא היום הילדים לא יודעים אבל אתה?
אוי אוי אוי, מי, מי כתב את זה?
לאי, לפניה, לפניה. אולי ביאליק, אולי, לא יודע.
טוב, אם מישהו יודע, יש לכם פה בטח את המכשירים,
אל תיכנסו במכשירים.
בסדר?
לי אין, מה אני אעשה?
בכל מקרה,
המושג אביב
הוא מושג שמשתמשים בו היום לא על פי משמעותו בדברי התורה.
זה בכלל משהו אחר.
ושנת העיבור שאנחנו נמצאים בה השנה,
שנה שבעצם מבטאת לנו את העניין הזה של בוא האביב.
והאביב הוא לא תקופה
בדברי התורה.
יש פסוקים מפורשים.
אביב
זה גידול של השעורה.
בסדר?
איך הפסוק אומר?
כי השעורה אביב.
לכן היא לא נוקטה.
היא לא הוכתה במכות.
במכות
היא הייתה נמוכה.
אני צריך אביב, הכוונה היא, אביב באש, גרס, קלוי.
למה אני צריך להסתכל על האביב?
הרי יש לי דברים מיוחדים שקשורים
לחג המצות,
שהם קשורים לאביב.
מצאת כבר?
יואו, איזה איטיות, הדור הזה.
האביב מבחינתנו זה לא תקופה, האביב זה הגידול של השעורה.
בסדר? בואו נראה בדף.
איך?
יפה בלהה.
בלהה.
של המשפחה.
איך?
עזוב את הלחן.
יפה בינה.
ראי סכנישת.
טוב, אתם רואים? אני גם לא... מה אני אעשה?
אני לא יודע דברים.
בסדר, טוב. שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע,
פסח ראה.
בסדר? אז היא כתבה אביב והיא התכוונה לתקופת האביב ואנחנו אומרים אביב,
התורה אומרת אבי, אבי מתכוונת לגידול של השעורה.
למה אנחנו צריכים שעורה בפסח? בפסח. בחג המצות, תראו, אני אנסה לדייק בלשוני, על אף שאני יודע שאף אחד מאיתנו,
אני לפחות לא תמיד מצליח לדייק בלשון.
מה זה פסח בדברי התורה?
פסח זה יום הקרבת קורבן פסח.
אז מתי חל פסח?
בי' בניסן,
14 לראשון.
מתי היה הפסח הראשון?
14 בינואר 1948, ברור?
2448. אז היה הפסח הראשון. יום העצמאות הראשון של עם ישראל,
שתמיד אנחנו רואים מה עשו בו בליל יום העצמאות הראשון?
מענגל.
ברור.
זה משהו מובנה.
עוד מעט נראה גם את הפלא יועץ, איך שהוא מסביר לנו מה מובנה בתוך כל העניין הזה.
אבל לשים לב, בדברי התורה הפסח זה יום, הפסח זה יום יד',
ואחר כך חג המצות שבעה ימים.
זאת אומרת, אם היינו דייקנים, מדויקים ומדברים בלשון התורה,
היינו אומרים שהיום אין לנו את יום הפסח,
אבל יש לנו את חג המצות.
ולכן מאוד מאוד,
השולחן הורך מדגיש את זה,
שאדם אסור לו להגיד אני קונה בשר לפסח,
כי פסח זה לא החג, פסח זה קורבן.
ואם אני אגיד אני קונה בשר לפסח,
בעצם מה עשיתי?
אני ראיתי פעם באיזה בית כנסת,
איזה גבאי אחד עושה מי שבירך
בעבור שהתנדב למקדש.
אוי ואבוי.
מה נעשה עם הכסף הזה עכשיו?
מה נעשה עם זה?
רק לפני שבועיים
נתנו
זכר למחצית השקל. מה לא נתנו?
מחצית.
זה דברים שכתובים במפורש.
זכר למחצית השקל, כי מחצית השקל,
אנחנו אומרים,
תשאירו אותו למחר, אולי היום עוד לא הייתה שקיעה,
ייבנה המקדש.
ייבנה המקדש, תוכל לתת, אבל ככה אתה לא יכול לתת.
בסדר, לשים לב לדיוקים בלשון התורה.
אנחנו הרבה פעמים כבר, מה שנקרא, אין לנו בית מקדש,
אין לנו קורבן פסח,
וזה לא מחויב אחד עם השני,
בסדר? מבחינה הלכתית.
פרופר
אין לנו צורך בבית המקדש כדי להקריב קורבן פסח
אפשר להקריב קורבן פסח
מה הבעיה שלנו שלא מקריבים קורבן פסח?
מה אמרתי הרגע?
שאין בעיה שאין בגדש כי רוצים לעזות את האדם כנגד מקום המזבח
לא על המזבח
נו
מה הבעיה הבאה?
טומאה
אפשר להקריב קורבן פסח בטומאה?
אם כולם טמאים
אז אפשר להקים קורבן פסח, תראו, הותרה הדחויה הזאת.
בסדר,
אפשר.
אז למה אנחנו לא מקים קורבן פסח? בגלל הווטרינר.
למה? הוא עושה חור באוזן לכבש.
בעיה.
הבן שלי, כשהיה לו עז,
בגבעה במצפה יריחו,
הוא לא הלך לווטרינר עד גיל שנה.
כי אחרי גיל שנה כבר פסול מקורבן פסח, אבל בינתיים
שיהיה כשר, אם אני במקדש, מה, אני צריך קורבן פסח, נכון?
ברגע שעבר פסח, ואחר כך זה כבר שנה, גמרנו, זה כבר
אי אפשר.
מה עושים היום?
דרך אגב, יש איזה יהודי צדיק אחד,
הבנים שלו למדו בישיבת מצפה יריחו.
במצפה הושעיה, איך השם שלהם, נכון?
יואו ברך להשם רוזנברג.
בקיצור, הוא בכוונה לא מחתים את הכבשים עד גיל שנה.
הוא אומר, ברגע שיתחילו להקריב קורבנות, יבואו אלי רק.
וכל האחרים, יש להם מום.
טוב, אז היום כבר השתכללו. מה עושים?
משתילים שבב.
בסדר, אתם רואים? טכנולוגיה עוזרת.
כן, זה לא, זה לא, זה תת-עורי, זה שום דבר.
בסדר, ברור העניין?
יפה. זאת אומרת,
כשאנחנו מדברים על, אז בסוף, אז למה לא מקריבים קרובה בפסח?
אז נגיד שלא הלכנו לווטרינר,
הוא לא שם חור, אז למה לא מקריבים קרובה בפסח?
כי מפחדים!
מפחדים.
זו הסיבה היחידה.
הרב נבנצל, שחילה אורחים טובים,
כל ערב פסח יוצא מהעיר העתיקה,
הולך רחוק, בדרך רחוקה,
כדי שלא להתחייב בקורבן פסח.
בסדר?
