אנחנו למדנו כאן עד עכשיו בברכות השחר, אבל כבר פורים מתקרב
ואי אפשר להישאר אדישים לעניין, נכון?
צריך להתכונן לפורים.
אז אנחנו נקדיש קצת מהשיעורים הקרובים ללימוד לקראת פורים דרך
כל מיני סיפורי מעשיות של רבי נחמן או בכלל.
נותנים לכם?
יופי.
ניחשתי.
הסיפור הזה נקרא מעשה מחוזה בכוכבים.
וכדרכו של רבי נחמן הוא מתמודד בצורה כמעט מפתיעה,
נקרא לזה אולי חתרנית,
עם מימרת חזל שאומרת שבפורים חייב איניש לבסומי
עד אלוהי ידע בן אאור אמן וברוך מרדכי.
כלומר אפשרות אחת זה להגיד, אוקיי, אדם כל כך מבולבל והוא כבר לא שם לב בין טוב לרע.
אבל אפשרות שנייה זה שבפורים או בחודש אדר או בפורים
הם נכנסים לאיזשהו מקום כל כך פנימי שמצליחים לזהות
את המן שנמצא גם בטוב.
כלומר, מצליחים לזהות
גם את החלק הטוב שיש בהמן,
ויש לו חלק טוב.
כי אם לא היה לו חלק טוב, אז הוא לא היה קיים בכלל.
מאחותי מחיית זכר עמלק מתחת לשמיים, אומרים מתחת לשמיים, כי מעל השמיים
יש לו זכר,
יש לו איזה תפקיד
כלשהו במציאות.
ובדרך כלל אנחנו עוסקים בלהתנגד, אבל בפורים, בעומק העומקים,
אפשר אולי להגיע למקום שבו מזהים את הנקודה הזאתי,
חודרים אליה עמוק.
אז בואו נראה את הסיפור, הסיפור הזה עוסק בעניין הזה.
מעשה בחוזה בכוכבים הנקרא וירושביט, שבא פעם לעיר אחת,
והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו את צהל מצוקתו ובכובב.
באותה עיר דר אני מרוד וירא שמיים,
שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה.
לאחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו,
הפצירה בזוגתו שילך גם הוא לזה החוזה.
ואולי העט לו את עצה טובה שיוכל לו להתגאל מעניותם הקשה, ואמרה
ומחמת שהיה ירא שמיים ובעל אמונה לא שמע לקולה
כלל וכלל.
ולמאחר שהציקה לו הדמעו עוד לא עמד כנגדה,
רצה לא רצה ובכל זאת הלך.
בלשון זה אמר רבנו זל בספרו במעשה
ג'א גיוולט, ניש גיוולט, אונפרטגיגאנגן".
תעזור לי, שבסי, בסדר?
אמר לו החוזה, מזלך יעיר לך כשתתעסק בגניבה.
לאברך הזה אמר לו, חביבי, אתה, אם תתחיל לגנוב,
מזל שלך יעיר לך.
הוא ברח ממנו והלך לבית המדרש ללמוד כסדרו.
וכשבא לביתו, שאלותו זוגתו, מה אמר לך החוזה? אמר לה, כלום.
ובאמצע אכלו פרץ לפתע בצחוק רם.
והנה פורים.
צחוק.
אמרה לו זוגתו, ודאי אמר לך החוזה איזה דבר, אולם אינך רוצה לגלות לי הדבר, והציקה לו מאוד.
רצה לו רצור, ובכל זאת אמר לה, יא גבלט נשט גבלט ונפאבל גי גיינגן.
וגילה לה מה שיעץ לו החוזה, והיא הזדעזעה מזה,
שיעץ החוזה לבעלה החסיד דבר משונה כזה.
והלך כהרגלו וכמנהגו שוב לבית המדרש ללמוד ולעסק תורת עבודת השם.
אחר זמן מה, כשהציק להם הרעב מאוד,
פנתה אליו זוגתו ואמרה לו, הייתי מוכנה כבר שתעסוק אף בגניבה
ולא נחיה ברעב מציק כזה.
וכך מיום יום הציקה לו יותר ויותר שילך לגנוב.
אך פעם אחת לכדי חיותו ממש
אך פעם אחת לכדי... שיגנוב קצת פעם אחת כדי שיהיה להם מה לחיות.
רצה לו רצה ובכל זאת הלך.
מתיישב בדעתו שעוד שאין לו ברירה ובני ביתו מוטלים ברעב,
ילך ויגנוב מהעשיר הגדול שבעיר סך מעט
כדי חיותו ממש.
בא לך לבית מסחרו ומוצא תשלומים ישנים ולא שאל אותו שום אדם למעשיו כלום
ונכנס מחדר לחדר עד שהגיע לקופת הכסף
ולקח סך מעט מאוד ויביאו ונתנו לזוגתו.
ואמר לה ראי שמילאתי רצונך הפעם כי לא אשוב ואעשה מעשה גניבה כזה.
משכחי מזה, כן, פעם אחת וזהו.
עברו שוב כמה ימים וחזר הרב להציק להם והפצירה בזוגתו שוב
שאחזור רק עוד פעם אחת על מעשהו.
רצה לא רצה, ובכל זאת הלך.
והצליח שוב במעשה גניבתו,
וכך חזר על עצמו הדבר כמה וכמה פעמים.
ונעשה רעש בעיר שנמצא גנב מופלא כזה שגונב ולוקח לעצמו
כי אם סך מועט בלבד,
הוא מצליח לגנוב כרצונו ולא נתפס.
והיה הדבר מופלא גם בין הגנבים.
שאל חבורת הגנבים מכירים את זה הגנב,
כי חפצו הגנבים להכניסו לחבורתם.
והחליטו לעקוב אחר ועד שהתתפסו,
ומחמת שגם לגנבים היה מזל טוב של גניבה,
תפסו.
ונפלא בעיניהם בראותה אותו, והתיידדו והתחברו עימו.
יום אחד בעולם הגנבים אמרו לו שנמצא בבית המלך בגדים יקרים מאוד שקבועים בו, אבנים טובות ומרגליות,
ואם יגנבו יתעשרו מאוד, וכבר זמן רב מתכוננים על גנביו, אולם אין ביכולתם לרוב השמירה הגדולה ששומרים עליהם בבית המלך, ומחמת שכוחו גדול ורב בגניבה,
על כן ילך הוא וייכנס לגנביו.
