טוב אנחנו בערב פורים השנה הזאת שהיא שנה מעוברת
מלמדת אותנו
ממש ככה בצורה ברורה יסודית עמוקה מה בעצם
היא התורה שאנחנו מעבירים אותה
כי הדברים המרכזיים שיש בעניין של תורה זה העברת התורה
אנחנו לא מדברים על ספרים שמונחים בארון
אם אנחנו טיפה משחזרים הרי יש דיון שלם בהלכה
אם יש היום מצווה לכתוב ספר תורה
כי יסוד כתיבת ספר תורה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת
ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם.
זאת אומרת כל מטרת כתיבת התורה היא כדי שנלמד בה.
ואם היום אנשים כותבים ספר תורה ומניחים אותו בארון וישם בארון בבית הכנסת
אז זה לא מה שרצינו.
אז יש דיון שלם בהלכה בין הראשונים, הראש
אנחנו אומרים, לא הנושא שלנו.
אבל הבסיס הוא, היסוד הגדול הוא, שתורה זה העברה.
וכיוון שאנחנו נמצאים גם וקושרים את הכול
לעניין של
מאמן ראש הישיבה,
הרב ציודקוק, זכר צדק לברכה,
שעוד זכינו,
רואים,
כמה שנים לשמוע מדברותיו,
ויותר ממה שיש לשמוע מדברותיו, יש לשמוע איך דברותיו,
זאת אומרת, החדירה של החדור באמונה וביסוד של קיום תורה שאין כדוגמתו.
וזה בעצם מה שמלמד אותנו הנושא הזה של העברת התורה.
אחד הדברים המיוחדים זה השימוש תלמידי חכמים.
הראתי פה מתוך הספד שנתן ראש הישיבה הרב שפירא, זכר צדיק לברכה, ביום השבעה
של הרב ציודה,
כמובן בישיבה,
כל ההספדים שהיו כל השבעה, כל יום היו הספדים,
וביום השבעה הוא נתן את מה שנקרא ההספד המרכזי.
ובין היתר הוא הביא את זה כדבר שהוא קשור ליסוד שלנו בנושא של שנה מאורברת.
ואני אגיד למה אני קושר את הדברים.
כי בעצם, אם אנחנו נמצאים היום,
נגיד בפורים,
תשעט,
לא יודע, אם מישהו מבין את המשמעות הרוחנית,
ההלכתית,
שיש לזה שאנחנו ביום חמישי-שישי נשב לאכול אוזני המן
ונשתהה כמה כוסות?
כמה שיותר. איי, בראבו, יפה, אהבתי.
בסדר?
בעצם מה היינו צריכים לעשות ביום חמישי או שישי?
חמישי בלילה. לאכול מצות, לשתות ארבע כוסות,
ופתאום פה אתה שותה מינימום ארבע כוסות,
אם לא יותר,
ואתה אוכל אוזני המן,
ואין על זה חותמת בדץ
של כשר לפסח, לא שרויה,
גיברוקט.
אתם מבינים מה אני אומר?
איסור חמץ בפסח? זאת אומרת, באים חכמים, אומרים, במקום שאתה עכשיו תאכל מצות,
תשב לסעודת פורים.
נראה לנו, זה דבר שהוא לא מציאותי, כאילו, כאילו, כאילו. אילולא אני מקבל את תורה שבעל פה, דברי חכמים ומסורת, מה שהם קיבלו מדור לדור, וזה נראה עוד מעט בדברי הרמב״ם,
בנושא של עיבור שנה,
איך בכלל מתנהל העניין הזה שנקרא עיבור שנה,
אז מה אתם עושים פה?
אתם מבינים איזה סכנת נפשות אנחנו מכליסים את עצמנו?
סליחה על התיאורים הלא מלבבים האלה.
פשוט פיקוח נפש.
כי מי שאוכל חמץ בפסח,
אל תגידו, זה לא נעים לשמוע.
לא להיות באהבה.
לא, מה פתאום, יש פה יסודות הלכתיים.
אבל אנחנו שומעים דברי חכמים.
אני רוצה קצת לראות, ככה,
זה משהו קטן מתוך חלקון,
חלקוניונצ'יק,
כן, מתוך ההספד לרב צבי יהודה, תראו מה כתוב
בעמוד הראשון למעלה.
השימוש חכמים של הגאון הרב צבי יהודה זצל היה גדול וגם מופלא מאוד.
השימוש אצל אביו מרן הרב זצל היה לא שכיח.
סופג דברי תורה והנהגות של תורה ואורחות חיים של תורה.
זה אחדות של נפשות.
האבא והבן,
רב ותלמיד,
לא רק אבא ובן אלא גם רב ותלמיד
לא תמיד זה חופף
הרבה פעמים התפקיד של אבא הוא תפקיד של אבא
ולהיות רב הוא לא יכול
כן מי שמלמד את בנו ואת בן בנו תורה כאילו קיבלה בהר סיני
קשה לאדם ללמד את הילדים שלו יכול ללמד את כולם את הילדים שלו זה סיפור אחר
זה לא פשוט
והרציעות היה בשימוש ליותר מ-40 שנה
אין אדם עומד על דברי רבו אלא אם כן ארבעים שנה
יותר מ-ארבעים שנה הוא שימש את אביו
ולמד אצל אביו
ושימש אותו
כמובן כל אחד לפי כישרונות הנפש
אמר רב ציודה שני אנשים
כל אחד לפי אבל השימוש שלו
וכמו שקראו חז״ל שלכן אמר משה ליהושע בכר לנו אנשים
אז זה בכר לנו מה אנחנו אכלנו באותו מסטינג
מה היה מושב יהושע? זה רב ותלמיד.
כאילו שניהם שווים, הרב והתלמיד.
וגם כשיש הבדלים גדולים במוח ובנפש, אבל בדבקות זה לא פוגע.
כל מה שהרב ציודה היה, הבן של אבא שלו.
הבן של אבא שלו
עצום שבעצומים, גדול שבגדולים.
לא רק מצד הבן שלו, אבל מצד החיבור והשימוש בתלמידי חכמים, כמו אבא שלו.
לא פעם שמענו
את הגאון הרב ציודיה זצל, מרים קול בצעקה ובשאגת ארי.
על מה?
על מה צעק הרב ציודיה?
כל אחד שיחשוב לבד, ועוד רגע נראה מה האמת.
ואחר כך נבדוק אם אתם צודקים.
כל אחד שיתאר לעצמו, בתשניות,
על מה היה צעק הרב ציודיה?
על עניינים רוחניים שנגעו לליבו,
וראינו איך כפי שרגיל בפיו,
כל-כולי,
אה, זה כמה פעמים אפשר לשמוע אם יש איזה שם עוד קלטות,
מזמור יט או כאלה, כל כולי, שהייתי כולי,
איך אומרים, בתקיפות, בשיא התקיפות,
רותח ריתחא דאורייתא,
והלבבות היו מזדעזעים.
וכמו שאמרתי מקודם, לא רק מה הוא אמר, איך הוא אמר.
איך הוא היה מזכיר,
הוא מזהיר את הדברים כדי שאנשים יבינו שמדובר פה בחיי אומה.
זה לא רק משהו פרטי של מישהו.
אנחנו עסוקים פה בהעברת התורה לדורותיה ממשה רבנו ועד סוף כל הדורות כולם, ברצף.