זאת אומרת, בסופו של דבר,
בסופו של דבר,
בסופו של דבר
אנחנו מדברים על פסח שזה קורבן,
ודברים על חג המצור שזה שבעה ימים לא קונים בשר לפסח קונים בשר לחג
אין בעיה
שום בעיה בכל מקרה לענייננו בואו ניכנס
אומרת לנו התורה ספר דברים פרק ט״ז יש את הדפים
שמור את חודש האביב ועשית פסח לאדוני אלוהיך כי בחודש האביב והוציאך אדוני אלוהיך ממצרים לילה
מצווה עלינו התורה מה זה שמור שמור זה לא זכור
מה ההבדל בין זכור לשמור? זכור זה מצוות עשה ושמור זה מצוות לא תעשה. אתה צריך להיזהר מלעשות את הפסח בזמן שהוא לא אביב. מה זה בזמן שהוא לא אביב?
מה זה אביב? אביב זה לא תקופה. מה אמרנו? אביב זה זמן שבו
הסעורה כבר בת שימוש.
כי אני צריך באור לטז בניסן לקצור את העומר ולהקריב את העומר.
בטז בבוקר ואז מותרת התבואה החדשה.
אז אני צריך לדאוג לכך
שיהיה אביב,
שמור את חודש האביב.
אומר לנו ראשי במקום שמור את חודש האביב
מקודם בואו שמור שיהיה ראוי לאביב. מה זה לאביב?
להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה.
אם אתה רואה שהשעורה עדיין לא גדלה עבר את השנה. לשים לב
זה נתון אחד,
לא יודע איך לקרוא לזה, בזכותו או בעטיו?
איך לקרוא לזה?
בזכותו או בעטיו יש לנו שני עדרים.
תלוי כל אחד, מתי הוא רוצה להגיע לפסח.
כן, אם הוא רוצה שני עדרים,
או שרוצה מיד להגיע לפסח.
בקיצור, בזכותו מבחינתנו, כי זה עבודת השם.
בזכותו של גידול,
בזכותה של גידול הסעורה יש לנו עדר שני.
זה מספיק.
יש לנו, עוד מעט אנחנו נראה ברמב״ם,
יש לנו עוד נושאים נוספים שאנחנו אומרים שהם
גורמים לכך שהשנה תהיה מעוברת.
אבל,
ועוד פעם אנחנו מדברים בזמן שהם מקדשים על פי הראייה ועושים את הכל על פי המציאות. לא בזמן שעושים על פי החשבון בלבד כמו בזמננו אנו.
שכל מה שיש לנו זה תוכנה.
יש לנו נוסחה
עם נתונים,
שעל פי הנתונים האלה אנחנו קובעים מתי שנה מעוברת ומתי לא.
דוגמה,
שבע פעמים בתשע עשרה שנה, מחזור קטן נקרא תשע עשרה שנה,
שבע פעמים בתשע עשרה שנה יש לנו שנה מעוברת.
מדוע?
אני טיפה ככה מקדים.
מדוע?
כיוון שיש לנו שנת חמה ושנת לבנה.
שנת חמה
365 ימים
ושש שעות,
או אומר הרמב״ם בדברי חכמים אחרים,
365 ימים וחמש שעות ובערך 50 דקות.
הבנו את המחלוקת בין החכמים?
כמה היא שנת חמה?
365 ו-6 או 365 ו-50, אני חושב 51, משהו כזה.
הבדל של תשע דקות. מה נפקא מינה?
האם בסיום 19 שנה אנחנו מגיעים בול על הדקה
לאיזון בין שנת הלבנה לשנת החמה,
או שיש לנו הפרש של שעה ומשהו.
ואז צריכים פעם בכמה זמן להוסיף גם יום.
זה ברור.
זה דיוקים.
בכוזריזם מופיע,
כל העניין הזה ששאל אותו המלך,
תגיד לי, מה אתם, זכופים דבועים? אבל זכופים דבועים,
תביא את כל החכמולוגים שלך,
כל התוכנים הרואים בכוכבים.
בואו נראה אם מגיעים לדיוק של החשבונות שלנו מזמן רבן גמליאל ולפני כן,
אבל קבע שיש מצווה לקדש על פי הראייה,
אם מקדשים על פי ראייה, את החשבון היה.
לא נולד היום החשבון.
לא רפורמה.
זה דברים שהיו. רק
משתמשים על פי ציווי ה'. אין לנו סנהדרין. אין לנו בארץ ישראל.
טוב, בעיה.
אבל הולכים לפי החשבון.
אבל נשים לב לנקודה הזאת שזה ככה הנקודות.
וזה מה שאומר בעצם הרמב״ם שההבדל בין שנת חמה לשנת לבנה
הוא בערך,
אני עוד פעם לא מדייק עוד מעט תראה בפנים את הדיוק,
11 יום.
בערך 11 יום.
שנת חמה היא ארוכה משנת הלבנה ב-11 יום.
מה יקרה פעם בשלוש שנים?
ניסוג בחודש.
אז אם חודש האביב שבו יצאנו ממצרים היה באביב, שנה הבאה הוא יהיה סוף החורף,
זאת עוד שלוש שנים, ועוד תשע שנים הוא יפתח לנו את החורף.
בסדר?
נשאיר בטור בשבט.
כן, כן, כן.
עוד פעם, עכשיו איזנו, שנה הבאה זה כבר 11 יום.
עכשיו מאזנים.
שנה הזו שנה מאוזנת.
יש בה יותר ימים,
וככה מאזנים.
בסדר? זה בעצם היסוד של העניין. ולכן אומרת לנו התורה,
שאמור,
אתה שמת לב שאני התעלמתי מאלה ומאלה.
וגם זה אתה תחפש לי מי כתב את השיר הזה, תנו לשמש לעלות,
דיכאון.
אתם מבינים את זה?
לא רק שזה דיכאון, זה פסימיות.
ונגיד את זה בשפה שלנו, כפירה.
כי השמש היא סטטית.
אנשים שלא מאמינים שיש איזושהי תקווה,
שנעצרים באמצע החיים,
אז הם שרים, תנו לשמש לעלות.
בסדר? אתה מבין אותי.
זה ברור?
זהו.
ואנחנו כל חודש ברכת לבנה.
יש פה עוד רווקים?
יש פה רווקים, בסדר?
בשעת ברכת לבנה זה היה ברכך, הרב משה בן טאוז, הרצי לך.
מי שברך,
קידשתי, תן לי לקדש.
בנות תבקשו מאבא, כי בנות לא אומרות ברכת לבנה.
בסדר?
ברור העניין.
זהו.
זהו.
ככה צריך.
בכל מקרה,
אנחנו מאמינים בחידוש.
סליחה שאני אומר.
עצם העובדה שאני עומד פה ברגע זה,
ואנחנו מדברים על חג המצות,
על הפסח,
מישהו יכול לא להאמין באמונה שלמה שיש התחדשות?
אבל זה הבסיס לכל, אתם יודעים מה אני אקפוץ, אני אקפוץ, מה אני אגיד לכם, אני אקפוץ,
אני לא אוהב את זה אבל בסדר, בואו נקפוץ, תסתכלו בעמוד,
עמוד 2,
למטה
אומר לנו הרב פלא יועץ
פסח הוא חג קדוש מאוד, על מה אומרים קדוש מאוד?
על איזה יום?
יום קדוש בימי, מה?
יום הכיפורים בתרבו, מה אומר לך פלא יועץ?
תראה איזה פלא,
פסח הוא חג קדוש מאוד, עכשיו תשימו לב,
זה כבר לשון חכמים, זה מעורבב.
מה היינו צריכים להגיד אם היה לנו קורבן פסח? היינו רואים חג, המצור, פסח.