התנוב כבר מהמלך.
רצה לא רצה, ובכל זאת הלך.
ונכנס לבית המלך, וכפי מזלו הטוב הצליח לגונבם.
כשיצא לחוץ עם הבגדים למוסרם לחבורת הגנבים, החלו לריב ביניהם.
כי בבואם להתחלק ברכוש, טען כל צד שמגיע לו חלק רב מחברו.
הגנבים טענו שהם שגילו לו מהבגדים העיקריים הנמצאים בבית המלך, ועל כן מגיע להם החלק הגדול.
והוא טען שאילולא הוא שמזלו שפר עליו,
לא היו משיגים את הבגדים.
והוא אשר סיכן את עצמו להיכנס לו גמר מבית המלך,
ועל כן מגיע לו חלק גדול, ולא ידעו מה לעשות.
עד שהחליט אחד ואמר, הואיל והמלך הוא חכם גדול,
עד שהחליט ואמר להם,
הואיל והמלך הוא חכם גדול, להיכנס אליו ושאלו שאלה זו.
התפלאו חבריו הגנבים,
ואומרם לו, וכי ייתכן, אב, ברוך תהיה, תודה רבה, יאללה.
וכי ייתכן שאתה בעצמך תשאל שאלה זו את המלך?
ענה ואמר להם, והרי למלך יש מספר סיפורים קבוע,
שבכל עת שתדעת שנתו מטרדותיו הרבות מספרו לו איזה סיפור עד שיירדם,
ועל ידיו יצליח עוד דבר.
ובכן למחרת הלך וזעזע את מיטת המלך עד שנאור המלך, הוא פנה המלך למספר שיספר לו איזה מעשה,
למספר עצמו ישן, ולקחו את תפקיד המספר וסיפר את סיפורי המלך באופן אחר.
ובסיום המעשה שאלו מה דעתו בכגון זה,
ענה המלך בכעס, מה השאלה?
ודאי מגיע החלק הגדול לגנב בר מזל, כי מזלו הטוב הצליח להוציאו מבית המלך.
ולאחר זמן נודע מבית המלך הגניבה הזו ונעשה רעש,
איך נכנס אחד לבית האוצר והצליח לגנות את הבגדים היקרים.
והפתיע דבר את המלך ביותר, כי נזכר בשאלה הזו שנשאל, ומה שענה הוא עצמו על שאלה זו,
והשתוממת שפרסם מחוצות העיר שמבטיח לגנב זה,
שאם יבוא הגנב ויתראה לפניו, לא יעשה על המלך שום דבר, כי חפץ היה המלך
לראות גנב מופלא כזה.
רצה, לא רצה,
ובכל זאת הלך
וסיפר למלך כל המעשה שלו מאכל בעד כלה.
והנה שרי המלוכה והשופטים אמרו למלך,
אף פי שאתה מוותר ומוכל לו,
אולם אנו תובעים את הדין ממנו.
וישבו ודנו בעונשו ופסקו שצריך להנישו בתלייה.
וכשלקחו אותו לתלייה ראה מרחוק את החוזה בכוכבים,
שהולך ונושא על תפוס שק מלא נעליים קרועות שקוראים שקראבלם.
פנה אליו וצעקה, ראה לך הם מוליכים אותי, ולא אתה שיצאתני שמזלי להיות גנב.
שחק ממנו החוזה ואמר לו, הבט נא בשקיש על גבי מלא נעליים קרועות,
כי כל כך הרבה נעליים קראתי בהליכתי עד שיכולתי לתופסך ברשתי,
כי הוא היה הבעל דבר והיצר בעצמו,
שערב לו להכשילו בפיתויו עד שתפסו ויביאו למיתה ממש רחמנא ליצלן.
זה הסיפור.
בסדר?
משונה קצת הסיום, נכון?
כאילו אפשר לקרוא את הסיפור הזה כמו סיפור של תנועת המוסר,
איך מדיחים תלמיד, אברך ישר במכון מהעיר,
אף פעם זה לא הולך לבת אחת,
קצת זה, הי נער, קצת פה, קצת שם, פיתויים, פיתויים, פיתויים,
עד שהוא נופל, ואז זהו, ואז מצליחים להפיל אותו. ואז בעצם הסיפור הזה שייך יותר למה?
לתנועת המוסר מאשר בכלל לחסידות.
אבל רבי נחמן, כדרכו, אף פעם לא מספר סיפורים סתם.
הסיפור הזה כנראה, יש בו ממד שטיפה יותר עומק,
שתנסה להבין אותו ביחד, בסדר?
רצה לא רצה, זה כאילו הפזמון החוזר כאן בסיפור הזה.
יש פה איזה אברך, תלמיד חכם,
שלומד מאוד נהנה, אולי,
אבל לא הולך לו בחיים,
הוא עני.
וזה מציק.
עכשיו, יכול להיות שהוא עוד היה מסתדר, אבל אשתו היא מחוברת לחיים.
אפשר לחיות ככה.
ואז היא שלחת אותו לחוזה בכוכבים,
והחוזה בכוכבים אומר לו, מזלך יאיר בגניבה.
ועכשיו השאלה,
מה עושים עם האמירה הזאת?
זאת אמירה רעה.
זאת אמירה של יצר הרע.
גניבה זה דבר שהוא אסור.
מה שהסיפור הזה מספר לכל אורכו זה שבאמת החוזה בכוכבים צדק.
נכון?
הוא צדק.
יש לנו כאן תלמיד חכם
לא מי יודע מה,
שיש בתוכו
יכולות גניבה מופלאות,
אדירות.
האם כל הדבר הזה הוא רק
כדי להכשיל אותו?
כן? אנחנו יודעים שזה עצת היצר הרע.
האם זו האפשרות היחידה
להסתכל על העניין הזה?
בואו רגע ננסה להיזכר בסיפור וככה נגלגל אותו.
הוא גונב ומצליח.
בהתחלה הוא גונב רק מעט לצורך מחייתו, נכון?
גנב לשם שמיים כזה.
לאט לאט הוא גונב יותר ויותר.
ובסוף, דרך היכולת שלו לגנוב,
הוא מגיע אל המלך.
הוא רואה את המלך,
הוא מדבר עם המלך.
וגם המלך מוצא חן בעיני, הוא גם מוצא חן בעיני המלך.