וחייבים לדעת את זה, והזכרנו את זה כמה פעמים. אין דבר כזה מישהו שהוא תלמיד חכם בלי שיש לו רב.
לא משנה כמה מאמרים הוא מוציא מתוך כל מיני מאגרי מידע.
כדי שהוא יהיה תלמיד חכם הוא צריך שלא רב.
שמש תלמידי חכמים.
אמר אבו נא הלכה כאחרים.
שמש תלמידי חכמים.
וזה הרב צביונה, העברת התורה כהווייתה
מאבא לבן, מהרב לתלמיד.
ופה זה נפגשו שני הדברים ביחד, גם אבא וגם הרב.
שניים ביחד נפגשו.
על מה לא היה צועק בכל ליבו?
על שקידת התורה.
דבר ראשון.
איך הוא אמר פעם על מישהו בישיבה?
כולו קודש חוץ מחודש.
למה חוץ מחודש?
הוא הלך לצבא.
זה ערב צהודה.
אה, התבלבלנו.
חשבת משהו אחר שהוא היה צועק. נכון, הבנו.
על חיזוק אמונה,
טוב, מכון מאיר, בטח כולם חשבו על אמונה, נכון?
ושמירת הלשון
וארץ ישראל ומדינת ישראל.
ועל חרפת המיסיון,
באיזה הפגנות היה משתתף הרב צבי יהודה, היה נואם
בגאולה בכיכר השבת
על הנושא של המיסיון, ניתוחי מתים.
וחרפת החוק החילוני,
חרפת עמו יסיר מעל כל הארץ.
כל זה הרב צבי יהודה מתעסק,
שעל כולם דיבר בזיהו, בזיהו הנפש,
בשביל זה הזיעה את ליבות השומעים.
מותר לתת פה להצביע?
מי חשב שהרב צבי יהודה היה צועק על חרפת המיסיון?
לא, זהו, כי שמעתי את זה.
מי חשב שהרב צבי יהודה היה צועק על חרפת החוק החילוני?
מי חשב שהרב צבי יהודה היה צועק על שקידת התורה?
על חיזוק האמונה מי חשב?
אה, אולי ישנה. הנה. חכה, חכה עכשיו. עכשיו אני מדבר, אני מדבר עכשיו.
ושמירת הלשון,
שמירת הלשון כולנו יודעים.
חזרו וייסדו שמירת הלשון חצי שעה לפני תפילת מלכה.
עד היום המכתב בכתב ידו נמצא בבית המדרש מאחורה, בישיבת מרכז הרב.
כתב יד של הרב צבי יהודה.
שני דברים נמצאים שם.
תראו, הקדים את כל העולם לא יודע בכמה שנים.
אחד זה שמירת הלשון,
והשני שאל לנו למצץ
את הטבק בשפתיים הקדושות.
בעברית קלה שלנו,
לא מעשנים.
מרכז זה הייתה הישיבה היחידה שהייתה בלי ענן קשור מעליה.
עם רוח הקודש, בלי ענן קשור.
כל ישיבה שהיו נכנסים, אני זוכר את זה, כשאני הגעתי.
שבוע הישיבה הייתי בכמה מקומות, ברחתי מיד.
ענן קשור, ועד יעלה מן הארץ.
אם זה היה עד, זה היה טוב, זה היה שם.
בסדר?
היום זה כבר, איך אומרים? שטחים סטריליים יש, ללא עישון.
כאילו היה דבר כזה פעם.
הייתי חוזר הביתה,
ככה.
ישבתי על יד מישהו באוטובוס,
מבית ספר.
כל יום מעיל,
ריח של סיגריות.
באוטובוס.
היו מאפרות.
בכיסא לפני, כי הכול היה ריפוד,
היה הכול מתכת, אז אין בעיה לשים מאפרה.
במיוחד לזה, שינויים. טוב,
בכל מקרה, לעניין שלנו,
וארץ ישראל ומדינת ישראל, הכול ביחד.
מי שיושב, לומד בישיבה, הוא צריך לדעת שזו השליחות שלו,
לעם ישראל, וכל דבר אחר זה ביטול תורה.
עניתי לך.
סגור.
בסדר?
לא. אני רואה, אני רואה. עזוב, זה לא הנושא עכשיו.
בכל מקרה,
דבר נוסף שהיה מזמן למעלה חוזר ומתריע נרגשות על ביזיון תלמידי חכמים,
ועל זה קיבל מאביב זצל.
לא לשתוק על ביזיון כבוד תלמידי חכם כידוע,
ועל זה לא יכול להירגע.
וראינו כמה פעמים את הרב ציודה כשהוא היה מדבר,
איך הוא היה תופס את הכול, וכל מי שעומד שם
אפילו היה מפחד לפתוח את הפה לשאול שאלות, על אף שהמציאות תמיד היה אומר,
אין דבר כזה שאלה אפיקורסית,
יכולה להיות תשובה אפיקורסית.
שאלה, מה שיש לך לשאול, תשאל.
השאלה עכשיו, או התשובה היא מה יענו לך.
אבל לשים לב שכשמישהו רואה את המציאות הכוללת של כל עם ישראל כולו,
זה כולל הרבה דברים, זה לא נישות,
וזה לא פינות, וזה לא דבר אחד.
זה הכל כמכלול.
אנחנו מתפללים תפילה שלמה,
לא על דבר אחד ב-18.
זה הרב ציודה. מה הוא קורא לזה? כל-כולי ריתחא דאורייתא.
ולכן, כשאנחנו מדברים על שימוש תלמידי חכמים ועל ריתחא דאורייתא,
מאיפה זה נובע כל זה?
מה קרה?
מי שהיה רואה את הרב ציודה ככה בעדינות,
וזה שיכול לקבל אנשים,
הרב ביגון,
בסדר,
למד אצל הרב ציודה להיות עדין.
נפגשת עם הרב בגון פעם,
נפגשת איתו,
שיא העדינות, נכון?
כן, כי הרב ציודה היה ככה, אבל מצד שני,
כשהיה צריך,
משה דיין ישב אצלו,
ראש הממשלה, כולם באו ובא זה,
על השולחן,
מוציא פושקווילים.
אתה יודע מה זה פושקוויל?
היה מודעות רחוב כאלה.
היה מפרסם, איפה היו מפרסמים בזמנו?
בדרך כלל בהצופה, לפעמים בידיעות ומעריב.
זה מה שהיה אז.
כל מיני מודעות.
גילוי דעת.
גם ציודה.
מה, לא מתאים?
אה, שכחנו מזה. לא, לא שכחנו.
אנחנו לא שכחנו.
כל מה שאני רוצה לראות זה מאיפה זה נובע.
מה הבסיס התורני, הרוחני,
היסודי, לעניין הזה של ריטחא דאורייתא.
היה בן אדם רגוע, לא להבין עכשיו לא נכון.
עכשיו לא לתפוס את הכל בצד אחד,
כמו שלא תפסנו לפני כן בצד אחד, או שבטעות תפסנו צד אחד,
גם עכשיו לא לשמוע ממני רק צד אחד,
נדבר על כולל,
הוא כולל הכל,
אפשר גם להגיד דברים בתקיפות,
זה לא גורם העדינות והאהבה לכל אחד מישראל.