מי היחיד שמדייק בזה?
אנחנו לומדים אותו עד היום.
הרמב״ם.
אצל רמב״ם אין הלכות פסח בזמנים.
לא קיים.
איזה הלכות יש לרמב״ם בספר זמנים?
חרץ ומצה.
איפה יש הלכות פסח?
קורבנות.
להבדיל.
שני דברים נפרדים. קוראים לזה בלעז טורקי,
צבאי דינים.
מכיר את השפה הזאת?
לא גדלתם ככה. טוב, סיימא, גם אני לא.
ברור, זהו.
זאת אומרת,
אנחנו מדברים על שתי דברים. בסדר, התרגלנו, התרגלנו. אני רק רוצה ככה,
את האמת אני אגיד לכם, אנחנו צריכים את הגאולה.
יש אפשרות, יש, יש, יש. אנחנו כבר בפנים, ברגע האחרון.
בזמנו, אני אגיד את זה בצורה הזאת, כי צריכים לדעת מאיפה זה מגיע.
היה אומר לנו תמיד, הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה,
המשיח כבר פה.
יום אחד הוא יקום באיצטדיון טנדי בסנטר,
קוראים לזה טדי עדיין?
כן?
נחריף לו את השם, מישהו טענה? לא יודע.
קיצור, איצטדיון טדי יקום בסנטר, יצעק אני משיח, וככה הוא יתגלה.
הוא לא יקרה משיח.
אני המשיח.
עזוב.
בקיצור, אני אגיד לך למה, אז אני אומר לו, הרב,
באיצטדיון טדי אנחנו אף פעם לא קנים כרטיס כדורגל.
מה יהיה? צריכים לקנות כרטיסים עכשיו?
זה לא נפסיד.
אז רואה, לא, תראו, תאמין לי להגיד לכם, מה אתם רוצים?
ייכנס לחברון, זה אל ידעתי,
ייכנס לחברון,
יעשה מחה פאץ' על הסטנדר,
זה מה זה?
תן מכה, יגיד אני משיח,
מה יעשו באותו רגע?
יורידו את כל הספרים, יתפלפלו איתו אם זה הוא או לא, הוא ילך.
אבל אם הוא יקום באצטדיון טדי ויגיד אני משיח, מה יקרה באותה שנייה?
משיח, משיח, כולם יצעקו משיח.
מה, מה, מה עומד פה מתחת?
מה,
בסדר, זה סיפור חיצוני.
כל דבר יש לו עומק,
נכון? כל דבר יש לו עומק.
מה יש פה מתחת?
זה יבוא מלמטה,
זה יבוא מהציבור.
אל תצפו לגדוילים.
זה יבוא מהציבור. הציבור רוצה, הציבור יקבל.
עם ישראל רוצה, עם ישראל יקבל.
צריך להזכיר את זה.
לא יודע, זה מתאים ככה באמצע,
אבל להזכיר את זה.
אתמול,
טוב, אני גם עכשיו לא, טוב,
כי גם עכשיו אני הולך לבכות, אז בסדר.
זכריה מורמלד,
37 שנה בשאלה.
יש יותר.
פה זה גם עניין,
מה שנקרא,
חוץ מהכללי זה גם עניין פרטי.
אני לא יודע אם אתם יודעים,
האח של הרב דוד לנדו
נהרג בסולטן יעקב.
האח של גיסי,
דוד קקהון,
נהרג יחד איתו.
האח, האח, האח
של הרב אביעזר שטראוס, מכירים אותו?
כן, גם נהרג שם.
הבן של פרופסור רומן, גם נהרג שם.
והיו כאלה.
ואח שגיסי,
זאת אומרת, גיסי עצמו, הוא היה בגידוד שריון שהלכו לחלץ אותו, הוא לא ידע שאחיו שם.
אבל היום נהי עדרים.
זה הנס הכי גדול. תראו, מה זה?
השגחה של הבורא.
שלחתי אתמול אס.אם.אס לרב תורג'מן,
הרב דוד תורג'מן מדימונה,
ראש הישיבה.
עם אבי רהט,
אני לא יודע מי היה השלישי,
הם היחידים שיצאו משם.
והם יצאו,
הם יצאו אחרי הפסקת האש ביום שישי שמונה בבוקר,
והם יצאו מהחור שהם התחבאו בו,
והחבר'ה שלהם התחילו לירות עליהם.
ועבדה בתורג'מן ברוב תושייה,
הוציא את הציצית ונופף.
זה מה שהפסיק את הירי.
כשאנחנו לומדים על החורף לפעמים,
אנשים אומרים לי, הרב לא מחויבים בציצית.
אתם מבינים כמה תורה שבת ציצית אחת?
להבין,
באמת להבין מה זה חירות,
מה זה חרות על הלוחות.
זה היה בעצם היסוד,
שאנחנו רואים כל דבר את היום האדיר והנורא שיש בו.
וזה לא סתם,
לא סתם.
טוב, יש עוד.
מחכים לעוד.
ולחלוטין לא ברור מה ואיך.
לא יודע, אני לפחות, איך שאני מבין,
לא יודע, אני לא בשב״כ.
אני לא במוסד.
לפי ההבנה הפשוטה שלי,
יהודה כץ יצא חי.
הוא לא עונה רק שם.
זו הייתה איזו תמונה שפעם דיברו עליה,
שראו חייל וצריח של טנק מובל בדמשק.
ראית את התמונה הזאת?
ראית את התמונה הזאת?
לא ראית.
אפשר לדעת, אפשר לדעת.
תשמ״ב.
תשמ״ב.
לא הייתי.
מ״ב.
בסדר, זה ברור.
ואצלנו,
אצלנו,
אצלנו כל אחד ואחד זה מה שנקרא קיום וקימום עבודת השם בעולם
וזה בעצם חג החירות שלנו
לכן כותב פה הפלא יועט, בסדר? נחזור
פסח הוא חג קדוש מאוד
שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים
אנחנו רואים את זה בליל הסדר אבל זו את המשמעות
עדיין אנו ובנינו משועבדים היינו גוי בקרב גוי
ולא ניתנה לנו תורה ומצוות ולא ייזכר שם ישראל והקדוש ברוך הוא הפליח חסדיו עם ישראל הפלא ופלא חיבה יתרה יראה להם עד מקום שאין יד שכלנו מגעת
להבין מה היה ליל הסדר מה היה פסח
חג המצות
בלי פסח בלי חג המצות
נגיד את זה בצורה הזאת
ואין פורים אפשר לשתות
ברור העניין אין פורים אין שבועות אין סוכות אין כלום
אין יום כיפור
אין עם ישראל
להבין את המשמעות של היום הזה.
ובזה אומרים לנו, התורה אומרת לנו, שמור את חודש האביב.
תיזהר, תישמר, שחודש האביב יהיה בזמן אביב מחובר למציאות,
מחובר לטבע.
ומספיק רק שהאביב לא גדל, שאתה יכול לדחות.
וכמובן, בסופו של דבר אנחנו מאזנים את הכל היום לפי חשבון.
אבל אז זה על פי הראייה, וכמובן, שנת הטבע.
לשים לב לנקודה, למשל,
שגשמים זה לא מדד.
הנה, ירדו לנו שבוע שעבר גשמים.
אנחנו שמחנו.