עד כדי כך שהמלך רוצה לפגוש אותו.
אז אם ככה,
הסיפור הזה קצת מבלבל.
כי באמת הגיע כאן החוזר בכוכבים לאיזה מישהו, הוא אמר לו, תקשיב, יש לך באישיות, בנפש,
כישרון אדיר, שאתה בכלל לא מכיר אותו.
אתה בכלל לא יודע עליו, אתה מתעלם ממנו.
אתה מבזבז את הזמן שלך, לך תהיה גנב.
עכשיו, מה עושים כזאת עם האמירה? זו אמירה מאוד מאוד בעייתית, מה זאת אומרת? אבל אסור לגנוב.
יש פה איזו אמירה מוסרית כנגד העם. מה יעשה אדם שיש לו כישרון כזה לגניבה? מה הוא יעשה איתו?
יתעלם ממנו?
ילך איתו?
ויש פה גם איזה מתח בין המלך לבין השרים. המלך
בנמשל, זה ברור שהמלך הוא הקדוש ברוך הוא,
והשרים זה כנראה כל המלאכים השופטים,
ודווקא המלך, הקדוש ברוך הוא, זה מוצא חן בעיניו הדבר הזה.
הוא רוצה להיפגש עם הגנב המיוחד,
הזה שהוא גנב לשם שמיים גונב רק מה שהוא צריך שיש לו ספק מוסרי הוא בא להתייעץ עם המלך
הוא לא נהיה אדם רשע
יש בו איזה
אולי הפתרון לסיפור הזה נמצא ב...
כלומר יש פה איזשהו קווים מתנגשים נכון? מצד אחד אפשרות אחת זה שהוא יישאר אברך אבל סוג של נעבך כל החיים יהיה עני ורעב
מצד שני הוא יכול להיות גנב מוצלח אבל מי רוצה להיות גנב
וגם אנחנו רואים שהדבר הזה הביא אותו בסוף לעברי פי פחת.
אז כאילו,
אוי לי מזה ואוי לי מזה, נכון? כאילו, אני מעדיף...
יכול להיות שהפתרון נמצא כאן בצחוק,
כן?
כשהחוזה אומר לו, מזלחי יש, תתעסק בגניבה,
והוא הולך הביתה ומנסה להתעלם מזה,
אבל באמצע הוא פורץ בצחוק.
מה זה אומר?
זה אומר שהוא מבין שהחוזה בכוכבים צודק.
צחוק זה איזושהי התפרצות פנימית שאנחנו לא יכולים לשלוט עליה אפילו.
כשמישהו נוגע בנו באיזו נקודה אמיתית, אנחנו או בוכים או צוחקים.
חוזר בכוכבים הזה, הסתכל, וגם הוא בעצמו מודה שהוא צדק.
אבל מה האפשרויות?
וכאן אני חושב נמצא העומק של הסיפור הזה.
העומק של הסיפור.
בסדר?
קודם כל בוא ננסה להבין את המהות שלו, ואחרי זה ננסה לראות איך אפשר להפוך את זה.
הקב' ברוך הוא שתל בעולם איזה מין תכונה כזאת
שלרע יש לו חוש ריח יותר מפותח.
יש לו חוש ריח יותר מפותח.
הראשון שקורא לעם ישראל עם זה פרעה.
הראשון שמזהה את הסכנה בעם ישראל לקראת כניסה לארץ זה בלק ובלעם.
הרע יש לו חוש ריח מפותח, הוא יודע לזהות יותר מהר.
החושים שלו יותר מחודדים, הוא פחות תמים אולי, הוא פחות...
הוא יודע לזהות מה...
ולכן כשהוא הולך לחוזה בו כחזון, הוא אומר לו, תקשיב, אתה, אני רואה עליך,
יש לך מזל בגניבה.
אבל מי אמר
שלהיות גנב
משמעו להיות גנב.
בסדר? מי אמר?
בואו ניקח רגע את המילה גנב ונפרק אותה לאיכויות.
מה כולל גנב?
מה פשר המקצוע גנב?
מה?
זריזות ידיים. כן, זריזות ידיים. מה עוד?
שכל. מה עוד?
איך?
כושר, חשאיות, תעוזה, תחכום,
יצירתיות.
בקיצור, גנב משיג דברים שקשה להשיג אותם.
נכון?
לא שאסור להשיג אותם, שקשה להשיג אותם. יכול להיות שגם אסור,
אבל גם שקשה.
הוא יודע להגיע לכל מיני מקומות בצורה מתוחכמת, מעניינת,
מרעננת, מפתה, מפתיעה,
כדי להוציא משם דברים.
זה גנב.
זה האיכות של גנב.
רב זושה אומר,
נכון, יש לרב זושה שהוא שבעה דברים לומד מגנב.
מה רב זושה לומד מגנב?
מתפלל כל הזמן.
אם הוא לא מצליח,
נעשה עוד פעם.
עובד ביום ובלילה.
לא מתעצל מגניבה קטנה ולא מגניבה גדולה. יש לו עוד כמה, כאילו, הוא לומד דברים לעבודת השם בכלל.
מכירים את הסיפור על רב זושה?
רב זושה פעם היה נמרות, פעם הזדמן לו סכום כסף.
אז הוא אמר, איפה אני אחביא, איפה אני אחביא? רב זושה היה תמים.
לקח את הכסף, שם את זה בתוך
החומש, בעשרת הדיברות, על לא תגנוב.
אחרי גמרנו, בא לחפש את הכסף,
פותח ולא תגנוב, רואה שזה לא נמצא.
אבל הוא רואה בהמשך החומש,
שיש שם קצת איזה עיבוי, אז הוא מדפדף,
ורואה שהגנב לקח חצי מהסכום לעצמו,
והשאיר חצי סכום לרב זושה ושם אלוהו את זה בואהבת לרעך כמוך.
אז אמרנו, זושה, זושה, תראה, אתה חשבת רק על עצמך, והגנב הזה חשב גם עליך.
אתה השאיר לך חטא.
אז מה, אין מה ללמוד מגנב?
יש מה ללמוד מגנב.
יש לו הרבה תכונות לגנב.
ואם נצליח לתת להם איזו אפליקציה חיובית,
אז חבל על הזמן.
האדם יכול להיות...
אז כשאומרים לאדם תקשיב, אתה גנב.
