ערב טוב,
אנחנו רוצים להתכונן לפורים, להמשיך להתכונן לפורים
דרך סיפורי מעשיות
של רבי נחמן הפעם,
והיום נלמד את אחד הסיפורים המפורסמים שנקרא מעשה מאינדיק בדיוק, אחד הסיפורים המפורסמים של רבי נחמן הוא סיפור ידוע וננסה ללמוד אותו ביחד טוב.
פעם אחת בן מלך נפל לשיגעון
שהוא עוף שנקרא אינדיק,
דהיינו תרנגולוד,
וצריך לשב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו אינדיק,
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה.
והמלך היה בצער גדול
עד שבא חכם אחד ואמר אני מקבע על עצמי לרפאו
והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן עם בן המלך הנעל וגם כן גרר
פירורים ועצמות.
ושאלו בן המלך, מי אתה ומה אתה עושה פה?
השיב לו, מה אתה עושה פה?
אמר לו, אני אינדיק.
אמר לו, גם אני אינדיק.
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן,
עד שנעשו רגילים זה לזה.
אז רמז החכם והשליכו להם כותונת,
ואמר החכם האינדיק לבן המלך,
אתה חושב שאינדיק אינו יכול ללכת עם כותונת?
יכולים להיות לבושים כותונת, ואף על פי כן להיות אינדיק.
ולבשו שניהם כותונת.
ואחר זמן רמז השליכו להם מכנסיים.
אמר לו גם כן,
אתה חושב שהם מכנסיים לא יכולים להיות אינדיק?
חשבו על מכנסיים.
וכן נמשאר הבגדים.
אחר כך רמז השליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, צריך להיות כתוב פה,
ואמר לו, חושב שאם מאכלים,
אוכלים מאכלים טובים,
כבר חדילים מלהיות אינדיק?
ואכלו.
ואחר כך אמר לו, אתה חושב שאינדיק מוכן להיות דווקא תחת השולחן?
יכולים להיות אינדיק ולהיות גם אצל השולחן.
וכן התנהג אימו עד שריפה אותו לגמרי והנמשל מובן למבינים.
יפה. כבר ידעתי שאתה לא מהמבינים, גיל.
איך שראיתי אותך על הבוקר כבר ראיתי את זה.
אבל פה יש בטוח כמה מבינות.
הנמשל מובן למבינות.
טוב,
אז אתם יודעים אצל רבי נחמן, המלך בדרך כלל זה,
ריבונו שלו, הקדוש ברוך הוא,
מי זה בן מלך?
אפשר, אפשר להגיד הרבה.
פשוט הבן מלך זה כל אחד מאיתנו.
אז זה קצת ייתן לנו איזשהו מפתח לעניין הזה, בסדר?
והבן מלך
נפל ל...
תעשו מקום לכלה הקדושה, הגיעה פה כלה וכולם פה יושבים.
מיד לפנות מקום לכלה.
אז הבן מלך
נפל לשיגעון.
השתגע שהוא מה? תרנגול הודו.
איך זה בנמשל?
בנמשל
אפשר
להסתכל כך על האדם שהאדם השתגע.
האדם השתגע.
מה השתגע?
אני עובר כאן לנמשל, כן?
יש בן אדם
שהוא באמת בן של מלך,
בן של הקדוש ברוך הוא. ואת חסרה ומעט מאלוהים וכבוד והדר תאתרהו,
קול שטה תחת רגליו. האדם, יש בו חלק רוחני עליון,
חלק רוחני נשגב,
חלק רוחני, חלק אלוקא ממעל ממש,
אבל האדם השתגע והחליט שהוא מה?
שהוא אינדיק.
למה דווקא אינדיק?
למה דווקא התרנגולוד? למה לא אריה? למה לא חתול?
למה לא?
כי תרנגולוד יש בו, לדעתי, כי אני אומר כאן פירוש, לדעתי,
תרנגולוד יש לו כנפיים,
אבל הוא לא עושה איתם כלום.
כלומר,
יש חלק רוחני לאדם,
אבל הוא לא עושה איתו כלום, וזה השיגעון.
זה השיגעון.
זה כמו אדם שיש לו כישרון עצום,
והוא לא עושה בו כלום.
והוא השתכנע, אל תדבר איתי על זה, זה לא קשור, הכנפיים לא קשורים, סתם, מיותר, טעות,
אין לי שום צורך בהם.
מכירים לאורות הקודש, בן אדם, יש לך כנפי רוח, שום דבר.
שיגעון,
ממש טירוף.
אדם שיש בו חלק אלוקא ממעל ממש,
שהקב'ה השליט אותו על כל הבריאה, מתנהג
כמו חיה, לא במובן של רוע,
לא שהוא רע כמו חיה, אלא הוא מחליט לוותר במה ידו על החלק הרוחני
שיש בו ולהתעסק רק בצד הקיומי.