כולם שמחים
ששבוע שעבר ירד עוד גשם?
מי לא?
מי שיש לו מטעים.
למה?
הברד שהיה שבוע שעבר הכה את תחילת הפירות.
אה, לא חשבנו על זה.
חכמים כן, כי הגשם אצלם זה לא המדד.
המדד זה הגידול.
הגידול של מה?
הכול צורך מצווה, צורך עבודת השם.
גידול השעורה, על מנת שנקריב קורבן העומר.
בסדר, הנושא ברור.
אני אולי טיפה ככה נתקדם בפה ליועץ.
וחיבה יתרה יראה להם עד מקום שאין יד סכלנו מגעת,
אחד מיני אלף אלפי אלפים.
רק נבין את זאת שעשה ים אנו חסד גדול עדין חקר.
והרענו את כבודו ואת גודלו ואהבתו וחיבתו לגודל יכולתו לשדד המערכות והשגחתו הפרטית.
מאשר ציוונו כל כך בתורת הקדושה לזכר מצרים.
ועל כל מצווה ומצווה מזכיר זכר יציאת מצרים. למה?
כי בלי יציאת מצרים,
מה אתה שווה? כמה יוספיקה בשוק כאן?
מלא.
בשוק יש הרבה. מה יש הרבה בשוק?
חצילים, בצלילים,
שומים.
עכשיו זה העונה.
וציוונו להיות לזיכרון בין עינינו, להיות על ידינו, נתנו שבתות ומועדים, כשאנו אומרים בקידוש זכר יציאת מצרים.
ומתוך כך,
טוב, את זה נראה אחר כך.
בואו נתקדם בשלנו.
בסדר?
אומרת לנו התורה, ואם תקריב מלכת ביקורים לה'
אביב כלוי באש גרס כרמל תקריב את מלכת ביקוריך. אומר לנו רש״י במקום,
ומלכת העומר הכתוב מדבר, שאיבא אביב בשעת בישול התבואה,
איזה תבואה? כל התבואה?
לא, ומן השעורים היא באה.
והשעורה בשלה קודם החיטה.
נאמר כאן אביב, ונאמר להלן בשמות כי השעורה אביב.
זאת אומרת אנחנו מדברים על אביב, מדובר דווקא על
גידול של השעורה על מנת שנוכל להקריב את קורבן העומר.
בסדר? פה עמק הדבר נותן לנו ככה יותר את הפן, נקרא לזה, הרוחני בפנים, הוא אומר
שמור את חודש האביב הדרש ידוע ולפי הפשט
כן זה הפשט שלו
כינה לזה החודש כאן האביב לפי העניין שיבואר לפנינו
שכאן דיברה התורה בזמן גלות,
יש לנו לדעת להתבונן כמו חודש האביב, מסוגל להפוך כל זרע לצומח מחדש.
הוא אומר לנו שהיסוד הוא, כמו שאמרנו,
אנחנו מקדשים את הלבנה,
וזה אולי רמז לגלות, שגם כשנמצאים בחושך, כשלא רואים את האור,
באותם שעות, באותם ימים, באותם זמנים שאנחנו לא רואים את האור,
בזמן הזה, תדע לך, הוא יחזור חזרה.
תמתין ללבנה, למולד.
יש מולד.
בסדר?
עשרים ושישה יום, סליחה, עשרים ותשעה יום,
שתים עשרה שעות ותשצג חלקים.
שמנו לב,
מדויק.
כמה זה תשצג?
שבע מאות
תשעים ושלושה חלקים. מתוך כמה?
אלף שמונים.
למה אלף שמונים? זה שרירותי, זה לא טבעי.
אומר הרמב״ם אלף שמונים כי זה מתחלק להכי הרבה מספרים.
אז חכמים באו ולקחו מספר
שהוא מתחלק.
מדייקים כל דבר כמו שהוא צריך
כי יש סדר בעולם.
אבל הסדר הזה הוא צריך להיות מחובר, או אנחנו צריכים להיות מחוברים אליו.
זה סדר אלוקי.
אנחנו לא מיישרים, איך אמרנו פעם?
יש אנשים שבונים את
שעות היום שלהם, זאת אומרת,
לוקחים את הלוח זמנים שלהם ואחר כך רואים איך מסתדרים להם התפילות,
איך מסתדר הנחת תפילין, איך מסתדר הדלקת נר חנוכה,
איך זה מסתדר עם היום שלהם?
מה עושה עובד האלוקים?
לפי לוח הזמנים של עבודת ה' הוא מסדר את היום.
זה הבדל גדול.
האם אני מתחבר לקדוש ברוך הוא,
או שאני מנסה לראות איפה אני יכול לשים לידי את הקדוש ברוך הוא?
איך אומרים בעברית שלנו?
עשיתי לך טובה.
זה יסוד, זה יסוד אמיתי של כל עבודת ה'.
לכן גם בזמן הזה של חג המצות,
ששמור את חודש האביב,
אומר הרמב״ם במצוות קידוש החודש
סליחה לא הרמב״ם
ספר החינוך
מצוות ד' מצוות קידוש החודש
מצוות
עשה מהתורה לקדש חודשים לעבר שנים בבית דין גדול בחוכמה וסמוך בארץ
לקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים
כלומר
כשתראו חידושה של לבנה תגבו לכם ראש חודש אפילו לא תירוע
ובא יחד עם זה כמו כן תראו בשורה הרביעית בסופה
אני כבר מתחיל לדלג.
וכמו כן, מצוות עיבור השנה מזה יהי יסודי.
ואולם מלבד זה המקרא באו הערות בכתובי התורה, הוא על מצוות העיבור.
זאת אומרת,
הוא אומר לנו כאן, מה שכתוב
ושמרת את החוקה הזאת וכן שמור את חודש אביב.
זה שאמרנו הוא לדעת הרמב״ם.
זאת אומרת,
ספר החינוך מנה את המצווה הזאת של קידוש
החודש ועיבור השנים באותה מצווה,
על פי שיטת הרמב״ם.
אבל הרמב״ן בספר המצוות מצוות עשה קנג יחשוב קידוש החודש עם מצווה אחת
ועיבור שנים עם מצווה אחת.
שתי מצוות נפרדות.
ובאמת, עוד פעם אני לא יכול לחלק ציונים חס ושלום מי אני, לחלק ציונים אבל
באמת זה נראה אחרת. זאת אומרת כשאני מדבר על קידוש החודש זה העניין של התקווה
של ההתחדשות כשאני מדבר על עיבור השנה זה
החיבור למציאות.
אז בוודאי שאני צריך לקדש את החודש להיות מחובר למציאות אבל זה שני דברים באדם
להיות מחובר לטבע זה דבר אחד
זה יותר בצד הגשמי
ולקדש את החודש זה יותר צד רוחני.
אז תראו הרמב״ם חיבר את הכל ביחד אצלו זו מצווה אחת
הרמב״ם אמר לי סליחה יש לך שני דברים
אולי אני אגיד את זה
בזמנו היה אומר ראש הישיבה רציתי לדעת הוא בצד אחד צביק לי ברכה
היה אומר שחוץ מראשי
זה מה שראינו עכשיו על החומש
חוץ מראשי יש ללמוד עוד שני מפרשים
רמב״ן
רבי משה בן נחמן ואורחי עם הקדוש
ואורחי עם הקדוש לפני הרמב״ן
למה?