יש לך יכולת לחדור למקומות.
יכולת ל...
אספר לכם סיפור על הרב רבי יוסף משאש.
רבי יוסף משאש, הוד יוסף משאש, היה הרב של חיפה.
לפני כן הוא היה הרב בתל מסאן באלג'יר, ולפני כן רב במקנס במרוקו.
הוא היה תלמיד חכם מיוחד מאוד,
מראה פניו כמראה איש אלוקים קדוש ממש. תראו פעם, תמונה שלו נראה כמו מלאך אלוהים,
ממש.
אז הוא סיפר שפעם הוא הלך בחוץ לארץ, הוא הלך מאיזה עיר לעיר,
היה איזה שעתיים הליכה,
והלך איתו לידו איזה גוי ערבי כזה גדול.
ואז באמצע הדרך רבי יוסף אומר לו, תקשיב, זה לא הגיוני שאני ואתה שנינו נלך ביחד.
או אתה תרים אותי או אני ארים אותך.
אמרנו, מי יכול להרים? אתה בטח לא יכול להרים אותי, וגם אני לא יכול להרים אותך שעתיים.
הוא אומר, אני יכול להרים אותך, אני גם יכול לגנוב אותך אם אני רוצה. אמרנו, מה אתה מדבר?
אמרנו לו, חכה, תראה.
רבי יוסף משה שאלו כישרון אדיר לספר סיפורים.
הוא היה יכול לספר סיפורים, ואנשים היו...
הוא הולך לספר לגוייל איזה סיפורים.
סיפורים מהתנ״ך, ומשלים מחזל, ומספר, מספר, מספר.
פתאום הוא אומר לו,
הגענו.
איך הגענו? כזה מהר.
ואתה רואה שהרמתי אותך?
גנבתי אותך.
להיות גנב זה יכול להיות לחדור אולי לאישיות של מישהו
בצורה מתוחכמת. אתה רואה, לדוגמה, מישהו אומר לך, אתה רואה מה שלומך, איך אתה מרגיש,
הכל בסדר. עכשיו אתה רואה שמשהו לא בסדר איתו.
אז אם אדם הוא נגר, בסדר, ולא גנב,
תגיד לי מה לא בסדר, אני רואה משהו, דופק עליו וזה, ואז הוא עוד יותר נעלם.
אבל אם הוא גנב,
רק שנייה, בסדר, הוא לא רוצה עכשיו.
טוב אחי, אתה בא, אני פה הולך למדיצ'י,
בוא, אני אשים אותך על ידי משהו? כן, בסדר, בסדר, בסדר. יושבים, קונה לו, מה אתה רוצה?
לא, זה טעים, נכון, כן.
מזמן לא אכלתי ככה.
מזכיר לי אוכל של בית.
אה, בית.
הזכרת לי את הבית.
איפה תיכנס? תהיה טיפה גנב.
כמעט אפשר להגיד שכל איש נפש,
כל פסיכולוג צריך איזו מיומנות של גנב בהקשר הזה,
החיובי. לדעת להיכנס.
אתה יודע, גנב, נועלים את הדלת, נכנס מהחלון.
מישהו אומר לך לא.
אתה רוצה אפילו לעזור למישהו? הוא אומר לך לא.
מה זה לא? הוא מתבייש.
הוא אמר לי לא. אז מה אם הוא אמר חלום? אמרתי לו שאני אגיד לך כן?
הוא אומר חלום מהדלת, תבוא מהחלון.
צריך טיפה יצירתיות.
לא מזמן עשינו,
היינו צריכים לעזור לאיזושהי משפחה מסוימת, כלכלית.
בקיצור,
החבר'ה, מה שנקרא, באמת הגזימו והלכו והשיגו איזשהו טופס רשמי של איזשהו גוף מסוים,
שדרכו אפשר היה לספר איזו אגדה שהגוף הזה,
סתם, לצורך העניין,
אני רק נותן דוגמה, היא לא הייתה, אבל תבינו את העיקרון.
הם הלכו והשיגו את הלוגו של החטיבת שריון שההוא היה שירת,
והם עשו איזה זה,
שהחטיבה הזאת מעניקה מלגת לימודים לכל בוגריה,
שיש להם ילדים בגיל כזה וכזה, עם איזה סכום, צ'ק כזה של החטיבה. בקיצור, הצליחו לעשות הונאה שלמה שהוא קיבל איזה...
והכסף הגיע ליעדו והשתמשו בו וכולם ירוצים,
וקצת ככה בחיים צריך להיות,
קצת לתכמן את המערכת,
כי הרע הוא לא פראייר, הוא גם עובד ככה, אז גם הטוב צריך להיות כזה קצת.
קצת לדרמן בכיס,
מדי פעם להבריג איזה דלת, להיכנס מאיזה מקום, קצת מכל מיני כיוונים.
אל תהיה כזה צפוי,
אדון טוב.
אל תהיה כזה בנאלי, עכשיו הוא יגיד דבר תורה.
מחיאות כפיים, עכשיו כולם יודעים ש...
קצת תהיה מפתיע, קצת תהיה פה איזה משהו,
קצת איזה,
הטוב לפעמים הוא כל כך צפוי ובנאלי,
שזה זוועה.
משעמם, כן.
ככה, קצת, איזו הפתעה קטנה מדי פעם, זו כזה בדיחה,
תפתיע אותנו, תבוא מאחורה, תבוא מכיוון אחר,
תפר איזה סיפור, תגיד איזה אגדה, תעשה משהו.
אז את זה יודע... עכשיו, אף חבר בכולל לא יגיד לו, תשמע, נראה לי אתה רואה מה זה גנב טוב.
נכון, דיבור כזה לא יהיה.
אבל החוזר בכוכבים אמר לו,
ועכשיו,
וזה אולי הסיפור של הארור,
אמן ברוך מרדכי, יש פה איזה אמן.
ומה?
תראו איזה...
בוא נהיה ביחד.
הייתי בשיעור של הרב עמאר,
שהוא סיפר על זה, זה דין תורה שבא לפניו,
בין איזה גמר, שמישהו הפקיד אצלו כסף, ואותו אחד שהפקיד כסף לקח ערבות, ולקח, בקיצור ברח עם הכסף,
אז הוא מספר שהנתבע טען שזה אונס.