הוא מחליט לוותר על המה ולעסוק רק באיך.
זה שיגעון.
איך אפשר לעלות דבר כזה על הדעת?
שבן אדם שיש לו קומה זקופה,
יש לו יכולת להגיע למהויות של החיים,
להבין את המשמעות של החיים שלו. עזוב אותי ממאויות,
עזוב אותי ממשמעויות,
זה לא מעניין אותי העולם של המהויות שלך.
תן לי לחיות כמו תרנגול הודו.
יש לי כנפיים אבל הן מיותרות מבחינתי.
אני רוצה לאכול, ולפרוט, ולרבות,
אבל איך שבני אדם עושים את זה.
לא כמו, לא חשבי חיות, איך שבני אדם, בני אדם עושים את זה עם פנסיב,
עושים את זה עם טיסות,
עושים את זה עם חו״ל,
ועם בילויים, ועם בניינים, זה מה שאני רוצה.
אבל מה עם המשמעות?
אל תחפור, אל תאכל לי את הראש, אל ת... גם אל תציב בפניי ציפיות, אני בן אדם, יש לי גוף, זהו.
כן.
הוא נמצא ערום מתחת לשולחן וטוען שהוא תרנגול הודו.
זה השיגעון בנמשל, שבני אדם בעצם נמצאים מתחת לשולחן ומלקטים פירורים.
ביחס לתפקיד שלנו,
זה פחות או יותר הפער.
אדם שעוסק רק
ברובד הקיומי שלו,
ביחס למי שהוא ראוי להיות באמת, זה נמשל כמו אחד שנמצא מתחת לשולחן ובוכל פירורים.
מה?
זה כאילו אתה רוצה לעשות מזה סטיקר? זה היה חזק, נכון?
אז אדם
שיש לו חלק אלוקא ממעל, והוא בוחר לעסוק רק בצד הקיומי שלו. לא משנה שהצד הזה מאוד מפותח ומאוד מפותח,
אבל הוא עוסק רק בזה.
הפער הוא כמו בין אדם שיושב ואוכל לשולחן
לאחד שיושב מתחת לשולחן ואוכל פירורים. זה פחות או יותר הפער.
חולי, השתגע, שיגעון.
המון אנשים משוגעים, אפשר לראות ככה ברחוב,
שזה ה...
בסדר?
הנה, עכשיו יש בחירות, בסדר?
אז מה המפלגות מציעות לנו? מה הן מספרות לנו שהן...
מה מדובר?
חלק גדול מן המפלגות
עוסקות באיך ולא במה. יהיה פה יותר בריאות, יותר פרנסה, יותר כבישים, יותר רכבות. מעולה.
כשאני אסע על הרכבת, אם אני אסע, כן,
ואני אגיע מתל אביב לירושלים, מה אני אעשה בירושלים?
למה אני נוסע?
מה המהות? מה הסיפור?
מה התוכן?
לא עוסקים בזה.
אז לבן אדם לא לעסוק בתוך איזה שיגעון,
זה בעצם האמירה.
מה עם הכנפיים שלך? איבר מיותר, אפשר להוריד אותם.
כל הרופאים נואשו מלעזור.
כמובן, המלך בצער גדול, המלך זה הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים.
ברא אדם,
נתן לו עוצמה אדירה,
נתן לו נשמה, והאדם לא עושה בזה שימוש.
אז המלך בצער גדול.
כשהמלך מצטער,
אז מצטערים כולם.
יפה.
טי-טי-טי-טי-טי, זה שיר.
טי-טי-טי-עד שבא חכם אחד ואמר,
אני מקבע עליי לרפוא.
יש פה איזה חכם אחד.
מי זה החכם?
בממשל, מי יכול להיות?
מה?
בזמן תפסת את עצמך, בזמן.
כן, צדיק.
צדיק.
צדיק. צדיק האמת.
שמבטא בעצם, אפשר להגיד, מבטא את חוכמת התורה.
יש פה איזה בעצם אפשרות, איזו הצעה.
מעניינת
שמציעים לנו כאן לריפוי.
השאלה כאן היא,
טוב, בוא נתחיל.
מה בעצם הריפוי כאן?
על פניו זה נראה קצת משוויינן, נכון?
כאילו,
תהליך שהוא עובר כאן, אבל יש כאן איזשהו תהליך שכדאי,
כדאי שנבין אותו.
ננסה להעמיק בו ביחד.
כי באמת יש פה שאלה.
אנחנו בתוך עולם שיש בו גוף.
הסיפור הזה גם מאוד קשור לפורים,
על היכולת של ה... אנחנו בעצם מדברים פה על בן אדם שהתחפש.
לתרנגול הודו,
ואולי זה כל אחד מאיתנו, התחפשנו,
טעינו בדרך,
אנחנו לובשים עלינו תחפושת שזה לא אנחנו באמת.