מה קרה?
מי היה קודם?
מה השאלה בכלל?
אורחי עם הקדוש לפני בערך 250 שנה
הרמב״ן לפני 800 שנה
ראשון ואחרון
למה ללמוד אור החיים הקדוש לפני רמב״ן?
לסדר לחיים.
תורה שבכתב, תורה שבעל פה, גמרא, משטרה גמרא, לסדר.
ראשונים, אחר כך אחרונים.
אתה יודע, אבל ככה, זה חינוכי.
אצל אור החיים הקדוש יש פשט
ויש סוד.
זה כל דבר בנפרד.
הוא כותב לך פירוש, ועכשיו
הצצתי וראיתי, ואתן לך כמה
רסיסים ואתן לך כמה אור החיים הקדושים.
אצל הרמב״ן זה הכל מעורב ביחד.
גם הפשע
וגם הסוד, הכל ביחד.
בתור מחנך בישיבה צריך לדעת
את ההבדלה בין זה לזה.
בסדר?
אבל לשים לב לדבר.
ודווקא פה הרמב״ן מביא את זה שני הדברים, שתי מצוות נפרדות.
כשהרמב״ם עוטף את הכל ביחד. פה הרמב״ם עוטף ביחד.
שני הדברים גם יחד.
אומר זה, והרמב״ן אומר,
הוא רואה אותה בספר המצוות שלו וכן בעל הלכות גדולות גם כן.
הפסוק כמו המורה על מצוות העיבור, כלומר
שנחשוב התקופות כדי שנעשה המועדים בזמן הקבוע להם,
ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. מה זה ושמרת את החוקה הזאת למועדה?
שתמיד
יהיה הפסח
במועצת חרי מצרים, באביב.
ומה זה האביב אמרנו?
בלי ערבוב מושגים. היום מושגים מעורבבים.
זה הבשלה של השעורה.
והיום קוראים לאביב
תקופת האביב. יש דבר כזה תקופת האביב.
תשים לב, זה אחד הדברים שהרמב״ם יגיד אותם,
שאנחנו מעברים או בגלל התקופה
או בגלל הצימוח
של השער.
מה זה התקופה?
שנת החמה מחולקת לארבעה חלקים שווים.
זה אומר 91 יום ורבע.
ורבע.
כל 91 יום ורבע זה תקופה, בסדר? יש תקופת ניסן.
תקופת ניסן, זה גם לא תקופת ה... תקופת ניסן,
תקופת טבת, תקופת ניסן.
תקופת ניסן צריכה להיות לפני 16 בניסן.
אם רואים שתקופת ניסן תבוא אחרי 16 בניסן, כי הסופר 91 ורבע,
נכון?
91 ורבע. אמרתי קודם משהו אחר?
תשעים ואחת ואחת ואחת ואחת ואחת ואחת ואחת. בסדר, זהו, לא חשבתי שטעיתי, ברור.
אם אני סופר תשע ואחת ואחת ואחת ואחת ואחת זה יגיע תמיד ב-91 ורבע, לא אכפת לו מה התאריך.
זה נקרא זמן התקופה.
אם אני רואה שהוא אחרי שישה עשר בניסן, הווה אומר,
אחרי זמן הקרבת העומר, מאברים שנה.
זה מספיק, פרמטר אחד.
או פרמטר אחר, אמרנו שהוא בנפרד יכול לבוא ולתת לנו את הצורך בעיבור שנה,
האביב.
הבשלה של עשר אוהל אלה שני דברים אחר כך מביא לנו הרמב״ם בואו נראה אותו
זה פרק ד' הלכה א' בעמוד שתיים למעלה
שנה מעוברת היא שנה שמוסיפים בה חודש
ואין מוסיפים לעולם אל ההדר ועושים אותו שני הדרים
הדר ראשון והדר שני ומפני מה מוסיפים חודש זה מפני זמן האביב
כדי שהפסח באותו זמן שנאמר שמור את חודש האביב
שיהיה חודש זה בזמן האביב
מה זה זמן האביב?
עוד פעם
זמן אבשלה יפה
ולולא הוספת החודש הזה הפסח בא פעמים ביומות החמה ופעמים ביומות הגשמים
על שלושה סימנים מעברים את השנה
על התקופה, מה אמרנו מה זה התקופה?
תקופת ניסן
שזה אומר מתי יוצא ה-91.25 של מתחילה תקופת ניסן הווי אומר האם זה חל
אחרי
16 טז בניסן או לפני
ולולא הוספת, סליחה סליחה, על התקופה
ועל האביב
ועל פירות האלה.
כיצד?
בית דין מחשבים יהודים תהיה תקופת ניסן ב-16 בניסן,
או אחר זמן זה.
מעברים אותה שנה.
ויעשו אותו ניסן הדר שני, כדי שיהיה פסח בזמן האביב.
ועל סימן זה סומכים ומעברים ואין חוששים סימן אחר.
תקופה זה מספיק לנו.
לא צריך יותר מזה.
וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא,
נשים לב מה אפל
כי אפילות הנה.
יפה.
זאת אומרת אם אני לא הייתי מדבר לפני כן,
היינו אומרים שהחושך ממשיך,
עדיין חורף.
זה עדיין השעורה, לא בשלה, היא עדיין אפלה.
אפילה.
נקרא לזה כך.
מה?
ולא צמחו פירות העולם שדרכן לצמור בזמן הפסח.
סומכים על שני סימנים אלו ומעברים את השנה. ואף על פי שהתקופה הקודם היא 16 בניסן,
הרי הם מעברים.
וכדי שיהיה אביב מצוי להקריא ממנו עומר התנופה ב-16 בניסן. מפורש.
עוד פעם, מפורש אחרי שדיברנו, נכון?
וכדי שיהיו הפירות סומכים כדרך כל זמן האביב.
בסדר?
ויש, תראו, הלכה ה', דלגתי על ד',
ויש שם דברים אחרים שהיו בדין מהבורים בשבילם מפני הצורך.
קודם כל, או תקופה או אביב.
שני הדברים האלה מספיקים, כל אחד אפילו בפני עצמו.
אבל יש דברים אחרים
שבדין צריכים לבדוק.
מפני הדרכים שלא מתוקנים.
אתם יודעים, היה גשם,
נסחף, הגשרים נסחפו,
מה יקרה עכשיו שגשרים נסחפו?
לא יכלו לעמוד לרגל.
צריך לגמור לשפץ.
זה לא לבנות מנהרה שמונה שנים ורכבת 11 שנה.
זה תוך שבוע-שבועיים צריכים לגמור את הדרך, את הגשר.
בסדר?
פעם הייתה טכנולוגיה.
טוב, איזה גשר היה. לא משנה. אבל ברור.
ואין העם יכולים לעלות. מעברים את השנה עד שיפסקו גשמים ותקנו הדרכים. ופני הגשרים שניהרסו וניצוי הנהרות מפסיקים ומונים העם מסתכנים בעצמם ומתים.
חס ושלום. זה מה אומר פה הרמב״ם?
הרמב״ם לא אומר אנשים לא יבואו.
אין דבר כזה שיהודי לא עולה לרגל.
אלא מה יקרה לו בדרך?
הוא יסתכל, חס ושלום, ייסחף.
כי מה הוא אומר?