כי הוא אומר,
זה שגנב את הכסף היה יהודי עם זקן, עם כיפה, מי יכול להעלות על הדעת שזה אדם כזה יגנוב?
אז הרב העם אומר, אולי הוא חי בירח,
אולי הוא חי פה בארץ,
לצערנו הרע.
לצערנו הרע.
אבל באופן פשוט, באופן פשוט, כן, הוא עומד במכון מאיר כמובן, זה הכוונה.
אז הוא קודם יגיד לך במכון מאיר,
איך תהיה גנב?
איך תהיה? זה לא יגיד לך.
הוא נגיד לך, חוזר בכוכבים, אז הוא אומר לך, תשמע, אתה יכול להיות גנב מוצלח מאוד.
מה אני עושה מהאמירה הזו?
אז על פניו הוא דוחה אותה בשתי ידיים,
אבל מכיוון שזה כל כך חזק בתוכו,
הוא כל הזמן רצה-לא-רצה, הוא כל הזמן כאילו משחק עם זה.
טועה מזה, מאוד מאוד מצליח,
וזה כבר חזק ממנו, הוא כבר לא יכול להתגבר.
אבל תראו שהדבר הזה באמת מצליח לו,
והוא הולך, מחי אל חי, והוא מצליח להגיד, בתור אברך קולן, הוא בחייל היה מגיע למלך, לדבר עם המלך,
לספר סיפורים על המלך. ואגב, לספר סיפורים זה גם קצת,
זה לא קצת, זה הרבה.
זה ממש להיות גנב.
תחשבו שאם מחבר ספר, כותב ספר,
כן,
ועכשיו מישהו קונה את הספר הזה,
למשך הזמן שלוקח לקרוא את הספר, גנבתי אותו.
הוא עכשיו איתי.
הוא שלי, הוא קורא מה שאני אומר לו.
הצלחתי לגנוב אותו אליי.
איך אני יכול לגנוב מישהו לשלוש שעות, ארבע, לא יודע כמה זה לוקח לקרוא את הספר,
ארבע, חמש שעות, שיהיה איתי. אני כותב ספר, אני מספר סיפור.
כשאתה מספר סיפור למישהו, אתה בעצם מעביר אותו,
לוקח לו את הגוף, אבל אתה גונב לו כאילו את ה...
בדיוק יצא לי לפגוש מישהו שקראתי את הספר שלו,
ובדיוק כשסיימתי, באותו יום פגשתי אותו.
אז זה מאוד מאוד, אמרתי לו, שמע, אני כבר איתך שבועיים, כאילו,
איפה היית עכשיו?
יש לי מלא דברים לדבר איתך, ומלא דברים לשאול אותך,
וכאילו אנחנו כבר...
אז כאילו, סוג של גנב... עכשיו, אני נגנבתי מרצון.
אבל אדם כותב ספר מעניין,
יכולת לספר סיפור, וגם כותב טיפה יכולת של גניבה.
אז יוצא בסיפור הזה שהחוזה בכוכבים נתן משהו טוב.
ארור המן,
אבל גם ברוך המן.
כי בנהפוך הוא,
לצד של הרוע והטומאה יש לה איזו אינטואיציה להגיד לנו, על עצמנו,
דברים טובים, לא דברים טובים, דברים מדויקים.
מה נעשה עם זה? זו הטעות.
זאת אומרת, הטעות של האברך הזה זה שהוא לא הבין שכנראה הוא יכול להיות, היה מה?
גנב דקדושה.
יש דברים כאלה.
יש דברים כאלה.
בתוך התורה תהיה גנב. איך?
כן.
איך? איך?
אתה יכול...
בדיוק.
בדיוק. אז זה תורה, בסודות, לפעמים זה לגלות סודות ממי שלא רוצה לגלות אותם.
היו כאלה חכמים בגמרא,
שעשו כל מיני תרגילים כדי לגלות סודות, כי הרב לא רצה לגלות, אז הם עשו לו כל מיני תרגילים כדי לגלות, כי זה היה צורך השוואה וצורך הדור.
וזה להיות מתוחכם, וזה להיות נועז, וזה להיכנס מאיזה דלת אחרת, וזה לכתוב את זה באיזושהי צורה אחרת,
ולפרוץ דרכים שלפני כן היו חסומות.
מי זה הגנב הזה?
על רבי לויצחקין ברדיץ' הם מספרים שהוא היה כל שנה גונב את העבירות של עם ישראל.
כל שנה.
עושים בית דין, הוא מגיע לשמיים, מסתכל ימינה ושמאלה,
גונב את העבירות.
ואז יצא בת כל, מי גנב את העבירות? רבי לוי יצריק אומר, אני.
אז אומרים, אוקיי, אז כתוב שמי שגונב צריך לשלם. רבי לוי יצריק אומר, אין לי לשלם.
אז הוא אומר, אין לך לשלם. אז נמכר,
יצא בת כל ואמרה, רבי לוי יצריק עם ברדיצ'ב,
נמכר לעבד עולם, לקדוש ברוך הוא.
כי הוא גנב את העבירות של עם ישראל.
ובסיפור אחר אומר שם לוי יצחק, יום אחד אמר לקדוש ברוך הוא אני אעשה איתך עסקה.
גנב, תראו איזה עסקה הוא עושה.
אני אמכור לך חטאים,
פשעים ועוונות,
ובתמורה אתה תיתן לי מחילה סליחה וכפרה.
זו העסקה, מוכן? כדאי לך, תראה איזה חטאים יפים,
שמנים, ככה עם כל הגשמק, ככה.
עושה איתו עסקים עם הקדוש ברוך הוא.
בשביל להיות כזה סויכר,
סוסים,
אתה צריך להיות צריכר, השאלה במה אתה גונב, במה אתה סוחר, במה אתה עוסק, זאת השאלה.
אז כשאנחנו בפורים צריכים להגיד,
רק לראות אותך צוחק כל השיעור, שווה להגיד, תענוג,
גנבתי אותך.
אז כשאנחנו רואים בפורים
ברוך המן,
זה כי יש פה איזו יכולת שהוא מגלה לנו משהו על עצמנו שאנחנו לא יודעים, דווקא בגלל הנקודה של הרוע הזה, לדוגמה, מה המנגילה על עם ישראל.
הוא גילה דברים שעם ישראל לא ידע.
הוא אמר, ישנו עם אחד, מפוזר, עם אחד, כן?