את אשר יהיה אב השם,
ויוכיח מה זה,
אוי נערי הקת,
אולי טובה נפשך,
לא להוריד כף רגלך אל הכביש, כשסמיטריילר נוסע,
עד שתגמור להגיד לו, מה קרה לילד?
סמיטריילר עבר.
מה אתה עושה באותו רגע?
בכל לבבך ושני יצריך, גם ביצר הרע, גם בתקיפות,
תפוס אותו, נקרע החולצה. נקרע החולצה, הצלת בן הנערה.
מותר, מותר.
זה לא אני אומר, זה גמרה.
זה הפציעות.
בסדר, לשים לב לדבר היסודי הזה,
שאין פה ויתורים ואין פה החלקה ואין פה עיגול פינות
כשאני מדבר בעדינות.
מדברים בעדינות, מצד שני מדברים בתקיפות.
שני הדברים קיימים.
שני הדברים חייבים להיות,
כי בלי זה אין חינוך.
מי שלא מיישר גבולות
מבין שאין לו את מי לחנך, כי אין גבולות.
מי שאין דיסטנס בינו לבין התלמיד
הוא לא מבין שהוא לא יכול לחנך.
שים לב, צריך את הגבולות האלה.
טוב,
עומדת לנו הגמרא במסכת שבת,
אני מתחיל להתקדם בנושא הזה של פורים,
נושא של עיבור שנה,
הדר שני,
מה פתאום, איפה זה נובע,
למה אנחנו מתקיימים עם הדבר הזה,
זה בעצם השנה שלנו, ומתוך כך גם נגיע לעניין ההלכתי של פורים השנה עם הימים שבהם הוא מתקיים.
אמר רב דימי בר חמא בר חסה מלמד
שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית
ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם
אמר רבך בר יעקב וכאן מודה רבא לאורייתא
עכשיו תשימו לב יש פה טעות בדף אני הקלדתי את זה עם כתב רשי
כשהוצאתי את זה פה במחשב זה הפך לי את זה לכתב אחר
אז מה אני אעשה
בסדר תסלחו לי לא הבאתי ב-PDF
אז זה צריך להיות כתב רשי
מה אומר רש״י?
שאם יזמינם לדין,
למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם? יש להם תשובה,
היה אונס.
והאונס?
רחמנא פטרי.
וישראל איננו עושה תורה פוטרת אותו. קיבלנו את התורה ברצון,
קיבלנו את התורה באונס.
אני מתחיל מההתחלה, לשים לב,
אולי כדי שמישהו לא יתבלבל,
הרי כל מה שאני רוצה להגיד זה שהדור קיבלוה בימי אחשורוש.
את מה קיבלו בימי אחשורוש?
אז מצד אחד כתוב,
זה מה שאנחנו רואים פה,
כפה עליהם אר כגיגית.
ואם לא היה כופה אר כגיגית,
ישראל היו מקבלים את התורה, מה זה כפה עליהם אר כגיגית?
שם להם פעלה על הראש.
אתה יודע מה זה פעלה?
בסדר? גיגית.
שם להם על הראש.
אם לא, כאן תהיה קבורתכם.
בסדר? אומרת הגמרא,
מעבר לזה, אמר לה ירש לקיש,
ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי.
אותה גמרא, בדף פרח בשבת
ה' יתרה למה לי מלמד שיתנא הקדוש ברוך הוא ימעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים
ואם לאו אני מחזיר את העולם אתכם לתוהו ובוהו
בעברית קלה העולם היה
2448 שנה על תנאי
היה על תנאי
אם יקבלו את התורה בשישי לשלישי
48 מוטב ואם לאו
חוזר העולם בתוהו ובוהו.
הייתה למישהו ברירה,
זאת אומרת, קיבלו את התורה בכפייה.
נו, אף אחד לא קופץ, אף אחד לא שואל קוולד.
ברוך אתה אדוני, אלה הם מלך העולם, שהכולם נו נו נו.
רבותינו, הדבר הפשוט ביותר, כל סמינריון מתחיל ככה.
נעשה ונשמע.
נעשה ונשמע זה רצון.
מה, זה חידוש שאני אומר עכשיו?
לא חשבתם על זה עד עכשיו?
אתם מבינים? לכאורה את הסתירה.
לא, אבל לא זכוי. אתה נותן לי תירוצים.
תן לי הסבר.
אתה חושב שמישהו ראה את הקדוש ברוך הוא מול העיניים? אתה שמים לב.
אתה אומר פה דברים שהם בעייתיים.
לא ממני מחילה. מה אני פה?
בסך הכל מתווך.
בסדר? כישורי חיים.
אבל שים לב למה שאני אומר.
היסוד הוא שאתה רואה שכפה עליהם הר כגיגית, ואם לא, שם תהיה קבורתכם,
ואם לא יחזרו לעולם ותוהו ובוהו,
ופתאום מה אנחנו מגלים?
נעשה ונשמע.
סתם ככה, כהערת ביניים. איפה כתוב נעשה ונשמע?
אה, בפעם ה... יש מספיק דפים?
בפעם הלישה נעשה.
פעם אחת?
שלוש פעמים כתוב נעשה,
ובפעם הרביעית כתוב נעשה ונשמע.
טוב, אבל זה הערת ביניים.
יש מה לדבר עליה? לא פה.
אבל אמרו בסוף נעשה ונשמע, נכון?
ומצד שני כפיית הר כגיגית. בואו נתקדם.
כן.
אבל למה אמרו? נו, אתה מת הוא.
ומי שמת, והיה עקוב למישור יחסים לבקעה.
איך אומרים? מי שמת יוצא מאוזן.
נכון? כולם מאוזנים, מסכימים לכל.
בסדר, אבל זה לא העניין שלנו עכשיו.
קיבלו מרצון או באונס.
עבדו עליהם,
אתה אומר,
שתי דברות ראשונות,
בננה של השב״כ.
עכשיו יעשו מה שאתה רוצה יחתמו.
זה ברור?
לא ברור.
טעיתי?
טענת אותי.
ברור מה אני אומר?
לא, נתן לי. בואו נראה להתקדם.
אמר רבה,
אף על פי כן,
הדור קיבלוה בימי אחשוורוש.
מה רש״י אומר? עוד פעם, הכתב רש״י התבלבל לי פה.
מאהבת הנס שנעשה להם, דכתיב קיימו וקיבלו יהודים.
קיימו מה שקיבלו כבר.
אבל איך קיבלו?
באונס וברצון.
על פי הגמרא זה שבת פרחת, זה באונס.
כפה עליהם ארכי גיגית,
אם לא שם תהיה קבורתכם.
אנחנו אומרים,
חיים או כסף או חיים, מה אתה רוצה?
תחליט.
אקדח ברקה.
אז בא בימי אחשוורוש, קיבלו חדש.
טוב.
מצד שני,
תראו את המדרש בעמוד 2.
כן, אני קראתי לזה.
אנחנו מוצאים במדרש את מאמציו של הקדוש ברוך הוא
לחפש מי רוצה לקבל תורה.
מכירים את המדרש הזה?
המדרש אומר במכילתא ועיתו
לפיכך נטבעו אומות העולם.
מה זה נטבעו?
עבר הקדוש ברוך הוא. מכירים השיר של מי זה?