שהוא יוכל מצווה,
אבל לא במקום סכנה.
הוא רוצה לעלות לרגל.
יהודי יוותר על עלייה לרגל.
תשים לב מה אנחנו מדברים.
אין יהודי שלא בא לירושלים בחג המצות,
לא עולה לרגל.
בסדר? זה ברור? הנה דוגמה, איך אני מתכנן את החיים.
האם כשיהיה לי זמן אני אעלה לרגל?
אם יהיה לי פנוי, אתם יודעים,
השנה זה שבוע,
כמעט שלם,
ארבעה וחצי ימים,
שעון קיץ,
טיולים,
למי יש זמן לבוא להר הבית, לכותל?
הר הבית שיבלא המקדש, כן?
הכותל עכשיו,
בעזרת השם, עד אז ייבלה.
למי יש זמן לזה?
אין דבר כזה.
קודם כל, מתי אני בא לירושלים?
אחר כך נסדר את שער השבוע.
זה ברור.
אלף-בית,
עבודת השם.
הנה, אנשים הסתכנו עד כדי, אומר הרמב״ם, שיכולים למות.
אז מה תפקיד גדולי הדור, הציבור, האחראים?
לא למנוע מהאנשים לבוא,
לתקן את הגשרים.
מעברים את השנה עוד חודש, עד שיתקנו את הגשרים.
אמרה זה שלוחי העם מה תפקידם משרתי ציבור
מה תפקידם
לא להגיד תשמעו פה שמים כביש אדום
כביש אדום תעשה אותו ירק
לא תעשה את האדום
צבע אותו בצבע אחר אבל זה לא עובד ככה צריך להרחיב את הכביש אז הרבה כסף מיליונים נו מה הבעיה
חסר כסף
שפע
ברוך השם שפע
אתה הולך ברחוב
אתה כבר לא יודע איך ללכת.
גם על המדרכה יש מכוניות.
אין כסף?
שפע גדול יש.
כמה כל שנה מתווספות בארץ? כמה מכוניות?
תסתכלו את המספרים.
לא יאומן. מה?
אלפים הקטנתה, הקטנתה, הקטנתה.
אלפים הקטנתה.
בסדר?
אמרתי עשרות אלפים, אולי הגעתי להתחלה.
ברור העניין?
חפש, חפש, תראה. יאללה, הכל יש היום.
טוב,
אומר הרמב״ם,
ומעברים את השנה עד שיתקנו הגשרים.
ומה עוד? איזה עוד סיבה?
תנורי פסחים שעבדו בגשמים, ואין להם מקום לצנות את פסחיהם.
טאבון
בחוץ
על האש.
מעברים את השנה עד שיבנו את התנורים וייבשו.
זה חרס, צריך להתייבש.
ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומה ועדיין לא הגיעו לירושלים, מעברים את השנה כדי שיהיה להם פנאי להגיע.
תשים לב לכל הדברים האלה שהם נספחים,
הם נוספים,
עליהם אנחנו מאברים שנה.
היסוד הוא התקופה
והיסוד הוא העומר,
האביב.
שני הדברים האלה.
וזה בעצם מה שגורם לנו השנה לאבר שנה. כי,
לא יודע, אם אני מספיק מדגיש את זה, זה הרי
גוולט נקרא לזה כך.
כמה?
עכשיו עשרות אלפים. אז אמרתי עשרות אלפים.
אתה שם לב, זאת אומרת, מדברים השנה על באזור 60 אלף, 55 אלף.
אתה יודע, כמה רכבים מתווספים.
עזוב, עזוב, יאללה.
כמה?
160,000. מה?
אז אני צדקתי שאמרתי עשרות אלפים, אני מתחיל להגיע.
טוב, לא משנה, נו, אתם רואים.
ברוך השם.
יש שפע, יש שפע, יש שפע.
אחר כך מתלוננים למה יש 100% מס על הדלק.
כן.
כל בית שניים.
מי הוא? שמעת?
שניים בבית.
בסדר, טוב.
טוב, תראו אנחנו חיים בפשטות, ברוך השם, בלי עין הרע. טוב, לאן אנחנו שמחים, תראו, אין מה אני אומר.
רבים, כי צריכים שלוש חניות ליד הבית, זה בעיה, שונים.
יאללה, קדימה,
בואו נהיה אופטימיים.
בכל מקרה,
לענייננו,
הגוולד הגדול הוא שבעצם עכשיו אנחנו כבר גמרנו להעלות את כל כלי הפסח
וכבר אנחנו אוכלים חמץ,
אפילו שנאפה אחרי הפסח.
נכון?
כן נראה.
אם לא היו מאבדים שנה.
זאת אומרת, איך אמרנו את זה בערב פורים?
בזמן שצריכים לאכול מצות, אנחנו אוכלים אוזני המן.
כרת.
זה ברור מה האחריות פה?
סליחה שאני אומר, מספיק כרת אחד, לא צריך שניים.
גם זה מיותר.
מיותר לחלוטין.
מאכל טייבס, אמר הרב ציודה.
אני מוותר על הטובה הזאת.
זאת אומרת, ברור העניין.
באים חכמים והם קובעים את המציאות
וזה בעצם היסוד לכל
עם ישראל, זה מה שאמר לנו מקודם הפה ליועץ.
הדבר המאלף הזה, מה אומר לנו הקדוש ברוך הוא?
אני,
לא אגיד, לא אגיד, לא רוצה להגיד להתכופף, כן?
אני סוגר על מה שאתם אומרים.
זה נקרא, לאל גומר עליי.
מה שבית דין מחליטים פה,
הקדוש ברוך הוא מארגן.
מה אמרתם יהודים?
אתם אחראים.
אדם חייב לקראת, או אדם עושה מצווה,
מי אחראי על זה?
בית הדין.
אני לא מדבר איתך על
עיברו את החודש, כן? 30 יום, 29 יום, יום אחד, פקששנו.
בחודש שלם,
ועוד חוגגים.
אני אומר, צריך קודם כל לראות את הראש של עבודת השם.
ופה אולי אני אזכיר,
אם לקראתי פה אולי אני אכנס להלכות
שיש לנו,
העניין של הראש,
איפה הראש מונח?
האם הראש שלנו הוא בעבודת השם,
או הראש שלנו הוא במקום אחר.
בפסח, כן, פלא יועץ, אני לא הבאתי את זה,
אבל הוא אומר,
תשימו לב,
לא, לא, אולי לא בפסח.
שמחה, שתייה, לא יודע, לא זוכר.
בקיצור, הוא מביא סיפור על הבעל שם טוב.
פלא יועץ מביא בעל שם טוב.
הוא אומר, בעל שם טוב,
פעם אחת ישבו החברים, החסידים,
שוטים וכולי, והוא היה בטוח שיש לו איזה כוסית של יין.
כוס יין, הוא שתה
והתברר שזה שישים אחוז אלכוהול,
לא יודע מה, יאש,
יין שרף,
והתברר שזה כך,
והבעל שם טוב,
הוא כנראה לא עשה את הייחוד המתאים ליין הזה,
הלך לו ככה, אהההההההההההההה,
תפס את הראש,
ופתאום הם ראו שהוא עוצם עיניים, והתרכז.
דקה וחצי, שתיים,
בן אדם חדש.
מה?
תלוי בי, מה קרה?