הוא קרא לנו עם מרדכי.
זה כמו שאני אגיד היום, עם ישראל,
היום, אתה תראה את כל השטויות וכל האירוויזיון בתל אביב, זה הכל שטויות. עם ישראל זה עם מרדכי, היום.
כולם שייכים לרדכי. אתה לא רואה את הפערים, אתה לא רואה את ההבדלים, שום דבר.
תתעלם מזה.
אנחנו בתוך עצמנו לא יכולים, אבל נסראללה יכול להגיד את זה.
הוא יכול לעמוד שם בבונקר ולהגיד, אני לא יודע, אתם כולכם בשבילי יהודים, כולכם בשבילי אותו דבר, אני שונא את כולכם אותו דבר. אה, איזה גילוי.
אז מה אני עושה עם הדבר הזה שהוא אמר, האמן הזה?
איך זה מעמיק אצלי את אהבת ישראל? איך זה מעמיק אצלי את הקדושה ואת האהבה לכל אחד ואחד מישראל?
מי אמר שההגדרה לאהבת ישראל זה מה שאנחנו כל הזמן מפלגים בינינו ומבדילים,
אולי הוא ההגדרה?
דרכו אני צריך ללמוד?
אז מה הטעות פה?
הטעות שהוא רצה לא רצה
וזה דבר גדול מאוד אם אדם מגלה ולא משנה אפילו ממי אתה מגלה
איזה כישרון עצום שיש לך אתה חייב ללכת עליו
חייב ללכת עליו
כמעט ואם לא תלך אליו זה ייקח אותך למקומות לא טובים
כן הכישרון של האדם זה הנגיעה האישית
שהקדוש ברוך הוא נגע בכל אחד ואחד מאיתנו
בסדר זאת הנגיעה האישית מה הציפייה הציפייה היא שאם הנגיעה הזאת אנחנו
עם זה נעבוד את הקדוש ברוך הוא,
אבל אי אפשר להתחמק ממנה.
יש לה כל מיני שמות.
חלק מהאנשים קוראים לזה גנב.
תקרא לזה שם אחר, אבל תעשה עם זה שימוש.
לא סתם הוא הידרדר, האברך הזה, כי הוא באמת היה באיזה מקום שלא הוציא לפועל את הכוחות שלו.
אבל אין שום עצה. מה?
אין שום עצה?
אין עצה, נכון.
אין עצה. לכן הסיפור מסתיים לא טוב.
מי חסר כאן בסיפור הזה? איזה דמות חסרה?
הצדיק.
הרבי.
הצדיק חסר.
כאילו, אם היה לו איזה צדיק שהוא הולך ואומר, תקשיב, איזה חוזה בכוכבים, הוא אמר לי שאני גנב.
ואני קיללתי אותו וזה, אבל תשמע, אני כל היום רק חושב איך אני פורץ לדברים, איך אני גונב דברים.
הצדיק היום אומר לו, אני נותן לו את המסלול,
הנה בוא תהיה גנב, אני צריך אותך,
שתהיה הגנב שלי.
לך תגנוב לי נפשות שהלכו לעיבוד, תחזיר אותן.
תגנוב אותן אליי.
איך תהיה,
כן, מה השרים שלו אם יקר לי בך?
זכר צדיק לברכה.
הוא התחפש ליוסל'ה, גנב קדוש, כל הגנבים האלה, עשה שיער ארוך,
שם איזה כיפה של איזה איפי, הרי הוא לא נולד עם הכיפה הזאת, נכון עם השיער.
אבל הוא הבין שכדי להתחבר לכל החבר'ה האלה ששם רוקדים,
לא בכוללים אלא בקולג'ים,
כן, אז הוא צריך להיראות כמוהם.
אז הוא שם איזה וסט כזה, וכיפה, וגידל שיער, ואיזה, ושם שרשראות,
והוא כולו משפחה יקית, אבא שלו היה רב בגרמניה בכלל.
ואפילו חלק הוא חייבק וזה, והוא גונב אותם, גונב אותם לאן?
גונב אותם אל הקדושה.
גונב אותם אל הקדושה.
לכלל הגוונים המשתנים, הוא יודע להשתנות.
אז
באור ישר זה לא היה הולך,
רק באור כזה עקוב.
אז מה הייתה הבעיה? הבעיה היא שהוא לא הלך על זה באמת.
גילו לו מהו,
אבל הוא המשיך להתנגד, ואז כל פעם רצה, לא רצה,
רצה, לא רצה.
זה כל כך יקר בעיני המלך המפגש איתו, שהמלך מוכן לוותר לו,
אבל השרים לא.
ולמה הם לא מוכנים לוותר לו?
כי לדעתי בסיפור כאן הם לא מוכנים לוותר לו בגלל שהוא עשה שימוש בכישרון שלו,
אבל לרעה.
עם אותו כישרון יכולת לעשות המון המון דברים אחרים, דברים טובים.
ומי שגילה את הכישרון הזה זה דווקא החוזה בכוכבים.
מה?
תראה,
רבי נחמן אומר דבר מאוד מעניין. המלך, הקדוש ברוך הוא, אני אנסח את זה ככה, בסדר?
מלאך
הוא מאוד חד-ממדי,
בסדר?
מאוד חד-ממדי.
מלאך עושה שליחות אחת, ככה אומרים. הוא לא יודע לעשות שני דברים במקביל.
על זה, אגב, אומרים,
אם הרב דומה ביניך למלאך ה' צבאות, יקבל תורה מפיהו.
מה זה, כל הרבנים צריכים להיות מלאכים?
זה קצת רף גבוה, לא?
שכל רב יהיה מלאך.
ופה עכשיו צריך לפטר הרבה רבנים, זה ככה.
אבל ראיתי שמסבירים בחכמי המוסר,
אם הרב דומה ביניך למלאך, מלאך עושה שליחות אחת.
אם אתה מרגיש
שכשהרב מדבר איתך,
הוא מרוכז בך,
ולא הוא מדבר איתך וגם ההוא וגם זה,
אז אתה תקבל תורה מפיו,
הדברים יחדירו, אבל אם הרב מדבר איתך אבל גם עסוק באו אז זה לא נכנס.
אבל בגדול מלאך זה אחד שאין לו יכולת להבין סתירות.
בשפתנו מלאך לא מבין בדיחות.