אבו פריד. לא משמיעים אותו ברדיו, אתם יודעים?
גזענות.
טוב, בואו תראו מה אומר המדרש.
זה מדרש.
נטבעו אומות העולם כדי שלא יהיה להם פתחון פה כלפי השכינה לומר אילו נטבענו כבר קיבלנו עלינו שהרי נטבעו ולא קיבלו עליהם.
אה, הקדוש ברוך הוא אפליה.
למה הלכת לעם ישראל שיקבלו את התורה?
היית בא אלינו,
אנחנו אומרים, עליינו, עלה רסי.
אני מקבל את התורה, הכל בסדר, הכל טוב.
למה הלכת לעם ישראל?
מה מונח במדרש הזה, עוד רגע אנחנו נראה אתו בפנים,
שהקדוש ברוך הוא שאל את טומות העולם אם רוצים לקבל תורה,
ומה אמרו לו?
מה כתוב?
עברית נכונה.
מה כתוב בה?
יש דברים לא מתאימים לנו.
עד שבא לעם ישראל, ומה אמרו?
נעשה ונשמע.
זאת אומרת,
כפה עליהם אמר כגיגית, או נעשה ונשמע?
מתאים לראות את המדרש או שחתכנו אותו?
רוצים?
ויאמר השם מסיני בא ונגלה על בני עשיו הרשע.
ואומר להם, מקבלים אתם את התורה? אמרו לו, מה כתיב בא?
אמר להם, לא תרצח.
אמרו, זו ירושה שיורישנו אבינו.
אבא שלנו, מה ליבד אותנו לעשות?
אל חרבך תחיה.
טוב, ניגאל בני עמון הוא אב, אמר להם מקבלים אתם את התורה?
עמון הוא מה כתוב?
אמר להם לא תינאף, אמרנו כולנו מניאוף נולדנו.
בסדר?
עמון הוא מה, מאיפה באו?
בסדר?
זה נקרא בעברית שלנו גילוי עריות במשפחה.
וואי, הכי גרוע שיש, שם שמו.
נו, אז מה אתה רוצה עכשיו להגיד לנו לא תינאף?
אנחנו נולדנו בזה,
מהחטא הזה נולדנו.
טוב, שנאמר בה, תארנה שתי בנות תלעות מאביהם, ויחד נקבלה.
נגלה אל בני שוואל,
אמר להם, מקבלים אותי בית התורה?
אמרו לו, מה כתוב פה?
אמר להם, לא תגנוב.
אמרו לו, בזו הברכה יתברך אבינו, הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל,
כל מה שהוא רואה הוא לוקח.
עמוד על חשמל, ברזל,
את המכסים של הבורות עם הגנטים באיילון.
עוברת משאית לו ככה.
תראו, זה מדרש.
המדרש הוא לא סתם.
זה יסוד, מוסד.
בסדר? אני אומר את הדברים,
זהו.
עכשיו אתם מבינים למה לא משמיעים את השיר של אברהם פריד, נכון?
ברדיו?
גזענות.
טוב, מה זה, זה מדרש?
זה מדרש.
אתה שמעת את השיר? לא שמעת? פה היה שליטה בבית.
בסדר.
רק שנייה, שנייה, שנייה.
גמרנו, כמה, כל אלה מסביב, זה ארבע מלכויות, בסדר?
כן,
וכשבא אצל ישראל,
מימינו אשדת למה, פתחו כולם פיהם ואמרו,
כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע, וכן הוא אומר, עמד וימודד ארץ, רעה ויתר גויים.
זאת אומרת,
המדרש הזה,
ברכי חילתא, שזה מדרש הלכתי, זה לא מדרש
מדרשי, כן,
אגדתי, זה מדרש הלכתי, אם הכילתה,
אומר שעם ישראל קיבלו את התורה מרצון.
ובגמרא אנחנו רואים,
ואומר לנו רבא,
הדור קיבלו במחשוורוש, אז אם קיבלו כבר בהר סיני, אז מה קיבלו במחשוורוש שוב?
מה היה עם מרדכי, אסתר ומחשוורוש?
מה היה להם לקבל אם כבר יש לנו את המדרש הזה?
מדרש שאני התוודעתי אליו רק בשבוע שעבר.
תנחומה,
פרשת נח,
פסקה ג'.
ופה בעצם אנחנו רואים את כל היסוד, שלדעתי זו אקטואליה אמיתית.
לא יודע, כנראה שזה טוב שעכשיו,
כל פעם רואים דברים, איך אומרים?
כל שנה יש דברים חדשים.
אומר לנו המדרש בתנחומה.
יתברך שמו של מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא
שבחר בישראל משבעים אומות.
כמו שכתוב, כחלק השם עמו יעקב חרן נחלתו,
ונתן לנו את התורה בכתב,
ברמז צפונות וסתומות.
זאת אומרת, תשים לב,
תורה שבכתב יש רמזים, יש צפונות ויש סתומות,
תורה שבכתב זה תקציר,
ופרשום,
מי פרש?
חכמים,
בתורה שבעל פה,
וגילה אותם לישראל,
ולא עוד אלא,
אבל תשים לב,
השורות הקצרות האלה זה אני,
בטקסט זה מופיע שורות מלאות, בכוונה עשיתי כך,
שתורה שבכתב זה כללות,
כללים מבחינתנו,
תורה שבעל פה פרטות,
תורה שבעל פה הרבה, תורה שבכתב מעט.
שמים לב להקבלה?
תורה שבכתב זה כלל ומעט,
כי כללים הם מעטים,
ותורה שבעל פה זה פירוט וזה הרבה.
אומר המדרש,
ואל שבעל פה נאמר ארוכה מארץ מידה,
ורוכבה מניים
וכתיב ולא תימצא בארץ החיים. איך אמה?
אז איפה נמצאת תורה שבעל פה לא בארץ החיים?
וחיי עולם נטע בתוכנו.
למה חיי עולם נטע בתוכנו?
כמו נטיעה שהולכת
ומתברכת.
או כמו במסכת אבות בפרק הראשון ועשו סייג לתורה. למה סייג ולא גדר?
גדר עומדת עד שהיא נופלת.
כי ממה עשויה גדר?
אבנים.
וסייג מה זה?
צמחייה.
וסייגים, מה קורה להם?
הולכים
או מתרבים.
אתה שותל סברס,
סייג, מה קורה לו?
הוא הולך להתפתח.
בסדר, שים לב.
פה דברים שהולכים ומתפתחים,
לא נופלים ונשברים והכותל, פתאום הוא נפל.
וכתיבי לא תימצא בארץ החיים, ומי לא תימצא בארץ החיים?
וכי בארץ המתים תימצא?
אלא שלא תמצא התורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאווה וכבוד וגדולה בעולם הזה
אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל
וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל במים במשורה תשתה
על הארץ תשענך יצר תחיו ותורה תעמד
אין קניין תורה בלא יגיעה
אי אפשר לשבת בשנתי מול מסך
להריץ
איזה שהם
מאגרי מידע ולהגיד אני יודע תורה.
תורה צריך לעמוד,
צריך לחתוך,
צריך לשבת וללמוד כמו שצריך.
דרך אגב, זה אחד הדברים המיוחדים
שהיה מונח בתוך ההספד על רב צבי יהודה.