אנחנו מתעקשים להגיד, לא, זה אני.
פגשתם פעם בן אדם שהתחפש והוא מתעקש להגיד, לא, אבל זה אני, זה לא תחפושת.
לא, זה מי שאני באמת.
לא, אני מתחפש,
מבוגר התחפש לסמי הכבאי, נגמר פורים, הוא ממשיך להגיד,
אל תדליקו פעם ביתה יש, ללא רשות.
לאי, כבר נגמר פורים.
תחזור לעצמך. לא, הוא שם.
אז במובן מסוים בני האדם התחפשו,
תרנגולות.
ועכשיו יש איזשהו ניסיון לרפא אותם.
איך זה הולך?
מה מפחיד?
בוא נאמר ככה, הרופאים,
הרופאים שלפני כן ניסו לרפא את בן המלך, מה הם אמרו לו?
הם צעקו עליו, מה אתה משוגע? אתה בן מלך, תחזור בך, צא מתחת לשולחן, מה אתה השתגעת לכל ה... כאילו, לא, אין עם מי לדבר.
הוא לא בן ולך, אני אינדיק.
הרופא השני יורד לי תחת לשולחן ואומר, אני אינדיק כמוך.
כלומר,
בסדר.
מה אתה אומר?
כן, זו הזדהות ודאי, אבל זו לא רק הזדהות.
הוא אומר, אוקיי, בסדר.
באמת?
באמת?
בואו נתחיל מזה. באמת האדם,
הצד הרוחני שלו חלש.
צודק, קנאה חינמית. העיקר זה מה?
העיקר זה העולם הזה, והעיקר זה זה העיקר.
אבל גם אם אתה חושב שהעיקר זה העולם הזה,
מה?
אי אפשר להיות לבוש?
כאילו, אתה יודע,
לבוש זה כאילו סוג של איזושהי...
הוא כאילו מוכיח לו שבשביל העולם הזה,
צניעות זה טוב.
פוקטונות זה סוג של צניעות, כן?
לא, לא מדבר איתך עכשיו על מלאכים,
לא מדבר איתך על חלק רוחני,
לא מדבר איתך על שום דבר. העולם הזה, נכון?
בשביל העולם הזה,
זה מין
שלבי הסברה של החוכמה.
באה התורה ואומר, בא החכם ואומר,
החכם מייצג את התורה הצדיק, כן?
תשמע, בשביל המקום שאתה נמצא בו,
כדאי לך להתלבש.
מה,
אתה לא יכול, אי אפשר להיות בעולם הזה ולבוש?
מה הבעיה?
לא, אני לא אומר לך שאתה מלאך, אני לא אומר לך חלק נוקי.
זה הכל כרגיל, פשוט בעולם הזה, מתחת לשולחן. גם אפשר להיות לבושים ולהישאר בעולם הזה.
אפילו זה ישדרג לך את העולם הזה.
אתה תהיה יותר יוקרתי,
יותר ככה נחשב.
אה,
וככה בעצם כאילו,
הסיפור הזה מציע אפשרות של שינוי,
שינוי דרך המעשים.
לא שינוי תובנה מעמיקה, אלא הוא מתחיל לאט לאט להגיד לו, תשמע,
בוא תעשה מה, אי אפשר להיות בן אדם ולהיות אינדיק ולהיות לבוש,
כותון?
לומד שכותון.
אחרי זה,
נכנסה.
כן?
אחר כך הוא אומר לו,
מאכלי אדם,
מאכלי אדם.
בוא תראה איך אפשר להיות אינדיק,
כזה יכול כמו בן אדם.
אחר כך הוא אומר לו,
בוא תראה איך אפשר אינדיק ולאכול על השולחן. כלומר,
הוא כל הזמן השאיר אותו אינדיק,
הוא כל הזמן עזור לו, אפשר להיות בן אדם,
אבל אפשר צניעות.
אפשר להיות בן אדם, אבל אפשר נגיד לאכול כשר.
אפשר להיות, כלומר, המהלך ההסברה פה של הסיפור הזה,
בעצם בא לומר שכאילו התורה לא באה לשנות אותנו.
היא רק באה לעזור לנו, לעדן אותנו, לזה. אפשר להמשיך, אתה יכול להמשיך לחגוג, אתה יכול להמשיך...
אני אתן לכם, למשל, למה הדבר דומה, בסדר?
יש אנשים שרוצים להתחיל לשמור שבת.
זה נורא מפחיד אותם.
שבת?
אז יש לנו שתי אפשרויות
לדבר איתם. אפשרות אחת,
להיכנס בהם בכל הכוח.
בוא תראה מה זה שבת?
איזה אור זה שבת?
איזה דבר פלא זה שבת? מה אתה מדבר?
תפסיק
לדחות בסרט, מי שלא שומר שבת, הוא מפסיד את הדבר הכי גדול בעולם. תתחיל לשמור שבת.