לפני רגע הלכת להתעלף.
כבר הזמינו,
מה הזמינו?
תלוי מי היו המזמינים, 1, 2, 2, 1 או 1?
אז תלוי מי האנשים, נכון?
יפה.
מה זה 1, 2, 1?
ייחוד הצולף.
ו-1, זה מדע, זה ויכוח.
בקיצור, זהו.
ופתאום הכל בסדר.
אומרים, תראו, אחד הדברים שכתובים,
שפחד
מפיג יין,
כמו ששינה מפיגה יין.
הוא אומר, לרגע לא הבנתי איפה אני נמצא, שתיתי את זה והייתי במקום אחר.
עצמתי עיניים, שיוויתי השם לנגדי תמיד. איזה פחד.
זהו, הכל עבר.
אני שואל את עצמי תמיד, איפה הלכנו?
אף אחד לא מפחד מכלום.
כולם גברים.
גם הבנות.
ברור העניין.
מה זה שיוויתי השם לנגדי תמיד? מה זה עבודת השם? איפה אנחנו עומדים?
חבר'ה, תשימו לב לדבר שלא יודע אם מישהו שם לב אליו.
בפורים, בסעודת פורים,
באו החבר'ה, אחד שותה כוס אחת, שותה כוס וחצי,
מה הוא עושה לי?
שמע ישראל, אגב,
ארבע כיוונים, למטה ולמעלה.
דברו כן, או לא, באיזה צד, בסדר.
אבל הוא עושה לי כבר תיירות,
נכון?
בליל הסדר שותים ארבע כוסות, לא קורה כלום.
למה?
עם איזה ראש התחלת?
זה תרכיז לנשים.
ואל תה...
יין.
בסדר. נכון, מרן כותב, בשביל שלא נישאר חייבים,
מרן כותב שיוצאים ידי חובה גם ביין קונדיטון.
בקיצור, יין מבושל עם סוכר,
גם יוצאים ידי חובה. גם יוצאים ידי חובה.
אבל מהו עיקר היין, כמו שמביא מרן בחוד שבת?
מביא סתם ויש אומרים.
סתם גם יין מבושל וכו'.
היש אומרים זה הרמב״ם.
מהו היין
האמיתי השלם?
מה?
יין שלא מבושל וללא סוכר.
זה יין.
זה שאלות כבדים, שאלות קלים.
מי שירצה, אחר כך נגיד לו מה כדאי.
שגם ילדים יכולים לשתות ולא קורה כלום.
אפילו שזה 13.5% אלכוהול.
לא יקרה כלום.
שום דבר.
כי,
נגיד את זה, מה שדופק את הראש זה הסוכר.
הסוכר.
מצד שני, כותב השולחן הערוך גם,
סף סימן תא״ב,
לא, עין בית, עין ג' אולי.
עין בית, עין בית. סעיף י', בסדר?
מי שאינו שותה יין
מפני שמזיקו או שונאו,
אין לנו אח ורע
בדבר הזה.
צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצוות ארבע כוסות.
כמובן, הוא אומר, יש את הברורה, לא פיקוח נפש, כן?
אם מישהו שאחר כך ילך לבית חולים,
אז זה סיפור אחר.
אבל מי ש... תשמעו, אני לא אביא את זה. מי שבפורים עשה לי את זה. אני לא אביא את זה. פרשום אני לא אוהב את הבירה.
אה, לא הבאתי.
בסדר.
ברור. מי שאינו שותה מפני שמזיקו אסונות, צריך לדחוק את עצמו ולשתות.
זה לא קיים בשום מקום. אנחנו לא אמורים בשום מצווה
שאדם עושה אותה בצורה, אפילו שזה לא נעים ונוח לו.
הכול בסמכה.
גם פה בסמכה.
לדחוק את עצמו.
על מי זה מסופר
שהיה הולך עם הראש קשור מפסח עד עצרת,
לא כי הוא היה אי.פי כזה עם סרט.
מי זה היה?
מי?
רבי יהודה.
רבי יהודה? כן?
אני לא זוכר.
רבי יהודה.
ראש קשור.
פסח עד עצרת. למה?
ארבע כוסות. טוב, ארבע כוסות למה אתה שותה? אל תשתה.
אפשר לא לשתות.
צריך לשתות, תדחוק את החוק עצמו.
ולשים לב, זה עוד.
המצווה מדה רבנן של אל הסדר.
מה יש לנו מצווה מדה אורייתא?
מצה.
מה עם המרור?
המחלוקת. האם דווקא כשיש פסח זה מדה אורייתא או גם לא? בכל מקרה, המקור הוא מהתורה.
היה איזה דה רבנן.
ובזה צריך לדחוק. אז מה להגיד על מצות?
כן, לא להמריא ולהלהיט.
זה לא אווזים.
יש חוק עכשיו שאסור.
בסדר.
אבל בכל זאת,
צריך אדם לאכול את השיעורים המתאימים בליל הסדר כפי שצריך, לא לוותר על כלום.
ורק
דבר אחד אני אזכיר כדי שנבין,
שליל הסדר זה יום מיוחד, לילה מיוחד.
אומר השולחן העורך בתפעמ' סעיף יד',
גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצוות הנוהגות באותו לילה.
שמנו לב, ליל הסדר, מה זה?
שוויון.
בסדר?
יופי, ברוך השם. אה, הגענו לזה.
נושא ברור.
אבל אישה, בסדר, היא שתתה דגימות
של יין.
אין דגימות מזון.
שותים כמו שצריך.
רביעית או רוב רביעית.
כזית זה כזית.
שים לב, אני אומר את זה. השנה ליל הסדר חל בליל שבת.
לדעתי זה הכי גרוע שיש.
אני מצידי שיבוא כל פעם ליל הסדר במוצאי שבת.
תן לי להיות בליל הסדר כמו בן אדם.
אתה מגיע אחרי שבוע עבודה,
אבל שבוע,
בלי הפסקה בימים, זה לא יום שלישי, זה לא...
בסדר?
אתה אומר שבוע עבודה ועכשיו תישאר ער.
איך אני אומר תמיד?
חוזר על זה כל שנה.
במקום להיות בני חורין, אנחנו בני חורין.
בסדר? אוכלים את הקנדלך דרך האף.
כאילו זה פורים, מה שקורה.
הנושא ברור.
אנחנו צריכים להיות ערניים לחלוטין,
ליל הסדר והגיעתה לבנך.
עכשיו שזה שבת יש לנו כמה דברים קטנים שונים
כי יש דברים שאי אפשר לעשות אותם בשבת.
למשל מי שמכין מי מלח.
מכין מי מלח זה ככובש, מאבד, כובש כבשים.
חרוסת.
חרוסת זה זכר.
לטיט.
מותר לעשות טיט בשבת?
מגבל.
בסדר?
עושים ביום שישי הכול.
ובעזרת השם יהיה לנו קורבן פסח,
אז מתי צולעים את קורבן פסח?
ביום שישי,
לא בליל הסדר.
כי שנים רגילות אחרות
צולעים את קורבן פסח בליל הסדר.
והרי מקריבים תמיד של בין הערביים ורק לאחר מכן
קורבן פסח
זה הקורבן היחיד
שהוא קרב אחרי תמיד של בין הערביים. כי תמיד של בין הערביים הוא אחרון הקורבנות ביום.