כשבאו להספיד את הרב צבי יהודה, אני זוכר את זה.
הגיע, אם אני לא טועה, הרב חיים שטיינר להספיד,
שהחלו רכבים טובים.
הוא זוכר שהרב צבי יהודה כל,
אם אני לא טועה, חמישי בלילה לא היה ישן.
הגיע הרב יוסף בדיחי ואמר,
הרב צבי יהודה בליל שבת לא היה ישן.
הגיע הרב צפניה דרורי, שכולם יאכילו לילה חיים טובים, ואמר, אני הייתי אצל רב צבי יהודה,
כל מוצאי שבת הוא לא היה ישן כל הלילה.
הבנו מה קרה פה.
כל אחד בא עם יום אחר,
מתנמנם.
לימוד תורה.
טוב,
זה מדרגות,
שכל אחד עכשיו יתחיל ליפול או לישון, דיר בלקום, כן?
אנחנו נגיע פה לחבר'ה שצריך לגרד אותם מהמיטות בשפכתלים.
ברור.
אבל שים לב מה זה העמלות של תורה.
לשבת ולעמול בתורה,
איך אמרתי פעם למישהו? את העבודה.
אם עכשיו הייתה לך עבודה, היית עוזב בשביל לעשות משהו מסוים?
בטוח שתורה אתה לא עוזב.
זה שמקבל משכורת, שיעזוב את העבודה שלו לשעתיים לעשות חסד,
אתה תשב, תלמד תורה.
כי עכשיו אתה לומד תורה.
ואם לא תשב ללמוד תורה עכשיו,
לא יצא מזה.
זה משהו חפיף.
יושבים בישיבה 20 שנה, 30 שנה, מה, כמה, הרב, על מה אתה מדבר?
שנתיים מכון מאיר כבר...
לא, לא, בסדר.
אפשר להישאר יותר זמן.
כמובן, מכון מאיר עוברים לישיבה. כן, ראשי הרב יגון מנחה.
הנושא הזה ברור מה זה עמלות של תורה.
אין נתקיימת התורה, למי שממית עצמה באוהלה של תורה, ממית עצמו באוהלה של תורה.
חי, חי טוב, זה בסדר.
זה בסדר, חי ביים.
חי טוב.
לא בשמחה. הכל בשמחה, בוודאי.
אם לא בשמחה לא עושים כלום.
להשקיע אבל.
אני בדיוק נתתי את הדוגמה
של החסד.
הוא לומד בישיבה, הוא קולנק, הוא יכול לבוא להשלים עניין בהר המנוחות.
שזה שעובד בהייטק, שילך להשלים עניין בהר המנוחות.
בישיבה, שישבו ללמוד.
מה...
בסדר, מבינים את ההתייחסות?
אנחנו מבולבלים.
זה אישורי קו של הרב ציודה, לא אני...
התבלבלנו בדרך
באיזשהו מקום, כן?
צריכים ליישר את הקווים,
להבין מה באמת מפסידים ומה לא.
איך רב אברהם שפירא היה אומר, אני הכניסתי את זה גם, בשביל שאתה שאלת,
אם מישהו שנמצא בישיבה
כל שבת נוסע הביתה
בשבע שנים,
כמה זמן הוא הפסיד?
שנה.
ואם הוא יצא כמו ביום חמישי,
אם הוא יצא כמו ביום חמישי בערב הביתה,
בשבע שנים הפסיד שנתיים
של לימוד.
זה ברור על מה אנחנו מדברים?
ההתייחסות הרצינית למה שאתה עושה.
זה האמינות של תורה.
עברו אנחנו.
למי שלא קראת,
בוא בוא.
אתה מדבר איתי על בדיעי ודיעים, אני מדבר איתך אידיאליים,
מה אתה רוצה ממני עכשיו?
כן, אם מישהו כואבת לו הרגל, שלא ישכח ללכת לרופא. בוודאי, מה השאלה?
מה השאלה? אנחנו צריכים לחיות.
מדברים פה על צילי גרים.
אתה מכיר את הביטוי הזה?
לא משנה, עזבו אותך. בסדר, דברי פה אנשים בריאים, בריאים בגוף, בריאים בנפש.
מי יכול לשבת ללמוד תורה?
פרופיל 45? לא.
בסדר? 97. מהיום השמיני או 90 שנה. לא, ככה זה, זה.
ברור מה אני אומר?
אתה מדבר על בריאות, בריאות של עם ישראל.
לא מדבר על פחות מזה.
אומרים, המובחרים,
אחריי.
אם אתה אומר אחריי, אתה צריך להיות לפני כן ככה, לא?
אז היא אמרה, איך תגדל דור הבא?
המחנך יכול להגיד אחריי, אחריי מה?
טוב, עזוב, אבל זה לא הנושא עכשיו, זה רק בשבילך להערת ביניים.
לפי שלא קראת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל,
אלא על תורה שבעל פה,
שנאמר כי על פי הדברים האלה קראתי איתך ברית.
ואמרו חז״ל, לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה,
ולא בעבור הדברים האלה,
ולא בגלל הדברים האלה,
אלא על פי הדברים.
מה זה על פי?
זוהי תורה שבעל פה,
שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולל החושך,
שנאמר העם הולכים בחושך, ראו אור גדול.
אלו בעלי תלמוד שראו אור גדול, שהקדוש ברוך הוא מאיר עיניהם באיסור והיתר,
בתמור ובטהור,
ולעתיד לבוא ואוהביו כצץ השמש בגבורתו.
ועכשיו התשובה המרכזית פה,
ולא קיבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית,
שנאמר והתייצבו בתחתית ההר
ואמר עבדים מברחם אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתו
ואם תאמר על תורה שבכתב כפה עליהם את ההר
והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה אנו וכולם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער ויהי מעט
הבנו כתוב בעשרת הדיברות
מכירים את המשפטים האלה?
אתה למדת בבית ספר דתי כתוב בעשרת הדיברות
לא תגנוב.
מה כתוב בעשרת הדמורות לא תגנוב?
מה לא לגנוב?
נפשות.
אה, זה קל לצטט פסוקים מתורה שבכתב.
תורה שבכתב מקבלים ברצון.
שימו למה מביא פה המדרש.
תורה שבעל פה מחויבות לדברי חכמים שמעבירים בעל פה את התורה והיא בעצם התורה המסורה לנו מדורי דורות,
קשה לי.
קשה לי לקבל דברי חכמים
על זה כפה עליהם ארקי גיגית.
פילי פלואים.
לא יאומן.
שם לב כמה אקטואליה יש פה.
לא יאומן.
באמת אני אומר, זה השנה התחדש לי. אני גם את זה לא ידעתי שנה שעברה.
בסדר, מותר לי להגיד.
תראו לי, יש מה ללמוד.
בסדר, אחרי שנתיים, יש מה ללמוד עוד.
תורה שבעל פה, שזה אמירות כלליות,
שזה קו כללי,
חשיבה,
סליחה, תורה שבכתב, שזה אמירות כלליות,
מתוחם,
חמשת חומשי תורה,
הרבה סיפורים,
הרבה משלים, הרבה ככה, איך אומרים? עיטוף באהבה.
כן, תורה אין בעיה.