על חלק קטן מהאנשים זה יעבוד, על הרוב זה יבהיל אותם, לא לרודפי.
אבל יש אפשרות אחרת.
תשמע, אפשר להיות חילוני ולשמור שבת. באמת?
איך? אתה רק תעשה קידוש.
רק קידוש? כן.
קידוש וזהו.
זה מפריע לך? זה קידוש, אחרי זה תיסע לאן שאתה רוצה.
סבבה, זורם לי לגמרי, אני עושה קידוש.
אחרי כמה זמן.
תשמע,
כבר אתה עושה קידוש.
אפשר לעשות גם המוציא ולהישאר,
ואחרי זה תישאר, תיסע לאן שאתה רוצה.
כן, זה קידוש,
צריך להוציא, תיסע לאן שאתה רוצה, וואלה, עוד קצת.
תשמע,
מי אמר שחילוני חייב להיות דווקא מעלי? לפחות גם חילוני מהבוקר.
בלילד שואל, תעשה כבר בקעת העמות,
ואחד מהבוקר תיסע לאן שאתה רוצה.
כלומר, כל הזמן אתה יכול להיות חילוני, אבל תוך כדי ש...
ובסוף מה?
בסוף משהו מתהפך.
השיטה הזאת
שנותנת לאדם, אומרת לאדם, תקשיב, אתה באמת לא משתנה.
זה דבר מאוד עמוק.
בגלל שאחד הדברים שהכי מפחידים אותנו זה פחד להשתנות. כשאדם מתחיל תהליך רוחני ואומר, רגע, רגע, מה זה אומר עליי עכשיו? הרי אם אני עכשיו מתחיל,
אני רואה איך זה נראה בסוף הדרך,
אני רואה מה יהיה בסוף.
אני אצטרך להכריף את כל הדיסקים שלי באוטו,
אני אצטרך להכריף את כל הבגדים,
אני אצטרך להיפרד מה...
זה,
מהרנואר, מהלא יודע מה, מה...
לא לקרוא מותגים,
מה יהיה עליי?
וכל זה, לא מתאים לי.
נכון?
אומרים לו, מה קרה אח שלי, אפשר לקלוט מותגים ובכל אופן לזה.
אז הוא קונה וממשיך.
וככה לאט לאט, עד שבסוף
נוצרת איזו מסה קריטית
שגורמת לשינוי, שמרפא אותו.
כלומר, יש משהו, יש איזשהו צעד,
זה מין סיפור הפוך כזה.
בדרך כלל אנחנו אוהבים לעשות שינוי,
שינוי תודעתי, שינוי מסבירים,
והנה הדברים מובנים,
ואז לאט לאט אנחנו עוברים איזשהו שינוי.
פה רבי נחמן מוצא אפשרות אחרת לגמרי.
לבן מלך שישתגע,
לא בטוח שזה יעזור, כי זו בדיוק הבעיה שלו שהוא משוגע.
לא יעזור לדיבורים שתסביר לו מיהו.
זה בדיוק הבעיה.
מה יעזור?
תתחיל להדביק לו מעשים ולהגיד לו, אתה לא משתנה, הכל בסדר.
יש סיפור נפלא של רבי בשליל מקרליבך,
שהוא מספר
שהוא היה פעם באיזה עיירה בדרום,
בדרום בארצות הברית הכוונה, בטקסס שם באזור הזה,
ואתם יודעים שיהודי מתוקן מחפש
לטבול בערב שבת,
הוא חיפש, הגיע לאיזה עיירה יהודית, חיפש איזה, לא היה רע, הגיע לאיזה עיירה,
כיוון שיש שם יהודים ויש שם איזה מקווה, התחילו לברר אם יש פה מקווה.
אמרו לו כן, יש פה מקווה דברים.
ופעיל אומר,
יש פה איזה מישהו שאתה יכול לדבר איתו.
מתקשר אליו,
הוא אומר לו כן, אני בא,
אני אפתח לך וגם אני בא לטבול.
אז הוא אומר, הגיע בן אדם שאתה צריך הרבה דמיון כדי להבין שבכלל הוא יהודי.
נראה גוי גמור, גם עם קעקועים, נכנס וטובל לגמרי.
אז רגע שלמה אמר לו,
אני חייב לשאול אותך, תשמע, אתה יודע, זה נראה שאתה,
לא נראה שאין לך תפילין בבוקר, בוא נגיד ככה, בסדר? אז כאילו, מה אתה חופש במקווה?
אז הוא אומר, אתה יודע לך, אני הייתי ילד באירופה לפני המלחמה,
נדמה לי שזה על הרבי עם פיאסץ מהסיפור הזה, אני לא בטוח.
אני לא בטוח.