עליה השלם כל הקורבנות כולן.
אבל פסח, כיוון שהוא נאכל בערב,
ביום הבא מקריבים אותו אחרי.
אז מה עושים כשחל
ליל הסדר בליל שבת?
מקדימים להקריב תמיד שבין הארבעים
בכי נטו צללי ערב.
כשמתחילים לנטות הצללים זה כבר ערב,
מנחת ערב.
שש וחצי.
אתם מבינים למה מותר לנו להתפלל בצהריים מנחה?
כי פעם בכמה שנים יש ליל הסדר בליל שבת,
ומפאת ליל הסדר בליל שבת צריך כבר לצלוט את כובע על פסח,
לפני כניסת שבת,
תמיד שבין ארבעים בשש וחצי, כי אחרת מתי זה זמן מנחה?
מנחה קטנה.
למה נקראת קטנה?
זמן קטן נשאר עד סוף היום.
מנחה גדולה,
עוד היום גדול, לכו ורעו.
בסדר?
זו הסיבה שכל השנה מתפללים.
לכן באמת מופיע שתמיד עדיף להתפלל סמוך לשקיעה,
אבל לא אנשי עסקים ולא תלמידי ישיבה.
תלמידי ישיבה שזה מפריע באמצע הסדר בחורף,
הפסקים את הלימוד,
ואנשי עסקים, למה?
כי תמיד סמוך לשקיעה מגיע מישהו עם עסקה.
ברר אחר כך שזה שטויות, אבל
בדיוק סמוך לשקיעה שאתה רוצה ללכת להתפלל.
איי, איי, איי. כמה לבושים יש לו. אתה יודע בן כמוהו.
5,778 וחצי
למי שאומר שבריאת העולם בתשרן.
מי שאומר בניסן זה 79. בסדר?
תמקים אותו.
נפגשת אתו פעם, כן?
היצאו הם, אה, לא הבנתי אותך עם, בסדר.
נתקלנו בו פעם, חזיתית אפילו, מה אני אעשה?
ואל תב�נו לידי ניסיון. בסדר, בכל מקרה אני אומר, בעניין הזה לשים לב
שאת כל ההכנות לעשות לפני כן. עכשיו תראו,
אין אדם מת וחצית אהבתו בידו, ואין אדם מסיים את השיעור,
ושישית
דפו נאמר,
בסדר? לפחות אצלי זה נהיה כך עכשיו.
יש לכם את כל הדפים,
ואני מקווה שהזמנים הם נכונים, עשיתי אותם אתמול.
לוחות זמנים,
כמו שצריך, ההכנות, מה צריך להכין.
אני רק אומר במילה אחת,
לפתוח עיניים, מה מכינים לפני ליל הסדר?
לא מביאים דגימות של חסה ולא דגימות של יין.
בית, נגיד, משפחה מצומצמת,
קטנטנה, עשרה אנשים,
מינימום, מינימום, לליל הסדר בלבד שישה בקבוקי יין,
כשהם שותים רק את המינימום על הסמ״ק.
משפחה, נגיד,
כן, ואם זו משפחה סטנדרטית, 20 איש
ממוצע,
אז הם צריכים לפחות,
רק ליום הראשון, לפחות איזה 14-15 בקבוקים.
מה, לא לחשוב ששני בקבוקים קנינו לכבוד, שלוש מצות. מה זה שלוש מצות?
כל בן אדם צריך לאכול בין 120 ל-150 גרם מצה בליל הסדר,
מינימום, חובה.
ארבעה או חמישה כזית.
מצה עבודת יד גדולה היא באזור 100 גרם.
שני אנשים, שלוש מצות, הולך קונה לי בשוק שלוש מצות,
תביא למשפחה, תגיד מה קרה לך.
אני אסיים רק, אתם יודעים מה, בדברי הפה ליועץ זה חשוב.
או מתוך כך יש חסידים, 2. ואנשי מעשה שנזהרים בכל הפסח, שלא יהיה לאכול קימי, מצה עשויה מחיטים שמורים משעת הקצירה, כדי לצאת ידי כל הדעות.
שאם בכל הימים ראו לחוש לצאת ידי כל הדעות, על אחת כמה וכמה בעניין חמץ ומצה,
שאיסורו חמור מאוד, שיש בו קרית רחמנה אצלנו.
ואל נזהר באותו תועלתו גדולה, שכתבו משם הארי,
שהניזהר בפסח מיסור חמץ וחושש לצאת ידי כל הדעות,
וניזהר בתכלית הזהירות,
מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה. הנה, דיברנו עליו מקודם.
ההוא בן ה-5,779.
בסדר?
על זאת ראוי להיזהר הרבה, שאין שכר גדול מזה.
והיינו דקר אליהם מאכלה דעה שבתא.
מה זה מאכלה דעה שבתא?
אוכל של בריאות.
הרב בן טוב תמיד היה אומר, תשמרו בפריזר.
מצא שמורה עבודת יד.
אם מישהו לא מרגיש טוב בבית, מה עושים?
תאכל חתיכת מצה.
ובמפורש.
מלחם לידי הסוותה, זה לחם של בריאות.
אז הוא לוקח כל מיני תרופות שהשם ישמעו.
מה שמרפא פה מחליש בצד אחר.
בסדר?
שקובע בלב האמונה והיראה והאהבה. מי שיש לו אמונה, ייראה והאהבה לבורא.
מה צריך יותר מזה?
עני בפנים, בכל הטוב.
אם ייתן איש את קולון ביתו באהבה,
ברורי והגון.
אל תחששו על הכסף.
שימו לב מה כותב הפלא יועץ.
אה, זה עולה יקר.
אנחנו אומרים, אני לא אשיר בשביל לקנות בזול.
קנית בזול, יומיים אתקלקל.
בסדר?
ואשריהם ישראל ונשותיהם יותר מהם.
באמת, אם היינו מכשירים את הבית לפסח,
כמו שכתוב בשולחן ערוך,
איך אומרות האנשים? מזמן היינו אוכלים חמץ בפסח.
מכשירים לפי מה שהאימא אומרת.
מה שאומרים לך לנקות, תנקה.
בסדר?
אפילו שאבק זה לא חמץ והבע זה לא קורבן עולה ויורד
בסדר?
ואישה זה לא היה שם תלוי
כלי כביסה, תורידי כביסה, את המצעים, הכול מחפשים
הנושא ברור
ונזהרים לבאר חמץ ותכללי זהירות ומחמירים יותר ממה שצריך, מי?
נשים
תבוא עליהם ברכת טוב הנה ברוך השם זכינו
אבל עיקר הזהירות צריך במה שנותן לתוך פיו שלא יהיה שום חשש חמוץ
ותערובת חמץ ולצאת לידי כל הדעות. ומי שיוצא לידי כל הדעות בפסח,
ראש ברוך הוא מוציא אותו לידי כל הדעות במשך השנה. כך כותב הארי.
בעזרת השם, שמחה, בריאות, גאולה, הכל מתוך אהבה ואחווה.
מתוך ראיית הטוב,
רבותינו בלי עצבנו.
אני מכיר את
ערב פסח.
בסדר, הכל בשמחה ובברכה. נזכה לגאולה שלמה.
בית המקדש,
נעלה להר הבית,
במהרה בימינו.
כל טוב.
ברוך ה...