תורה שבעל פה, שנמסרת מדור לדור,
פרטי פרטים מה אתה צריך לקיים, מה זה מצווה ומה זה עבירה.
איך אתה צריך בדיוק להניח תפילין.
איך אתה בדיוק שומר שבת,
מה מותר, מה אסור.
זה המון לימוד,
ותמיד כשאנחנו לומדים רואים דברים חדשים,
וזה גם מה שנקרא, תהיו לי כאלה דתיים נכנסים לי לוורידים.
עורקים, לא רק ורידים.
פעם מישהו אמר לי, הרב,
אתם לא מתביישים?
יש סימן בשולחן ערוך,
איך אדם, חוץ מכבודכם, יושב בבית הכיסא.
לשון חכמים.
איך אדם,
יש דרך של צניעות, של איך אדם עושה כל דבר בחייו.
פרטי פרטים.
די, זה מרגיז.
קצת חופשיות.
אני מוכן לקבל תורה שבכתב.
דברים יפים. יציאת מצרים,
יושבים לסדר, שבת משפחתי.
נשמע מאוד יפה.
טוב, מה נגיד היום, שבת משפחתי, כל אחד מעביר וואטסאפ לחבר שלו,
לאחיו שיושב על ידו.
ברור מה אנחנו מדברים?
תורה שבכתב נעשה ונשמע,
אומר המדרשת על חומה.
תורה שבעל פה כפר עליהם אר כגיגית.
אז מתי קיבלו אותם מרצון?
כשהיה להם חכם אחד שהציל אותם.
כשעם ישראל עמד לפני גזירת שמע טוטלית
להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער והזקן, טף אנשים,
ביום אחד.
לא בחמש עשר שנים, ביום אחד.
פתאום באו חכמים שמעבירים את התורה.
מרדכי היהודי, הוא לא היה נביא,
מרדכי היהודי,
והוא בא בחוכמה של התורה שהייתה,
ומוסיף להם יום כנגד הדילטוריה,
לשון הרע.
אין מי שיודע לספר לשון הרע יותר מהמן הרשע.
ובא ומוסיף. עכשיו קיבלו את זה מרצון.
עכשיו מבינים שתורה שבעל פה זה דרך חיים שמובילה אותנו אל הטוב.
סיפור חדש.
הדור קיבלו בימי חשוורושת מי?
תורה שבעל פה.
כי תורה שבכתב קיבלו כבר במעמד הר סיני.
הגמרא... לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. יש גמרא אחת, ה', ד', ו', רש. ראית? ציטטתי. ה', ד', ר'? כן.
נחזור. ראיתי? כתבתי. תסתכל. איפה זה?
אני משתדל שיהיו דברים ברורים.
בעמוד הראשון. כן. אתה רואה?
שש שורות מלמטה.
נכון? ספרתי נכון בלי לספור?
שש.
בסדר?
ראית?
חזרו, קיבלוה בימי אחשוורוש.
טוב,
אומר לנו המדרש
אלא אמר להם על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצוות
קלות וחמורות ויעזק המוות וקשה כשאול קנאתה
לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל ליבו ובכל נפשו
ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלוהיך בכל ליבך ובכל נפשך ובכל מאודיך
זה מה שהם לא קיבלו מרצון.
אז זו הייתה כפיית הר כגיגית.
ומכאן אנחנו מגיעים לזה שכל מי שמעביר לנו תורה זה דווקא חכמים,
וזה פרטי הפרטים שאנחנו חיים על פיהם.
והחיות הזאת מביאה אותנו באמת למציאות של השנה הזאת שאמרנו,
במקום פסח בא לנו פורים.
מישהו יגיד, טוב, מה אכפת לי?
בן או בת, העיקר מתחיל בבית, נכון? העיקר יהיה ברית, מה זה משנה?
ברור, פורים, פסח, אבל העיקר שיהיה איזה סעודה.
לא, מה פתאום?
פורים זה פורים, והפסח זה פסח, צווי דינים.
שניהם דברים נפרדים.
כל אחד יש לו משמעות שונה לחלוטין.
פסח לכאורה מוביל לשבועות, שזה תורה שבכתב,
ופורים זה תורה שבעל פה.
ואז מקבלים פה הרבה רצון.
ופה אני רוצה להגיע לנושא הזה של עיבור שנה.
ואני ליקטתי,
ליקטתי כמה דברים כדי שנבין מה זה תקנות חכמים.
ולא רק תקנות, אלא הנהגות חכמים.
אומר לנו הרמב״ם עמוד שלוש
הלכות קידוש החודש
שנה מעוברת היא שנה שמוסיפים בחודש
ואין מוסיפים לעולם אלא הדר ועושים אותה שנה שני הדרים הדר ראשון והדר שני
ומה מפני מה מוסיפים חודש זה
מפני זמן האביב כדי שיהיה פסח באותו זמן שנאמר שמור את חודש האביב
שיהיה חודש זה בזמן האביב ולולא הוספת החודש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים
ואת כל החשבון שעושה לנו הרמב״ם, זה יפה לראות.
אני בכוונה לא הבאתי אותו, אין לנו הרבה זמן, גם ככה אנחנו בלחץ.
כן? הרמב״ם מביא בדיוק את החשבונות והוא אומר,
אל תלכו לספרים אחרים.
כל מי שניסה ללמד אותך מה זה עיבור שנה,
איך מחשבים,
צלל למים עמוקים והעלה חרס בידו.
לשון הרמב״ם.
זאת אומרת, הרבה חכמים, הרבה גויים, כל מיני ספרים, הוא כותב את זה.
עזבו, מה שכתוב אצלי,
גם תינוקות של בית רבן.
אבי אומר ילדים מתחת?
בר מצווה.
שלושה ארבעה ימים יכולים ללמוד הכל ולעבר לנו ולחדש לנו את כל החידושים.
כל החשבונות.
מפה ועד סוף החיים.
החיים. סוף העולם.
אנחנו נחשב לך בדיוק מתי יהיה, מה.
טוב.
השלושה סימנים מעברים את השנה.
זה אחד הדברים המרכזיים שצריכים לדעת על תקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד?
בסדר? טעות בתוכנה.
בית דין מחשבים יהודים תהיה תקופת ניסן בשישה עשר בניסן או אחר,
יעשו אותו, ועל סימן זה סומכו ומעברים, ואיך חושבים, סימן אחר.
ודבר זה הלכה למשה מסיני.
שים לב, זה הכל עובר בתורה שבעל פה, כי הלכה למשה מסיני, אין שום דבר כזה בתורה שבכתב.
מה הדבר היחיד שכתוב בתורה שבכתב?
שעבור את חודש האוויר.
מה? מי? כמה? למה? איך?
תורה שבעל פה.
אי אפשר בלי זה. כל הפרטים נמצאים בתורה שבעל פה.
שבזמן שאין סנהדרין קובעים על פי הראייה,
בזמן שאין סנהדרין קובעים על פי חשבון הזה, שאנו מחשבים בו היום,
ואין נזקקים לראייה.
אלא פעמים שיהיה יום שקובעים בו בחשבון זה, או יום הראייה,
או קודם לו ביום אחד, או אחריו.
וזה שיהיה לאחר ראייה ביום פלא ובארצות שאין למערב ארץ ישראל.
וממתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה?
הרי היו צריכים לקדש לפי הראייה,
ויש חשבון.