ואומר בתור הילדים, הרבי אמר לנו,
אמר לנו,
קחו לכם משהו אחד שתלכו עליו כל החיים,
לא משנה מה יהיה.
זה יהיה הדבר שלכם.
ואני לקחתי מקרה.
ואני,
לא תמיד אני טובל, אבל לפעמים יש לי טורות, ואז,
יש לי טורות לטבול, אני שומע את הקול הזה אומר, איך תטבול?
הרי אתה לא שומר שבת.
הרי אתה לא מניח תפילין.
הרי אתה לא אוכל כשר.
ואני שם את כל הקול הזה בצד ובא לטבול.
כאילו,
משהו מזכיר לי שאני בן של מלך.
משהו.
אז יש כאן אפשרות מאוד מאוד יעילה להתגברות על פחדים, זה סדנת התגברות על פחדים.
כל אחד מאיתנו מחזיק, שזה אינדיק שאנחנו,
אינדיק, אני לא רוצה, בסדר, באנו,
זה נחמד, לבוא לשיעור, להמשיך להיבהרת, קצת לשמוע דברים, ואחרי זה אנחנו רוצים לחזור חזרה למקום הבטוח שלנו, ולא יותר מדי להשתנות אולי, ולא יותר מדי לעשות
כי זה באמת מפחיד.
וכשמראים לך את התוצאה, אתה יודע איך זה צריך להיראות, הנה,
אולי זה קצת מבהיל.
אז יש כאן איזו הצעה,
הצעה מאוד מאוד מעניינת,
שקצת נרמה את עצמנו.
לפעמים אני עושה את זה בבקרים, בחורף,
כן?
צריך לקום,
אנחנו בגדול משפחה שלא...
אנחנו אוהבים את הבוקר, אבל כשהוא מגיע בצהריים זה ככה יותר טוב, נכון? ככה. אז צריך לקום,
שמיכה חמה,
נכון?
נעימה.
חמים.
יצא, מתחיל לעבוד קשה.
תישאר.
אז יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת להיכנס בו בראש, בראש, חוצפון וזה, ולהזכיר לך את השולחן ערוך, יתגבר קרעי, לעבודתו יתברך, ואני בן של מלך וזה.
אבל הוא אומר לך, איזה מלך, איזה נעליים, אתה אינדיק. אינדיק לא קם בבוקר, אינדיק ישן בבוקר.
אתה, יש לי כנפיים, שום דבר, הכנפיים זה סתם בצעצוע.
תחזיר אותם ואת זה, אז אתה...
אז מה אפשרות?
אפשר להגיד, הכל בסדר אחי, תשמע, אני ממשיך לישון, אני איתך, אני זורם איתך לגמרי, אני פה, אני ישן.
שנייה, אני קם רגע לכיור,
שנייה, אני שותף פנים ואני חוזר.
אחרי שאתה קם, הוא נשאר במיטה, אתה כבר רצה עליו.
כלומר, כשקמתי, באמת, לא אמרתי לעצמי,
אני קם לדקה.
אני ממשיך להיות ישן, אני רק קם לדקה. אפשר להמשיך לישון, נכון? אפשר להמשיך לישון, אם אתה קם שנייה רגע לשירותים, זה לא, נכון? זה אפשרי.
אז הנה, זה קורה. אה? כן.
היום גיל מבסוט, חבל על הזמן.
גיל הוא גיל.
טוב, תיקח, תיקח נשימה, גיל, תנשום.
תשתה משהו.
כן?
אפשר להמשיך לישון ולקום רגע דקה לאנשהו.
אז כשאתה קם, אז כלומר, טוב, אז עוד רגע, עוד הלאה.
שיטה מאוד מעניינת, השיטה הזאת.
יש בה איזשהו חיסרון, כן?
יש בה איזשהו חיסרון, איפה השינוי המהותי. אבל כאן מתברר שהשינוי המהותי
הוא יכול לעבור דווקא דרך
מעשים קטנים.
אם ננסה לשכנע את עצמנו מההתחלה שאנחנו בנים של מלך, אולי זה גדול עלינו.
אבל אם יבוא איזה חכם, בעצם התורה,
בחלק גדול מהדברים שהתורה אומרת, תקשיב, אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות שלך מקצה לקצה.
הכל בסדר, מה, אי אפשר לאכול טעים ועדיין כשר? אפשר.
לא ישר אומרים לך אדוני בוא תתקן גם את צדדי ההיתר שלך בוא תאכל בצורה לא בכל הכל בסדר הכל טוב
אבל
בכל כשר מה הבעיה מה אכפת לך
בוא בוודאי תלך לטייל אבל תלך במקום לים הזה תלך לים הזה אותו ים תיכון נכון תלך לים נפעל מה אכפת לך טוב בסדר כאילו מציעים לך את זה
בצורה שלא דורש ממך לזוז בכלל
אתה עדיין אינדיק שהולך לנפרד.