מלאך לא מבין, יספר לו בדיחה הוא לא יצחק.
הקב' ברוך הוא גם מבין בדיחות וגם מספר בדיחות.
ככה כתוב במפורש בזוהר, הוא גם מבין
בדיחות, הוא גם אוהב בדיחות,
והוא גם מספר בדיחות.
והזוהר אומר שהבדחן הראשי של הקב'
זה דוד המלך. הוא נקרא בדחנה דמלכה.
הוא אחי, אבל גם הקב' אוהד בדיחות.
הוא מספר מלא כאלה.
כל הזמן מספר בדיחות.
לכל משפחה יש ילד אחד שהוא בדיחה של הקב'
אחת כזה, לפחות אחד.
שאתה אומר, מה הקשר בינו, מאיפה הדבר הזה הגיע? מה זה קשור אלינו?
אה?
ואז הוא מגיע למכון מאלף.
כן, כן.
כל, אתה אומר, מה?
אתה רואה משפחה,
הורים כאלה טובים, ככה, עדינים,
עדינים כאלו, הורים זה, יש להם ילד כל היום על הר לידה מיזו, איפה ראית את זה, החביב אלאום שלו, אין רישיון אפילו.
הוא כולנו.
בדיחה, הקב' ברוך הוא מספר בדיחות, הוא אוהב לספר בדיחות.
אז מבחינת הקב' ברוך הוא, המלך,
אז הוא מבין פה את הקטע, שיש פה מישהו שמתעסק עם הכישרון שלו, ולא בדיוק מצליח,
אז הוא נהנה מזה.
אבל המלאכים לא מבינים בדיחות.
הם לא מבינים מורכבות, והם פה נכנסים לסיפור.
אבל הייתה יכולה להיות כאן אפשרות של ווין ווין,
שהוא היה שומע את החוזה בכוכבים, הולך לאיזה צדיק,
כן?
אשתו לא הייתה לוחצת עליו כל כך, היה הולך לאיזה צדיק, והצדיק היה נותן לו דרך להיות גנב דקדושה, להגיד לו, תקשיב, פגשת את המן,
קח אותו אליך.
לא סתם, חז״ל אומרים שניתן לגייר את המן. מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק. יש איזו אפשרות לגייר את זה.
לגייר את האירוע הזה,
את הכישרון הזה.
פלא.
לא כל השנה זה אפשרי.
רוב השנה אנחנו באמת עובדים באור ישר, אבל לקראת פורים,
לקראת חודש אדר,
אנחנו יכולים אולי להעיז
ולהביט
גם אל המקומות האלו.
זה לא קצת מסוכן, זה מאוד מסוכן.
מאוד מאוד מסוכן.
לא הבנתי את השאלה, אבל...
לא, לא הבנתי את האמירה. סליחה.
-בשבילי, הם מוכרים
סיפורים, ומוכרים את זה בשבילה של מיוחד,
אתה אומר, וואלה, אתה עושה בדיוק מה שאסור לעשות.
אני לא דיברתי דווקא על פורים בעצמו, על האלכוהול וכל זה,
אלא דיברתי על הימים האלו של חודש אדר לקראת פורים,
ועל עבודת התבוננות דווקא.
ועולת התבוננות. כשאדם מתבונן על דברים,
תראה, אני אתן פה דוגמה, בסדר?
כל אחד מאיתנו, לא כל אחד מאיתנו יש עושה של דברים בנפש,
אולי,
שאנחנו מסמנים אותם בתור נקודות אולי לא טובות, כן? דברים שאנחנו מעדיפים להימנע מהם,
שאנחנו מעדיפים לא לזכור אותם, לסמן אותם באיזה סלסל ולהתרחק מהם,
כן? לדוגמה, ודווקא שיש לנו כישרון אליהם.
אחד הדברים הנפוצים זה ציניות.
ציניות.
לי יש כישרון לציניות.
אם אני רוצה, אני יודע להיות ציני,
כאילו, מצחיק מאוד.
אבל זה משהו שהוא לא טוב.
אז אני מסתדל מאוד להתרחק ממנו.
קבור באיזשהו מקום.
אבל מה עם הכישרון?
לא חבל.
אז ציני על גויים, הגמרא אומרת במסכת מגילה, נותר להסתלב את הלב. אבל מה עם קצת יהודים ככה בשבילה?
אז עכשיו,
חודש אדר, שהוא מאוד מאוד מוגן ועטוף,
זו הזדמנות, אולי טיפה להסתכל פנימה, ולהגיד, אוקיי, מה יש שם בציניות הזאתי?
איזה כישרון יש שם?
ואיך אני יכול לקחת אותו לקדושה,
בסדר?
רבי נחמן אומר, יש דבר שנקרא מדבר צין.
דיבור מצונן.
יש את חם ליבי בקרבי בהגיגי טבער אש,
שזה דיבור חם, דיבורים היוצבים האלה, הוא קורא לזה צור לבבי וחלקי,
ויש מדבר צין.
במדבר צין מתה מרים.
כלומר, מרים זה הרגש בעם ישראל, ומדבר צין, דיבור מצונן, הורג את הרגש.
זה, כולם מייד נסגרים. יש תורה של רבי נחמן על הדבר הזה.
אז לכן דיבור ציני הוא דבר גרוע, אבל רגע, שנייה.
יכול להיות שאפשר להפוך את הדבר הזה.
בוא נאמר ככה,
אני מנסה פה לעשות את העבודה יחד איתכם.
מה שיש בציניות, לפני החץ השלוח, הפגיעה,
זה יכולת לנתח מציאות בצורה מאוד מאוד חדה.
אתה מזהה את הסיטואציה,
את החולשה שצפה ועלתה,
ואז מיד שולח לשם את החץ.
לא כדאי לוותר על הזיהוי של הסיטואציה,
כי אפשר בדיוק אותו דבר לזהות את הסיטואציה ולשלוח עידוד.
כי יש פיצה, כלומר, אל תוותר על המהירות הזאת,
כי אתה יכול בבת אחת לשלוח איזה מילה,
איזה חבל במקום חץ.
אבל אם אתה מוותר על כל החבילה,
אז אתה כאילו יוצא מהמשחק, אתה לא בתוך הסיפור הזה.
וכשמישהו אומר לך, תשמע אחי, אתה מה זה ציני,
אז אתה אומר, אני אומר, מה פתאום, אני לא...