שים לב, זה לא נולד אחרי שכבר פסק הראייה. גם קודם, רבן גמליאל,
היו לו צורות.
הוא ידע את החשבון,
ידעו את החשבון, וגם בעזרת השם,
כשיחזור לנו הסנהדרין,
אנחנו גם נמשיך לקדש על פי הראייה. אפילו שנדע בדיוק את החשבון מתי צריך להיות.
אבל יש מצווה מן התורה לקדש את החודש על פי ראייה.
אתם יודעים שבקום המדינה,
הרב ארצות היה במדינת ישראל,
המשפט העברי,
בקום המדינה הרב מימון
ביקש מבן גוריון לחדש את הסנהדרין.
אמרנו, הקמנו מדינה, יש כנסת, נחדש סנהדרין.
אמרנו, מה צריכים להיות הסנהדרין?
התחיל להגיד לו,
אנשים ידועים לשבטכם וכולי וכולי וכולי ושונאי בצע וכולי,
אבל הכול אני מבין.
איך תביא לי,
ככה שואל בן-גוריון, שונאי בצע.
הוא אמר לו הרב מימון, תמורת תשלום גם שונאי בצע אני אביא.
אתה יודע, אז באמת לא קמה סנדרין.
טוב, תחייך, מה אתה... יופי, קדימה.
עזוב, עזוב, אנחנו דיברנו על קום המדינה.
יש עוד הרבה שרוצים,
אבל אתה רואה שזה לא יוצא.
טוב,
וממתי התחילו כל השאלה בחשבון זה? מסוף חכמי הגמרא,
בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע,
אבל מימי חכמי המשנה וכן מימי חכמי הגמרא עד ימי אבאי ורבא
שהיו אמוראים על קביעת ארץ ישראל היו סומכים
כל מה שאנחנו עושים זה קובעים על פי בית הדין בארץ ישראל
כשהייתה סדירניק קוימת היו קובעי ראייה היו בני ארץ ישראל בכל המקומות שמגיעים עליהם שלוחי תשרי עושים ימים טובים יום אחד בלבד שאר מקומות רחוקים שהם לא יודעים בדיוק מתי קבעו האם ל' בחודש או כ' ט' וראש חודש זה א' היו עושים יומיים
למה? כי לא ידעו.
ואם לא ידעו,
שואל הרמב״ם, נו, בזמן הזה,
זה בדילוגים, שימו לב,
שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל,
קובעים על חשבון זה?
אין לנו בית דין בארץ ישראל. גלות.
אז על מה, על סמך מה אנחנו קובעים? מתי יהיו חגים?
מתי תהיה שנה מעוברת?
חשבון.
היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושים יום טוב אחד בלבד.
אפילו במקומות הרחוקים שבחוץ לארץ, כמו בני ארץ ישראל,
שהכל על חשבון אחד סומכים וקובעים.
אז למה היום עושים יום טוב שני של גלויות, שואל הרמב״ם, לפני 900 שנה?
למה עושים יום טוב שני של גלויות? הרי ברור לנו היום שקובעים על פי
לוח חשבון.
שימו לב מה אומר פה הרמב״ם.
אבל תקנת, זו הדגשה שלי,
תקנת חכמים הוא שייזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.
שמנו לב מה זה לשמור על מנהגי אבות?
לאחרונה ראיתי ככה, אתה ואפשר בטל מנהגים, אפשר בטל...
הרמב״ם אומר במפורש, זה מיותר.
יש לנו חשבון, כולם יודעים.
יש לנו אפילו וואטסאפ.
אפשר להעביר להם את הלוח.
יש כאן לוח,
תוכנה חינמית.
בסדר, אתה יכול לדעת עוד 500 שנה מתי יהיה. אז למה יום טוב שני של גלויות?
אתה אומר לאנשים, תשמרו יום טוב שני.
עם כל היום טוב שיש בזה,
שביתה ממלאכה וכו'.
למה?
מנהג אבותיהם בידיהם.
כמה חשוב שאדם שומר על מנהג אבותיו.
מה גם שאנחנו רואים בכמה מקומות
שחכמים אומרים
אל תבטל שום מנהג. מדוע?
כל המנהגים יסודם בערי קודש.
אתה לא יודע מאיפה זה בא, לאן זה הולך.
פה אומר הרב במפורש אני יודע למה.
תקנו יום טוב שני של גלויות ובמפורש אני יודע שזה מיותר, ובכל זאת
אתה לא מבטל מנהגים.
והדבר המרכזי פה זה מרכזיותה של ארץ ישראל.
ראה לנו הרמב״ם זה שאנו מחשבים בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו
ואומרים שראש חודש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעים
ולא עליו אנחנו סומכים שאין מהברים שנים וקובעים חודשים בחוץ לארץ
איפה מהברים וקובעים?
ארץ ישראל ואין אנו סומכים אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם
וזה שאנו מחשבים לגלות הדבר בלבד הוא כיוון שאנו יודעים שעל חשבון זה הם סומכים
אנו מחשבים ליד היום שיקבעו בו בני ישראל, שקבעו בו בני ארץ ישראל, איזה זה יום הוא.
וקביעת בני ארץ ישראל לאותו היום הוא שיהיה ראש חודש הוא יום טוב.
לא מפני חשבון שאנו מחשבים.
נשים לב להבטחה הזאת של הרמב״ם,
רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל.
כי אילולא יש יהודי בארץ ישראל
שמוציא לוח וקובע, זה הלוח של השנה,
בני חוץ לארץ אין להם על מה לדבר בכלל,
על מה לסמוך.
אפילו שהם מחזיקים תוכנה יותר משוכללת.
זה לא יעזור כלום.
כל מה שבחוץ לארץ מוציאים לוחות, על סמך מה זה?
שבארץ ישראל מחשבים את החשבונות.
גם כשאין בית דין.
נשים לב ליסוד הזה של הארץ. ולכן,
גם בפורים אנחנו רואים שחכמים,
מרדכי,
שבא ותיקן את ימי הפורים כימים אשר נחו בהם,
איך יכול להיות שאני אקבע יום מיוחד בשושן,
יום שנחו בו?
מהמלחמה,
ובארץ ישראל לא יחגגו את היום הזה.
לכן הוא מעקם את ההיסטוריה, לכאורה,
מעקם מעוות, אבל זה לא יקום, זה אישור.
לא יכול להיות שנקבע שכל מי שהיה בנוי בזמן שושן הבירה יעשה בט״ו.
אומרת הגמרא במגילה,
מי עושה בט״ו?
עיר מוקפת חומה?
ממות יהושע בן נון.
למה בזמן אחשוורוש מה הייתה ארץ ישראל?
העיר חרבה בזויה ושוממה.
הרי בסיום נס פורים בנו את בית המקדש השני.
ואם הלכו לתקן שכל מי שהיא בנויה בזמן שושן תעשה בט״ו,
מה ייווצר מצב?
איזשהו חג שבארץ ישראל לא חוגגים אותה? איזה תורה זאת?
הכל מתחיל מציון תצא תורה.
דבר ה' מירושלים. כל ההצלה של הגלות היא כתוצאה מירושלים,
מארץ ישראל.
נכון שלטון אין זה חורבן.
אנשים יש.