מה שזה שווה, שבסוף
מריבוי המעשים משהו משתנה.
כלומר, מי אני?
האם אני שעון עומד שמראה פעמיים ביום את השעה הנכונה?
כן, גם שעון עומד זה קורה לו.
אבל אני, או שלאט לאט אני מבין שאני מתחיל להיות מכוון. כלומר, יש כאן איזה,
זה מה, זה מה שהוא, הסיפור מסיים,
וכן התנהג עד שריפא אותו לגמרי.
בסוף משהו משתנה, בסוף תאמורו, אני חוזר לדוגמה של השבת,
שמוסיפים עוד נדבך ועוד נדבך ועוד נדבך, ופתאום אתה מבין, רגע, אוקיי, שנייה,
ההגדרה שלי השתנתה,
אני שומר שבת,
איך זה קרה לי?
אבל זה קרה, בסדר?
זה קטע מגניב להיפגש עם שינויי ההגדרות שאתה, עוד שנייה,
שאתה עובר בעצמך, הרי אנחנו בהתחלה אומרים לעצמי, לא קרה כלום,
הלכתי לישיבה, הלכתי למכון מאיר, הכל בסדר,
ופתאום מישהו פוגש אותך ואומר לך, וואו, אז חזרת בתשובה, אה?
לא, אני לא חוזר, אני רק, כן.
כתוב אתה מבין את שינוי הסטטוס
שאתה נמצא בו.
עד החשבת, זה אני,
רק עם עוד משהו.
זה אני, אבל עם עוד פרק בקורות חיים שלי.
כן, אני זוכר שכשהלכתי ללמוד בישיבה בהתחלה, אז בסדר, כאילו, יש לי תוכניות.
גם זה יהיה ברזומה.
עד שפעמים מישהו קרא לי בניש, כאילו, בפעם הראשונה.
כאילו, מה?
מי כאילו, מה זה?
מה? מי בניש? מי?
פתאום אתה מקבל איזה...
בסדר? פתאום אתה מבין ש... רגע, השתנה לך הסטטוס.
זה קורה,
כנראה שהשינויים שלנו קורים לנו לאט-לאט.
כן, מה רצית לשאול?
כן.
נתת איזושהי, אולי אפשר או דוגמא,
לאיך לעשות את המהלך הזה של האינדיקסים?
הנה, התורה נותנת לנו. בעצם, אם אנחנו עוברים על המצוות של התורה, הוא בעצם רוצה להגיד, הזוהר קורא למצוות של התורה עצות. איזה עצות הם? עצות, איך לא להיות אינדיקס, איך לצאת מהמצב של אינדיקס.
כשאדם מתחיל, לאט לאט הוא מתחיל.
התורה לא דורשת מהאדם ללכת להרים ולהתבודד.
אחי, הכל בסדר תישאר איפה שאתה נמצא,
רק על.
לאט לאט הוא נעשה רגיש לכישרון הרוחני שנמצא בו,
לאט לאט הוא נעשה רגיש לנשמה שיש בו, בסדר?
לדוגמה, תפילה.
תפילה?
אז מה זה תפילה?
אם יבוא בן אדם ויגיד, אני רוצה להתחיל להתפלל,
אז הוא יגיד לו, אין בעיה, נשמה, בוא, יש פה תפילת שבת שלוש שעות, הוא יצא עם כוכבים,
נכון?
אז הוא לא...
אז מה נגיד לו?
הכל בסדר, תפילה?
אין בעיה, אתה אפילו לא צריך סידור.
תעמוד ותגיד לקדוש ברוך הוא במילים שלך,
בשפה שלך, מה שאתה רוצה.
תגיד לו דברי שבח והודיה ובקשה וזהו.
זהו, כן.
אה, חשבתי שאני צריך לבוא ל... לא, לא.
זה תפילה.
תשמעו, הוא סיפר לי פעם איזה סיפור שנורא נורא, מאוד מאוד ריגש אותי.
ממש התרגשתי מהסיפור הזה.
פגשנו פעם,
כזאת חברים פגשנו איזה יהודי, חבדניק היינו באיזה מקום ביחד, נסיעה.
יהודי, חב״ד זקן וזה, כאילו הוא נראה מתוק, מתוק, מתוק.
שלעים יקראו לו.
אז הייתה לנו נסיעה ארוכה, דיברנו בדרך,
הסיפור שלו הוא כזה.
הוא היה שומר בבית ספר
של תלמוד תורה של חב״ד.
שומר, אבל לא היה לו מושג ביהדות כלום,
שום דבר לא היה לו.
הוא עלה מאיזה ארץ מדרום אמריקה.
יום אחד, הוא אומר איזה ילדים טובים וילדים מחונכים, מאוד אהב את הילדים, תמיד התייחסו אליו, כיבדו אותו.