שנייה, מישהו כאן זרק לי איזה משהו,
במבק ראשון זה מבהיל אותי, אני לא רוצה,
אבל יכול להיות שאני יכול ללכת לצדיק או לפנות לעצמי
ולהגיד אוקיי, איך התכונה הזאת משרתת לי את מה?
את הקודש,
את המלך,
בצורה ישרה.
זו עבודה לחודש אדר, זה לא לכל השנה.
זו ממש עבודה של נהפוכו.
ולכן על זה הדרך,
בסדר?
יש אנשים שהם,
מכירים בעצמם, שיש להם נטייה לגאווה
לגאווה או לדברנות יתר או דברים מהסוג הזה. בסדר,
אז מנסים ככה לתחום את זה.
מה יש שם בכל אופן?
אולי יש שם לקיחת אחריות, יש שם נוכחות,
יש שם דברים שאתה יכול,
יש שם איזה כישרון, זה לא סתם משפריץ.
כשמשהו משפריץ זה אומר שהוא קיים בתוכנו, רק הוא יוצא לפועל בצורה לא מספיק טובה, לא מספיק מדויקת, ואז הוא נראה לו טוב.
אבל אם נצליח לדייק את זה,
אז יכול להיות שעלינו כאן על משהו,
עלינו על משהו גדול מאוד.
על אוצר, שאנחנו יכולים ממש לקדם אותנו.
זה הסיפור הזה, זה הסיפור הזה.
אז לדעתי זה לא רק סיפור על מוסר. לא, תיזהר, אל תזוז מהכולל, כי תראה מה קורה למי שמפסיק ללמוד.
זה סיפור על איך מתמודדים כשהיצר הרע מגלה לנו סוד.
והסוד הזה מצחיק אותנו,
נוגע בנו בתוכנו, אנחנו מרגישים שנייכות אליו.
מרגישים שנייכות אליו.
מה עושים איתו?
במקום התמודדות של רצה לא רצה, כאילו אתה מנסה לשמור על הפוזה הקודמת,
אבל אתה כל פעם מידרדר, לך על זה בכל הכוח.
תהיה, מה הוא אמר לך? גנב, אתה תהיה אבא של הגנבים.
הגנב הכי גדול, אבל גנב לקדושה.
קח את כל המקצוע הזה,
תפרק אותו לאיכויות ותתחיל להשתמש בהן.
תתחיל להשתמש בהן, כן? יש, אז אפשר, יש כאן, זה מגניב לגמרי.
יש איכויות של גנב, יש, כן, ג'רמי,
למי הוא לא אמר?
הם לא באו להתייעץ איתו, רק הוא בא להתייעץ איתו.
לא הבנתי איפה אתה רוצה להכניס את זה.
לא, זה לא משהו שם. עם מי?
לא, דבר רגע בסיפור, עזוב את הממשל, דבר.
מי בא? רק הוא בא.
רק הוא בא, רק הגנב המוצלח, רק האברך הזה בא.
זה מה שהוא אומר לו.
מבטיח לגנב שאם יבוא הגנב ויתראה לפניו, לא יעשה לו המלך שום דבר,
כי חפץ היה המלך לראות גנב מופלא כזה.
מבחינתו הוא גנב מופלא, הוא גם גונב, אבל גם לא לוקח
מה שצריך, יש לו גם יכולות מופלאות.
אבל אני רוצה דווקא לחדד את השאלה שלך.
בעיני המלך הדבר המרכזי זה הכישרון.
המלך רוצה לראות אדם שמשתמש בכישרון שלו.
זה הדבר, וכאילו,
עכשיו את זה תיקח אל הקדושה.
אבל המלך קודם כל מסתכל על הדבר הזה. השרים אמרו את מה שהם אמרו, אבל כאילו רבי נחמן זה ממש רדיקלי מה שהוא אומר כאן.
שכביכול את המלך מעניין לראות
מה אתה עושה עם הכישרונות שלך,
עם היכולות שלך.
אני אומר ככה, הקדוש ברוך הוא, אני אנסח את זה בצורה הבאה, הקדוש ברוך הוא אחראי לתת לנו את הכישרונות.
אנחנו אחראים לנתב אותם לכיוון חיובי, בסדר?
זו הייתה כבר אחריות שלנו.
המלך, מישהו כאן שאל למה המלך לא מתערב, המלך נתן חופש בחירה.
המלך רק רוצה לראות אם אתה מודע לכישרון הזה, כי אם לא, זה כישרון שלו כביכול.
אם הוא נתן לך מתנה ואתה לא מודע אליה, אז הוא אומר,
המלך, אני רק רוצה לבדוק שהכישרון שנתתי לך, אתה מודע אליו.
מה תעשה איתו?
זה כבר עבודה שלך, חביבי, זה חופש בחירה.
אל תבוא אליי בטענות.
אני הבאתי לך כישרון, אם זה אתה יכול לעשות. ואין אדם אחד בחדר הזה שאין לו כישרון למשהו.
שאין לו כישרון למשהו.
מה תעשה עם הכישרון הזה?
האם את הכישרון החברתי שלך אתה תנצל כדי לפגוע באנשים, להוביל אותם לדרך לא טובה,
לעשות עליהם מניפולציות,
או תנצל כדי לחבר בין אנשים,
לחבר בין אוכלוסיות,
להוביל אנשים קדימה, לעודד? זה כבר up to you, לגמרי.
אבל כנראה לא תוכל להימנע מלהתעסק בחברה.
מה תעשה עם הכישרון הכלכלי שלך?
תיקח כספים מהאנשים ותרמה ולא תחזיר,
או שתהיה איש השקעות ותקדם את המדינה וכולי ודברים חיוביים, זה כבר תלוי בך. כנראה תתעסק בכסף, לא תוכל לספור דוקים.
כסף מושך אותך.
מה תעשה עם זה?
אז כביכול התפקיד של הקדוש ברוך הוא זה לוודא שהאדם מודע לכישרון שלו.
מה הוא עושה עם הכישרון?
ולצורך ההודעה הזאת יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ישלח לך איזה חוזה בכוכבים, או איזה אמן,
או איזה מישהו שיגלה לך מה יש בתוכך,
אבל מה תעשה עם זה?
זה כבר בחירה חופשית.
נעמתם לי מאוד.