יש מזה, מהמשיכה הזאת, מהכוחות החיים שעדיין מפעמים בארץ ישראל כתוצאה מיהודים שיושבים בה.
לא הייתה, איך אומרים, זה נקרא הלו״ז
שנשאר לעתיד לעבור.
כתוצאה מזה יש אפשרות, בכלל אפשרות להצלה.
ולכן קבעו שהעיר מוקפת תחומה במהות יהושע בן לוג נוהגת בט״ו.
והשנה,
ועוד שנתיים, זה משהו אחר יהיה, אבל השנה ט״ו ירושלים נוהגים ביום שישי.
וגם פה יש לנו תורה,
צריכים לסיים,
תורה מרבותינו, תראו בעמוד 4,
יש לנו מתח
ולכן אני אומר שזה בעצם כל קיום המסורת, מנהג האבות.
כי ראיתי, שמעתי עכשיו שיש כל מיני מחדשים למיניהם.
עוד פעם, מחדשים זה לא רק
להמציא דברים,
זה גם לקרוא איזה שהם דברים שכתובים ולהסיק מהם מסקנות בלי מסורת.
כל התורה שלנו מועברת במסורת
ולכן חשובה לנו המסורת.
המנהגי האבות.
יש לנו מתח גדול.
יש לנו הלכה שאומרת
שלא קובעים שום סמודה ביום שישי.
למה מדין?
כבוד שבת.
כל השפע והברכה שלנו באה משבת,
שבת המלכה.
משם בא השפע.
אני אוכל טוב בשבת, מכבד את השבת,
כדי שתהיה לי עבודה פרנסה באמצע השבוע.
אני לא עובד כל השבוע בשביל שבת.
לא מהחשבון, בינינו. נסדר אחר כך את
הפעמון הזה.
בסדר? זה בוא.
הוצאות שבת, לא מן המניין.
אני מענג את השבת,
ושתהיה לי פרנסה באמצע השבוע.
זכות הפופיתלח של שבת,
יש אחר כך שקלח של אמצע השבוע. למה זה פופיתלח?
גרעינים, פיצוחים.
לא גדלת בזה?
גם אני לא. אז מה?
בסדר, לא.
לא עניין.
אז
אנחנו מכבדים את השבת, ומי שאוכל בשבת לתיאבון,
הרי אנשים מסטיניסטים,
השולחן ערוך מביא את זה,
היו צמים כל יום שישי כדי שיאכלו בשבת לתיאבון.
ולכן לא עושים סעודה יותר מהסטנדרט המינימלי ביום שישי.
טוב, ואם יש ברית מילה,
לא ידחו ברית מילה.
אז מה כתוב? מה לעשות?
לעשות אותה בבוקר
כדי שייכנסו לשבת.
אבל דברים אחרים לא קובעים, אבל לא סעודת אירוסים,
פדיון הבן, ברית מילה.
איך אומרים?
הקלנו, התרנו.
עכשיו יש לנו פה קונפליקט.
התנגשות
יש לנו שבת מצד אחד
מצד שני יש לנו פורים
צריך משתה, שמחה, סעודה
מה עושים?
מה אומר הרמה?
אני לא מדבר על מקובלים מקובלים כל השנים כולם
עושים את סעודת פורים
על הסבוכה
בסדר עכשיו עברנו לתפוצה אחרת
המורגן את רוצה
בסדר זהו
על הבוקר
ראיתי עכשיו הרב בן צהן מוספי הביא בשם אבא שלו
הוא היה גומר ותיקים, מתנות לאביונים, משלוח מנות,
רבע לתשע סעודות פורים. אחרי הכול.
כל שנה. זה היה מקובלים, אנחנו לא מקובלים.
בסדר?
אומר הרמא,
איפה זה?
הנה, סעודות פורים, ארבע, רואים?
כותב הרמא, כשחל פורים ביום שישי,
זה אומר בירושלים השנה ומחוץ לירושלים בתשפ״א,
תשפ״א,
אתם יודעים מתי זה תשפ״א?
עוד שנתיים, בסדר?
לא, זה נשמע כאילו זה אחרי הנילוס.
זה עוד שנתיים.
בסדר? במקומות אחרים.
יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת.
אם מישהו שואל אותי, מתי אתה קובע סעודה בפורים?
בבוקר.
שחרית. מתי זה שחרית?
מדיעבד? עד חצות היום. מתי חצות היום?
חצות 48. לפני כן.
אין דבר כזה אחר כך.
שמעתי, כל מיני חידושים של אנשים מנסים להתחכם עם כל מיני הלכות במסכת פסחים.
בסדר, הכל מובא, כן, אני אוהב להביא את הכל, אבל אני חותך את זה בצורה הזאת.
ומכאן אנחנו חוזרים,
כן, לפחות לפחות תלמידיו
של ראש הישיבה, הרב ציודה,
תלמידיו של הרב קוק,
מופיע בתוך התורה הגואלת,
תראו למטה, שאלו את הרב ציודה,
כן,
שיחות הרב ציודה זה,
כיצד נהגו בבית מרן הרב זצל בפורים שחל ביום שישי,
לעניין סעודת פורים?
הרב השיב, היו מקדימים קצת מהרגיל,
ואחר כך נמשכה לסעודה עד לפני כניסת שבת.
אני גומר פורים,
מתארגן לשבת ונכנס לשבת.
אין ערבוב.
אה, אתה יודע, אצל הרב, כשהיו מתחילים סעודה, לא היית יודע מתי אתה גומר אותה,
אבל היה נמשך,
מקדימים.
ככה היו מתחילים במנחה,
וככה מקדימים.
מה זה להקדים לפני מנחה?
שחרית?
בסדר? מה זה מקדימים? מה זה מקדימים? גמרנו.
כן, בבניין הישן כל פורים היה רב, מעיין נובע שאינו פוסק. אתה שם לב?
חריפות, פלפול, נסתר, חסידות, הכל לפי אנשים.
כל פורים ממש ספר שלם בפני עצמו.
ואז הרב מזכיר את העניין הזה שאל פורס מפה.
בסדר? מביא פה רעיון יפה של הרי הוא בא לעשות,
כן,
רבי שמעון גמליאלי רבי יוסי.
הוא אומר לו, גם לכבוש את המלכה ימי בבית?
אומר הרב מכאן הוכחה שזה היה בפורים,
שרצה לפרוס מפה בפורים ואמר לו לא.
בסדר? זה הרב.
זה הרב צעודה.
בכל מקרה,
יש לנו תמיד מתח בין הדבקים,
וזו המסורת,
וזו הרמה שמביא.
אז אם הולכים לפי המקובלים, אין שאלה בכלל.
כל שנה מוקדם בבוקר.
אם אנחנו הולכים לפי הפשט,
הרמה אומר יום שישי, יש מתח.
איך נכנסים לשבת?
לעשות אומר הרמב״ם בשחרית תגמור לפני שבת
תתארגן
ובוא אל המלך
שמח
וטוב לב אל המלך ואל המלכה
בואי כלה בואי כלה
שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
קבל שבת
לשמוח בפורים כל דבר במקומו בעניינו איך התחלנו?
הכל תורה שבעל פה ושמחה וגבולות
כל דבר יש לו גבול גם לשתייה יש גבול
שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו ארץ, כל טוב.