יום אחד, אחד הילדים בא ואומר לו,
הרבי אמר לי להביא לך, שם לו שקית על השולחן,
לא, סליחה, ילד אחד עבר, הוא אומר לו, התחילו לדבר איתו, אמרו לו, תגיד, הנחת פעם תפילין? הוא אומר לו,
הוא אומר, תפילים, תפילים, זה הדרום האמריקאי,
תפילים.
אחרי יום בא אל הילד ואומר לו,
הרבי אמר לי להביא לך, שם לו על השולחן שקית עם תפילין.
אז הוא קורא לו, בוא'נה ילד, בוא'נה.
הוא אומר לו, קח את זה, אין לי מה לעשות עם זה,
מה, אני לא רוצה להשתמש בזה, קח את זה מפה.
אמר לו, אני לא לוקח,
כי הרבי אמרתי להביא את זה לך,
אני לא לוקח את זה, אתה רוצה?
אמר לו, מי זה הרבי שלך? אמר לו, את השם.
חיכה שהוא יגיע, אמר לו, אדוני,
זה טעות פה, אני לא משתמש בדברים האלה, ואל תנסה את זה,
תיקח את זה מפה.
אז הוא אמר לו, תקשיב, אני לא לוקח את זה.
אתה רוצה, תן את זה למי שאתה רוצה, אני לא לוקח את זה.
אז הוא לקח את זה, אמר, לקחתי את זה הביתה,
לא ידעתי מה לעשות עם זה.
מה הקשר שלי לזה?
אבל הוא אומר, אני לא יודע להסביר לכם, ב-5 בבוקר קמתי,
לא יכול לישון, בגלל התפילים.
ואני אפילו לא יודע איך מניחים את זה.
אז הוא אומר, הצעתי, הלכתי
לבית כנסת בשכונה.
בדרך אני פוגש את הרב של בית הכנסת.
הוא אומר לי,
שלמה, הוא הכיר אותו, היה מגיע להתפלל בחגים וזה.
הוא אומר לו, מה אתה עושה פה? הוא אומר לו, מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה? הוא אומר לו, אני באמת לא יודע, אני אף פעם לא קמתי שעה מוקדמת. הפעם קמתי.
לי את זה ואני לא יודע מה עושים עם זה.
אז הוא אומר לו בוא איתי.
תגיד לו, נכנס את עמיח אצלו, טוב, מה עכשיו?
הוא אומר לו,
איך מתפללים? פתח לו סידור,
אמר לו, אם היא תקרא את זה, קרא קריאת שמע, סגר.
הוא אומר לו, טוב, אז מה עכשיו?
הוא אומר לו, כלום, אם אתה רוצה, תעבוד לו מחר.
למחרת, עוד פעם הוא קם.
אז הוא אומר לו, עוד איזה כמה שורות.
ועוד
תוך שנה,
קופן קצת,
יהודי שלם.
עכשיו, אם מישהו בא ומגיד ומביא לו את כל הערכה בבת אחת, זה היה גדול עליו.
הוא אינדיק.
הוא חושב שזה החיים שלו.
ביחס לאיפה שהוא היה, כשאני פגשתי אותו,
אני לא יודע, אני אגיד לכם איפה פגשתי אותו, זו הייתה נסיעה ארוכה, לא בארץ, אבל נסיעה, נסענו ביחד לציון של אדמור הזקן באדי, שזה 11 שעות נסיעה.
הוא, שעה לפני שהגענו לשם, הוא כבר התחיל לרעוד
מרוב התרגשות.
רואים אותו נעמד באוטובוס ואיזה,
כאילו מגיעים לאדמור הזקן מבחינתו זה היה כולו בהתרגשות.
אז עכשיו, ביחס למקום שהוא היה,
להגיד לו את כל המשמעות זה לא נקלט,
אז תפילים,
ולהגיד
שורה אחת.
התורה מלאה בפרטים כאלו שאנחנו יכולים לקיים אותם, כאילו גם להיות אינדיק ולקיים אותם.
אבל כשהם מצטרפים כל יום,
קצת עוד,
ועוד ועוד,
בסוף נוצרת איזו מסה קריטית,
ופתאום האדם מבין שהוא השתנה.
זה קרה לו.
זה קרה לו, כן?
גם אצל בנות הדבר הזה יכול לקרות בעיקר, בעיקר בסוגיות של צניעות.
פתאום הוא אומר, בסדר, הוא יוכל ללכת עם גופייה, אפשר?
ככה.
אפשר ללכת עם גופייה, אפשר?
ופתאום,
דודה רואה אותה, מה קרה לך נהיית ככה נבלקית?
פתאום, כן,
כן, דודה, אני החלטתי ללכת צנוע.
פתאום היא מוציאה את המילה מהפה, את המילה צנוע.
לפני כן, מה פתאום? לא צנוע, אני... זה שיקי. היום שיקי ללכת ככה, כמו ההיא, קייט מידלדון. ככה הולכים היום...
זה עדיין זה, אני עדיין זה. ופתאום, אחרי רצף של
כל מיני מעשים כאלו,
האינדיק
מגלה שהכנפיים שלו הם לא סתם,
שהכנפיים שלו נועדו כדי שבאמת הוא יעוף לשמיים.
וזה דבר אדיר.
רבי נחמן נותן פה עצה חינוכית בלתי רגילה.
לא תמיד צריך להיכנס, ועם כניסה, מה שנקרא, ככה, בקו ישר, ואז זה עורר את כל ההתנגדויות.
לפעמים צריך לרדת מתחת לשולחן,
להגיד, חבר'ה, מה קרה, הכל בסדר, אפשר להיות אינדיג,
ולעשות גם את הדבר הזה,
וגם את הדבר הזה,
וגם את הדבר הזה. עד שנוצרים מספיק מעשים, ופתאום האדם מבין,
וואי, וואי, וואי, עבדו עליי, עכשיו אני,
בואנה, אני כבר לא יכול לחזור אחורה,
אני כבר לא שם.
הנמשל מובן למבינים.
רבי נחמן כתב הרבה מאוד מהדברים שלו
לדור שלנו, לתקופה שלנו, שבה יהיה קשה מאוד להזיז אנשים,
אבל אנשים לא אכפת להם לנסות.
בסדר, אז אני אנסה.
הם?
טוב, אפשר להתווכח על זה.
כנראה פגשת עקשנים.
אז...
אבל גם אם נגיד שאנשים הם מאוד עקשנים,
אינה חינמי, אבל מה אכפת לך? אתה נשאר חילוני ואתה נשאר זה. מה, החילונים לא מניחים תפילין? תניח תפילין. זה כאילו עומד ביסוד המבטא של הרבי של הנחת תפילין. לא מבקשים לך לשנות. תניח תפילין, מה אכפת לך?
שתי דקות תניח תפילין. מה זה משנה לך את החיים? לא משנה.
אתה חושב שזה לא משנה.
שתי דקות היום תפילין, למחרת עוד זה, למחרת עוד זה, ופתאום
רצף המעשים כבר יוצר
איזו אמירה בסוף.
השאלה היא בעצם מי אני, האם אני אינדיק?
האם אני אינדיק שעושה מעשים?
אפשר להיות אינדיק, אבל גם עם מעשים כאלו,
אבל בשלב מסוים אתה בעצם מבין שכבר
אתה לא אינדיק.
אתה כבר לא אינדיק, זה כבר הוציא אותך.
עד שריפה אותו לגמרי. אפשר לקרוא לזה דרך ארוכה שהיא קצרה,
זה לאט לאט.
אפשר גם לקרוא לזה שאתה בעצם מכבד את המקום, אתה מבין שהאדם הזה הוא...
זה נקרא בשפת הילדים, זה נקרא הצטרפות והובלה. אתם מכירים את זה?
מגיעים הביתה,
כל הבית בלאגן, הילדים זורקים כריות.
אפשרות אחת זה שהאבא והאבים יגידו, אה, צריך להיות פה, הפקרות, ומייד לסדר את הבית, ככה, ואז או שזה יעזור, או שזה לא יעזור, כי הילדים יגידו, לא רוצים, אנחנו, אז זה אפשרות אחת.
אפשרות שנייה זה נקרא הצטרפות והובלה.
אז מגיעים לכל הבלאגן, וגם האבא לוקח איזה כרית, וקדימה, וכולם איתי, וזורקים, עושים בלאגן, וזה, ועכשיו, וזה, ומי יחזיר את הכריות למקום הכי מהר,
וכאילו פתאום הוא הופך את המשחק, הוא הופך למשחק של לסדר.
כאילו,
זה עובד לפעמים, לא תמיד.
לפעמים גם זה לא עובד, ואז
ההורים מסדרים, בסדר.
אבל זה הסיפור.
זה הסיפור של מעשה מאינדיק, ואם אנחנו בפורים,
בפעם הקודמת למדנו, נדמה לי,
את האפשרות שלך להתחפש,
זה משהו שהיית רוצה להיות.
וכאן אנחנו לומדים את האפשרות שאנחנו בעצם כולנו מתחפשים,
למשהו שהוא לא אנחנו באמת.
העובדה שאנחנו מתנהגים כבני אדם בצורה נמוכה, זה תחפושת, זה לא מה שאנחנו באמת, אבל איך יוצאים מהתחפושת הזאתי?
קשה מאוד לצאת ממנה בבת אחת.
אבל אפשר לצאת ממנה לאט לאט. עוד מעשה ועוד מעשה ועוד מעשה עד שמשהו בתובנה משתנה.
ומהינדיק
חוזרים להיות בנים של מלך.
לילה טוב אחי ורעי.
